פסק דין

1. בפניי תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה -1975 (להלן: "החוק"). התובע יליד 1968 נפגע בתאונת דרכים מיום 28.3.2008 (להלן: "התאונה"), בהיותו בן 39, עת נהג ברכבו אשר היה מבוטח על ידי הנתבעת על פי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל- 1970. הנתבעת אינה חולקת על חבותה בתיק, המחלוקת היא לעניין הנזקים אשר נגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה.
2. התובע הגיש תצהיר מטעמו בו טען כי ביום 28.3.08 נהג ברכבו ברחוב המכבים בבני ברק. בניסיון להתחמק ממשאית בטון הסיט את רכבו ופגע בחוזקה בגדר הביטחון שהייתה באמצע הכביש. לאחר התאונה הוגדר רכבו "טוטאל לוס". לטענתו מעוצמת הפגיעה נפגע מההגה בלסת והתחיל לירוק דם. ממקום התאונה פנה לחדר מיון בבית החולים בילינסון שם התלונן בין היתר על כאבים בפנים ובראש וכי יורד לו דם מהפה. באותו מועד לא נבדק על ידי רופא מומחה פה ולסת. ביום 30.8.08 פנה שוב למיון לאחר שמשחת הוולטרן שקיבל כטיפול גרמה לו לתגובה אלרגית. התובע קיבל בחדר המיון זריקה של סטרואידים וכדורים.
3. לטענת התובע לפני התאונה היה בפיו גשר קדמי בלסת העליונה אשר היה תקין. עד למועד התאונה לא סבל מדימום בפה מתזוזת שיניים או כל בעיה אחרת. לטענת התובע בימים לאחר התאונה המשיך לדמם מהפה וכאשר רצה לנגוס שם לב כי שיניו הקדמיות זזות. על כן פנה למיון ביום 6.4.08 שם המליצו לו על כלכלה רכה.
4. לטענת התובע לאחר התאונה פנה לשני רופאי שיניים אשר ציינו כי הבעיה בשיניו נובעת מהתאונה וכי בשל כך הוא ייאלץ לבצע טיפולים שונים. רופאו של התובע, ד"ר רואה, המתגורר בצרפת, העריך את עלות הטיפול בתובע בסך של 41,805 יורו. התובע העיד כי עד עתה שילם לו סך של 22,000 יורו.
5. לשם בחינת מצבו הרפואי של התובע מונה פרופ' שלמה קלדרון, מומחה לניתוחי פה ולסתות, כמומחה בית משפט. פרופ' קלדרון בדק את התובע ביום 1.12.2010, והגיש חוות דעת ביום 2.5.11. בחוות דעתו ציין פרופ' קלדרון כי אין קשר בין התאונה לבין מצב שיניו של התובע. בנוסף השיב פרופ' קלדרון על שאלות הבהרה שנשלחו לו על ידי התובע.
6. בדיון ההוכחות בתיק נשמעה עדותו של התובע, כמו כן זימן התובע את פרופ' קלדרון לחקירה על חוות דעתו. בדיון ההוכחות בתיק הודיע התובע כי הוא מושך את תצהירה של הגב' גליה בר תקווה, אשר הגישה תצהיר מטעמו של התובע.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת העדויות בתיק אני מקבלת את קביעתו של פרופ' קלדרון כי במקרה הנדון אין קשר בין התאונה לבין מצב שיניו של התובע. אציין כי התרשמתי מעדותו של המומחה ולא מצאתי כי עדותו נסתרה. כמו כן אציין כי עדותו של התובע לא תאמה את גרסתו במסמכים אשר הונחו בפני בית המשפט.
2. פרופ' קלדרון הגיש כאמור חוות דעת רפואיות מיום 2.5.11, במסגרתה ציין, בין היתר, את הדברים הבאים:

"מר צרפתי, יליד 1968, מעשן כבד, שנפצע בתאונת דרכים. סבל מכאבים בצוואר, בגב ובחזה, פנה לקבלת טיפול רפואי בביה"ח בילינסון, נבדק ועבר סדרה של צילומי רנטגן. לאחר שלא נמצאו סימני חבלה המחייבים טיפול בבי"ח, שוחרר לביתו. בפנייתו יומיים לאחר מכן למיון, תלונותיו היו קשורות לתופעת של רגישות בלבד. הנפגע בפעם הראשונה לא התלונן על פגיעה או על הפרעה כלשהי בפניו ובמערכת הלעיסה. בפנייתו השלישית למיון, כ- 8 ימים לאחר הפציעה, התלונן על דמם מהאף. הוא נבדק ולא נצפה דימום מהאף. לא נמצאו חתכים בחלל הפה ואובחנה דלקת חניכיים כרונית וניידות בגשרים. לא נמצאו סימני טראומה בשפתיים ובשאר חלקי הפנים".

בבדיקה בחלל הפה מציין פרופ' קלדרון: "ריריות הפה מודלקות עם סימני עישון כבד; מראה אופייני ל- Nicotinic Stomatitis. דלקת חניכיים בכל הפה, החניכיים אדמדמות, נפחות, ריח אופייני לעישון ולהיגיינה ירודה, המצאות אבנית מרובה. צווארי השניים חשופים עקב נסיגת חניכיים, עששת במרבית השיניים."

בסיכום חוות דעתו ציין פרופ' קלדרון : "התובע אומנם סובל מהפרעות קשות בלעיסה, מניידות המשנן העליון, מדמם חניכיים ומסגר לקוי, אך הדבר אינו קשור לפציעתו בתאונה, אלא לדלקת החניכיים הכרונית הקשה, ממנה סובל מזה שנים. אינני ממליץ לקבוע אחוזי נכות כלשהם בנושא השיניים, פה ולסתות בגין התאונה".

1. לאחר קבלת חוות דעתו של פרופ' קלדרון פנה התובע לפרופ' קלדרון בשאלות הבהרה, עליהן השיב פרופ' קלדרון ביום 14.8.11. בתשובותיו ציין פרופ' קלדרון את הדברים הבאים:

"אכן רשום בגליון מיון מיום 28.03.08 בסעיף תולדות המחלה: "לדבריו ירק דם" בסעיף זה רשום לפני כן "ללא חבלת ראש" ובסעיף בדיקת הגוף נירשם: "ראש ללא סימני חבלה". במקרים בהם ישנה חבלה בשיניים הקדמיות והדבר גורם לניידות של השיניים, או לשבר של הגשר, הדבר אינו בא בנפרד מחבלה גם כן כגון: לשפתיים ולחניכיים. הנפגע לא התלונן על פגיעה שכזאת למרות שניבדק על ידי רופא א.א.ג. – ד"ר רועי הוד. בדיקה זו לא העלתה דמם מהאף, לא נמצאו סימנים של שטף דם בריריות האף ובמחיצת האף לא נצפתה המטומה או קרישי דם, והבדיקה סוכמה כתקינה.

בבדיקת רופא פה ולסת דר חגי מירון שנערכה בהמשך נירשם: "פנים סימטריים ללא תפיחות חריגה. בפה דלקת חניכיים, בכל החניכיים בלסת העליונה, תח"ק (תותבת חלקית קבועה) עליון נייד קלות, הסגר שמור רקמות רכות בפה ללא סימני חתכים בפה".

ניידות של השיניים העליונו (צ"ל : העליונות, ע.ר.) יכולה להיות קשורה לשתי סיבות: 1. חבלה. 2. דלקת חניכיים.

חבלה : במקרה של ניידות שיניים עקב חבלה, הדבר נגרם כתוצאה משבר/סדק במכתשית השיניים. במקרה שכזה השיניים יוצאות/בולטות מהמכתשית החוצה אינן נפגשות כראוי במפגש עם השיניים שבלסת הנגדית ולכן גורמות להפרעה סיגרית.

דלקת חניכיים: דלקת חניכיים כרונית הגורמת לספיגת עצם המכתשית, ונסיגת חניכיים. במקרה זה סגר השיניים נשאר כפי שהיה, החניכיים נסוגות, העצם התומכת נספגת, השיניים נראות ארוכות יותר עקב אובדן כמות העצם, אך סגר השיניים נשאר תקין כשהיה. בבדיקה של ד"ר חגי מירון נמצאה דלקת חניכיים כרונית והסגר נימצא תקין. אם נוסיף לזאת שגם לא נמצאו סימני חבלה בשפתיים וגם לא חתכים בחניכיים, אין ספק שהניידות של הגשר נגרם כתוצאה מדלקת חניכיים ולא מחבלה כלשהיא. מכתבו של ד"ר CHARLY ROUAH תומך בזאת.

השיקום שבלסת העליונה אינו נשבר לעניות דעתי, אלא נעשה ב 2-3 חלקים נפרדים. בגשר שנישבר בחלקים הסמוכים ניראים בבירור שולי מתכת בולטים ובלתי סדורים, במקרה שלפנינו גם בבדיקה הקלינית כמו כן בצילומים הפנורמיים מתאריכים 9.5.08 ו- 21.6.10 הכתרים הסמוכים בגשרים, ניראים חלקים עם מסגרת עגולה. לכן מסקנתי היא שהגשר לא נשבר אלא מדובר בשיקום שבוצע במספר קטעים מראש".

פניות התובע למיון – והתיעוד הרפואי

1. בעקבות התאונה פנה התובע 3 פעמים למיון בבית החולים בלינסון. בפנייתו בפעם הראשונה ביום התאונה 28.3.08 צויינו הדברים הבאים: "בן 39, בריא בדרך כלל, לדבריו מעורב בתאונת דרכים חזיתית, ללא חבלת ראש, ללא איבוד הכרה. תלונות – כאבים בחזה, כאבים בצוואר, בחילות כאבי ראש לדבריו ירק דם". בבדיקת התובע צוין כי בית החזה ללא רגישות, גפיים תקינות, גב וצוואר רגישות בעמוד שדרה גבי. ראש- ללא סימני חבלה. הומלץ על מנוחה בבית לחמישה ימים וכן תרופה נגד כאבים.
2. ביום 30.03.08 פנה התובע בשנית למיון והתלונן על כאבי גב בשל התאונה וכן על תגובה אלרגית, התובע אובחן כסובל מתגובה אלרגית על רקע השימוש במשחת וולטרן. התובע קיבל טיפול תרופתי ושוחרר לביתו.
3. ביום 6.4.08, פנה התובע פעם שלישית למיון בית החולים בלינסון, במועד זה נבדק התובע על ידי ד"ר מירון כירורג פה ולסת, אשר ציין את הדברים הבאים : "בן 39, בריא בד"כ. לדבריו נחבל לפני כ- 10 ימים בת"ד. מתאר דימום בפה וניידות של שיניים קדמיות. בבדיקתו פנים סימטריות ללא תפיחות חריגה. בפה דלקת חניכיים בכל החניכיים במקביל. תח"ק עליון נייד קלות. סגר שמור. רקמות רכות בפה ללא סימני חתכים בפה. לדבריו היה בטיפול אצל רופא שיניים לפני חודשיים. ברקע מעשן כרוני.

לסיכום, ללא סימני טראומה בחלל הפה ניידות גשר עליון ייתכן שעל רקע טראומה או על רקע מחלת חניכיים כרונית. דרושה קורלציה עם רופא שיניים. משוחרר מבחינת פה ולסת. נא בדיקת א.א.ג בשאלת מקור הדימום באף" (ההדגשות במקור ע.ר.).

1. בנוסף נבדק התובע על ידי רופא א.א.ג אשר ציין כי התובע מתלונן על דמם פומי ולא אפי וכי בדיקתו תקינה.
2. מבדיקותיו השונות של התובע עולה כי לא היו סימנים לחבלה או לטראומה בפניו או בפיו של התובע בעת קבלתו למיון ואף לא בשלב מאוחר יותר בבדיקתו מיום 6.4.08. כמו כן וכפי שעלה מבדיקות שנעשו לו ביום 6.4.08 לא עלה כי התובע סובל מדימום מהפה או מהאף.

מצב שיניו של התובע טרם התאונה

1. לעניין מצב שיניו טרם התאונה, טען התובע בתצהירו כי עד למועד התאונה לא סבל מדימום בפה, תזוזת שיניים או כל בעיה אחרת.
2. התובע לא טרח לצרף או להציג בפני בית המשפט או מומחה בית המשפט ולו מסמך רפואי אחד או גיליון טיפולים, אשר נערכו טרם התאונה, ואשר היו תומכים בטענתו כי מצב שיניו טרם התאונה היה תקין ולא כפי שקבע מומחה בית המשפט. לעניין זה אוסיף כי התובע ציין בעדותו כי טופל שנתיים טרם התאונה, כאשר בפני ד"ר מירון בבדיקתו במיון ציין כי טופל חודשיים טרם התאונה, אך התובע לא המציא כל מסמך המתייחס לטיפולים אלו. דבר הפועל לחובתו בנסיבות העניין.
3. יתר על כן, מעדותו של התובע בפני, כפי שיפורט להלן, עלתה תמונה אחרת באשר למצב שיניו וטיפולי השיניים אותם עבר התובע טרם התאונה.
4. בעדותו ציין התובע כי בתקופת הצבא היו לו שיניים רקובות והוא החליט שהוא עוקר אותן. לעניין זה ציין כי הוא החליט שהוא חותך אותן ועושה גשר, ולא סבל משום בעיה אחרת (עמוד 34 לפרוטוקול שורות 22-24). עוד עלה מעדותו כי בשנת 2000, שמונה שנים טרם התאונה, הוחלפו כל השיניים בפיו של התובע, עת היה התובע בגיל 31 (עמוד 43 לפרוטוקול שורות 1-9).
5. התובע נשאל בעדותו מתי בפעם האחרונה לפני התאונה היה בטיפול שיניים. לעניין זה השיב כי היה בטיפול שיניים בערך כשנתיים טרם התאונה. לעניין מהות הטיפול השיב, כי עשה גשר עליון ותחתון (עמוד 36 שורות 1-10). עת נשאל התובע בחקירתו כיצד תשובתו מסתדרת עם דבריו במיון לד"ר מירון, בפניו ציין כי חודשיים לפני התאונה היה בטיפול, השיב תובע כי היה בניקוי שיניים ובדיקה (עמוד 37 שורות 10-12). בהמשך עדותו הופנה התובע לתשובתו לשאלה 15 לשאלון שנשלח לו שם נשאל "האם נזקקת לטיפול שיניים כלשהו טרם התאונה ? אם כן נא פרט מקום קבלתו, סוג הטיפול שנזקקת לו, הסיבה לקבלתו, ואת תדירות קבלתו" ותשובתו הייתה כי עשה כתרים ב- 4 שיניים בערך בשנת 2000 בצרפת. התובע נשאל בעדותו מתי באמת הייתה הפעם האחרונה שהיה אצל רופא שיניים, שנתיים טרם התאונה כפי שציין בעדותו, שמונה שנים טרם התאונה כפי שציין בשאלון, או חודשיים כפי שציין בפני ד"ר מירון, תשובותיו לא היו ברורות, וכזכור לא הובאו מסמכים לתמוך בטענותיו (עמודים 37-39 לפרוטוקול).
6. לסיכום סוגיה זו, הרי שבמקרה הנדון לא השתכנעתי מעדותו של התובע כי מצב שיניו טרם התאונה היה תקין, ומעדותו אף עלתה תמונה אחרת. בנוסף וכפי שיפורט להלן השתכנעתי מחוות דעתו ומעדותו של פרופ' קלדרון כי אין קשר בין התאונה לבין מצב שיניו של התובע.

עדותו של פרופ' קלדרון

1. אחת מטענותיו של התובע היא, כי אי בדיקת פיו בהגעתו הראשונית למיון, אף כי טען שירק דם, גרמה לו נזק ראייתי. לעניין זה הוסיף התובע כי בהתאם לעדותו של פרופ' קלדרון לאחר מספר ימים סימני החבלה יכולים להיעלם. על כן טוען התובע כי בבדיקתו במיון מיום 6.4.08 כבר לא היו סימני טראומה בפיו.
2. עוד טען התובע לעניין זה כי התעלמותו של פרופ' קלדרון בחוות דעתו מכך שהתובע התלונן כי ירק דם ביום התאונה, יש בה כדי להוות טעות הפוסלת את חוות דעתו. עוד טען התובע כי רק בחקירתו הודה המומחה כי תלונה זו, על יריקת דם, חייבה בדיקה של הפה, בדיקה אשר לא בוצעה בפועל.
3. לעניין זה אני מקבלת את הסבריו של פרופ' קלדרון בעדותו כי במקרה הנדון הסיבה לכך שפיו של התובע לא נבדק במועד הגעתו למיון בפעם הראשונה הייתה כי לא היה כל מקום לביצוע בדיקה כזו, שעה שלא היו סימני חבלה על פניו של התובע ושעה שלא ירד דם מפיו של התובע בעת בדיקתו (עמוד 12 לפרוטוקול). לעניין זה הדגיש פרופ' קלדרון בעדותו את הדברים הבאים:

"ת. אם החולה טוען שהוא ירק דם והרופא שבדק אותו , אני מניח האורתופד ,

הכירורג הכללי , תוך כדי הדיבור , תוך כדי השיחה איתו , הוא לא רואה

דימום מהפה הוא לא צריך להפנות אותו למישהו אחר להמשך הבדיקה .

ש : איך מישהי יכול לראות דימום מהפה כשהוא משוחח עם אדם אחר ?

ת : איך לא ? אם יש דימום מאסיבי מהפה , השפתיים אמורות להתלכלך מדם ,

השיניים , הלשון , תוך כדי הדיבור הוא יכול לנזול לו דם .

ש : אבל יכול שגם לא ינזל לו דם , יכול להיות שיבלע את הדם.

ת : לא . תוך כדי דיבור , תוך כדי שיחה , שהדימום ילך רק אחורה חד משמעית

לא.

ש : אתה ראית איזושהי התייחסות ,

ת : אני ראיתי בחיי , אני 40 שנה במקצוע , בכירורגיה פה ולסתות , אני עבדתי

שנים רבות בחדר מיון , כל חולה שעבר דרך בלינסון , כל התיקים שהיו באותו הלילה למחרת היו בדיון על שולחני, אני לא ראיתי מצב כזה שמישהו פספס משהו רציני שהיה לו דימום, ולא הייתה התייחסות מיוחדת לאותו הנושא .

ש : איפה הייתה התייחסות פה ? תראה לי . מילה אחת על דימום , כתבו שירד דם , זה בסדר , אבל איפה הייתה התייחסות לבדיקה ?

ת : העובדה שהחולה אומר זה לא מחייב את מי שבודק אותו ללכת לאותו הקו

ולהמשיך לעשות בדיוק אותם הדברים, אם הוא לא מוצא דברים שהם יכולים לקשור את הטענה שלו . החולה יכול להגיד שהוא יורק דם, אם הרופא בודק ורואה שאין דימום בחלל הפה הוא לא צריך להפנות אותו לאף מקום אחר .

ש : אבל איפה הבדיקה של הפה ?

ת : הרופא הכירורג והאורתופד שבדק אותו , התרשם שלא היה דימום".

(עמודים 13-14 לפרוטוקול).

1. עוד אני מקבלת את הסבריו של פרופ' קלדרון מדוע במקרה הנדון לא ייחס חשיבות לתלונתו של התובע כי ירק דם שכן במקרה הנדון הסגר בפיו של התובע נשמר והיה תקין לחלוטין, כך שהלסת העליונה נסגרת על הלסת התחתונה , וכך ציין בעדותו:

"לא, בגלל שאם לא נמצא שום ממצא על ירידת דם או על דימום בתוך חלל הפה והתובע לדבריו טען, אני לא צריך לציין את זה בחוות הדעת . התובע יכול לטעון הרבה דברים , אבל אין לזה משמעות . אחד הדברים שהנחה אותי להגיע לקביעה או להחלטה שלא נפגעו השיניים כתוצאה מהתאונה הייתה העובדה הזאת, כשמקבלים מכה מקדימה או לא משנה גם מתחת ללסת ויש תזוזה של השיניים, הסגר הוא לא נשאר כפי שהוא היה קודם, הרי אם השיניים זזות קדימה יש הפרעה בסגר , כשמבקשים מהחולה לסגור את פיו הוא לא יכול לסגור כמו שהוא סגר קודם , השיניים יש מבנה שהן נסגרות אחת על השנייה , הלסת העליונה על התחתונה, הסגר אצלו היה לגמרי לגמרי תקין, כשהוא נבדק מספר ימים לאחר מכן על ידי דוקטור חגי , כירורג פה ולסת , מספר ימים לאחר התאונה."

(עמוד 9 לפרוטוקול שורות 25-32, עמוד 10 לפרוטוקול שורות 1-3).

1. עוד אציין כי אני מקבלת את הסבריו של פרופ' קלדרון כי חיזוק לכך שבמקרה הנדון לא הייתה פגיעה בשיניו של התובע, היא העובדה שלא הייתה פגיעה בחלקים נוספים בפניו של התובע . לעניין זה ציין בעדותו:

"עכשיו אני רוצה לציין דבר נוסף, זה מאוד נדיר שמכה תפגע בשיניים בלבד או בחניכיים בלבד ללא שתעבור דרך השפתיים , גם עם פה פתוח וגם עם פה סגור, בדרך כלל המכה שמגיעה מקדימה , מהגה זה מאוד מאוד נדיר , אבל מהדאשבורד , בדרך כלל המקום הראשון שנפגע הוא האף , אחר כך השפה העליונה ורק אחר כך השיניים, עכשיו במקרה שלפנינו לא הייתה פגיעה, לא בפנים, לא היו חתכים חיצוניים, לא בפנים ולא בשפתיים , הנפגע נבדק על ידי רופא אף אוזן גרון ד"ר רות וגם על ידי רופא פה ולסת בחדר מיון על ידי ד"ר חגי"

(עמוד 8 לפרוטוקול שורות 1-7)

1. בהמשך עדותו הוסיף פרופ' קלדרון כי מספר ימים לאחר מכן התובע נבדק ולא נמצאה פציעה בחלל הפה ולא נמצא דימום בחלל הפה או קרישי דם בחלל הפה ולא הייתה תזוזה של השיניים גם לא גלד על השפתיים ולא על החניכיים, ועל כן המסקנה שלו מכך היא כי לתובע לא היה דימום (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 30-31, עמוד 15 לפרוטוקול שורות 1-2).
2. בהתייחס לטענת התובע כי הרופאים שבדקו אותו מצאו שברים בשיניים (מסמכים אשר כפי שיפורט להלן קבעתי כי אין הם מהווים ראיה לאמיתות תוכנם), הסביר פרופ' קלדרון כי אין המדובר בשברים אלה כתוצאה מהיגיינה לקויה של חלל הפה. כתוצאה מכך נגרמת עששת, העששת עושה חורים בשיניים והיא אשר גורמת לניתוק השן מהשורש (עמוד 27 לפרוטוקול שורות 27-32). עוד הסביר פרופ' קלדרון כי לא יכול להיות ששן אחת תישבר מהגשר כתוצאה מהטראומה ויתר השיניים תשארנה שלמות. לעניין זה הבהיר כי המדובר בשיניים הקיצוניות בגשר והדבר נגרם בגלל עששת (עמוד 28 לפרוטוקול שורות 15-22).
3. בעדותו הבהיר פרופ' קלדרון מדוע במקרה הנדון יש לקבוע כי דלקת החניכיים ממנה סבל התובע ולא התאונה היא שהביאה למצב שיניו של התובע, למרות שד"ר מירון חגי סבר במיון כי הדבר יכול לנבוע מאחת הסיבות. פרופ' קלדרון הסביר, כי קבע שמדובר בדלקת חניכיים דווקא, בשל חוסר התזוזה של השיניים. לעניין זה ציין כי אילו הייתה טראומה, אשר גרמה לדימום מחלל הפה היו רואים תזוזה של השיניים, הבאה לידי ביטוי בהפרעה סגרית, אשר לא הייתה במקרה הנדון (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 23-26, וראו גם עמוד 10 לפרוטוקול שורות 13-27). עוד ציין פרופ' קלדרון בעדותו כי ייתכן מצב של טראומה שהסגר נשאר שמור אבל הסגר שמור אין דימומים מהחניכיים, השיניים לא זזות קדימה ואחורה ואין נסיגה של העצם כתוצאה מהישארות במקום, וזאת בשונה מהמקרה הנדון, כאשר התסמינים האלה שציין הם תוצאת דלקת חניכיים. עוד ציין המומחה כי אין זה הגשר הראשון של התובע, כאשר התובע אישר בפניו כי היה לו גשר אחר לפני התאונה וכי יש לו שלושה גשרים חדשים, משמע שהתובע עבר שיקום כללי של כל השיניים העליונות בגיל מאוד צעיר (עמוד 23 לפרוטוקול שורות 12-29).
4. עוד טען התובע, כי טעות נוספת בחוות דעתו של המומחה הייתה, עת ציין כי התובע הגיע לחדר מיון ביום 6.4.08 בגלל תלונה על דמם מהאף, כאשר הוכח, כי תלונתו של התובע באותה העת הייתה על דמם פומי, קרי דימום מהפה. בהתייחס לטענה זאת וכפי שציין פרופ' קלדרון בעדותו, המדובר היה בתלונה של התובע על דימום מהפה, כאשר בפועל לא הוכח כי היה לתובע דימום מהפה, שכן מבדיקה שערך ד"ר מירון במיון לא צוין כי יש דימום בפה, ואם היה מוצא דימום בפה היה מציין זאת. עוד הסביר לעניין זה פרופ' קלדרון כי ככל שהיה דימום מהפה הוא נבע בשל דלקות החניכיים מהן סבל התובע (עמודים 17-19 לפרוטוקול, וראו גם עמוד 31 לפרוטוקול שורות 8-28).
5. לטענת התובע, פרופ' קלדרון אישר כי רק דלקת חניכיים קשה יכולה להביא לתזוזה של הגשר. לעניין זה טוען התובע כי פרופ' קלדרון בדק אותו רק שנתיים לאחר התאונה ולפיכך פרופ' קלדרון אינו יכול לדעת מה היה מצבה של דלקת החניכיים אצל התובע במועד התאונה והאם הייתה קשה או לא. טענה זאת נדחית. כבר בבדיקת התובע במיון מיום 6.4.08 ציין ד"ר מירון כי המדובר בדלקת חניכיים בכל החניכיים, והעלה אותה כאחת האפשרויות למצב שיניו של התובע. עוד אוסיף כי אף ד"ר רואה, אשר התובע הגיש מסמכים רפואיים מטעמו, אשר נערכו לאחר התאונה וטרם הגשת התביעה הנדונה (ד"ר רואה בדק התובע ביום 29.6.10) ציין כי מצב שיניו של התובע הצריך קרוב לוודאי טיפול עוד טרם התאונה. לעניין זה ראו גם עדותו של פרופ' קלדרון לפיה דלקת החניכיים בפיו של התובע היא דלקת "שהולכת מספר שנים אחורה" (עמוד 22 שורות 26-27).
6. עוד טען התובע כי רופאי השיניים שטיפלו בו ד"ר קאקונדה וד"ר רואה העריכו כי הפגיעה בגשר אירעה בעקבות הטראומה בתאונה. בשים לב כי פרופ' קלדרון מונה כמומחה בתיק, אשר בפניו הונחו מלוא המסמכים הרלוונטיים, ואשר על בסיסם קבע כי במקרה הנדון אין קשר בין הפגיעה לבין התאונה, כמו גם בשים לב לכך שפרופ' קלדרון עמד לחקירה על חוות דעתו ומצאתי כי חוות דעתו לא נסתרה, אין מקום להתייחס למסמכים רפואיים אלו אשר עורכם לא נחקרו על המפורט בהם. לעניין זה אפנה להחלטתי בפרוטוקול דיון ההוכחות לפיה מסמכים אלו אינם מהווים ראיה לאמיתות תוכנה (עמוד 26 שורות 22-26). עוד אציין כי מעיון במסמך של ד"ר קאקונדה ג'ורג' מיום 17.2.09 לא צוין כי מצב פיו של התובע הוא בשל התאונה אלה הדברים צוינו מפיו של התובע "לדבריו: עבר תאונת דרכים ביום 28.3.08 וכתוצאה ממנה קיבל מכה בפנים..." (נספח ד' לתצהיר התובע). באשר למסמך של ד"ר רואה, הרי שהמדובר במסמך המתעד בדיקה של התובע מיום 29.6.10, והמסמך נערך ביום 1.6.11, משמע, כי המסמך נכתב לאחר שהוגשה התביעה הנדונה ולצורך התביעה.
7. מעבר לכל האמור אוסיף, כי במקרה הנדון עדותו של התובע היא עדות יחידה. התובע לא זימן לעדות עדים מטעמו אשר יעידו על הפגיעה בפה. התובע הגיש לתיק תצהיר של הגב' בר תקווה, אך משך את התצהיר בדיון ההוכחות מיום 9.5.13. התובע אישר בעדותו כי היה עימו מישהו, אשר הסיע אותו לבית החולים לאחר התאונה (עמ' 45 שורות 14-15) עוד ציין התובע בעדותו כי המשפחה שלו וילדיו היו עדים לכך שירק דם (עמוד 46 לפרוטוקול שורות 26-30), אך התובע לא טרח לזמן לעדות עדים אשר יעידו על הפגיעה אשר נגרמה לו כתוצאה מהתאונה ותמיכה בטענתו לעניין הפגיעה בפה והדימומים. אי זימונם של עדים רלוונטיים מקימה בנסיבות העניין את החזקה כי אילו הובאה עדותם היא הייתה פועלת לחובתו של התובע.

סוגיית הנזק

1. אף כי קבעתי לעיל כי אין קשר בין התאונה לבין הפגיעה בשיניו של התובע, אני מקבלת את טענתו של התובע כי במקרה הנדון היה מעורב בתאונת דרכים וכי בעקבותיה פונה למיון שם התלונן על כאבים בחזה, בצוואר וכאבי ראש, וכן כי בעקבות הטיפול בוולטרן והאלרגיה אשר פיתח נאלץ לפנות התובע למיון פעם נוספת.
2. הנתבעת טענה בסיכומיה כי הפגיעה הנטענת אינה פגיעה לפי החוק שכן הבדיקות שנערכו לתובע לאחר התאונה היו תקינות. לעניין זה טענה הנתבעת כי התובע נפגע פגיעה מזערית, אשר חלפה סמוך לאחר התאונה ולא נותר ממנה כל זכר, פגיעה אשר כל בר דעת לא היה תובע פיצויים בגינה. דין טענה זאת להידחות. הנתבעת בפרוטוקול דיון מיום 10.10.12 ציינה כי יש הכרה בכיסוי וחבות. על כן הנתבעת אינה יכולה לטעון כעת כי אין המדובר בתאונה המהווה תאונת דרכים. מעבר לאמור וכפי שיפורט להלן יש באירוע התאונה בנסיבות אלו והכאבים מהם סבל התובע בעקבות התאונה כדי לזכותו בפסיקת כאב וסבל לפי החוק.

כאב וסבל

1. התובע עתר בסיכומיו לפצותו בגין כאב וסבל על בסיס 10% ובסך של 17,484 ₪, וזאת בגין הגעתו למיון מספר פעמים, לרבות העובדה כי סבל מאלרגיה לוולטרן, כי סבל מכאבי ראש עזים, כאבים באף, כאבי גב וצוואר ועל כך כי נותרה לו צלקת באפו. כמו כן בעקבות הכאבים בשיניו לא יכל לאכול אוכל מוצק ונזקק לטיפולי שיניים כואבים. לעניין כאב וסבל בנסיבות העניין ובשים לב לכאבים מהם סבל התובע בעקבות התאונה וכן הפניה הנוספת למיון לאחר שפיתח אלרגיה לתרופת הוולטרן, אני פוסקת לו את הסך של 4,500 ₪.

הפסדי שכר

1. עוד עתר התובע לפסיקת הפסדי שכר. לעניין זה טען כי עבד כקבלן שיפוצים וזמר במועדונים והשתכר עובר לתאונה בין 500 יורו ל- 1,000 יורו להופעה. התאונה הקשתה על עבודתו ועל כן לא יכל לעבוד בשיפוצים או כזמר. התובע העריך את הפסדיו בגין ראש נזק זה בסך של 30,0000 ₪. לעניין הפסדי השכר אני קובעת כי התובע לא הביא כל אסמכתה המוכיחה כי נגרמו לו הפסדי שכר כתוצאה מהתאונה. ועל כן אני דוחה את תביעתו בגין ראש נזק זה.

הוצאות רפואיות ונסיעות

1. עוד עתר התובע לפיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות. לעניין זה טען כי בעקבות התאונה נגרמו לו הוצאות רפואיות בסך של 5,000 יורו שהם 23,650 ₪, וכן נאלץ לטוס מצרפת לארץ בשל המשפט. לעניין הוצאותיו הרפואיות אני קובעת כי התובע לא הביא כל אסמכתה לעניין ההוצאות שנגרמו לו. באשר לטענה בדבר טיסותיו לארץ, הרי שלעניין זה העיד התובע כי הוא מגיע לארץ כל 3 חודשים (עמוד 33 שורות 1-4 )על כן טענתו כי הגיע לארץ במיוחד עבור המשפט לא הוכחה. בנסיבות אלו אני פוסקת לתובע באופן גלובאלי הוצאות בסך של 500 ₪.

הוצאות לטיפולי שיניים

1. בהתייחס לטיפול בשיניו עתר התובע לפצותו בסך של 41,805 יורו וזאת בהתאם להצעת המחיר אשר קיבל מד"ר רואה, אשר עומדים על סך של 197,737 ₪. לטענתו שילם עד עתה 22,000 יורו אך לא קיבל קבלות. לאור האמור עתר התובע לפסוק לו הוצאות בסך של 221,387 ₪. היות ודחיתי את הקשר בין מצב שיניו של התובע לבין התאונה אין מקום לפסוק לתובע בגין רכיב זה. מעבר לכך וככל שהייתה מתקבלת תביעתו בגין רכיב זה היה מקום לקבל חוות דעת משלימה מטעם מומחה בית המשפט לעניין עלויות הטיפולים. עוד אוסיף לעניין זה כי התובע טען כי כבר שילם עבור טיפולי שיניים בצרפת סך של 22,000 יורו אך לא טרח לצרף כל אסמכתה המגבה טענה זאת.

עזרת צד ג'

1. לעניין זה טען התובע כי כתוצאה מהתאונה היה מוגבל בפעולות היום יום ונזקק לעזרת קרובי משפחה. בגין ראש נזק זה עתר לפיצוי בסך של 5,000 ₪. אף טענה זאת לא הוכחה על ידי התובע אשר לא טרח לזמן עדים מטעמו אשר יעידו על העזרה לה נזקק בשל התאונה. בנוסף ובשים לב כי לא נקבעה לתובע כל נכות בעקבות התאונה וכן נדחתה טענתו לקשר בין מצב שיניו לתאונה, אינני מוצאת לפסוק לו כל סכום בגין ראש נזק זה.

שכר המומחה

1. בסיכומיו טען התובע כי על בית המשפט להשית את עלות שכר המומחה וכן את הוצאות עדותו על הנתבעת. ולעומת זאת הנתבעת טענה כי בנסיבות אלה יש להשית את שכר הטרחה על התובע. לעניין שכר המומחה אני קובעת כי בנסיבות אלו אין מקום להשית את שכר המומחה על התובע. יחד עם זאת אינני מוצאת לנכון לחייב הנתבעת בעלות שכרו של המומחה בגין עדותו בבית המשפט, סכום אשר שולם על ידי התובע, וזאת לאור קביעתי כי חוות דעתו של המומחה לא נסתרה.

סוף דבר

1. אני מקבלת את קביעתו של פרופ' קלדרון כי אין קשר בין מצב שיניו של התובע לבין הפגיעה בתאונה.
2. לאור האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין כאב וסבל והוצאות בסך כולל של 5,000 ₪. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עורך דין כולל מע"מ בשיעור 15.34%.

ניתן היום, ‏ב' אדר א תשע"ד, ‏02 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.