מבוא

1. התובעת, הינה עורכת דין אשר הגישה תביעה בגין שכר טרחת עורך-דין המגיע לה, לטענתה, בעבור שירותים משפטיים שסופקו לנתבע כלקוח שלה.

התובעת טוענת, כי הנתבע שכר את שירותיה, ולצורך ייצוגו היא החתימה אותו על שמונה הסכמי שכר טרחה שאינם מותנים בתוצאות. לטענתה, הנתבע הפר את הסכמי שכר הטרחה שנחתמו עימו.

הנתבע טוען, כי שילם לתובעת את שכר טרחתה כפי שהגיע לה עד לרגע התפטרותה, וכי אינו חייב לה עוד. בנוסף, טוען הנתבע, כי התובעת גרמה לו לנזק בשל השירות המשפטי שניתן על-ידה.

המחלוקת בין הצדדים בתיק דנן, נוגעת לשאלה, האם קמה לתובעת הזכות לקבלת שכר טרחה בהתאם להסכמים שנחתמו עם הנתבע, מעבר לסכום ששולם.

2. התובעת טוענת, כי בתחילת חודש יולי 2009, פנה אליה הנתבע, כי תייצגו תחילה בצו הרחקה שאסר עליו להתקרב לגרושתו. מאחר שהתחשבה במצבו הכלכלי, סגרה התובעת עם הנתבע על הסכם שכר טרחה עבור הכנת תצהיר תשובה לצו ההרחקה שהוצא כנגדו, והופעה בדיון שהתקיים בבית המשפט השלום ברמלה ביום 09.07.09.

התובעת טוענת, כי בגין פעולה זו ובגינה בלבד, שילם לה הנתבע את מלוא שכר הטרחה שסוכם. עוד טוענת התובעת, כי בשל מצבו ובשל לחצו של הנתבע עליה, הם סיכמו, כי התובעת תגיש בקשות/תגובות, ושכר הטרחה יהיה עבור כל בקשה בנפרד, ולכן התובעת ערכה שמונה הסכמים עליהם הנתבע חתם.

התובעת טוענת, כי ביום 07.07.09 נחתם הסכם שכר טרחה ראשון ביניהם, אשר שכר טרחתו הוא היחיד שהנתבע שילם ופרע במלואו.

בנוסף, התובעת מצרפת לתצהירה הודעות דואר אלקטרוני בינה לבין הנתבע, בהן היא העבירה בקשות לנתבע לבדיקתו ואישורו או למתן תיקונים, כפי ששלח. לטענתה, ניתן לראות את המילים החמות והמחמאות שכתב לה הנתבע אודות ייצוגו, שביעות רצונו מעבודתה, והכרת התודה.

התובעת טוענת, כי ביום 26.7.09 הגישה לבית-הדין את הבקשות הבאות: בקשה לעיכוב יציאה מן הארץ של הקטינים, בקשה לצו הרחקה של גרושתו מהקטינים, ובקשה למניעת המעבר לעיר נתניה של גרושתו עם הילדים שהתגוררו בבת ים ובקשה לזירוז התסקיר של פקידת הסעד.

התובעת טוענת, כי במהלך כל פעולותיה, דאגה לעדכן את הנתבע בכל צעד ושעל, והנתבע היה עימה בקשר רציף וידע על כל המתרחש בתיק.

התובעת טוענת, כי ביום 12.8.09, נעצר הנתבע מאחר שנטען על-ידי גרושתו, כי הבן שוהה אצלו זמן רב בניגוד למשמורת. לטענתה, בזכות ייצוגה והטענות הטובות שהעלתה והראיות שהציגה, בית-המשפט הורה על שחרורו, בכפוף להפקדת ערבות של 500 ₪.

התובעת טוענת, כי בבוקרו של יום 18.8.09 נעצר שוב הנתבע בתחנת המשטרה, והתובעת הביאה לשחררו. לטענתה, באותו היום ובשעת ערב מאוחרת, כשכבר הייתה בביתה עם משפחתה, התקשר אליה הנתבע ואמר לה, כי המשטרה הגיעה אל מקום הימצאו שלו ושל בנו עם צו, שלפיו על הילד לשוב לאימו והמשטרה צריכה לסייע בכך. התובעת טוענת, כי שהתה עד לשעה 1:00-2:00 לפנות בוקר בתחנת המשטרה עם הנתבע, ולאחר שנפגשה עם הנתבע ושוחחה עם הקצינים התורנים, הנתבע שוחרר לביתו והיא זו שהחזירה את הנתבע לביתו ברכבה.

התובעת טוענת, כי ביום 19.8.09 הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון בקשה לביטול הצו שבגינו נלקח ממנו הבן והוחזר לאימו. ביום 23.08.09 הגישה הודעה בהולה לבית המשפט לענייני משפחה להורות על ביטול החלטות בהמשך לבקשה מיום 19.8.09. במקביל, טוענת התובעת, כי ביום 23.08.09 הגישה את הבקשות הבאות והנוספות לבית הדין הרבני בהן: בקשה לקביעת סמכות עניינית ובקשה למתן צו להשבתו המידית של הקטין לידי המבקש עקב חשש לפגיעה נפשית, בקשה למתן הבהרה על החלטת כב' ביה"ד מיום 27.7, ובקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין והפחתה זמנית בגובה מזונות הילדים של חודש אוגוסט 2009.

עוד טוענת התובעת, כי ביום 24.8.09 הגישה בקשה בהולה נוספת לעיון חוזר על ההחלטה מיום 19.8.09 בבית המשפט לענייני משפחה, ובעקבותיה הצליחה לקבוע דיון דחוף שנקבע ליום 25.8.09 בשעה 13:00 בפני כבוד השופטת ד"ר בן שחר. לטענתה, כבר בפתיח הדיון ציינה כבוד השופטת בן שחר מחוץ לפרוטוקול, בנוכחות הנתבע, כי היא זוקפת לזכותה את קיום הדיון שהתקיים רק עקב התעקשותה, והבקשות הרבות והמפורטות שהגישה לה.

התובעת טוענת, כי ביום 25.08.09 הגיע הנתבע למשרדה, ובמעמד זה הציגה לו טבלה ידנית שערכה בה מצוין מה הנתבע שילם לה, ומה הוא חייב עד לשלב זה, כולל בקשות חדשות שהוגשו ביום 23.08.09 לבית הדין ולבית המשפט לענייני משפחה, ולכן לטענתה, נאלצה להכין הסכם שכר טרחה נוסף ואחרון.

התובעת טוענת, כי ביום 30.8.09 הוזמן הנתבע למשרדה בליווי אחיותיו כדי לחתום על מסמכים מסוימים. במהלך השיחה אמר לה הנתבע, כי הוא שוחח עם גרושתו יום קודם והם הגיעו להסכמות כלשהן, ולכן הוא אמר לה, כי הוא שוקל לסגור את הדברים בפשרה עם גרושתו. ממשמע דברים אלו חששה להבטחת שכר טרחתה, שכן הנתבע חזר ואמר לה, כי הוא מוכר את הדירה, ונותן לה מה שמגיע לה.

התובעת טוענת, כי ממשמע דברים אלו של הנתבע ומכיוון וחובו כלפיה גדל, שכן כל העת הבטיח לה הנתבע, כי הבית ישמש מעין בטוחה וכעת הוא מוכן לוותר עליו, ביקשה מהנתבע, כי יחתום לה על מסמך שכותרתו "נספח להסכמי שכר טרחה", וכן על שטר ביטחון למקרה הצורך ובמידה, ולא ישלם לה את שכרה הטרחה המוסכם.

התובעת טוענת, כי כאשר הנתבע שמע את בקשתה הוא החל לצעוק לעברה התבטאויות קשות בנוכחות מתמחה ממשרדה, בת משפחתה ושלושת אחיותיה שנכחו בחדר ההמתנה, הנתבע לא הסכים בכל תוקף ובתגובה אמרה לו, כי תשקול את אופן המשך הייצוג עימו.

התובעת טוענת, כי על אף רוח הדברים והתנהגותו הקשה והחמורה של הנתבע כלפיה, היא המשיכה את עבודתה כפי שהתחייבה, כשהכול למען טובתו וכדי שלא לפגוע בתיקו. לפיכך, טוענת התובעת, כי ביום 31.08.09 התקשרו היא והמתמחה שלה אל הנתבע פעמים רבות ממספר הנייד שלה וממספר הנייד של המתמחה. הם השאירו לו הודעות במענה הקולי וביקשו שיצור עימם קשר דחוף לקראת הדיון שביום 1.9.09. אולם, לטענת התובעת, הנתבע לא ענה לשיחותיהם במכוון.

התובעת טוענת, כי על אף התנהגות הנתבע המתוארת לעיל, היא נערכה לקראת הדיון שנקבע ביום 1.9 בבית הדין הרבני. לטענתה, שתי דקות לערך לפני הדיון (בשעה 10:58), ענה לה הנתבע, כי לקח כבר עורך-דין אחר, וניתק את הטלפון.

התובעת טוענת, כי ביום 3.9.09 הגיע אליה מכתב מאת הנתבע בו הוא מודיע לה, כי הוא מפטר אותה מייצוגו.

התובעת טוענת, כי לפי סעיף 6 להסכם שכר טרחה היה על הנתבע לשלם את שכר הטרחה מיידית בהתאם למה שנעשה בתיק על-פי דרישתה, ולפיכך עליו לשלם לה את הסכומים הבאים: סך של 31,993 ₪ (שכן הפחיתה ל-30,000 ₪ עקב בקשת הנתבע והסכמתה לכך עקב מה שתואר לעיל והפרות הוראות ההסכמים על ידו), בתוספת 1,165 ₪ (עבור הדיון), ובתוספת 20% בתוספת מע"מ על האמור לעיל על-פי ההסכם. סך הכול על הנתבע לשלם לתובעת סך של 40,884 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל.

בנוסף, טוענת התובעת, כי בכל הסכמי שכר הטרחה שערכה עם הנתבע ועליהם הוא חתם, נכתב כי נוסף לשכר טרחה הנקוב מעלה, הסכום אינו כולל הוצאות משרדיות ואחרות. לטענתה, את נושא הוספת 20% על גובה החוב שנקבע בהסכם שכר הטרחה האחרון, הוסיפה לבקשתו של הנתבע, שאף חתם עליה. לחלופין, התובעת משאירה את נושא ההוצאות המשרדיות הרבות שהיו לה, כפי שנחתם בכל הסכמי שכר הטרחה לשיקול דעתו של בית המשפט.

3. מטעם התובעת הצהיר מר תומר בן פרייז, בעלה של התובעת אשר בזמנים הרלוונטיים שימש כטרום מתמחה במשרדה. תצהירו של מר פרייז תומך בתצהירה של התובעת.

4. תצהירה של עו"ד פרח יצחק נמחק מתיק בית המשפט בהחלטת יום 23.1.13, וזאת לבקשת ב"כ התובעת, ובהעדר התייצבותה לדיון.

5. הנתבע טוען, כי הוא שילם לתובעת את שכר טרחתה כפי שהגיע לה עד לרגע התפטרותה, וכי אינו חייב לה עוד.

הנתבע טוען, כי ייצוגו על-ידי התובעת נמשך כשבעה וחצי שבועות אשר במהלכם החתימה אותו התובעת על שמונה הסכמי שכר טרחה שונים.

הנתבע טוען, כי עבור תקופת ייצוגו על-ידי התובעת, שילם הנתבע לתובעת סך של 13,500 ₪ שכר טרחה. בנוסף, שילם לתובעת לפי דרישתה תשלומים שונים בגין הוצאות ואגרות בסך של 6,000 ₪ לפחות, וזאת למרות שלטענתו, לא קיבל עבור תשלומים אלה קבלות כלשהן.

הנתבע טוען, כי ייצוגו על-ידי התובעת בא לסיומו כאשר התובעת התפטרה מייצוגו כיומיים לפני הדיון שהתקיים בבית הדין הרבני, ובכך דחקה אותו לפינה והותירה אותו ללא ייצוג. בחוסר ברירה לטענתו, הוא נתן את הסכמתו להתפטרותה של התובעת מייצוגו.

הנתבע טוען, כי לאחר שהתובעת התפטרה מייצוגו, שכר את שירותיו המשפטיים של עו"ד בצלאל הוכמן. מדבריו של עו"ד הוכמן התברר לו, כי נעשו על-ידי התובעת מחדלים רשלניים במהלך הייצוג. כך למשל טוען הנתבע, כי התובעת לא הגישה כתב הגנה מטעמו במסגרת תביעה שהוגשה נגדו על-ידי גרושתו בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון בעניין המשמורת על הילדים. לטענתו, עקב מחדלה של התובעת בעניין זה, איבד את המשמורת על ילדיו ונגרמו לו נזקים רבים, ממוניים ולא ממוניים כאחד.

הנתבע טוען, כי התובעת התעקשה, כי ההליך יתנהל בבית הדין הרבני והמשיכה להגיש בקשות שונות לבית הדין הרבני כאשר לא הייתה לו כל סמכות בעניין זה. דבר זה, נודע לנתבע בשלב מאוחר יותר מייעוץ משפטי שקיבל ולפיו, בנסיבות העניין- הסמכות בעניין קבלת משמורת על הילדים הייתה נתונה אך ורק לבית משפט לענייני משפחה. בעקבות זאת, לטענתו, ילדיו נשארו במשמורת של גרושתו ונגרמה לו עגמת נפש רבה.

במקרה אחר, טוען הנתבע, כי כאשר התובעת התבקשה להכין עבורו בקשה לצו קיום צוואת אביו המנוח - שלפיה היה היורש היחידי - התובעת הכינה בקשה לצו ירושה ואף זימנה למשרדה את אחיותיו והחתימה אותן על תצהירי הסתלקות מעיזבון. בדיעבד התברר לו, כי זו הייתה פעולה מיותרת לחלוטין, שכן היה מדובר כאמור בצוואה שבה הוא היורש היחידי. לפיכך, טוען הנתבע, כי התובעת הייתה חסרת ניסיון וביצעה פעולות מיותרות שלא לצורך תוך חיובו בשכר טרחה שאינו מגיע לה כלל.

עוד טוען הנתבע, כי התובעת הגישה בשמו תצהיר תשובה לצו הרחקה והתייצבה עימו לדיון בבית המשפט ברמלה ביום 09.07.2009, ועבור שירותה בעניין זה שילם לה הנתבע את מלוא שכר הטרחה, לפי דרישתה.

הנתבע טוען, כי התובעת ניצלה את תמימותו וחוסר הבנתו בהליכי משפט, החתימה אותו על בקשות שונות ומשונות, ובגינן החתימה אותו על הסכמי שכר טרחה חדשים עבור כל פעולה ופעולה שנקטה בעניינו, וזאת מבלי שיכול לדעת כמה יעלה לו בסופו של דבר שירותה של התובעת.

הנתבע טוען, כי בשלב מאוחר יותר, נודע לו מייעוץ משפטי שקיבל, כי שילם לתובעת על-פי דרישתה, סכומים שהינם ביתר, נוכח העובדה, כי פעלה בחוסר מקצועיות בעניינו. כמו כן, שילם לה כל תשלום בגין הוצאות.

הנתבע טוען, כי כל עוד נתן בה אמון חתם בצורה עיוורת על כל מסמך שהיא דרשה ממנו, שכן כאמור עד לפגישתו עם התובעת לא היה לו כל ניסיון בקבלת שירותים משפטיים.

הנתבע טוען, כי ביום 18.08.2009 חתם על 4 הסכמי טרחה אשר התובעת דרשה ממנו לחתום עליהם, אולם איננו יודע אילו בקשות, אם בכלל, הגישה התובעת כביכול, בשמו.

הנתבע טוען, כי ביום 25.08.2009 הגיע אל משרדה של התובעת, ושילם לה סך של 4,000 ש"ח בגין שכר טרחה עבור טיפול בעניינו בנושא המשמורת על ילדיו. באותו מעמד, לטענתו, דרשה ממנו התובעת לחתום על הסכם שכר טרחה נוסף, אשר חתם עליו, היות ונתן בתובעת אמון מלא.

הנתבע טוען, כי בהסכם שכר הטרחה אכן נכתבו הדברים אותם מצוטטת התובעת בסעיף 58 לתצהירה, יחד עם זאת, טוען הנתבע, כי התובעת לא הציגה בפניו כל בקשה שהיא הגישה, כביכול, בשמו לבית-הדין הרבני ו/או לבית המשפט לענייני משפחה, ואף לא הציגה בפניו את הטבלה המהווה חלק מנספח י"א לכתב התביעה.

כמו כן, טוען הנתבע, כי התובעת לא טרחה להסביר לו ולהדגיש בפניו את האמור בסעיף 7 להסכם שכר הטרחה, בעניין התוספת לשכר הטרחה, אשר מהווה "קנס" אם הוא לא ישלם את שכר הטרחה, במועד שנקבע בהסכם.

הנתבע טוען, כי על-פי ייעוץ משפטי שקיבל, נודע לו, כי סעיף זה הוא בבחינת סעיף בלתי חוקי בהסכם ואין ליתן לו כל נפקות משפטית ו/או מעשית, שכן מדובר ב"ריבית קצוצה" של 20% לתקופה שאינה מוגדרת ובהתחשב בריבית הבנקאית הנוהגת כיום, אפילו בגין חריגה ממסגרת האשראי- מדובר בריבית מופרזת המהווה עושק של ממש.

הנתבע מכחיש את טענותיה של התובעת, כי דיבר אליה בצורה לא יפה, והוא טוען, כי לא איים עליה.

דיון והכרעה

6. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, במוצגים, ובסיכומי הצדדים, אני קובעת, כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

בעילת תביעה של אי-תשלום שכר טרחת עורך-דין, על התובעת הנטל להוכיח את ההתקשרות בין הצדדים למתן ייצוג משפטי, ואת קיומם של יחסי עורך-דין - לקוח. במקרה דנן, התובעת הרימה את נטל ההוכחה והשכנוע המוטל עליה, כי הנתבע חב לה שכר טרחה, בהתאם להסכמי שכר טרחה שנחתמו עמו.

אמנם, אין חולק, כי חתימתו של הנתבע על שמונת הסכמי שכר הטרחה שערכה התובעת היא חתימתו שלו, והנתבע אף אישר זאת, אולם לטענתו, הוא אינו חב בשכר טרחתה של התובעת המבוקש על-ידה, וזאת בשל מספר טענות, אשר אדון בהן אחת לאחת.

בראש ובראשונה טען הנתבע, כי התובעת דרשה ממנו לחתום על כל הסכם בנפרד, ולטענתו שיטה זו הינה חריגה ובלתי מתקבלת על הדעת. הנתבע טוען, כי במקום שהתובעת תחתימו על הסכם אחד כולל בגין השירות שנתבקשה ליתן לו, היא החתימה אותו על הסכם שכר טרחה בגין כל בקשה בודדת, ובכך ניסתה להגדיל לכאורה בעיניו את נפח עבודתה, על-מנת לדרוש ממנו תשלום שכר טרחה מוגזם וגבוה.

אין מקום לקבל טענה זו. העובדה, כי התובעת החתימה את הנתבע על מספר הסכמים בגין כל פעולה או בקשה משפטית - אין בה כדי לאיין את זכותה לקבל את שכר טרחתה על-פיהם. ככלל, הסכם שכר טרחה בין עורך-דין ללקוחו, נערך בהסכם אחד כולל, אשר מפורט בו כל הפעולות המשפטיות והסכומים הנדרשים בגינן, אולם אין מניעה או כל פסול, כי עורך-דין יחתים את לקוחו על מספר הסכמי שכר טרחה בגין כל פעולה משפטית שיבצע עבורו. על-כן, השאלה מי מהצדדים בתיק העלה את הרעיון על אופן ההחתמה - אינה רלוונטית לשאלה הנדונה בתיק זה.

טענה נוספת שהעלה הנתבע בכתב הגנתו ובתצהיר מטעמו, היא כי הנתבע חתם בצורה עיוורת על כל מסמך שהתובעת דרשה ממנו, והתובעת ניצלה את האמון שנתן בה, את תמימותו, חוסר ניסיונו והבנתו בהליכים משפטיים.

בטענה זו אין ממש. הלכה פסוקה היא, כי אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך, ולא ידע במה התחייב, וחזקה עליו שחתם לאות הסכמתו (ראו: ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד (3), 591, 594). לפיכך, טענת הנתבע, כי סמך על התובעת באופן מלא ועיוור, וחתם על הסכמי שכר טרחה מתוך אמון זה, אין בה כדי להסיר ממנו את האחריות לקרוא כל מסמך, בטרם הוא חותם עליו, וקל וחומר שאין בטענה זו, כדי לשלול את תוקף חתימתו של הנתבע, על גבי הסכמי שכר טרחה המפורשים שנחתמו ביניהם.

בעניין זה, יש מקום להוסיף, כי הנתבע העלה לראשונה בסיכומיו טענה עובדתית נוספת, שלא בא זכרה בכתב ההגנה ובתצהיר מטעמו, כי שליטתו בשפה העברית מוגבלת, והוא לא הבין על מה הוא חותם.

כמו כן, מעיון בחקירתו הנגדית של הנתבע עלה, כי הוא אמנם חתם על ההסכמים, אך לטענתו כלל לא ידע, כי הוא חתם על הסכמי שכר טרחה:

"ש. אתה חתמת על כל ההסכמי שכ"ט? 1 ו-2, 3.

ת. לא ידעתי שזה הסכמים. החתימות שלי".

(ראו: פרוטוקול מיום 21.2.13 עמוד 32 שורה 32, ועמוד 33 שורה 1).

וכן:

"ת. אני חתמתי על כל דבר שהיא הביאה לי,

לא ידעתי בכלל שזה שכ"ט".

(ראו: פרוטוקול מיום 1.4.14 עמוד 50 שורה 22).

טענה זו היא בבחינת הרחבת חזית אסורה. אולם, למעלה מן הצורך ייאמר, כי אף דין טענה זו להידחות מכל וכל. אמנם, הנתבע הינו עולה לשעבר מחבר העמים, ועל-כן עברית אינה שפת אמו, ובהתאם לעדותו הוא אינו קורא עברית:

"ש. אתה ישבת במשרד של עו"ד שלך אתה קראת

את התצהיר לפני החתימה?

ת. העוזרת קראה לי והסבירה לי. לא קראתי, אני לא יודע לקרוא

עד כדי כך, ייקח לי שבוע לקרוא. היא הסבירה לי וקראה לי, הסברתי לה.

ש. התצהיר שלך תורגם לשפה הרוסית?

ת. לא".

(ראו: פרוטוקול מיום 21.2.13 עמוד 31 שורה 21-27).

אולם, כנשאל הנתבע בחקירתו הנגדית באופן מפורש, האם הוא יודע לקרוא עברית, ענה:

"ש. נספח ט' יש בסעיף 2 תקרא.

ת. אני לא יודע לקרוא.

ש. למה לא הבאת מתורגמנית?

ת. אני יודע לקרא אבל..."

(ראו: פרוטוקול מיום 1.4.14 עמוד 50 שורה 22).

יתרה מכך, בכתב הגנתו ובתצהירו של הנתבע טען, כי התובעת דרשה ממנו לחתום על הסכם שכר טרחה נוסף, לפיו הוא חב לה עוד כספים, לאחר שכבר חתם על שמונה הסכמי שכר טרחה, בפרק זמן קצר, של כשבעה וחצי שבועות, אך הוא סרב לחתום על המסמך הנוסף, שלטענתו על-פניו, היה נראה, כי הוא מנוסח באופן חד משמעי לרעתו.

מכאן עולה השאלה, הכיצד יכול להעיד הנתבע לפני בית-המשפט, כי הוא אינו יודע לקרוא עברית, ובאותה נשימה לטעון, כי הוא סירב לחתום על מסמך אשר דרשה ממנו התובעת לחתום, מאחר שהוא מנוסח באופן חד משמעי לרעתו.

זאת ועוד, אף אם היה מוכיח הנתבע, כי הוא אכן אינו יודע לקרוא עברית, הרי הלכה פסוקה היא, כי מי שאינו מסוגל לקרוא מסמך, עליו הנטל להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו על-ידי אדם המהימן עליו, לפני שיחתום עליו, והוא זה הנושא בתוצאות אי קיומה של החובה (ראו: ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין פ"ד מט(2) 77, 84).

יתרה מזו, התובעת צירפה לתצהירה הודעת דואר אלקטרוני מיום 23.7.09, אשר לטענתה הנתבע כתב לה כי הוא מודה לה על ההשקעה, והוא מבקש לבצע מספר תיקונים (ראו: נספח ב' לתצהיר התובעת).

אמנם, הנתבע טען, כי הודעת הדואר האלקטרונית הזו, אינה מהווה ראיה לכך שהוא זה ששלח את ההודעה, שכן כתובת הדואר האלקטרוני אינו שלו, אלא של האחיינית שלו, הגב' סימה ממיסטבלוב, אולם, הנתבע בחר שלא להזמינה לעדות, למרות שהיה בכוחה לשפוך אור בעניין זה, והנתבע לא סיפק הסבר המניח את הדעת, מדוע לא זימן אותה:

"ש. למה האחיינית שלך סימה לא באה להעיד היום?

ת. על מה היא תעיד?"

(ראו: פרוטוקול מיום 21.2.13 עמוד 37 שורות 25-26).

הלכה פסוקה היא, כי הימנעות בעל דין מהזמנה של עד לעדות בית המשפט משמשת לחובתו (י' קדמי על הראיות (חלק ד, 2009) עמ' 1889-1910).

זה המקום להבהיר, כי גם אם טענת הנתבע לעיל נכונה, כי לא הוא זה שכתב את הודעת הדואר האלקטרונית, אלא האחיינית שלו, הרי שאין בטענה זו כדי להועיל לו, שכן העובדה שהאחיינית שלו שבזמנים הרלוונטיים הייתה סטודנטית למשפטים (ראו: פרוטוקול מיום 21.2.13 עמוד 36 שורה 20), והיא זו שהעירה את הערותיה, ושלחה את ההודעה האלקטרונית, מעידה ומוכיחה, כי בניגוד לטענתו, הנתבע אכן היה מעורה בניהול תיקו, וידע על הבקשות השונות שערכה עבורו התובעת.

כמו כן, הנתבע הצהיר, כי הוא חתם בצורה עיוורת על כל מסמך שהתובעת דרשה ממנו, שכן עד שפגש את התובעת, לא היה לו כל ניסיון בקבלת שירותים משפטיים. לעניין זה יוער, כי מעבר לעובדה, כי טענה של חוסר ניסיון בקבלת שירותים משפטיים, אינה יכולה לשמש כעילה לאי-תשלום שכר טרחת התובעת, הרי שטענתו זו, כלל אינה מתיישבת עם עדותו, כי הנתבע פנה לעורך-דין אחר לקבל ייעוץ משפטי, עוד בטרם פנה אל התובעת:

"ש. לפני שאתה פנית אלי התייעצת עם עורך דין נכון?

ת. רק לשאלה אחת. עו"ד קריחלי".

(ראו: פרוטוקול מיום 1.4.14 עמוד 44 שורות 29-30).

סתירה נוספת ומהותית המכרסמת בגרסתו של הנתבע, אשר אינה מוסיפה לאמינותו, עלתה בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל האם יש לו עבר פלילי, כאשר בתחילה טען שלא, אולם לאחר מכן התברר, כי הורשע בכליאת שווא (ראו: פרוטוקול מיום 21.2.13 עמוד 38 שורות 25-32 ועמוד 39 שורות 1-7).

לאור האמור לעיל, עולה, כי התרשמותו של בית-המשפט מעדותו של הנתבע היא, כי הנתבע מתחמק מהתמודדות עם מצבים שאינם נוחים לו, בכך שהוא מנסה לצייר עצמו כמי שאינו מבין דבר, חסר ניסיון בהליכים משפטיים, אינו יודע לקרוא עברית, ואף אינו יודע על מה הוא חותם. הנתבע מנסה להציג עצמו כמי שמצוי בעמדה נחותה מהתובעת שהינה עורכת-דין, אשר לכאורה ניצלה את מצבו.

אולם, כפי שהובא לעיל, לא הוכח לפני בית-המשפט ניצול או עושק של התובעת כלפי הנתבע, לא בראיות שהוצגו בתיק ולא מעדותו. נהפוך הוא, הנתבע לא עמד במבחן החקירה הנגדית, וחוסר אמינותו בתשובותיו פגעה בגרסתו, ואף הוכיחה, כי הנתבע הבין היטב מה המשמעות של ההסכמים עליהם חתם, ואף הבין וידע, כי עליו לשלם שכר טרחה לתובעת.

כמו כן, טענה נוספת שהעלה הנתבע לראשונה בסיכומיו, היא כי הסכמי שכר הטרחה שערכה התובעת אינם מובנים אפילו לעורכי דין. גם כאן, מדובר בהרחבת חזית אסורה. אולם, למעלה מן הצורך, ייאמר כי מעיון בהסכמי שכר הטרחה עולה, כי מדובר בהסכמים קצרים, פשוטים, וברורים כאשר בכל הסכם כתוב במפורש מהי הפעולה המשפטית, ומה שכרה של התובעת בגין פעולה זו.

לא זו אף זו, הנתבע טען, כי הסכומים אותם דורשת התובעת בהסכמי שכר טרחתה הינם מופרכים, גבוהים ומפורזים בהרבה מהתעריף המינימלי המומלץ לעורכי דין, ובנוסף טען, כי בנסיבות העניין, הסכום ששילם לתובעת בגין שירותיה סך של 13,500 ₪ - עולה על שכר הטרחה הראוי שמגיע לתובעת, ומשכך אינו חייב לה כל סכום, שכן שילם לה כפי שמגיע לה.

דין טענה זו להידחות, שכן שכר טרחה המינימלי המומלץ על-ידי לשכת עורכי הדין, הינו בגדר המלצה בלבד, והתובעת אינה חייבת לפעול על-פיה. לעומת זאת, הסכומים הקבועים בהסכמי שכר הטרחה עליהם חתם הנתבע, הינם בגדר שכר מוסכם, ולא שכר ראוי.

טענה נוספת אשר העלה הנתבע בכתב הגנתו ובתצהירו היא, כי התובעת טיפלה בעניינו בצורה בלתי מקצועית ו/או רשלנית, דבר הבא לידי ביטוי בנקיטת הליכים מוטעים ו/או מיותרים שננקטו על-ידי התובעת בעניינו, וכי בטיפולה כושל היא גרמה לו נזק.

טענה זו נטענה בעלמא, לא הוכחה כלל על-ידי הנתבע, ולא הונחה לה תשתית ראייתית התומכת בכך. הנתבע לא הגיש כתב תביעה שכנגד בתיק זה, ולא הגיש תביעה נפרדת בעניין רשלנות מקצועית לכאורה של התובעת. יתרה מכך, הנתבע לא הוכיח מהו הנזק שנגרם לו, ומהו הסכום שלכאורה ניזוק, ואף במכתב הפיטורין ששלח לתובעת מיום 1.9.09 (ראו: נספח ג' לתצהיר הנתבע), לא ציין, כי התובעת נהגה בעינינו באופן רשלני ו/או לא מקצועי.

לעניין זה, יובהר, כי אמנם הנתבע טען, לרשלנות המקצועית לכאורה של התובעת, מאחר שלא הגישה כתב הגנה בתיקו, אולם מעיון בחומר הראיות ובעדותה של התובעת עולה, כי כתב ההגנה לא הוגש שכן היה מדובר בזמן פגרת הקיץ של בית-המשפט, וכידוע פגרת בית-המשפט מפסיקה את מרוץ הימים, ובהתאם לנספח ג' לעיל, הרי שהתובעת שוחררה מייצוג ביום 1.9.09, לכן אין לראות באי-הגשת כתב ההגנה מטעמה, משום התרשלות או גרימת נזק לנתבע אשר המשיך להיות מיוצג על-ידי עורך דין אחר.

לאור האמור לעיל, עולה, כי הנתבע חתם על הסכמי שכר הטרחה במודע, וידע כי עליו לשלם עבור השירותים בגין כל ההסכמים, ומעיון בחומר הראיות מטעם התובעת ניתן ללמוד על ייצוג משפטי של התובעת כלפי הנתבע, וכי הנתבע קיבל שירותים משפטיים מהתובעת.

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, הנני מקבלת את תביעת התובעת בגין שכר טרחתה בהתאם להסכמי שכר הטרחה אשר חתמה עם הנתבע.

התובעת דורשת שני רכיבים נוספים בהסכמי שכר הטרחה: הרכיב הראשון קבוע בסעיף 7 להסכמי שכר הטרחה, כי במידה והלקוח לא ישלם את שכר הטרחה ובמועדים שביקש, יוסף עליו ריבית והצמדה ו- 20% בתוספת מע"מ. התובעת טוענת, כי סעיף זה הועלה על הכתב בשל דרישתו של התובע. אולם, אין מקום לחייב את הנתבע בסנקציה זו, שמהווה מעיין "קנס", הואיל והינה חמורה מידי בנסיבות העניין. כאשר ישנה מחלוקת כנה ואמיתית בין הצדדים, לא ניתן לחייב את הנתבע ברכיב זה, אף אם הייתה לנתבע הסכמה בעניין.

הרכיב השני בהסכמי שכר הטרחה הוא נושא ההוצאות של התובעת בעינינו של הנתבע. אמנם, הסכום הנקוב בהסכם שכר הטרחה אינו כולל הוצאות, אולם הנטל להוכיח, כי לתובעת היו הוצאות בגין עניינו של הנתבע, הוא על התובעת, והסבריה של התובעת, כי אינה מחויבת לשמור קבלות (ראו: פרוטוקול מיום 23.1.13 עמוד 18 שורות 19-20, ושורות 31-32 ועמוד 19 שורות 19-20), אינו ראוי ואינו מניח את הדעת, ולכן היה על התובעת לרשום ולצרף את כל הקבלות, תוך פירוט מדויק של ההוצאות.

לפיכך, אין מקום לאשר את סכום ההוצאות המבוקש על-ידי התובעת בסך של 20,000 ש"ח, ולתובעת תאושר ההוצאה שבגינה צירפה קבלה, קרי, הוצאה בסך של 114.75 ₪, כפי שצירפה כנספח ב' לכתב תביעתה.

זה המקום להבהיר, כי התובעת הגישה ביום 9.2.10 טבלה, המסכמת את דרישותיה הכספיות בהתאם להסכמי שכר הטרחה, בסך של 29,275 ₪.

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הנני קובעת, כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה והשכנוע המוטל עליה, והינה זכאית לשכר טרחתה בהתאם להסכמי שכר הטרחה שנחתמו עם הנתבע, ובהתאם לטבלה המסכמת שהגישה.

סיכום

7. אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 29,389 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 13.9.09, ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק-הדין ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

המזכירות תבצע סגירת תיק.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ה, 11 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.