זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. התובע, קונדיטור במקצועו, עובד כשכיר במאפייה בבעלות אמו. הוגשו תחשיבי נזק והתברר ששכרו של התובע עלה אחרי שנפצע. לדעת הנתבעת מעיד הדבר על-כך שלפגיעה אין משמעות תפקודית ואילו התובע טוען, שמדובר שתלשום שאינו משקף את הפרודוקטיביות של התובע ואת תפקודו, אלא משולם לו ע"י אמו מסיבות אישיות. לאור זאת, ביקשה הנתבעת לקבל את דוחות המס של העסק.

לטענת המבקשת, מאחר שהמשיב עובד בעסק משפחתי, לאמו שליטה בלעדית על גובה שכרו ותלושי השכר אינם משקפים בהכרח את כושרו להשתכר או את הפסדי השתכרותו לעבר. המבקשת מסתמכת על האמור בע"א 174/88 הילדה גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון שם חויב צד שלישי בגילוי ספרי חשבונותיו בבנק כאשר עלה חשד לקנוניה מכוונת.

המשיב מתנגד למבוקש. לטענתו, לדו"חות הכספיים של אמו או של העסק שבבעלותה אין כל רלוונטיות לתביעה ומדובר ב"מסע דיג" של המבקשת. לא ניתן ללמוד דבר מהכנסות העסק על שכרו של המשיב שעובד בעסק כשכיר. שנית, לשכרו הנוכחי ממילא משמעות קטנה ביחס לכושר השתכרותו בעתיד. המשיב טוען שתפוקתו ירדה אך שכרו עלה משום שאמו מכלכלת אותו בהיותה גם מעבידתו. בפועל, אין כל ערובה לכך שהמצב ימשיך כמות שהוא. ייתכן שהעסק ייסגר וייתכן שמסיבות אחרות המשיב יאלץ למצוא מקום עבודה אחר בתחום עיסוקו ורק אז יבוא נזקו לידי ביטוי. המשיב טוען שאין לגזור גזירה שווה מפסק הדין שניתן בע"א 174/88 משום ששם דובר על קנוניה מוכחת ואילו כאן מדובר רק ב"מסע דיג".

מאחר שהאם אינה צד להליך הועברה הבקשה גם לתגובתה. לטענתה, אין להיעתר לבקשה שיש בה משום פגיעה קשה שאינה מידתית בפרטיותה. לטענתה הדיווחים שהיא מדווחת לרשויות המס חסויים. היא גם הצהירה שתפוקתו ירדה אך שכרו עלה.

במהלך הרגיל של הדברים ניתן ללמוד על כושר השתכרותו של אדם מתוך השכר המשולם לו. כאשר בעל שליטה בעסק מושך ממנו שכר (או משלם שכר לבנו), עלול שכר זה לתעתע: הוא עלול להיות נמוך מההכנסה הממשית, שחלקה עשוי להתקבל בטובות הנאה אחרות, או בדיבידנדים. הוא אף עלול להיות בלתי מותאם לערך העבודה או למצבו של העסק (אכן לעתים מושכים שכר גבוה מעסק גרעוני). בכל מקרה, השכר המדווח הוא נקודת המוצא והעוגן הראייתי להוכחת ההכנסות. מי שמבקש לשכנע שהאמת שונה, חייב להביא ראיות משכנעות לכך. והנה, שכרו של התובע עלה אחרי שנפצע. הוא טוען ששכר זה אינו משקף את ערך עבודתו, אלא משולם לו ממניעים משפחתיים. טענה מעין זו ראוי להוכיח על-ידי הבאת מידע אובייקטיבי ומהימן אודות פעילותו ופעילות העסק, במיוחד כשאין חשש שהאם לא תסייע לבנה בתביעתו. כך למשל, אם נטען שהתובע הוא קונדיטור יחיד בעסק ונטען שתפוקתו ירדה, מצופה תפוקת העסק כולו לרדת – ועל כך אמור להמצא תיעוד. אם התובע אינו קונדיטור יחיד בעסק ניתן להוכיח את היקף העבודה והשכר של הקונדיטורים האחרים. ואגב, "תפוקה" לענין זה אינה בהכרח "הכנסות", אלא דווקא כמויות ייצור. אין בדעת בית-המשפט לעוץ לתובע עצות כיצד להוכיח את טענתו – יש דרכים רבות מאוד שבהן ניתן להביא ראיות אובייקטיביות אודות תפוקתו של עובד ותפוקתו של עסק.

הנתבעת מבקשת להפריך את הטענה על-ידי חשיפת דוחות המס של האם. אלה כשלעצמם (וללא מידע נוסף רב אודות העסק) לא יועילו לברר את המידע הרלבנטי למשפט. הכנסות, הוצאות, רווח או הפסד, מבטאים את פעולתם של אינספור גורמים שאינם קשורים לתפקוד התובע בעסק ולא ניתן יהיה ללמוד מהם את המידע הנחוץ למשפט אלא בעקיפין מאוד. תועלת כה דלה אינה מצדיקה את הפגיעה הממשית בפרטיות של מי שאינו בעל-דין הנובעת מחשיפת דוחות המס של האם. נזכיר שדוחות המס הם של האם ולא רק של העסק. יתכן שהאם לא רוצה לחשוף גם לבני המשפחה את כל המידע שהיא חולקת עם שלטונות המס וזו בהחלט זכותה.

לאור האמור הבקשה נדחית. הצדדים ישקלו צעדיהם ויגישו כל הודעה נחוצה.

ניתנה היום, כ"ד חשון תשע"ד, 28 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.