א. מבוא

1. לפני בקשת החייבת להכריזה כפושטת רגל.

2. ביום 5.1.2010 ניתן צו לכינוס נכסי החייבת, על פי בקשתה, בגין חובות מוצהרים אשר נאמדים בסך 310,000 ₪ ל – 18 נושים. על החייבת הושת תשלום בסך 300 ₪ לחודש החל מי.2.2010.

3. עד מועד הגשתו של הדוח על ידי ב"כ הכונס הרשמי, הוגשו נגד החייבת 6 תביעות חוב בסכום כולל של 90,482 ₪. ביום 21.11.2010 נערכה לחייבת חקירה במשרדי ב"כ הכונ"ר לצורך הגשת חוות דעת לבית המשפט.

4. לטענת החייבת, שהינה ילידת 1960, נשואה ואם לילד אחד שאומץ על ידה, היא נקלעה לקשיים כשביקשה לסייע לבעלה בעסק הנגרות שפתח בסמוך לביתם, וחתמה בעבורו על שיקים והכל לצורך שיפור מצבם הכלכלי. החייבת טענה שמהר מאוד גילתה כי אינה יכולה לעמוד בהתחייבויות הכספיות שלקחה על עצמה.

יצוין כי בהמשך ניהול ההליך שינתה החייבת גרסתה וטענה כי עשה כן למשך תקופה קצרה בלבד ואולם לטענת ב"כ הכונ"ר רשימת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחה כנגד החייבת מגלה כי במשך תקופה של מספר שנים בין השנים 2005-2010 נפתחו כנגד החייבת תיקי הוצל"פ בגין שיקים אלו ואין אינדיקציה כי זו פעלה בדרך של מסירת שיקים לבעלה לתקופה קצרה בלבד.

ב"כ הכונס גם הפנה תשומת הלב בחוות הדעת מטעמו כי גרסה זו של החייבת לא נזכרה בתצהיר הסתבכות כלכלית או בחקירתה לפני חוקר או בתגובתה הראשונה מיום 20.6.2011.

5. החייבת טענה כי לאחר שהבינה שעסקי בעלה נתונים בקשיים כלכלים ושיקים שמשכו בשמה ומחשבונה לא כובדו ומסבכים אותה כלכלית גילתה גם כי בעלה נהג להמר בכספי המשפחה.

המבקשת גילתה עוד כי בקשת בעלה לנהל הליכי פש"ר נדחתה.

ב. עמדת ב"כ הכונ"ר

1. ב"כ הכונ"ר מתנגד להכרזת החייבת כפושטת רגל.

לטענת ב"כ הכונ"ר, החייבת הבהירה בחקירתה כי נתנה לבעלה יד חופשית לפעול במקומה בחשבון הבנק שלה ואף הסכימה ליטול על עצמה התחייבות כספית בעבורו בדרך של מתן שיקים על חלק לו. לא הוכח כי החייבת הפסיקה לעשות כן מיד לכשהבינה מצבו הכלכלי של בעלה והתנהלותו.

החייבת גם לא מסרה פרטים מדויקים ולא הבהירה מתי גילתה כי בעלה נהג להמר בכספי המשפחה ומה עשתה בעניין זה ומתי.

2. עוד נטען כי החייבת אינה מתנהלת בהליך כראוי. נטען כי ללא כל סיבה סבירה נמנעת החייבת מלשוב למעגל העבודה.

עוד נטען כי לחייבת הוצאות מופרזות והסברי ב"כ החייבת, לעניין הוצאות אלו אינם מצדיקים הוצאות הלבשה ותשלום עבור חשמל כפי שנכתבו בדוחות.

3. ב"כ הכונ"ר טוען עוד כי לא הוכח במקרה דנן כי נשלל כושר התנגדותה של החייבת אל מול בני משפחתה ביחס לשימוש בשמה בכספים לצורך ניהול עסקי בעלה ולכן אין מקום לשקול טענות של נאמנות משפחתית לטובתה. יצוין כי במקרה דנן טענה שכזו לא נטענה בענייננו וממילא שלא הוכחה.

4. עוד נטען כאמור כי החייבת אינה עובדת מבלי שתהיה סיבה סבירה לכך וגם לא הוכח כי החייבת עשתה ניסיונות כנים להשתלב במעגל העבודה עד היום. נטען כי במועד מאוחר טענה החייבת שהיא סועדת את בעלה החולה וזו פרנסתה ואולם טענה זו סותרת דבריה בחקירתה. עוד נטען כי לא צורפה כל אסמכתא לדוחות כי החייבת משתכרת בגין הטיפול בבעלה שכר כלשהו המשולם על ידי המוסד לביטוח לאומי ואין זכר בדוחות לטענה שהחייבת מקבלת קצבה נוספת בסך 2,500 ₪ מן המוסד לביטוח לאומי בגין הטיפול בבעלה.

5. מטעמים אלה, סבור ב"כ הכונ"ר כי התנהלות החייבת ביצירת החובות הייתה בחוסר תום לב, בעיקר משום שהחייבת ידעה כי בעלה והיא מסובכים בחובות והיא עצמה אינה יכולה להחזיר חובותיהם ולמרות זאת עצמה עיניה תוך זלזול ואדישות כלפי נושי בעלה והתירה לו למשוך שיקים מחשבונה ללא פיקוח ומבלי לדעת האם החשבון קיימים כספים לכיסוי אותם שיקים.

עוד טען כי גם התנהלותה של החייבת בהליך אינה בתום לב.

ג. הדיון

1. דיון ראשון בתיק זה התקיים בפני כב' השופטת פוקס ביום 16.1.2011 ובמועד זה ביקש ב"כ החייבת לשקול אפשרות הגשת הצעת הסדר.

2. רק ביום 15.6.2011 הוגשה תגובת ב"כ החייבת לדוח ב"כ הכונ"ר בעניינה ולא הוגשה הצעת הסדר.

3. ביום 1.11.2011 הוגשה תגובת ב"כ הכונ"ר המתנגדת למתן הכרזה בתיק זה ולאחריה נקבע דיון בפני ליום 24.4.2012 כדי לאפשר התרשמות בית משפט זה מהחייבת.

4. במעמד הדיון ביקש ב"כ החייבת להגיש תגובה נוספת וזו הוגשה ביום 9.7.2012. רק בתגובה זו טען ב"כ החייבת לראשונה כי החייבת נתנה לבעלה יד חופשית לפעול בחשבון הבנק שלה רק לתקופה מוגבלת. כמו כן רק בתגובה זו נטען לראשונה שהחייבת עובדת למחייתה בטיפול בבעלה ומשתכרת קצבה נוספת בסך 2,500 ₪ מן המוסד לביטוח לאומי.

5. ביום 14.11.2012 הוגשה חוות דעת מסכמת מטעם ב"כ הכונ"ר וזה שב על עמדתו לפיה דין בקשת החייבת להידחות הן בגין אופן הוווצרות החובות והן בגין התנהלות החייבת בהליך.

6. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

לטעמי לא הרימה החייבת נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי הסתבכותה בחובות נשוא ההליך הייתה בתום לב וגם התנהלותה בהליך אינה התנהלות מצופה מחייבת בהליך.

לטעמי אין בפני חייבת שמוצדק בענייה להעדיף התכלית השנייה של הליכי הפש"ר, קרי מתן הזדמנות לחייבת לפתוח דף חדש בחייה.

7. לטעמי לא הוכח במקרה דנן כי החייבת ראויה, רוצה, יכולה או מתכוונת לנצל הגנה הניתנת בהליך זה לצורך פתיחת דף חדש ונקי בחייה שלאחריו תשתלב במעגל העבודה היצרני והסתבכותה בחובות לא תישנה. במיוחד לא שוכנעתי כי ההיעתרות לבקשת החייבת תמנע הישנות האירועים שהובילו להסתבכותה הכלכלית הנוכחית ובעתיד ימנע המצב בו מכוח תחושת מחויבות משפחתית, תמשיך החייבת ותיטול על עצמה התחייבות משפחתית בה היא מסוגלת לעמוד.

לא הוכח בפני כי החייבת עשתה השינוי הנדרש או עשתה שינוי כלשהו בחייה אשר יאפשר להניח כי אכן יחול שינוי בחייה והיא לא תסתבך בעתיד באופן דומה.

8. להליכי פשיטת הרגל מטרה כפולה: ראשית, לסייע לנושים אשר לא הצליחו לגבות חובם בהליכי הוצאה לפועל, לכנס את נכסי החייב ולהביא למכירתם לצורך פירעון חובותיו אליהם: ושנית, לסייע לחייב, בנסיבות מתאימות, לפתוח דף חדש בחייו, תוך שמיטת חובותיו.

ראה לעניין זה:

ע"א 6021/06 דגנית פיג'ון נ' כונס הנכסים הרשמי, ת' (2009 (3) 1913(2209)).

ע"א 7113/06 ג'נח נ' הכונ"ר, פס"ד מיום 20.11.08

רע"א 2282/03 גרינברג נ' הכונ"ר, פ"ד נח (2) 810, 814;

ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010), עמ' 23-24.

9. בעקבות תיקון מס' 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") משנת תשנ"ו , מודגשת, יותר מבעבר, התכלית השנייה שעניינה החייב.

בעת הזו, לאור הפסיקה המרובה בנושא ובעקבות תיקוני החקיקה בפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם – 1980, נדרשים אנו להדגיש יותר מבעבר התכלית השנייה.

זאת משום שקיים אינטרס ציבורי מהותי בקיום הליכי פשיטת רגל לצורך שיקומו של החייב המתאים לכך. זאת מכיוון כי החברה בכללותה יוצאת נשכרת מתוצאות הליכי פשיטת הרגל מוצלחים בסיומם, אדם שהיווה נטל על החברה, משתקם, לומד התנהלות כלכלית נכונה וראויה ופועל למיצוי כושר השתכרותו וסילוק חובותיו, תחת עינו הפקוחה של בית המשפט ושל הכונ"ר.

10. סעיף 18ה' לפקודת פשיטת הרגל מסמיך את בית המשפט להכריז על החייב פושט רגל או לדחות את בקשתו על פי מבחן תום הלב בקובעו בהאי לישנא:

"18ה. (א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל

ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;

(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב,

במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע

את חובותיו".

בבחנו אם פעל החייב בתום לב, יבדוק בית המשפט את התנהגותו בשתי תקופות שונות: הראשונה, תקופת יצירת החובות, טרם הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל; והשנייה, לאחר הגשת הבקשה במהלך ההליך המשפטי (לוין וגרוניס, עמ' 173).

בחינת תום לבו של החייב תיערך תמיד על פי נסיבותיו הספציפיות של החייב כאשר חלוף זמן רב בין התנהגות חסרת תום לב ומועד הליכי פש"ר יכול עניין זה לרפא פגמים בהתנהלות החייב ובחוסר תום לב.

ראה לעניין זה:

ע"א 3224/07 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, פס"ד מיום 3.5.09.

11. על רקע תכליות אלו של הליך הפש"ר ומבחן תום הלב כאמור, יש לבחון אם התנהגות החייבת בעניינה עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם לקבוע האם מוצדק בנסיבות העניין להעניק לחייבת את הגנת הפקודה ולהכריזה כפושטת רגל, אם לאו, והאם מדובר בחייבת אשר עתידה ויכולה לנצל הליכים אלו כדי ללמוד התנהגות נכונה, להשתקם, לסלק חובותיה ולצאת לדרך חדשה.

12. קיימים יחסי גומלין בין מידת חוסר תום הלב המיוחסת לחייב בכלל ולחייבת דנן לבין נכונותו של בית המשפט בכלל ובית משפט זה בפרט, במקרים מסוימים, להכריז בכל זאת על החייב שנפלו פגמים בהתנהגותו, פושט רגל ולזכותו בהגנת הפקודה. ככל שחוסר תום ליבו של החייב נמצא במדרג נמוך, וחלף זמן רב מהתנהלותו הפגומה ועד ניהול ההליך במהלכו מתגלה כי מדובר בחייב שיכול ונכון להשתקם, נטייתו של בית המשפט, בנסיבות המתאימות, לבוא לקראת החייב, תגבר, ולהיפך.

13. באשר לשלב יצירת החובות, בית המשפט העליון קבע, לדוגמא, כי קיים חוסר תום לב במצבו שבו חובות החייבת נוצרו תוך זלזול בנושים או אדישות למצבם.

ראה לעניין זה:

ע"א 143/90 קלאר נ' הכונ"ר, פ"ד מה (3) 261

פש"ר (חי) 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכונ"ר, תק' מח 2004 (3) 2871

14. באשר לסוגיית תום הלב של החייב ממועד צו הכינוס, יבחן בית המשפט את עמידת החייב במטלות על פי צו הכינוס, את מיצוי כושר השתכרותו של החייב והעדר יצירת חובות חדשים. כן יבחן בית המשפט את שיתוף הפעולה הכללי של החייב עם הכונ"ר, התייצבותו לחקירה והצגת מלוא הנתונים בפני הכונ"ר, ויתר הפעולות הנדרשות ממנו, לרבות הצגת מסמכים המבססים את גרסתו לבקשה והצגה מהימנה של מצבת נכסיו.

15. במקרה דנן אין מחלוקת כי החייבת הסתבכה בחובות עת הרשתה לבעלה לעשות ככל שעולה על רוחו בחשבון הבנק שלה. הטענה כי הדבר נעשה בתקופה מוגבלת לא הוכחה ולא נסתרה טענת ב"כ הכונ"ר כי תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגד החייבת נפתחו במשך 5 שנים (בין השנים 2005-2010).

החייבת לא פירטה מהו המועד בו גילתה כי בעלה נוהג שלא כשורה, כי עסקיו עלו שרטון והוא מהמר בכספי המשפחה ומה עשתה לכשנודע לה הדבר. עניין זה מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בחייבת שאינה עובדת למחייתה, טרודה בגידול ילד אחד בלבד שהוא כיום בן 13 ועסקי בעלה נוהלו בסמוך מאוד לבית המשפחה ולא הייתה כל מניעה שהחייבת תגלה מעורבות גדולה יותר בעסקים אלו ותפעל ביתר נמרצות למנוע מבעלה להמשיך בדרכו הקלוקלת הפוגעת בנושים.

16. במקרה דנן גם עולה כי עסקינן בחייבת אשר המשיכה בדרכה גם לאחר פתיחת ההליכים, לא הפנימה חובתה לשקם חייה למצוא עבודה ולסייע למקסם הכנסות התא המשפחתי והסתפקה בטיפול בבעלה בטענה כי בגין כך היא מקבלת קצבה מיוחדת מן המוסד לביטוח לאומי.

אציין כי בדוחות שהגישה החייבת לא נזכרת הכנסה מיוחדת זו והחייבת עצמה נתנה גרסאות סותרות באשר למצבה התעסוקתי.

בתחילה נטען כי מבחינה רפואית אין החייבת יכולה לעבוד דבר שלא הוכח ורק לאחר מכן נטען כי החייבת סועדת את בעלה ואולם לא הוכח כי היא משתכרת בגין כך.

לא הוכחו מאמצים שעשתה החייבת להשתלב בעבודה ותוצאותיהם ולא הוכח כי החייבת לאור גילה ומצבה אינה יכולה להשתכר יותר מקצבת סיעוד שנטען כי היא מקבלת עבור הטיפול בבעלה , דבר שכאמור לא הוכח.

17. יצוין כי לא הוכח שהחייבת אולצה לנהוג כפי שנהגה כלפי בעלה או שלא הייתה לה יכולת להתמודד עם דרישותיו ולהימנע מלהמשיך ולתת הכשר להתנהלותו הכלכלית.

בנסיבות אלו אין לי אלא להסכים עם עמדת ב"כ הכונ"ר כי החייבת בחרה לדבוק בנאמנותה לבעלה ולאפשר לו להתנהל באופן שהתנהל על חשבון פגיעה בנושים ואין בפנינו יצירת חובות בתום לב.

18. לכך יש להוסיף עוד התנהלות החייבת בהליך ומנהג החייבת להוציא הוצאות מפורזות לרבות בגין הלבשה כאמור בסעיף 4 לחוות דעת מסכמת מטעם ב"כ הכונ"ר והעובדה כי נכון למועד כתיבת חוות דעת זו היו לחייבת פיגורים בתשלומים לקופת הכינוס.

ד. סיכום

לאור כל האמור לעיל, אי הוכחת תום לב ביצירת החובות וכן התנהלותה של החייבת בהליך, אני

מורה על דחיית הבקשה.

בהתאמה, אני מבטלת את צו הכינוס שניתן בעניינה של החייבת, מבטלת את המגבלות שנקבעו

במסגרתו, לרבות ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר יבוטל בתוך 90 יום ממועד פסק הדין כדי

לאפשר בערבות מתאימה.

בנוסף אני מתירה לנושים לפעול בכל דרך חוקית לגביית חובותיהם מהחייבת.

הכונ"ר יגבה שכר השגחתו לפי התקנות, מהכספים שהצטברו בקופת הכינוס, ויתרת הכספים אם זו

תעלה על סך של 2,500 ₪ תועבר לתיקי ההוצאה לפועל, לחלוקה בין הנושים.

באם תוותר יתרה פחותה מסך של 2,500 ₪ יוותרו כל הכספים בקופת הכינוס וישמשו לתשלום

הוצאות ההליך כאשר שכר השגחת כונס יעמוד על סך של 20% מהכספים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.