מבוא

1. התובע יליד 29.12.1980 הגיש תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים מיום 1.12.2008.

תמצית טענות הצדדים

1. כעולה מכתב התביעה, ביום 1.12.2008 התובע בהיותו נוהג ברכב, נפגע כתוצאה מכך שרכב צד ג' פגע ברכבו מאחור ובעקבות זאת נחבל בגב ובצוואר.
2. התובע פנה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים כרמל, שם אובחן, כי הוא סובל מחבלה בצוואר ובגב. לטענת התובע, הטיפולים הרפואיים לא הועילו והוא נותר עם מגבלת תנועה שאינה מאפשרת לו להזיז ראשו לכל הכיוונים.
3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. וועדה רפואית קבעה, כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור 10%. הוועדה לא הפעילה את תקנה 15 וקבעה, כי התובע מסוגל לשוב לעבודתו.
4. התובע מבקש לפצותו בגין הפסד השתכרות לעבר, אובדן כושר השתכרות לעתיד, הוצאות נסיעה והוצאות שונות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד וכאב וסבל.
5. הנתבעת מכחישה את הנזקים הנטענים ואת הקשר ביניהם לתאונה.

ראיות הצדדים

1. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע, של מר יעקב רווח (להלן:"רווח") אבי אשתו של התובע ואשר מעסיק אותו כעת, ושל שני עמיתים לעבודה לשעבר של התובע מר שגיא סנדלר ומר טימור סנדלר. העדים נחקרו על תצהיריהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון ומסקנות

1. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים. בנוסף, אין הכחשה של חבות הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו בעקבות התאונה האמורה. המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלת גובה הנזק בלבד.

כאב וסבל

1. לתובע נקבעה נכות בשיעור 10% בעקבות התאונה. התובע לא אושפז. אי לכך, בהתאם לגיל התובע, שיעור הנכות ומועד התאונה, הפיצוי בגין ראש נזק זה הינו 18,401 ₪.

אובדן כושר השתכרות לעתיד

1. וועדה רפואית קבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה של תנועות הצוואר. בנוסף, לא הופעלה תקנה 15 ונקבע, כי התובע יכול לשוב לעבודתו.
2. התובע טוען, כי בנסיבות המקרה הנכות רפואית שנקבעה לו שווה לנכות התפקודית. הנתבעת מתנגדת לטענה זו וטוענת, כי כלל לא נותרה לתובע נכות תפקודית. לטענת הנתבעת, התובע נעדר 7 ימים מעבודה בלבד ולאחר מכן חזר לפעילות מלאה עד היום ושכרו לא נפגע.
3. לאחר ששקלתי טענות הצדדים מצאתי בנסיבות לקבוע, כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה מהנכות הרפואית מהנימוקים שיפורטו.
4. עובר לתאונה שימש התובע כסטאז'ר בראיית חשבון בפירמת רו"ח "קוסט פורר גבאי את קסירר ושות'". על פי תצהיר התובע, מלבד שבוע היעדרות לא נעדר התובע ימים נוספים בשל התאונה. בגין שבוע היעדרות זה קיבל התובע דמי פגיעה.
5. במשך כל תקופת עבודתו במשרד קוסט פורר שולם לתובע שכר רגיל בדומה לכל חבריו למקצוע עם אותו וותק. בהמשך, עבר התובע את מבחני המועצה וקיבל רישיון לעסוק בראיית חשבון החל מיום 27.1.11. עד אותו מועד, המשיך התובע להשתכר שכר רגיל ולא הוכח לי שבאותה תקופה נגרם לתובע חיסרון כיס כלשהו כתוצאה מהתאונה. ברי, כי תקופת העבר הסמוכה לתאונה יש בה כדי ללמד על היקף הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות של הנפגע בעקבות התאונה שעבר.
6. במהלך חודש יוני 2011, החליט התובע להשתלב במסלול של ביקורת פנים וביקורות כלכליות אצל אבי אשתו וזאת לאחר שלטענתו התגלה לו העולם החקירתי ומבירורים שערך הבין שניתן יהיה להגיע לסכומי כסף גדולים בעבודה זו (עמ' 7 ש' 9-15).
7. התובע עבר מיוזמתו ממשרד קוסט פורר לעבוד אצל חמו וזאת מכיוון שלא ראה את עתידו במשרד (עמ' 6 ש' 18-20). במסגרת החלטה זו על שינוי כיוון מקצועי, החל התובע אף בלימודי תואר שני באוניברסיטת בר אילן בהתמחות בביקורת פנים, מאחר ורצה להתפתח במקום העבודה שלו ועל מנת שיהיה לו יתרון על משרדי חקירות אחרים (עמ' 6 ש' 10-12). התובע לומד בימי שישי וביום שני משעה 16:00-22:00. ללימודים בבר אילן נוסע התובע ברכבו הפרטי מחיפה (עמ' 6 ש' 2-3).
8. עוד אוסיף, כי במקביל לעבודתו כסטאז'ר, עבד התובע גם כמנהל בר במועדון בגניגר החל מחודש אפריל 2008 ועד לחודש אוקטובר 2009. היינו התובע המשיך לעבוד בעבודה זו כעשרה חודשים לאחר התאונה.
9. כאמור לעיל, בשנת 2011 הצטרף התובע לחברה של חמו על מנת לעמוד בראש מחלקת הביקורת החקירתית (סעיף 7 לתצהיר רווח). התובע התקבל לעבודה באותו שכר בו עבד במשרד "קוסט פורר" (סעיף 8 לתצהיר רווח).
10. רווח העיד לפני, כי יש כוונה להעלות לתובע את השכר ובעוד פרק זמן של חצי שנה עד שנה, אמורה משכורתו של התובע להיות דומה למשכורתה של בתו מור ובעלה יאיר העובדים אצלו וגם הם נושאים בתארים אקדמיים כמו התובע. רווח העיד לפני, כי מור ובעלה יאיר התחילו לעבוד באותו שכר כמו התובע, שכרם עלה על פי הוותק שלהם ושכרו של התובע אמור להשתוות לשכרם (עמ' 9 ש' 26-31).
11. מכל האמור לעיל התרשמתי, שהתאונה לא שינתה דבר ממסלולו המקצועי של התובע ועד מועד זה לא גרמה לכל גריעה משכרו. התובע החליט לשנות מסלול מקצועי מיוזמתו וללא כל קשר לתאונה ולשם כך אף החל בלימודי תואר שני הכרוכים בנסיעה ממושכת. בנוסף, התובע עובד היום אצל חמו באותו שכר בו החלו לעבוד בני משפחה אחרים, כך שהתאונה לא השפיעה כלל על שכרו. בהמשך, עתיד שכרו של התובע לעלות בדיוק באותו אופן שיעלה שכרם של יתר בני המשפחה.
12. התובע טוען בתצהירו, כי בעקבות התאונה הוא סובל מכאבים בצוואר ובגב והוא מוגבל בתנועות הראש וישיבה רצופה מול מחשב או בנהיגה עלולים לגרום לו לכאב מציק באזור הצוואר ובגב העליון וזה גורם לו לעשות הפסקות. טענות אלו רלוונטיות לראש נזק של כאב וסבל, אולם הן לא באות לידי ביטוי בשכרו של התובע, ולא הוכח לי שעד מועד זה נפגע שכרו של התובע בשל כאבים כלשהם, או שבשל כך חלה גריעה כלשהי משכרו והוא יכול היה להשתכר שכר שונה אלמלא אותם כאבים נטענים.
13. רווח מסר בסעיף 9 לתצהירו, כי מאז שהתובע עובד אצלו הוא נעדר מספר פעמים קטן כאשר יש לו התקף של כאבים בצוואר. לא הוצגה לעיוני כל אסמכתא לעניין זה ולא הוצגו אישורי מחלה לתקופה הרלוונטית. כאשר נחקר על כך רווח הוא השיב שהימים שהתובע נעדר מצטברים לימי חופשה. כשנתבקש להציג את התלושים שבהם רואים ימי מחלה מסר רווח, כי אין ברשותו אולם הוא יכול להמציאם, דבר שלא נעשה.
14. יחד עם זאת, לטווח רחוק, אני כן יכולה לקבל שלכאבים שהתובע סובל מידי פעם בצוואר ולעובדה שנותרה לו הגבלה בתנועה יכולים להיות השפעה על קצב התקדמותו המקצועית בעתיד ובהתאמה על שכרו.
15. אי לכך, לאחר שלקחתי בחשבון את כל אלו, אני קובעת שבנסיבות העניין, נכותו התפקודית של התובע נמוכה מנכותו הרפואית ועל כן החישוב של פגיעה בכושר ההשתכרות של התובע לעתיד יבוצע על בסיס של 50% מחישוב אריתמטי.
16. התובע לא הוכיח, כי נגרמו לו הפסדי שכר בעבר. כאמור, בגין השבוע בו נעדר מעבודתו קיבל התובע דמי פגיעה. מדובר בנזק מיוחד שיש להוכיחו באמצעות ראיות כלשהן. מהראיות שהוצגו לפני עולה, כי ממועד התאונה ועד מועד זה, השתכר התובע באופן רגיל ללא כל גריעה ממשכורתו. אציין, כי התובע בסיכומיו טוען, כי מכיוון שהיה מתמחה במועד התאונה, לא ניתן לכמת את הפסד השכר שנגרם לו בעבר ועל כן הוא ערך חישוב של הפסד שכר לעבר יחד עם הפסד שכר לעתיד החל מתחילת שנת 2011. איני מקבלת טענה זו. התובע החל לעבוד במשרד חמו באותו שכר בו החלו לעבוד ביתו של רווח ובעלה יאיר ועל כן לא הוכח שאלמלא התאונה, היה התובע משתכר שכר שונה.
17. באשר לגובה השכר על בסיסו ייערך החישוב, התובע טוען, כי יש לערוך את החישוב על בסיס שילוש השכר הממוצע במשק, קרי 20,500 ₪ נטו לאחר ניכוי מס הכנסה. התובע השתכר במועד התאונה 7,000 ₪ ברוטו. בעת שהחל לעבוד כרואה חשבון שכרו הגיע ל- 9,700 ₪ נטו, כיום משתכר התובע 11,627 ₪ ובכוונת חמו להעלות לו את השכר בחצי שנה עד שנה הקרובות. התובע הגיש תצהירים של שני חברים שלו למקצוע על המגמה הנוהגת בקשר להעלאת שכר של רואי חשבון. בנוסף, צירף התובע טבלאות שכר המעידות על רמת השכר של רואי חשבון לפי הוותק. התרשמתי, כי אכן סביר ביותר ששכרו של התובע יעלה במהלך השנים אף מעבר לשילוש השכר הממוצע במשק.
18. לטענת הנתבעת, יש לערוך את החישוב על בסיס שכר של 13,000 ₪ ברוטו שהם כ-10,500 ₪ נטו, מאחר ושכרו הגבוה של התובע היום נובע מכך שעובד בעסק משפחתי ואלמלא קשריו המשפחתיים לא היה מגיע לרמת שכר גבוהה.
19. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, מצאתי לקבל טענת התובע, כי בנסיבות העניין לאור מקצועו של התובע והעובדה שממשיך בלימודים לתואר שני ולאור התרשמותי מהתובע, כי הוא מצליח בעבודתו וכנראה אף הצליח בלימודיו אם התקבל לסטאז' באחד מארבעת משרדי ראיית החשבון הטובים בארץ כפי שהעידו חבריו ולאור התרשמותי מהתובע שהוא חרוץ ומסור ומוכן להשקיע בעתידו המקצועי, מצאתי לקבל, כי בנסיבות העניין יש לערוך את החישוב על בסיס שילוש השכר הממוצע במשק קרי 20,500 ₪ נטו.
20. בנוסף, לאור מקצועו של התובע ולאור העובדה שעובד בעסק משפחתי וכן לאחר שלקחתי בחשבון שעסקינן במקצוע חופשי ועל כן אפשרויות התעסוקה הפתוחות בפני התובע הן רבות, ייעשה החישוב עד גיל 70. התובע כעת בן 32.
21. אי לכך, הפיצוי בגין ראש נזק זה הינו 20,500 X10% X 271.89 (מקדם היוון לעוד 38 שנים)X 50% = 278,687 ₪.
22. התובע מבקש בסיכומיו לפצותו בגין אובדן פנסיה ותנאים סוציאליים. התובע בכתב התביעה לא תבע כל פיצוי בגין ראש נזק זה. לפיכך, היה מקום לדחות תביעתו לפיצוי בגין ראש נזק זה. יחד עם זאת, מאחר והנתבעת בסיכומיה על אף שהתובע כאמור לא תבע פיצוי בגין ראש נזק זה, מציעה לפצותו בסך של 7,048 ₪, קובעת לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה בסכום האמור של 7,048 ₪.

עזרת צד ג'

1. התובע בסיכומיו מבקש פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר בלבד וחוזר בו מתביעתו לפיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד. התובע לא המציא כל ראיה התומכת בכך, כי נזקק לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני משפחה. התובע לא אושפז ולאחר 7 ימי היעדרות חזר לעבודה רגילה. התובע לא העיד מי מבני משפחתו על מנת שניתן יהיה להתרשם, כי עזרו לו באופן החורג מעזרה רגילה של בני משפחה. גם לא הוכח, כי מי מבני משפחתו נאלץ להיעדר מעבודתו בשל טיפול בתובע או, כי שגרת חייו שובשה בדרך כלשהי וכי נגרם לו חיסרון כיס. יתרה מזאת, מעבר לתקופה של 7 ימים בהם שהה התובע בחופשת מחלה בביתו, שב התובע לשגרת חייו הכוללת עבודה במשך שעות רבות ביום ובמשך תקופה אף עבד בשני מקומות עבודה הן כסטאז'ר והן כברמן. זאת ועוד אציין, כי בתקופה האחרונה, התובע אף נוסע פעמים בשבוע ברכבו ללימודים באוניברסיטה וחוזר לפחות יום אחד לאחר שעות רבות שהינו מחוץ לבית. מדובר בתובע שמתפקד כרגיל בשגרה ולא התרשמתי שנזקק לעזרה כלשהי של הזולת. אי לכך, איני פוסקת לתובע כל פיצוי בגין ראש נזק זה בהיעדר הוכחה.

הוצאות

1. עסקינן בתאונת עבודה ועל כן, התובע זכאי לקבל החזר בגין כל הטיפולים הרפואיים שקיבל מהמל"ל. התובע לא המציא קבלות על הוצאות כלשהן שנגרמו לו. לאחר ששקלתי את המסמכים הרפואיים שצורפו לתצהיר התובע מצאתי, כי יש לקבוע לתובע פיצוי גלובאלי בגין הוצאות נסיעה שנגרמו וייגרמו לו בעתיד בסך 1,000 ₪.
2. לסיכום, הפיצוי לתובע בגין התאונה נשוא תיק זה הינו 305,136 ₪. מהסכום האמור יש לנכות מענק נכות שקיבל התובע בסך 22,347 ₪.
3. אי לכך, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 282,789 ₪ בצירוף שכר טירחת עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ כחוק וכן החזר אגרה ששולמה משוערכת להיום. בנוסף, מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בגין העדים שהגיעו לעדות מטעמו בסך 500 ₪.
4. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק דין זה שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ג, 31 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.