התובעת: חלמיש צור דלקים ושמנים בע"מ

(הנתבעת שכנגד) ע"י ב"כ עו"ד רונן לניאדו

נ ג ד

הנתבע: דורון אוסט

(התובע שכנגד) ע"י ב"כ עו"ד קטי ברדה

פסק דין

1. עניינה של התובענה העיקרית שלפניי, תשלום חוב נטען ע"י התובעת עבור אספקת סולר לתדלוק רכבים, שסיפקה התובעת לנתבע. התביעה שכנגד, עניינה גרימת נזקים לרכבים אשר לטענת הנתבע נגרמו בשל סולר לא תקין שסיפקה התובעת לנתבע.
2. הצדדים ורקע כללי:

התובעת והנתבעת שכנגד, חלמיש צור דלקים ושמנים בע"מ (להלן: "התובעת" או "חלמיש צור"), עוסקת בתחום מכירת ואספקת דלקים, שמנים ומזוט.

הנתבע והתובע שכנגד, דורון אוסט (להלן: "הנתבע" או "מר אוסט"), הינו בעלים של עסק לעבודות פיתוח ובניה. כמו כן, בבעלותו מס' כלי רכב וכלים הנדסיים שונים המשמשים אותו במסגרת העבודה, ואשר באמצעותם מבוצעות העבודות בעסק.

1. במהלך שנת 2007 רכש הנתבע מהתובעת סולר לתחבורה לצורך תדלוק הרכבים שברשותו.

בתביעה העיקרית מבקשת התובעת מבית המשפט לחייב את הנתבע לשלם בעבור הסולר שסופק לו ואשר טרם נפרע חובו.

בתביעה שכנגד טוען הנתבע, כי התובעת סיפקה לו סולר שגרם נזקים לרכבים שברשותו ואשר משמשים אותו במסגרת העבודה, והוא מבקש מבית המשפט לפסוק עבורו פיצוי בגין אותם נזקים נטענים.

התביעה העיקרית:

1. תמצית טענות התובעת:

התובעת הגישה את כתב התביעה דנא אשר עילתו הינה אי תשלום בגין אספקת סולר לנתבע בארבעה מועדים שונים, כדלהלן:

1. ביום 16/03/2007 וביום 21/03/2007 סיפקה התובעת לנתבע סולר, בסה"כ 2,050 ליטר, והוציאה חשבונית שמספרה 01/010351 בסכום של 9,589.40 ₪.
2. ביום 17/04/2007 סיפקה התובעת לנתבע 2,500 ליטר סולר והוציאה חשבונית שמספרה 01/010382 בסכום של 11,954.30 ₪.
3. ביום 08/05/2007 סיפקה התובעת לנתבע 3,500 ליטר סולר והוציאה חשבונית שמספרה 01/010418 בסכום של 17,018.90 ₪. (החשבוניות מס כנספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת).

סכום התביעה הועמד על סך של 42,617 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה).

אספקת הסולר בוצעה ממיכלית של התובעת ישירות לצובר (מיכל) המצוי בבעלות הנתבע ובחצריו, כך לטענת התובעת.

1. לעניין אספקת הסולר בחודש מרץ 2007 טוען מנהל התובעת, מר מאיר כהן (להלן: "מנהל התובעת" או "מר כהן") , כי הנתבע יצר קשר עימו וציין באוזניו כי הסולר "מקציף". מר כהן, לטענתו, שלח מייד מיכלית לחצריו של הנתבע ע"מ לבצע ריקון המיכל ולמלאו מחדש, וזאת ללא כל תמורה. עוד מציין מר כהן כי זו גם הסיבה בגינה ניתן חיוב ב- 50 ליטר נוספים מיום 21/03/2007.

מנהל התובעת מדגיש, כי במועד ניקוי המיכל הוצאו ממנו כמויות גדולות של בוצה, מים ולכלוך שנצבר במיכל, ללא כל קשר לסולר שסופק והינו תוצאה של בלאי טבעי ואי תחזוקה תקינה של המיכל.

בנוסף, מציינת התובעת כי היא רוכשת את הסולר מספקיות דלק מורשות של סולר ובכללם חברת סונול, בר גאון וחברת יעד.

לאור האמור לעיל, טוענת התובעת, כי על הנתבע לשלם לה את סכום התביעה.

1. תמצית טענות הנתבע:

לטענת הנתבע, לצורך תדלוק הרכבים שברשותו הוא נדרש לאספקת סולר לתחבורה, כאשר את הסולר רכש מהתובעת בלבד. הדלק המסופק מתבצע ע"י ספקי דלק פעם עד פעמיים בחודש ישירות למיכל הסולר שברשות העסק של הנתבע (להלן: "העסק").

במועדים הרלבנטיים לתביעה נגרמו לרכבים שבבעלות העסק נזקים מתמשכים. לאחר תדלוק הרכבים באמצעות הסולר שסיפקה התובעת החלו תקלות חמורות ברכבים, אשר שיבשו את כל מהלך העבודה במועדים אלו. לטענת הנתבע, התובעת הודתה בפניו כי הסולר שסופק לא היה תקין ולראיה החליפה בכל פעם את הדלק.

1. הנתבע מוסיף, כי הוא לא נדרש לשלם בעבור הסולר שלא היה תקין וכי התובעת הודיעה לו כי היא יודעת על הנזקים שנגרמו לו, וכי לראיה כל החשבוניות הומצאו ונשלחו לעסק רק ביום 03/08/2007 כאשר הסולר סופק בחודשי מרץ, אפריל ומאי 2007.

כמו כן, למרות שבפועל החליפה התובעת עבור הנתבע 2,000 ליטר סולר, היא חייבה את הנתבע בגין 50 ליטר בלבד. ע"פ חשבונית תשלום שנשלחה בחודש אוגוסט 2007 חייבה התובעת את הנתבע בעבור 50 ליטר בסך של 202.50 ₪ בלבד ולא בכדי, שהרי התובעת ידעה היטב כי הסולר שסיפקה אינו תקין.

1. הנתבע מציין, כי ניתן ללמוד באשר לאיכות הסולר שסופק ע"י התובעת אף מתוך פסק דין תא"מ (שלום-ים) 13649-08 חלמיש צור דלקים ושמנים בע"מ נ' המועצה הדתית שומרון שניתן ביום 26/04/2010 (מפי כב' השופטת אנה שניידר) (להלן: "פסק דין שומרון").

במקרה זה דובר באספקת סולר גם היא ממועד מרץ 2007 ולפיו לא הייתה כל מחלוקת כי סופק ע"י התובעת דלק שלא עמד בתקן ולכן הוחלף על ידה (פסק הדין כנספח ג' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע).

הנתבע הגיש תביעה שכנגד בה הוא מבקש לחייב את התובעת במלוא הנזקים שנגרמו לרכבים שברשותו עקב הסולר הלא תקין שסיפקה לו התובעת. על כך בהמשך בפרק "התביעה שכנגד".

1. דיון והכרעה בתביעה העיקרית:

אין חולק, כי התובעת סיפקה לנתבע בארבעה מועדים שונים סולר לתדלוק הרכבים שברשותו ואשר משמשים אותו במסגרת עבודתו.

כמו כן, אין חולק, כי לאחר המועד הראשון של אספקת הסולר, קרי ביום 16/03/2007, התגלתה הקצפה במיכל של הנתבע. כתוצאה מכך שלחה התובעת משאית ביום 21/03/2007 לרוקן את הסולר שהיה מצוי בצובר, והזרימה סולר חדש, בכמות העולה בכ- 50 ליטר על הסולר שנשאב מהצובר.

אין חולק ולא הוכח אחרת, כי החשבוניות בעבור אספקת הדלק בארבעת המועדים הללו, לא נפרעו.

בענייננו נשאלת השאלה האם הסולר שסופק במועדים האמורים הינו סולר תקין ומהי המשמעות שיש לייחס לתשובה לשאלה זו באשר לחוב שלא נפרע?

1. חוות דעת מומחה בית המשפט:

בית המשפט מינה את המומחה, ד"ר ערן רכס, מהנדס ודוקטור בהנדסה כימית, לצורך בחינת הטענה בדבר איכות הסולר שסופק ע"י התובעת לנתבע (להלן: "המומחה" או "ד"ר רכס").

יש לציין בהקשר זה, כי המומחה לא בדק בזמן אמת את הדלק הספציפי שסיפקה התובעת לנתבע, אולם חוות דעתו נסמכה על הטענה המוסכמת בין הצדדים כי ביום 16/03/2007 הייתה הקצפה במיכל, בעת אספקת הסולר של התובעת למיכל שבבעלות הנתבע.

1. בחוות דעתו קובע המומחה בזו הלשון:

"הקצפה במיכל של סולר תחבורה בשנת 2007 היא לעניות דעתי אירוע חריג. התקן הרשמי לסולר תחבורה משנת 2002 מחייב הכנסתם של תוספים אשר ימנעו הקצפה של סולר תחבורה תקין" (סע' ט' לחוות הדעת).

ובהמשך בסעיף יג' לחוות הדעת הוא קובע כך:

"סולר תחבורה תקני אמור שלא להקציף. פתח המילוי במיכל המקבל מותקן באופן שלא יגרום ליותר מדי בחישה וערבוב עם המצוי בתחתיתו. משום כך ובהיעדר מנגנון של אבטחת איכות אצל "חלמיש צור" מתעורר אצלי ספק רב באשר לתקינותו של הסולר אשר סופק לדורון אוסט".

המומחה אף נשאל בדיון מיום 22/05/2012 על חוות דעתו וכך השיב:

"ת. ... מבחינת תקן זה דלק שלא עומד בדרישות התקן, עצם העובדה שהסולר מעלה קצף מעלה (צ.ל. "מראה"- ח.ק.) שהוא איננו סולר תקין".

(פרט' עמ' 15, ש' 20-21).

כמו כן, לעניין טענת התובעת, כי ההקצפה במיכל של הנתבע במרץ 2007 אירעה בשל בוצה ומים במיכל, אשר תחת אחריותו של הנתבע, טוען המומחה בחוות דעתו כך:

"די נפוץ למצוא מים (מי עיבוי) שלא נוקזו במיכלי סולר המצויים ברשות מפעילים וחברות למיניהם. אבל, מכאן ועד להקצפה של כל המיכל המרחק רב".

בעדותו מוסיף המומחה ומסביר לעניין זה כך:

"ש. אם מערבבים איזה בקבוק עם מים וסולר האם יהיה?

ת. אם הסולר תקין לא יהיה קצף".

(פרט' עמ' 15 ש' 27-28).

1. הווה אומר, טענת התובעת כי הסיבה להקצפה נובעת מלכלוך או מים שהצטברו במיכל של הנתבע, לא תוכל לעמוד, שכן אין מדובר בגורמים שיכולים להביא להקצפה של כל המיכל. ההסבר היחיד, בהתאם לחוות דעתו המקצועית של המומחה, אשר לא נסתרה, הוא כי ההקצפה במיכל אירעה משום שהסולר שסופק לא היה תקין.

כאן המקום לציין, כי עדותו של המומחה מהימנה בעיניי. כמו כן, חוות דעתו לא נסתרה ולפיכך אני נותנת לה משקל רב במסגרת התביעה דנא.

לעניין זה יש להדגיש, כי הנהג, אשר עובד אצל התובעת ובדק את המיכל של הנתבע וטען כי בתחתית המיכל ישנם מים והוא שהיה במקום בזמן אמת ואף החליף את הסולר, לא הובא לעדות ולפיכך מדובר בראיה הפועלת כנגד מי שנמנע מלהביאו לעדות (ראו עדותו של מנהל התובעת- פרט' מיום 22/05/2012, עמ' 31 ש' 11-16).

חיזוק נוסף לאחריות התובעת ניתן למצוא בעדותו של מנהל התובעת כאשר נשאל מדוע הסכימה התובעת להחליף לנתבע את הסולר כאשר לטענתה האחריות הינה של הנתבע משום שההקצפה אירעה בשל מים ולכלוך שהצטברו במיכל וכי ניקיון המיכל הינו באחריות הנתבע בלבד. מנהל התובעת השיב כך:

"ש. מים ולכלוך אמרת שזו אשמת דורון?

ת. כן.

ש. מאיפה מגיע טוב הלב, כפי שציינת באדיבותך הסכמת להחליף לו 2000 ליטר בשווי 18,000 ₪, אני מתקנת 8100 ₪. אתה מוותר על השכר, אם דורון אשם בבעיה שנוצרה למה אתה מספק לו דלק בסכום של 8000 ₪ ללא חיוב, בחינם?

ת. זה לא בחינם. נתתי שירות, הסברתי קודם שעשיתי שירות, לא נתתי דלק חינם. הדלק חזר לעבודה ולא היתה שום בעיה אחר כך. ... הוצאתי את המיכל, שאבתי לו, שטפו לו, היה איתו, עמד איתם, הזרימו לו 2000 נקיים בוודאי, כנראה שהזרים 50 מעבר ליותר ממה ששאב או משהו דומה, חויב, והמועצה היא דוגמא שאצלי זה דפוס לתת שירות טוב".

(עמ' 39 ש' 2-11).

אינני מקבלת עדות זאת של מנהל התובעת שכן התרשמתי מעדותו כי משנודע לו דבר ההקצפה במיכל הנתבע, מיהר להחליף את הסולר שסופק, משום שהבין כי הדבר תחת אחריותו וכי יש סיכוי גבוה שהסולר שסופק חמישה ימים לפני כן לא היה תקין.

1. בנוסף, טוענת התובעת כי משלא הועלו כל גרסאות אחרות להקצפה או להחלפת הסולר לאחר האספקה של יום 16/03/2007, ניתן לקבוע כי הסולר שהוחלף ושסופק ביום 21/03/2007, 17/04/2007 ו- 08/05/2007 היה תקין לחלוטין, זאת משום שלא הועלו כל טענות בנוגע לאיכותו.

כמענה לטענה זו, מציין הנתבע בתצהירו, כי בעבור ארבעת מועדי האספקה הרלבנטיים לתביעה, כאמור, הוא לא נדרש לשלם שכן התובעת, לטענתו, הודיעה לו כי היא יודעת על הנזקים המתמשכים שנגרמו לרכביו, וכן כי ראיה לכך מהווה העובדה כי כל החשבוניות בעבור המועדים הללו נשלחו לעסקו של הנתבע רק ביום 03/08/2007 בסך כולל של 38,561 ₪ בלבד.

טענה זו של הנתבע לא נסתרה. כמו כן, המומחה הבהיר בעת עדותו כי סולר לא תקין גורם לנזק שיורגש לאחר תקופת זמן, בעוד שאם שמים סולר במקום בנזין הדבר יורגש באופן מיידי (כמו "גמגום" של הרכב, רעידות ברכב) (פרט' עמ' 17 ש' 23-26).

במקרה דנן מדובר בסולר אשר אינו תקין, ולפיכך, בהתאם לקביעת המומחה, הנזק ברכבים שתודלקו בסולר לא תקין יורגש כעבור זמן מה ולא באופן מיידי.

לעניין זה יש לציין את עדותו של המומחה:

"ש. בהנחה שהייתה רק הקצפה אחת, בגינה הוחלף ולאחר מכן לא הייתה הקצפה האם תוכל להסיק שהסולר היה תקין?

ת. לא יכול להסיק, מה שמפריע לי שקורות תקלות, שאין אנליזה של דלק, לא מהמיכל ולא מכלי הרכב".

(פרט' עמ' 19 ש' 27-30).

1. עיננו הרואות, כי כשנשאל המומחה ברחל בתך הקטנה האם לאחר מועד האספקה הראשון (בו הוא הסיק שההקצפה משמעה כי סופק סולר לא תקין) ייתכן כי במועדי האספקה האחרים, בהנחה שלא הייתה בהם בעיה של הקצפה, הניתן לומר כי הסולר היה תקין? המומחה השיב כי אין הוא יכול להסיק שהסולר היה תקין במועדי האספקה האחרים. ראשית, הוא מציין כי לא הייתה אנליזה ובדיקה מדגמית של הסולר שסופק לנתבע ואשר הסתבר כי הוא לא תקין, שנית, המומחה מייחס תשובה זו גם לנושא אבטחת האיכות אשר הינה באחריות ספק הדלק, ובמקרה זה – התובעת.

המומחה ציין הן בחוות דעתו והן בעדותו כי מספרי הפריט לכל מוצר דלק צריכים להיות שונים, בעוד שאין זה המקרה אצל התובעת. לעניין זה העיד כך:

"ש. אני מציג נספח ד' שלי לתצהיר, מפנה לחשבונית מס מברקת לחלמיש, מספר פריט 100 ולצדו תאור פריט שונה?

ת. לדעתי ברגע שמוצרים שונים ניתן מספר פריט זהה זה לא תקין זה פתח לתקלה. אני נושא של אבטחת איכות חידדתי בפגישה של שנינו שאלתי איך העסק עובד ונאמר לי שספק הדלקים חלמיש מגיע למסופים של חברות הדלק וקונה המוצר הספציפי עבור לקוח מסוים. חייב להיות סדר, לדוגמא נפט חייב להיות אותו מספר לאורך כל הדרך.

ש. ראית את חשבונית של ברקת?

ת. כן

ש. מה אמרת על חשבונית זו?

ת. שאותו מספר פריט פעם מספר 100 סולר תחבורה ופעם שנייה מופיע עבור נפט. זה לא תקין מבחינת האמצעים שנוקט הספק בנושא אבטחת איכות".

(פרט' עמ' 20 ש' 19-29).

1. לא זו אף זו, התובעת גם לא הציגה ולא פירטה כל אמצעי זהירות הננקטים על ידה להבטחת תקינות הסולר בעת העברתו למיכל של הלקוח, או ביחס לשמירת איכותו עד למכירתו לצרכנים.

לעניין זה ניתן היה להבין ממנהל התובעת מתוך עדותו, כי חברת "ברקת אנרגיה בע"מ" (אשר בבעלות מנהל התובעת אף היא- פרט' עמ' 41 ש' 25-26) (להלן: "ברקת") רוכשת את הסולר מ"סונול" ואז ברקת מוכרת אותו לתובעת ומהתובעת הסולר סופק לנתבע (פרט' עמ' 30, ש' 12-18).

כאשר מנהל התובעת נשאל מדוע לא שלח הודעת צד שלישי ל"סונול" כספקית הדלק העיקרית, השיב כי הוא לא חושב שהסולר לא היה תקין (פרט' עמ' 30, ש' 23-25).

1. למעלה מן הצורך יש לציין, כי בתצהיר עדות מטעם התובעת צורפו חשבוניות אשר בעיקרן הגיעו מחברת "בר גאון אנרגיה 2003 בע"מ" (להלן: "בר גאון") כספקית הסולר לברקת (אשר סיפקה כאמור את הסולר לתובעת וממנה לנתבע). חלקן הקטן של החשבוניות הגיע מחברת "סונול" אם כי בעבור מוצר הקרוי "גולדיזל", ולא סולר תחבורה בו עסקינן בתובענה זו.

בהקשר זה טען הנתבע, כי בר גאון הינה חברה שהורשעה במכירת דלק מהול וחשבוניות פיקטיביות להגדלת הונה. לשם כך צורפו כתבות מעיתון "דה-מרקר" ומאתר של רשות המיסים (נספח ה' לתצהיר הנתבע).

התובעת השיבה לטענה זו והפנתה למס' ההליך המתנהל כנגד חברת בר גאון אשר הינו ת"פ 27597-06-11. התובעת ציינה, כי בתיק זה טרם ניתנה הכרעת דין, זאת בניגוד לטענת הנתבע.

1. מתוך הכתבות שצורפו ע"י הנתבע ניתן ללמוד אמנם כי לחברת בר גאון מיוחסות עבירות של מהילת דלקים, שימוש בחשבוניות מס פיקטיביות ועבירות הלבנת הון בין השנים 2008-2010 (בהתאם למה שדווח בעיתון "דה-מרקר"). אולם, ראשית מדובר כרגע בחשדות בלבד וכך יש להתייחס אליהן, שכן טרם ניתנה הכרעת דין בתיק זה, ושנית- אף אם בר גאון הייתה מורשעת בעבירות שיוחסו לה, לא ניתן להצביע על קשר סיבתי מובהק (אם בכלל) בין מקרה זה לבין המקרה דנן.
2. לא זו אף זו, בהתאם למסמכים שהציג הנתבע ניתן ללמוד, כי בתאריך 20/04/07 וכן ביום 25/06/07 נכנסו שני רכבים שבבעלות הנתבע לתיקונים במוסך (נספח ז' לתצהיר הנתבע). הדבר מחזק את טענתו של הנתבע, כי גם בחודשי אפריל ומאי 2007 בהם היו אספקות סולר נוספות מאת התובעת, נראה כי הסולר שסופק לא היה תקין ולפיכך נגרמו נזקים אשר הצריכו כניסת הרכבים למוסך בסמיכות למועדי אספקת הסולר מאת התובעת.
3. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהדברים שנאמרו בפסק דין שומרון, אשר עניינו היה תובענה לתשלום חוב אותו ביקשה התובעת עבור סולר שסיפקה לנתבעת לצורך הסקת מקוואות ביישובים שונים. בפסק דין שומרון נקבע, כי לא הייתה כל מחלוקת כי באספקה מאוגוסט 2006 וגם באספקה ממרץ 2007 נתגלה, עפ"י בדיקת מכון, שסופק מוצר לא תקני ע"י התובעת לנתבעת (סע' 12 לפסק דין שומרון).

אמנם בפסק דין שומרון דובר במוצר אשר הינו סולר להסקה, בעוד במקרה דנן מדובר בסולר לתחבורה, יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מהמועדים החופפים בשתי התביעות, כלומר עצם אספקת מוצר לא תקין ע"י התובעת באותה נקודת זמן (חודש מרץ 2007) בשני מקרים שונים.

1. כאן המקום לציין, כי בסיכומיו של הנתבע ישנה התייחסות לנושא תקן אבטחת איכות מוצר וטענה כי התובעת פעלה ללא תקן וכי רכשה דלקים וסולר מחברות לא מורשות. חשוב להדגיש, כי אין מדובר בטענות אשר היו צריכות להתברר במקרה שבפניי ולפיכך לא קבעתי מסמרות בעניין זה.

לאור הדברים האמורים לעיל, ובהתחשב בחוות דעת המומחה, במסמכים שהוצגו בפניי ובראיות הנסיבתיות שהצטברו, אני קובעת, כי הסולר שסיפקה התובעת לנתבע בזמנים הרלבנטיים לתביעה, לא היה תקין.

1. משכך, אני קובעת כי מפאת כשלון תמורה לא חלה חובה על הנתבע לשלם לתובעת בעבור אספקת הסולר בארבעת המועדים הרלבנטיים לתביעה, ולפיכך התביעה העיקרית נדחית.

התביעה שכנגד:

1. תמצית טענות התובע שכנגד:

לטענת הנתבע, הסולר שסיפקה לו התובעת, כמפורט לעיל, בהיותו לא תקין גרם לנזקים ישירים לרכבים שבבעלות הנתבע אשר תודלקו בסולר זה ואשר משמשים אותו במסגרת עבודתו.

הנתבע טוען בסיכומיו, כי השווי האמיתי של הנזקים שנגרמו לרכבים עולה על 340,000 ₪, אך הוא תחם את סכום התביעה שכנגד בגובה של 100,000 ₪.

בסיכומים פירט הנתבע את גובה הנזק שהוערך על ידו כדלהלן:

1. בהתאם להערכת שמאי מיום 25/04/2007 הנזק שנגרם למשאית מסוג איסוזו מ.ר. 74-985-15 (להלן "משאית האיסוזו") עלותו הינה: 49,562 ₪ (גובה הנזק משקף הוצאות גרירה, ירידת ערך בגין הנזק שנגרם למנוע, עלות דו"ח שמאי, אובדן ימי עבודה).
2. ביום 25/05/2007 הנזק שנגרם למשאית מנוף מסוג וולבו מ.ר. 16-102-59 בשל תקלה במנוע (להלן: "משאית הוולבו") עלותו הינה: 67,378 ₪ (גובה הנזק משקף ירידת ערך לרכב, אובדן ימי עבודה ועלות דו"ח שמאי).
3. תמצית טענות הנתבעת שכנגד:

לטענת התובעת, לא עלה בידי הנתבע להוכיח את התביעה שכנגד. לטענתה, הנתבע נמנע מהבאת ראיות רלבנטיות, כגון: הקלטות של הנתבע עם מנהל התובעת שצוינו ב ת/1 ואשר לא צורפו לתיק המוצגים מטעמו; מס' עדים לצורך הוכחת הטענות ובכללם משרד השמאות שערך את חוות הדעת שהגיש הנתבע , רשב"צ הישוב עטרת כעד שצוין בעדותו של הנתבע וכן נהג הרכב שנשרף וכד'.

לפיכך, לטענת התובעת, יש לדחות את התביעה שכנגד.

1. דיון והכרעה בתביעה שכנגד:

לאחר עיון בטענות הצדדים, בעדויות ובמסמכים שעמדו בפני, שוכנעתי כי יש לקבל את טענת הנתבע לעניין אחריות התובעת, כמפורט לעיל, אם כי היקף הנזקים שנתבע ע"י מר אוסט לא הוכח במלואו ויש לפסוק הנזקים בסכום הנמוך מהסכום הנתבע.

סבורתני כי עפ"י נטל ההוכחה המוטל על הנתבע במשפט האזרחי – מבחן מאזן ההסתברויות, הוכיח הנתבע כי נגרמו נזקים לרכבים שבבעלותו כתוצאה מכך שסופק לו סולר לא תקין, אם כי היקף הנזקים כאמור לא הוכח במלואו.

אם עסקינן בנטל ההוכחה יש לציין, כי הנתבע העלה בסיכומיו לראשונה טענה של הודאה והדחה. אני מסכימה עם טענת התובעת כי מדובר בהרחבת חזית, שכן טענה זו לא הועלתה לפני מועד הגשת הסיכומים ולפיכך אני דוחה טענה זו.

1. הנתבע צירף מסמך המהווה הערכה שמאית מיום 16/10/2007 להוכחת הנזקים הנטענים (נספח ז' לתצהיר עדות מטעם הנתבע), אולם בדיון מיום 22/05/12 קבעתי כי לא ניתן לראות במסמך זה כחוות דעת, לאור העובדה שהוא אינו ערוך ככזה, ואף עורכו לא התייצב לדיון ע"מ שניתן יהיה לרפא את הפגמים שנפלו בעריכתו. אשר על כן, משקלו של מסמך זה הינו נמוך ככל שהוא חל על שתי המשאיות שהוזכרו בו (משאית האיסוזו ומשאית הוולבו).

לעניין הנזקים שיכול לגרום סולר לא תקין לרכבים, העיד המומחה בזו הלשון:

"ש. יש לך הרבה ניסיון שנים בכל הקשור לתחום של סולר, דלקים, מה קורה אם אני מתדלק רכבי בסולר לא תקין?

ת. כל התפעול של המנוע עלול להשתבש.."

(פרט' עמ' 15 ש' 29-30 ועמ' 16 ש' 1-3).

ובהמשך:

"ש. לבוכנות ולצילינדרים יכול לגרום נזק?

ת. אם דלק לא תקין יכול לגרום נזק, בבוכנות במזרקים כן, בהחלט במיסבים.

ש. למעשה בכל החלקים שדרכם עובר הדלק?

ת. נכון, השמאי היה צריך לבדוק הדלק".

(פרט' עמ' 28 ש' 24-27).

כאשר המומחה נשאל האם סולר לא תקין יכול לגרום לשריפה של הרכב, כך השיב:

"ת. ממש לא. זה עלול לגרום נזק למנוע, חלקים במנוע עלולים להיפגע,

שאלת בהמ"ש:

ש. האם זה יכול לגרום לנזק בלתי הפיך?

ת. כן. ההצתה משתבשת. תכונות הבערה של דלק משבשות (צ.ל.- "משתבשות"- ח.ק.) ולכן הוא לא מתזמן נכון, המנוע מפספס בתפקוד שלו".

(עמ' 16 ש' 9-14).

1. למעלה מן הצורך יש לציין, כי רכב מסוג יונדאי מ.רישוי 77-764-15 אשר הנתבע טען כי נשרף (נספח ט' לתצהיר עדות הנתבע), לא עלה בידו להוכיח את הקשר הסיבתי בין אספקת סולר לא תקין לבין שריפה של הרכב, כפי שעולה מעדות המומחה לעיל.

לאור האמור לעיל, מעדותו של המומחה ניתן לקבוע, כי סולר לא תקין יכול לגרום לנזקים שונים הקשורים בתפעול המנוע של כלי רכב.

1. הנתבע ערך רשימת כלי רכב, הכוללים ציוד הנדסי, של 19 כלי תחבורה אשר בבעלותו (נספח א' לתצהיר עדות הנתבע). מעיון ברישיונות כלי הרכב והציוד ההנדסי עולה, כי לא כל כלי התחבורה רשומים על שמו של הנתבע.

למשל, רכב מסוג מאזדה מ.רישוי 89-896-59 רשום במשרד הרישוי על שם "דן רכב ותחבורה ד.ר.ת". הנתבע טען כי הוא קנה את הרכב מדן רכב ותחבורה, אולם לא הציג כל מסמך העברת בעלות או חשבונית רכישה המעידים על כך (פרט' עמ' 45 ש' 25-27). כמו כן, מחפרון אופני JCB שמספרו 58313-2 אשר הרישיון בגינו רשום על שם "יפית פרידמן ובניו חברה", טען הנתבע כי קנה כלי זה מהחברה הרשומה ברישיון, אולם הם לא יכלו להעביר לו בעלות על כלי זה (כפי שעולה מעדותו - פרט' עמ' 46 ש' 1-3).

1. אני נוטה להסכים עם טענת התובעת, כי הנתבע נמנע מלהביא ראיות הרלבנטיות להוכחת הנזקים של תביעתו וכי יש ליתן לכך משקל במסגרת פסק הדין. מלבד האמור לעיל בנוגע לרישיונות כלי התחבורה והציוד ההנדסי, כך לדוגמא, הנתבע נמנע מלהביא עדים הרלבנטיים לתביעה, כמו מי שערך את המסמך מיום 16/10/2007 (נספח ז' לתצהיר עדות הנתבע) שהגיש הנתבע, המהווה הערכה מטעם משרד השמאות קוצר- נוימן, וכן העדים שהיו לשריפת כלי הרכב בהתאם לעדותו של הנתבע (קב"ט הישוב עטרת או נהג הרכב- ראו פרט' עמ' 48 ש' 6-8).

כמו כן, הנתבע, לטענתו, העריך את ירידת הערך של רכביו הניזוקים על סמך התייעצות עם המוסכניק, אשר גם הוא לא זומן למסור עדות בבית המשפט.

וכך בעדותו:

"ש. איפה כתוב ירידת ערך 20,000 בחוות הדעת?

ת. לא ביקשתי, ביקשתי לבוא ולראות את הנזק העכשווי. .. קבעתי את הסכום על סמך התייעצויות והבלאי של הטרקטור...

ש. אז אתה קבעת את ירידת הערך?

ת. על סמך התייעצויות. המומחה אמר שהנזק הוא עתידי".

(פרט' עמ' 49 ש' 28-32 ועמ' 50 ש' 1-2).

ובהמשך:

"ש. אחרי שהוגשה התביעה, פנית והתייעצת וקיבלת את אותו עניין של ירידות הערך?

ת. כן, התייעצתי עם המוסכניק.

ש. למה לא הבאת את המוסכניק לפה לתת עדות?

ת. לא חשבתי שהוא צריך לבוא לפה בכלל".

(פרט' עמ' 57 ש' 24-27).

כמו כן, הנתבע ציין בעדותו כי אדם בשם אילן גיאת, חבר של מנהל התובעת, היה הגורם לאי הגשת תביעת נזקים כנגד התובעת, אולם אף הוא לא זומן למסור את עדותו (ראו פרט' עמ' 49 ש' 3-8).

למרות ועקב האמור לעיל ובפרט לאור עדות המומחה, אני קובעת כי אספקת הסולר הלא תקין ע"י התובעת אכן גרמה לנזקים בחלק מכלי הרכב שבבעלות הנתבע. כעת אפנה לבדיקת גובה הנזקים.

1. גובה הנזקים:

הנתבע בחר בסיכומיו להתמקד בנזקים שאירעו לשתי המשאיות שבבעלותו, משאית האיסוזו ומשאית הוולבו, אשר על כן אתייחס לנזקים ועלותם הקשורים במשאיות אלה בלבד.

הנתבע טוען, כי באשר למשאית האיסוזו עלויות הנזקים כוללות את הרכיבים הבאים: עלות הגרירה למוסך (חשבונית מס מס' 16232 וחשבונית מס מס' 16231), שווי התיקון במוסך (בהתאם לחשבונית מס 15668), שווי ירידת ערך, עלות דו"ח שמאי, הפסד ימי עבודה ובסך הכול 49,562 ₪.

הנתבע טוען, כי באשר למשאית הוולבו עלויות הנזקים כוללות את הרכיבים הבאים: שווי ירידת ערך, הפסד ימי עבודה ועלות דו"ח שמאי ובסך הכול 67,378 ₪.

1. לעניין רכיב שווי ירידת ערך המשאיות- כאמור לעיל, הנתבע העריך את ירידת הערך של הרכבים על סמך התייעצות עם המוסכניק, אשר לא זומן למסור עדות בבית המשפט. מאחר ומדובר בקביעת שווי שרירותית, אשר לא הוכחה כדבעי, אני דוחה את רכיב נזק זה (האמור חל על שתי המשאיות).

לעניין רכיב עלות דו"ח שמאי- הנתבע לא צירף בשלב הגשת התצהירים חשבונית המעידה על תשלום עבור הערכת השמאי שהוגשה מטעמו (ראו עדות הנתבע בפרט' עמ' 49 ש' 24-27). חשבונית בסך 1,155 ₪ בעבור "קוצר נוימן שמאות" צורפה לסיכומים. אין מדובר בחשבונית מס ולכן אני דוחה רכיב זה.

1. לעניין רכיב הפסד ימי עבודה- הנתבע צירף לסיכומיו את מחירון "דקל מאגר מחירים לענף הבנייה" ואשר מתוכו הוא גוזר עלות יום עבודה למשאיות שברשותו. המחירון שצורף לסיכומים, אשר מיותר לציין כי צורף בשלב מאוחר, איננו קריא כלל. כמו כן, באשר למשאית האיסוזו נטען כי ישנו הפסד של 14 ימי עבודה בעוד שהרכב היה במוסך 10 ימים (בהתאם לחשבונית מס 15668). לאור האמור לעיל, אני פוסקת לעניין רכיב זה במשאית האיסוזו סכום גלובלי בסך של2,500 ₪.
2. באשר למשאית הוולבו הנתבע טוען כי ישנו הפסד של 15 ימי עבודה בעוד שהמשאית הייתה במוסך 4 ימים (בהתאם לחשבונית מס 16206). אני פוסקת לעניין רכיב זה במשאית הוולבו סכום גלובלי בסך של 1,000 ₪.

לעניין רכיב עלות התיקון במוסך- שתי החשבוניות הרלבנטיות לענייננו הן: חשבונית מס 15668 עבור משאית האיסוזו וכן חשבונית מס 16206 עבור משאית הוולבו (החשבוניות סומנו נספח ז' לתצהיר עדות הנתבע).

ראשית, בחשבונית של משאית האיסוזו מצוינת שורה תחת הכותרת "עבודות" הכוללת רכיב של גרירה בסך של 1,225 ₪. חשבוניות מס שצורפו: מס' 16232 ומס' 16231 אף הן מתייחסות לגרירה של משאית האיסוזו, אשר על כן וע"מ לא ליצור כפל פיצוי עלינו להתעלם מהחשבוניות מס' 16232 ומס' 16231.

שנית, הנתבע הסכים כי מאחר והוא מזדכה במע"מ, יש לקזז את המע"מ מהחשבוניות (ראו פרט' עמ' 49 ש' 14-15 וגם ש' 21-23).

מכאן ובהתאם לחשבוניות המצוינות לעיל:

חשבונית מס 15668 (משאית האיסוזו) מסתכמת בסך של (ללא מע"מ): 10,261 ₪.

חשבונית מס 16206 (משאית הוולבו) מסתכמת בסך של (ללא מע"מ): 12,747 ₪.

לאור האמור לעיל, סך כל עלות הנזקים שהוכחו ברכבי הנתבע הינו: 26,508₪.

1. סוף דבר:

לאור האמור לעיל, אני קובעת כדלהלן:

1. התביעה העיקרית- נדחית.
2. התביעה שכנגד- מתקבלת באופן חלקי. התובעת והנתבעת שכנגד, חלמיש צור, תשלם לנתבע ולתובע שכנגד, מר אוסט, את הסכום המפורט לעיל בסך של 26,508 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום שהוגשה התביעה שכנגד ועד התשלום בפועל.
3. בנוסף, התובעת תשלם לנתבע את שכר המומחה בסכום של 2,000 ₪.

מצאתי שבנסיבות תיק זה אין הצדקה להטלת הוצאות על התובע והנתבע שכנגד.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013, בהעדר הצדדים.