תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

הצדדים הגישו תחשיבי נזק לקראת ישיבת 3.7.12. בית המשפט עיין בתחשיבים והכין הצעת פשרה. טרם מסר את ההצעה ביקש לקבל את עמדת הנתבעת בשאלת החבות. הנתבעת הודתה בחבות [פרוט' 3.7.12]. בית המשפט מסר את הצעתו.

ב – 25.7.12 הגישה הנתבעת "הודעה" לפיה אינה מסכימה ל"אירוע ו/או החבות". מאחר שאין הליך של "הודעה", הוחלט שמדובר במוסכמה ללא אפשרות נסיגה בהודעה כפי שהוגשה.

ב – 28.11.12 הוחלט כי על הצדדים להגיש תצהירים ומוצגים ולהתייצב לקדם משפט קבוע.

התובע הגיש תצהיריו ב - 17.12.12. במסגרת זו התייחס גם לשאלת החבות והתרחשות התאונה הנטענת.

בהגיע קדם המשפט, לא ראתה הנתבעת לנכון לשלוח נציג "משום שחב' הביטוח חולקת על החבות" . הוחלט שהנתבעת רשאית להגיש כל בקשה תוך 7 ימים [פרוט' 15.1.13].

הנתבעת הגישה בקשה לחזור בה מהודאתה. ב – 20.1.13 נמחקה בקשתה בהיעדר תצהיר.

יוצא – הנתבעת נתפסה על הודאתה ונכון לעכשיו, לא הותר לה לחזור בה ממנה. מאידך, התובע התייחס לשאלת החבות בתצהיריו. בהינתן מצב דברים זה – קיימת בפועל פלוגתא על חבות.

לכן – נעתרת לבקשת הנתבעת לזמן פקיד תביעות מטעם חברת ביטוח מנורה, כבקשה מס. 20 מאת הנתבעת.

שמורות לצדדים טענותיהם לסוף הדרך.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ד, 08 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.