הצדדים השלישיים: 1. קלינור שירותיים לישראל בע"מ

2. איילון חברה לביטוח בע"מ

א. גדר המחלוקת:

1. מה היה הגורם לנפילתה של התובעת והאם הוכח?

2. מי אחראי לנפילתה של התובעת, אם בכלל?

3. מהם נזקיה של התובעת כתוצאה מהתאונה נשוא כתב התביעה?

אלה הן השאלות אשר בבסיס תובענה זו ואדון בהן כסדרן.

ב. רקע כללי- נסיבות התאונה:

1. ראשיתה של תובענה זו בכתב תביעה אשר הוגש ביום 14.9.2009 ובו טענה התובעת^[1], באמצעות באי כוחה, כי ביום ה' בשבוע ה- 8.2.2007, בשעה 12:45 או בסמוך לכך, "ניסתה לרדת במדרגות הבניין ולפתע החליקה על מדרגות רטובות ושעה שניסתה לבלום את הנפילה בידה הימנית ולהימנע מפגיעה קשה יותר, נפגעה קשות בכל חלקי גופה ובמיוחד בידה הימנית..." (סעיף 4 לכתב התביעה).

2. בסעיף 19 לכתב התביעה פירטה התובעת את טענותיה כנגד הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת), מי שהיתה לטענתה מנהלת ומתחזקת הבניין בו נפלה, ברחוב המכתש 6 בעיר חולון.

התובעת טענה כי הנתבעת לא דאגה לייבוש המדרגות או להסרת הרטיבות מהן, לא דאגה לתקינות המדרגות, לא דאגה לפסים מונעי החלקה על מדרגות הבניין, ניקתה את המדרגות בנוזל ניקוי בלתי ראוי ועוד טענות מסוג זה.

3. בכתב הגנתה, הכחישה הנתבעת את נסיבות התאונה והטילה את האחריות לה, אם כלל קרתה, על כתפי התובעת עצמה.

4. הנתבעת בחרה להגיש הודעה לצד שלישי כנגד חברת הניקיון בבניין עליו הופקדה, היא הצד השלישי מס' 1 (להלן: "קלינור^[2]").

5. בכתב ההודעה לצד שלישי, טענה הנתבעת כי "קלינור" היתה אמונה על ניקיון הבניין האמור, זאת על פי חוזה שנכרת בין הראשונה לאחרונה וכי אם אכן אירעה תאונה כטענת התובעת, אזי החבות לשאת בנזקיה מוטלת על "קלינור" ועליה בלבד.

6. "קלינור" מצידה, בכתב ההגנה שהגישה, הכחישה מכל וכל את טענות הנתבעת והכבירה לטעון כי היתה אמונה "רק" על אספקת עובדי ניקיון אשר היו כפופים להוראות הנתבעת ומנהליה.

7. משלא הצליחו הצדדים להגיע לעמק השווה, הגישו תצהירי עדות מטעמם והתיק נקבע לשמיעת ראיות.

8. בתצהיר עדותה הראשית של התובעת, תיארה התובעת את נסיבות התאונה.

בסעיף 4 טענה התובעת כי "ירדתי במדרגות הבניין ולפתע החלקתי במדרגות, ניסיתי לבלום את הנפילה בידי הימנית. לאחר התאונה ראיתי שהמדרגות היו רטובות וזו היתה הסיבה לכך שהחלקתי. לא היו פסים למניעת החלקה או שילוט לפיו קיימת במקום סכנת החלקה".

9. הגברת סילבי איסט, עמיתתה לעבודה של התובעת, הצהירה כי "ירדתי יחד עם התובעת במדרגות הבניין בו אנו עובדות ולפתע ראיתי את התובעת מחליקה על המדרגות. לאחר התאונה ראינו שהמדרגות היו רטובות. לא היו פסים למניעת החלקה או שילוט לפיו קיימת במקום סכנת החלקה" (סעיף 4 לתצהיר).

10. מר יוסי לוי, עד הנתבעת, ומי ששימש מנהל האחזקה בבניין בו נפגעה התובעת, הצהיר כי "קלינור" היתה אחראית על שירותי הניקיון בבניין וכי עובד הניקיון מטעמה עבד בבניין 8 שעות ביום משך 6 ימים בשבוע וניקה את כל הבניין.

11. "קלינור" מצידה צירפה תצהיריהם של שניים: מר שמואל גיננסקי ומר אלכסנדר גנפולסקי.

הראשון הינו סמנכ"ל "קלינור" והאחרון הינו מי שהיה עובד הניקיון בתקופה הרלבנטית לתאונה.

מר גיננסקי הצהיר כי "קלינור" סיפקה לנתבעת עובד ניקיון אחד אשר היה אמון על עבודות הניקיון בבניין בין הימים א' עד ו' מהשעה 0700 ועד 1500. עוד הצהיר כי היתה זו הנתבעת אשר התוותה את תנאי העסקתו של אותו עובד ניקיון ועליו היה אמון מר יוסי לוי הנ"ל. הסמנכ"ל הצהיר כי לעובד הניקיון סופקו כל האמצעים הדרושים לביצוע עבודתו לרבות שלטי אזהרה.

מר גנפולסקי הצהיר כי את ההוראות בכל הנוגע לניקיון הבניין קיבל ממר יוסי לוי הנ"ל וכי את שטיפת המדרגות בבניין ביצע רק בימי ו' בשבוע, כאשר "כמעט ולא היו אנשים בבניין". מכל מקום, נהג להציב שלטי אזהרה בזמן שטיפת המדרגות. על התאונה לא שמע אלא ממר יוסי לוי.

הראיות הכתובות^[3]:

• בתעודת חדר המיון מיום התאונה נכתב כי התובעת התקבלה לאחר מצב של נפילה וחבלת שורש כף יד.
• בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מיום 11.2.2007 נכתב "נפילה במדרגות".
• באותו יום חתם בן זוגה של התובעת, מר אריה מוליוף, על טופס ב.ל. 250 ובו נכתב כי התובעת "נפלה בעת ירידה במדרגות הבניין".
• בהודעה על פגיעה בעבודה אשר נחתמה על ידי מעבידת התובעת ביום 25.2.2007, נכתב כי התובעת "הלכה לחברה אחרת שנקראת לייף ספורט^[4] ונמצאת גם באותו בניין למסור מסמכים. בדרך חזרה למשרדי נפלתי בחדר המדרגות של הבניין".
• בתביעתה לקביעת דרגת נכות מעבודה ותשלום גמלת נכות מעבודה נכתב ביום 6.8.2007^[5] כי "החלקתי על מדרגות חלקות ורטובות בניין ברחוב המכתש 6 באזור. בלמתי את הנפילה עם כף ימין ונפגעתי קשות".

החקירות הנגדיות:

ביום 6.7.2014 וביום 10.9.2014 נשמעו עדי הצדדים.

להלן העולה מעדויות הנחקרים:

התובעת:

התובעת הסבירה כי בעלה הינה מנהל הרכש בחברה בה הם עובדים יחדיו ושני אחיו הם בעלי החברה.

משרדה של התובעת ממוקם בקומה הראשונה ואילו משרדי "לייף ספורט" אליה ניגשה עובר לאירוע התאונה ממוקמים בקומה השניה.

התאונה אירעה מיד לאחר שהתובעת ועמיתתה לעבודה ביקרו במשרדי "לייף ספורט" אליהם הגיעו באמצעות המעלית. ברצותה לרדת במדרגות, נוכח התמהמהות המעלית, ובדרכה לארוחת הצהריים, אירעה התאונה.

כל 9 המדרגות בגרם המדרגות בו החלה לפסוע היו רטובות "מים, היה רטוב. כל ה-9 מדרגות היו רטובות" סיפרה בעמ' 16 לפרוטוקול מול ש' 25. התאונה אירעה ממש במדרגה הראשונה עליה הניחה את כף הרגל, בעודה נמצאת בסמוך למעקה.

בהמשך עדותה חידדה התובעת את עדותה וקבעה כי לא ראתה רטיבות במדרגה הראשונה אולם כל המדרגות היו רטובות (עמ' 20):

התובעת סיפרה כי כל בגדיה היו רטובים בעקבות התאונה.

התובעת הכחישה כי מעדה "סתם" ועמדה על טענתה כי המדרגות היו רטובות.

בכל הנוגע לטופס ההודעה על התאונה לביטוח לאומי, הסבירה התובעת כי את הטופס מילאה מנהלת החשבונות הראשית בחברה, גברת חביבה קלו, לה סיפרה התובעת את שאירע^[6]. בנשימה אחת ולשאלת ב"כ הנתבעת אמרה התובעת כי "כל הזמן אמרתי שהמדרגות היו רטובות". בהמשך עדותה הכבירה התובעת והסבירה כי לא נשאלה כיצד החליקה על ידי הגברת קלו "זה לא מעניין אותה" אמרה (עמ' 21 לפרוטוקול מול ש'15).

התובעת סיפרה כי המדרגות צולמו בתר האירוע אולם לא ידעה להסביר מדוע לא צורפו התמונות לראיותיה.

לבקשת בית המשפט, תיארה התובעת את אופן קרות התאונה (עמ' 19):

הגברת סילבי איסט:

העדה סיפרה בחקירתה כי המדרגות היו רטובות, לחות מאד, אם כי לא היתה זרימה של מים או ברז שהתפוצץ. כמות המים שהיתה על המדרגות הספיקה כדי להרטיב את בגדיה של התובעת. התאונה קרתה בחלק האחרון של גרם המדרגות המחולק לשלושה חלקים, בדרכן של השתיים מהקומה הראשונה^[7] ליציאה. בנה של התובעת העובד גם הוא באותה חברה, הוזעק למקום התאונה^[8].

לשאלת ב"כ הנתבעת השיבה העדה וקבעה כי "אני יודעת שהיה לח ורטוב. אבל היה חודש פברואר ירד גשם. יכול להיות שהיה רטוב בגלל נעלים או מטריות" (עמ' 25 לפרוטוקול מול ש' 25-26).

העדה השיבה עוד כי מעולם לא מסרה פרטים על נסיבות התאונה ולמעט חקירתה בבית המשפט ועל ידי החוקר, שעם הקלטתה עומתה, לא מסרה לאיש דבר.

בתשובותיה לשאלות ב"כ הצד השלישי השיבה העדה כי היא אינה זוכרת אם בעיניה ממש ראתה את הרטיבות, אולם זכרה כי בגדי התובעת היו רטובים.

העדה ציינה כי לא ראתה "באיזו מדרגה יש או אין בדיוק רטיבות ובאיזה חלק" (עמ' 27 לפרוטוקול מול ש' 14). העדה סיפרה כי התובעת נפלה קדימה.

בתום חקירתה השיבה התובעת לשאלות בית המשפט וכך אמרה:

לא למותר להביא כבר בשלב זה את העולה מחקירתה הסמויה של התובעת כפי שהובאה בהקלטה:

מתמלול החקירה ומהאזנה לקלטת (שאף נשמעה באולם בית המשפט) עולה כי לגרסת העדה שנמסרה לחוקר בשנת 2009, התובעת "מעדה במדרגה", "היא איבדה את שיווי המשקל, מעדה והיא נפלה עם הראש למטה", "הגוף שלה החליק על כל המדרגות, כאילו".

לשאלת החוקר, השיבה העדה:

" חוקר: היתה איזה בעיה במדרגות?

סילבי: חוץ מזה שאין אפשרות להחזיק בצד השני.

חוקר: לא, אבל לא היה אני יודע מה איזה.

סילבי: מים או שמן? לא, לא כלום.

חוקר: זאת אומרת, לא מים? לא שמן?

סילבי: לא.

חוקר: לא מדרגה שבורה?

סילבי: עד כמה שזכור לי לא היה שוב דבר, פשוט ירדנו והיא, היא נפלה".

(עמ' 2 לתמלול).

מר אריה מוליוף, בן זוגה של התובעת:

מר מולאיוף ידע להשיב בחקירה נגדית כי התובעת מסרה לו כי "היא אמרה שבדיוק שטפו את המדרגות שם ואיך שהיא עברה המדרגות היו עדיין רטובות והיא החליקה... בשעות האלה הם שוטפים את המדרגות". העד חידד תשובתו ומסר כי התובעת לא סיפרה לו כי ראתה ששוטפים את המדרגות אלא כי הרצפה היתה רטובה והיא החליקה.

מר יוסי לוי, מנהל הבית:

מר לוי משמש בתפקידו מזה 20 שנה ומכיר את התובעת. העד ידע לספר על שעות עבודתו של עובד הניקיון, משעה 0600 בבוקר ועד לתום 8 שעות עבודתו, למעט ימי שיש או אז עובד כשעה פחות.

בכל הנוגע לשגרת ניקיון המדרגות, הסביר העד כי שטיפתן מבוצעת בין 2-4 פעמים בשבוע, תלוי בכמות הלכלוך.

את המדרגות מנקה העובד לאחר השעה 0830. העד לא ראה ששוטפים בימי ששי, אולם יום ששי הינו יום בחירה בעבורו ועל כן לא תמיד מגיע לעבודה. העד הכחיש טענת העובד (מר גנפולסקי) כי שוטף רק בימי ששי וטען כי המדובר ביום קצר שלא ניתן להספיק ולשטוף בו את המדרגות בבניין בן ה-2.5-3 קומות ובשטח כולל של 11,000 מ"ר.

מר שמואל גיננסקי:

מעדותו של האיש למדנו כי "קלינור" היא שסיפקה לעובד הניקיון את כל הציוד הנדרש וכי המזמין, קרי הנתבעת, היא שקבעה את סדרי העבודה.

מר אלכסנדר גנפולסקי- עובד הניקיון בעת התאונה:

העד עבד בבניין נשוא התובענה כשלוש שנים ומחצה.

את המדרגות היה שוטף פעם אחת בשבוע בימי ששי, שכן אז לא היו הרבה אנשים בבניין.

שטיפה נקודתית היה עושה לפי קריאה או אד הוק לפי איתור בעיה.

עד כאן העדויות והראיות.

ג. טענות הצדדים בסיכומיהם לעניין החבות:

טענות התובעת:

1. התאונה אירעה בבניין בבעלות הנתבעת ו/או בחזקתה. אין מחלוקת כי בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה הייתה הנתבעת אחראית לאחזקתו ותפעולו של הבניין. על הנתבעת מוטלת אחריות מכוח עוולת הרשלנות.
2. האחריות מוטלת על הנתבעת הן כמי שהבניין בבעלותה/חזקתה והן כמי שפיקחה על תחזוקת הבניין וניקיונו. בהיותה הבעלים/המחזיקה בבניין, חבה הנתבעת חובת זהירות מושגית כלפי המשתמשים ברכוש המשותף, ובוודאי כלפי מי שעובד בבניין ועושה שימוש תדיר במדרגות.
3. אין ספק כי על הנתבעת הייתה חובה לשמור על המדרגות נקיות ויבשות משלא עשתה כן הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית שלה כלפי התובעת, וכתוצאה מכך נפגעה התובעת. התובעת החליקה על מדרגות רטובות, אשר לא היו עליהן פסים למניעת החלקה או שלטים לאזהרה בפני סכנת החלקה. אמצעים פשוטים וזולים אלה היו עשויים למנוע את נזקיה של התובעת או לצמצמם.
4. לפיכך, יש להטיל את האחריות על נזקי התובעת על כתפי הנתבעות.

טענות הנתבעות:

1. המדרגות לא היו רטובות בעת הנפילה. עדותה של הגברת איסט בדבר הרטיבות התבררה כבלתי נכונה בעליל ואינה תאמה את שאמרה בשיחתה עם החוקר מטעם הנתבעת. גם במסמכי המל"ל אין כל אזכור לטענת הרטיבות, טענה זו נולדה רק בשלב מאוחר יותר ומתוך אינטרס ברור. גרסת התובעת לרטיבות במדרגות נסתרה כליל והופרכה לחלוטין.
2. בנוסף, התובעת נמנעה מלהביא את כל הראיות והעדויות הנדרשות על מנת להוכיח כי הייתה רטיבות במדרגות. משכך, על התביעה כנגד הנתבעת להידחות בשל היעדר חבות מצידה.
3. לחילופין, גם אם יקבע כי המדרגות אכן היו רטובות והאחריות לנפילה היא על הנתבעת, יש להמשיך ולקבוע כי האחריות רובצת לפתחם של הצדדים השלישיים.
4. מן העדויות עולה כי ברשות עובד הניקיון היו שלטי אזהרה ועל כן האחריות לכך שלא הוצבו שלטים במקום הינה של הצדדים השלישיים.
5. גם אם התאונה אירעה בשעות שלא היו שעות הניקיון המקובלות, ובכל זאת הייתה במקום רטיבות, הרי שזו נגרמה במאזן ההסתברות כתוצאה משטיפה במקום על ידי "קלינור", בלא שהונחו במקום שלטי האזהרה שהיו ברשותם.

טענות הצד השלישי:

1. גרסת התובעת בדבר רטיבות במדרגות אשרה גרמה לנפילתה הינה גרסה כבושה אשר לא הופיעה בכתב התביעה ובתצהירים מטעם התובעת ומשכך אין לקבלה. גם צורת הנפילה, עם הפנים קדימה, מפריכה את טענת התובעת להחלקה, שכן החלקה, מטבע הדברים גורמת לנפילה אחורה ולא קדימה.
2. התובעת לא הוכיחה ברמה הדרושה את נסיבות נפילתה ומשכך יש לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת תביעתה.
3. לא נטען על ידי התובעת וגם לא הוכח כי במקום נפילתה בוצעו עבודות ניקיון. כמו כן, לא נטען על ידי הנתבעות ואף לא הוכח כי "קלינור" נתבקשה להסיר את המפגע הנטען ולא דאגה להסרתו, או כי ידעה שהמדרגות רטובות. כלומר, לא הוכח כי "קלינור" התרשלה במילוי תפקידה.
4. "קלינור" פעלה בהתאם להוראות והנחיות הנתבעת, אשר קבעה היכן ינקה עובד הניקיון, כיצד ובאילו שעות. עובד הניקיון הבודד היה כפוף להוראות שקיבל ישירות מאב הבית מטעם הנתבעת.
5. הנתבעת היא זו שהחליטה להעסיק רק עובד ניקיון אחד בבניין, כאשר ברי כי אותו עובד בודד לא יכול לעמוד על המשמר בפני כל מפגע שנוצר זמן קצר קודם לכן.
6. הנתבעות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן להוכיח את אחריות הצדדים השלישיים, לא הוכיחו כי "קלינור" התרשלה בתפקידה, ומשכך דין ההודעה כנגד בצדדים השלישיים להידחות.

ד. דיון והכרעה:

אפתח ברושם שהותירו עלי עדי הצדדים.

את הרושם האמין ביותר הנני מייחס לעד הצד השלישי, מר אלכסנדר גנפולסקי. בניגוד לשאר העדים, ניכר היה כי האיש העיד כשהוא נטול כל אינטרס אישי בתוצאות התובענה. תשובותיו ניתנו ללא היסוס, עדותו היתה קולחת חרף קשיי השפה וניכר היה כי הכיר את המקום ואת שגרת העבודה היטב.

אני נותן בגרסתו אמון מלא וקובע כי על פיה את המדרגות ניקו אחת לשבוע, ביום שישי בלבד.

כפי שאראה להלן, שאלת ניקוי המדרגות אינה רלבנטית לתובענה ולתוצאותיה.

עדי התביעה הותירו בי רושם פחות אמין מן הרושם שהותיר בי מר גנפולסקי. ניכר כי עדי התביעה, בהם התובעת, בן זוגה וחברתה מתזמרים יחדיו גרסה שזכרה לא בא משך חצי שנה מאז אירעה התאונה ועד החתימה על טופס התביעה לנכות לביטוח לאומי, זאת חרף טענת התובעת כי סיפרה לכל מאן דבעי על קרות התאונה ונסיבותיה.

אם סיפרה התובעת על החלקתה בשל רטיבות במדרגות לבן זוגה, דבר טבעי ביותר, מדוע לא בא זכרה של גרסה זו בטופס ב.ל. 250 שמילא במו ידיו?

מדוע לא בא זכרה במסמכים הרפואיים הסמוכים לאירוע?

עובדה היא כי גרסתה של התובעת כנטען בכתב התביעה באה לידי ביטוי רק לאחר נטילת פרקליט.

בן זוגה של התובעת, מר מולאיוף, הפליג בתיאוריו את התאונה ואף בתחילת עדותו ידע לומר כי התובעת סיפרה לו "שבדיוק שטפו את המדרגות שם..." ורק לאחר מכן חזר בו מדברים אלה.

לא ניתן היה להתעלם מגרסתה של הגברת איסט, אשר מסרה גרסתה לחוקר מטעם הנתבעת 2 (ואשר גם הזדהה ככזה) ביום 29.11.2009 (קרי, כשנתיים ומחצה בתר התאונה ו-5 שנים עובר לחקירתה בבית המשפט) וממנה עולה כי לא הבחינה לא במים ולא בשמן על המדרגות האמורות. תשובתה ניתנה מיוזמתה ללא כל הדרכת החוקר שהכניס מילים לפיה בדבר מים או שמן. זאת ועוד, הגם ששוכנעתי כי התאונה אירעה, הרי שבין גרסת התובעת לבין גרסת הגברת איסט אף ניכר פער. בעוד התובעת טענה כי התאונה אירעה בגרם המדרגות היורד מהקומה השניה לראשונה, ידעה הגברת איסט לספר כי התאונה קרתה בגרם המדרגות האחרון היורד מהקומה הראשונה אל קומת הקרקע והיציאה. זאת ועוד זאת, העדה לא ידעה לומר, כפי שגם התובעת לא ידעה לומר, האם במדרגה הראשונה עליה פסעו השתיים היתה רטיבות אם לאו. כל שידעו השתיים לומר הוא כי לאחר התאונה ניכר היה כי בגדיה של התובעת רטובים. אכן, אין תימה כי נרטבו, שהרי הגברת איסט העידה כי מחד גיסא התאונה קרתה בגרם המדרגות המוביל ליציאה ובתחתיתו ומאידך גיסא כי המדובר היה בעונת הגשמים ויתכן שהיה רטוב בגלל נעלים או מטריות.

המסקנה הסבירה המתבקשת היא כי התובעת מעדה במדרגות ובנחיתתה נרטבו בגדיה מהרטיבות שהיתה בפתח גרם המדרגות מלמטה.

גם אופן נפילתה של התובעת תומך במסקנה כי לא החליקה בשל מים שהיו על המדרגות. התובעת נפלה עם פניה קדימה, כפי שהעידה וכך גם חברתה. התובעת לא החליקה על ישבנה כי אם עם פניה הישר למטה.

ממילא קבעתי כי המדרגות נוקו אך ביום שישי בשבוע, כגרסתו של העד גנפולסקי ואילו התאונה אירעה ביום חמישי בשבוע ועל כן שאלת רטיבותן עקב שטיפה כלל אינה רלבנטית.

התובעת בחרה שלא להגיש חוות דעת מומחה בטיחות מטעמה. אין אנו יודעים את מידות המדרגות, גובה שלחן, מצבן התקינתי במצב יבש ו/או רטוב ואין כל קצה חוט היכול לקבוע כי המדרגות בהן מעדה התובעת היו בלתי תקינות בעת התאונה בכל צורה ואופן שהם.

מכל הטעמים שדלעיל בחרתי לדחות את התביעה ועמה את ההודעה לצד שלישי.

ה. נזקיה של התובעת במידה וטעיתי:

הפגיעה:

בגין התאונה נגרם לתובעת שבר תוך מפרקי בשורש כף ידה הדומיננטית-ימנית.

ידה הושמה בגבס וכעבור שבועיים נותחה.

הנכות:

מומחה מטעם התובעת העמיד את נכותה בגין התאונה על שיעור של 23% (10% על הפגיעה בעצב המדיאני, 10% על הפגיעה בתנועות שורש כף היד ועוד 5% בגין צלקת ניתוחית).

מומחה מטעם הנתבעים קבע כי לתובעת 10% נכות בגין המגבלה בשורש כף היד בלבד.

ד"ר בתיה יפה אשר מונתה על ידי כב' השופט פורג להכריע במחלוקת שבין המומחים, קבעה כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 15% בגין הפגיעה בשורש כף היד ועוד 2% בגין הצלקת.

לא למותר לציין כי ביטוח לאומי העמיד את נכותה של התובעת על שיעור של 14.5% מהם 10% בגין הפגיעה בשורש כף היד ועוד 5% בגין הפגיעה בעצב המדיאני. הועדה קבעה כי אין מקום להפעיל את תקנה 15 נוכח חזרתה של התובעת לעבודתה והיעדר ירידה בהכנסותיה.

הכנסותיה של התובעת עובר ובתר התאונה:

התאונה התרגשה על התובעת ביום 8.2.2007.

שכרה הרבע שנתי על פי קביעת המל"ל עמד על 38,200 ₪ ובממוצע: 12,733 ₪.

בחודש 1/07 קיבלה התובעת סך של 12394 ₪.

בחודש התאונה קיבלה התובעת 7735 ₪.

בחודש 3/07 קיבלה התובעת סך של 5713 ₪.

בחודש 4/07 קיבלה סך של 4090 ₪.

בחודש 5/07 קיבלה סך של 10047 ₪.

בחודש 6/07 קיבלה סך של 21,320 ₪ הכוללים דממי הבראה והמרת חופש.

בחודש 7/07 קיבלה 12,709 ₪.

בחודש 8/07 קיבלה 13,435 ₪.

תלושים נוספים לא צורפו.

דוח רציפות הביטוח מעלה כי בשנת 2008 עמדו הכנסותיה של התובעת על סך של 109,000 ₪.

נכותה התפקודית של התובעת:

התרשמתי כי תלונותיה של התובעת בתצהירה ובחקירתה הנגדית עולות בקנה אחד עם ממצאיה של ד"ר בתיה יפה וקביעותיה בחוות הדעת.

הפגיעה בשורש כף היד, גם בנכות קלה של 15%, עלולה להפריע בחיי היומיום.

עם זאת לא מצאתי מקום להגדיל את נכותה התפקודית מעבר ל-15% הרפואיים בהיעדר כל הוכחה אמיתית למגבלה העולה על שיעור זה.

הפגיעה בכושר ההכנסה:

מאז התאונה חלפו 8 שנים תמימות. התובעת שבה לעבודה בחברה המשפחתית בה היא עובדת, לא הוכחה כל פגיעה או למצער ירידה מתמשכת בשכר ולפי דוח רציפות הביטוח שכרה של התובעת בשנת 2012 ובעבור 12 חודשי עבודה עמד על ממוצע של 18,250 ₪ לחודש (שערוך שכרה מ-2007 לשנת 2012 יעמידו על סך של 15,000 ₪, קרי עלייה גבוהה ביותר בשכרה של התובעת).

כך גם לא הוכח כי התובעת נתונה לסכנת פיטורין או כי חלה ירידה בתפוקת עבודתה.

אין תימה: התובעת עובדת בחברה משפחתית אולם אין לזקוף עניין זה לחובת הנתבעות. זוהי עובדה שעל בית המשפט לקחת בחשבון שיקוליו בבואו להעריך את נזקיה של התובעת או פוטנציאל גרימתם.

אכן, ייתכן וקשה לתובעת לבצע את עבודתה אולם המרחק בין טענות לקושי בביצוע עבודה ופיצוי בעבור הפגיעה בכושר ההכנסה-רחוק, בעיקר בנסיבותיה של התאונה דנא ועבור הזמן הניכר.

למעשה אין כל פגיעה בהכנסתה של התובעת או בכושר הכנסתה בפועל.

הסכנה לגרימת נזק לתובעת נמוכה עד כי אינה קיימת.

התובעת כיום בת 64 ודומה כי לשלוש השנים הקרובות לא תחווה כל פגיעה בשכרה הקשורה בתאונה נשוא כתב התביעה. מכל מקום אף לא ראשית ראיה לפגיעה כאמור הוכחה.

מכאן כי נכותה התפקודית של התובעת שמורה לה בכלל תחומי החיים לבד מעבודתה, בהיעדר הוכחה של ממש.

נזקיה של התובעת- פירוט:

כאב וסבל:

לתובעת נגרמה פגיעה לא קלה, ידה הושמה בגבס והיא עברה ניתוח. נכותה 16% במעוגל.

אני מעריך את נזקיה בראש זה בסך של 40,000 ₪.

הפסד הכנסות לעבר:

לאחר ובסמוך לתאונה מצביעים תלושי שכרה של התובעת על ירידה בשכר. בחודש התאונה קיבלה רכיב משכורת נמוך ביותר, בחודשים מרץ אפריל כלל לא קיבלה מרכיב שכר ואילו בחודש מאי שב מרכיב השכר לכשהיה.

משכך זכאית התובעת להפרשי השכר שאיבדה וזאת לארבעת החודשים ובסך נומינאלי של 23,348 ₪.

לסכום זה יש להוסיף ריבית והצמדה מאמצע התקופה: 32,348 ₪.

הפסד הכנסות לעתיד:

הראיתי לעיל כי לתובעת לא נגרם כל הפסד הכנסה לעבר למעט לתקופת אי הכושר. כך גם לא הוכח כל סיכון לפגיעה בשכר בעתיד ולתובעת לא נותרו אלא 3 שנות עבודה. לו היו נותרות לתובעת למעלה משלוש שנים, ניתן היה לשקול פיצוי גלובאלי בראש נזק זה. אולם, לדידי, במקרה הנדון הוכח כי אין כל סיכון לפגיעה בשכרה של התובעת. על כן לא מצאתי לפסוק לה ולו הפסד גלובאלי.

הפסד פנסיה:

על הפסדי ההכנסה לעבר יש לפסוק 12% הפסדי פנסיה בסך של 3,880 ₪.

הוצאות ועזרה לעבר:

תוצאות התאונה לא היו קלות בעבור התובעת. המדובר בפגיעה בידה הדומיננטית של התובעת בגיל 56. מאז התאונה עברו 8 שנים. לבד משלוש קבלות על נסיעה במונית מן העת הסמוכה לתאונה, קבלות על הוצאות אין ואף לא על נטילת עזרה בשכר כנטען על ידי התובעת. יש לזכור כי הוצאות התובעת על ריפוי והחלמה ניתנות לתביעה מאת המל"ל.

עם זאת, נוכח טענת התובעת כי עובדי משק הבית שהעסיקה בעבר לא הנפיקו קבלות ונוכח מהות הפגיעה, מצאתי לפסוק לה לעבר סכום גלובאלי של 5,000 ₪.

הוצאות ועזרה לעתיד:

התובעת כיום בת 60 ולפניה לפחות עוד 23 שנים.

ברי כי ברבות ימיה תזדקק לעזרה גם אלמלא קרתה התאונה, אולם תוצאות התאונה רק יגבירו את הצורך בעזרה זו. לבד מהוצאות בעבור עזרה לא מצאתי לפסוק לתובעת כל פיצוי נוסף בהיעדר הוכחה.

אני מעמיד פיצוי זה על סך של 10,000 ₪.

אשם תורם:

אם נכונה גרסתה של התובעת, אותה דחיתי, הרי שלא ניתן יהא לזקוף לחובתה אשם תורם.

סה"כ:

סך נזקיה של התובעת עולה כדי 91,228 ₪.

ניכוי תגמולי מ.ל.ל.:

סך תגמולי המל"ל שקיבלה התובעת בגין התאונה (דמי פגיעה ומענק) מגיעים כדי סך נומינאלי של 124,484 ש"ח. בשערוך להיום מאמצע התקופה: 162,298 ש"ח.

ברי כי התביעה נבלעת כולה בתגמולי המל"ל העולים עליה כמעט בכפל.

חלקן של הנתבעות אל מול הצד השלישי:

קבעתי לעיל כי מגרסתו של העד גנפולסקי עולה כי שטיפת מדרגות לא היתה ביום התאונה ומכאן כי לעניין זה נופלת ההודעה לצד שלישי.

טוענות הנתבעות כי גם אם לא היתה שטיפה במועד התאונה, הרי שעל הצד השלישי היה למנוע את הרטיבות במקום. דעתי שונה. הנתבעות שכרו את שירותיו של הצד השלישי וביקשו לממן עבודתו של איש תחזוקה אחד. המדובר בבניין בן 2.5-3 קומות בשטח של 11,000 מ"ר כפי העולה מעדותו של מר לוי. מעדותו של האחרון עולה כי על מר גנפולסקי הוטלו משימות לא מעט ובהן סיבוב סביב הבניין לאיסוף פסולת, ניקוי המעברים, המרפסת, המדרגות (שלטענת מר לוי מנקים בין פעמיים לארבע פעמים בשבוע). מר גנפולסקי הוסיף כי מטלותיו כללו גם טיפול בקרטונים וכיוב'. לא לשווא הועסק מדי יום שמונה שעות. ברי כי אם נדרשה עבודה פחותה, הנתבעת היתה מבקשת עובד בשעות מצומצמות יותר שעלותו נמוכה יותר.

דרישה כי ידע על מפגע נקודתי במדרגות או כי יסייר לאורך כל שמונה שעות עבודתו בבניין הלוך ושוב במדרגות לאיתור מפגעים- אינה סבירה לדעתי. ממילא לא היה "פק"ל" כדברי מר לוי לשגרת העבודה בבניין. לא שמענו כי הוראותיו של מר לוי כללו סיורים תכופים בבניין. דומה כי מר לוי כמנהל הבניין הוא שהיה צריך לסייר ולדאוג כי אין מפגעים הצצים בבניין. מכל מקום, לעלות העסקתו של עובד אחד יש גם מחיר.

משכך לא ראיתי מקום להטיל על צד שלישי אחריות כלשהי לקרות המקרה.

נוכח בליעת נזקיה של התובעת בתגמולי המל"ל והערכת נזקיה של התובעת, לו היתה מתקבלת התובענה, היה על הנתבעות לשאת בנזקיה בסך של 22,807 ₪ ולהכביר עליהם את הוצאות המשפט שבהם נשאה ושכ"ט עו"ד בסך 5,500 ₪.

ו. סוף דבר:

התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעות בסך של 8,000 ₪.

הנתבעות תישאנה בהוצאות הצד השלישי בסך של 8,000 ₪.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשמי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ה, 01 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.

1. ילידת 1951, נשואה ואם לשלושה, מנהלת חשבונות בעיסוקה. ↑

2. ההודעה תוקנה לימים ובפסק דין זה אני מתייחס לכתבי הדין המתוקנים. ↑

3. ככל שיש בהן התייחסות לנסיבות התאונה. ↑

4. להלן: לייף ספורט. ↑

5. עת התובעת כבר היתה מיוצגת על בא כוחה דכאן, עוה"ד עודד גיל. ↑

6. ראה עמ' 17. הגברת קלו לא זומנה להעיד על ידי איש מהצדדים. ↑

7. מעדות התובעת עלה כי התאונה קרתה בדרך מן הקומה השנייה אל הראשונה. ↑

8. הבן לא זומן להעיד. ↑