פסק- דין

התובע, אסיר עולם, תובע מהנתבע פיצויים בגין עגמת נפש, התעללות והוצאות אשר נאלץ התובע להוציא בכדי לעמוד על זכויותיו המוקנות לו כאסיר.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובע הינו אסיר המרצה עונשי מאסר עולם בבתי סוהר שונים.

2. הנתבע הוא גוף שהוקם על פי פקודת בתי הסוהר לניהול ופיקוח על בתי הסוהר והאסירים.

תביעת התובע:

3. התובע תובע מהנתבע לשלם לו פיצויים בסך 20,000 ₪. התובע מנמק את תביעתו כדלקמן:

• 1. מזה 5 שנים הוא מוחזק בבתי הסוהר בהפרדה ארצית וסובל מהתעללות פיזית, נפשית שיטתית ומתמשכת מצד הנתבע או מי מטעמו, אשר עושים כל אשר לאל ידם על מנת להרע ולהתנכל לו על בסיס יומיומי, ולהפריע לו בניהול ההליך המשפטי אותו הוא מנהל, בכך שהם מונעים ממנו לקבל לידיו חומר משפטי הדרוש לניהול משפטו, לשמור בתאו חומר משפטי, למסור חומר משפטי לעורך דינו, להחזיק ולצפות בתאו בחומר משפטי המצולם באמצעות קלטות וידאו או תקליטורים צרובים, וזאת בתואנות אבסורדיות;
  2. הוא נאלץ לפנות שוב ושוב בעתירות אסיר אל בתי המשפט השונים להלין על התנהלות הנתבע, אך בכל פעם בסמוך לשמיעת העתירה הוכנס החומר המשפטי לתאו ונטען שהעתירה מיותרת;
  3. הנתבע עבר על החוק, לא קיים צווים של בית משפט והתעלם מהוראות פקודת בתי הסוהר;
  4. התובע חולה במחלת אסטמה קשה וסובל מהתקפי קוצר נשימה חוזרים ונשנים ולצורך כך זקוק הוא לחלון הפונה לאוויר הפתוח בתאו או לשני מאווררים. בית המשפט הורה לנתבע ביום 8.8.02 להעביר את התובע לתא עם חלון הפונה לאוויר הפתוח וההחלטה קוימה למשך זמן מוגבל בלבד;
  5. עקב מצבו הרפואי הוכנסו לתאו שני מאווררים אולם משהתקלקל אחד מהם הנתבע סרב לתקנו או להחליפו במאוורר תקין או להעביר התובע לחדר עם חלון הפונה לאוויר הפתוח, בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 8.8.02 . בעקבות עתירה נוספת של התובע והחלטת בית המשפט מיום 15.7.08 הוכנסו לתאו שני מאווררים, אלא שאז הועבר התובע לבית כלא איילון שם הוכנס לתאו מאוורר אחד בלבד;
  6. התובע עתר שוב לבית המשפט ובעקבות החלטתו מיום 10.7.09 הוכנסו לתאו מאוורר נוסף, אשר נלקח בחזרה ביום המחרת.

הגנת הנתבע:

4. לטענת הנתבע יש לדחות התביעה ולחייב התובע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת הפרשים מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל, וזאת מהסיבות כדלקמן;

בכתב התביעה מפורטות טענות בעלמא ללא פירוט וללא ביסוס או אזכור תאריכים ספציפיים;

1. מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית וכל טענותיו של התובע נדונו בעתירות שהגיש;
2. על פי פקודות נציבות בתי הסוהר , אסיר יכול להחזיק בתאו עד 50 עמודים של חומר כתוב;
3. בתאו של התובע יש מכשיר D.V.Dבעזרתו ניתן לצפות בתקליטורים מקוריים. אך לגבי קלטות וידאו, משיקולי ביטחון לא ניתן לאפשר לתובע להחזיק בתאו מכשיר משולב הכולל בתוכו מכשיר וידאו, ולכן לא ניתן לצפות בקלטות וידאו. למרות האמור, באופן חריג, במשך תקופה ארוכה אפשרו לתובע להחזיק מכשיר משולב לפנים משורת הדין ותוך כדי היערכות מיוחדת, אך לא ניתן לנהוג כך לצמיתות;
4. התובע הינו עותר סדרתי הפונה שוב ושוב בעתירות רבות כדי להטריד את המערכת ולזכות בשיפור תנאיו אשר הינם על פי החוק ובהתאם לנוהלי הנתבע;
5. מוכחש מצבו הבריאותי של התובע. במהלך שהותו בכלא איילון לא היו לתובע התקפי קוצר נשימה ולפי רשומים רפואיים בתיקו לא היו לו התקפי אסטמה בעבר;
6. כחלופה לחדר עם חלון, הוסכם שהתובע ישהה בחדר עם שני מאווררים וכך היה עד שהועבר לכלא איילון ביום 8.7.09, שם שהה בתא עם חלון הפונה למסדרון ממוזג שאפשר יצירת סירקולציה בעזרת מאוורר אחד בלבד. עם זאת בעת הגעתו קיבל ממפקד המשמרת מאוורר נוסף. למחרת מנהל האגף ערך ביקור באגף וגילה את המאוורר הנוסף דבר שאסור על פי נהלי הנתבע. אחד המאווררים הוצא עד שהוברר העניין. ביום 19.7.09 הוחזר המאוורר הנוסף לתאו של התובע, והוא נמצא ברשותו עד היום;
7. נזקי התובע מופרזים ומופרכים ונועדו לשם האדרת התביעה.

העדויות, הראיות והסיכומים:

5. בחקירתו הנגדית של התובע הוא העיד כי הוא נוהג להגיש עתירות אסיר ושב חוזר על אותן עילות בפני בתי משפט שונים בהליכים שונים, מפני ששב"ס לא מקיים את ההחלטות. הוא הגיש את התביעה מפני שנכון ליום מתן העדות "המכשיר" עדיין לא אצלו והוא הוכנס לתאו למשך חודשיים בלבד, אך הוא לא נקט בדרך של עתירת אסיר מפני שכבר התייאש. כמו כן פתח בהליך זה לא בגלל הפיצוי אלא כדי לקבל פס"ד שיהיה כתוב בו שהתנהלות השב"ס צריכה להפסק.

6. מטעם הנתבע העידו שני עובדי שב"ס;

1. מר אילן תורמוזה אשר היה מפקד האגף בכלא איילון משנת 2007 ועד 2009. עד זה העיד כי לא ידוע לו על מחלות מהן סבל התובע בתקופה זו, כי התובע שהה בתא לבד אשר היה מצויד בטלוויזיה, קומקום, פלטה ושני מאווררים. הוא העיד כי המאווררים היו תלויים כאשר אחד מהם תלוי למעלה מול המיטה העליונה והשני למטה מול המיטה התחתונה, אך התובע היה מוציא את המאוורר שהיה תלוי למעלה ומניח גם אותו על הרצפה. כמו כן הוא העיד כי המיזוג שיש במסדרונות מורגש בתא כשפותחים את החלון בתא שמופנה למסדרון. הוא העיד כי לתובע היה חומר משפטי בתאו וכי היה חומר משפטי נוסף הקשור אליו במחסן באגף וכי לפי בקשת התובע החומר בתא היה מוחלף מחומר במחסן. בחקירתו הנגדית העיד כי התובע היה מוכר כאסיר בעל בעיות משמעת, אך לא כאלה של גרימת נזק פיזי לאדם או רכוש. כי השתדלו שיהיו תמיד בתא התובע שני מאווררים, אלא אם אחד מהם התקלקל, ואז היה מוחלף בתיאום עם קצין משק, או לחלופין, מוצא לתיקון וזה היה לוקח זמן, אך בעקרון היו בתא שני מאווררים.

התובע תוך כדי שאילת השאלות בחקירה הנגדית הביע הסכמתו לכך.

מר תורמוזה העיד שלא זכור לו שבחומר המשפטי היו קלטות אלא דיסקים ואישר שלא הותר להכניס לתאו של התובע מכשיר D.V.D משולב, בשל הנחיות הנהלת בית הסוהר. כמו כן העיד כי קיים נוהל שכל חומר משטרתי או משפטי שמועבר לאסיר עובר לבדיקה בבקרה ועל האסיר לבקש את החומר.

כמו כן מר תורמוזה העיד כי זכור לו ששוחח עם רופא היחידה, בעקבות פניית התובע אליו לפיה לא קיבל טיפול טוב כאשר לא חש בטוב, ונאמר לו על ידי הרופא שאין לתובע אסטמה. ואכן ממסמך רפואי שצורף לכתב ההגנה נכתב שהתובע אינו סובל מאסטמה.

1. מר עטאף עטינה שהיה מפקד האגף בכלא איילון בשנת 2009. עד זה העיד כי כל חומר שמועבר לאסיר עובר בדיקה במחלקת בקרה ואם אין משהו חריג החומר מועבר לאסיר. במהלך תקופתו כמנהל אגף, התובע לא סבל מהתקפי אסטמה למרות שטען שהוא סובל מאסטמה. בתחילה היה לתובע מאוורר אחד בתאו וכי בהמשך קיבל מאוורר נוסף. העד הרחיב ופירט כי כאשר התובע התקבל לאגף הוא שהה בחופשה וכשחזר גילה בתאו מאוורר נוסף, הוא הוציא אותו מתאו של התובע כדי לבדוק את טענותיו לגבי מצבו הרפואי ואמר לו שאם הן יתבררו כנכונות ישיב המאוורר הנוסף לתאו, וכי למרות שרופא היחידה העיד שלתובע לא היה אף התקף אסטמה, אישר מפקד בית הסוהר את הכנסת המאוורר הנוסף והתובע קיבל עוד מאוורר באישור. בחקירתו הנגדית הסביר כי קצין המשמרת שקיבל את האסיר לא אמור להתעסק עם הציוד ומנהל האגף הוא שאמור לבדוק זאת, כי הוא יודע מה אסיר אמור לקבל ומפני שלא היה לתובע אישור בכתב, נאלץ להוציא המאוורר הנוסף ולבדוק את טענותיו. העד הוסיף והסביר כי הנוהל אשר מציין שניתן להכניס לתא שני מאוורים וצורף לכתב ההגנה חל כאשר יש בתא שני אסירים, וכי אצלם בנוהל יש היתר למאוורר אחד בלבד. העד העיד שהתובע לא התחצף או עשה בעיות כאשר לקח מתאו את המאוורר הנוסף וכי הליך הבדיקה נמשך כשבוע. העד ציין שלא ראה את החלטת בית המשפט שהורתה להכניס לתא האסיר שני מאווררים, וכי אם הוא או מפקד בית הסוהר היה מכיר ורואה אותה היה מקיים אותה כלשונה, אך לא היה אף מסמך מלבד טענות התובע.

7. לכתב ההגנה ובמהלך העדויות הוגשו מסכמים שונים, שהמהותיים שבהם הינם:

• 1. נספח א' לכתב ההגנה- פקודת נציבות המפרטת מהו הציוד האישי שמותר להחזקה ברשות אסירים- מנספח זה עולה כי ניתן להכניס שני מאווררים שיסופקו באמצעות שב"ס לתא ועד 50 מסמכים;
  2. נספח ד' לכתב ההגנה- מכתב מיום 26.10.08 מאת רופא היחידה אל קצין הרפואה הראשי בשירות בתי הסוהר ובו נכתב כי לטענת האסיר הוא סובל מאסטמה, והוא ממשיך לקבל את הטיפול שקיבל בבית הסוהר ממנו הגיע, אך ממצאי בדיקה גופנית עולה כי האסיר לא סובל מאסטמה ואין רישום אחד על התקף אסטמה בתיקו וכי הוא לא לוקח את הטיפול שמונע התקפי אסטמה שהרופא נתן לו, אך בכל זאת הוא נמצא בחדר מאוורר עם שני מאווררים;
  3. ת/1- החלטת בית המשפט המחוזי בעע"א 2032/08, 2086/09 מיום 23.11.09 של השופטת חיותה כהן ממנה עולה כי החלטת בית המשפט הקודמת מולאה, למרות טענות התובע, ונקבע כי מכשיר ה -D.V.D יוכנס לתאו של התובע למשך 60 ימים נוספים. אם התובע לא יספיק לצפות בכל החומר, יגיש בקשה נוספת להארכה ובית המשפט יענה לבקשה. כמו כן הותר להכניס לתאו עד 100 עמודים של חומר משפטי במקום 50 בכל פעם;
  4. ת/2 – פס"ד של בית המשפט העליון ב-רע"ב 9759/09 הדוחה את בקשת רשות הערעור שהגיש התובע על החלטת השופטת חיותה כהן בבית המשפט המחוזי, מיום 2.3.10 ובה נכתב כי ההחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינו של התובע מקוימות בפועל ואין טעם בדיון בבקשת רשות ערעור.

8. לאחר שמיעת העדויות סיכמו הצדדים טענותיהם. התובע חזר על טיעוניו ואילו ב"כ הנתבע טען כי לעניין אותם אירועים בדיוק שמכוון התובע בתביעתו חל השתק פלוגתא, כי מהראיות והעדויות בתיק עולה שהנתבע ושלוחיו פעלו בהתאם לנהלים, לחוק ולהחלטות בית משפט, ומכאן שלא התרשלו, וכי התובע לא פירט והוכיח את נזקו.

דיון ומסקנות:

9. כלל העדויות והראיות שלפני, כולל עדות התובע מביאות לידי מסקנה כי דין התביעה להידחות מהסיבות כדלקמן:

1. השתק פלוגתא- עיון בהחלטות הערכאות השונות אשר הובאו לפני מלמדות כי התובע הגיש תביעה זו בגין טענות אשר נבחנו על ידי הערכאות השונות בהליכים שונים ונדחו (ת/1, ת/2). בהחלטות אלו נקבע כי הנתבע ושלוחיו פעלו על פי הנהלים, וכל אשר קיבל התובע שלא על פי הנהלים היה על פי החלטות בית המשפט. הנתבע אינו יכול לסטות מהנהלים שקבע לעצמו, אלא אם כן החליט בית המשפט אחרת בעתירת אסיר אותה הגיש התובע;
2. מעדי ההגנה ועדות התובע בעצמו לא עולה התנהגות פסולה, או התעללות כפי שטען התובע בכתב תביעתו. נראה כי גורמי הנתבע פועלים בהתאם להחלטות בית המשפט השונות ונהלי שב"ס, תוך התחשבות בבקשות התובע.
3. מאחר ואין מקום לפסוק לתובע פיצוי, אין מקום לדון בהוכחת הנזק. יחד עם זאת, מאחר ומדובר בנזק בגין עגמת נפש, אין צורך להוכיח את גובה הנזק, שכן הנזק הנפשי הינו נזק שאינו נזק ממון אשר נפסק על פי הערכת בית המשפט, למעט מקרים אחדים בהם הגביל המחוקק את גובה הפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבע.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבע כדלקמן:

1. את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
2. שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י' טבת תשע"ג, 23 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.