א. עובדות וטענות הצדדים

1. מדובר בתביעת נזיקין של בעל רכב מסוג פורשה קאררה, מספר רישוי 97-777-61 (להלן – "הרכב"), כנגד חברת גרירה/הנתבעת, בגין נזקים שנגרמו לרכב עקב גרירתו על ידי הנתבעת.

2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת עוסקת, בין היתר, בהפעלת רכבי גרר אשר בעזרת מתקן הרמה, גוררים רכבים החונים במקומות אסורים בת"א על פי הנחיות פקחי העירייה. אין גם מחלוקת, כי ביום 17.5.09, בשעה 23:36, נגרר הרכב על ידי הנתבעת מרח' אבן גבירול עקב חניה במקום אסור לחניון רכבים בשדרות רוקח בת"א.

3. התובע טוען, כי הגרירה בוצעה ברשלנות וכתוצאה ממנה, נגרמו לרכב נזקים בשני מוקדים. האחד, בסף השמאלי אחורי והשני, במנגנון פתיחת וסגירת הגג ומכסה הגג, ועל הנתבעת לפצות אותו על נזקיו.

4. לטענת התובע, כבר בליל 17.5.09, כאשר שחרר את הרכב מהחניון, הוא הבחין בשריטות ובפגיעות בסף השמאלי שלא היו עובר לגרירה. הוא התלונן בפני פקיד הקבלה, אך הפקיד טען, כי מפאת השעה המאוחרת (00:40), אין בהישג יד אחראי מטעם הנתבעת, אשר יוכל לעזור לו בתלונתו, והפנה אותו להתלונן אצל הנתבעת על פי מספרי הטלפון והפקס המצויים על קבלת התשלום.

5. למחרת היום, הוא הבחין, כי מנגנון סגירת/פתיחת הגג אינו מגיב כפי שהגיב עובר לגרירה.

6. הפנייה המתועדת הראשונה של התובע לנתבעת הייתה ביום 15.6.09, דהיינו, כחודש לאחר הגרירה. מדובר במכתב דרישה שנכתב על ידי התובע, שהינו עו"ד במקצועו אל הנתבעת ובו מציין התובע את טענותיו לגבי הנזקים שנגרמו לו בעקבות הגרירה (להלן – "מכתב הדרישה").

7. במכתב הדרישה מציין התובע, כי לאור הפגיעה הקשה ברכב, הוא נאלץ לקרקע את רכבו לצרכי תיקון במוסך למשך שבוע ימים, דהיינו, מיום 20.5.09 שעת הבוקר ועד ליום 26.5.09 שעת ערב, עובדה שגרמה לו לבעיות רבות בניידותו ועלויות נוספות ואי נוחות. עוד מציין התובע, כי כתוצאה מתיקון חלק מהנזקים, נאלץ לשאת בעלויות יקרות, דהיינו, בסכום של 11,671.15 ₪. התובע מציין, כי כדי למזער עלויות תיקון, בחר לתקן את הגג מבלי להחליף את כל המנגנון, אך הנזק מוערך בהיקפים גבוהים יותר.

8. התובע דורש מהנתבעת למצוא פתרון הולם לנזקים שנגרמו לו, שאם לא כן, יאלץ להגיש תביעה בבית משפט. התובע מציין בכתב התביעה, כי פנה אל הנתבעת במכתב הדרישה, בטרם פנייה לערכאות וזאת, כדי להקטין את נזקיו ולהימנע משכר טרחת שמאי והוצאות משפט.

9. למכתב הדרישה צירף התובע חשבונית מס לגבי התיקון, ממנה עולה, כי התובע שילם למוסך ביום 26.5.09, סכום של 18,324 ₪ כולל מע"מ, כאשר כפי שהובהר במשפט, החלקים הרלבנטיים לתביעה הם כדלקמן:

חלפים:

קיט קפיצים קדמי 403.20 ₪

מנגנון למכסה גג נפתח 7,265.70 ₪

עבודה:

החלפת מנגנון הרמת גג כיוון גג 2,100.00 ₪

הלחמת כיסוי לגג 336.00 ₪

10. אין מחלוקת, כי באותה קבלה, שילם התובע גם על נזקים שאין להם כל קשר לתביעה הנדונה וכי הנזקים הקשורים לתביעה ובאופן מדויק יותר לתיקון הגג, מסתכמים בעלות של 11,671.15 ₪.

11. אין מחלוקת, כי בעקבות אותו מכתב דרישה, זומן התובע להגיע עם הרכב למרכז הבדיקה של הנתבעת ביום 2.7.09. אנשי הנתבעת בדקו את הרכב ודחו את כל תביעותיו של התובע.

12. טענת הנתבעת הינה, כי הנזקים ברכב לא קשורים לגרירה ולא יכלו להיגרם כתוצאה מהגרירה והינם, ככל הנראה, מתאונה אחרת.

ב. הראיות

13. התובע ביסס את תביעתו על עדותו שלו וכן על עדות השמאי מר מאיר אייל, שנתן חוו"ד מומחה על סמך בדיקתו את הרכב ביום 2.8.09. מומחה התובע מצא קשר סיבתי בין גרירת הרכב לנזקים שנגרמו בסף השמאלי אחורי וכן במנגנון הגג. לגבי הנזקים בסף, נזקים אלה מצויים באזור מיקום המזלג הימני של רכב הגרר ולהערכתו נגרמו מכוון שהרכב הונח על מסלול הגרר ולא נקשר כיאות , כאשר המזלג נוגע במקום הפגיעה, לכן בכל פעם שרכב הגרר החל בנסיעה ועצר, עד למקום האחסון, נגרמה לרכב שריטה נוספת ו/או מעיכה נוספת. לגבי הנזק במנגנון הגג, הדגיש המומחה, כי המנגנון כולל הקונסטרוקציה של הגג, הינם בעלי אביזרים עדינים עם קפיצים ייחודיים, כך שטלטול הרכב בעת העמסתו והורדתו וכן, בכל פעם שהגרר החל לנסוע ו/או עצר, גרמו לנזקי תפעול המנגנון וזאת במיוחד שגג המכונית היה סגור.

14. הנתבעת ביססה את הגנתה על עדותו של מהנדס הרכב, מר דוד נמרי, שנתן חוו"ד על סמך בדיקתו את הרכב ביום 27.6.13 וכן, על סמך בדיקה וניסוי שערך במגרשה של הנתבעת לבדיקת היתכנות הנזקים הנטענים מגרר מלגזה כדוגמת הגרר שגרר את הרכב. מומחה הנתבעת הגיע למסקנה חד משמעית, כי כל הנזקים שראה, אינם נובעים מהרמה ו/או הסעת הרכב על ידי גרר, אלא נזקים שנגרמו מסיבה אחרת. לגבי הנזקים בסף שמאל תחתון של הרכב, קבע כי, טענת מומחה התובע אינה מתקבלת על הדעת, כיוון שראה בבדיקתו, כי המזלג כלל אינו נוגע בסף הרכב, אלא בגחון הרכב בלבד וגם זאת על ידי גומי בחלקו העליון של המזלג, המונע נזקים לגחון הרכב. לגבי הנזקים הנטענים לגג הרכב, היות ולא היה כל מגע בין המלגזה לגג הרכב, וגם לא יתכן מגע, הרי שלא יכול להיגרם נזק. טענת מומחה התובע, כי מטלטול הרכב על משאית הגרר נגרם הנזק אינה מתקבלת על הדעת וזאת, כיוון שמדובר ברכב ולא באביזר סטטי ורכב אמור לנוע בעצמו ומן הסתם, גם בנסיעה עצמית ישנם טלטולים לא פחותים, מאשר בהרמה והובלת הרכב על משאית הגרר ולכך נבנה הרכב וכל רכב אחר.

15. בנוסף למומחה, מר נמרי, העיד בפני מר נחום פרנקל, מנכ"ל הנתבעת, שתמך בעדותו של המומחה ואף צירף לתצהירו תמונות המתעדות את משאית הגרר הנדונה וכן, תמונה המתעדת רכב הנישא על גבי מזלג הגרר.

דיון והכרעה

16. בחקירה נגדית של מומחה התובע, הוברר, כי המומחה כלל לא ראה במו עיניו את סוג הגרר הרלבנטי ולא ראה כלל את אופן הגרירה.

וכך זה מתבטא בפרוטוקול:

"ש. בתחילת חוות דעתך כתבת לבקשתכם בדקת את הרכב והערכת את ירידת ערכו וזה עקב פעולת הגרר עם המלקחיים?

ת. כן.

ש. זאת אומרת שכבר במבוא התשובה שאתה אמור לכאורה לתת בחוות הדעת, אתה כבר במבוא אומר שהתבקשת לאמוד את הנזק עקב תוצאה ישירה של פגיעת גרר?

ת. נכון. בפתיחה של חוות הדעת אני שואל מה נסיבות האירוע. זה מה שנמסר בפני.

ש. לפני שהתחלת לפרט את חוות הדעת, קבעת בתחילת חוות הדעת ממה נגרם הנזק?

ת. זה כפי שנמסר לי וכפי שהוצג לי. זה לא שסימנתי את המטרה ואז הגעתי לזה. זה מה שהוצג לפני ואז בדקתי את הרכב ורציתי לראות אם הנסיבות מתאימות. זה כפי שהתבקשתי, אני לא עושה את זה בהרחבה כזו בכל דו"ח. נתבקשתי כאן באופן מיוחד. מדובר ברכב יוקרתי.

ש. אתה ראית את אופן הגרירה?

ת. לא.

ש. מדוע כתבת שהונח על מסלול הגרר, לא נקשר באופן שלם כאשר המלקחיים צמודות ואף נוגעות במקום הפגיעה, דבר שיצר נזק?

ת. זאת הערכה שלי לפי מה שהוצג לי ובדקתי את הרכב בפועל לפי סימני הנזק ואופי המכה."

17. כדי לבצע חקירה יסודית לגבי הקשר הסיבתי שבין הגרירה לנזקים, היה על המומחה לבדוק את סוג הגרר הרלבנטי וללמוד את שיטת הגרירה ואז להגיע למסקנה, האם יש קשר סיבתי או לא. במקרה שלפנינו, המומחה לא ראה כלל את הגרר, לא למד כלל את אופן הגרירה ואת כל הידע שלו, על שיטת הגרירה, רכש מאינפורמציה שקיבל מהתובע. את כל התיאוריה שלו ואת כל מסקנותיו ביסס על אינפורמציה שקיבל מהתובע ועל סמך הנזקים שבחן ברכב עצמו.

18. חקירתו הנגדית של מומחה התובע, העלתה תמיהות רבות לגבי מהימנות עדותו ולגבי מהימנות התביעה כולה. המומחה ציין בחוו"ד, כי כאשר בדק את הרכב ביום 2.8.09, מצא, כי "קיים כשל בפתיחת גג המכונית הנפתח באופן חשמלי, נוכחתי ברעשי חריקת ברזל ופתיחת קונסטרוקציית הגג ובעיות איטום מים. כנף סגירת מנגנון מכסה הגג מעוות."

המומחה נשאל, כיצד זה יתכן ששמע רעשים ומצא את הנזקים כפי שתיאר, בעוד שהגג תוקן לפני בדיקתו.

וכך זה מופיע בפרוטוקול:

"ש. כשבדקת את הרכב הגג חרק, היו חריקות ברזל, פתיחת קונסטרוקציה, הגג לא היה בסדר?

ת. זה נכון.

ש. צורפה קבלה ממוסך שהגג תוקן למעשה חודש וחצי לפני שבדקת את האוטו?

ת. אוקיי. זה מחזק את דבריי.

ש. מה מחזק, הרי בבדיקה הגג חורק והקונסטרוקציה לא עובדת ויש בעיות איטום. כשבדקת כתבת על כל הבעיות?

ת. כן.

ש. הגג תוקן חודש וחצי לפני?

ת. תציגי לי את הקבלה.

ש. מציגה לך את חשבונית התיקון.

ת. אני מעיין בחשבונית. מדובר בנזקים אחרים (נספח 4 לתצהיר עדות ראשית של התובע) זה לא צורף לחוו"ד שלי או לפחות נזקים כפי שאני בדקתי... לא נוכחתי בחשבונית הזו כפי שאני רואה כרגע, רוב החשבונית לפחות מבחינת הפריטים שלה לא קשור לגג. בדקתי את הנזק."

19. המומחה עמד על דעתו, כי מה שבדק הינו הנזקים כפי שראה ואת החשבונית כלל לא ראה. בשלב זה, נשאל המומחה, כיצד הוא מסביר שכל הפריטים במכתב הדרישה, שמצוינים באותה חשבונית, מופיעים גם בחוו"ד שלו, כאשר הסכומים ושמות הפריטים זהים (הפריטים נזכרים לעיל בסעיף 9 לפסק הדין).

20. המומחה נתן תשובות סותרות. תחילה, עמד על דעתו, כי החשבונית לא הייתה בפניו. לאחר מכן, טען, כי אולי הייתה הצעת מחיר שלא קשורה לחשבונית. לאחר מכן, שמדובר ב-5 שנים אחורה והוא לא זוכר ולא יכול להגיד ,ולאחר מכן העלה טענה חדשה לפיה, שווי פריט של חלקי חילוף לא משתנה בתדירות גבוהה ולכן, מחיר הפריטים זהה. תשובתו זו מתעלמת מכך, ששניים מהפריטים הינם לגבי עלות עבודה, והוא לא יכול לדעת מה עלות העבודה עד אשר הפריט מתוקן בפועל.

21. המומחה נשאל: "לא ידעת שתוקן הגג?" ותשובתו הייתה: "לא ידעתי. גם אם כן, בדקתי את הנזק. ביקשתי לסגור את הגג, לראות שהוא יושב במסילות שלו ונפתח בלי חריקות... אני לא יודע מה תוקן בפועל. אני לא יודע אם תוקן באמת או לא. אני יודע שב-2.8.09 בדקתי את הנזק כפי שמופיע בחוו"ד."

22. חקירתו של מומחה התובע העלתה את התהיות הבאות:

א. האם זה הגיוני שהנזקים בגג תוקנו בעלות של 11,671.15 ₪ ועדיין המומחה שמע חריקות וכל הנזקים נשארו על כנם?

ב. האם זה הגיוני שהתובע מסר את הרכב לתיקון והוא לא עדכן את המומחה לגבי עובדה זו?

ג. האם זה הגיוני שהתובע שילם על תיקון והוציא את הרכב מהמוסך, כאשר כל הנזקים קיימים?

ד. האם זה הגיוני שהמומחה ציין בחוו"ד 4 פריטים עם סכומים ושם פריט זהה כולל עלות עבודה והוא לא ראה את החשבונית?

ה. האם זה הגיוני שהתובע לא הראה למומחה מטעמו חשבונית התיקון?

23. חקירתו הנגדית של מומחה התובע, הותירה סימני שאלה רבים שפגעו באמינותו של המומחה וכן באמינות התביעה כולה.

24. מנגד, מומחה הנתבעת, מר דוד נמרי, בדק הן את הרכב ולאחר מכן, בדק את סוג הגרר הספציפי וערך עימו ניסוי במגרש של הנתבעת, לבדיקת היתכנות הנזקים הנטענים. מומחה הנתבעת הסביר, כי המזלג אינו נוגע כלל בסף המכונית, אלא בגחון המכונית בלבד. אמנם, המומחה לא בדק את הגרר הספציפי ולא ידע למסור ממראה עיניו, האם גם על הגרר הספציפי היה הגומי שנמצא בד"כ על חלקו העליון של המזלג, אך במקרה הנדון אין זה רלבנטי, כי הנזקים אינם מתייחסים לחלק הגחון, אלא לסף הרכב. מומחה הנתבעת גם לא עשה ניסוי עם הרכב הנדון שהוא מועמס על הגרר, אך הוא הסביר שזה לא היה רלבנטי, כדי להגיע למסקנה שהנזקים לא נגרמו מהגרר. מומחה הנתבעת הסביר גם, שהתיאוריה של מומחה התובע על הטלטול לכאורה, שגרם לכשל במנגנון פתיחת הגג, אינה הגיונית. הרי רכב אמור לנסוע בדרכים בצורה עצמאית וגם כאשר רכב נוסע בצורה עצמאית, ישנם טלטולים לא פחותים.

25. מנכ"ל הנתבעת העיד, כי שיטת הגרירה לא יכלה לגרום לנזקים המתוארים בכתב התביעה. הוא הסביר את אופן הגרירה והפנה לתמונות המתעדות את הגרר ואת הליך הגרירה.

26. ב"כ התובע עשה ככל יכולתו המקצועית כדי לקעקע אמינותו של מר דוד נמרי ולפגום במהימנותו, אך ללא הצלחה.

27. לאחר שבחנתי את עדותו של דוד נמרי וכן את עדותו של מר פרנקל ועיינתי בתצלום הגרר הרלבנטי, כאשר הוא נושא רכב (הגם שרכב אחר ולא רכבו של התובע), הגעתי למסקנה, כי עדות מר נמרי עדיפה על פני עדותו של מומחה התובע.

28. גרסתו של התובע העלתה תמיהות. התמיהה הראשונה הינה לגבי פנייתו בכתב לנתבע רק כחודש לאחר הגרירה. בעדותו לפני העיד אמנם התובע, כי כבר בבוקר למחרת החל לפנות בפניות רבות בטלפון אל הנתבעת ואת מכתב הדרישה כתב רק לאחר שהבין שהנתבעת "רוצה למשוך אותו". התובע נשאל בחקירה נגדית, מדוע לא ציין עובדה זו לא בכתב התביעה ולא בתצהיר והשיב: "כי לא ראיתי לנכון לציין דבר כזה שלא עלה עוד בכתובים. הדבר הראשון שציינתי בתצהיר זה המכתב הראשון."

29. התובע כעורך דין, היה מודע בוודאי לחשיבות המהותית של הגשת תלונה מתועדת סמוך ככל האפשר להתהוות הנזק. במקרה הנדון, לא רק שאין לו תיעוד על פנייה קרובה, אלא שלפני הפנייה בכתב, שהיא התלונה המתועדת הראשונה, הוא עוד הלך ותיקן את הנזק בגג.

30. הייתי מצפה מהתובע שהינו עו"ד במקצועו, שלאחר שהבחין בנזקים שנגרמו לרכב שעל פי תיאורו בכתב התביעה הינו "רכב יוקרה שעליו הוא שומר כעל בבת עינו שיש לו ערך מוסף מעבר להיותו כלי תחבורה עבורו", שבמקום לקחת אותו למוסך, הוא יגיע בדחיפות למשרדי הנתבעת ויציג בפניהם את הנזקים. לחילופין, שישלח מכתב רשום מידית.

31. התובע שלח את מכתב הדרישה רק אחרי כחודש וזאת, לאחר שתיקן את הנזקים בגג (אם כי לדבריו, תיקון חלקי). בנסיבות אלה, התובע הגיע לבדיקה אליה הוזמן במגרשה של הנתבעת עם הרכב ביום 2.7.09, לאחר שהנזקים בגג תוקנו והנזקים הנראים לעין היו רק בסף השמאלי. בהמשך, לאחר שהנתבעת דחתה את כל טענותיו, הוא שכר שירותיו של השמאי והגיש את תביעתו בסכום של 93,963.66 ₪ (כאשר מתוך סכום זה, הנזק הישיר לרכב מסתכם בסכום של 86,462.96 ₪). מכאן, שקיים פער עצום בין סכום התביעה לבין הסכום שאותו נקב התובע במכתב הדרישה, סכום נזק של 11,671.15 ₪, בצרוף עלות שימוש בתחבורה ציבורית, במהלך השבוע שהרכב היה במוסך (התובע צירף קבלות על נסיעה במונית). במכתב הדרישה מציין התובע, כי על מנת למזער עלויות תיקון, בחר לתקן הגג ולא להחליף את המנגנון.

32. התנהלות זו של התובע מעוררת סימני שאלה. אם התביעה הינה אכן תביעת אמת והתובע אכן האמין, כי הנזקים הגבוהים נגרמו לו מהגרירה, מדוע הסכים מראש ל"עשות" למעוולת, חברת הגרירה, הנחה כזו גדולה ולהתחיל את המו"מ לפיצוי בדרישה של 11,671.15 ₪, בצרוף כמה חשבוניות על תשלום למוניות? מדוע אם מדובר בתביעת אמת, הוא בחר מראש למזער עלויות תיקון? למי בדיוק הוא חוסך את העלויות? מדוע בחר התובע לתקן את הרכב לפני שהראה אותו לאנשי הנתבעת ובכך לחבל ביכולת שלו להוכיח את הנזק?

33. היה מצופה מהתובע, לו אכן היה מדובר בתביעת אמת, כי מידית יפנה בדרישה לנתבעת בעל פה ובמכתב רשום לפצות אותו על מלוא נזקיו ובמקביל, ידאג כי שמאי יבדוק את הרכב ויתעד את הנזקים גם בתמונות וגם בחוו"ד. בכל מקרה, אין זה סביר שהפנייה המתועדת הראשונה נעשתה רק כחודש לאחר הגרירה ולאחר תיקון הגג.

34. התנהלות זו של התובע מעמידה בסימן שאלה את אמינות התביעה. התנהלות זו מעוררת את השאלה, שמא מלכתחילה לא הייתה לתובע כל כוונה לתבוע את הנתבעת על הנזקים והחלטה על כך גמלה בליבו בשלב מאוחר יותר ולכן, רק כעבור חודש שלח את מכתב הדרישה.

35. תמיהה נוספת העולה מעדות התובע מתייחסת לעדותו שהחשבונית אינה מלמדת, כי הרכב תוקן בפועל, אלא "זאת חשבונית שנאלצתי לשלם לפני התיקון כדי שהם יבצעו את ההזמנה. הם השתמשו בחלקים רק כמה חודשים אחרי שהם הגיעו, אבל הם לא עשו הזמנה של חלקים נדירים שאתה לא משלם ולא סוגר חשבון."

התובע נשאל: "החשבונית הזו לא מעידה על תיקון?"

והשיב: "היא מעידה על התשלום בגין תיקון עתידי לפי הערכה של עבודת התיקון והחלקים."

36. מדובר בעדות כבושה שלא עלתה לא בכתב התביעה, לא במכתב הדרישה ולא בתצהיר. למכתב הדרישה צורפה חשבונית שעל פניה נחזית להיות חשבונית תשלום על חלקים ועבודה. היא כוללת מס על שני רכיבים אלה ובאף מקום לא מצוין שמדובר בתשלום על חשבון חלקים שאמורים להגיע. התובע לא נתן הסבר סביר, מדוע הוא כבש את עדותו זו.

37. מומחה הנתבעת, מר דוד נמרי, נשאל, האם כשמזמינים חלק נדיר שאמור להגיע מחו"ל, האם המוסך דורש תשלום מראש מהלקוח. המומחה השיב, כי המדיניות היא "שכשמזמינים חלק, משלמים על החשבון ולא על העבודה של פירוק והרכבה שלא בוצעה." העד הוסיף, "איך אפשר לקחת תשלום על חלק שיגיע, אולי הרכב יהיה טוטל לוסט ואז הוא שילם על ריק."

38. אני מקבל את הסברו של המומחה, מר דוד נמרי ודוחה את עדותו של התובע, גם לאור העובדה שמדובר בעדות כבושה וגם, כי עדותו בעניין זה בלתי הגיונית. התרשמתי, כי התובע ניסה בעדות זו "לכסות" על הסתירה הקיימת בחוו"ד השמאי מטעמו לפיה, השמאי מצא בפועל את כל הנזקים קיימים ואת הגג חורק, למרות שהנזקים תוקנו לפני שהשמאי נשכר לתת את חוות דעתו.

39. לתמיהות אלה, מצטרפות כל התמיהות אותן ציינתי, לגבי עדות השמאי. הרי אם השמאי דובר אמת והוא לא ידע כלל על התיקון ולא הוצגה בפניו החשבונית, לא ברור כיצד הוא שמע רעשים וכיצד הוא הבחין בנזקים למרות שתוקנו. כמו כן, לא ברור מדוע התובע לא גילה לו שהרכב תוקן ולא הציג בפניו את החשבונית. איך שלא בוחנים את עדות השמאי מטעם התובע ואת גרסת התובע, עולות תמיהות ואיתן יחד מתעוררת השאלה לגבי אמינות כל גרסת התובע ומהימנות תביעתו.

40. מאחר שקבעתי, כי הבוחן שנתן את חוו"ד מטעם התובע לא ביצע עבודה מקצועית ולאחר שקבעתי, כי אני מעדיף את עדות מומחה הנתבעת על פני עדות מומחה התובע ומאחר שכל התביעה מעלה סימן שאלה גדול לגבי מהימנותה, אני קובע, כי התובע לא הצליח לעמוד בנטל המוטל עליו ולהוכיח את תביעתו.

41. התובע גרר את הנתבעת לתביעה שאיננה מבוססת על פני שנים רבות והדבר צריך להתבטא בהטלת הוצאות, אם כי אינני פוסק את ההוצאות שהיו באמת מגיעות.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

42. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסכום של 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ה, 24 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.