פתח דבר

1. העניין שבפני, בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן בפני התובענה אשר הוגשה כנגדם.
2. עניין זה הועבר לטיפולי לאחר שנדון בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, ואולם לאחר פרישתה לגמלאות, נבצר ממנה ליתן החלטתה ובשל האמור ניתנת בזאת החלטתי על בסיס כתבי הטענות, מבלי לקיים דיון בפני, ולאחר שניתנה לצדדים השהות להתנגד למתן החלטה באופן זה, ולא הובעה התנגדות כאמור (הסכמת התובע ניתנה).

נתוני יסוד

1. התובענה, תובענה בסדר דין מקוצר, ע"ס 70,267 ₪, אשר הוגשה כנגד הנתבעים כמוחו של כתב ערבות אשר עליו חתמו הנתבעים ביום 9.12.1996, ערבות מתמדת מוגבלת בסכום, לאבטחת כל חובות מר אבישי קליין (שהינו בנה של הנתבעת מס' 1 ואחיו של הנתבע מס' 3) (להלן:"החייב"), זאת במסגרת ניהול חשבון בנק אשר מספרו 53767 (להלן:"חשבון הבנק").
2. בנוגע לחייב, ניתן צו כינוס נכסים על פי פקודת פשיטת הרגל בחודש נובמבר 2004, ולאחר שנתבעה אשתו של החייב (אשר צורפה כשותפה בחשבון הבנק כארבע שנים לאחר החתימה על כתב הערבות), נשלחו לערבים – הם הנתבעים דכאן, הודעות לערבים, כאמור בסעיף 17 ו- 27 לחוק הערבות.

טענות הנתבעים

1. הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, ובמסגרת בקשתם, טענו למספר עילות בעטיין מוצדק ליתן להם רשות להתגונן בפני התובענה:
   1. הנתבעים טוענים, כי עילת התובענה כנגדם, התיישנה, שכן עילת התובענה כנגד החייב התגבשה בשנת 2002 (כאשר כבר בשנת 2004 ניתן כנגדו צו כינוס נכסים, וברבות השנים אף הופטר מחובותיו).
   2. הנתבעים טוענים כי עילת התובענה מכח כתב הערבות אשר נחתם על ידם, התיישנה אף היא, שכן משנת 1996, לא נשלחה לנתבעים כל הודעה שהיא, וזאת בניגוד לחובה המוטלת על התובע מכח הוראות המפקח על הבנקים. בין היתר טוענים הנתבעים, כי יש לראות באי משלוח ההודעות משך תקופה ניכרת כאמור, משום ויתור מטעמו של התובע.
   3. הנתבעים טוענים, כי לא הוכחה יתרת חובו של החייב לתובע, ובהתאם לאמור, אין התובענה עומדת במידה ההוכחה הנדרשת. יתר על כן, טוענים הנתבעים, כי פנו ודרשו לקבל את דפי החשבון, ואי המצאתם, לעמדתם, מצדיקה מתן רשות להתגונן בפני התובענה.
   4. הנתבעים טוענים כי התובע נהג במסגרת הגשת התובענה, שיהוי ניכר, המגיע כדי חוסר תום לב, באופן המצדיק מתן רשות להתגונן בפני התובענה. בין היתר טוענים הנתבעים, כי המתנת התובע משך תקופה מאוד ממושכת, הביאה לכך לא פעלו כפי שיכולים היו לפעול, ככל שהדרישה היתה מוצבת בפניהם, במועדה.
   5. הנתבעים טוענים ערבותם פקעה, הן מכח היעדר גילוי והטעיה בשלב החתימה על כתב הערבות, והן בשלב שלאחר קום עילת התביעה כנגד החייב ועד לנקיטת ההליך נגד הערבים, וכן טוענים הם לפקיעת הערבות מכח שינוי בחיוב הנערב מבלי ידיעתם.
   6. בנוסף לאמור, טוענים הנתבעים, כנגד הריבית הגלומה ביתרת החוב, וכן טוענים הם כי הסדר הנושים של החייב, הסדיר את כל חובותיו, לרבות חובו זה.

דיון

1. בכל הנוגע לטענת כי עילת התובענה כנגד הנתבעים התיישנה, מכח התיישנות העילה כנגד החייב, דינה של הטענה להידחות. העילה כנגד הערבים, מושלמת למעשה רק עם התקיים התנאי המאפשר נקיטת הליך משפטי כנגד הערבים. התנאי, בהקשר זה, הושלם הלכה למעשה, רק עם מתן צו הכינוס לפי פקודת פשיטת הרגל, שכן עד לאותו מועד, מדובר בחיוב אשר ההליכים לגבייתו טרם מוצו כנגד החייב העיקרי, ולפיכך, קודם לכן, לא יכול היה התובע לפנות ולנקוט בהליך משפטי כנגד הערבים. הואיל וצו הכינוס ניתן בחודש נובמבר 2004, והתובענה הוגשה בחלוף פחות מחמש שנים מאותו המועד, סבורני כי העילה כנגד הנתבעים, בין מכח כתב הערבות ובין מכח שאלת חבותו של החייב העיקרי, לא התיישנה. אמנם, יכול ועילת התובענה תתיישן כנגד חייב, במועד האחרון בו קוים ההסכם לניהול חשבון בנק; ואולם כאשר בטרם חלוף תקופת ההתיישנות, קורה "אירוע מכונן" של צו כינוס נכסים, ממילא סבורני כי מירוץ ההתיישנות כנגד החייב נעצר, באופן מסוים, ומאותו מועד יכול להתחיל מירוץ ההתיישנות בנוגע לעילה כנגד הערבים. טענה זאת, נדחית לפיכך.
2. אף הטענה בדבר שינוי החיוב לו ערבו הנתבעים, דינה להידחות, שכן כפי שהדברים באים לידי ביטוי בתשובת התובע לבקשה למתן רשות להתגונן ובסיכומי הטענות, הרי שכתב הערבות כלל חלופה זאת (הגם שלעמדתי, באופן עקרוני, ההסכמה לערוב לחיוביו, אינה פוקעת ככל שמצורף צד ג', החב עימו יחד ולחוד); ומשנכללה חלופה זאת, בכתב הערבות, קרי, הערבות תחול גם אם יצורף שותף לחשבון, הרי שאין לטענה זאת תוחלת.
3. בכל הנוגע לטענה לפיה העילה מכח כתב הערבות התיישנה בשל אי משלוח הודעה מתאימה, סבורני כי המונח הננקט על ידי הנתבעים, הינו שגוי. הטענה אינה כי העילה התיישנה, אלא כי היא פקעה, שכן אי משלוח ההודעה המתאימה, משך כל מירוץ חיי הערבות, יכול ליצור הסתמכות מסוימת; לא בכדי, הנחיות המפקח על הבנקים הינם למסור הודעה תקופתית בנסיבות אלו, על מנת שערב לא יוכל לטעון כי סבור היה שערבותו פקעה, כל עוד מדי תקופה נשלחת אליו הודעה מתאימה.
4. התובע עצמו, אינו מציין כי מסר כל הודעה שהיא אודות הערבות, וההתפתחות של הערבות עם חלוף התקופה; לא הודעה מדי שנה, לא הודעה כאשר נקלע החייב לקשיים, לא הודעה כאשר הופסקה הפעילות בחשבון הבנק, לא כאשר נקלע החייב להליכי פשיטת רגל, אלא רק מספר שנים לאחר מכן. סבורני כי אי משלוח ההודעות משך כל התקופה כאמור, קרי משנת 1996 ועד לשנת 2006, מצדיק מתן רשות להתגונן בפני התובענה, על מנת שתיבחן האפשרות, לפיה הנתבעים ניזוקו בגין אי מסירת ההודעות. ייאמר כי מתוך 13 שנים של חיוב בריבית (מחתימת כתב הערבות ועד הגשת התובענה), הרי שהתובע לא שלח כל הודעה משך 10 השנים הראשונות (והתובע מפנה להודעה משנת 2006), וכן השתהה ביידוע הערבים על קשיי החייב, משך ארבע שנים (משנת 2002 בה נקלע החייב לקשיים, ועד לשנת 2006), ויכול ולערבים היתה הסתמכות על אי ההודעה;
5. יתר על כן, טען אחד הערבים, כי השיב לחייב, בשנת 2003, כספים שהיה חייב לו – כאשר במידה והיה התובע מיידע כיאות את הנתבעים אודות קשיי החייב, היה מפנה את אותם כספים לתובע, ובכך למעשה, עקב ההסתמכות על אי משלוח ההודעות, שינה את מצבו לרעה. הנתבעים לא נחקרו בנקודה זאת (ייאמר כי מלבד הגשת מספר מסמכים, חקירת הנתבעים התעלמה מטענות ההגנה הרבות אשר הועלו, דבר אשר כשלעצמו, מכח ההימנעות מלשאול שאלות הנוגעות לטענות, מצדיק היעתרות לבקשה), ומאחר ובשלב דיוני זה, ההכרעה הינה בדבר הגנה אפשרית על בסיס ראיות לכאורה, סבורני כי יש ליתן רשות להתגונן בפני התובענה.
6. ולא רק זאת; ככל שניזוקו הערבים מחלוף הזמן, הרי גם אם אין בכך כדי להפטיר מערבותם ולהביא לפקיעתה, הרי שיכול הדבר להביא לביטול הריביות, ולפירעון ערבותם בערכי קרן – והרי הקרן שהיתה נכונה לפחות למועד בו הופסקה הפעילות בחשבון הבנק, אינה כערכה ביום בו נמסרה ההודעה לראשונה, כמפורט בכתב התביעה.
7. ואוסיף: בכל הנוגע לשאלות הטענות להטעיה והיעדר גילוי הן בשלב הטרום-חוזי והן בשלב שלאחר קריסתו הכלכלית של החייב, לא נשאלו הנתבעים כל שאלה. מציינים הנתבעים, כי הוטעו בעת החתימה על ההסכם, ויתר על כן, מציינים הם כי הינם לקוחות אותו הבנק ממש, ולמרות עשרות ביקורים בסניף הבנק, לא נאמר להם דבר וחצי דבר אודות ערבותם העתידה להידרש מהם. היעדר החקירה אף במישור זה, מצדיקה מתן רשות להתגונן בפני התובענה.
8. למעשה, די בכך. די כי חלק מטענות ההגנה תתקבלנה כהגנה אפשרית בנסיבות העניין, כדי לדלג מעל המשוכה הדיונית של "מתן רשות להתגונן", על מנת להצדיק העברת התובענה לפסים המתאימים, ולא להידון בסדר דין מקוצר.
9. אציין כי אף טענות נוספות, ראויות לשמש כטענות הגנה בהקשר זה: טוענים הנתבעים, כי לא צורף דף החשבון; אכן, כאשר מדובר בערבות, אין צורך לצרף את דף החשבון, שכן די בכך כי יתרת החוב אשר נותרה בספרי התובע, עולה על סכום הערבות (והרי אין הערב יכול לחוב יותר מאשר החייב העיקרי), ולשם כך צורפה הפסיקתא המעידה על יתרת החוב; יחד עם זאת, מן הראוי לברר, איזה חלק מהחיוב שולם על ידי החייב במסגרת הסדר הנושים שלו (ולעמדתי, לא ניתן לראות בהסדר הנושים משום ויתור על החוב, אלא ההיפך מכך, בדיוק בשל טעם זה, מתבקשת ערבותם של צדדי ג' במקרים רבים), ואיזה חלק ממנו שולם על ידי השותפה לחשבון, אשתו של החייב.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, ניתנת בזאת רשות להתגונן בפני התובענה.
2. לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות, וסבורני כי במקרה זה מן הראוי כי הוצאות ההליך תיבחנה לאור התוצאה הסופית אליה יגיע המותב אשר ידון בתובענה לגופה.
3. התצהירים ישמשו ככתב הגנה, המזכירות תנתב התיק לקביעה.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשע"ג, 03 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.