1. בקשה מטעם כונסי הנכסים שמונו בתיק זה להפעיל את מכון הרישוי במהלך תקופת המשפט, לקבלת הוראות נוספות, ובכלל זה למנותם ככונסי נכסים לפי תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, לשם ביצוע פסק הדין.

2. בבקשתם עותרים המבקשים לכך שתינתנה להם הסמכויות להסדיר את רישום הזכויות במכון הרישוי, וכן לסלק שעבודים והערות שנרשמו לטובת הנתבעים, על פי ההסכם שנכרת בין הצדדים וכונה "הסכם חדרה".

בבסיס בקשתם של המבקשים עומדת הטענה, כי התובעים שילמו לנתבעים את מלוא סכום הכסף שהיה עליהם לשלם, אך חרף זאת אין הנתבעים מקיימים את חלקם שלהם.

3. בא כוח הנתבעים מתנגד לבקשה, ולטענתו הבקשה נועדה לשנות בעקיפין את פסק הדין שניתן בסכסוך שנפל בין הצדדים. בא כוח הנתבעים הוסיף, כי אין עתה לבית המשפט סמכות לשנות את פסק הדין, שכן בית המשפט סיים את מלאכתו, ועל כן יש לדחות את "Cקשתם המקוממת של התובעים אשר הוגשה בחוסר תום לב". באי כוח הנתבעים מוסיף וטוען, כי בפסק הדין לא ניתנו כל הוראות ביחס לסגירת תיק ההוצאה לפועל שנפתח והסרת השעבודים, ועל כן אין מקום להרחיב סמכויותיהם של כונסי הנכסים לצורך הוצא6ה לפועל של דברים שלא נקבעו בפסק הדין.

4. המשיבים, בתשובתם לתגובת הנתבעים טוענים, כי משהקבע בפסק הדין סכום הכסף שעל התובעים לשלם לנתבעים, וסכום זה שולם, כי אז האמצעים בהם נקטו הנתבעים לצורך הבטחת החוב הפכו לטפלים. המבקשים מוסיפים ומזכירים, כי בית המשפט העליון דחה בקשת הנתבעים לעכב את העברת המניות בחברת ט"ד השקעות, היא החברה באמצעותה מנוהל מכון הרישוי.

5. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הנני מחליט לדחות את הבקשה.

כונסי הנכסים מונו לצורך מטרה אחת ויחידה, והיא להפעיל את מכון הרישוי כדי לשמור על ערכו כעסק חי במהלך התקופה בה התנהל המשפט, ובכך לשמור על האינטרסים של שני הצדדים גם יחד במכון הרישוי. הסמכויות שכונסי הנכסים מבקשים לקבל, חורגות מהמטרה לשמה מונו כונסי הנכסים.

בפסק הדין לא ניתנו הוראה להסרת שעבודים ולסגירת תיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי הנתבעים, וככל שהדברים לא יעשו בהסכמה בין הצדדים, כי אז כדי להשיג את הסרת השעבודים וסגירת תיק ההוצאה לפועל, יהיה על התובעים להשיג בהליכים נפרדים.

ככל שהדברים נוגעים להליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדם, על התובעים לפנות לראש ההוצאה לפועל, ולהציג בפניו את העובדה, כי פסק הדין קבע את סכום החוב וסכום החוב שולם, ובאשר להסרת השעבודים, על התובעים לנקוט בהליכים משפטיים מתאימים, כדי להביא לביטול השעבודים, שעם תשלום החוב, כבר איבדו את נפקותם. כיוון שבפסק הדין לא ניתנו הוראות על סגירת תיק ההוצאה לפועל ועל ביטול שעבודים שנרשמו, אין מקום למנות כונסי נכסים לצורך הוצאתם לפועל של פעולות אלה.

6. אעיר, שניתן היה לצפות שהדברים יתנהלו בין הצדדים בלא צורך בהחלטות שיפוטיות, וברור, שצד הגורר את הצד שכנגד להליכים משפטיים מיותרים, יצטרך בסופו של דבר לשאת בהוצאות הכרוכות בכך.

7. אשר על כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ד, 26 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.