1. לפני בקשה לאישור עיקולים זמניים שהגיש המבקש כנגד המשיבים.

רקע:

2. המבקש, כשמו כן הוא, תאגיד בנקאי שהגיש כנגד לקוחותיו, יצחק סיגלית וזוהר (יקראו ביחד להלן: "הנתבעים"), תביעה כספית ע"ס 1,200,000 ₪ לבית משפט השלום בחיפה.

בגדרה של התביעה האמורה, הוטלו לבקשת המבקש עיקולים זמניים על זכויות ונכסים של הנתבעים. בין יתר העיקולים שנתבקשה הטלתם על ידי המבקש, היו נכסים וזכויות שנטען לגביהם כי הם מגיעים למבקש מן הנתבעים ו/או מי מהם ומוחזקים בידי המשיבים.

3. לאחר שהוטל צו העיקול הזמני הנ"ל, ביום 25.8.09, והומצא למשיבים במסירות אישיות שבוצעו ביום 26.8.09, טען המבקש, המשיבים לא השיבו לצו העיקול הזמני. בנסיבות אלו, שלח המבקש מכתב התראה למשיבים ובמסגרתו ציין כי ככל שלא תוגש מטעמם של המשיבים תשובה לצו העיקול עד ליום 6.9.09, יינקטו על ידי המבקש כנגד המשיבים הליכים משפטיים.

4. על פי הנטען בבקשה לאישור העיקול, נכון למועד הגשת הבקשה (ביום 14.9.09), לא נתקבלה כל תגובה מטעמם של המשיבים ובנסיבות אלו, עתר המבקש בבקשתו למתן צו המאשר את צו העיקולים שניתן במסגרת התיק אותו ניהל כנגד הנתבעים.

5. למען תושלם התמונה, ישנו מקום לציין כי במסגרת התיק האחרון הנ"ל, ניתן ביום 21.12.09, על יסוד כתב התביעה ובהעדר רשות להתגונן, פסק דין כנגד הנתבעים. בעניינם של הנתבעים ניתן בשלב מסויים, מאוחר יותר, צו כינוס נכסים ואחד מהם לפחות (זוהר), הוכרז פושט רגל.

טענות הצדדים:

6. כפי שצויין לעיל, בקשת המבקש לאישור העיקול נסמכת על נימוק אחד ויחיד והוא שהמשיבים, חרף קבלת צו העיקול, לא הגישו כל תשובה לצו, דבר המצדיק אישור העיקול נגדם.

7. המשיבים, בכתב הגנה אחד שהגישו יחד כנגד הבקשה טענו כי נשלחה על ידי כל אחד מהם לחוד תשובה לצו העיקול שבמסגרתה הם ציינו כי אינם מחזיקים בנכסים השייכים למי מהנתבעים. תשובת המשיב מס' 1, אילן עמוס (יקרא להלן: "עמוס"), הוגשה ביום 3.9.09 ונסרקה לתיק, בעוד שתשובת המשיב מס' 2, לנקרי עופר (יקרא להלן: "לנקרי"), הוגשה ביום 4.10.09. הבקשה לאישור העיקול הוגשה ביום 14.9.09, מועד בו היתה קיימת בתיק בית המשפט תשובתו של עמוס לצו העיקול.

לא זו בלבד שהבקשה לאישור העיקול הוגשה בשעה שכבר היתה מונחת בתיק בית המשפט תשובתו של עמוס לצו העיקול, נטען על ידי המשיבים, אלא שהמבקש עתר לבית המשפט בבקשה למתן פסק דין בבקשה לאישור העיקול, כנגד עמוס ובשלב מסויים אף ניתן פסק דין המחייב את עמוס, בהעדר תשובה לצו העיקול, לשלם למבקש את הסך של 400,000 ₪ בצירוף ריביות, הפרשים והוצאות. לימים, בעקבות בקשה שהגיש עמוס לביטול פסק הדין, פסק הדין האחרון הנ"ל בוטל.

בנסיבות שתוארו על ידם בכתב הגנתם, שעל תמציתם עמדתי לעיל, ובשעה שמלוא המסמכים המעידים כי הם רכשו את הזכויות בנכסי המקרקעין מאת הנתבע זוהר יצחק בתום לב ובתמורה, לא ברור מדוע נוקט המבקש כנגדם בהליכים משפטיים, טענו המשיבים, ודין הבקשה נגדם להידחות. עוד נטען על ידי המשיבים, כי ניתן להבחין בצעדיו של המבקש נגדם, על התנהלות חסרת תום לב מצד המבקש המצדיקה חיובו בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד.

חומר הראיות בתיק:

8. במסגרת התיק ולאחר שכלו כל הניסיונות להביא את הצדדים לעמק השווה, ניתן צו להגשת תצהירים.

מטעמו של המבקש הוגש תצהיר אחד, של בא כוחו, עו"ד דורון זר.

מטעמם של המשיבים, הוגשו תצהיריהם ובנוסף להם הוגשו שני תצהירים נוספים, האחד מטעמו של הנתבע זוהר יצחק והשני מטעמו של העד אבי דהן.

9. ב"כ המבקש, עו"ד דורון זר (יקרא להלן: "עו"ד זר"), בתצהיר עדותו הראשית מיום 12.3.12, העיד בכתב על ההליכים המשפטיים שננקטו על ידו, מטעמו של המבקש, כנגד הנתבעים בגין יתרת החוב שהותירו השניים לבנק. בכלל זאת, פירט עו"ד זר את הליך העיקול הזמני שהוטל ביום 25.8.09 (הוא מועד הגשת התביעה כנגד הנתבעים), ואת מסירת צו העיקול למשיבים ביום שלמחרת, 26.8.09. בעניין צו העיקול, הוסיף עו"ד זר וציין בתצהירו, כי ביום 4.10.09 נתקבלה תשובת לנקרי לצו העיקול לפיה, "אינו מחזיק כלל בנכסים ו/או בכספים של ה"ה יצחק זוהר וסיגלית". בעניינו של עמוס, הצהיר עו"ד זר, לאחר שלא הומצאה למשרדו כל תגובה או כתב הגנה מטעמו, הוגשה בקשה למתן פסק דין כנגדו וביום 21.12.09 ניתן פסק הדין כמבוקש. פסק הדין האמור, הצהיר עו"ד זר, בוטל בהמשך, לבקשת לנקרי, לאחר שהסתבר כי לנקרי הגיש לתיק העיקרי הודעה לפיה הוא אינו מחזיק בכספים המגיעים לנתבעים באותו תיק.

לגופם של דברים, הצהיר עו"ד זר, עמוס רכש מהנתבע, יצחק זוהר, נכס הידוע ורשום בלשכת רישום המקרקעין בנצרת כתת חלקה 8, חלקה 16 בגוש 15077, בעוד שלנקרי רכש מיצחק נכס הידוע ורשום בלשכת רישום המקרקעין בתל-אביב, כחלקה 16 בגוש 6034.

את שני הנכסים הנ"ל, הצהיר עו"ד זר, התחייב זוהר למשכן לטובת המבקש. לצורך כך חתם זוהר על שטר משכנתא ראשונה, ללא הגבלה בסכום, ביום 2.12.08, ביחס לחלקה 16 בגוש 6034, ועל יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר, ביום 22.6.09, ביחס לחלקה 16, תת חלקה 8, בגוש 15077.

המשיבים, הצהיר עו"ד זר, לא ביססו את טענתם לפיה הם שילמו את מלוא התמורה בגין הנכסים הנ"ל, לידי זוהר וזאת בטרם נמסר לידיהם צו העיקול. עמוס לא צירף הסכם מכר ולא ביסס את טענתו לפיה העסקה דווחה לרשויות מיסוי מקרקעין כדין, כאשר בנקל יכל להציג את כלל המסכמים הרלבנטיים ובפרט אסמכתא לתשלום התמורה. לנקרי, במכתב בא כוחו מיום 23.12.09, ציין כי "הרוכש שילם עבור רכישת המגרש סך של 380,000 ₪ במזומן, כאשר הכספים הועברו ישירות למוכר", אלא שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 8.1 להסכם המכר שנערך בין זוהר לבין לנקרי, המלמדת על כך שבמועד מסירת צו העיקול ללנקרי, טרם נפרעה יתרת התמורה בסך של 130,000 ₪. בנוסף, לא המציא לנקרי אסמכתא מתאימה לתשלום הסך של 250,000 ₪ במזומן, בהתאם להסכם המכר. בעניין התשלום האחרון הנ"ל, הצהיר עו"ד זר, כי לא די ב'אישור קבלה' בכתב יד אשר ניתן על ידי זוהר.

בנסיבות המתוארות על ידו בתצהירו, העיד עו"ד זר בכתב, המשיבים לא ביססו את טענתם לפיה הם שילמו את מלוא התמורה לידי זוהר בטרם קבלת צו העיקול. המשיבים פועלים כמי שיש להם את מה להסתיר ואינם מצרפים מסמכים מהותיים המצויים בשליטתם, לביסוס טענותיהם. מכירת הנכסים על ידי זוהר, בסמוך להגשת תביעת המבקש נגדו, מעוררת חשש להברחת נכסים, כך נטען.

10. עמוס בתצהירו מיום 11.6.12, העיד כי השיב לצו העיקול וזאת כבר ביום 3.9.09. תשובתו הנ"ל לצו העיקול אף נסרקה בתיק בית המשפט , דבר שלא מנע מן המבקש ובא כוחו להגיש נגדו בקשה למתן פסק דין, בחודש 12/09, תוך התעלמות מופגנת מצד המבקש, מעצם מתן התשובה הנ"ל לצו העיקול.

בנוגע לעסקת רכישת הנכס, ציין עמוס בתצהירו כי הוא רכש את הזכויות בנכס המקרקעין הנמצא בטבריה הידוע כגוש 15077, חלקה 16 תת חלקה 8, מאת זוהר, כנגד הסך של 100,000 ₪. את הנכס האמור, הצהיר עמוס, הוא רכש למטרת השקעה כאשר דמי השכירות החודשיים המשולמים בגין השכרת הדירה מסייעים בידו לצורך מימון הוצאותיו החודשיות השוטפות.

לתצהירו צירף עמוס יפוי כח חתום על ידו מיום 5.8.09 (נספח 2), העתק של אישור בדבר רישום הערת אזהרה לטובתו מיום 11.8.09 (נספח 3), העתק מש"ח חתום על ידי רשויות מיסוי מקרקעין מיום 1.10.09 (נספח 4), העתק אישורי מס שבח ומס רכישה לצורך רישום הנכס המעידים כי התמורה ששולמה בעבור הנכס, בסך 100,000 ₪, נתקבלה על ידי רשויות מיסוי המקרקעין (נספח 5), והעתק אישור עירית טבריה לרישום הנכס של שמו, מיום 31.8.10 (נספח 6).

את הסך הנ"ל שילם עמוס לזוהר באופן הבא: סך של 10,000 ₪ שולם במזומן במעמד החתימה על ההסכם, סך של 15,000 ₪ שולם במזומן בתאריך 17.8.09 וסך נוסף ואחרון של 75,000 ₪ שולם במזומן בתאריך 18.8.09. לתצהירו צירף עמוס (כנספח 7) אישור תשלום שניתן על ידי זוהר.

עם קבלת הסך של 10,000 ₪ שוחרר לנקרי מחובתו להחזיק כספים בנאמנות בהתאם להסכם. מרבית התשלומים הועברו לזוהר לאחר רישומה של הערת אזהרה לטובת עמוס ביום 11.8.09.

בנוסף, העיד עמוס בכתב, בתצהירו האמור, כי קיבל את החזקה בדירה וכי הדירה מושכרת בשכירות חודשית. לתצהירו צירף עמוס את חוזה השכירות האחרון ביחס לדירה שנחתם ביום 1.1.12 עם שוכר בשם קורסבסקי (נספח 9 לתצהיר).

בנסיבות אלו, הצהיר עמוס, המסקנה היחידה המתבקשת הינה כי הוא רכש את הזכויות בנכס הנ"ל כדין. מסקנה זו, הצהיר עמוס, עולה מן המסמכים שהוצגו על ידו אף שלא הוטלה עליו כל חובה בדין להציגם.

11. לנקרי בעדות בכתב שנתן (תצהירו מיום 11.6.12), טען כי מלבד העובדה כי הוא רכש מאת זוהר את זכויותיו של זה בנכס המקרקעין הידוע כחלקה 16 בגוש 6034 , הנמצא בתל אביב, אין הוא קשור לתיק המתנהל בין המבקש לבין זוהר. הבקשה לאישור העיקול, טען לנקרי, מתעלמת במופגן מהודעותיו של לנקרי לבית המשפט לפיהן אין הוא מחזיק כספים, זכויות או נכסים בעבור זוהר. להודעות שהוגשו על ידו לבית המשפט, העיד לנקרי, הוא צירף את המסמכים השונים התומכים בטענתו זו ומעידים על רכישת המגרש כדין. המדובר הוא במסמכים הכוללים את הסכם המכר מיום 9.8.09 (נספח 1 לתצהיר לנקרי), אישור עיריית תל אביב מיום 30.11.10 לרישום הנכס על שם לנקרי (נספח 2 לתצהיר), אישור תשלום מס שבח ומס רכישה המעידים על כך שהתמורה בגין הנכס, בסך 380,000 ₪, נתקבלה על ידי רשויות מיסוי המקרקעין בתל אביב (נספח 3 לתצהיר), ומסמך בדבר רישום הערת אזהרה מיום 19.8.09 (נספח 5 לתצהיר).

כל המסמכים המפורטים לעיל הובאו לידיעת המבקש וחרף עובדה זו המבקש ממשיך בשלו, מתעלם במופגן מן הנתונים העולים מאותם המסמכים וממשיך בניהול הליכים משפטיים כנגד לנקרי.

לנקרי צירף לתצהירו (בתור נספח 4), מכתב אותו שלח אל ב"כ המבקש, מיום 23.12.09, בו הוסברו העסקה ותשלומיה ואליו צורפו מסמכי המיסים.

את התמורה בגין הנכס, הצהיר לנקרי, הוא שילם במזומן לזוהר תוך שימוש במימון חיצוני שניתן לו (ללנקרי) על ידי אבי דהאן (יקרא להלן: "דהאן"). לטובת דהאן נרשם משכון על הזכויות בנכס כאשר בעת מכירת הנכס, בסמוך לפני מועד התחימה על התצהיר, וליתר דיוק ביום 4.4.11, החזיר לנקרי לדהאן את הכספים אותם לווה ממנו ואף שילם לו ריבית בעבור ההלוואה.

זוהר אישר בכתב קבלת התמורה בעד הנכס (אישור צורף לתצהיר וסומן 6), וללנקרי, על פי הצהרתו, אין כל ידיעה מה עשה זוהר עם הכספים שהוא קיבל ממנו.

תשלום התמורה בגין הנכס נעשה במזומן כאמור, בשונה מהוראותיו הכתובות של ההסכם, ועל פי בקשתו של זוהר, לה הסכים לנקרי.

12. זוהר העיד בתצהירו בכתב מיום 11.6.12, על מכירת שני נכסי המקרקעין הנ"ל לעמוס וללנקרי.

בתמורה למכירת הנכס לעמוס קיבל זוהר מעמוס סך של 100,000 ₪ במזומן. את מרבית הסכום הנ"ל הפקיד זוהר, על פי דבריו, בבנק והעסקה דווחה לרשויות המס כחוק. לתצהירו צירף זוהר, בתור נספח 8, תדפיס בנק המשקף הפקדת סך של 12,000 ₪ ביום 17.8.09, וסך של 75,000 ₪ ביום 18.8.09. בעניין ההפקדה בסך 12,000 ₪ הנ"ל, העיד זוהר כי לקח סך של 3,000 ₪ לצרכיו האישיים.

באשר לנכס הנוסף (גו"ח 16/6034), העיד זוהר בכתב כי מכר את הנכס ללנקרי בתמורה לסך 380,000 ₪ נטו. בעניין התמורה האמורה, העיד זוהר, כי הוא ביקש מלנקרי לקבל את כל הכסף במזומן, למרות האמור בהסכם, ולנקרי הסכים. בתמורה ששולמה על ידי לנקרי בגין הנכס, השתמש זוהר לדבריו לכיסוי חובות עצומים שהיו לו ובגינם מכר את הנכס. גם עסקה זו, הצהיר זוהר, דווחה כחוק לרשויות המס.

13. אבי דהן בעדותו בכתב (תצהירו מיום 11.6.12), ציין כי לנקרי פנה אליו לצורך קבלת הלוואה בעבור רכישת נכס מקרקעין הנמצא בתל אביב, הידוע ורשום כחלקה 16 בגוש 6034.

לצורך הרכישה, העיד העד דהאן, הוא הלווה ללנקרי סך של 380,000 ₪ במזומן וזאת כנגד רישום משכון לטובתו על הזכויות בנכס. המשכון נרשם לטובתו על הנכס למחרת יום העסקה.

לנקרי, הצהיר דהאן, מכר את הנכס והחזיר לו את ההלוואה לרבות ריבית עליה. חשבונית מס הוצאה על ידי דהאן כדין.

דיון והכרעה:

14. כעקרון, ניתן להסכים עם המבקש בטענתו לפיה הנטל להוכיח את זכויותיו הנטענות של נתבע כלפי מחזיק מוטל על התובע כמבקש העיקול הזמני. הוא "המוציא מחברו" בהקשר לבקשה לאישור עיקול זמני ולפתחו מוטל נטל השכנוע.

עם זאת לא ניתן להסכים עם המבקש בטענתו שלפיה גדר המחלוקת הינו האם במועד הטלת צו העיקול והמצאתו למשיבים היו בידי האחרונים נכסים או כספים המגיעים לזוהר (ראה בעניין זה את הגדרת הפלוגתא בסעיף 12 לסיכומי המבקש). די בעניין זה להפנות לבקשת המבקש לאישור העיקול ולנימוקים שהובאו במסגרתה כנימוקים המצדיקים קבלת הבקשה לאישור העיקול.

עולה מאותם הנימוקים כי המבקש ביסס את בקשתו לאישור העיקולים הזמניים על נימוק אחד ויחיד ולפיו, המשיבים לא השיבו לצווי העיקול הזמניים שהוטלו לבקשת המבקש על נכסיהם וזכויותיהם של הנתבעים.

והנה, התברר ואף נפסק במסגרת ההחלטה בבקשה שהגיש עמוס לביטול פסק הדין שניתן לחובתו, בבקשה נשוא החלטתי זו, כי עמוס וגם לנקרי הגישו תשובותיהם לצו העיקול הזמני, דבר שהמבקש, מודה בו הלכה למעשה.

למעשה, ולהסרת כל ספקות בענין, היום לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהמשיבים השיבו לצו העיקול שהומצא להם ובהתאם לתשובותיהם במועד הרלבנטי לצו העיקול הם לא החזיקו נכסים או זכויות כלשהם של זוהר.

גם אם נכונה היא, מבחינה עובדתית, טענתו של המבקש לפיה במועד שבו הוגשה הבקשה לאישור העיקול, טרם התקבלה בתיק בית המשפט תשובתו של לנקרי לצו העיקול, ברי כי תשובה זו הוגשה בשלב מאוחר יותר לתיק, וזו, ניתן להניח, הסיבה שבעטיה לא עתר המבקש בבקשה למתן פסק דין כנגד לנקרי בהעדר הגנה (בקשה שהוגשה על ידי המבקש כנגד עמוס ובה ניתן פסק דין שבוטל בשלב מאוחר יותר).

מכאן, ניתן לקבוע כי הבקשה לאישור העיקול, ככל שהיא נסמכת על הטענה האחת והיחידה שלפיה המשיבים לא הגישו תשובות לצו העיקול, דינה להידחות.

15. ואף אם תרצה לומר, כי חזית המחלוקת השתנתה מבלי שהדבר ימצא ביטוי בתיקון לכתב טענותיו של המבקש (דבר שספק אם יש מקום לומר אותו בנסיבות תיק זה ומקום בו העלו המשיבים את טענותיהם בפני המבקש ובא כוחו טרם החל שלב הבאת הראיות בתיק ובו אף הונחו לפני המבקש ובא כוחו, על ידי המשיבים, המסמכים המאששים את טיעוניהם של המשיבים), נראה עדין כי במחלוקת כפי שהוגדרה על ידי המבקש, ידם של המשיבים על העליונה.

16. ראשון וראשון, עדויותיהם של המשיבים ושני עדיהם הותירו עליו רושם אמין וחיובי ומצאתי אותן מהימנות, התואמות במרבית הנושאים הרלבנטיים האחת את השניה. בניגוד לטענת המבקש בסיכומיו, לא מצאתי בין העדויות השונות סתירות משמעותיות וככל שהתגלה שוני כלשהו בין העדויות השונות הרי שאין המדובר בשוני בנושאים מהותיים המשליכים על מהימנות העדים ובנסיבות העניין נראה כי ניתן להסביר את השוני האמור בחלוף הזמן שמאז חתימת ההסכמים ועד למועד מתן העדויות בבית המשפט.

עלה מן העדויות הנ"ל כי שני המשיבים רכשו את זכויותיו של זוהר בשני נכסי מקרקעין שונים, האחד בעיר טבריה והשני בעיר תל אביב, כל אחד מהם לחוד ובלא קשר עם האחר. בעת רכישת הנכסים על ידי המשיבים מזוהר, טרם נרשם השיעבוד לטובת המבקש על זכויותיו של זוהר וטרם נרשמה כל הערה שיש בה כדי להתריע על עצם חתימתם של מסמכי השיעבוד. עצם העובדה כי המבקש לא רשם את השיעבוד בלשכות רישום המקרקעין הרלבנטיות, לטענת בא כוחו בשל העובדה כי זוהר לא דאג להעביר אליו את כל אישור המיסים, נראית מוזרה למדי בעיניי. היעלה על הדעת כי תאגיד בנקאי המבקש להבטיח את זכויותיו לקבלת כספים מלקוחותיו, ימתין לכך שלקוחותיו יעמידו לרשותו מסמכי מיסים שונים, הנדרשים לצורך רישום השיעבוד, ולא ידאג לקבלת המסמכים השונים בכוחות עצמו, מקום בו כבר ניתנו האשראים, נצבר החוב ונחתמו מסמכי השיעבוד?

מכל מקום, מאותן העדויות שהובאו לפני מטעמם של המשיבים שוכנעתי כי שתי העסקאות שבמסגרתן מכר זוהר את זכויותיו בשני נכסי המקרקעין, היו עסקאות אמיתיות שדווחו בזמן אמת לרשויות המס, שולמו בעדן מיסים ובוצעו פעולות משפטיות נוספות דוגמת השכרת אחד הנכסים לצד ג', ובשלב מאוחר יותר אף מכירת הנכסים לאנשים אחרים. יודגש שוב, במועד כריתת הסכמי המכר, על זכויותיו הרשומות של זוהר בשני נכסים לא היתה כל מגבלה המונעת ביצוע העסקאות או העברת הזכויות לרוכשים.

המבקש חרף רמיזותיו בתצהיר בא כוחו (סעיף 19 שם), כי מכירת הנכסים בסמוך למועד הגשת תביעת הבנק מעוררת חשש להברחת נכסים או כספים, חזר בו מרמיזות אלו, ואף הסכים לביטול צווי העיקול שהוטלו על שני נכסי המקרקעין ודומה כי לא בכדי נעשה הדבר. שכן, ככל שעסקינן בעסקאות פיקטיביות שאין מאחוריהן ולא כלום, עולה השאלה מדוע מבקש המבקש לאשר את העיקול על כספי התמורה המגיעים לנתבעים מן המשיבים ומוחזקים בידיהם, מכוח אותן העסקאות?

17. טענת המבקש בסיכומיו (סעיף 11 שם), לפיה, "הוכח כי התשלומים אשר הופיעו בהסכמי המכר לא בוצעו בהתאם להסכמים אלו ולמעשה לא בוצעו כלל, כך שבמועד המצאת צו העיקול לנתבעים, החזיקו הם בכספים המגיעים לחייב", אינה טענה מבוססת כלל ומכל מקום לא מצאתי בחומר הראיות כל תימוכין לה. כאן המקום לציין כי המשיבים ושני העדים מטעמם פירטו בעדויותיהם בפירוט רב את אופן תשלום התמורה בעד הנכסים ואת השינוי שחל בהוראות ההסכמים, על פי בקשת הנתבע ובהסכמת המשיבים. טיעוניהם הנ"ל של המשיבים לא הועלו בעלמא והמשיבים ועדיהם צירפו לתצהירים כל האסמכתאות הדרושות לביסוס הטענות הנ"ל. המבקש מנגד, מלבד השערות ותו לא לא הביא ראיות המפריכות את אותן העדויות והראיות. התצהיר שהוגש מטעמו של המבקש לעניין זה, הוא למעשה חסר כל ערך לעניין האמור.

18. למקרא סיכומי טענותיו של המבקש נוצר הרושם כי המבקש משליך את יהבו על דקויות קטנות, בחלקן הגדול בעניינים בלתי מהותיים, מהן מבקש המבקש להסיק כי אין לקבל את הגרסאות שמסרו הנתבעים ושני עדיהם. אלא שכאמור, הרושם אשר הותירו עליו עדויותיהם של המשיבים ושני עדיהם היה אמין.

גם אם עולות ספקות ביחס להתנהלות המשיבים בשתי עסקאות המכר מול הנתבע, וביחס לעובדה כי הצדדים לחוזים לא נצמדו להוראותיהם הכתובות, ובכלל זאת שינו בהסכמה שלא הועלתה על הכתב, מועדי ביצוע תשלומים ודרכיהם, ומועדי שחרור כספים שאמורים היו להיות מוחזקים בנאמנות בידי לנקרי בעבור זוהר, ובפועל לא הוחזקו בנאמנות בכלל ושולמו ישירות על ידי עמוס לזוהר, עדיין אין בכך כדי להצביע על כך שבמועד מסירת צווי העיקול למשיבים הוחזקו על ידי עמוס ולנקרי כספים בעבור הנתבע. בנסיבות, אין בכוונתי לחפש בחומר הראיות הסברים ותשובות לשאלות ולסימני השאלה שעליהם השליך המבקש את יהבו בסיכומיו והשאלה שיש להתמקד בה הינה האם יש באותן הסתירות ובאותם סימני השאלה כדי לאיין את עדויותיהם של המשיבים ושל שני עדיהם? לטעמי תשובה שלילית מתבקשת.

לא אחת, עדים אנו למקרים שבהם צד לחוזה לוקח על עצמו סיכון בעת קבלת החלטה זו או אחרת הקשורה להסכם שנערך בינו לבין הצד האחר לחוזה. לעיתים קרובות הדברים נעשים כאשר עסקינן בצדדים לחוזה המכירים האחד את השני, כמו במקרה שלו, למצער ביחס לחלק מן המעורבים (לנקרי ודהאן, ולנקרי וזוהר למשל). לא אחת גם עולים סימני שאלה בנוגע להתנהלות של צד לחוזה כלפי הצד האחר ולא אחת, במהלך חייו של חוזה, עורכים בו צדדיו שינויים בין בכתב ובין בעל פה. השאלה הנשאלת היא האם די בסימני השאלה שעליהם עמד המבקש בסיכומיו כדי להצביע על כך שפני הדברים אינם כפי שנטען שהיו? כאמור, לטעמי תשובה שלילית מתבקשת.

למעשה, שאלה דומה מתבקשת גם ביחס להתנהלות המבקש מול הנתבעים. האם עצם העובדה כי הבנק לא רשם את זכויותיו מכוח מסמכי המשכון שעליהם חתמו הנתבעים ו/או מי מהם, בלשכות רישום המקרקעין - עובדה הנראית תמוהה בנסיבות המקרה דנן, כדי להצביע על כך שמסמכי השיעבוד נחתמו למראית עין בלבד? גם כאן, ספק אם כך.

19. בקשת המבקש להיצמד להוראות ההסכמים הכתובים תוך התעלמות מן העדויות והראיות שהובאו מטעמם של המשיבים, כל אחד בתמיכה לטענתו שלפיה במועד קבלת צו העיקול לא החזיק בכל סכום כסף בעבור זוהר או הנתבעת, אינה מובנת. לא זו אף זו, ניסיונו עם המבקש להיאחז בחוסר סבירות הדבק בגרסת המשיבים הנלמד לדבריו מן העובדה כי אין זה סביר כי עמוס שילם את מלוא התמורה בגין הנכס מבלי שתירשם לטובתו הערת אזהרה, או מכך שאדם במצבו של עמוס לא מסוגל להחזיק סכום במזומן של 70,000 ₪ בביתו נראה פתטי בנסיבות העניין.

עמוס בעדותו ובעדויות העדים מטעמו, פירט את מהלך הדברים למן מועד חתימת הסכם המכר, ואף קודם לכן, ועד למועד העברת כל כספי התמורה לזוהר, בטרם קבלת צו העיקול. עמוס לא חסך בהצגת מסמכים וראיות התומכים בטענתו.

לנקרי אף הוא פירט כיצד שילם לזוהר את מלוא סכום התמורה בגין הנכס שבתל אביב לזוהר ופירט עוד מהיכן לווה את הכסף וכיצד השיבו. לנקרי בעדותו אף התייחס לשחרור כספי המכירה של הנכס האחר, בטבריה, לזוהר על פי אישורו ואישור עמוס וגם מעדותו עלה באופן ברור כי במועד שבו נמסר לידיו צוו העיקול הוא לא החזיק בשום סכום בעבור זוהר.

20. יצויין, בניגוד לטענת המבקש, בסיכומיו, אין עסקינן בעדויות יחידות של בעלי הדין. לעדויותיהם של המשיבים הצטרפו עדויותיהם של עדים נוספים התומכות בעדויות ומאששות אותן, ובנוסף לאלה הוגשו מסמכים לא מעטים המחזקים את העדויות ותומכים בהן. דווקא המבקש הוא זה שביקש לתמוך את בקשתו בעדותו היחידה של בא כוחו שמלבד העובדה כי זו לא תרמה כהוא זה להרמת נטל ההוכחה הרבץ לפתחו של המבקש, לא הובאו בתמיכה לה עדויות נוספות כלשהן. אכן, כפי הגדירו זאת המשיבים בסיכומיהם (סעיף 7 שם), בידי המבקש לא עלה להוכיח פוזיטיבית כי במועד הטלת צו העיקול החזיקו המשיבים כספים בעבור הנתבעים ועתה מנסה המבקש לבנות את תיקו על שברי עדויות, רסיסי ראיות וסתירות נטענות בגין העדויות השונות שאינן בבחינה הוכחה פוזיטיבית לעניין הטענה לאחזקת כספים של הנתבע בידי המשיבים בעת קבלת צו העיקול. המשיבים מנגד העידו לפני, ועדויותיהם היו אמינות בעיני, כי מלוא התמורה בעד הנכסים, בהתאם להסכמי המכר, שולמה לזוהר הרבה לפני מועד הגשת התביעה נגדו על ידי המבקש והטלת העיקולים הזמניים. בתמיכה לעדויותיהם הנ"ל צירפו המשיבים מסמכים רבים התומכים בעדויות ומחזקים אותן והם אף הביעו נכונות להמצאת מסמכים נוספים עליהם נשאלו במסגרת חקירותיהם הנגדיות. נוצר הרושם כי אין המשיבים מבקשים להסתיר דבר מעיני בית המשפט והם מעוניינים בחשיפת האמת וכל האמת הגם שבאופן עקרוני עומדת להם הזכות לפרטיות ונטל ההוכחה אינו רובץ עליהם.

21. בשולי הדברים למותר יהיה להוסיף ולציין כי לו היה הבנק דואג לרישום זכויותיו מכוח המשכון על שני נכסי המקרקעין נשוא הדיון כאן, ניתן להניח כי העסקאות שבמסגרתן מכר זוהר את הנכסים למשיבים לא היו יוצאות לפועל. מקום בו המשיב חדל מלשמור על זכויותיו, ברי כי אין הוא יכול להישמע בטענה לפיה היה על צדדים שלישיים, המשיבים או זוהר עצמו, לשמור על זכויותיו שלו, שהוא עצמו, לא שמר עליהן.

סוף דבר:

22. לאור המקובץ לעיל, ומקום בו הוכח לפני כדבעי כי המשיבים הגישו תשובותיהם לצו העיקול, אין מקום לקבלת הבקשה לאישור העיקול בנימוק המצויין בבקשה.

גם אם אתעלם מן העובדה כי המבקש לא ביקש לתקן את בקשתו לאישור העיקול, ואתיר למבקש להשמיע נימוק חדש, שלא צויין על ידו במסגרת הבקשה לאישור העיקול, ולפיו, התשובות שנתנו המשיבים לצו העיקול לא היו מדוייקות והמשיבים החזיקו במועד מתן צו העיקול נכסים וזכויות של הנתבעים, ובהתאם לכך היתה מוטלת עליהם החובה לרשום את צו העיקול לפניהם, שוכנעתי נוכח מכלול הנתונים והראיות שהובאו לפני, כמפורט לעיל, כי דין טענה חדשה זו של המבקש להידחות אף היא לגופה.

23. בנסיבות אלו, הריני דוחה את הבקשה לאישור העיקול.

בשים לב לתוצאה הנ"ל, ולאחר שנתתי דעתי להתנהלות המבקש ולהתמשכות ההליכים בתיק, הריני מחייבת את המבקש לשלם לכל אחד מן המשיבים, בגין הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד, סך כולל של 10,000 ₪.

סכום ההוצאות הנ"ל ישולם על ידי המבקש למשיבים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק דין זה, אחרת – ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומו המלא בפועל.

24. המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ה, 05 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.