ע"י ב"כ עוה"ד פ'. מילמן ואח'

1. התביעה שבפניי הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") עקב תאונת דרכים מיום 6.1.2008 (להלן: "התאונה").

2. רקע כללי:

הצדדים:

התובע, יליד 5.8.1980 נפגע, לטענתו, בתאונת דרכים "פגע וברח" ביום 6.1.2008 כאשר חצה את הכביש כהולך רגל ומכונית שפגעה בו ברחה מן המקום.

הנתבעת (להלן: "קרנית" או "הנתבעת") הינה חברת הביטוח למתן מענה שיורי כאשר איננה ידועה חברת הביטוח שביטחה את הרכב הפוגע ומכאן, שאליה מופנות התביעות הנובעות מתאונות "פגע וברח".

המחלוקת העיקרית שבין הצדדים בתיק זה הינה לעצם קרות התאונה, אשר הנתבעת כופרת בקיומה.

3. תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובע:

לטענת התובע, הוא נפגע בתאונת "פגע וברח" ולא הספיק לזהות או לרשום את מספר הרכב שפגע בו. לטענתו, הרכב פגע בו בעת שחצה את הכביש. מיד לאחר התאונה, פונה התובע לחדר מיון בבית החולים וולפסון ואף דיווח למשטרה על התאונה ביום 08.01.08.

מיד לאחר התאונה, הוא מוסיף, הגיעה למקום אחותו של התובע, אשר אף העידה כי התובע סיפר לה כי נפגע בתאונת "פגע וברח" (פרט' עמ' 21 ש' 25-26).

4. התובע נפגע בגפה ימנית תחתונה, ונותרה לו צלקת אשר בגינה קבע ד"ר טיטיון יחזקאל, מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי (להלן: "המומחה" או "מומחה בית המשפט"), נכויות זמניות וכן נכות צמיתה בשיעור 10% החל מיום 20.05.08.

5. בשל כפירת הנתבעת בעצם קרות התאונה הציע התובע להיבדק בבדיקת פוליגרף. הנתבעת סירבה. בנוסף, הנתבעת ביקשה לבדוק את עברו של התובע, אולם לא מצאה דבר על התנהלות לא ראויה של התובע, למעט עבר פלילי שאינו קשור לתאונה.

אכן מדובר בעדות יחידה של תובע שנפגע בתאונת פגע וברח, אולם מרבית תאונות מסוג זה מסתכמות בעדות יחידה. את הסיוע לעדות התובע ניתן למצוא בעדותו שהייתה אמינה ורציפה וכן במסמכים שצורפו מבית החולים. כמו כן, עדות אחותו של התובע יכולה לשמש סיוע לעדותו שלו.

את טענת הנתבעת, כי מדובר בנפילה מאופנוע ללא כיסוי ביטוחי וכי לא מדובר בפגיעה מרכב כטענת התובע, יש לדחות. טענות הנתבעת נותרו ללא כל ביסוס. הנתבעת לא צירפה חוות דעת שתתמוך בגרסתה, גרסה אשר איננה מתיישבת עם גודל הצלקת (אגזוז של אופנוע קטן מאוד ואינו יכול לגרום לצלקת גדולה כמו זו של התובע).

מומחה בית המשפט קבע, כי התאונה יכלה להתרחש מימין ומשמאל ע"י רכב.

6. לעניין גובה הנזק, מפנה התובע בסיכומיו לתחשיב הנזק שהוגש על ידו:

הפסד השתכרות בעבר: בסיס השכר של התובע עומד על סך של 6,500 ₪ בממוצע לחודש, ובשערוך ליום הכנת תחשיב הנזק לסך של 7,481 ₪ לחודש.

לתובע נקבעו ע"י המומחה 90 ימים של אי כושר מלא, בגינם זכאי הוא לפיצוי בסך של 22,443 ₪. כמו כן, נקבע נכות זמנית בשיעור 20% למשך 45 יום, בגינם זכאי הוא לפיצוי בסך של 2,244 ₪. בנוסף, נקבע נכות צמיתה של 10% החל מיום 20.5.2008 בגינם זכאי הוא עד למועד הגשת תחשיב הנזק לסך של 24,684 ₪. סך הכול הפסד השתכרות לעבר עומד על 49,371 ש"ח.

7. הוצאות נסיעה והוצאות לעבר: התובע אמנם לא שמר קבלות, אך מעיון בטיפולים שקיבל ובנסיעות שנאלץ לעשות לצורך טיפולים אלו הוא מעריך את נזקו בסך של 10,000 ₪. וכן סך נוסף של 10,000 ₪ לצורך הוצאות רפואיות בעבר.

8. אובדן כושר השתכרות לעתיד: אחוזי הנכות של התובע נקבעו בגין צלקת מכאיבה ומכוערת אשר מגבילה את התובע בעבודתו כפחח. כמו כן יש לקחת בחשבון כי מדובר בבחור צעיר אשר הצלקת מונעת ממנו פעילויות כמו הליכה לים או הבריכה בשל הבושה ממראה הצלקת. בנסיבות אלו יש לפסוק סכום גלובאלי, לטענת התובע, בסך של 350,000 ₪. אולם, בסעיף 16 לתחשיב הנזק, שהוא סעיף הסיכום, ציין התובע בהפסד כושר השתכרות לעתיד סך של 100,000 ש"ח.

9. הוצאות רפואיות לעתיד: לאור הטיפולים הצפויים בעתיד, בהתחשב באופי הפציעה יש להעריך את הפיצוי בסך של 5,000 ₪. אולם, בסעיף 16 לתחשיב הנזק, שהוא סעיף הסיכום, ציין התובע כי ההוצאות הרפואיות לעתיד נאמדות בסך של 10,000 ₪.

10. הוצאות לעתיד: המשך קבלת טיפולים רפואיים והתייעצויות עם מומחים מוערכים בסך של 10,000 ₪.

11. כאב וסבל: בהתחשב באופי הפגיעה הקשה וההשפעה על התפקוד היומיומי סכום הפיצוי עבור כאב וסבל מגיע לסך של 16,553 ₪.

12. תמצית טיעוני הנתבעת:

הנתבעת כופרת בנסיבות התאונה, בחבותה ובנזק כלשהו (למעט כאב וסבל, במידה ותיקבע חבות).

החבות:

לטענת הנתבעת, לא הוכיח התובע את נסיבות קרות התאונה. הנתבעת מגיעה למסקנה זו מהנימוקים העיקריים המפורטים להלן:

13. עדות יחידה: למעשה, מדובר בעדות יחידה הדורשת הנמקה כפי שנקבע בסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א- 1971 (להלן: "פקודת הראיות"). חובת הנמקה זו דורשת מתן "טעם אמיתי" שיכול להיות נעוץ בהיגיון הדברים, או טעם מיוחד אחר שיש לפרט בכתב (מסיכומי הנתבעת, סעיף 3).

ניתוח המצב העובדתי, לטענת הנתבעת, מביא למסקנה שיש בעדותו של התובע "חוסר מהימנות". לדוגמא, מביאה הנתבעת את שינוי הגרסאות לגבי מטרת היציאה לקניות. כמו כן, יש בעדותו של התובע פרדוקסים שלא ניתנים להסבר, כמו למשל טענתו שהרכב פגע בצד הימני של רגלו בעוד הצלקת הגדולה היא בצד הפנימי של השוק (סיכומי הנתבעת בעמ' 2 למעלה).

אופי הפציעה: הפציעה הייתה בעיקרה כוויה, שלא ניתן הסבר ממה נבעה. לטענת הנתבעת, יש להניח שהדבר קרה מצינור מפלט של אופנוע שנצמד לרגל בעת נפילתו. ייתכן ואופנוע זה לא היה מבוטח, ולכן הובאה הגרסה כפי שנטענה ע"י התובע.

14. פוליסת ביטוח לאופנוע: לבקשת הנתבעת, הורה ביהמ"ש לתובע להמציא העתקים מפוליסת סחר שהייתה לו במועד התאונה. התובע מצדו הגיש מספר פוליסות חובה רגילות (שהתייחסו ל- 7 מכוניות ואופנוע אחד) המתייחסות לשנים 2009-2011 ופוליסת סחר אחת המתייחסת לתאריכים לא רלוונטיים לתביעה זו (01.12.10-30.11.11).

15. עברו של התובע: לצורך קביעת מהימנות של עד ועל מנת לתת לדברי עדותו את המשקל הראייתי המתאים, יש משמעות לעברו של העד, אם כי על ביהמ"ש להתייחס לכך בזהירות רבה. במקרה הנדון, מהחקירה הנגדית עלה, כי לתובע עבר בעל מספר אירועים פליליים, אשר לא את כולם הוא ציין בתשובה למענה לשאלון שנשלח אליו. מהאמור לעיל עולה שלתובע קיים עבר פלילי מחד, ומאידך הוא לא מסר פרטים מדויקים בתשובות לשאלון שנשלח אליו והדבר מעיד על מהימנותו.

16. עדות אחות התובע: הנתבעת מפנה לעדות אחות התובע (פרט' עמ' 20, ש' 28-32), אשר לא זכרה לאיזה בית חולים פונה התובע. לטענת הנתבעת, אין לתת ערך לעדותה של אחות התובע במיוחד לאור דברי הסיכום שלה בהם העידה: "אני לקחתי אותו בכמה תאונות, אני לא יודעת לאיזה תאונה מתייחס הדיון פה, אני לא זוכרת כלום." (פרוטוקול עמ' 22, ש' 1-2).

17. נטל הראיה להוכחת קרות התאונה הוא על התובע. במקרה הנדון התובע לא הרים את הנטל. עיקר ההוכחה הייתה מבוססת על עדותו היחידה של התובע, אשר אין לתת לה משקל רב לאור מהימנותו הבעייתית.

18. אין לתת משקל לטענת התובע שביקש להיבדק בפוליגרף, ואשר נטענה כפי הנראה לאחר שהתובע ידע מה היא עמדתה של הנתבעת לגבי בדיקה זו. מכל מקום, התובע אף לא הגיש בדיקת פוליגרף מטעמו.

19. במידה ויקבע ביהמ"ש שקיימת חבות, טוענת הנתבעת שלא הוכח כל נזק.

לחילופין, טוענת הנתבעת, כי המומחה סיכם את חוות דעתו בכך שקבע ש"מר ג'אבר החלים מפגיעותיו בתאונה הנידונה ואין צורך בטיפול נוסף" (עמ' 4 לחוות הדעת).

בנוסף, לטענתה, גם הצלקת שנותרה איננה פוגעת בתפקוד או בכל עיסוק שהוא.

20. כושר ההשתכרות: התובע לא הוכיח מה היו עיסוקיו עובר לתאונה ובאיזה אופן נפגע כושר עיסוקו. מכל מקום, העיד התובע כי איבד את כושר השתכרותו בשל בעיות רפואיות אחרות כפי שפורט בפרוטוקול בעדות התובע (פרוטוקול עמ' 17 ש' 6 ועמ' 19 ש' 15-22).

עוד מציינת הנתבעת, כי מתלושי השכר שהגיש התובע עולה שעבד במוסך ג'אבר. הנתבעת מפרטת בסעיף 21 לסיכומיה את הימים והשעות שעבד בחודשים הסמוכים לתאונה. הנתבעת מצביעה על היעדרויות רבות של התובע מהעבודה בחודשים הסמוכים לתאונה, אך מנגד שכרו של התובע לכאורה לא הושפע מהיעדרויות אלה.

בנוסף, טוענת הנתבעת, כי התובע "שכח" לציין בתצהירו כי בחודשים אוגוסט וספטמבר הוא ביצע עבודות שירות לפי גזר דין המפורט בפריט 8 ב- נ/2, וכי בחודשים אלה אין בתלושי השכר אפילו שעת היעדרות אחת.

נוכח אי זימון עורכי התלושים והעדר התייחסות לתלושים ולתוכנם, לטענתה, התלושים אינם קבילים ע"פ פקודת הראיות. כמו כן, התובע לא צירף תלושי שכר לתקופה עובר לתאונה, ולא בכדי.

בהתאם לאישורי מל"ל (נ/3) בשנת 2007 השתכר התובע כ- 3,000 ₪ לחודש, בשנת 2006 בחודשים מאי- דצמ' השתכר פחות מ- 2,000 ₪ בחודש. תמוה, לטענת הנתבעת, כיצד קפצה ההכנסה לאחר התאונה ל- 7,000 ₪ בחודש עבור 10 ימי עבודה ואח"כ ירדה ל- 4,000 ₪ עבור 22 ימי עבודה. כמו כן, תמוה כיצד שולמה ההכנסה במלואה בזמן עבודות השירות.

לחילופין, מעדות התובע לא ניתן להסיק כמה כסף הפסיד בתקופת אי הכושר, ומהתלושים שהגיש, ניתן לכל היותר לקבוע שהפסד השכר בעבר הגיע לסך של 5,467 ₪.

בנוסף, הנתבעת מתנגדת להגשת המסמך המכונה "דו"ח שנתי מפורט לפי תאריך אסמכתא", שכן עורכו לא זומן, ולא הוגשו עדויות לאימות אותו דו"ח שרואה חשבון זקאק רשום כמפיקו.

21. אין מחלוקת לעניין הפיצוי בגין כאב וסבל. אין הצדקה לכל פיצוי בגין הוצאות רפואיות בעבר או בעתיד. אין מקום לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, טענה אשר למעשה נזנחה לאחר שלב כתבי הטענות.

22. דיון:

נסיבות אירוע התאונה:

המחלוקת הראשונה אליה יש להתייחס הינה המחלוקת בדבר נסיבות אירוע התאונה.

לטענת התובע, התאונה אירעה כאשר חצה את הכביש לכיוון גן תמר ביפו במטרה לקנות מצרכים במכולת. לטענתו, כאשר חצה במעבר חצייה נפגע ע"י רכב שפגע וברח (פרט' עמ' 14 ש' 4-6).

הנתבעת, לעומתו, טוענת שלא מדובר כלל בתאונה בה הייתה מעורבת מכונית, אלא בתאונה עצמית של התובע בה היה מעורב אופנוע (לא מבוטח), וכי נראה כי האופנוע נפל על רגלו של התובע וגרם לו לכוויה במקום בו מופיעה הצלקת בגינה נקבעו לו אחוזי הנכות.

23. להוכחת גרסתו, העיד התובע עצמו, העידה אחותו ולטענתו אף במסמכים ניתן לראות סיוע לעדותו.

התובע טען, כי הוא נפגע מרכב ולא מאופנוע, בניגוד לסברה שהעלתה הנתבעת. יצוין כבר עתה, כי אני מקבלת את גרסת התובע לעניין עצם קרות התאונה מהטעמים המפורטים להלן (בהתאם לטיעוני הצדדים):

הנתבעת פנתה למומחה מטעם ביהמ"ש בשאלות הבהרה. אחת השאלות הייתה האם הפגיעה ממנה סבל התובע אופיינית לפגיעה מאופנוע או מרכב או אולי נפילה במדרגות. והמומחה השיב לשאלה זו כך:

"ב. אני לא מניח כי נפגע מנפילה במדרגות, מה שמשאיר לנו שני מנגנונים סבירים. פגיעה מרכב או פגיעה כרוכב קטנוע. שתי האופציות סבירות בעיני ואין אחת יותר סבירה מהשנייה.

ג. כאמור שתי האפשרויות סבירות בעיניי. במידה ומדובר ברכב פוגע, נראה שהייתה פגיעה ישירה בשוק. הרכב יכול לבוא מימין או משמאל". (ראו תשובות לשאלות הבהרה).

כלומר, מתשובתו של המומחה לשאלות ההבהרה עולה, כי שתי האפשרויות סבירות- פגיעה מרכב או פגיעה מקטנוע. המומחה אף הבהיר לעניין אופי הפציעה, כי נראה שהייתה פגיעה ישירה בשוק, כאשר הרכב יכול היה לבוא מימין או מצד שמאל.

24. בתעודת חדר מיון של בית החולים נכתב כך: "נפגע מרכב בת.ד. פגע וברח לדבריו. ללא חבלת ראש" (צורף כנספח לתצהיר התובע).

בע"פ 7293/97 ז'אפר ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 460, קבעה כב' השופטת דורנר בעמ' 469 (פסקה ד') כך:

"החריג הרלוונטי לענייננו מקבוצת הרס גסטה הוא זה המאפשר קבלתה של עדות בדבר אימרה ספונטנית. עדות כזו מתקבלת בדרך-כלל כראיה על-אף היותה עדות שמיעה, שכן ההנחה היא כי מסירה ספונטנית של אימרה מפחיתה את החשש כי מוסר האימרה אינו מהימן וכי הייתה לו שהות לארגן את גירסתו ולסלף את אימרתו. כן מופחת החשש, כי תוכן האימרה אינו מדויק הואיל וזיכרונו של מוסר האימרה בגד בו".

נכונים הדברים האמורים לעיל אף לענייננו- מסירה ספונטנית של אימרה, כמו זו שמסר התובע בעת שהתקבל בחדר המיון מיד לאחר התאונה, כי מדובר בתאונת פגע וברח, מפחיתה את החשש כי מוסרה אינו מהימן, או שהייתה לו שהות לארגן את גרסתו.

25. התובע אף מסר לנתבעת את כל העתקי פוליסות הביטוח שהיו ברשותו בגין רכבים וכן אופנוע אחד בתקופה שבין שנת 2009 לשנת 2011. ייתכן והתובע לא מצא את כל פוליסות הביטוח שביקשה הנתבעת, שכן מדובר בדרישה שהועלתה זמן רב לאחר קרות התאונה, אך יחד עם זאת, ניתן ללמוד מאותן פוליסות שהתובע נהג ונוהג לבטח את הרכבים או האופנועים הנמצאים ברשותו.

הנתבעת ביקשה לזמן לעדות את פקידי שלושת חברות הביטוח שביטחו את התובע (פרט' עמ' 11), אולם חזרה בה מהבקשה (בבקשה מיום 07.05.13).

26. לא זו אף זו, התובע אף היה מוכן להיבדק במכון פוליגרף שימונה ע"י בהמ"ש לצורך מתן תשובה לשאלה האם נפגע כהולך רגל בתאונת פגע וברח ביום 06.01.08, וכי ע"פ תוצאות הבדיקה- היה והתובע יימצא דובר אמת, הרי שהנתבעת מוותרת על הטענה בעניין החבות וכל שתיוותר זו המחלוקת לגבי גובה הנזק, ומנגד- היה והתובע יימצא דובר שקר- תידחה התביעה (ראה החלטה בדיון מיום 16.03.10 בעמ' 2).

הנתבעת סירבה להצעת התובע להיבדק במכון פוליגרף (ראו בקשה מיום 22.03.10), בין היתר משום שאמינותה של בדיקת הפוליגרף אינה מושלמת.

27. לעניין טענת היות עדותו של התובע עדות יחידה, השיב התובע כי טבען של תאונות פגע וברח שאין להן עדים, זולת הנפגע. אכן נכון כי לא היו עדי ראיה נוספים לתאונה, אך את הסיוע הנדרש לעדות יחיד ניתן לראות הן בעדותה של אחותו של התובע, אשר הסיעה את התובע מיד לאחר התאונה לבית החולים, והעידה על דברי התובע שנאמרו מיד לאחר התאונה (פרט' עמ' 21 ש' 25-27). סיוע נוסף, כאמור, ניתן למצוא ברישומי ביה"ח ממועד התאונה בהם צוין, כי התובע נפגע מרכב בתאונת דרכים פגע וברח.

28. הנתבעת צירפה תעודת עובד ציבור ממשטרת ישראל, מדור מידע פלילי (סומן נ/2), לפיה לתובע עבר פלילי עשיר. לטענתה, הדבר מעיד על מידת מהימנותו של התובע ולמשקל המופחת שיש ליתן בעדותו ובגרסתו לעצם קרות התאונה.

לעניין זה יש לחדד, כי יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. התובע נשאל על עברו הפלילי. בתשובתו לשאלון הוא לא הכחיש את עברו הפלילי. לטענת הנתבעת, התובע הסתיר עבירות רבות נוספות בהן הורשע. מוצג נ/2 מעלה, כי אכן לתובע עבר פלילי לא מבוטל. כאשר נשאל בחקירה הנגדית מדוע לא פירט את העבירות האחרות בהן הורשע, השיב כי חשב שנשאל על המקרים בגינם הוכנס לבית הסוהר, ולא הבין כי נשאל על התיקים הכלליים בהם הורשע (פרט' עמ' 18 ש' 15-23).

יפים הדברים הבאים לענייננו כפי שנאמרו מפיו של כב' הש' בייסקי בע"פ 689/82 פנחס מאירוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 20.08.84):

"גם עדים בעלי אופי שלילי אינם פסולים לעדות, ואין מניעה לבסס על-פי דבריהם ממצאים; במקרה כזה מצווה בית המשפט על זהירות יתר בהערכת דבריהם, וייתכן אמנם, כי ללא תימוכין בגרסה ממקורות אחרים ונוספים יהסס בית המשפט לבסס ממצא על דברי עד כזה".

בהתאם להלכה הפסוקה, ברי כי עדים בעלי עבר פלילי אינם פסולים לעדות, וכי אין מניעה לבסס ע"פ דבריהם ממצאים. במקרה כזה על בהמ"ש לנהוג בזהירות יתר כאשר הוא בא להעריך את עדותם ולקבוע את משקלה. את עדותו של עד בעל עבר פלילי יש לבחון עם יתר הראיות שבאו בפני בהמ"ש, אך להבדיל ממקרה בו מדובר בעד ללא עבר פלילי, הרי במקרה בו לעד עבר פלילי, יש לבחון עדותו במכלול הראיות באופן זהיר יותר.

29. לאחר בחינת עדות התובע בהתאם לעקרונות שפורטו לעיל מצאתי כי יש לקבלה לעניין התרחשות התאונה לאור מכלול הראיות והעדויות כולן אשר הוצגו בפניי, ובמיוחד לאלו המפורטות להלן:

תשובת המומחה לשאלות ההבהרה; תעודת חדר מיון; העתקי פוליסות הביטוח שצורפו ע"פ דרישה; הנכונות להיבדק במכון פוליגרף; עדות אחות התובע ועדותו של התובע עצמו - אני מגיעה למסקנה, כי יש לקבל את גרסתו של התובע, באשר לעצם קרות התאונה.

30. עוד הנתבעת מעלה לעניין מהימנות עדותו של התובע, כי יש שינוי בגרסאות שמסר. מחד, לטענתה, הצהיר, כי יצא למכולת לקנות מצרכים. בחקירתו סיפר כי יצא לקנות דברים לבית ובהמשך השיב כי לא הלך לחנות מסוימת. כמו כן הוסיף כי המטרה הייתה לקנות מצרכים לבית וגם לעשות הליכה (פרט' עמ' 14 ש' 23-26).

אינני רואה סתירה מהותית בין הגרסאות שמסר התובע. בחקירתו הבהיר התובע, כי יצא מהבית ע"מ "לקנות כמה דברים לבית". המטרה הייתה "לקנות מצרכים לבית וגם לעשות קצת הליכה". כאשר נשאל מה שם החנות אליה הלך, השיב כי לא הלך לחנות מסוימת (פרט' עמ' 14 ש' 5, ש' 24-26).

למרות ההבדלים עליהם הצביעה הנתבעת בגרסאות התובע, לא מצאתי שיש בהם עד כדי איון העדות, שכן לא מדובר בגרסאות סותרות.

לאור הדברים האמורים לעיל, יש לקבל את גרסת התובע בדבר תאונת "פגע וברח" בה היה מעורב רכב. לפיכך, קיימת חבות לנתבעת.

מכאן לשאלת גובה הנזק.

31. גובה הנזק:

התובע יליד 05.08.1980. נפגע, כאמור, בתאונת דרכים, תאונת פגע וברח כהולך רגל, מיום 06.01.08. במועד התאונה התובע היה בן 28 שנים. כיום הוא בן 34 שנים.

כתוצאה מהתאונה סבל מפצעים ברגל ימין ובעיקר מפצע קשה ריפוי בקדמת השוק המקורבת (ראו חוות דעת מומחה בפרק סיכום ומסקנות). בבדיקה שבוצעה לצורך עריכת חוות הדעת (מיום 06.12.2010) נמצא, כי קיימות מס' צלקות ברגל הפגועה שהעיקרית והמשמעותית בקדמת השוק המקורבת, מכוערת ורגישה (שם, עמ' 4 לחוות הדעת).

בגין פציעה זו נקבעו לתובע אחוזי נכות כדלקמן:

נכות זמנית לפי הפירוט הבא:

- אי כושר מלא זמני (100% נכות זמנית) מיום התאונה 06.01.08 ועד יום 04.04.08.

• נכות זמנית בשיעור 20% לפי סע' 35(1)(ג) בקובץ תקנות המל"ל, מתאריך 05.04.08 ועד ליום 19.05.08.

כמו כן, נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% החל מתאריך 20.05.08 בגין צלקת מכאיבה ומכוערת לפי סע' 75(1)(ב) בקובץ תקנות מל"ל (ראו עמ' 5 לחוות הדעת).

32. הפסד השתכרות לעבר:

התובע עבד כפחח במוסך ג'אבר בתל אביב. תלושי שכר שצורפו ע"י התובע מתייחסים לשכר שקיבל התובע החל מחודש התאונה 01/08 ואילך (צורפו כנספחים- לא ממוספרים- לתצהיר התובע). אולם, התובע לא צירף תלושי שכר של חודשי עבודתו עובר לתאונה.

לטענת הנתבעת, תלושי השכר שצירף התובע אינם קבילים, זאת נוכח אי זימון עורכי התלושים והעדר התייחסות לתלושים ולתוכנם ע"י התובע בתצהירו.

היעדר התייחסות בתצהיר לתלושי השכר לא הופך אותם לבלתי קבילים. התלושים עצמם מציינים פרטים מזהים כגון: מקום העבודה של התובע, ימי העבודה, שעות ההיעדרות, הניכויים מהשכר, מועד תחילת העבודה במקום, המצב המשפחתי של התובע וכד', ולפיכך אין חובה על התובע לפרט זאת בתצהירו. רצתה התובעת הייתה יכולה לבקש לזמן את עורכי התלושים.

המגמה בתחום דיני הראיות הינה מעבר מקבילות למשקל. לעניין זה ברע"א 423/83 מדינת ישראל נ' ורד סילברמן, פ"ד לז(4)281 נאמר כך:

"...יש לזכור כי המגמה הכללית בתחום הראיות היא מעבר מקבילות למשקל, כדי לאפשר לבית המשפט תמונה ראויה, והוא שיקבע בהמשך את משקלה של כל ראיה".

הדברים יפים גם לענייננו. בהתאם למגמה להרחיב את כשרות הראיות מבחינת קבילותן, תוך שימת דגש על המשקל, אני אמנם אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי תלושי השכר כפי שהוגשו אינם קבילים כראיה, אך אתייחס לטיעונים אלו בקביעת המשקל הראייתי שאתן לתלושים אלו.

הדבר נכון גם באשר לקבילות המסמך הקרוי "דוח שנתי מפורט לפי תאריך אסמכתא" (של שנת 2009) (נספח לתצהיר התובע), אשר הנתבעת מתנגדת להגשתו ולקבילותו, משום שעורכו, רואה חשבון ויקטור זקאק, לא זומן לעדות (מסמך זה מספק נתונים אודות הכנסות התובע מפחחות וצבע בשנת 2009).

33. הנתבעת צירפה תעודת עובד ציבור של הגב' רינה יוסף, סגנית מנהל תחום רציפות זכויות ביטוח במוסד לביטוח לאומי (מוצג נ/3), ממנה ניתן ללמוד אודות שכרו של התובע עובר לתאונה.

בהתאם לתעודת עובד הציבור, שכרו של התובע בשנת 2007 (עובר לתאונה) עמד על 3,067 ₪ לחודש. אשר על כן, בסיס השכר של התובע עובר לתאונה ובשערוך להיום (צמוד מדד בלבד) עומד על 3,594 ₪ לחודש.

בשנת 2008 (השנה בה אירעה התאונה) שכרו של התובע, בהתאם לתעודת עובד הציבור, עמד על 5,220 ₪ לחודש (בהתחשב בכך כי אף בחודש 07/08 כאשר היה עצור, קיבל שכר כרגיל, זאת בהתאם לתלוש שכר מחודש יולי שצירף התובע לתצהירו), ובשערוך להיום (צמוד מדד) עמד על 6,118 ₪ לחודש.

34. אכן היה על התובע לצרף תלושי שכר המעידים על שכר התובע עובר לתאונה ע"מ שאפשר יהיה להבין האם היה הפסד השתכרות כלשהו ומה גובהו. יחד עם זאת, תעודת עובד ציבור של הגב' רינה יוסף מהמל"ל, שצירפה הנתבעת, מהווה בסיס ראייתי מספק ע"מ לחלץ מתוכו את בסיס השכר של התובע עובר לתאונה, והעדפתי לערוך את החישוב לגבי הפסד ההשתכרות על בסיס זה ולא על בסיס התלושים אותם בחר התובע להגיש .

לאור האמור לעיל, ובהסתמך על חוות הדעת של המומחה, לפיה נגרמה לתובע נכות זמנית לפי הפירוט הבא:

• אי כושר מלא זמני (100% נכות זמנית) מיום התאונה 06.01.08 ועד יום 04.04.08, סה"כ 90 ימים.
• נכות זמנית בשיעור 20% לפי סע' 35(1)(ג) בקובץ תקנות המל"ל, מתאריך 05.04.08 ועד ליום 19.05.08, סה"כ 45 ימים.

כמו כן, נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% החל מתאריך 20.05.08 בגין צלקת מכאיבה ומכוערת לפי סע' 75(1)(ב) בקובץ תקנות מל"ל (ראו עמ' 5 לחוות הדעת).

לפיכך החישוב ייערך כדלהלן:

35. בגין אי כושר מלא למשך 90 ימים (3 חד'): 3 חד' x 3,594 ₪ = 10,782 ₪. בצירוף ריבית מחצית תקופה סך של 11,541 ₪.

בגין נכות זמנית בשיעור 20% למשך 45 ימים: 1.5 חד' x 20% x 3,594 ₪ = 1,078 ₪. בצירוף ריבית מחצית תקופה סך של 1,144 ₪.

36. לעניין הנכות הצמיתה שנקבעה לתובע בשיעור 10% בגין צלקת מכאיבה ומכוערת ברגלו, יש להעדיף את שיטת הפיצוי הגלובלי.

בע"א 3793/90 זליג נ' מגדל חברה לביטוח (מאגר נבו; סביר מ"ג 226; קציר מהדורה חמישית, פרק 69) נקבע לעניין הפיצוי הגלובלי כדלהלן:

"מקובל עלינו, שככל שניתן ראוי לבסס את חישוב הנזק בשל הפסד השתכרות על דרך חישוב קונבנציונלית על פי הנתונים העולים מעל פני הראיות, אולם יש ובשל העדר נתונים מספיקים או בשל מרכיבי חישוב שהם בגדר האומדן וההשערה בלבד, עדיף וצודק יותר לקבוע את הפיצוי באופן גלובלי – לא כהימור חלילה, אלא כאומדן המתבסס על מכלול הראיות".

כמו כן, בפסיקה נקבע, כי נכויות בשיעור נמוך של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות אצל אדם מן הישוב (כב' השופט בדימוס קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" (מהדורה חמישית, כרך א', עמ' 259)).

אשר על כן, בגין הנכות הצמיתה החל מיום 20.05.08 ועד מתן פסק הדין, יש לקבוע פיצוי גלובלי בסך של 10,000 ₪.

סך הכול בגין הפסד השתכרות לעבר: 22,685 ₪.

37. הפסד השתכרות לעתיד:

לא הונחה תשתית ראייתית מספקת, כאמור, על פיה ניתן לקבוע פיצוי לגבי ההשתכרות לעתיד. מה גם שמדובר באחוזי נכות נמוכים שניתנו בגין צלקת אשר איננה פוגעת בכושר העבודה. זאת ועוד, ציין המומחה בחוות הדעת כי "מר גאבר החלים מפגיעותיו התאונה הנידונה ואין צורך בטיפול נוסף" (עמ' 4 לחוות הדעת).

הפסד השתכרות לעתיד נקבע על בסיס הנכות התפקודית, אשר נבחנת בהתאם לנכות הרפואית, הנקבעת ע"י רופא מומחה, בין אם במינוי של ביהמ"ש ובין אם ע"י המל"ל.

במקרה הנדון, קבע מומחה ביהמ"ש 10% נכות צמיתה בגין צלקת מכאיבה ומכוערת. קביעת הנכות התפקודית מסורה לשיקול דעתו של ביהמ"ש, אשר אמור לקבוע אותה על סמך מכלול הראיות שהיו בפניו ועל בסיס הנכות הרפואית שנקבעה ע"י מומחה.

במקרה דנן, לא מצאתי שנותרה נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה, וזאת לאור אופי הפגיעה, מקום הפגיעה והנכות שנותרה שהנה בגין צלקת.

מאחר ונותרו לתובע עוד 33 שנות עבודה עד גיל הפרישה ומאחר ומדובר בכל זאת בנכות צמיתה והצלקת הוגדרה ככואבת, הנני מעריכה את נזקו של התובע בסך של 24,000 ₪.

38. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד:

לא הובאו כל מסמכים המעידים על הוצאות בעבר ואשר מהם ניתן אף ללמוד על הוצאות לעתיד. אופי הפגיעה והתנהגות התובע מיד לאחר הפגיעה, מעידים במקרה הנדון כי לא היה צורך בעזרת הזולת (טענה שנזנחה בסיכומים שהפנו לתחשיב הנזק) ואף אין אינדיקציה לצורך בהוצאות נוספות שאינן כלולות בסל הבריאות. כמו כן, כאמור, קבע המומחה בחוות דעתו, כי אין צורך בטיפולים נוספים בעתיד (עמ' 4 לחוות הדעת).

בנסיבות אלו, אני פוסקת סכום גלובאלי בסך של 7,000 ₪ בגין ראשי נזק אלו.

39. כאב וסבל:

בהתאם לנכות בשיעור 10% ובניכוי גיל, הפיצוי בגין כאב וסבל עומד על סך של 19,595 ₪.

40. סוף דבר:

לאור האמור לעיל, הנתבעת תפצה את התובע בהתאם לראשי הנזק הבאים:

הפסד השתכרות לעבר: 22,685 ₪

הפסד השתכרות לעתיד: 24,000 ₪

הוצ' רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד: 7,000 ₪

כאב וסבל: 19,595 ₪

סך הכול: 73,280 ₪

לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 73,280 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ובתוספת מע"מ, וכן החזר מחצית התשלום למומחה ובנוסף תשיב לו את האגרה בהתאם לקבלות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ד, 14 מאי 2014, בהעדר הצדדים.