09 פברואר 2014

1. בפנינו תביעתו של מר אבנר כהן (להלן: "התובע") כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן:"הנתבע") להכיר במחלת הטחורים ממנה הוא סובל, כ"תאונת עבודה"- כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן – החוק) .

2. ביום 12.9.11, נערך דיון במסגרתו הודיע הנתבע על הסכמתו למינוי יועץ רפואי, על מנת שיתן את חוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלת הטחורים ממנה הוא סובל, על בסיס עובדות מוסכמות כדלקמן:

א. התובע יליד שנת 1943 .

ב. התובע עבד משנת 1980 עד 2009 בעירית חיפה כנהג משאיות

שונות.

ג. התובע נהג במסגרת עבודתו ב-3 סוגי משאיות:ביובית (מיכלית

לניקוז וביוב,( משאית רמוביל וכן משאית איסוף אשפה.

ד. התובע נהג על המשאיות הנ"ל משנת 1980 עד 1990, כאשר כסא

הנהג במשאיות הנ"ל היה קשיח ללא בולמי זעזועים.

החל משנת 1990 ועד 2009 נהג התובע במשאיות שהכסא המותקן בהן הידראולי ויש בו בולמי זעזועים.

ה. במסגרת עבודתו של התובע כנהג משאיות, הוא נהג בכבישי חיפה והסביבה, וכן באזורי תעשיה אשר היו בהם גם מהמורות ופסי האטה, וכתוצאה מכך חש התובע בקפיצות ורעידות של המשאית.

ו. באזור המזבלה, בו פרק התובע את מכולות האשפה, הכבישים לא היו סלולים.

ז. התובע החל לסבול מטחורים בין השנים 2004, 2005.

3. א. ביום 10.1.12 מינה בית הדין את פרופ' רפאל אדר, לשמש כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין.

ב. בחוות דעתו מיום 17.2.12 קבע המומחה כי "לסיכום שאלת הקשר הסיבתי: לפי הידוע בספרי הלימוד בכירורגיה ובגסטרואנטרולוגיה, נהיגה בדרכים לא סלולות עם מהמורות או פסי הרעדה במשאיות עם מושב קשיח ללא בולמי זעזועים (1980-1990) או עם מושב שיש בו מנגנון בולם זעזועים הידרואלי (1990-2005) איננה גורמת לטחורים פנימיים. ... ככול שחיפשתי בספרות המקצועית ... לא מצאתי עדות לקשר פתופיזיולוגי בין נהיגה במשאיות לבין מחלת הטחורים.

ג. בחוות דעתו המשלימה מיום 30.4.13, במסגרת תשובותיו לשאלות הבהרה שנשאל, קבע המומחה בין יתר קביעותיו, כי:"... אין בעבודת הנהג, עם כל אי הנוחות שאולי יש בה, כל אלמנט שמשפיע על הפותופיזיולוגיה של היווצרות הטחורים, וכך גם אין שום גורם שיחמיר מצב נתון של טחורים. זאת בראי הידע של ספרי הלימוד בכירורגיה ובגסטרואנטרולוגיה ..."

4. לטענת התובע, על פי חוות דעתו של המומחה קיימות שתי אסכולות בעניין הקשר הסיבתי בין טחורים לבין נהיגה על משאית, כאשר המומחה דוגל באסכולה האנגלו סקסית השוללת כל קשר סיבתי , מאידך מסכים המומחה ואף מפנה למאמרים הקובעים כי אכן יש קשר חיובי בין עבודת הנהיגה למחלת הטחורים לפיכך המסקנה המשפטית המתבקשת, כי יישום חוות הדעת על האסכולה "האחרת" נגיע למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין המחלה לתנאי עבודת התובע.

5. מנגד טען הנתבע כי, יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה שלפיה, אין כל קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין מחלת הטחורים ממנה סובל , יתר על כן, קבע המומחה כי אין בסיס לביסוס אסכולה או המלצה על הכרה בקשר סיבתי בין מחלת טחורים לנהיגה, כלומר אין אסכולה נוספת, ולכן דין התביעה להידחות.

דיון והכרעה:

6. לאחר שעיינו בכל כתבי הטענות ונספחיהם,בחוות הדעת של המומחה, ובחוות דעתו המשלימה, ובשאר המסמכים בתיק, החלטנו שאין להכיר בתובע, כמי שנפגע ב"תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, לאור חוות דעתו של המומחה אשר קבע באופן חד משמעי : " ככול שחיפשתי בספרות המקצועית ... לא מצאתי עדות לקשר פתופיזיולוגי בין נהיגה במשאיות לבין מחלת הטחורים. ... ".

במסגרת חוות דעתו המשלימה, חזר על קביעותיו והדגיש כי בעבודת התובע אין שום גורם שיחמיר מצב נתון של טחורים,זאת בראי הידע של ספרי הלימוד בכירורגיה ובגסטרואנטרולוגיה , ואף הוסיף המומחה "לא מוכר לי כל קשר סיבתי בין מחלת הטחורים לבין מקצוע כלשהו" .

7. לא ניתן לומר שחוות הדעת של המומחה בעניינו של התובע, אינה מנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו לבקשת התובע, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה. קביעות המומחה מוסברות היטב ומבוססות על העובדות והחומר הרפואי אשר עמד בפניו, והמומחה התייחס מפורשות לשאלות שנשאל. משכך - לא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיקים הימנעות מאימוץ חוות הדעת.

8. לאור קביעתו הבהירה,החד משמעית והמנומקת היטב של המומחה בחוות דעתו, שאין כל קשר סיבתי בין עבודת התובע להופעת מחלת הטחורים או אף להשפעה על המחלה. אנו קובעים שיש לדחות את התביעה.

יש לזכור כי, באשר למשקל שמייחסים בתי הדין לעבודה, לחוות דעתו של מומחה יועץ רפואי, קבע בית הדין הארצי לעבודה:

"בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית" (עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2.11.1999). ועוד נפסק, כי "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.6.2005). במקרה שלפנינו, לא מצאנו כל פגם בחוות דעתו של המומחה המצדיק סטייה מחוות דעתו.

9. על פי הפסיקה, "אסכולה רפואית" הינה "דעה המקובלת שנקבעה כמבוססת במרכזים רפואיים חשובים, והינה על דעת מומחים מוכרים בעולם, והיא מוצגת כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד, ומבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על הופעת קשר סיבתי כאמור, להבדיל מהשערות ואפילו השערות שלא הופרכו על ידי מחקרים". (ראה: ברע"א 2027/94 צביה קליג' נ. קצין התגמולים במשרד הבטחון ;בג"צ 6260/00 יהונתן מושיץ נ. בית הדין הארצי לעבודה וכן ע"א 472/89 קצין התגמולים נ. רוט, פד"י מה(5) 203.)

ב-עב"ל 208/09 יהושע לב נ המוסד לביטוח לאומי,(ניתן ב-13.2.11) , נקבע כי "על כך יש להוסיף, כי גם דעה רפואית המופיעה כמקובלת בעיתונים הרפואיים הראשיים ובאתרי המידע הרפואיים המקוונים העיקריים, הכוללים הצלבות בין מספר גדול של מאמרים ומחקרים רפואיים רציניים המצביעים באופן משכנע על קיומו של קשר סיבתי, עשויה להיחשב כאסכולה עדכנית".

בעניינו, קבע המומחה כי, נמצאו רק ארבעה מאמרים בשפות זרות-שניים ביפנית,אחד בספרדית ואחד ברוסית-אשר בהם קיים אזכור בלבד של מחלת טחורים ביחד עם עוד מחלות רבות בהקשר של מקצוע הנהיגה, לא מדובר במאמר העוסק בקשר הסיבתי בין טחורים לעבודת נהיגה. עוד קבע המומחה, כי "אין בסיס לביסוס אסכולה או להמלצה על הכרה בקשר של מחלת הטחורים לנהיגה באוטובוס" , לפיכך נדחית בזאת טענת התובע לפיה לדעת המומחה קיימות שתי אסכולות אחת השוללת קשר סיבתי והאחרת קובעת קיומו של קשר סיבתי. יצוין כי, מאמרים בודדים אינם במעמד של אסכולה רפואית המבוססת על ספרי לימוד בסיסיים ומוכרים במקצועות הכירורגיה והגסטרואנטרולוגיה עליהם התבסס המומחה בחוות דעתו.

10. התביעה נדחית- ללא צו להוצאות.

11. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד .

ניתן היום, ט' אדר תשע"ד, (09 פברואר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.