ע"י ב"כ עו"ד אחיקם גריידי ואח'

(ביחס לנתבע 3)

1. לפניי תביעה כספית על סך 158,298.13 ₪, אותה הגיש התובע, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "התובע" או "הבנק"), נגד הנתבע מס' 3 (להלן: "הנתבע" או "מאיר") ושניים אחרים (ראה להלן), ועניינה יתרת חוב המיוחסת לנתבע בגין ערבותו להסכם הלוואה.

הרקע וטיעוני הצדדים

1. על פי הנטען בתביעה, הנתבע מס'1 (להלן: "החייב" או "שרון"), הינו בעל חשבון אצל התובע. ביום 30.10.06 העמיד התובע לטובת שרון הלוואה בריבית משתנה על סך 300,000 ₪ אותה התחייב שרון לסלק ב- 60 תשלומים חודשיים רצופים החל מיום 20.12.06 בצירוף ריבית בשיעור "פריים"+ 2% (להלן: "ההלוואה").
2. לצורך הבטחת הסכומים המגיעים לתובע, חתמו שני אחיו של שרון, מאיר והנתבע מס' 2 (להלן: "אמנון") על כתב ערבות להחזר ההלוואה (להלן: "כתב הערבות").
3. לאחר שהבנק נוכח כי שרון לא עמד בתשלומי פירעון ההלוואה והחוב לא סולק על ידי הערבים, הוגשה תביעה זו, בה נטען כי יתרת החוב לבנק עומדת על סך של 158,298.13 ₪, בגין יתרה בלתי מסולקת של ההלוואה, נכון ליום הגשת התביעה.

יצוין, כי כתב התביעה הוגש כנגד שלושת הנתבעים; מאיר, אמנון ושרון, כאשר לאחרון מיוחס כל החוב העומד על סך 273,732.21 ₪ בגין התחייבויותיו לבנק, בעוד שאמנון ומאיר נתבעו בגין ערבותם להלוואה על הסכום המצוין ברישא.

1. לאחר הגשת התביעה ובהעדר הגנה, ניתן ביום 17.11.09 פסק דין נגד שלושת הנתבעים, כאשר בעניינם של הנתבע ואמנון ניתן פסק דין מתוקן ביום 4.2.10.
2. כאן יצוין, כי בין לבין, ביום 15.11.10 הוכרז אמנון כפושט רגל על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת.

תביעת חוב שהגיש הבנק כנגד אמנון בגין חיוביו על פי פסק הדין בהעדר שניתן בתיק זה, נדחתה על ידי הנאמן בפשיטת הרגל, עקב איחור בהגשתה (החלטה מיום 17.01.11).

1. הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין נגדו מחובת הצדק, ובהחלטה מיום 22.6.10 (כב' הרשמת גילה ספרא- ברנע) נתקבלה בקשתו ופסק הדין בעניינו בוטל. בהמשך הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן מפני התביעה ובהחלטה מיום 25.1.12 ניתנה לו רשות להתגונן.
2. בכתב ההגנה טען הנתבע, כי דין ערבותו להתבטל ודין התביעה להידחות מהטעמים הבאים:

הובטח לו כי הוא יערוב להלוואה יחד עם שלושה ערבים נוספים, כאשר בפועל הוחתמו הוא ואמנון בלבד; במעמד חתימתו על מסמכי הערבות המסמכים היו ריקים, כאשר הפרטים כגון סכום הערבות ומספר הערבים מולאו על ידי נציגי הבנק לאחר חתימתו; התובע לא קיים את חובת ההודעה הקבועה בסעיף 26 לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הערבות") בכך שלא הודיע לו על חובותיו של שרון ובכך גרם לו נזק כבד; דחיית תביעת החוב שהגיש התובע כנגד אמנון הביאה לנתבע נזק.

1. מנגד, טוען התובע כי טענות ההגנה של הנתבע הינן שקריות וחסרות בסיס. לטענתו, הנתבע הוחתם על מסמכי הערבות כאשר כל הפרטים מצוינים בהם, וכי בשום שלב לא הובטח לנתבע שלהלוואה יערבו ארבעה ערבים. עוד טוען התובע, כי אין בהפטר שקיבל אמנון כדי לבטל את חבותו של הנתבע כערב אשר חתם על ערבות "ביחד ולחוד".
2. בשים לב למחלוקת שבין הצדדים, שמעתי מטעם התובע את הגב' אילנה שבתאי (להלן: "אילנה") מנהלת סניף הבנק בו ניתנה ההלוואה, וכן שמעתי את הגב' אסתר רחמים (להלן: "אסתר"), פקידת אשראי בסניף הבנק אשר החתימה את הנתבע על כתב הערבות. מטעם ההגנה שמעתי את הנתבע עצמו ואת עדויותיהם של אמנון ושרון.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי, ולאחר שנתתי דעתי למסמכים ולראיות שהוגשו על ידי הצדדים ולטענות בסיכומיהם, החלטתי לקבל את התביעה.
2. לא מצאתי לקבל את טענת הנתבע כי ערבותו בטלה בשל דחיית תביעת החוב שהגיש התובע כנגד אמנון. סעיף 13 לחוק הערבות קובע, כי "שנים או יותר שערבו חיוב אחד, אם במאוחד ואם בנפרד, יהיו אחראים יחד ולחוד... והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מן הערבויות".

עיון בכתב הערבות מלמד, כי הנתבע ערב ביחד ולחוד לקיום חיוביו של שרון. בנוסף, לשון סעיף 6א לכתב הערבות הינה כדלקמן: "ערבותנו זו וכן כל זכויות הבנק על פיה הינן נוספות ובלתי תלויות בכל בטוחות ו/או ערובות נוספות ו/או אחרות שהבנק קיבל ו/או יקבל מהחייב ו/או בעבורו ותחייב אותנו ואת הבאים מכוחנו ו/או במקומנו ... עד שישולם מלוא החיוב הנערב לפי קביעת הבנק".

הוראות כתב הערבות כמצוטט לעיל, עליהן חתום הנתבע, ברורות, אינן משתמעות לשתי פנים ומדברות בעד עצמן. הנתבע לא חלק עליהן ולא העלה לגביהן כל טענה או הסתייגות. משכך מתחייבת המסקנה כי ביחסים שבין התובע לנתבע, כתב הערבות עומד בפני עצמו ללא כל קשר לערבותו של אמנון.

1. לא זו אף זו, מקובלת עלי טענת התובע, כי לא היה בכוונתו לפטור את אמנון מערבותו, ותביעת החוב הוגשה שלא במועדה רק בשל כך שאמנון לא יידע את הבנק בדבר צו כינוס הנכסים שניתן כנגדו, וממילא אין בכך כדי להשליך על ערבותו של הנתבע.
2. אשר לטענת הנתבע, לפיה, הוא הוחתם על מסמכי ערבות ריקים, הרי שגם טענה זו דינה להידחות.

על פי עדותה של אסתר, שלא נסתרה ואשר הותירה עליי רושם אמין, כתב הערבות והמסמכים הנלווים לו (ובכלל זה טופס פירוט החיוב הנערב וטופס מידע לערב לאבטחת חובות צד ג'), נחתמו על ידי הנתבע רק לאחר שמסמכים אלו מולאו על ידה, ולאחר שהיא הסבירה לנתבע על מה הוא חותם.

1. בחקירתה הנגדית, נשאלה אסתר כיצד היא זוכרת את השיחה הספציפית שקיימה עם הנתבע בעניין כתב הערבות, ולכך השיבה; "זה נוהל עבודה אצלנו. זו עבודה שלי ואני עושה את זה יום יום. לפני שאני מחתימה ערב אני אומרת לו בדיוק על מה הוא חותם...". דבריה אלה של אסתר מקובלים ואמינים עליי.
2. בכגון דא, לא נעלם מעיניי כי כתב הערבות נחתם בשנת 2006, התביעה הוגשה בשנת 2009 ואילו ישיבת ההוכחות התקיימה בתיק דנן בשנת 2014. יש להניח, כי פקידה שערכה את מסמכי הערבות ומסרה את המידע לערב אינה יכולה לזכור אירועי חתימה ספציפיים, שנעשים כדבר שבשגרה במסגרת עבודתה, אלא שבענייננו שוכנעתי, נוכח התרשמותי, כי עסקינן בפקידה מקצועית שכך אכן נהגה בדרך כלל ואף במקרה דכאן.
3. לעומת עדותה האמינה של אסתר, כי פרטי ההלוואה והערבים צוינו על ידה על גבי מסמכי הערבות עובר לחתימת הנתבע, עדות הנתבע בעניין זה הייתה רצופת סתירות, ונוכח התרשמותי ממנה, שוכנעתי כי אין בה כדי לסתור את טענות התובע ואת ראיותיו.

כך למשל, בסעיף 13 לתצהירו של הנתבע, נטען על ידו, כי בעת שחתם על כתב הערבות, המסמך היה ריק למעט חתימתו של אמנון. לעומת זאת בחקירתו הנגדית (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 21- 24) טען הנתבע, שהוא לא יודע לומר אם ראה את חתימתו של אמנון על גבי המסמך הואיל והוא לא הסתכל במסמכים עליהם חתם.

1. סתירה מהותית נוספת קיימת בין הגרסה שמסר הנתבע בעת חקירתו במסגרת בקשת הרשות להתגונן (עמ' 3 לפרוטוקול), ולפיה, אסתר מילאה את פרטי חשבון הבנק של הנתבע בדף המידע לערב, על בסיס נתונים שמסר לה הנתבע בשיחה טלפונית שהשניים קיימו, לבין הגרסה שמסר בפניי והמופיעה בסעיפים 20 - 21 לתצהירו, לפיה, הנתבע חתם על המסמך רק לאחר שמסר את הפרטים בחלקו העליון של המסמך.

זאת ועוד, אני דוחה את גרסתו של הנתבע כי חתם על מסמכי הערבות בזמן שאסתר ישבה עם לקוח אחר בבנק, מבלי שקרא אותם או הוסבר לו תכנם. גם ההסברים שהעניקו אמנון ושרון לחתימתם על טפסים ריקים, ובכלל זה הסברים הנוגעים לטיב היחסים שלהם עם סניף הבנק ולהיכרות רבת השנים שיש לנציגי התובע עמם אינם מקובלים עליי. וכבר נפסק, כי לגבי אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פורסם במאגרים משפטיים). משכך, טענות אלה אין בהן כדי לסייע לנתבע.

לאור המקובץ ונוכח התרשמותי מעדותו של הנתבע, מצאתי לדחות את גרסת ההגנה לעניין אופן חתימת מסמכי הערבות מכל וכל ולאמץ את עדותיהם של נציגי התובע בעניין זה.

1. הוא הדין גם ביחס לטענות הנתבע בדבר מספר הערבים.

בעניין זה אילנה הצהירה, כי ההלוואה דנן אושרה על ידה בשנת 2006 בעקבות בקשתו של שרון לארגן ולרכז את כל התחייבויותיו הקיימות לבנק, ובכלל זה פירעון מוקדם של הלוואה משנת 2002 לה ערבו הנתבע ואמנון, תחת הלוואה אחת כוללת וחדשה בסך 300,000 ₪, אשר כנגדה דרש הבנק שני ערבים. אף בחקירתה הנגדית (עמ' 13 לפרוטוקול) הדגישה אילנה כי היא התנתה את קבלת ההלוואה בקיומם של שני ערבים.

1. עדותה של אילנה עולה בקנה אחד עם הדברים שמסרה אסתר בתצהירה ובעדותה, ולפיהם, היא החתימה את הנתבע ואמנון בהתאם להוראות הממונים עליה בבנק שאישרו את ההלוואה כנגד שני ערבים בלבד. לכך יש להוסיף, שאף שרון מסר בעדותו כי עובר לחתימת הנתבע ואמנון על כתבי הערבות הוא הודיע לבנק כי ביכולתו לגייס שני ערבים בלבד. ואילו טענתו כי בהמשך פנה למכרים ובני משפחה נוספים בניסיון לגייסם כערבים, נוסף על שני אחיו, היא טענה שנטענה בעלמא ללא כל תימוכין.
2. אשר לטענה בדבר אי קיום חובת היידוע מצד התובע, יצוין, כי סעיף 26 לחוק הערבות מטיל על הבנק את נטל השכנוע בדבר מסירתה של הודעה לערב על אי עמידת החייב בהתחייבויות על פי הסכם ההלוואה שנכרת עמו. במסגרת זו, על הבנק להביא ראיות מספיקות לכך שמכתבי ההתראה נשלחו על ידו והגיעו אל הערב. לעמידה בחובה זו חשיבות כדי לאפשר לערב לנקוט בהליכים נגד החייב ולצמצם את חובתו שלו כלפי הנושה.
3. במקרה דנן, התובע לא עמד בנטל להוכיח כי מילא אחר חובת היידוע המוטלת עליו להודיע לערב, כי החייב העיקרי אינו מקיים את חיוביו, ולא הוכיח משלוח מכתבי התראה במועדים שנקבעו בחוק הערבות, אך סבורני שאין בכך כדי לסתום את הגולל על התביעה, כפי שטוען הנתבע, לא במלואה ולא בחלקה.
4. כידוע, הסעד להפרת חובת היידוע שבסעיף 26 לחוק הערבות, שהינו הפטרו של הערב מערבותו, מותנה בהוכחת נזק שנגרם לערב בגין אי-מילוי החובה וכאשר ההפטר הינו כדי הנזק שנגרם לערב בשל כך. היינו, יש להראות כי נגרם לערב נזק וכי קיים קשר סיבתי בין הפרת חובת היידוע לבין הנזק. אי-מתן הודעה כאמור יוביל להפטר הערב מערבותו, רק אם יהא בידי הערב להראות כי לו היה יודע על הפרת החיוב העיקרי, היה ביכולתו להביא לפירעונו [ראה לעניין זה ההלכה שנקבעה בע"א 1756/11 עו"ד קרול חבה ואח' נ' בנק פועלים בע"מ ואח' פורסם במאגרים משפטיים (8.4.2013), ובקשת הדיון הנוסף שנדחתה בדנ"א 2858/13 עו"ד קרול חבה ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', פורסם במאגרים משפטיים (‏1.4.2014)].
5. בענייננו, כשל הנתבע בהוכחת הנזק שנגרם לו; הנתבע לא הראה שאילו הייתה ניתנת לו הודעה לפי סעיף 26 לחוק, הוא יכול היה לקיים את חיוביו של שרון לפי הסכם ההלוואה וכך למנוע את היווצרות החוב ואת הגשת התביעה נגדו, או כי יכל להקטין את יתרת החוב. לא הוכח בפניי כי אילו מילא התובע את חובת היידוע כלפי הנתבע אזי היה בכוחו של האחרון לגרום לשרון להסדיר את חובו, ואגב כך לפטור אותו מערבותו. הנתבע לא הניח תשתית ראייתית ברורה ומפורטת בנושא זה, ולא הובא בפניי כל הסבר לגבי הפעולות שיכול היה הנתבע לנקוט בהן על מנת להקטין את חובו ואם היה בהן כדי לשאת פרי.

לא זו אף זו, הוכח על ידי הבנק, כי בתקופה זו הוא לא ישב בחיבוק ידיים אלא עשה פעולות שונות על מנת לסייע לחייב העיקרי ולהקטין את החוב, כולל ע"י מתן הלוואת פריסה חדשה שהנתבע אינו ערב לה ומימוש בטחונות, לרבות תפיסת המשאית של החייב. פעולות אלה הביאו להקטנת החוב לו ערב הנתבע. משמע, שאף בהעדר הודעה לא נגרם לו (ולא הוכח כאמור כי נגרם לו) כל נזק אלא להפך.

סוף דבר

1. מן המקובץ מצאתי לקבוע, בשים לב למכלול הראיות והעדויות, כי התובע הרים את הנטל המוטל על שכמו בעניין החוב וערבות הנתבע לו, וכאשר כל הכחשותיו של הנתבע בעניין זה אינן אלא ניסיון להתחמק מעמידתו בהתחייבויותיו.
2. אי לכך, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע, ביחד ולחוד עם חיוב הנתבעים 1 ו- 2, לשלם לתובע סך של 158,298.13 ₪ בצירוף ריבית בנקאית מרבית כפי שהייתה ותהיה נהוגה מעת לעת אצל התובע מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן יישא הנתבע בהוצאות המשפט, וכן בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא עתק פסק דין לב"כ הצדדים כמקובל.

ניתן היום, י"ט ניסן תשע"ה, 08 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.