<#2#>

נוכחים:

מטעם התובע: עו"ד אבי ישראל, עו"ד אסנת אסולין ועו"ד ערן בקר

מטעם הנתבעות: עו"ד דודי בכר

מטעם נתבעת 3 וצד ג': עו"ד יוסי אפק

פרוטוקול

ב"כ הצדדים: מוסכם שלא תוכשר כל עדות שמיעה, עדות סברה, שינוי חזית, הרחבת יריעה, עדות בעל פה נגד מסמך בכתב וכל עדות בלתי קבילה אחרת.

גב' חממי שולמית, מוזהרת כחוק על חובתה לומר את האמת ולאחר שהבינה את האזהרה עונה לשאלות בחקירה ראשית:

כל האמור בתצהירי הינו אמת. אני מאשרת את תוכנו ואת חתימתי על התצהיר.

התצהיר הוגש וסומן ת/1.

עו"ד אפק: אם אשת התובע מתחילה להעיד, אבקש להעיד כי אנחנו שומרים על זכותנו לטעון התיישנות לעניין תיקון כתב התביעה שהוגשה לאחר 7 שנים כנגד הנתבעת 3. טענו את זה בבקשה ובית המשפט החליט לצרף אותנו כנתבעת. המקרה היה ב04/09/05 והתביעה הוגשה ב12/12/12. מכאן, חלפה תקופה של מעל 7 שנים. נכון שצורפנו בהודעת צד שלישי אבל אנו שומרים על זכותנו.

עו"ד בכר: אם אשת התובע מעידה ראשונה אבקש כי התובע ימתין בחוץ מאחר ויש עניינים הנוגעים לעובדות המשותפות לעדויות של שניהם לחילופין, ומאחר ואני מודע להוראות הדין, אם התובע עומד על הישארותו באולם, אבקש כי הדבר ירשם בפרוטוקול וכי תינתן לכך משמעות לעניין המהימנות והמשקל.

ב"כ התובע: אבקש כי התובע יישאר באולם. אבקש כי לגביי סעיף 13, תסבירי בקצרה.

ת: אני עובדת במשרד רואה חשבון יעקב זיצר בעיריית קריית אתא, אני מסיימת כל יום את העבודה ב15:00, אני נוסעת כל יום לחנות עד שעה 20:00-22:00. אני מנהלת את החנות, את הספקים, מקבלת את הסחורה ומתמחרת אותה, ומסדרת על המדפים. אני זו שמארגנת את החנות ומעצבת אותה היות והוא לא יכול לעשות כן, הוא רק עושה מכירות בחנות.

חקירה נגדית לעו"ד בכר:

ש: בעקבות מה ומתי החלטת להוסיף את מה שהבהרת עכשיו?

ת: כשקראתי את התצהיר חשבתי שזה לא יהיה מובהר לכם כמה אני באמת משקיעה בחנות, ולרפואה ולהצלחה.

ש: איך היית מגדירה את היחסים האישיים שלך עם חיים בשנים האחרונות?

ת: ישנן בעיות היות והוא מאד עצבני, לא מרוכז, לא מפוקס אז הרבה דברים גורמים למריבות. זה שאני שומרת לו חסד נעורים זה לא אומר שזה בסדר.

ש: עברו מעל שמונה שנים מאז התאונה אתם חיים עדיין יחד, מתנהלים כזוג לכל דבר?

ת: נכון. זה לא מונע את הויכוחים.

ש: בסעיף 10 לתצהירך את אומרת שבשנים הראשונות לאחר התאונה הוא לא היה מסוגל לבצע עבודות הכרוכות בעלייה על סולם או כסא. אני מבין כי בשנים האחרונות המצב במגמת שיפור?

ת: כן, אבל זה לא בגובה כזה, הוא לא יכול להרשות לעצמו לצאת לעבוד כמו קודם, הוא יכול לטפס שני שלבים מעט מאד.

ש: מי מחליף מנורות בבית ? מזמינים בעל מקצוע?

ת: או בני או שבעל מקצוע. או אני או הילדים מחליפים או בעל מקצוע.

ש: בעל מקצוע לוקח תשלום על עבודה, יש לך קבלה אחת על שקל ששילמת למישהו שטיפס לגובה להחליף אצלך ?

ת: אין לי קבלה על החלפת מנורה

ש: כי אף פעם לא שילמת ?

ת: אף פעם לא שילמתי עם קבלה. הזמנתי מישהו להחליף נורה, ושילמתי לו כסף על זה, 10-15 ₪ ואני לא צריכה בשביל זה קבלה.

ש: כולנו חיים באותה מציאות. אני מעולם לא פגשתי בעל מקצוע שהגיע לעשות עבודה של 10 ₪. מינימום עבודה זה 100 ₪.

ת: יש לי קרוב משפחה שהוא חשמלאי, יש לי תקלות בחשמל ואני מזמינה אותו, היות ויש לי נורות חסכוניות, הן לא מתחלפות לעתים תכופות.

ש: על העבודה הוא לוקח כסף?

ת: כן. בין 10 ל15 ₪.

ש: מה שעות העבודה בשנים האחרונות, של חיים בחנות?

ת: תלוי, יש את אחותו שמחליפה אותו ואני שמגיעה.

ש: מה שעות העבודה שלו?

ת: מגיע ב10 והולך באמצע היום, אני מגיעה בצהריים או אחותו מחליפה. היא סוגרת את החנות ולפעמים גם אני.

ש: בשעה 10 החנות נפתחת?

ת: כן. חיים הוא זה שפותח אותה. אם אני לא לוקחת ימים של חופש לצורך העבודה.

ש: ואם את לוקחת ימי חופש זה מופיע בתלושי השכר שלא הראית לנו.

ת: יש לי תלושים, אני יכולה להראות לך. זה מופיע בתלושים שאין לי ימי עבודה.

ש: ואם את מפסידה ימי עבודה עבור הצורך להגיע לחנות במקום חיים כי הוא לא מתפקד, למה לא סיפרת זאת לעו"ד שלך ולא צירפת תלושים שנראה?

ת: זה מה שאני כתבתי והוספתי בסעיף 13.

ש: ואני שואל איפה התלושים כדי להוכיח זאת?

ת: אני יכולה לצרף אותם.

ש: את במעמד של עובדת שכירה במשרד?

ת: כן

ש: ככל שאת יודעת, במהלך השעות של חיים בחנות, אם מישהו רוצה להזמין משהו, הוא רושם לך את זה כדי שאת תטפלי אחה"צ?

ת: כן.

ש: ואחותו, גם מתעסקת בהזמנות מול ספקים ?

ת: היא זו שרושמת ואני זו שמטפלת.

ש: אז הקשר מול הספקים גם על מה שצריך או שנוצר צורף בשעות הבוקר או הצהריים המוקדמות בעצם ממתין להתערבותך.

ת: כן.

ש: פגישות עם ספקים, הזמנות מהם...

ת: כל הספקים יודעים שהם צריכים לדבר איתי כי איתו אי אפשר.

ש: כשהוא בחנות, הוא עובד לבד או שיש עוד עובדים?

ת: אין לי אפשרות להעסיק עוד עובדים. מה שהוא עושה הוא מוכר רק את המוצר המוגמר, הוא לא צריך לספר עליו, הוא מוכר, מקבל כסף וזו ההתנהלות.

ש: מדובר בחנות של כלי בית ומתנות.

ת: נכון.

ש: מטבע הדברים עבודה בחנות, לבד, ולא בפינה נידחת אלא בקניון גדול, כרוכה בהתככחות עם אנשים ולקוחות ששואלים שאלות, רוצים יותר גדול או קטן, אדום או כחול, יש הרבה דרישות ובקשות. חיים יכול להתמודד עם זה לבד?

ת: לא. הוא חלק משאיר לי טלפונים ואני יוצרת קשר. גם אין תנועה גדולה בחנות.

ש: לי יש מעקב מוסרט שמתעד את ההתנהלות בחנות ביום שגרתי. אני אומר לך שאני ראיתי שם וגם יש שמע בסרט, שבעלך מתקשר לספקים, שגם מכירים אותו, מתוך השיחה אפשר להבין זאת, מדבר עם לקוחות, מציע להם מוצרים, בודק להם דרישות ספציפיות שהם רוצים בהזמנות, מחירים, טלפונים, אני יכול להגיד לך ממה שראיתי שלאורך זמן הכל נעשה במאור פנים, בסבלנות, בחיוך, אני לא רואה עצבנות, לא רואה סימנים של אדם לא נורמטיבי, איך זה מסתדר עם מה את מספרת לנו שכל תפקידו הוא פקיד שרושם דברים שאת מטפלת בהם?

ת: זה שהוא בקשר עם ספקים שהוא מזמין דברים ספציפיים, המוצר שהספק צריך להביא, זה לא משהו שהוא מביא באותו יום. אני אח"כ מדברת עם ספקים ועושה את ההזמנה מסודרת. חיים אף פעם לא עשה הזמנה אחת גדולה, לא תגיע משאית סחורה בגלל מראה אחד או פריט אחד. זה שהוא ניהל שיחה זה לא אומר כלום.

ש: שמות הספקים שאתם עובדים איתם בחנות, ומספרי הטלפון שלהם נמצאים ברשות חיים בטלפון האישי שלו.

ת: נכון.

ש: הספקים מתקשרים אליו למכשיר האישי להודיע לו ולעדכן אותו?

ת: לא. הם מתקשרים אליו כדי לתאם איתי. הם לא יכולים להתקשר אליי במהלך העבודה שלי ולתאם איתי את הדברים, הם מתאמים את השעה איתו ואומר להם באיזו שעה לבוא, באיזו שעה אני יכולה לקבל אותם. זה הקשר שלו עם הספקים או לגביי מוצרים בודדים שהוא מזמין. כל ספק שתפנה אליו יגיד לך שמי שעושה את ההזמנות היא אני.

ש: למה אין ספק אחד כאן שהגיש תצהיר שיגיד את מה שאת אומרת?

ת: אין לי בעייה לתת לך אפילו עכשיו טלפון.

ש: באיזו שעה חיים מסיים את העבודה בחנות ?

ת: תלוי בימים, יש ימים שהוא יוצא באמצע, שהוא הולך, חוזר, אני מגיעה ב15:00.

ש: מה הסטנדרט?

ת: הוא סוגר את החנות ב10 בלילה. באמצע הוא הולך. יש ימים שאני סוגרת את החנות.

ש: בואי נמחיש יום סטנדרטי. 10 בבוקר חיים פותח. באיזו שעה הולך ?

ת: אני מגיעה ב15:00, ואז יש שעה חפיפה, והוא יוצא, וחוזר בסביבות 20:00. אם אלה ימים של לחץ אז הוא נמצא בחנות, ואם אני צריכה לפתוח סחורה אז הוא בחנות. אני לא יכולה לקבל סחורה ולקבל אנשים.

ש: אז ביום רגיל הוא נמצא ברצף בממוצע מ10 בבוקר עד 16:30, לאחר אותה חפיפה איתך, ולאחר מכן עוד שעתיים אחרונות בית 8 ל10 בלילה. 8-8.5 שעות ביום.

ת: זה לא שהוא עובד בשעות האלה, זה שהוא נמצא לידי זה לא אומר שהוא עובד. אני עובדת. הוא נמצא איתי. מארח לי חברה. אם תבין את המצב שלו אתה תבין למה אני מתכוונת שהוא צריך חברה ולא להישאר לבד.

ש: חשבתי שאם בין 8 ל10 בערב שאת יכולה לנהל את החנות לבד, הוא יעדיף להישאר בבית לנוח ולא להתעסק עם החנות, הוא במצב עדין.

ת: נכון, אבל הוא נמצא בחנות, הוא יוצא באמצע היום לנוח, אבל גם אם הוא נמצא בחנות או בקניון, הוא מסתובב, מדבר עם אנשים.

ש: את יודעת להגיד מתי בפעם האחרונה בעלך היה אצל פסיכולוג או פסיכיאטר?

ת: לפני שלוש שנים.

ש: ומתי פעם אחרונה קיבל מרשם לתרופה פסיכיאטרית ונטל אותה?

ת: בערך בתקופה הזו. הוא לוקח גם טיפולים אחרים.

ש: הוא לוקח מסאג'ים?

ת: כן. יש רופאת משפחה שהפנתה אותו אל מסאג'יסטית שעובדת בקופ"ח

ש: מה הטיפולים הרפואיים שהוא מקבל בהקשר לבעיותיו הנפשיות במהלך השלוש השנים האחרונות?

ת: הוא מגיע לבחורה הזו, היא מנהלת איתו שיחות זה לא רק מסאג',, היא מכירה את הבעיה מקרוב, היא לקחה גם כדורים פסיכיאטריים, היא משוחחת איתו ומסבירה לו איך אפשר לצאת מהכדורים ונכון, הוא הצליח לצאת מהכדורים.

ש: אז הטיפולים שלו הם אותם שיחות עם אותה בחורה מקופ"ח?

ת: כן.

ש: מה ההכשרה שלה?

ת: זה טיפול אלטרנטיבי בקופ"ח לאומית.

ש: ועל זה יש מסמכים, ככל שאת יודעת?

ת: כן. יש מסמכים. יש לי חלק.

ש: למה לא צירפת אותם לתצהירך?

ת: אמרנו על זה.

ש: צירפתם דוחות שומה של העסק. מהדוחות שומה איני יכול להבין, ואת מכירה את החנות יותר טוב ממני, מה ההכנסות וההוצאות של העסק, מה ההפסדים והרווחים. כמי שמבינה בתחום החשבונאי למה לא צירפת דוחות רווח והפסד, מאזנים, דיווחי מע"מ תקופתיים, שנראה מה נכנס ויוצא ועל מה.

ת: עד סוף 2011 אין רווח. ב2012 התחיל להיות רווח של סביבות 3,000 ₪ לחודש.

ש: כשאין רווח יש סיבה לכך. את הסיבה אי אפשר ללמוד מדוחות שומה. את הסיבה רואים במשכורות עובדים...

ת: אין משכורות עובדים.

ש: בהוצאות קבועות, הוצאות משתנות, פרסום, דלק, טלפונים, חשמל, ארנונה, שכירות. למה אין מסמכים שמעידים על הכנסות והוצאות בעסק?

ב"כ התובע: אבקש להתנגד לשאלה. התובע צירף דוחות שומה ואם העדה תיתן את פרשנותה לגביי העובדה אם יש דוח שומה, זה מטעה אותה. יש דוח שומה שמדבר בעד עצמו.

ש: חוזר על השאלה.

ת: יש לי מאזנים לעסק, הדוח השני הוא דוח שומה, כל מקום מבקש דוח שומה, מס הכנסה ביקש זאת וקיבל זאת. לרואה חשבון וגם לנו יש את כל המסמכים, אבל לצורך הדיון אני צריכה להביא דוחות שומה וזה מה שיש פה.

ש: לדוגמא, ב2010, לפי דוח השומה, יש מחזור של העסק מעל חצי מליון ₪. למה העסק לא מרוויח?

ת: זה הוצאות של שכירות, הרי בחרנו את המקום בקניון כי זה מקום משפחתי, אנשים שאנו מכירים, סביבה מכירים, אוכלוסיה שאנו מכירים, כדי שיהיה לנו נוח, זה השיקול שבחרנו את המקום הזה ויש הוצאות.

ש: מה הסכום של השכירות?

ת: תלוי באיזו שנה. סביבות 30,000 ₪ בשנת 2010. לחודש.

ש: אין שום הכנסה עד 2011, כולל, לך או לחיים מהעסק הזה?

ת: עד 2011 אין רווח. בהתחלה לא התייחסנו לרווחים אלא לשיקום שלו, מ2012 התחלנו להרוויח.

ש: מה קורה ב2013?

ת: הרווח עדיין לא גבוה. הורדנו את השכירות לאחר שדיברנו עם מנהל הקניון, עכשיו יש רווח של 4,000 ₪.

ש: התצהירים הוגשו לאחרונה, לקראת סוף השנה. למה לא צירפת שום מסמך שמראה על הכנסות והוצאות העסק בשנה האחרונה?

ת: כי עדיין אין מסמכים על השנה.

ש: ואנחנו צריכים להסתמך על דברייך?

ת: אני אמציא לך מסמך. אין שום בעייה.

ש: אז כל השנים עד 2011 כולל, המשפחה התפרנסה רק ממשכורתך כשכירה?

ת: נכון. מכרתי את הדירה שלי כדי לקנות את החנות.

חקירה נגדית לעו"ד אפק :

ש: מה שנת הלידה שלך?

ת: 1966.

ש: מה הכשרתך?

ת: מנהלת חשבונות.

ש: איזו דרגה?

ת: 3.

ש: כמה שנים את עובדת אצל זיצר?

ת: מעל 10 שנים.

ש: את עובדת שם לפעמים גם מעבר לשעה 15:00.

ת: מאז שפתחתי את החנות לא.

ש: אז לפני זה כן?

ת: כן.

ש: אבל את ממשיכה להשתכר טוב אצל זיצר.

ת: כן.

ש: מאז התאונה ועד היום את רואה שיפור במצבו של בעלך?

ת: יחסית כן, בשנים האחרונות.

ש: ננסה לדייק בשעות העבודה שלו. יש פה חוו"ד של ד"ר בן-אפריים שהוא אמר שהוא עובד 8 שעות ביום.

ת: כן.

ש: איפה גרתם בזמן שפתחתם את החנות ?

ת: בקריית ים.

ש: כמה זמן מהקריון?

ת: רבע שעה.

ש: מתי את מגיעה לעבודה שלך? מתי בעלך מגיע לעבודה שלו?

ת: אני מגיעה לעבודה שלי ב8, בעלי ב10 מגיע לעבודתו.

ש: אם את לא נמצאת איך את יודעת שהוא שם ב10?

ת: את החנות חייבים לפתוח ב10. אני מדברת איתו גם לפני כן לוודא שהוא יוצא בזמן כי אחרת זה קנסות שם.

ש: כמה זמן לוקחת פתיחת החנות?

ת: 5 דקות.

ש: לפעמים הוא מקדים יותר?

ת: לא.

ש: אם הוא מגיע ב10, ועובד 8 שעות אז הוא מסיים ב18:00.

ת: כן.

ש: יש ימים, כפי שאמרת, שהוא נשאר גם איתך וסוגר את החנות, אז לפי החשבון שלי, אחרי 8 שעות הוא נשאר עוד 4, כלומר, 12 שעות.

ת: אני בשלוש ורבע מגיעה לחנות, הוא נמצא איתי עוד שעתיים אז הוא נמצא עד 18:00 ואח"כ יוצא.

ש: ואח"כ הוא חוזר?

ת: כן, לסגור את החנות. לפעמים אני זו שסוגרת את החנות.

ש: הוא חוזר ב9 בלילה?

ת: לפעמים ברבע ל-10.

ש: על שם מי פתוח תיק במס הכנסה?

ת: על שמו של חיים.

ש: אז יש לכם חשבון נפרד במס ההכנסה, יש לכם שתי שומות נפרדות?

ת: אנחנו מגישים שומה אחת למס הכנסה, בסוף השנה.

ש: אז היא כוללת גם את ההכנסות שלך ?

ת: בוודאי.

ש: בסכומים האלה יש גם את המשכורות שלך ?

ת: נכון.

ש: חוזה השכירות עם הקניון הוא לא פונקציה של שיעור ההכנסות?

ת: לא. עד גובה מסוים יש שכירות קבועה שאתה משלם ומרף הכנסה מסויים של ההכנסות, אתה משלם את האחוז על ההפרש.

ש: מה שכר המינימום שאתם חייבים לשלם בחודש?

ת: היום סביבות 13,000 ₪ לא כולל דמי ניהול. יש שכירות בנוסף.

ש: כמה זה דמי ניהול?

ת: סביבות 5,000 ₪.

ש: אמרת לחברי כי בעלך לא נמצא בטיפול כרגע שלוש שנים ואני מסתכל על חוו"ד של מומחה בימ"ש הוא כתב את חווה"ד שלו ב2011. הוא כותב גם שהוא לא נמ צא בטיפול פסיכיאטרי. אז אם ב2011 התקבלה החוו"ד, אז כמה שנים לפני זה הוא כבר לא בטיפול. מפנה לעמוד 5. מצטט. כמה זמן הוא לא מקבל טיפול תרופתי?

ת: סביבות 3 שנים. גם טיפול פסיכיאטרי אותו זמן בערך. כלומר, עד 2010 קיבל. אני לא יכולה להגיד תאריכים מדויקים.

ש: אז היום לא מקבל תרופות ולא מקבל טיפול פסיכיאטרי?

ת: נכון. טיפולים אלטרנטיביים הוא מקבל.

ש: לאור מה שאת אומרת עכשיו, מצבו השתפר לאין שיעור. הוא לא נוטל תרופות ולא מקבל טיפול רפואי ו/או פסיכיאטרי.

ת: הכדורים שנטל גרמו לו חוסר שינה ועוד תופעות...

ש: יש שינוי משמעותי?

ת: לא. אבל זה שאני מסכימה לסבול את העצבים שלו, זה לא אומר שהוא בריא ובסדר.

ש: אין טיפול ואין תרופות.

ת: אני מדברת על מה שאני חיה, ולא על ניירת כמו שאתה מדבר.

ש: לפני התאונה הוא היה מעשן?

ת: מזמן הוא הפסיק.

ש: חוזר על השאלה.

ת: לא לפני התאונה, כשהיה לבת שלי בת מצווה, הוא הפסיק לעשן. הבת שלי היום בת 23, כלומר, מעל 12 שנים.

ש: הוא היה מעשן לפני התאונה?

ת: חוזרת על התשובה. זו שאלה לא מדויקת. לפני התאונה, 20 אלף דברים קרו. גם כשהוא היה בן 5 קרו דברים וזה היה לפני התאונה.

ש: האם הוא עישן בעבר?

ת: כן והפסיק שנים לפני התאונה.

ש: כמה סיגריות היה מעשן ביום?

ת: 3-4 סיגריות ביום.

ש: הוא היה מעשן כי הוא היה עצבני?

ת: לא. הוא מעולם לא היה עצבני. הוא הפסיק ללא כל הליך רפואי ולא בגלל משהו.

ש: נוכל לקבל את פנקסי מע"מ לשלוש השנים האחרונות?

ת: אין בעייה.

ב"כ התובע: אנו נצרף את כל הדוחות מיום פתיחת העסק ועד היום.

ש: לגביי החשמלאי, כמה פעמים הוא היה אצלך בשנה האחרונה?

ת: מעט מאד.

ש: כמה, בערך?

ת: אני נעזרת בבני ובבתי. רק אם אין ברירה.

ש: מה שמו של החשמלאי?

ת: חדד יואל.

ש: בעלך הגיש תביעה לנכות לביטוח לאומי?

ת: כן.

ש: מה קבעו לו שם?

ת: 15%.

חקירה חוזרת:

אין.

התובע, מוזהר כחוק על חובתו לומר את האמת ולאחר שהבין את האזהרה עונה לשאלות בחקירה ראשית:

כל האמור בתצהירי הינו אמת. אני מאשר את תוכנו ואת חתימתי על התצהיר.

התצהיר הוגש וסומן ת/2.

עו"ד אפק: מתנגד להרחבת חזית בסעיפים 33, 44, 62.

חקירה נגדית לעו"ד בכר:

ש: אתה הקשבת לשאלות והתשובות של אשתך?

ת: כן.

ש: יש משהו לפני שאתחיל שאתה רוצה להגיב או לתקן ביחס למה שהיא אמרה או שהכל מדויק?

ת: הכל מדויק.

ש: אתחיל בעניין תפקודך בחנות. האם נכון שאתה מדבר עם ספקים, עושה הזמנות, עוסק בשירות לקוחות, מעבר ללהיות פקיד פשוט בעסק שרק מוכר מוצרים.

ת: אני לא מתעסק עם שום ספק, מגיע לקוח, מבקש ממני מוצר, אני רואה את המחיר, אני אומר לו כמה זה אמור לעלות לו, אם הוא מבקש ממני איזשהו משהו מיוחד שאני צריך להזמין, אני רושם את זה, לפעמים אני מתקשר אישית לספק אם אני יודע באיזה ספק מדובר, אני לא עושה שום הזמנה, לא מספקים, יש לי קשר איתם טלפונית בתור מוצר בודד ולא הזמנה מסחרית. אך ורק אם לקוח מבקש, ואני יודע באיזה ספק מדובר, אני מתקשר הרבה לאשתי במשך היום לשאול שאלות עיצוביות, אם לשואל ממי אמורה להיות הזמנה ואם להזמין ללקוח או לא. היא בד"כ מי שמזמינה ללקוחות את המוצרים.

ש: בזמן שאתה בעסק, עובד, עד אחה"צ, אתה עובד יחיד?

ת: בד"כ כן.

ש: מדוג אמרת למומחה, פרופסור קליין כה נמצא בעסק בין ארבע לשש שעות בעסק בלבד, במציאות זה כפול.

ת: לאט לאט אני משתדל לעבוד יותר ויותר שעות, אני מנסה להחזיר לעצמי את היכולת לעבוד, בזמנו הייתי עובד המון שעות, אם זה אצל הנתבעת והייתי עובד גם 25 שעות ביממה כמו שאומרים, זה לא דבר זר לי לעבוד הרבה. כך גם היה בפיניציה. עבדתי שם גם במשמרות כפולות. אני משתדל לחזור לעצמי. אני עובד על עצמי מאד קשה בכדי לנסות ולעזור למשפחה שלי לחזור למה שהיה לפני.

ש: אתה זוכר מה שאלתי אותך?

ת: שאלת אותי אם אני עובד יותר מ6 שעות.

ש: שאלתי למה שאתה עובד יותר מ8-10 שעות בחנות, לרוב בחציו הראשון של היום ולאחר מכן בערב, אתה מספר למומחה שאתה עובד בין 4-6 שעות.

ת: אז עבדתי הרבה פחות שעות, הבן שלי היה עוזר לי וגם הבת, הבן שלי עכשיו נשוי.

ש: למה עד כה לא ראיתי בשום מקום, שהבן או הבת עזרו בעסק? אפילו דקה ביום. אני שומע זאת היום בפעם הראשונה.

ת: אף אחד לא שאל אותי.

ש: כל הפסיכיאטרים בתיק, לא שאלו אותך איך היה תפקוד העסק וכמה שעות אתה עובד, ואם עובד לבד או עם עזרה.

ת: שאלו אותי כמה שעות אני עובד, אם אני זוכר נכון.

ש: ולא הזכרת את הילדים שלך ואמרת שאתה עובד בין 4 ל6 שעות.

ת: קשה לי לזכור מה אמרתי לפסיכיאטרית לפני הרבה שנים. הייתה אז גם את אחותי שעזרה לי, וגם הילדים. היה לי קשה אז עזרו לי.

ש: נניח שאתה בשעה כזו בחנות, ביום רגיל, מגיע לקוח שמבקש ממך מוצר שלא קיים כרגע במדפים. אתה מטפל בעניין זה או שמשאיר לאשתך פתק שמישהו רוצה מוצר כלשהו ושהיא צריכה להזמין ?

ת: אם זהמוצר שאני מכיר אותו ורשום לי למטה מי הספק, אני יכול לנסות להזמינו. לרוב, זו היא שמתעסקת עם הזמנה מהספק. לא תמיד אני זה שמזמין מהספק את המוצר הספציפי. אני לא תמיד יודע מי הספקים האלה. יש הרבה ספקים, והיא זו שמתעסקת איתם. למשל מתקן שירותים, יש לדעתי 3-4 ספקים שמביאים דגמים שונים, אני לא בקיא בזה, היא רואה את הדגמים והספקים. אני לא רואה אותם תמיד ולא מסכם איתם.

ש: אתה לא מפנה לקוחות לקטלוגים שיראו מוצרים שלא נמצאים?

ת: אם יש קטלוג מוצר אני מפנה את הלקוח.

ש: ואתה לא יודע לנקוב ללקוחות בחנות במחירים של מוצרים שכרגע לא נמצאים?

ת: אני אומר לו שאנחנו נבדוק, ואם אין לי מוצר וקטלוג ואני לא יודע מי הספק, אני משאיר לאשתי ואומר לו שנוכל לנסות לספק את המוצר.

ש: יש מוצרים שאתה יודע להגיד שאין לך ואתה יכול להזמין בעלות מסוימת.

ת: לגביי העלות אני בד"כ לא יכול לדעת כי המוצרים אצלנו משתנים כל הזמן ולכן לא יודע עלויות ולנקוב מחיר שיכול להיות לא נכון.

ש: ספקים באופן שוטף, מתקשרים למי בד"כ לטלפון של העסק, לנייד שלך או של אשתך?

ת: בד"כ מתקשרים לאשתי, אם היא לא זמינה כי היא משתדלת לא לענות כשהיא עובדת בעבודה השניה, אני משתדל לעשות תיאום ביניהם, הם יודעים שאין דבר כזה לבוא אלינו לפני 15:30 או 16:00. היא היחידה שמתעסקת איתם. הם יכולים לבוא אליי עם מה שהם רוצים, אני לא אקנה מהם שום דבר.

ש: אתה לא מזמין ספקים אלייך בשעות שאשתך לא נמצאת

ת: נכון.

ש: הספקים מכירים אותך אישית? יודעים מי אתה?

ת: כן, מכירים אותי אישית.

ש: החוקר שנמצא כאן בחוץ והיה אצלך בעסק, כלקוח, כביכול, היה אצלך ואתה זוכר אותו או שאתה לא זוכר?

ת: לא זוכר.

ש: לפני שאראה לך ותראה, אני אתן לך הזדמנות להתייחס לעניין. צפיתי בהסרטה של אותו יום, ואני אומר לך שאתה כן מתקשר לספקים, מזמין עבורו כל מני מוצרים או מתעניין בהם, מה יכולים לתת ובכמה, אתה נותן לו תשובות כלקוח, כמה עולה דבר גדול או קטן, מזמין אותו לבוא למחרת ולתאם פגישה איתך ועם הספק איתו בחנות, אתה מציע לו מוצרים חלופיים למה שהוא רוצה, ואתה מנהל את החנות לכל דבר ועניין. יכול להיות כזה דבר?

ת: יכול להיות שהגיע אליי מישהו, מדי פעם מגיעים אנשים שרוצים משהו, אולי זה היה מוצר ספציפי שאני הכרתי וידעתי לאיזה ספק יש, יש לי את החנות בכ"ז הרבה זמן, אז חלק מהספקים אני מכיר, יכול להיות שהוא הגדיר מה הוא רוצה ספציפית וידעתי במקרה למי המוצרים האלה יכולים להיות. כמו שאמרתי, אשתי מגיעה אחר הצהריים ונפגשת עם הספקים, ואני נמצא איתה ורואה את זה, ולפעמים רשום על המוצר הספציפי, מאיזה חברה הוא.

ש: כשאנשים מקשים עלייך עם שאלות ופרטים שאתה לא יודע, לטענתך, אתה נוהג לומר להם שתבדוק אחה"צ, כשאשתך תגיע?

ת: כן.

ש: אגיד לך שבמשך חצי שעה של הסרטה לא לבחור הזה שהסריט אותך ולא ללקוחות אקראיים בחנות הזכרת את אשתך או ציינת שאתה לא יכול לעשות לבד. הכל ניהלת כאילו אתה העסק.

ת: יכול להיות שבמקרה הספציפי מדובר על מוצר שאני מכיר.

ש: כרטיסי ביקור של העסק, אתה מחלק עם מספר הטלפון של מי?

ת: שלי

ש: לא של אשתך?

ת: לא.

ש: אתה לא אומר להם שאשתך מטפלת בדברים, אלא רוצה שהם יתקשרו אלייך.

ת: אני מנסה כמה שפחות להטריד את אשתי כי במשך היום אני וגם ספקים מטרידים אותה בשאלות, אז אני עושה את המינימום שלקוחות ידברו איתה, אלא ידברו איתי. אם הם מתקשרים אחה"צ היא זו שעונה להם בסוף.

ש: כשאתה נותן למישהו כרטיס ביקור ואת המספר שלך, אם הוא יתקשר כשאשתך נמצאת אתה אומר שהיא תדבר איתו בסופו של דבר, ואם הוא יתקשר כשהיא לא נמצאת, אתה ממילא לא תוכל לעזור לו, כי אתה לא מכיר ולא יודע וכו'. אז מה יעזור הנייד שלך? צעד לא חכם, לא?

ת: יכול להיות שזה קצת פחות חכם, אבל אני עוזר במה שאני יכול ומשתדל להוריד ממנה. היא תענה תמיד.

ש: לגביי העבודה שלך אצל הנתבעת, כמה זמן עבדת שם?

ת: 10 שנים.

ש: מה היה תפקידך ומעמדך?

ת: הגעתי לגבע בתור מתקין קווי תקשורת, לא הייתה לי הסמכה בעניין או ידע, הם לימדו אותי הכל, במשך 10 שנים הכשירו אותי לעשות קווי טלפוניה, תקשורת, לסדר ארונות תקשורת, סוגים אופטיים, לחווט אותם. בתחילת העבודה יצאתי עם אנשים ותיקים שלימדו אותי את העבודה ועם הזמן הפכתי להיות ראש צוות

ש: העבודה הזו היא מחשבים? מה זה החוטים שהיית מתקין?

ת: כבלים שאתה אמור להעביר ממקום אחד, ארון מרכזי כלשהו, לנקודה ספציפית שאתה אמור להתקין שם, להעביר כבל, אם זה על ידי תעלות, או צינורות...

ש: טלפוניה? אינטרנט?

ת: גם טלפונים וגם מחשבים.

ש: בשנה שבה אירעה התאונה כבר היית ראש צוות.

ת: כן.

ש: ממתי?

ת: אני לא זוכר אבל אני הייתי הרבה שנים. אני מניח שאחרי שנתיים מתחילת העבודה הפכתי לראש צוות.

ש: מה זה ראש צוות ?

ת: אתה מקבל בד"כ הוראת עבודה מהמנהל עבודה או מנהל פרויקטים, והולך להתקין את זה על ידי ההוראה שלו, מגיע למשרד או מפעל, ומדבר עם האחראי שם או איש תקשורת, בעל בית, תלוי במקום, ואתה מברר מה הוא בדיוק רוצה ומשם אתה עובד.

ש: אני מבין שרובה של העבודה שם הייתה מתבצעת מחוץ למשרדי החברה, אצל הלקוחות בעצם.

ת: כן.

ש: העבודה בישקר, לא הייתה עבודה חד פעמית, אלא לקוחות קבועים.

ת: נכון. לפעמים מספר פעמים בשבוע. אין כמעט חודש שלא עשינו אצלם עבודה.

ש: אז את המפעל הספציפי בו אירעה התאונה, הכרת אותו היטב?

ת: הייתי שם יותר מעשרות פעמים.

ש: עליה על סולמות במסגרת המפעל הזה בעבודתך, הייתה דבר חדש ביום המקרה או שגרת עבודה?

ת: לגביי ישקר, הרבה מהעבודה היה מתבצע בגובה. בתעלות התקשורת תחת גג המפעל.

ש: ותמיד היית עולה באותה שיטה, אותו סולם ואותו סגנון עבודה? או שהיה משהו חריג אותו יום במה שעשית?

ת: בגדול כן.

ש: ותמיד היית וגם באותו יום המקרה, רתום ברתמת בטיחות לעבודות בגובה.

ת: כן.

ש: ואת הרתמה ממי קיבלת?

ת: מהנתבעת.

ש: והיית נעול בנעלי עבודה?

ת: כן. גם הן מהנתבעת.

ש: ובמקרים שהיית זקוק לכפפות או משקפי מגן?

ת: גם זה קיבלתי מהנתבעת.

ש: הדרכות בטיחות שוטפות קיבלת מהנתבעת?

ת: אני לא יודע למה אתה מתכוון.

ש: הדרכות בטיחות תקופתיות, ריכוז עובדים והעברת סדנאות בנושא בטיחות.

ת: ממש לא.

ש: אנחנו העברנו בתיק זה טופס של רשימת עובדים שעברו הדרכת בטיחות לפני התאונה. בין היתר גם אתה חתום לפחות 3 פעמים, פעמיים מהן לפני התאונה. האם זו חתימתך? (מציג לך מסמך)

ת: כן. זו חתימתי.

ש: לפי הכתוב פה, באוגוסט 2005, ימים לפני התאונה, עברת בשני מועדים שונים הדרכות בטיחות, אחת של המוסד לבטיחות וגהות, והשנייה על ידי מוסד "דשנים". אתה יודע על מה אני מדבר?

ת: כן. הדרכה אחת הייתה זמן קצר לפני, אני לא זוכר את התאריכים אבל אם אני חתום זה.... עבדתי בנתבעת, ועברתי הדרכה כזו דרך המשרד לבטיחות וגהות, הדרכה כללית על אטמי אזניים, כובעי מגן, נעליים, סולמות, חגורות בטיחות...

ש: מתכוון לרתמות?

ת: אני לא יודע, חגורות שאנו שמים כשאנו עולים.

ש: לגביי ההדרכה השנייה?

ת: על החומרים המסוכנים שיש שם כמו כלור ו... לא זוכר מה עוד.

עו"ד בכר: מבקש להגיש את טופס ההדרכה.

מוגש ומסומך נ/1.

ש: אז למה בעצם כששאלתי אם עברת הדרכות קודם, למה אמרת שלא?

ת: אני הבנתי ממך שהדרכות שוטפות פחות או יותר, חודשיות או משהו כזה, בנתבעת עצמה, אנחנו עברנו פעם אחת הדרכת בטיחות, שבועיים לפני התאונה, מהמוסד לבטיחות וגהות. דשנים זה לא שייך לנתבעת.

ש: ההדרכה שנעשתה איפה נעשתה?

ת: מטעם הנתבעת במשרדי הנתבעת.

ש: למה לפחות על ההדרכה הזו לא אמרת לי מלכתחילה אלא רק לאחר ששאלתי אותך?

ת: שאלת אותי אם זה שוטף ושאלתי מה זה שוטף

ש: לפני ההדרכה של אוגוסט 2005, האם נכון שעם תחילת העבודה בנתבעת ובמיוחד כשכבר התקדמת לראש צוות, קיבלת הנחיות מהנתבעת לגביי עליה בסולם, עבודה עם נעלי עבודה, משקפי מגן, קסדה, רתמות בטיחות וכו'. ידעת הכל?

ת: לא היה חדש לי, הייתה תקופה ארוכה שלא סיפקו לנו חגורות בטיחות. זה היה בשנים הראשונות של עבודתי בנתבעת.

ש: והמודעות לבטיחות השתפרה?

ת: כן.

ש: מי אמר לך שכשאתה עולה על סולם אתה צריך רתמת בטיחות ?

ת: בהדרכה שעברתי זמן קצר לפני התאונה.

ש: ושנה לפני כן, היית עולה עם רתמה.

ת: כן.

ש: מי אז אמר לך ?

ת: במשרד של הנתבעת, לא זוכר מי ספציפית. אבל אמרו לי שאם אני עולה לגובה אני צריך להירתם.

ש: וקסדה אמרו לך לחבוש בעבודה בגובה?

ת: אני לא זוכר שאמרו מהנתבעת אבל בהדרכה מהמוסד לבטיחות וגהות אמרו.

ש: לימדו אתכם או הסבירו לכם במסגרת כלשהי איך משתמשים בסולם, איך כדאי להשעינו, לפותחו, שאם הוא לא במקום יציב אז עובד נוסף צריך להחזיק אותו?

ת: היחיד שהסביר לנו זה המוסד לבטיחות וגהות.

ש: אז למה בתצהירך אתה כותב את ההיפך? מפנה לסעיף 8. מצטט. אני מבין היום שהמקום יותר מסודר ממה שאתה כותב בתצהירך וכן אמרו לך את שיטות הבטיחות.

ת: נאמר לי שאני צריך לעלות עם סולם, וזה לא הדבר הכי בטוח בעולם. במקומות בעייתים צריך רתמה.

ש: כשהגעת לישקר, ממי קיבלת הנחיות מה העבודה הנדרשת?

ת: כשיצאתי מהמפעל, אם אני זוכר נכון, דני מזרחי נתן לי הוראות הדרכה, דני זה מנהל עבודה מטעם הנתבעת, וכשהגעתי למפעל אני לא זוכר אם נפגשנו עם מנהל של התקשורת של ישקר, או משהו כזה, אני לא זוכר בדיוק את תפקידו. שמו שמואל. הוא היה אומר לנו מה העבודה הנדרשת באותו יום.

ש: היה שם גם אחראי בטיחות בשם משה, שנפטר בינתיים. הוא בתצהיר אמר שהוא היה זה שאחראי על בטיחותכם, והיה נותן הנחיות או הוראות בנושא בטיחות בישקר

ת: אני לא זוכר את הבן אדם. לא זכור לי שמישהו מישקר נתן לי הוראה בטיחותית כלשהי.

ש: אתה זוכר בחור בשם משה מידג'ינסקי?

ת: לא.

ש: לא ביום המקרה ולא בימים אחרים?

ת: לא זכור לי.

ש: אם אותו משה הצהיר שהוא זה שנתן לכם כל מיני הנחיות אתה יכול לומר שזה לא נכון?

ת: אני לא זוכר

ש: באותו יום אתה היית עם עוד עובד בשם לאון נכון?

ת: כן

ש: ורק אתם הייתם מטעם גבע באותו יום

ת: אני לא זוכר בוודאות, אנו נמצאים שם המון פעמים, אני לא יודע לומר בוודאות

ש: לא זכור לך כרגע מישהו נוסף שהיה מטעם גבע באותו יום?

ת: בזמן התאונה היינו רק אני ולאוניד

ש: אתה היית העובד הותיק והבכיר יותר והוא הזוטר

ת: כן, הוא היה עובד חדש

ש: ואז אתה יחד איתו פתחת את הסולם והתחלת לעלות כשאתה אומר לו "התפקיד שלך זה להחזיק את הסולם למטה שלא יזוז"

ת: שנינו השענו את הסולם הזה לתעלת התקשורת משום שהייתה שם מכונה, אני הצמדתי את הסולם אליה בשביל שיתן לו אחיזה יותר טובה, תמיד שאני עולה למקומות גבוהים אני אוחז וקצת מזיז אותו על מנת לראות שהוא יושב טוב במקום משום שלא תמיד אתה יכול לראות מלמטה את כל מה שקורה למעלה.

ש: ולאחר מכן אתה ביקשת מלאוניד שיחזיק את הסולם בזמן שאתה עולה על מנת לוודא שלא יחליק

ת: נכון

ש: וכך צריך לעשות נכון? זה מה שלימדו אותך

ת: כן

ש: אתה מהמקום שבו היית למטה לא היית יכול לנחש או לעלות על דעתך שהתעלה למעלה לא מקובעת כמו שצריך נכון?

ת: אי אפשר לדעת דבר כזה, אי אפשר לדעת את הגובה ואת מה שקורה למעלה

ש: אז תסכים איתי שגם אם היה מישהו בכיר יותר מטעם גבע, מנהל פרוייקטים, מנכ"ל החברה, היה מגיע יום או שבוע או חודש לפני המקרה למפעל בישקר והיה עושה סקירה כללית מה נדרש, איזה גובה של סולם צריך, כמה עובדים צריך להקצות, גם הוא לא היה יכול לנחש או לראות שיש בעיה בתעלה למעלה שכשעובד יעלה משהו יזוז שם?

עו"ד אפק: אני מתנגד, התובע אינו מומחה.

ת: אני מאמין שהוא לא יכול היה לראות את זה

ש: האם כשהגעת באותו יום או בכל יום אחר לפני התאונה לישקר, מישהו מהמפעל בישקר אמר לך "זהירות תשים את הסולם איפה שאתה רוצה אך לא על התעלה הזו משום שהיא לא יציבה" מישהו הזהיר אותך?

ת: לא

ש: האם אנשים מטעם ישקר באותו יום או בימים קודמים בעבר ראה אותך משעין את הסולם על התעלה הזו בקטעים שונים שלה?

ת: כן, המפעל פעיל

ש: גם באותו יום וגם בפעמים הקודמות?

ת: כן

ש: וזו הייתה שיטת העבודה הקבועה השענת הסולם על תעלת התקשורת אך כל פעם בנקודה הרלוונטית?

ת: כן

ש: האם ביקשת פוזיטיבית מיוזמתך אישור או הסכמה במועד כלשהו לפני התאונה מגורם כלשהו בישקר להשעין את הסולם על התעלה או שעשית כי זה מה שהיה נראה לך נכון?

ת: זה מה שכולם עושים כולל המנהל של גבע ששמו יגאל שבת, במיוחד כשאתה חדש גם בתור ראש צוות הוא זה שמראה לך מאיפה לאיפה ללכת משום שאי אפשר לדעת, זה דבר מאוד מסובך

ש: אז אותו מנהל בכיר בגבע בפעמים הראשונות שהיית בישקר הראה לך היכן להשעין את הסולם?

ת: כן, הרבה פעמים הוא אמר איפה צריך לעבור, מאיזה מקום לאיזה מקום, אם זה בתעלות גבוהות או מתחת לרצפה, איך לעבוד ובד"כ אנו מקבלים הוראות מימנו, גם בתור עובד ותיק, זה כל פעם משתנה שם

ש: כמה עובדים סה"כ היו בגבע באותה תקופה? לא במפעל אלא בכלל

ת: 6-8 איש,

ש: עובדים שכירים של המקום פחות מ-10?

ת: כמה שאני זוכר, כן

ש: כפי שראיתי בחוות הדעת, תעלות התקשורת באותו מקום מחוזקות או אמורות להיות מחוזקות בזוויות מתכת שמקובעות עם ברגים ומחוברות לתעלות תקשורת נכון?

ת: כן

ש: כשאתה השענת את הסולם על התעלה למעלה, יש 2 אפשרויות, אפשר להשעין את הסולם כשהוא מפעיל כוח כלפי הזוויות, כלומר שיש קונטרה ואז אם משהו לא מחובר בכלל התעלה לא יכולה לזוז לאותו כיוון ואפשר הפוך, להשעין אותו בצורה שאם משהו לא מחובר טוב התעלה תתרחק מהזווית, אני מניח שאתה השענת באותו יום של המקרה בדרך השניה שציינתי

ת: נכון

ש: וכך היית עושה דרך קבע או רק באותו יום?

ת: זו לא שאלה של דרך קבע זו שאלה של איך אתה יכול לשים את הסולם במקרה הספציפי, האולם יצור שאנו מדברים עליו הוא מלא במכונות, אנו צריכים לעבור מקטעים מקטעים כדי להניח את הכבל, יש הרבה מקומות והרבה פעמים שיש איזה שהיא מכונה שלא נותנת לך להניח את הסולם על הצד שהתעלה לא תיפול, במקרה הספציפי היה כמה שאני זוכר מכונה גדולה ולכן הייתי צריך לעלות מהצד הזה ולא מהצד השני

ש: מה היה מרחב התמרון בקרקע של המפעל, טענת שיש מכונות וציוד, מה המרווחים שיש שם? אם אני רוצה להסתובב עם רכב בתוך המפעל יש אפשרות?

ת: אני לא חושב שאפשר

ש: מלגזה ראית איי פעם בפנים שם?

ת: אני לא ראיתי מלגזה בין המכונות

ש: אתה יכול להסכים איתי שבין המכונות אין מקום למעבר של מלגזה

ת: אינני יודע

ש: אתה אומר שאין לך תמרון לשים את הסולם בצד השני אז מלגזה הייתה יכולה לעבור שם?

ת: הסולם צריך לעמוד בזווית מסוימת, הוא לא יכול לעמוד בכל זווית שאני רוצה

ש: יש לך תמונות של אולם הייצור שנראה איך האולם נראה? יש לך תמונות נוספות חוץ ממה שקיים בחוות הדעת?

ת: אין לי

ש: בשנים שלאחר המקרה אתה ניסית לעבוד במספר מקומות עבודה ולא שרדת חוץ מהחנות בקריון

ת: נכון

ש: אתה כותב בתצהיר בסעיף 27 שפוטרת עקב אי התאמה, מה היית הבעיה? זה לא עבודות שהיית צריך לעשות בסולמות או בגובה

ת: העבודות שמהן פוטרתי הן עבודות תקשורת, לקחו אותי בגלל הניסיון הרב

ש: אתה כותב חלוקת עיתונים, מדוע הפסקת לעבוד?

ת: משום שפתחנו את החנות

ש: גל מעתוק, אתה יודע מיהו? חלק מהתלושים שלך זה על שמו, אתה יודע על מה אני מדבר?

ת: יכול להיות שזה של העיתון

ש: משהו שהתחלת בחודש יולי 2009

ת: זה של העיתון

ש: ודני מזרחי?

ת: דני מזרחי היה מנהל עבודה בגבע ולאחר התאונה שלי הוא פתח חברה מתחרה לגבע

ש: אתה עברת לעבוד איתו?

ת: הוא ביקש מימנו שאני אבוא לעזור לו, ולקח אותי כפרויקט שיקום

ש: הוא פתח עסק חדש ובין הדברים הראשונים שהוא החליט זה לקחת אותך שאתה לא מסוגל לבצע את העבודה שנדרשת מימך

ת: כן, בהתחלה הוא לקח אותי איתו על מנת לראות מה אפשר לקנות, איזה כלים, הוא לקח אותי כשיקום, אני הסתובבתי איתו קצת בשביל לתת לי קצת הרגשה טובה וכשהתחלתי לעבוד איתו הוא לקח אותי לצורך חברות ולא להעברת כבלים בגובה

ש: עבדת איתו יותר מחצי שנה

ת: עבדתי איתו לאורך הזמן לא זוכר כמה, אך לא משהו ברצף, לא יום יומי

ש: ואלגריסי יהודה מי הוא?

ת: הוא גם עובד לשעבר של גבע שפתח חברה גם כן הרבה שנים לפני, אני אישית לא הכרתי אותו ודני מזרחי ביקש מימנו טובה שייקח אותי לעבוד איתו גם

ש: ומה עשית אצל אלגריסי?

ת: גם כן חיווטים

ש: יש הרבה מקומות, לא מפעלים גדולים כמו ישקר אלא משרדים, או מפעלים הרבה יותר מצומצמים וקטנים שבהם לא צריך לעבוד בגובה רב במסגרת העבודה של תקשורת נכון?

ת: כן, זה בעייתי כי אתה צריך להגיע לארון תקשורת, ארון תקשורת בד"כ הוא תלוי במשרדים אלא אן כן המשרד מאוד גדול

ש: במקום עם תקרה סטנדרטית שהגובה הוא 2.5 מטר לרוב, אין צורך לעבוד עם סולמות בשביל לבצע את העובדה שלך נכון?

ת: חייב סולם

ש: איזה גובה של סולם בתוך משרד סטנדרטי?

ת: סולם שנקרא 6 שלבים

ש: לאיזה גובה אתה צריך לעלות?

ת: לגובה של כ-3.5 מטר

ש: איך 3 או 3.5 מטר אם התקרה נוגעת לך בראש בגובה 2.5 מטר בבניה סטנדרטית

ת: רוב המשרדים יש להם תקרות אקוסטיות

ב"כ התובע: אני מתנגד לשאלה, חברי לא מומחה.

ש: מה הגובה הסטנדרטי של משרדים וחדרים שאתה מכיר?

ת: 3,4 מטר בערך, זה תלוי במיקום עצמו, אינני יודע אם יש משהו סטנדרטי

ש: ובמקום שהתקרה היא 3 מטר כמה אתה צריך לטפס על מנת להגיע לתקשורת?

ת: מספר שלבים

ש: הבנתי מאשתך היום שאתה מצליח לעלות למספר שלבים אך לא לגובה רב

ת: נכון

ש: אז עבודות קלות אתה מסוגל לבצע

ת: לא

ש: מדוע לא?

ת: לעמוד על סולם, לעבוד ולעשות עבודה אם אנחנו מדברים על תקשורת זה דבר שאתה צריך לבטוח בעצמך ובסולם, ז ה דבר שאתה אמור לעמוד על הסולם עצמו, בלי אחיזה של ידיים, פשוט לעמוד כאילו זו רצפה, אתה צריך לעמוד זמן רב על הסולם בשביל לנסות לבצע את העבודה, אם זה להעביר תעלה או צינור, כל דבר, אז זה שונה ממה שקורה בחנות וגם הזמן הקצר שאני נמצא על הסולם בחנות זה דבר שלאחר מכן לא בידיוק עושה לי טוב

ש: באותו יום של התאונה שקרה מה שקרה, מה היה עומק הנפילה שלך? כמה נפלת עד שהצלחת להתייצב?

ת: 2-3 שלבים

ש: ז"א פחות ממטר למעשה?

ת: לא בדקתי, אך משהו בסדר גודל הזה, החלקתי למטה

ש: אתה היית רתום בשלב הזה?

ת: לא

ש: מדוע?

ת: מאחר בשביל להיות רתום צריך שיהיה לך משהו להיאחז בו ולהקשר בו

ש: ולא היה לך משהו כזה? משום שלאחר שנפלת מצאת

ת: לאחר שנפלתי כן

ש: אז אינני מצליח להבין, אתה עולה לגובה מסוים שבדיעבד אחרי שנפלת אליו בחזרה מצאת מקום להירתם בו, אז מדוע שעלית וחלפת על פניו בפעם הראשונה לא נרתמת?

ת: אני טיפסתי בסולם הזה לגובה רב, וממש לקראת הסוף שאני מגיע לתעלה, התעלה זזה ממש בצורה כאילו רוצה לצאת מהתמיכה שלה, ואז אני החלקתי למטה (מתאר עם היד שהתעלה נדחפת קדימה)

ש: כשעלית לפני שהגעת לגובה מימנו החלקת, כשעלית חלפת על פני אותו מקום אליו בסופו של דבר רתמת את עצמך מדוע בשלב העלייה לא נרתמת משום שאתה ממשיך לעלות לא תהיה בסכנה של ליפול

ת: לא נרתמים לפני שמגיעים למקום

ש: כלומר נרתמים כשמגיעים לשיא הגובה למקום שבו אמורים לבצע את העבודה?

ת: כן

ש: ואת זה עוד לא הספקת לעשות ביום של המקרה?

ת: לא הספקתי

ש: מציג לך סרטון לפני כשנה

ת: אני מזהה את עצמי בסרטון

<#5#>

החלטה

מורה לב"כ הנתבעות להכין העתק מהסרטון לכל יתר הצדדים ולתיק בית המשפט וזאת תוך 7 ימים.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ו טבת תשע"ד, 29/12/2013 במעמד הנוכחים.

חקירה נגדית לעו"ד אפק:

ש: התאונה שלך הייתה ב2005, והגשת תביעה ב2009 נגד הנתבעות בלבד.

ת: כן.

ש: מדוע הגשת את התביעה לאחר 7 שנים וצירפת את ישקר באיחור כזה?

ת: אני לא יודע לענות לך לשאלה.

ש: סיפרת לעו"ד שכל הפעילות הייתה בישקר.

ת: נכון.

ש: כשהוא הגיש את התביעה לא שאלת אותו למה הוא לא צירף את ישקר?

ת: אני לא מבין בעניינים האלה.

ש: אתה הגעת למעשה לבית החולים רמב"ם ב12/09/05.

ת: נכון.

ש: אני מציג לך מסמך בו כתוב כי אתה עובד תקשורת, לפני שבוע נפלת בתאונת עבודה, מסולם. ללא פגיעה גופנית.

ת: נכון.

ש: מסכים איתי שלא נפלת על הקרקע אלא רק שני שלבים.

ת: כן.

ש: ומי שקורא את זה עלול לחשוב כי אתה נפלת על הקרקע מסולם.

ת: לא נפלתי.

ש: כתוב כאן כי בעברך נפילה דומה בה נפצעת.

ת: נכון.

מסמך מוגש ומסומן נ/2.

ש: מצאתי את המסמך מ1998, שעדיין עבדת בגבע, נפלת מסולם.

ת: נכון.

ש: הגשת תביעה למל"ל?

ת: אני לא זוכר שהגשתי תביעה, אני זוכר שהגעתי ללין.

ש: זו תעודה שעליה כתוב כי נפלת מסולם. נכון ?

המסמך הוגש וסומן נ/3.

ש: תסכים איתי כי בקופ"ח דיווחת שנפלת מסולם ב10/09/98?

ת: כן.

ש: זו אותה תאונה, שני המסמכים?

ת: (מעיין במסמכים) – כן.

תעודת מקופ"ח מוגשת ומסומנת נ/4.

ש: מה היה הגורם לנפילה שלך אז ב1998?

ת: עליתי על סולם והסולם החליק אחורה וקיבלתי מכה ברגל ובראש.

ש: בתאונה שלנו, הסולם לא נפל?

ת: נכון. לא נפל. הוא זז ממקומו. לא נפל.

ש: התושבת שעליהם אתם שמים את החוטים, התעלה הזו, לא נפלה גם?

ת: לא, היא זזה ממקומה. לאחר שהגעתי לקטע כמעט המירבי היא נדחפה קדימה.

ש: היא לא יצאה מהקיר?

ת: זה לא היה מחובר לקיר אלא לזוית בצורת L.

ש: לגביי נסיבות התאונה, עבד איתך עד בשם שיימן ליאוניד אמרת שהוא עובד חדש. הוא מסר עדות לחוקר והוא אומר כי הוא עובד שכיר כבר 8 שנים. הוא מסר את ההודעה ב2012. הוא זה שעבד איתך והחזיק את הסולם ?

ת: כן.

ש: מי מתכנן את השיטה איך לטפס, איפה לשים את הסולם?

ת: בעיקרון שנינו. נאמר כך שאני לוקח את רוב האחריות והוא זה שמצטרף אליי, אנחנו מתייעצים ביחד. אני ראש הצוות.

ש: אתה בתור ראש צוות אתה זה שמחליט בסוף

ת: נכון.

ש: במסגרת החלטתך קבעת איפה לקבע או להניח את הסולם ובאיזו זוית?

ת: כן.

ש: ואתה החלטת שאתה תטפס ולא הוא.

ת: צודק, אבל אם היית רואה את התנועתיות שלו (של לאוניד) אתה היית מבין שזה מסוכן. הוא תזזיתי מאד, הוא גם חדש וגם מאד לא זהיר ולקחתי עליו אחריות.

ש: אתה אמרת לנו כי הייתה למטה מכונה שהפריעה לך. פנית למישהו מטעם ישקר ואמרת להם שהמכונה מפריעה?

ת: לא.

ש: דיווחת למעביד שלך שהמכונה מפריעה?

ת: לא

ש: אז פעלת לפי שיקול דעתך המקצועי מה לעשות

ת: כן.

ש: התחלת לטפס על הסולם. איפה הייתה הרתמה?

ת: קשורה למכנס.

ש: כמה מטרים טיפסת עד המקרה?

ת: כ-7 מטרים .

ש: אם היית מוצא מקום אחרת כבר היית יכול לקשור את הרתמה, אבל פה לא הספקת.

ת: אין שום מקום לרתום את הרתמה במקרה זה. אין עמודים בצד וגם אם יש, זה לא לקשירה. כל הרתמה היא משהו בסביבות המטר וחצי, אני מעריך.

ש: אורך הסולם ?

ת: 7 מטרים.

ש: מחולק לכמה שלבים?

ת: יותר משלושה.

ש: כשהוא פתוח כמה הוא?

ת: 8 מטרים.

ש: אז הגעת לטווח של 7 מטרים.

ת: בערך.

ש: ואז התעלה קצת זזה.

ת: היא הרבה זזה, לא קצת זזה. כשאתה נמצא בגובה כזה כל תזוזה קלה גורמת לך לדברים לא נעימים.

ש: לא איבדת את העשתונות כי מיד שמת את הרתמה במקום שמצאת.

ת: איכשהו הצלחתי להתעשת ולרתום עצמי לאחד מהצינורות לאחר שהתעלה כמעט נפלה.

ש: התעלה הזו מחוברת עם זויתנים בצורה של ר' שמחזיקים את התושבת. מפנה לתמונות מחוו"ד דעת מומחה גיל, בעמוד 11. אתה הנחת את הסולם בכיוון ההפוך, לא בכיוון הבטוח יותר?

ת: במקרה הזה כן. זה הונח בכיוון הפוך.

ש: אם היית מניח את הסולם בצד השני, היה יותר קונטרה לתעלה והיא הייתה יותר יציבה.

ת: כן

ש: אתה מכין תכנית, רואה, כבעל ותק וניסיון, מכיר את המקום ואתה מבין שאתה לא יכול לדעת מה קורה לזויתנים, כך מסרת, ואתה מבין כי יש סיכון לעשות מהצד השני, אז נטלת סיכון בעבודה זו.

ת: כשאתה עובד כ"כ הרבה זמן עם דברים כאלה וגבהים כאלה, אתה בוטח ויודע שזה מקום מסודר, אתה עולה מאות פעמים עליתי לגבהים ותעלות כאלה.

ש: אתה יודע שאתה לא רואה את הזויתנים, אתה יודע שאתה מציב את הסולם בכיוון המנוגד לבטיחות. ענה בכנות, האם הבנת כי אתה נוטל סיכון ?

ת: כן. זה כמו שאם תעלה מהצד השני, זה סיכון. בגבהים כאלה אתה לא בטוח בשום דבר, רק הסולם, התעלה ומה שמחזיק אותך שם למעלה. זה כמו שתלך על רצפה. סולם ותעלות הם בדיוק כמו רצפה. אני מסכים כי עליתי על צד מנוגד. אתה צריך לתת עבודה ואתה עובד בלחצים.

ש: כשאתה עולה למעלה, אתה מטפס או בוחן את עצמך באיזשהו שלב אם הסולם יציב, עלית מהר?

ת: בסולמות כאלה אתה לא עולה אף פעם בצורה מהירה. עליתי לאט, מדורג. אתה מסתכל פעם למטה פעם למעלה, אתה מסתכל אם תופסים אותך. אתה מחזיק את מדרגות הסולם כשאתה עולה. כשאתה מסתכל למעלה חיפשתי לראות שאני מתקרב למקום, לא חיפשתי משהו ספציפי.

ש: באותו היום עשית את אותה פעולה במקום אחר?

ת: כן.

ש: וגם שם שמת את הסולם הפוך, בניגוד לבטיחות?

ת: אני לא יכול לזכור בדיוק מה קרה באותו יום מבחינת כל העבודות שהיו.

ש: שנת 2007, הותקנו כללי הבטיחות לעבודה בגובה. יש לך תעודה לעבודה בגובה?

ת: לדעתי אנחנו עברנו הדרכת בטיחות במשרדי גבע, מהמוסד לבטיחות וגהות, זמן קצר לפני כן. עברנו על כל הבטיחות כולל עבודה בגובה. אני לא זוכר אם קיבלתי תעודה. אני מאמין שכן אבל לא זכור לי.

ש: אתה יודע שיש חובה מ2007, למי שעובד בגבע, להחזיק תעודה כזו?

ת: לא.

ש: במקומות אחרים שביצעת באותו יום, האם שמת את הסולם בניגוד לצד הנכון שצריכים לשים אותו?

ת: קשה לי לזכור איך בדיוק התבצעה העבודה. אני יודע שעליתי לגובה, יכול להיות שזה היה בצד הזה או השני, עברתי מספר מקטעים, היו מספר מקומות שהייתי צריך לעלות. אם משהו הפריע עליתי בצד הזה וכשלא הפריע עליתי בצד השני.

ש: הצלחת לקשור עצמך למוט ברזל שמתחת לתעלה. אפנה אותך לתמונה 7. קשרת עצמך למוט הזה?

ת: אני לא זוכר למה קשרתי. הייתה שם המון צנרת.

ש: מציג את מיקום התעלה, את הסולם ולשני השלבים האלה קשרת עצמך ? לצינור שמופיע בתמונה ?

ת: לא זוכר למה קשרתי את עצמי.

ש: בהנחה ואין צינורות שהולכים באופן זה וזה הצינור הבולט היחיד, יכול להיות שזה הצינור שקשרת עצמך אליו?

ת: לא זוכר.

ש: רואים שהסולם מגיע עד התקרה ופה יש שניים-שלושה שלבים שאתה אומר שנפלת. ההיגיון אומר כי זה גובה של 2-3 שלבים, כאן הצינור שקשרת עצמך.

ת: אני לא יודע להגיד לך.

ש: הצינור הזה, כשאתה כבר למעלה, אתה חולף על פניו. כלומר, כשאתה מחפש מבחינה מקצועית שלב ראשון להבטיח עצמך, אתה חלפת על פני צינור זה מבלי לקשור עצמך.

ת: אם אקשור עצמי לצינור נמוך לא אוכל להגיע לתעלה.

ש: זה רק 2-3 שלבים.

ת: זה לא משנה, אני צריך לעבוד. אני צריך להגיע לכבל, להוציא כלים, לקשור, לעבוד.

ש: לא עברת את התעלה?

ת: אני לא זוכר.

ש: התעלה שאליה הולכים, אתה לא עברת.

ת: נכון. לא הגעתי אליה.

ש: חוזר לגרסה של לאוניד, הוא אומר כי אתה הגעת בערך מטר לפני התעלה, אתה צעקת. אתה אומר שהתעלה זזה, ואתה אמרת לו להביא חבלים. זוכר?

ת: לא.

ש: הוא ממשיך ואומר שאתה אישרת לו להביא חבלים מהאוטו.

ת: אני לא זוכר בדיוק מה אמרתי לו, אבל זוכר שאמרתי לו שאני צריך עזרה כי הייתי בצרה.

ש: הוא אומר שהוא הלך לרכב והביא חבל. איפה היה האוטו ?

ת: במגרש חניה בחוץ

ש: כמה זמן הליכה?

ת: לא יודע.

ש: הוא ממשיך ואומר כי הוא מסר לך את החבל, או שהוא קצת טיפס או שזרק לך אותו. אתה זוכר?

ת: אני חושב שהוא הביא לי משהו אני לא זוכר מה, יכול להיות שזה היה חבל, יש ... אני זוכר שביקשתי ממנו עזרה, מה זה היה בדיוק אני לא זוכר.

ש: הוא אומר שעד שהביא את החבל, חיבקת את התעלה שהייתה בראש הסולם. זה נכון?

ת: כן. אני זוכר שתפסתי את התעלה להחזיר אותה למקום.

ש: הוא אומר שאתה קשרת את התעלה לעמוד וירדת.

ת: קשרתי עם האזיקונים שהיו אצלי בכיס לצורך עבודה כדי לאבטח עצמי שאוכל לרדת, ואני לא אקשור את התעלה, סביר להניח שאני אפול כשארד.

ש: אז אתה נמצא כל העת על הסולם, העד מספר כי אתה קשרת את התעלה לעמוד וירדת.

ת: נשמע מאד נחמד איך שאתם מתארים את זה, זה נחמד אבל תאמין לי לעמוד בגובה 6 מטר שהתעלה שלך זזה ומה שמחזיק אותך בחיים... אני לא חושב שלאוניד יודע מה זה כשזזה לו התעלה ושאתה עומד ליפול למטה על הרצפה, מגובה של 7 מטר. אני ירדתי למטה זה נכון, הזעתי, רעדתי, זה נשמע כמו טיול יפה בערב שבת.

ש: אם אני קורא את עדות העד, הרבה דברים שאתה לא זוכר והוא כן, אתה לא היית תלוי באויר.

ת: אני לא אמרתי אף פעם שהייתי תלוי באויר. אני לא הייתי תלוי, בשביל ההגדרה, שמשהו תופס אותי והגפיים שלי חופשיות. לא אמרתי את זה ולא חושב שהייתי ככה.

ש: לאחר שירדת מהסולם, אתה ולאוניד הלכתם לדווח ליגאל שבת

ת: יכול להיות.

ש: דיווחת לו על המקרה?

ת: יכול להיות, קשה לי לזכור מה עשיתי באותו מצב. אני הייתי... בסערה מאד רצינית. כשאתה תלוי בין שמיים וארץ רק הרגליים שלך תפוסות ואתה מצליח לתפוס את עצמך במשהו...

ש: העד אומר שהתעלה לא נפלה ואתה לא נפלת

ת: אני לא נפלתי.

ש: "אנחנו תמיד מקפידים להניח את הסולם על הצד הנגדי של התעלה". זה מה שהוא אמר.

ת: נכון.

ש: הפעם הוא אומר, שלא יכולתם, והוא משלים ואומר כי לזכרונו, הייתה מכונה שהפריעה.

ת: נכון. זה מה שאמרתי.

ש: הוא אמר שלא התנדנדת באויר והרגליים שלך לא התנתקו מהתעלה.

ת: כן.

ש: אעבור איתך לחוות הדעת שהכין אשר אסבן, שבה הוא מתאר בסיפא, כי התאונה התרחשה עקב חוסר תכנון אבל את התכנון זה באחריותך ושל לאוניד. נכון?

ת: תכנון של התעלות, לא אני עשיתי?

ש: לא של התעלות, של שיטת העבודה. מצטט. אין חילוקי דיעות שגבע סיפקה את האמצעים.

ת: נכון.

ש: ואת שיטת העבודה, אתה יודע יותר טוב מישקר.

ת: אני לא יודע אם יותר טוב. אם הם שמו את התעלות אז כנראה שהם מבינים יותר מאיתנו.

ש: אני מדבר על שיטת העבודה. להניח את הכבלים.

ת: העבודה שלנו זה להניח את הכבלים בתעלות. אני לא יודע מי יותר מומחה.

ש: לא היה תכנון מצידכם, בעצם

ת: היה תכנון. לא היה אפשר לשים את הכבלים, הייתי צריך לחתוך את הכבל וזה אסור. צריך לתכנן עבודה מההתחלה עד הסוף, צריך לעבור על המקום ואת המכונה והארון תקשורת, לראות איפה זה אמור לעבור...

ש: אתה הגשת תביעה לביטוח לאומי ומילאת טופס שנקרא טופס דמי פגיעה. בטופס הזה אתה חתמת, זו חתימתך?

ת: כן.

ש: מי כתב את הניסוח של התיאור? זה כתב ידך?

ת: לא. זו הפקידה שם כתבה זאת. מאיפה המסמך הזה? מביטוח לאומי? זה לא כתב ידי אבל אני לא יודע מי כתב. התעללו בי ארבעה פסיכיאטרים.

תביעת תשלומי פגיעה, מוגשת ומסומנת נ/5.

ש: קיבלת כספים מביטוח לאומי דמי פגיעה ומענק?

ת: כן.

מסמכים הוגשו וסומנו נ/6.

ש: היית במוסד לביטוח לאומי במספר ועדות. נכון ?

ת: כן.

ש: הועדה הראשונה שבדקה אותך הייתה בשנת 2006 אצל ד"ר ברולובסקי, והוא נתן לך 100% נכות ליום אחד ואח"כ 10% לכמה חודשים.

בדיקת פסיכיאטר מוגשת ומסומנת נ/7.

ש: עברתי על הדוחות של ביטוח לאומי ואני רואה שבכל הועדות שהיית היה רק רופא אחד, אותו ד"ר ברולובסקי. מציג לך את הדוח השני. הוא נתן לך בו 27/09/06, 10% זמני לכמה חודשים.

בדיקת פסיכאטר מוגשת ומסומנת נ/8.

דוח מוגש ומסומן נ/9.

דוח מוגש ומסומן מוגש ומסומן נ/10.

ש: דוח אחרון אומר כי הפוסק מעיין בדוח ועדת רשות ולא מקבל את ההמלצה שלה ופוסק לך 10% נכות ומפעיל את תקנה 15, של עוד 5% סה"כ 15% נכות.

דוח ועדה רפואית, מוגש ומסומן נ/11.

ש: אם המצב שלך כ"כ גרוע, למה לא הגשת ערר בפני ועדה רפואית לעררים? למה הסתפקת ב10%?

ת: תבין אדוני את ההתעללות שעברתי במצב נפשי כזה, ועדות, ריצות, זה כבר לא מסוגל לענות על תשובות כי הם חופרים לך בתוך הנשמה ולא נותנים לך סיכוי, ההרגשה של האזרחי מול ביטוח לאומי זה דבר כ"כ... אתה יודע שרציתי כבר לעוף, לא רציתי לשמוע על התאונה הזו, היו לי סיוטים אחרי כל פעם ששמעתי על התאונה.

ש: אתה זוכר הרבה דברים שאנשים אחרים לא זוכרים והיית פעיל כל החיים. כשאני שואל שאלה פשוטה אתה עונה מסביב. אבל זו פעולה פשוטה להגיש ערר. ידעת 5 פעמים להגיע לועדה. למה לא הגשת ערר? אשתך גם עוסקת בחשבונות ומבינה בדברים כאלה.

ת: עשיתי 10% ואז שוב קיבלתי 10% ואז בפעם השלישית קיבלתי 15%. העו"ד של היום ייצג אותי גם אז.

ש: לא חשבתם להגיש ערר?

ת: לא

ש: הייתה לך חוו"ד רופא שלך שהעריך את הנכות שלך ב-30%. ד"ר ורמוש, בחוו"ד מ2008. למה לא ניצלת זאת ולא הגשת ערר?

ת: לא יודע.

ש: מומחה מטעם בית המשפט נתן לך 20%. למה לא פנית לביטוח לאומי?

ת: אתה לא מבין איזה סבל זה לעבור את זה.

ש: המומחה של בית המשפט אומר כי אתה סיימת לקחת טיפול רפואי ותרופות עוד בשנת 2006. מה אומר?

ת: אני לקחתי מספר זמן כדורים...

ש: אבל מ2006 אין יותר תיעוד של טיפול בכדורים.

ת: מתי הייתה התאונה? לא יכול להיות שהפסקתי כ"כ מהר. יש תיעוד של קניית תרופות ואני לקחתי אותן.

ש: הזיכרון של כולנו מתעתע עם הזמן. אנו מתבססים על מסמכים. אני רוצה לראות מסמכים של טיפול רפואי לאחר 2006.

ת: תקבל.

ש: מי הרופא?

ת: לקחתי תרופות זמן מסוים, לאחר מכן טופלתי על ידי דניאלה מקופ"ח לאומית והיא לקחה אותי בתור פרוייקט.

ש: כשיש לך 20% נכות ממומחה בימ"ש, ידעת שיש לך זכות לעשות החמרת מצב?

ת: לי זה לא אומר הרבה התקנות האלה. היה לי עו"ד .

ש: אחרי התאונה דיווחת למישהו בישקר על המקרה?

ת: לא זוכר, יכול להיות.

ש: לפי מה שמסרו מישקר, לא ידעו על המקרה עד שהוגשה הודעה מצד ג'.

ת: הרבה שנים עברו, קשה לי לזכור כל פרט ופרט, במיוחד בזמן התאונה עצמה שהייתי במצב מאד קשה.

ש: לא הבנתי את התשובות שמסרת לחברי שעבדת אצל מזרחי באותו תחום שבו עסקת.

ת: נכון.

ש: במסגרת אותו תחום אתה גם השתמשת בסולמות?

ת: אפילו לא באחד.

ש: אז למה הוא לקח אותך ?

ת: לחווט. העבודה הזו מתבצעת בהעברת כבלים מצד לצד, לפעמים נמוך ולפעמים גבוה. בסופו של דבר צריך לחבר את הקצוות. המומחיות שלי הייתה להעביר כבל מצד לצד, אם זה בגובה או לא. במקרה שלו, לא היו לו עובדים, אז אני עזרתי לו בחיבור הקצוות. לפעמים הוא גם עובד עם קבלנים שעושים לו את העבודה שמעבירים בתעלות ובגובה, והעבודה שלי הייתה לחבר פה שקע ושם שקע, בגובה נמוך.

ש: ועובדים אחרים הם ביצעו את העבודה בגובה?

ת: כן. זה גם מתבצע ככה בגבע.

ש: אתה חוזר ממקום למקום ואתה זקוק לשיקום ואשתך דואגת לך, מדוע לא פנית לשיקום בביטוח לאומי?

ת: אם היו אומרים לי שיש שיקול הייתי הולך. אני לא יכול לדעת כי המוסד הזה הוא לא בדיוק מנסה לעזור לך.

ב"כ התובע: אני מתנגד לשאלה. התקנות מאפשרות שיקום מדרגת נכות מסוימת למיטב ידיעתי בתקופה הרלוונטית, נכות רפואית בשיעור של 10% לא הקנתה זכות לשיקום.

ש: הבנתי כי אתה לא נפגש עם חברים. מי היו חברייך בעבודה בגבע שהיית איתם בקשר?

ת: יוסי בוזגלו, דני מזרחי, אבי שברח לי שם המשפחה...

ש: אתה איתם בקשר בשנים האחרונות?

ת: היחיד שהייתי איתו אולי פעם אחרונה בקשר היה אבי.

ש: והמומחה ד"ר בן-אפריים אומר שאתה שומר על קשר חברי עם חבר מהעבודה. זה אותו אבי?

ת: כנראה שזה אבי. הוא היחיד שאני בקשר איתו, אם אפשר לקרוא לזה קשר.

ש: אתה דיווחת על המצב שלך למשרד הרישוי ?

ת: לא.

ש: מי היו חברייך שאתה מתלונן שאתה לא בקשר איתם, חוץ מהחברים בעבודה, לפני התאונה?

ת: חברים מהכיתה ומהשכונה. חיים כהן... מנסה להזכר בשמות נוספים.

ש: את חיים כהן אתה מכיר מהשכונה?

ת: הוא גדל איתי.

ש: עברת מגורים? עזבתם את קריית ים.

ת: עזבנו את קריית ים וחזרנו לשם לאחר שאמי נפטרה.

ש: אז חידשת את הקשר עם חיים?

ת: כן.

ש: אז יש לך אחד מהעבודה שאתה בקשר איתו ואחד מהשכונה. אז למה המומחה אומר שנותקו קשרים אם יש לך עוד חברים?

ת: לפני, היו לי גם יותר חברים וגם הייתי יוצא איתם, משחק איתם כדורסל. אחרי מה שקרה, התרחקו חלק מהאנשים והמפגשים נהיו רחוקים מאד, כי הם ידעו רובם מה קרה, ועצם העניין הם תמיד שואלים מה שלומך וזה מלחיץ אותך.

ש: אתה אדם שמדבר באדיבות ובשקט וברוגע, זה המצב שהמומחה התרשם ממך.

ת: אני לא יודע באיזה מצב הייתי אז.

ש: מבחינה פיזית לא נפגעת?

ת: נכון.

ש: היה לך שלב מסוים, טראומה זמנית כמו כל אדם, וזה חלף.

ת: הלוואי.

ב"כ התובע: יש חוו"ד שקבעה אחוזי נכות. העד אינו מומחה.

ש: אני מבין שסיימת 12 שנות לימוד. יש לך מקצוע מכניקה.

ת: נכון.

ש: מה זו מכניקה?

ת: מכונות, מחרטות, דברים כאלה.

ש: חיפשת עבודה בתחום זה?

ת: לא.

ש: נרשמת בלשכת התעסוקה?

ת: לא זוכר.

ש: שירתת בצבא 3 שנים.

ת: נכון. הייתי משגיח כשרות.

ש: במסגרת תפקיד זה, עשית מילואים.

ת: נכון. אני לא זוכר אם עשיתי מילואים עד גיל 40 או 44.

ש: אז בתקופת התאונה עוד עשית מילואים, לא ביקשת להשתחרר ממילואים.

ת: לא הייתי במילואים.

ש: מה המספר האישי שלך ?

ת: 3730763.

ש: באיזו יחידה שירתת במילואים?

ת: אין לי מושג, הייתי בשר תותחים, איפה שזרקו אותי. הייתי טבח, משגיח כשרות.

ש: אז היית במילואים כמו כל אחד, עד גיל 44.

ת: או 40 או 44, לא זוכר.

ש: לא דיווחת לצבא על מצבך הבריאותי?

ת: לדעתי כבר לא שירתתי במילואים.

ש: אם אתה חושב שמצבך לא השתפר, למה אתה לא הולך לפסיכיאטר?

ת: לא אמרתי שמצבי לא השתפר.

ש: אז דווקא אם המצב לא השתפר, למה אתה לא הולך?

ת: מצבי השתפר. לא חזרתי להיות מה שהייתי.

ש: במה המצב השתפר?

ת: אתאר לך סיטואציה – אם הדבר הכי חשוב בעיני זה המשפחה, אז לא הלכתי לבית כנסת, לא עשיתי קידוש ולא התייחסתי לילדים שלי. להורים שלי שהייתי עוזר להם כל הזמן, לא הייתי מתייחס אליהם. תבין לאיזה מצב הגעתי. היום אני יוצא החוצה, עובד קצת, לעשות דברים. אבל עדיין כשמדברים איתי על הנושא הזה אני לא במצב רגיל. עדיין סובל. אני סובל מחוסר סבלנות, תשאל בגבע מי הכי סבלני, יגידו שאני. אם תשאל מי אני, יגידו לך מי אני אבל תראה מה יצא ממני. פעם הרמתי קול על מישהו? בחיים לא. עבדתי שם הרבה שנים ולא עשיתי זאת.

ש: לפי הסרט, אתה מוכר אדיב, סבלני, לא מתפרץ .

ת: אתה צודק.

חקירה חוזרת:

ש: נשאלת על סעיף 8.2. תוכל להסביר מה הכוונה שאתה מייחס להסביר את סעיף זה וסעיף אחריו. הם טענו כי לא הדריכו אותך ולא הזהירו אותך. מה כוונתך?

ת: אף אחד לא אומר לך שיש סכנה שהתעלה תזוז ממקומה, שיש סכנה ממשית בדבר הזה, זה נראה לך, על פניו אתה עושה זאת יום-יומי, משהו ש... זה משהו שאתה לא יודע איך להסביר לכם את זה, בשבילי זה כמעט עבודה יום-יומית, לעלות על סולמות, זה דבר הכי בטוח מבחינתי. אף אחד לא אמר לך שתזהר, שהתעלה יכולה לזוז או לעוף. אתה כ"כ הרבה פעמים עולה על זה ואתה לא יכול להאמין שזה יזוז.

ש: שמעת את עדותה של אשתך. אישרת, דרך חבריי, את דבריה. שאלו את אשתך, אם היא קוראת לטכנאי. ספר לנו על צרכים שלך לגביי תיקונים שהיו בחנות מהיום שהקמת אותה ועד היום.

ב"כ הנתבעות: מתנגדים. לא עולה מחקירה נגדית.

<#7#>

החלטה

השאלה אינה עולה מחקירה נגדית ועל כן איני מתירה אותה.

<#8#>

ניתנה והודעה היום כ"ו טבת תשע"ד, 29/12/2013 במעמד הנוכחים.

מר רומן גנקין, מוזהר כחוק על חובתו לומר את האמת ולאחר שהבין את האזהרה עונה לשאלות בחקירה ראשית:

התקליטור הוגש וסומן נ/12.

ב"כ הנתבעות: אבקש לקבל את התקליטור לידיי, מצהיר כי אחזירו לבית המשפט תוך 7 ימים מהיום, לאחר שאכין העתקים לחבריי.

חקירה נגדית לב"כ התובע:

ש: מתי היית אצלו בעסק?

ת: אני הייתי אישית בתאריך שמופיע ב... (בודק בדוח), 23/10/12. הייתי בחנות.

ש: האם חקרת אותו במועדים אחרים חוץ ממועד זה?

ת: הוא התקשר אליי ואני שוחחתי איתו. זה היה אחרי שהגשתי את הדוח, הוא המשיך לרדוף אחריי, לשלוח לי SMS. הוא רצה למכור לי סחורה.

ש: האם היית אצלו במועדים אחרים ונוספים בחנות?

ת: לא.

ש: אתה טענת שהוא רדף אחרייך ושלח לך מסרונים. האם יש לך פלט של זה?

ת: לא נשאר לי כי אני הגשתי דוח ומבחינתי העבודה הסתיימה.

ש: אתה טוען טענה שהוא זה שרדף אחרייך.

ת: הוא יצר איתי קשר פעמיים, עד כמה שזכור לי, שוחחתי איתו ובאלגנטיות הורדתי אותו.

ש: האם יכול להיות שרעייתו דיברה איתך?

ת: לא. דיברתי עם גבר.

אשת התובע: אני דיברתי איתך. אני מזהה אותך בפנים.

ת: אני יודע להתייחס לדוח שאני הגשתי.

ש: קיבלנו את הדוח והכל בסדר. יושבת פה אשתו של התובע, והיא אומרת שהיא שוחחה איתך לאחר שהיית בחנות. יכול להיות?

ת: לא יכול להתייחס לזה.

ש: אתה יכול להוציא פלט מסרונים?

ת: אני לא יכול לדעת מי שלח אותם. זה נשלח מאותו מכשיר טלפון, שקיבלתי מהתובע. זכור לי כי כך זיהיתי את מספר הפלאפון. המסרונים לא נשמרו כי זה היה הרבה אחרי שהגשתי את הדוח לחברת החקירות וזהו.

ש: העברת את המסרונים לעו"ד?

ת: לא. מבחינתי העבודה הסתיימה וזהו.

ש: המסרונים או הדיווח עליהם או על השיחה שאתה טוען שדיברת עם התובע, מופיעים בדוח החקירה שהעברת לעו"ד שהזמין את העבודה ממך?

ת: כל ההתנהלות שאנו מדברים עליה הייתה לאחר שהגשתי את הדוח.

ש: האם המסרונים והשיחות, מופיעים בדוח?

ת: לא.

חקירה נגדית לעו"ד אפק:

ש: האם אפשר לקבל את תמליל השיחה?

ת: אפשר לתת לחברת תמלולים.

חקירה חוזרת: אין.

מר אשר אסבן, מוזהר כחוק על חובתו לומר את האמת ולאחר שהבין את האזהרה עונה לשאלות בחקירה ראשית:

כל האמור בתצהירי הינו אמת. אני מאשר את תוכנו ואת חתימתי על התצהיר.

התצהיר הוגש וסומן ת/3.

חקירה נגדית לעו"ד בכר: אין שאלות.

חקירה נגדית לעו"ד אפק:

ש: בזמן התאונה עדיין לא היו הוראות לעבודה בגובה?

ת: היו הוראות אבל לא היו תקנות חדשות משנת 2007. בזמן אירוע התאונה הפקודה חלה ותקנות הבטיחות בעבודה ותקנות הבטיחות בציוד מגן אישי והיה חשוב כי היה תקן 1847 לסולמות שהוא משנות ה-90.

ש: תסכים איתי כי בזמן התאונה ב2005 התקנות לגובה עוד לא נכנסו לתוקף.

ת: אם אתה מתכוון ממתי התחולה של התקנות לעבודה בגובה, החדשות, הן מ2008.

ש: אתה בחוות הדעת שלך מסיים כי התאונה התרחשה עקב חוסר תכנון. כלומר, מי ששלח אותו, במקרה זה, זה גבע והם היו צריכים לתכנן?

ת: לא מסכים. אסביר – הפסקה הזו היא מפרק הסיכום וזה מתייחס להפרה של חובות חקוקות של כל המעורבים, גם של גבע וגם של ישקר. אני כותב כי התאונה התרחשה עקב חוסר תכנון ובדיקה מקדמית של שיטת העבודה. הכוונה שלי הייתה שהיו שני גופים שהיו צריכים לוודא איך הייתה מתבצעת העבודה אחד מהם ישקר באמצעות ממונה הבטיחות שלו והשני זה גבע באמצעות מנהל הפרויקטים שלו. אף אחד משתי הנתבעות לא נתן דעתו לשיטת העבודה שתונהג בפועל, לציוד, ואיך בדיוק לבצע אותה.

ש: את הציוד המעביד הביא?

ת: כן.

ש: את הסולם והרתמה?

ת: כן.

ש: מי שנתן הדרכה איך לעבוד בגובה? זה גבע?

ת: היה ערבוב מושגים. גבע לא נתנו הדרכה.

ש: אני שואל שאלה ספציפית. שמענו כי הוגש מסמך מטעם גבע שהתובע קיבל הדרכה. הדרכה מספק המעביד.

ת: הטופס שהוגש לבית המשפט בעניין יומן ההדרכות, ישנן שתי הדרכות. גבע ביצע במשרדי גבע באמצעות מפקח עבודה מהמוסד לבטיחות וגהות, שזו הדרכת בטיחות כללית שמתייחסת לנושאים כלליים כגון אוזניות, נעלי עבודה, קסדת מגן וכדומה.

ש: התובע אמר שהוא קיבל הדרכה בגובה.

ת: באותה הדרכה היה גם פרק שמתייחס לסולם. כל שנאמר לו, אצלי הכל רשום, באותה הדרכה כללית, זה שצריך לעלות על סולם עם הפנים לסולם, שצריך לשים אותו בזוית מסוימת וזה שצריך לעלות עם הידיים והרגליים חופשיות. זה מה שנאמר לו. כשאני כותב בסיכום היעדר תכנון, הכוונה שלי אחרת.

ש: המעביד שולח מישהו, לתקן חוטים, אני אתן לו תכנון? הוא יודע לבד.

ת: לישקר יש ממונה בטיחות. כשעושים פרויקט יש אינטרקציה בין מהנדסים, אנשי בטיחות, אנשי לוגיסטיקה, שם דנים איך מתבצעת העבודה, איפה שמים את הסולם, למה קושרים כל דבר, מי מתחיל ואחראי על היום.

ש: התובע אמר שהוא שם את הסולם בניגוד לזוית שהייתה צריכה להיות.

ת: זה לא נכון. אתה מכניס מילים לפיו. הוא לא אמר שהוא שם בניגוד לאיך שצריך לשים, אלא בניגוד לזוית. באותו מקום שם הוא עבד, זו הייתה האפשרות היחידה לשים את הסולם. לא היה מקום אחר לשים את הסולם.

ש: התובע שהוא ראש צוות צריך לתכנן ולשאול עצמו מה עושים, או שפונים לישקר או שפונים לגבע.

ת: זו מטלה שמופיעה עשרות פעמים ביום עבודה. את הסולם הזה בתעלה הזו, הוא שם כבר 4-5 פעמים במקומות שונים. הוא ראה שהתעלה לא זזה, הוא היה בטוח לחלוטין.

ש: במקרה הזה, יש מכונה. יש לו קושי, מה צריך לעשות ראש הצוות, להזיז המכונה או להודיע על בעתיות לעבוד?

ת: שמים את הסולם במקום שמתאפשר לו. ההתניה היחידה היא שהוא יהיה בזוית מסוימת, שמישהו יחזיק אותו מלמטה. ספציפית להעמדת הסולם, הוא גם שם את הסולם בצד הזה, גם בגלל, אני הייתי שם וראיתי את זה, הוא שם את הסולם בגלל שהמכונה החזיקה את הסולם. הסולם נתמך ברגליו במכונה. זה מה שהוא הראה לי בסיור.

ש: אמרת שזה קרה בגלל היעדר בדיקה מקדמית. למה לא עשו בדיקה כזו?

ת: מי שאחראי על בדיקת המקדמית, יש ישיבה בהשתתפות אנשי התכנון וההנדסה, ואנשי הבטיחות. באותה ישיבה נקבעת שיטת העבודה, עם איזה ציוד משתמשים, איך משתמשים, איך מתקינים אותו ומי משתמש.

ש: פה הם עשו את העבודה הרבה זמן, בהיקפים נרחבים. אי אפשר על כל שלב ההתקנה, לכנס פורום. מתעוררת בעיה קונקרטית, הוא מכיר את העבודה לא מהיום, הוא יכול לראות בבדיקה המקדמית לראות את הבעיה ולשאול שאלות? ראש צוות לא שואל שאלות במצב זה?

ת: את אותו סולם על אותה תעלה הוא שם כמה פעמים באותו יום בשני הצדדים. הוא לא העלה בדעתו שהתעלה זזה.

ש: על סמך מה אמרת כי הסולם הוחזק על ידי המכונה? זו פעם ראשונה שאני שומע זאת.

ת: בסיור שנערך במקום...

ש: הראה לי בחווה"ד שלך שציינת זאת.

ת: אולי לא כתבתי זאת. (מעיין בחוו"ד).

ש: מה גודל המכונה הזו, אם רשמת?

ת: זה לא כתוב בחוות דעתי. זה כן כתוב במה שהוא ציין בפניי, התובע. לא התייחסתי לזה, זה לא חשוב כ"כ.

ש: במצב כזה, לא היה צריך להביא סולמות אחרים, בצורה וי, למשל?

ת: אם אני הייתי ממונה הבטיחות של המפעל, אני הייתי מבקש לעשות עבודה זאת ללא סולמות בכלל, אלא עם במת הרמה.

ש: מי שמספק, הוא הרי פנה לקבלן ואמר לו שיעשה לו חוטים בתעלות. אז כמו שהוא הביא סולם, היה צריך להביא במה.

ת: אנחנו חוזרים לבדיקה המקדמית. אני עשיתי עבודות כשגבע היו וגם ישקר, בכל מני מפעלים. את העבודה הזו, ספציפית, היו צריכים לבצע, לעניות דעתי, באמצעות במות הרמה. באותה ישיבה שמתנהלת קובעים מי מביא את הבמה, מחירים וכו'. זו מהות פגישה מקדימה.

ש: אם היו מביאים סולם בצורת וי, גבע, היה מקל על המצב?

ת: לסולם A יש יתרונות מסויימים. אבל זה לא היה מקל על המצב. סולם A היה מונע את הישענות על התעלה, אבל מצד שני, הוא היה גורם לכשלי בטיחות אחרים.

ש: במקרה ספציפי זה, היה יכול להשתמש בסולם A?

ת: אתה יודע מה זה לעבוד בגובה כזה על סולם A? בסולם A הייתה נמנעת הישענות הסולם על התעלה.

חקירה נגדית לעו"ד בכר:

ש: אמרת כי שימוש בסולם A בנסיבות אלה, היה כרוך בסיכונים אחרים. מה הם?

ת: סולם A ככלל, בתורת הבטיחות, לא מומלץ ואפילו אסור, לבצע עבודות על סולם, על כל סולם. סולם משמש רק לעליה וירידה ממקום ולעבודות קלות, ללחוץ על כפתור או להזיז משהו. עבודה על סולם אסורה בכלל. סולם A, המצב היחיד בו אפשר לעבוד עליו הוא ברגע שאם את מגיעה לקצה, סולם A, מצבו הכי יציב הוא בפתיחה מלאה, שהוא אנכי לתעלה, ואז אותו אדם איך יעבוד כשהוא רחוק מהתעלה? העובדים מזיזים את הסולם כשהוא במקביל לתעלה, ואז הם עושים פעולה אסורה אחרת, הם עובדים מעבר לציר היציבות של הסולם. לפיכך, עבודות כאלה, בכל המפעלים שאני מכיר, עושים רק עם במות הרמה. דרך אגב, זה יותר זול גם. אמנם זה עולה יותר מסולם אבל גומרים את העבודה בתוך יום, ללא סיכון.

ש: היה מקום להציב סולם A שם?

ת: במקום שקרתה בו התאונה, הייתה מכונה מתחת לתעלה, ובצד השני גם, ולכן לא היה מקום לשים סולם A בצד השני. ייתכן כי בצד שבו השעינו את הסולם, היה אפשר לשים סולם A. אני לא יודע.

חקירה חוזרת: אין.

ב"כ התובע: אלו עדיי.

מר גיל רפאל, מוזהר כחוק על חובתו לומר את האמת ולאחר שהבין את האזהרה עונה לשאלות בחקירה ראשית:

חווה"ד הוגשה וסומנה נ/13.

חקירה נגדית לב"כ התובע:

ש: האם אתה אי פעם תכננת או הצהרת או בנית או יישרת באופן בטיחותי, גידור בטיחותי למכונת לחיתוך פח.

ת: מכונות לא. נתתי חוות דעת בנושא מכונות. אישור בטיחותי לא נתתי.

ש: אם מחר יפנה אלייך עו"ד אפק, ויבקש ממך חוו"ד מומחה על נגיד פיצוץ חומרי נפץ או חומרים מסוכנים, תיתן לו?

ת: לא.

עו"ד אפק: אני מתנגד. אלה שאלות לא רלוונטיות.

ש: אתה ממונה בטיחות בעבודה?

ת: כן. הוכשרתי ואני מהנדס אזרחי.

ש: יש לך אישור כשירות בתוקף?

ת: לא, אני לא נדרש. אני לא משמש בפועל בתוך מפעלים, רק נותן חוות דעת. הנושא של סולמות בא מתוך הנדסה אזרחית.

ש: עבדת פעם בתור ממונה בטיחות בעבודה?

ת: עבדתי כמדריך ממונה בטיחות. חלק מהעבודות של ממונה בטיחות זה להדריך עובדים.

ש: לא עבדת במפעל כממונה בטיחות.

ת: נכון.

ש: אם אני מנתק אותך מהשכלתך הרבה, המומחיות שלך היא בליקויי בניה.

ת: לא. היא בשני תחומים, אחד הוא ליקויי בנייה והשני הוא בנושא בטיחות. במשך 20 השנים האחרונות אני נותן הרבה חוות דעת וייעוצים.

ש: אפנה אותך לעמוד 6 בחוו"ד שלך, לתמונות שצילמת. הסבר לי בקצרה על המבנה של הזויתן.

ת: יש תעלה מאסיבית מברזל שנשענת על זויתנים. יש זויתן כל מטר וחצי שהוא פתוח בכיוון אחד, אם אראה זה L כזה שהתעלה יושבת על הזויתן ומחוברת לתקרה.

ש: האם בקצה האופקי של הזויתן, לפי התמונה שלך, יש לו תוספת של זוית אנכית?

ת: לא. הוא ישר, הוא מחובר בברגים לתעלה. אין לו זוית אנכית. אי אפשר לעשות זאת ככה כי אחרת אי אפשר להכניס את התעלה פנימה.

ש: תסכים איתי כי בתמונות שתיעדת בשחזור שעשית עם העובדים, עם כל אנשי המקצוע שהיו שם, הסולם עמד בכיוון ההפוך של הזויתן, מאחוריו.

ת: הוא עמד ונשען על התעלה באופן שההישענות על התעלה, כאשר היא לא מחוברת, יכול להוציא את התעלה ממקומה. כך היה מוצב הסולם במועד התאונה.

ש: האם זה בכיוון ההפוך?

ת: נכון. אם הסולם היה נשען הפוך, התעלה לא יכולה הייתה לצאת ממקומה אף פעם, בין אם הייתה מחוברת או לא.

ש: תסכים איתי כי משקל הסולם ביחד עם משקל התובע, גרמו למעשה לתזוזת התעלה ממקומה.

ת: אני לא מסכים איתך. אני לא הייתי שם. נאמר לי כי התעלה זזה במקצת.

ש: תסכים איתי כי בהנחה והתעלה זזה, היא זזה בגלל המשקל של התובע והסולם.

ת: אם היא זזה, זה היה בגלל העומס שהפעיל התובע והסולם. אם היא זזה במרחבים של מטר וחצי, היא לא נופלת, לא זזה מהמקום. היא מקבל מן בטן. לא יכול להיות שהיא זזה.

ש: אתה מסכים שאם היו ברגים שמחברים את התעלה לזויתן היא לא הייתה זזה

ת: נכון.

ש: בסעיף 4 בעמוד 6 לחווה"ד אתה מציין כי התובע ביחד עם מר שיימן הם אלה ששמו את הסולם.

ת: כך הם מסרו לי

ש: וכל זה ללא מעורבות של ממונה בטיחות מטעם ישקר. איך אתה לא מציין , ולו פעם אחת בחווה"ד שלך את מעורבות של ממונה הבטיחות של ישקר?

ת: הוא לא רלוונטי. התאונה קרתה כי התובע הציב הסולם הפוך מהכיוון של הזויתן. התובע עשה את העבודה הזו עשרות פעמים, שם סולם, עובר ממקום למקום, שם כבל, יורד, ומעביר את הסולם מקום. זו פעולה שגרתית. לא כל פעם שהוא מציב סולם בא מישהו מישקר, מסתכל ואומר שהוא הציב לא נכון. זו פעולה שעובד עושה מיומן ומודרך ביום יום. אם פעם אחת הוא שם בטעות את הסולם הפוך, אין קשר לממונה של ישקר שיבוא ויגיד לו שהוא שם הפוך. הוא לא צריך להיות שם. התאונה אירעה כי הוא הפך את הכיוונים. אם הוא לא היה הופך את הכיוונים הוא לא היה נופל לעולם.

ש: אבל הוא שם את הסולם בגלל שהיה שם מכשול.

ת: אם בית המשפט רואה בעמוד 6, את מיקום הצבת הסולם, רואים כי ניתן היה לשים את הסולם בדיוק בצדו השני. נגיד שהייתה שם מכונה זמנית או ארגז שלא נותן לו לשים באותה נקודה, התעלה היא ארוכה של 30 מטרים, אין חשיבות אם הוא שם אותו בדיוק בנקודה הזו או מטר שניים ליד. אין משמעות הרי משמעות העבודה היא לשים כבלים בתוך התעלה. אין משמעות למיקום ההשמה. העובד בוחר את נקודת הסולם לפי המיקום. אם היה מכשול, היה מזיז את הסולם מטר שניים הצידה. זה לא אומר שהוא שם את הסולם הפוך.

ש: אתה מיתמם. אתה מתעלם מתקנה 10 לתקנות ארגון פיקוח בעבודה, באופן מופגן. והתעלמת מהעובדה כי לאוניד אמר כי לא היה ניתן להציב את הסולם כי מכונה הפריעה. למה זה לא מופיע בחוו"ד?

ת: לא רלוונטי. מספיק שממונה הבטיחות דואג שלקבלן החיצוני הועברו הדרכות, שיש לו ציוד מגן. זה לא קשור לתאונה הזו, ולכן זה לא מופיע בחווה"ד כי תפקידם של ממוני הבטיחות של ישקר היה לוודא כי הוא משתמש בציוד מגן, שהקבלן הדריך אותו, שבא עם נעלי עבודה, ציוד וקסדה. יותר מזה הוא לא נכנס לפרטי העבודה, בשביל זה יש מעביד. למעביד יש מנהל עבודה, איש בטיחות שמסביר ועושה את העבודה היום יומית. במקרה זה, נתן סולם שהוא תקני, המעביד נתן את הסולם התקני. התאונה קרתה כאן כי הוא הציב את הסולם בכיוון הלא נכון.

ש: אני אומר לך שאתה שמעת מפי התובע ומתוך דוח החקירה, שלא ניתן היה להציב את הסולם בזוית אחרת.

ת: באותה נקודה ספציפית. אז היו מזיזים מטר וחצי ליד, לא הייתה חובה לשים זאת דווקא בנקודה הספציפית.

ש: איך הוא יקח כבלים כבדים ויזרוק אותם ממרחק כדי להתקין את הכבלים שם, אם הוא לא יטפס בנקודה שהוא רוצה לשים את הכבלים.

ת: מדובר בכבל שצריך לשבת בתוך תעלה. אני יכול לשים את הכבל בנקודה מסוימת בתעלה, ללכת 4 מטרים קדימה ולמשוך את הכבל. אם אין לו גישה לאיזור מסוים, יש אמצעים אחרים כמו סטייבנד, שהוא צינור קשיח שאליו אני יכול לחבר את הכבל ולמשוך אותו לנקודה מרוחקת.

ש: מי היה אמור לספק את הסטייבנד הזה?

ת: המעביד. למשל בבתים, אין לנו גישה למשל להכניס לצינורות חשמל בקירות, כבלים, אז מכניסים סטייבנד שזה צינור קשיח דק, ומושכים לנקודה שאנחנו צריכים.

ש: יש חובות חקוקות המוטלות על המעביד ועל ישקר, התקנה מדברת על קבלני חוץ, אתה כתבת את חוות הדעת שלך. עיינת בהדרכות בטיחות שישקר נתנו לתובע?

ת: ראיתי אבל אני לא נכנס לזה. הסוגיה פשוטה.

ש: אתה מצטט בסעיף 7 לחוו"ד, על כך שנמנעה נפילתו של התובע. הכוונה ארצה?

ת: כן.

ש: אתה מצטט בסעיף 6 אתה מצטט את סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה. כתוב שם שעלול ליפול יותר מ-2 מטרים. תסכים איתי כי זה הסיכון שצפוי לאותו אדם ליפול כשהוא עובד בגובה של 6-7 מטרים, במקום עבודה מסוים, ליפול. הרי אתה הנחת כי פחות מ2 מטר זה לא סיכון. כשאתה מתכוון ל2 מטרים, האם אתה מסכים כי זה הסיכון שצפוי לאדם ליפול כשהוא עובד במקום עבודה מסוים של לפחות 2 מטרים גובה?

ת: יש פה שני דברים בחוו"ד. אחד הפקודה המגינה על נפילה שעד 2 מטר זה לא סיכון בפקודה. הפקודה לא באה למנוע נפילה של עד 2 מטרים. ברתמת הבטיחות, ואפשר לראות בעמוד 9, לפי תקנה 168 לתקנות הבטיחות בעבודה, עבודות בניה, שזו התקנה היחידה שדיברה על גובה נפילה ברתמת בטיחות, נקבע כי אפשר ליפול עד 1.30. נפילה עד 1.30 היא לא תאונה. היא דבר שיכול לקרות ובגלל זה יש רתמה. במקרה שלנו, התובע לא נפל, אלא החליק או ירד בסולם, לאורך 90 ס"מ. לכן אני אומר שלא הייתה תאונה בכלל. זה סיכון שתוך כדי עבודה, קורה. אני עצמי יכול למעוד שלב שניים מסולם, ואני לא אומר שזו תאונה.

ש: התובע העיד שהוא עלה וטיפס והגיע כמעט לפני התעלה, נפל, התעלה זזה והוא נפל שלושה שלבים ונעצר.

ת: שלושה שלבים זה 90 ס"מ.

ש: אז הוא נפל שלושה שלבים. ה90 ס"מ שלך, זו תוצאה של הסיכון שעל התובע בנפילה מה6 מטרים שלו. מסכים?

ת: ברור. ב6 מטרים יש סיכון. אם אתה נופל 1.30 אתה נמצא בתחום הבטיחות. אם היית מתרסק לקרקע, היית אומר תאונה, חד משמעית.

ש: בפקודה שאתה מצטט, זו הסכנה שיש בנפילה של לפחות 2 מטרים. כאן התובע נפל מ6 מטרים.

ת: אתה טועה. אנחנו נמצאים נניח בקומה רביעית בבניין תוך כדי הקמתו. זה בערך 12 מטרים מעל הקרקע. הפקודה באה למנוע נפילה של 12 מטר. זה לא משנה מאיפה אתה נופל, אסור לי לעבור יותר מ2 מטרים....

ש: עבודה על גג של 1.90

ת: לא צריך מעקה, כלום.

ש: זו לא עבודה מסוכנת בעינייך?

ת: לא צריך להגן על עובדים. זו הפקודה.

<#9#>

החלטה

תיק זה נקבע להיום עד השעה 14:30. השעה כעת 14:40 והחקירה תיארך זמן רב. על כן, ומאחר וקבוע לי תיק נוסף, אני מפסיקה את החקירה בשלב זה וקובעת דיון נוסף לגמר הוכחות ליום 25/05/14, בשעה 10:00 עד 12:30.

<#10#>

ניתנה והודעה היום כ"ו טבת תשע"ד, 29/12/2013 במעמד הנוכחים.