לפני בקשה לתיקון כתב התביעה בעיקר על דרך של עדכון סכום התביעה ובטענה למידע על אודות תחשיבי סכום התביעה נוכח מידע שהתקבל לאחר הגשת התביעה. בקשה זו הוגשה לאחר שתביעה נוספת שהגישה התובעת נמחקה מהטעם שהיא כוללת בדיוק את אותן העילות נשוא תביעה מקורית בתיק זה, כך שברור שאם תידחה הבקשה יישלל יומה של המבקשת בבית המשפט בכל הנוגע לטענות הנוספות שהיא מעלה.

הרקע לבקשה

1. במסגרת תיק זה מתבררת תביעה כספית אשר הגישה המבקשת לחיוב המשיבה בתשלום סך של 1,166,685 ₪. התביעה מתבססת על חוזה אשר נכרת בין הצדדים ביום 13.12.06 (להלן: "החוזה") להסדרת שיתוף הפעולה ביניהם בשיווק 121 מגרשים לבניית יחידות דיור בפרויקט הרחבה של קיבוץ מגל (להלן: "הפרויקט").
2. המשיבה (הנתבעת) הינה אגודה שיתופית אשר התקשרה בהסכם עם קיבוץ מגל לפיו, בין היתר, הופקדה על ניהול הפרויקט. המבקשת (התובעת) הינה חברה פרטית העוסקת במתן שירותי שיווק ומכירות לפרויקטים בנדל"ן.
3. בהתאם לחוזה, נטלה המבקשת על עצמה את שיווק הפרויקט וכנגד זאת התחייבה המשיבה לשלם את שכר טרחתה. שכר הטרחה, כפי שמפורט בחוזה, נבנה משני רכיבים נפרדים: הרכיב הראשון הינו עמלת בסיס (להלן: "עמלת הבסיס") בשיעור 1.5% מהמחיר שישלם כל רוכש של יחידת דיור בפרויקט; הרכיב השני הינו תוספת לעמלת הבסיס (להלן: "התוספת") בשיעור 20% מההפרש ("הדלתא") בין המחיר שישלם כל רוכש עבור יחידת הדיור שרכש לבין מחיר המחירון של אותה יחידה נרכשת ואשר צורף לחוזה. בנוסף לשכר הטרחה האמור, נקבע בחוזה כי המבקשת תהא זכאית ל"בונוס", אשר תנאיו "יקבעו בין הצדדים" בהתאם לסיכומי העבר ביניהם (סע' 5 (ו) בחוזה; להלן: "הבונוס").
4. שיווק המגרשים בפרויקט, אשר בפועל החל עוד לפני חתימת החוזה, נמשך כשלוש וחצי שנים ובמהלכו נמכרו כל 121 יחידות הדיור. במהלך שיווק הפרויקט העבירה המבקשת למשיבה חשבונות לתשלום והמשיבה העבירה למבקשת תשלומים על בסיס חשבונות אלו. שיתוף הפעולה בין הצדדים בשיווק הפרויקט על בסיס החוזה נמשך במשך כמה שנים, עד לסוף 2008 או בסמוך לכך, שאז נתגלעו בין הצדדים מחלוקות בדבר אופן חישוב אותו חלק בשכר טרחתה של המבקשת המתבסס על התוספת. על רקע מחלוקות אלו חדלה המשיבה מהעברת תשלומים למבקשת והמשיבה פנתה לערכאות והגישה תביעה זו. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, המשיבה הגישה בקשת רשות להתגונן ובהחלטה מיום 7.11.10 ניתנה למשיבה רשות להתגונן בכפוף להפקדת 250,000 ₪ בקופת בית המשפט ואשר הופקדו ביום 14.11.10.
5. עוד תביעה זו מתבררת, והמבקשת הגישה תביעה נוספת נגד המשיבה, באותם עניינים ממש נשוא תביעה זו ובמסגרתה עתירה לחיוב המשיבה בתשלום סך נוסף של 1,430,667 ₪ (תיק מספר 12007-04-12; להלן: "התביעה השנייה"). המשיבה הגישה בקשה למחיקת התביעה השנייה על הסף ובהחלטה מיום 9.7.12 התקבלה הבקשה והתביעה השנייה נמחקה.

טענות הצדדים בבקשה לתיקון כתב התביעה

1. לטענת המבקשת, בעת שהגישה את התביעה בתיק זה לא היו ברשותה הנתונים המלאים של רכיב התשלומים שדרש ממ"י עבור רכיב הקרקע בכל עסקה בפרויקט ובהעדר נתונים אלו גם לא יכולה הייתה לתבוע את מלוא התשלום המגיע לה ברכיבי עמלת הבסיס והתוספת, וודאי שלא יכולה הייתה לעשות כן בסדר דין מקוצר. כעת, טוענת המבקשת, לאחר שנתבררו לה הסכומים הנכונים ששילמו רוכשי יחידות הדיור בפרויקט, יש מקום לעדכן את סכום התביעה שלכן היא עותרת לתיקון התביעה בהתאם. בנוסף לאותו עדכון מבוקש, עותרת כעת המבקשת להוסיף תביעה לתשלום הבונוס בסך השווה ל- 56,000$ (209,720 ₪).
2. המבקשת מפנה להלכות בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות ומסבירה כי השתהותה בהגשת הבקשה נעשתה בתום לב, בהמתנה להכרעה בבקשה לפיצול סעדים שטרם ניתנה וכאשר תביעה זו עודנה בשלבים מקדמיים כאשר המשיבה טרם הגישה תצהיריה.
3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה, המבקשת עושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט ובאם בכוונתה להגיש ערעור על ההחלטה למחוק את התביעה השנייה, מן הראוי היה שתמתין עם הגשת בקשה זו עד להכרעה בערעור ומן הראוי לעכב ההכרעה בבקשה זו עד להכרעה בערעור. המשיבה מדגישה את עיתוי הגשת הבקשה (לשיטתה – בשיהוי ניכר), את השלב בו מצויה התביעה (לשיטתה – "שלב דיוני מתקדם"), טענות סותרות שנטענו בבקשה לפיצול סעדים ומחיקת התביעה השנייה כשכל אלו מלמדים על חוסר תום לב. המשיבה אף מציינת כי הוספת תביעה בגין "רכיב הבונוס" איננו קשור כלל למידע חדש שקבלה המבקשת שכן תחילה ויתרה המבקשת על רכיב זה לחלוטין. גם ביחס ליתר רכיבי התביעה שמבקשת המבקשת לתקן טוענת המשיבה שיש לראות בהגשת התביעה כמות שהוגשה ויתור על הסכומים שלא נתבעו, ויש להגביל כל תיקון שיותר אך ורק לאלו מהמגרשים שיוכח כי חל עדכון בשומות ממ"י.

דיון

1. כפי שכבר הובהר בהחלטה מיום 23.9.12, לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ותגובת המשיבה החלטתי להיעתר לבקשה במלואה, ולהלן אנמק.
2. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קובעת כי בסמכות בית המשפט להתיר תיקון כתבי טענות "בכל עת", דהיינו בכל שלב של הדיון. בשורה ארוכה של הלכות נקבע כי בבקשות לתיקון כתבי טענות נוקט בית המשפט בגישה ליברלית, שכן בדרך כלל מיועד התיקון לאפשר גיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין ובכך לייעל את ההליך המשפטי. אף כאשר מבקש בעל דין להוסיף עילה חדשה לטיעוניו, לא תידחה בקשתו מטעם זה בלבד אולם הקריטריונים בבחינתה יהיו חמורים יותר (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 154).

יחד עם זאת, עלולה בקשה לתיקון כתבי טענות להידחות באם השתהתה המבקשת בהגשת הבקשה או לנוכח התנהגות המבקשת עובר להגשת הבקשה. גם מצב בו עלול התיקון לגרום לצד שכנגד נזק אשר איננו בר תיקון בפסיקת הוצאות, עלול להביא לדחיית הבקשה.

1. לפי כתב התביעה המקורי אשר הגישה המבקשת כמו גם בקשת הרשות להגן שהגישה המשיבה, המחלוקות נשוא תביעה זו נסבות בעיקר על חישוב אותו רכיב בשכר טרחתה של המבקשת המתבסס על התוספת. מחלוקת זו נחלקת לשניים. ראשית, חלוקים הצדדים באשר למחירון שעל בסיסו מחושבת התוספת, דהיינו: המחירון אשר מהווה את בסיס חישוב הדלתא ביחס למחיר מכירת יחידת הדיור בפועל. לשיטת המבקשת, המחירון אשר צורף לחוזה הוא המחירון הקובע ואין בלתו בעוד לשיטת המשיבה יש להתייחס למחירון כפי שהתעדכן מעת לעת. שנית, חלוקים הצדדים באשר לשווי רכיב זכויות החכירה במגרשים בפרויקט והמשולם ישירות למנהל מקרקעי ישראל (להלן: "ממ"י"). לטענת המבקשת אין כל נפקות לתשלומים אלו ואין בסיס חוזי לטענה שיש לפצל את תשלומי הקונים. לטענת המשיבה מאידך, קביעת זכותה של המבקשת לתשלומים התבססה על הערכה בלבד של התשלום שידרוש ממ"י עבור המגרש ("הסכום המשוער") ואם בפועל דרש ממ"י סכום העולה על הסכום המשוער, אין לכלול את ההפרש בין הסכום המשוער לסכום דרישת ממ"י בפועל בתחשיב הדלתא לעניין התוספת.
2. לפי טענות המבקשת בבקשה זו מאידך, רק לאחר הגשת התביעה התבררו לה הסכומים הנכונים ששילמו רוכשי יחידות הדיור בפרויקט, שלכן היא עותרת לתשלום מלוא הסכומים המגיעים לה, לפי תחשיביה, בגין קיום התחייבויותיה בחוזה. המבקשת טוענת כי לעת הגשת התביעה הראשונה לא היו לה הנתונים בדבר הסכומים המלאים שנדרשו רוכשי יחידות הדיור בפרויקט לשלם ואלו נתבררו לה רק לאחר מכן ומכאן הבקשה.

במוקד התביעה עומדות המחלוקות בדבר הסכומים מהם יגזר שכרה של המבקשת, הן ביחס לגזירת עמלת הבסיס, הן ביחס לחישוב התוספת. על פניו איפוא, מיועד פן זה של הבקשה להביא לכדי בירור כל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. אין טענות אלו מבטאות עילת תביעה חדשה. מאחר והתיקון מיועד לאפשר דיון במלוא השאלות שבמחלוקת, יש מקום להתירו. כך ביחס לעתירות לעניין עדכון עמלת הבסיס, התוספת ושלבי התשלום.

1. בנוסף, עותרת המבקשת לתיקון כתב התביעה והוספת רכיב הבונוס הקבוע בחוזה, כאשר לשיטתה סוכם על מתן בונוס המגיע לכדי 56,000$. תיקון זה שונה לחלוטין מהתיקונים שנדונו לעיל. כאן לא מדובר כלל בעדכון סכומים או בשינוי הנובע ממידע חדש. המבקשת עצמה הרי התייחסה לרכיב זה בכתב התביעה המקורי (סע' 71 בכתב התביעה) והסבירה שאין הוא כלול בכתב התביעה. תיקון זה מהווה לפיכך הוספת עילה חדשה לתביעה, שאף אם מקורה באותו החוזה רכיביה שונים לחלוטין. על אף זאת, אין זה הגיוני לפצל את הדיון בפן זה של התביעה מיתר עילות התביעה וודאי שאין זה סביר למנוע הוספת העילה לאחר שהתביעה השנייה נמחקה. הדיון בתביעה זו עודו בחיתוליו, נזק של ממש לא יגרם למשיבה אם יותר התיקון שלכן יש מקום להתירו אף שהוא מהווה עילה נוספת.
2. לטענת המשיבה יש לדחות הבקשה שכן היא מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט ובשל הגשת הערעור על מחיקת התביעה השנייה. טענה זו איננה ברורה. לא ברור מה ניצול לרעה יש בבקשה זו, כאשר היא מוגשת לאחר שהתביעה השנייה נמחקה. אף לא ברור מה טעם יש בהמתנה עד להכרעה בערעור על ההחלטה למחיקת התביעה השנייה. אם ידחה הערעור, ממילא שיש מקום לקדם את ההליכים בתביעה זו המתוקנת ואם יתקבל הערעור, ממילא יתבררו אותן טענות ממש אך במסגרת התביעה השנייה. כך או כך, השקעת זמן מיותרת לא תהיה ונזק שאיננו בר פיצוי בהוצאות לא כל שכן.

לטענת המשיבה הוגשה הבקשה באיחור ניכר. אומנם, הבקשה הוגשה כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה, אולם בפועל התעכב בירור התביעה וטרם הושלמו ההליכים המקדמיים. ביחס לשלב בו מצוי בירור התביעה, לא ניתן לראות בשיהוי טעם מספיק לדחיית הבקשה.

לטענת המשיבה הבקשה באה לאחר ניסיון כושל לעקוף את סדרי הדין הנכונים בהגשת התביעה השנייה. אין לטענה זו כל משמעות בהקשר בקשה זו וההחלטה למחיקת התביעה השנייה מדברת בעד עצמה.

לטענת המשיבה צריכה הייתה המבקשת להשהות הגשת התביעה עד שיהיו כל הנתונים בידיה. אף זה איננו טעם לדחיית הבקשה וממילא שכבר הובהרה התייחסותי לעיתוי הגשת הבקשה.

לא מצאתי ממש ביתר טענות המשיבה.

1. בסופו של יום, דומני שבירור בקשה זו חייב להיעשות תוך שימוש במבחן השכל הישן. נוכח ההחלטה למחיקת התביעה על הסף, לא נותרה בפניי המבקשת כל דרך ליומה השלם בבית המשפט, כולל הטענות נשוא התביעה השנייה, אלא בדרך של תיקון תביעה זו. אינני מוצא כל היגיון במצב בו ישלל יומה של המבקשת לחלוטין, טענותיה לא יתבררו כלל והיא תיוותר קירחת מכאן ומכאן. נסיבות העניין אינן מצדיקות זו ויש להצר על התנגדות המשיבה שהביאה להתעסקות מיותרת בבקשה זו.
2. הגשת כתב התביעה המתוקן יהא כרוך בתשלום הפרשי האגרה ויחייב הגשת כתב הגנה מתוקן. עם זאת, כאשר מדובר בטענות אשר ממילא מוכרות למשיבה עוד מבירור התביעה הראשונה ובהיעדר כל התייחסות פרטנית לכך בתגובת המשיבה, נראה שההוצאות שתיאלץ המשיבה להוציא בגין זאת לא יהיו גדולות. לכך יש להוסיף את פסיקת ההוצאות בהחלטה למחיקת התביעה השנייה וכן את דחיית כל טענות המשיבה אשר התנגדה לבקשה זו. נוכח כל זאת, אינני מוצא מקום לחייב את המבקשת בהוצאות בגין בקשה זו וכל צד יישא בהוצאותיו.
3. אשר על כן, אני מקבל את הבקשה ומתיר למבקשת הגשת כתב תביעה מתוקן. כתב התביעה המתוקן יוגש בתוך 20 יום (בכפוף לתשלום הפרשי האגרה כדין). כתב ההגנה המתוקן יוגש בתוך 30 יום ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן.

תצהירי המבקשת יוגשו עד ליום 31.1.13.

תצהירי המשיבה יוגשו עד ליום 20.3.13.

ישיבת קדם המשפט הקבועה ליום 5.12.12 – מבוטלת.

קדם המשפט יתקיים ביום 3.4.13, בשעה 09:30.

ניתנה היום, ח' חשון תשע"ג, 24 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.