התובענה:

1. התובעים, בני זוג, הינם הבעלים הרשומים של דירת מגורים הנמצאת ברח' ההגנה 31 נהריה (להלן: "הדירה" או "דירת התובעים"), הדירה נמצאת "בבית משותף" אשר סומנה כדירה 313/2 בגוש 18209.

הבית המשותף הנ"ל הינו בניין בין שתי קומות אשר בו ארבע דירות מגורים.

נטען בכתב התביעה כי שטח הדירה של התובעים הינו 146.7 מ"ר וכי צמודים לה שטח נוסף של 94.34 מ"ר אשר מהווים מדרגות ומרפסות גג, זאת מעבר לחלק היחסי ברכוש המשותף שהינו 1/4 חלקים כאשר גודל הרכוש -החלקה עליה בנוי הבית המשותף הוא 800 מ"ר, הכולל חצרות וגינות אשר אמור להיות בשימוש כל הדיירים המשותפים באופן שווה.

1. נטען בכתב התביעה כי הנתבעים, בני זוג, הינם הבעלים של דירת המגורים הנמצאת, מתחת לדירת המגורים של התובעים, היינו בקומת הקרקע, כאשר שטח דירת הנתבעים הרשום הוא אך 37.3 מ"ר ולהם בעלות ברכוש המשותף בשיעור של 1/4 חלקים.

התובעים הוסיפו וטענו כי הנתבעים עשו דין לעצמם וטענו בכתב תביעתם כדלקמן:

"8. בפועל הנתבעים השתלטו ותפסו חזקה ייחודית, בלעדית בחלק מהחצרים הנ"ל והפכו אותו על דעת עצמם, ללא הסכמה מצד מי מהדיירים, לחלק מוצמד לדירתם, בניגוד לתקנון הבית הרשום כבית משותף, שלא על דעת יתר הדיירים, בצורה בוטה וגסה, שלא כדין וללא כל זכות שבדין לעשות כן.

9. הנתבעים הקימו לעצמם בחלק מהשטח של הרכוש המשותף הנמצא בקידמת הבית עליו השתלטו, גינה פרטית, גידרו אותה והפכו אותה לחלק בלעדי מדירתם ומנעו בכך שימוש של יתר הדיירים, לרבות התובעים, בשטח הנ"ל המהווה שטח של הרכוש המשותף...".

כמו כן, הנתבעים תפסו לחזקתם שטח נוסף בחצרים האחוריים של הבית ועושים בו שימוש של תליית כביסה ללא כל אפשרות לתובעים או למי מיתר הדיירים לעשות שימוש כלשהו בחצרים אלו.

בנוסף, הנתבעים השתלטו על מחסן שהיה חלק מוצמד ושייך לדירת התובעים, זאת כמובן ללא כל אישור... ".

כן טענו התובעים כי בהסכמתם ועל מנת לשמר יחסי שכינות טובים הם הסכימו בזמנו כי הנתבעים ימשיכו להשתמש באותו מחסן, זמנית, זאת תמורת קבלת מחסן אחר יותר קטן, מפלסטיק, אך משדרשו קבלת המחסן המקורי מאת הנתבעים החל מסע התנכלויות והטרדות מצד הנתבעים כלפיהם וכן תקפו אותם ואף הקדימו "תרופה למכה" בכך שהגישו תובענת נזקי גוף בגין אותה "תקיפה".

התובעים הוסיפו וטענו כי במעשיהם הנ"ל פגעו הנתבעים בקניינם, הפרו התקנון של הבית המשותף ואף מעשיהם כנ"ל של הנתבעים מהווים מטרד יום יומי ואף ביצעו עוולת הפרת חובה חקוקה.

לפיכך, ביקשו התובעים סעדים של מניעת הנתבעים מלתפוס חזקה בלעדית ברכוש המשותף ולהרוס גדרות או מחוברים שהם הקימו לצורך כך וכן להתיר להם פיצול סעדים, כך שיוכלו לתבוע את כל נזקיהם ודמי שימוש ראויים מהנתבעים.

ההגנה:

1. הנתבעים הגישו כתב הגנה אשר בו הכחישו את הטענות והעובדות שיש בהן כדי להקים עילת תביעה נגדם.

הנתבעים הכחישו פרטי הרישום של הבית המשותף כפי שנטען ע"י התובעים וטענו כי שטח דירתם זהה לשטח דירת התובעים.

התובעים הוסיפו וטענו כי תיקון הרישום של הבית המשותף נעשה שלא בהסכמתם ושלא בידיעתם כאשר הם היו הבעלים המקוריים של דירתם בעת שנרשם הבית כבית משותף וכאשר ה"ה ניסו עובדיה ורבקה – היו הבעלים המקוריים של דירת התובעים באותה עת וכי בדעת הנתבעים לפנות לרשם המקרקעין לשם ביטול תיקון הרישום אצלו כאשר אותו תיקון נעשה שלא בידיעתם ולא בהסכמתם אף כי הסכמה כזו היתה מתחייבת.

1. הנתבעים טענו בעניין המחסנים כי מיד עם כניסת התובעים למגורים בדירתם הוסכם ביניהם כי הנתבעים יקבלו את המחסן הקיים, הקרוב לדירתם וכי בתמורה הם קנו ומסרו לתובעים מחסן חדש תחתיו.

כן טענו הנתבעים כי נעשתה חלוקה בעין מוסכמת של הרכוש המשותף כך שהם קיבלו את הגינה אשר בקידמת דירתם ואילו התובעים ואלו שקדמו להם, קיבלו את הגינה ודרך הכניסה לדירתם הנמצאת מעל.

לפיכך, טענו הנתבעים כי לא היתה "פלישה" מצידם לשטח כלשהו כי אם הדבר נעשה עפ"י חלוקה בעין מוסכמת, כך גם בעניין גידור השטח אשר הוענק להם.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובעים רכשו את דירתם ואת רכושם לפי המצב הקיים שהיה מוסכם עם הדיירים שקדמו להם, כך שהם אינם יכולים להתכחש לאותן הסכמות.

הנתבעים טענו טענות נוספות, לרבות התנכלות להם מצד התובעים לרבות תקיפה וגזילת רכושם, תוך ניצלו התובע את תפקידו במשטרת ישראל ותוך הצמדתם "גג" בשטח של 76 מ"ר לדירת התובעים שלא כדין.

מכאן ביקשו הנתבעים לדחות את תביעת התובעים נגדם ולחייבם בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ראיות הצדדים:

1. שני הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית אשר תמכו כל אחד בטענות המועלות על ידו וכן הגישו חוות דעת לשם תמיכה בעמדתם, הכול כמפורט להלן:
2. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית כמפורט להלן:

• תצהירו של התובע מס' 1, אשר בו חזר על הנטען על ידו כנ"ל לו צורפו מסמכים שונים לרבות נסח רישום, תקנון בית משותף, הסכם רכישת הדירה, וכן תשריט המראה את מיקום הדירות והשטח.
• כן הוגשה מטעם התובעים חוות דעתו של שמאי המקרקעין מר אבי חדד, אשר בה תוארה המחלוקת כ "מחלוקת בגין שימוש וחלוקה של חצר הבית המשותף ללא הסכמה וחלוקה לא מאוזנת".

השמאי הנ"ל תיאר את הזכויות הרשומות והמצב הקיים בשטח והעריך את דמי האיזון בגין החלוקה "הלא מוסכמת" בשווי של 40,000 ₪ ודמי השכירות השנתיים בגינו בסך של 2,200 ₪ הכול נכון ליום 4/6/12.

1. מטעם הנתבעים הוגשו הראיות כדלהלן:

• תצהיר הנתבע מס' 1 אשר בו חוזר על העובדות הנטענות ע"י בכתב ההגנה.
• תצהירה של הנתבעת מס' 2 אשר בו חזרה על הנטען על ידי בעלה - הנתבע מס' 1.
• חוות דעת של שמאית המקרקעין גב' שרית אלוני קיסרי, הנושאת תאריך 18/12/14.

גם גב' קיסרי תיארה את המקום ואת הסביבה תוך סקירת מצב הרישום אצל לשכת רשם המקרקעין וקבעה כי דמי האיזון בגין החלוקה הקיימת, לפי שתי אופציות שנסקרו על ידה, מתבטאת במספר בודדים של אלפי ₪ כמפורט להלן:

באם "הגג" אשר הוצמד לדירת התובעים הינו חלק מהרכוש המשותף אזי על התובעים לשלם לנתבעים דמי איזון בסך של 6,320 ₪.

באם "הגג" אינו חלק מהרכוש המשותף, אזי על הנתבעים לשלם לתובעים דמי איזון בסך של 9,000 ₪.

• תצהיר מר יעקב ביננפילד.

מר ביננפילד הוא האיש אשר מכר את הדירה לתובעים ועפ"י תצהירו הוא רכש את הדירה ממשפחת עובדיה, ועפ"יו תצהירו חלוקת הרכוש המשותף הוא כפי שנמסר על ידי הנתבעים וכי בעת מכירת הדירה לתובעים הוסבר להם כי כך הוא המצב.

• תצהירו של מר ניסן עובדיה.

מר עובדיה הצהיר כי הוא והנתבעים הגישו בזמנו בקשה ביחד לשם הגדלת דירותיהם וכי היתה ביניהם חלוקת הרכוש המשותף כפי שנטען ע"י הנתבעים וכי עת מכר אתה דירה למשפחת ביננפילד הוסבר להם אופן חלוקת הרכוש המשותף הקיים.

הביקור במקום:

1. בית משפט ערך ביקור במקום, כאשר הרישומים שלו הועלו על הכתב לפי פרוטוקול מיום 11/8/11 אשר מצוטט להלן במלואו:

"פרוטוקול ביקור במקום מיום 31/3/11.

1. הגעתי למקום, שם פגשתי את הצדדים ובאי כוחם.

2. מדובר בבית משותף, בין שתי קומות, הנמצא ברח' ההגנה 11 בנהריה, בצד שמאל הכביש, בואך צפונה, כאשר דירת התובעים ממוקמת מעל דירת הנתבעים.

3. השטח אשר ליד הבית המשותף, כמו גם בדירות או בבתים נוספים שליד, מחולק בפועל בין בעלי הדירות, כאשר רואים כי מרבית השטח אשר מסביב לדירות הצדדים מוחזק על ידי הנתבעים.

הכניסה לבית התובעים נמצאת בחלק הצפוני, באמצעות מדרגות, כאשר הכניסה לבית הנתבעים, קרקעית, נמצאת בחזית מהכביש.

בחזית הבית יש שטח המוחזק רובו ככולו על ידי הנתבעים, בגודל של כ- 12X6 מ"ר, והוא משמש את שביל הכניסה לביתם והוא נטוע עצי פרי מסוגים שונים.

בצד הדרומי של אותה חזית מונחים מיכלי הגז של התובעים מגודרים וזאת מתחת למטבח דירתם הנמצאת בקומה א'.

בצד הצפוני קיים שטח צר המוחזק על ידי התובעים ובקצהו יש מחסן של התובעים.

כן בצד מערב-דרום, יש מחסן מאסבסט, אשר בשימוש הנתבעים.

הגג מוחזק על ידי התובעים ועפ"י טענתם אין מדובר ברכוש משותף כי אם בחלק המוצמד לדירתם.

4. רואים כי החלק מהרכוש המשותף המוחזק על ידי הנתבעים הוא הרבה יותר מאשר השטח המוחזק על ידי התובעים, כמעט פי שלוש.

כן רואים כי בדירות הנוספות אשר באותו בית משותף, כמו גם בתים משותפים אחרים באותו רחוב, קיימת חלוקה דפקטו של השטח המשותף, כאשר כל בעלי הדירות מצאו להם סידור אחר.

דו"ח ביקור במקום נחתם על ידי ביום 11/8/11."

ההסכמה:

1. בישיבת יום 12/2/15 הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמתם למתן פס"ד, ללא חקירת מצהירים או מומחים וזאת לאחר שהם יגישו סיכומים בכתב בצירוף מסמכים; סיכומים שהוגשו.

תמצית טיעוני ב"כ הצדדים:

1. תמצית טיעוני התובעים הינה כדלקמן:

המדובר הוא בבית משותף כאשר הכביש המשותף בין הצדדים הינו שווה בשווה כאשר בשנת 1994 הוצמד לחלקתם ,תת חלקה 313/6, חדר מדרגות וכן מרפסות, כאשר דירתם הפכה להיות בשטח של 146.7 מ"ר ואילו חלקת הנתבעים מתחתיה היא בשטח של 37.3 מ"ר.

אין מקום לקבל את טענת הנתבעים שהם לא ידעו על צו תיקון התקנון של הבית המשותף, תיקון שהיה בשנת 1994 כאשר זכויותיהם של הנתבעים עצמם נרשמו על שמם לאחר מכן בשנת 2004. כן טענו התובעים לא הוכיחו כל חלוקה בעין של הרכוש המשותף לא בעל פה ולא בכתב והם ביקשו לדחות מכל וכול את טענות הנתבעים שתמורת הצמדת מרפסת הגג לדירת התובעים הוסכם גם על "הצמדת" שטח הגינה לדירת הנתבעים.

הנתבעים טענו כי הוכח כי הנתבעים מחזיקים ברכוש משותף שהינו פי שלושה מהשטח המוחזק ע"י התובעים (88 מ"ר לעומת 30.5 מ"ר), כאשר הוכח כי שווי ההפרש הוא 40,000 ₪ ודמי השכירות השנתיים שלהם הוא 2,200 ₪, כך שיש לחייב את הנתבעים לשלם להם סך של 56,500 ₪ וכן סכום נוסף של 10,000 ₪ עבור עלות המחסן אשר הנתבעים נטלו לעצמם שלא כדין.

תמצית טיעוני הנתבעים הינה כדלקמן:

1. הנתבעים רכשו את דירתם שנים רבות לפני התובעים כאשר שטח שתי הדירות, ע"ש בעליהם הקודמים היה זהה, היינו כ- 37 מ"ר כאשר הנתבעים, ביחד עם משפחת ניסן, הבעלים הקודמים של דירת התובעים הגישו בקשה משותפת להגדלת דירותיהם, אכן שתי הדירות הוגדלו בצורה שווה כאשר גג דירתם מהווה רצפת דירת התובעים.

משפחת ניסן הספיקה לרשום את הגדלת דירתם דאז בלשכת רישום המקרקעין וכן גם הצמדת הגג לדירתם, אך הם, הנתבעים, לא עשו כן וגם לא רשמו הצמדת שטח הגינה לדירתם ומכאן ההפרש ברישום בין שתי הדירות.

נעשתה בזמנו חלוקה בעין של הרכוש המשותף, בין הנתבעים לבין משפחת ניסן, בגין שתי הדירות הרלוונטיות, עפי"ה הנתבעים קיבלו את השטח אשר בחזית דירתם, אשר שימש כגינה וכדרך מעבר לדירתם וכן ניתנה לתובעים הזכות לשים את מיכלי הגז שלהם באותו שטח, כאשר השטח אשר מסביב לבית מצד צפון ניתן לתובעים אשר משתמשים בו כדרך מעבר סובבת לדירתם וכן לגינון.

התובעים היו מודעים להסכמות הנ"ל ועל רקע זה ניתן להבין שהם הנתבעים נאותו לרכוש עבור התובעים מחסן אשר משמש אותם עד היום כאשר רק בשנת 2008 התחילו התובעים להתנער מההסכמות שהיו ולמצב העובדתי הקיים בשטח.

הנתבעים גם טוענים כי התובעים מתנכלים להם על ידי מעשי אלימות וגם חסימת אור השמש, כך שהם נאלצו לעזוב את דירתם ולהשכירה לאחרים וכי אין בהגשת תובענה זו אלא כדי להוות משקל שכנגד לתובענה שהם הגישו נגד התובעים בעוולת תקיפה, תביעה שאומנם נדחתה סופו של יום ע"י ביהמ"ש.

כן טענו הנתבעים כנגד חוות הדעת השמאית של התובעים וביקשו לדחותה כלא אמינה ולאמץ תחתה את חוות הדעת מטעמם עפי"ה, לפי החלופה השנייה שבה, התובעים הם האמורים לשלם להם דמי איזון בהיקף של כ- 6,000 ₪.

דיון והכרעה:

1. הסעד שהתבקש בכתב התביעה הוא סעד של צו מניעה קבוע וצו עשה המורה על סילוק ידם של הנתבעים מחלק יחסי ברכוש המשותף, כאשר התובעים, בסיכומיהם וכן גם בתצהיר עדות ראשית, טענו לסעד אחר שהוא חיוב כספי בהיקף של כ- 65,000 ₪.

הואיל ודעתי היא שיש לדחות את התביעה על שני מרכיבה כנ"ל, אל לי להיכנס לסוגייה באם היה ניתן לפסוק לתובעת חיוב כספי, אף שלא נדרש חיוב כזה בכתב התביעה.

1. העובדות הרלוונטיות שיש לקובען, עפ"י חומר הראיות כפי שהוגש, לרבות תצהירי הצדדים ועדיהם וכן רישומי הביקור במקום הן כדלקמן:

• המדובר בבית משותף שנבנה בחלקה 313 בגוש 18209 ברח' ההגנה 33 בנהריה, כנראה בתחילת שנות השמונים, והוא מכיל שתי קומות כאשר בכל קומה שתי דירות.

אחת מהדירות היא של התובעים והיא הוגדרה כחלקת משנה 313/6 ואילו דירת הנתבעים, מתחתיה, הוגדרה כחלקה משנה מס' 313/2.

שטח חלקה 313 עליה בנוי הבית המשותף הנ"ל הינו 800 מ"ר, כאשר עפ"י התקנון של הבית המשותף הרכוש המשותף מחולק בין כל הבעלים, ארבעה במספר, באופן שווה.

הרכוש המשותף מחולק כך שמחצית החלקה הצפוני, איפה שנמצאות דירות התובעים והנתבעים, נמצא בשימוש התובעים והנתבעים ואילו המחצית השנייה של החלקה הדרומית נמצא בשימוש שני הבעלים האחרים והיא אינה רלוונטית לדיון בפנינו.

• עם רישום הבית המשותף הנ"ל נרשמו כל הדירות בשטחים זהים של כ- 37 מ"ר, כאשר בהמשך תוקן שטח דירת התובעים, כתוצאה מתוספת בנייה שבוצעה, להיקף של כ- 146 מ"ר ואילו שטח דירת הנתבעים נשאר כמות שהוא, זאת אף שהם ביצעו תוספת בנייה זהה לזו של התובעים.

כן מסתבר כי בהמשך הוצמד גג דירת התובעים לתובעים עצמם עפ"י רישומי הבית המשותף.

• בעלותם של הנתבעים בבית המשותף קדמה לבעלות התובעים.

מסתבר כי הנתבעים רכשו את דירתם עוד בתחילת שנות התשעים, כאשר במקביל, אז, הבעלות בדירת התובעים היתה בידי משפחת עובדיה ניסן, לאחר מכן נרכשה ע"י משפחת ביננפילד ורק בשנת 2006 או בסמוך לכך היא נרכשה ע"י התובעים.

• רישומי הביקור במקום שנערך 31/3/11 והמצב העובדתי שנתגלה בשטח מראה כי היתה חלוקת דפקטו של הרכוש המשותף בין שתי הדירות כך שהנתבעים, הנמצאים בקומת הקרקע, קיבלו את שטח האדמה בחזית הבית ועד לכביש הציבורי הקיים ממזרח, כאשר אותו שטח משמש כדרך מעבר עד לכניסה לדירתם וכן לגינה אשר בה גם נטועים עצי פרי לא צעירים.

מאידך התובעים מחזיקים ברצועת אדמה המתחילה מהכביש הציבורי, בצד הצפוני של החלקה, כאשר אותה רצועה אדמה משמשת כדרך מעבר לדירתם הנמצאת בקומה א' לרבות גרם מדרגות לאותה דירה.

בקצה המערבי של "הרצועה" קיים גם מחסן נייד מפלסטיק המשמש את התובעים ואילו באותו צד, מערב דרום של החלקה, קיים מחסן קבוע המשמש את הנתבעים.

באותה "רצועה" קיימת גם צמחייה וגינון.

שטח החלק המוחזק ע"י הנתבעים הינו גדול יותר מאשר השטח המוחזק ע"י התובעים כמעט פי שלושה.

עפ"י חוות הדעת שהוגשו השטח המוחזק על ידי התובעים הינו כ- 29 מ"ר ואילו השטח המוחזק ע"י הנתבעים הינו בהיקף של כ- 88 מ"ר.

• עפ"י רישומי הביקור במקום והממצאים בשטח וכן לאור עדויות עובדיה וביננפילד, הבעלים הקודמים של דירת התובעים, ניתן לקבוע ללא היסוס כי החלוקה הנ"ל של השטח, של הרכוש המשותף, נעשה בהסכמה בין הבעלים של שתי הדירות הרלוונטיות כאשר מן הסתם התובעים היו מודעים היטב לאותה חלוקה מוסכמת ורכשו את דירתם לאורה.

כאמור רישומי הביקור במקום לרבות עצי פרי וותיקים וכן גדרות שהוקמו מראים כי המצב הקיים כנ"ל זה עשרות בשנים, אף למעלה מתקופת ההתיישנות הקבוע בעניין מקרקעין רשומים שהינה 25 שנים.

• הממצאים הנ"ל מקבלים משנה תוקף לאור עדויותיהם של עובדיה וביננפילד.

יעקב ביננפילד הוא האיש אשר מכר את הדירה לתובעים, ציין בתצהירו:

"4. הריני להצהיר ולטעון כי בעת רכישת הדירה ממשפחת עובדיה, הוסבר לי על חלוקת הגינה בין השכנים, החלוקה היתה בצורה הבאה: החזית – בחלק הדרומי לערוגה ולאור שביל הגישה לביתי היה של משפחת ויסמן והחלק הצפוני היה בבעלותי, לגבי החלק האחורי של הבניין, החלוקה הינה זהה, פרט לכך שהמחסן מאחורי הבית היה בבעלותי.

5. הריני להצהיר כי חלוקה זו נשמרה בכל תקופת מגורי במקום (בין השנים 2000 – 1993 - ז. סאלח) וגם כאשר הדירה היתה מושכרת.

6. הריני להצהיר כי כאשר משפחת ארבל רכשה ממני את הדירה בשנת 2006 הוסבר להם כי זו דירת חלוקת הגינה עוד מהתקופה לפני שרכשתי את הנכס".

גם הבעלים שקדם למר ביננפילד, מר ניסן עובדיה, מסר דברים דומים וציין:

"הריני להצהיר כי ביני לבין ויסמן ישראל היה מוסכם כי הגינה בכניסה לבית בקומת הקרקע תהיה שייכת באופן בלעדי לויסמן ישראל ואילו בתמורה יהיה בבעלותי השטח הצפוני המוביל לדירתי עם גרם המדרגות וכן הגג המשותף מעל דירתי ויהיה צמוד לדירתי ברישומי הטאבו".

1. אין כל סיבה שלא לתת אימון מלא בשתי העדויות הנ"ל אשר גם נתמכות בממצאים בשטח ולקבוע כי אכן עוד בתחילת שנות התשעים הוסכם כי חלוקת הרכוש בין בעלי שתי הדירות של הצדדים, הוא כפי שהדבר קיים בשטח כיום וכי התובעים, עת רכשו את דירתם היו מודעים לאותן הסכמות.

כן הינני מקבל את גירסת הנתבעים ולפיה אכן לאחר שהתובעים רכשו את דירתם בשנת 2006 הוסכם בינם כי המחסן הנמצא ב"רצועה" המערבית דרומית מסביב לבית המשותף יימסר לחזקת הנתבעים ובתמורה הנתבעים מסרו לתובעת מחסן אחר תחתו אשר הוצב באותה רצועה בצד הצפוני מערבי והוא משמשם עד היום.

מה נפקות חלוקת הרכוש המשותף הנ"ל:

1. הינה כי כן קיים רכוש משותף, של הבית הרשום כבית משותף, כאשר זכויותיהם של שני הצדדים בו הן שוות.

בפועל הנתבעים מחזיקים באותו רכוש משותף שטח של כ- 90 מ"ר לעומת כ- 30 מ"ר המוחזקים ע"י התובעים זאת עפ"י הסכמה שהושגה בין הבעלים דאז, לפני למעלה מ- 25 שנים, זאת אף שאותה הסכמה אינה מעוגנת בכתובים.

האם התובעים יוכלו היום לדרוש חלוקה חדשה, שיוויונית יותר או לדרוש קבלת דמי איזון כדי לאזן את המחסור שיש להם באותו רכוש משותף?

הינני סבור כי התשובה לשאלה הנ"ל הינה שלילית.

ברור מאליו כי בעלים משותפים של מקרקעין או רכוש משותף במקרקעין רשאים להסכים ביניהם על חלוקת השימוש באותם מקרקעין או באותו רכוש משותף לאור עיקרון חופש הרצון וחופש ההתקשרות.

כן כבר נפסק כי הסכמה על חלוקה בעין של רכוש משותף אינה עיסקה במקרקעין ואינה טעונה הסכם בכתב (ע"א 2360/07, תל אביב, הורוביץ נ' נחמני).

בענייננו שני הצדדים הרלוונטיים, בזמנו, הגיעו להסכמה, למעשה הסכמה בשיעור מוחלט, בדבר חלוקת הרכוש המשותף ביניהם, כך שהנתבעים קיבלו את השטח אשר בחזית דירתם ואילו התובעים קיבלו את הרצועה הסובבת של הבית המתחילה מהכביש הציבורי ועד בואך לגרם המדרגות המוביל לדירתם, כך שיש לכבד אותה הסכמה, שהתובעים היו מודעים לה עת רכשו את הדירות בשנת 2006, זאת אף כי השטח אשר הוענק לנתבעים עפ"י אותה הסכמה הינו גדול יותר מאשר השטח אשר הוענק לתובעים ברכוש המשותף.

1. ייתכן גם שאותה חלוקה, הלא שיוויונית לכאורה, היא המקור אשר גרם לכך שהתובעים או אלו שקדמו להם, יכלו להצמיד לדירתם את מחצית הגג של הבית המשותף, הגג אשר מעל דירתם, תוך מתן זכות מלאה להם בלבד להשתמש באותו גג, כאשר שטח אותו גג הינו משמעותי ואף עולה על ההפרש בין החלק מהרכוש המשותף אשר הוענק לנתבעים לעומת זה שהוענק לתובעים.

מכל מקום אינני סבור כי עניין "הצמדות" או עניין שטח הדירות הינו רלוונטי לעניין שבפנינו שכל כולו מתייחס אך לעניין חלוקת השימוש ברכוש המשותף.

1. לאור מסקנותיי הנ"ל, היינו כי חלוקת הרכוש נעשתה בהסכמה בין הבעלים המשותפים של הדירות דאז עוד בתחילת שנות התשעים, כאשר התובעים היו מודעים לאותה הסכמה, הינני פטור מדיון בתשלומי האיזון שנדרשו וכן פטור מהתייחסות לחוות הדעת שהוגשו ע"י שני הצדדים והעדיפות של מי מהן על פני רעותה לרבות בעניין המרכיבים הכספיים אשר בהן.

התוצאה:

1. הינני מורה על דחיית התובענה.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ה, 08 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.