בפני בקשת המבקשים מיום 9.5.17 להארכת מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה וההתאמה להיתר אשר הוטל עליהם בגדר תיק זה.

בבקשתם עותרים המבקשים להארכת מועד כניסתם לתוקף של צוי ההריסה וההתאמה להיתר אשר ניתנו בעניינם בתיק זה ביום 22.5.11 ואשר מועד כניסתם לתוקף הוארך מעת לעת, ההארכה האחרונה עד יום 10.1.17.

לבקשתם צרפו המבקשים מכתב מאת האדריכל המטפל בעניינם הסוקר את הטיפול בתוכנית המפורטת שתאפשר הכשרת חריגות הבניה בביתם.

מנגד טוענת המשיבה בתגובתה כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל אי עמידת המבקשים בדרישות הסף להגשתה, כגון – הגשתה לאחר כניסת הצו לתוקף ולא 21 יום קודם לכן, כי לא פורטו בה כל ההליכים הקודמים מאז מתן הצו, כי לא נתמכה בתצהיר לרבות תצהיר איש מקצוע וכי לא צורפה אליה תגובת המשיבה בכתב.

גם לגופה טוענת המשיבה כי דין הבקשה להדחות באשר כבר ביום 5.10.16 הוחלט לבטל את ההחלטה להפקיד את התוכנית בשל אי מילוי התנאים המפורטים בהחלטת הועדה והודעה על כך הועברה לידי אדריכל המבקשים לרבות העובדה שלא ניתן להאריך את המועדים וכי ניתן לבקש להעביר את הבקשה לטיפול הועדה המחוזית לתכנון ובניה מבלי שמאז חלה כל התקדמות.

המשיבה טוענת כי בפסיקה נקבע כי הארכת מועד כניסתו לתוקף של צו הריסה מותנית בהיות היתר הבניה ביחס לבניה טעונת ההריסה מצוי בהישג יד וכי לא אלה פני הדברים בנידון דידן, ובפני המבקשים הליך תכנוני ארוך ומורכב אשר אין לדעת את משכו או תוצאתו הסופיים בודאי שאין מדובר בהיתר המצוי בהישג יד.

אשר על כן, טוענת המשיבה, גם לגופה דין הבקשה לדחיה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחה וכן בתגובת המשיבה ונספחיה סבור אני כי הצדק עם המשיבה וכי אין מקום לקיום דיון בבקשה במעמד הצדדים.

אכן הבקשה אינה עומדת בתנאי הסף הקבועים להגשתה, אולם בכך לא אסתפק, במיוחד מקום בו עסקינן במבקשים שאינם מיוצגים ואינם בקיאים בהליכים המשפטיים.

גם אם אתעלם מטענות הסף, הרי גם לגופה וגם בהסתמך על גרסת המבקשים עצמם והאדריכל מטעמם עדיין סיכום מצבו של הליך אישור התוכנית על פי דברי האדריכל הינו – "תקוותנו היא שהפעם, היות שמתכונתה העקרונית של התוכנית נבדקה ותוקנה ותיקוניה אושרו וכל מה שנותר לעשות הוא להרחיב את זכויותיה בתקנון שלה, התוכנית תאושר תוך השנה הזו." (סעיף 7 למכתב האדריכל התומך בבקשה, ההדגשות כאן ובציטוטים להלן שלי – א.ב.).

נמצא כי גם לפי אדריכל המבקשים מדובר בתקוה ולא בקביעה שניתן לבסס, עסקינן במתכונתה "העקרונית" של התוכנית אשר – לדבריו – נבדקה ותוקנה כדבעי אולם אין לדעת האם גם פרטיה המלאים מאושרים או יאושרו בעתיד, עדיין יש להרחיב את הזכויות בתקנון מבלי שברור האם מדובר במהלך שמוסדות התכנון או כל גורם רלוונטי תומכים בו או מתנגדים אליו, וגם בהנתן האפשרות האופטימית שמצייר האדריכל עדיין כל שיש בידו לקוות הוא כי התוכנית תאושר השנה.

אין צורך לציין כי אישורה של תוכנית עדיין איננו היתר בניה וגם עדיו, וגם בהנחה שתקוותיו של אדריכל המבקשים יתממשו, ארוכה עוד הדרך עד קבלתו.

יפים לענין זה דבריו של בית המשפט העליון ברע"פ 4007/14 ספיר-קדמת עדן בע"מ ואח' נ. מדינת ישראל – הועדה המרחבית לתכנון ובניה שרונים (12.6.2014)) –

"9. סעיף 207 לחוק התכנון והבניה מסמיך את בית המשפט להאריך מועד שנקבע לביצוע צו הריסה "אם ראה טעם לעשות כן". בפסיקה הובהר, כי יש חשיבות מרובה לביצוע צו הריסה במועדו, ולפיכך היעתרות לבקשת ארכה תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", כאשר הדגש המרכזי יינתן לשאלה האם היתר הבנייה נמצא "בהישג יד מיידי" של המבקש, וכך נאמר:

"כשניתן צו הריסה כדין נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצוע ... כפי שמתברר, אין דברים אמורים בתכנית מיתאר מאושרת ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד מיידי ורק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב אותו באופן זמני. כאן דברים אמורים בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב מאוד שסיכוייו אינם ידועים, ואפילו תאושר תכנית המיתאר ותיכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בנייה, וגם הליך זה דרכו להימשך חודשים מספר. אי-הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי, שמטרתה לאפשר לבעליו של המבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המינהלי אשר כאמור לעיל, נועד לסלק על אתר בנייה בלתי חוקית. אכן, בית-המשפט מוסמך לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי, אך סמכות זאת צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן" (רע"פ 1288/04 נימר נ' יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נח(4) 385 (2004) להלן: עניין נימר)). ... קביעות אלו הפכו להלכה מושרשת..."

במקום אחר הוסיף וקבע בית המשפט העליון, כאשר דובר במקרה בו כבר התקיימה ישיבה לאישור התוכנית ולא כבדידן – עת בוטלה הפקדתה וטרם בוצעה פניה אל הועדה המחוזית, כי –

"בניה ללא היתר, היתה מכבר לחזון נפרץ במחוזותינו, ורבים המבקשים להכשיר את השרץ לאחר פתיחת הליך פלילי. הוראות החוק אינן בגדר "המלצה", בבחינת כל הרוצה יבוא ויקיימן, וכל החפץ ירמסן. נזדמן לי להידרש מזה זמן למקרה דומה בע"פ 6720/06 דהרי נ' מדינת ישראל (2006) ולהליכים הממושכים לגביו. ציינתי שם:

"אכן זכותו של כל אדם לנסות להעביר את רוע הגזירה השיפוטית, אך חובתו של בית המשפט לומר, במקרה המתאים, עד כאן... חסד עצום עשו בתי המשפט עם המערערים שאיפשרו להם להמשיך שנים על שנים בהתרסה נגד החוק, בהקמת מערכת בניה ענפה, וטחנות הצדק אכן טוחנות לאט, ומהחלטה להחלטה" (פסקה ח(5).

ובע"פ 10778/05 עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה (2005) נאמר:

"דומה שאין ספק כי המדובר בניסיון למשוך הליכים בתקוה שבמועד עתידי תבוא בשורה ותוכשר הבניה הבלתי חוקית, שעל אי חוקיותה אין חולק. המערער עושה שימוש בפתחים שפתח לו הדין, מתוך הנחה שטחנות הצדק טוחנות לאט ובינתיים אולי רווח והצלה יעמדו ממקום אחר" (פסקה ג(3)).

בנדון דידן אף אם התקיימה ישיבה כנטען לאישור התכנית ביום 8.1.14, ואף אם זו אושרה, מה שאיני יודע, הדרך עד למתן היתר, אם בכלל, עודה ארוכה."

כל זאת, כאמור, גם אם אקבל במלואה את גרסתו העובדתית של האדריכל מטעם המבקשים, אולם על כך יש להוסיף את טיעוני המשיבה לגופם של הליכי אישור התוכנית אשר על פיהם רחוקה עוד הדרך בפניהם מעבר לכפי שתאר האדריכל.

לאור כלל האמור, הן עקב אי עמידת המבקשים בדרישות הסף להארכת מועד כניסת הצו לתוקף והן לגוף הענין ומאחר שהיתר הבניה רחוק מהישג יד, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ז, 04 יוני 2017, בהעדר הצדדים.