רקע:

1. ענייננו בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מפגיעתה בתאונת עבודה שאירעה בתאריך 15/05/2006.

2. התובעת, ילידת 1954, עבדה בשירות הנתבעת מס' 1; הנתבעת 1 סיפקה, באותה תקופה, שירותי מזון, לנתבעת 3, בחצרי הנתבעת 3. הנתבעת מס' 2, חברה לביטוח, ביטחה בעת הרלוונטית את הנתבעת 1 בביטוח אחריות מעבידים.

הסכמה דיונית:

3. בדיון מ-01/12/2013 הודיעו הצדדים על הסמכה דיונית, לפיה סכום הפיצוי שייפסק לתובעת יהא כפי הצעת בית-המשפט לפשרה שניתנה ע"ג החלטה מ-20/07/2011; ובאשר למחלוקת בין הנתבעים לבין עצמם באשר לחלוקת האחריות ביניהם, יינתן פסק-דין מנומק לאחר שיוגשו סיכומים בכתב, כשבפני בית-המשפט יונחו כתבי הטענות ותצהירי העדות הראשית, שכבר הוגשו, על צירופיהם.

גובה הפיצוי:

4. בהחלטת בית המשפט מ-20/07/2011, הוצע, כי הפיצוי לתובעת יעמוד על 17,000 ₪, מעבר לתשלומי המל"ל; בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15%, החזרת אגרת תביעה, והוצאות משפט כדי 70% מגובה שכ"ט המומחה הרפואי מטעם התובעת, כנגד הצגת חשבונית המעידה על גובה שכרו.

בהמשך, ובעקבות הסכמות הצדדים, הועמד סכום הפיצוי הכולל על סך 23,442 ₪ (ר' החלטה מ-24/01/2014).

חלוקת האחריות בין הנתבעות 1 ו-3 / טענות הצדדים:

5. הצדדים הגישו סיכומים בכתב, אך התובעת בחרה שלא להגיש סיכומים מטעמה, ככל הנראה משום שרואה בעצמה "צד לא מעוניין" בכל הקשור לחלוקת האחריות בין הנתבעות לבין עצמן.

6. לטענת הנתבעות 1 ו- 2, דין התביעה כנגדן להידחות, כאשר הפיצוי המוסכם יחול רק על הנתבעת 3; לא הוכח כל קשר בין אותו סמרטוט שהונח על רצפת הכניסה לחדר, ושגרם להחלקת התובעת ונפילתה, לבין הנתבעות 1 ו- 2; אותו חדר משמש את כלל עובדי הנתבעת 3 והסמרטוט הונח שם על ידי מי מטעם הנתבעת 3; גם במישור החוזי אין כדי לחייב את הנתבעות 1 ו-2, שהרי אין כל קשר בין מהות ההסכם שעניינו אספקת שירותי מזון לנתבעת 3 לבין האירוע שמקורו במפגע שהונח במקום שאינו בשליטת הנתבעת 1; ההסכם בין הנתבעות 1 ו- 3 מטיל חובת שיפוי בגין "פעולה או מחדל" של הנתבעת 1, "שהם בתחום אחריותו של הספק...", ואילו פגיעתה של התובעת אינה קשורה כלל לשירותים אותם מספקת הנתבעת 1 לנתבעת 3, ואף לא אירעה במקום בו הנתבעת 1 מספקת את שירותיה – בחדר האוכל והמזנונים.

7. לטענת הנתבעת 3, התובעת נפגעה בכניסה לחדר האוכל המרכזי של הנתבעת 3, בסמוך לשעון הנוכחות שהציבה הנתבעת 1 לעובדיה, כאשר שעון הנוכחות הותקן על ידי הנתבעת 1 ויועד לעובדיה ; לנתבעת 1 האחריות המלאה והבלעדית לפגיעת התובעת, מכוח סעיף 11 להסכם שנחתם בין הצדדים, ומכוח נספח ה' להסכם – הוראות בטיחות בעבודות מטבח, שם הורחבה אחריותה של הנתבעת 1 לעניין שמירה על ניקיון הרצפה מנוזלים העלולים לגרום להחלקה (סעיפים 1 ו- 2); אמנם הנתבעת 3 היא בעלת המקרקעין בהם אירעה התאונה ואולם לא הוכחה רשלנותה של הנתבעת 3, וככלל, "החבות תוטל על מי שלו יכולת הפיקוח והשליטה על הנעשה בנכס במועד הפגיעה, להבדיל ממי שהחזיק בנכס" (ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי ואח'; ת"א 205521/02 רעיה רחל צביאל נ' ד"ר ריקרדו ברץ, מיום 16.11.09).

דיון והכרעה:

8. חלוקת האחריות בין מעוולים במשותף מסורה לשיקול-דעתו של היושב בדין, הרואה את העדים, מתרשם מהם ומחומר הראיות וקובע את החלוקה לפי מידת האשמה המוסרית של כל אחד מהם (ע"א 267/58 לקריץ נ' שפירא [52] בעמ' 1253; ע"א 746/76 עזבון דוד עזרא נ' בן מויאל, [53], בעמ' 541 – 542; ע"ט 477/84 הנ"ל [4]4, בעמ' 424; ע"א 1170/91 בכור נ' יחיאל [54], בעמ' 218 – 219; ע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ [55], בעמ' 362).

בעוד שסעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח – 1968 (להלן: "הפקודה") עניינו ביחסים בין הניזוק-התובע לבין המעוולים-הנתבעים, חלוקת האחריות בין המעוולים לבין עצמם עניינה ביחסים הפנימיים שביניהם (ע"א 248/86 עיזבון חננשוילי נ' רותם חברה לביטוח, פ"ד מה(2)529, 539 (1991).

החלוקה הפנימית בין המעוולים נעשית כאמור בהוראת סעיף 84(ב) לפקודה "על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת-אחריותו" של כל אחד מהמעוולים.

בפסיקה נקבע כי החלוקה תיעשה לפי מידת האשם המוסרי שיש לייחס לכל אחד מהמעוולים (ראו: ע"א 746/76 עזבון המנוח בן עזרא נ' מויאל, פ"ד לב(3) 539 (1978); ע"א 1170/91 בכור נ' יחיאל, פ"ד מח (3) 207, 216, 220-218 (1994) (להלן: עניין בכור); ע"א 4530/91 רשות הנמלים והרכבות נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ, פ"ד נד (4) 583, 618 (2000); ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ ואח' נ' תנעמי, פ"ד נח (1) 1, 23 (2003)), או על פי מבחן האשמה ההדדית הכולל הן את רכיב הסיבתיות והן את רכיב האשמה המוסרית (עניין בכור, בעמ' 218).

9. ומהתם להכא. לטעמי, במקרה דנן, הן על פי מבחן האשמה המוסרית והן על פי מבחן האשמה ההדדית, שתי הנתבעות נושאות באחריות במידה זהה. אנמק.

כעולה מתצהיר התובעת, התאונה אירעה לה שעה שהתכוונה להיכנס לחדר ובו שעון הנוכחות, כאשר על רצפת הכניסה לחדר הונח סמרטוט רטוב, עליו דרכה, החליקה ומעדה לאחור, כלשון התצהיר (סעיף 10):

"לאחר שעברתי בשער הכניסה המשכתי לכיוון חדר האוכל המרכזי כדי להחתים נוכחות (עם האצבע) בחדר השעון. בכניסה לחדר השעון ולפני שהחתמתי אצבע בדיוק בכניסה לחדר ראיתי סמרטוט ואיך שדרכתי על הסמרטוט החלקתי עפתי ונפלתי אחורה...".

10. באוגוסט 2005 נכרת הסכם (מספר 347-20-3063) בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 3, למתן שירותי מזון (להלן: "ההסכם").

בסעיף 2.25 לנספח שצורף להסכם, שכותרתו "הוראות בטיחות בעבודות מטבח" (להלן: "הנספח להסכם"), התחייבה הנתבעת 1 כי "יקפיד על ניקיון של כל האתרים שבאחריותו, המטבח, חדרי האוכל, מחסנים, מתקני קירור, הציוד, שירותים ומקלחות וכל השטחים השייכים למתחמי המטבחים...". (ההדגשות שלי – ס"י).

עוד התחייבה הנתבעת 1 בסעיפים 1.2 ו- 2.4 לנספח להסכם, כי "הרצפה במטבח, בחדרי האוכל וחדרי הקירור תהיה נקיה ויבשה למניעת החלקה", ו"לשמור את הרצפה נקיה משפכי נוזלים העלולים לגרום להחלקות".

בסעיף 4.5 לנספח להסכם התחייבה הנתבעת 1 כי "כל עובדיו יהיו תחת פיקוח, השגחה וביקורת מתמדת שלו ו/או של המנהל מטעמו".

14. כאמור, התאונה אירעה בחדר בו הותקן שעון הנוכחות על ידי הנתבעת 1, לשימוש עובדיה, כאשר על פי גרסת התובעת, מדובר בחדר שהינו בהמשכו של חדר האוכל המרכזי ובסמוך לו, כלשונה בתצהיר –

"לאחר שעברתי בשער הכניסה המשכתי לכיוון חדר האוכל המרכזי כדי להחתים נוכחות (עם האצבע) בחדר השעון" (סעיף 10 לתצהיר התובעת).

עוד ניתן ללמוד כי בחדר השעון הנ"ל הותקן שעון נוכחות על ידי הנתבעת 1 ולשימוש עובדי הנתבעת 1, כאשר סדר העבודה, בהתאם להוראות העבודה שניתנו על ידי הנתבעת 1 למועסקיה, היו להחתים שעון נוכחות בחדר השעון ורק לאחר מכן לגשת להחליף לבגדי עבודה (ראו הצהרת התובעת בסיפא סעיף 10 לתצהיר, שלא נסתרה).

בהקשר זה, אין נפקא מינה, כי הנפילה אירעה בכניסה לחדר השעון, או לעובדה כי הנפילה אירעה בטרם הספיקה התובעת להחתים עם אצבעה, כפי טענות הנתבעת 1 (סעיף 1 בעמ' 2 לסיכומיה).

15. מאידך, העובדה כי בחדר הותקן שעון נוכחות על ידי הנתבעת 1, אין בה כדי לפטור את הנתבעת 3 מאחריות לנזקי התובעת.

ממקבץ הראיות שהונחו בפניי, לא הובהר באופן חד משמעי האם חדר השעון, שבכניסה אליו אירעה התאונה, יועד אך ורק לשימושם של מי שמועסקים על ידי הנתבעת 1, או שימש את כלל העובדים של הנתבעת 3, כטענת הנתבעת 1 בסיכומיה (סיפא סעיף 2 לסיכומים). טענה זו לא זכתה להתייחסות הנתבעת 3 בסיכומיה.

16. אשר למגמת הפסיקה המטילה אחריות על מי שבידו השליטה והפיקוח בנכס בו התרחשה התאונה, כטענת הנתבעת 3, יפים הדברים שנפסקו בע"א 241/89 ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי רחל, פ"ד מט(1)45 (אף ששם נאמרו בהקשר של "הדבר מדבר בעד עצמו"):

"המבחן הראוי לקיומה של שליטה איננו מבחן טכני-פורמאלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני-מעשי גמיש, הבוחן אם זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה. יכולת זו צריכה לנבוע מהסוג ומההיקף של החזקה שיש לנתבע בנכס במועד הרלוואנטי, לפי העניין, למעשה הרשלנות או להתרחשות הנזק. אם ניתן לקבוע - על-פי מאזן ההסתברויות ­כי לנתבע הייתה היכולת האמורה, כי אז ייראה הנתבע כבעל שליטה בנכס המזיק". (ההדגשות שלי – ס"י).

17. בענייננו, אף אם הוכחה זיקה כלשהי של הנתבעת 1 למקום בו אירעה התאונה, אין משמעות הדבר כי בעל הנכס – הנתבעת 3 - פטורה מחבות, כפי שטוענת זו האחרונה בסיכומיה (סעיפים 8-9 לסיכומים מטעם הנתבעת 3);

משלא הוכחו בענייננו סוג והיקף החזקה בחדר השעון, לא ניתן לקבוע מי בעל היכולת הטובה ביותר מבין המזיקים, הנתבעות 1 ו- 3, לפקח ולמנוע את התרחשות התאונה.

18. זאת ועוד, ההסכם קובע לעניין שאלת האחריות לנזק, כדלקמן:

"11.3. הספק מתחייב לפצות ו/או לשפות את רפאל לרבות עובדיה, כל הסועדים מטעמה וכל צד ג' מיד עם התקבל דרישה ראשונה ומבלי שהספק יעלה טענה כלשהי לחיוב צד ג' כלשהו, יהי מקורה בדין אשר יהיה לפיצוי ו/או שיפוי כאמור על נזקי גוף ו/או רכוש שיגרמו להם בעקבות ו/או בהקשר עם ביצוע השירותים על ידו ו/או על ידי מי מועסקיו ו/או כתוצאה מהפרת התחייבויותיו שבהסכם. אין בכל האמור בכדי למנוע מהספק להעלות כל טענה שהיא לענין אחריותו לגבי נזק כאמור".

סעיף זה קובע פיצוי או שיפוי שיחול על הנתבעת 1 כלפי הנתבעת 3 במקרה של נזק, ואולם, הסעיף מתיר לנתבעת 1 להעלות טענותיה לעניין האחריות, ואינו מטיל עליה חובת שיפוי אוטומטית.

19. סעיף 11.4 להסכם קובע:

"אם תידרש רפאל לשלם פיצוי כלשהו בגין פעולה או מחדל, שהם בתחום אחריותו של הספק לעובד או לכל צד שלישי אחר לרבות סועד מטעם רפאל, בין מכוח ההסכם זה ובין עפ"י כל דין, ישפה הספק את רפאל מיידית בגין כל סכום שרפאל תידרש לשלם, או ישלמו במישרין לניזוק על פי דרישת רפאל".

למען הסר ספק, יובהר, כי סעיף זה אינו פוטר את הנתבעת 3 מאחריות כלפי התובעת, אלא מעניק לה סעד של שיפוי כלפי הנתבעת 1 במקרה בו תחויב בפיצוי ניזוק.

20. בהתאם ללשון סעיף 11.1 התחייבה הנתבעת 1 (הספק) לבטח את המועסקים בביצוע השירותים ואת עובדי רפאל בביטוח נגד כל הנזקים שיגרמו "עקב ו/או תוך כדי מתן השירותים עד ידו".

"11.1. הספק (הנתבעת 1 – ס"י) מתחייב לבטח על חשבונו את המועסקים בביצוע השרותים ו/או בהקשר להן וכן את עובדי רפאל, מורשיה וכל הסועדים מטעמה, בביטוח נגד כל נזקים שיגרמו עקב ו/או תוך כדי מתן השירותים על ידו משך היות הסכם זה בתוקף".

בנוסף, בסעיף 13.1 התחייבה הנתבעת 1 והצהירה כי הינה "האחראי הבלעדי לבטיחותם של המועסקים בביצוע הסכם זה" והתחייבה להעמיד לרשותם אמצעי זהירות לשמירת בטיחותם.

"13.1. הספק מצהיר כי הוא הינו האחראי הבלעדי לבטיחותם של המועסקים בביצוע הסכם זה ושל הסועדים בחדר האוכל והמזנונים. הספק מתחייב להעמיד לרשות עובדיו והסועדים את כל האמצעים וכלי העזר הנדרשים על פי דין ו/או נוהג ו/או זהירות סבירה לשמירת בטיחותם...".

21. אין חולק כי במועדים הרלוונטיים לתביעה היתה התובעת עובדת הנתבעת 1; כך גם לא יכול להיות חולק כי למן הרגע בו הגיע התובעת לשער הכניסה של מכון רפא"ל, היא החלה את יום העבודה, ונוכחותה שם, היתה לשם ביצוע עבודתה, כעובדת מטעם הנתבעת 1.

לעניין זה ראו הצהרת התובעת בסעיף 10 לתצהירה, לפיה "לפי סדר העבודה הייתי חייבת להחתים אצבע בחדר השעון ורק לאחר מכן לגשת לחדר ההלבשה להחליף בגדים ונעליים".

מכאן ניתן ללמוד, כי התובעת נכחה בכניסת החדר שבו הותקן שעון הנוכחות, בהתאם להוראות הנתבעת 1 – כמעבידתה, וזאת כחלק מסדר יום העבודה שלה; לכן יש לראות בנזק שנגרם לתובעת, ככזה שנגרם "עקב ו/או תוך כדי מתן השירותים".

22. אשר על כן, ולאחר שבחנתי את כלל טענות הצדדים והראיות, שוכנעתי לקבוע כי הנתבעות 1 ו- 2 (כמבטחת של הנתבעת 1) חבות, ביחד ולחוד, בנזקיה של התובעת כדי מחצית מהפיצוי המוסכם, ואילו הנתבעת 3 חבה במחצית הנוספת של הפיצוי המוסכם.

23. סיכומו של דבר, הנני מחייב את הנתתבעות 1 ו- 2 לשלם לתובעת פיצוי בסכום כולל של 11,721 ₪, ואת הנתבעת 3 לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 11,721 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת, באמצעות בא כוחה, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' סיוון תשע"ד, 02 יוני 2014, בהעדר הצדדים.