התובע נפגע בתאונת דרכים שהיא תאונת עבודה והגיש תביעה לפי החוק. התובע בחר במסלול של מינוי מומחה מטעם בית-המשפט (סעיף 6א לחוק), ונמצא כי נותרה לו נכות זמנית בתחום הנפשי. בינתיים פנה גם למוסד לביטוח לאומי, ושם נקבע נכות נפשית צמיתה.

בקשת התובע היא כי הנכות הצמיתה שנקבעה במל"ל תחייב בהליך וזאת למרות שהמומחה שמינה בית-המשפט כבר מסר חוות דעת בתיק.

שמעתי את טענות הצדדים ומצאתי לדחות את הבקשה.

העובדות

1. התובע, יליד 1983, נפגע ב-15/1/09 בתאונת דרכים במסגרת עבודתו.
2. התובע הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (חוק הפיצויים או החוק), ובמסגרת תביעתו עתר למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי בהתאם לסעיף 6א לחוק.
3. בית-המשפט מינה את ד"ר יעל סגל שבדקה את התובע ואת המסמכים שהועברו לה ובחוות-דעת מ-21/08/11 העריכה כי נותרה לתובע נכות זמנית בשיעור 10% למשך שנתיים. המומחית המליצה כי התובע יעבור טיפול ומעקב פסיכיאטרי וטיפול פסיכולוגי באוריינטציה קוגניטיבית התנהגותית וכי לאחר שנתיים ייבדק שוב להערכת הנכות הצמיתה.
4. במקביל הגיש התובע תביעה לענף נפגעי עבודה ביטוח לאומי, וב-12/8/12 – כשנה לאחר קבלת חוות דעת המומחית מטעם בית-המשפט – קבעה ועדה רפואית כי נותרה לו נכות נפשית צמיתה בשיעור 20%.

הבקשה

1. לטענת התובע יש לאמץ את קביעת המל"ל בהיותה "נכות על פי דין" כהגדרתה בסעיף 6ב לחוק. התובע סבור כי הואיל ותכליתו של סעיף 6ב היא יעילות וחיסכון בהליכים יש להעדיף את הנכות הצמיתה שנקבעה במל"ל על-פני בדיקה חוזרת של המומחית מטעם בית-המשפט שתדרוש זמן ועלויות נוספות. התובע מוסיף כי ממילא יש להעדיף את קביעת הוועדה הרפואית בהיותה מאוחרת יותר ומבוססת על מסמכים עדכניים, לרבות אבחון נוירופסיכולוגי שעבר.
2. הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי בהתאם לחוק ולפסיקה משפנה התובע למסלול של קביעת נכות על ידי מומחה מטעם בית-המשפט, והמומחה קבע נכות – גם אם זמנית – הוא אינו יכול לשנות את המסלול החוקי ולבקש לאמץ את הנכות שנקבעה במל"ל. הנתבעת מפנה לחוק ולפסיקה שקבעו כי עם הגשת חוות דעת מומחה לתיק מתחיל שלב "שמיעת הראיות" כהגדרתו בסעיף 6ב לחוק ומאותו מועד ואילך לא ניתן לעשות שימוש בנכות שנקבעה לפי דין אלא לעניין הניכויים.
3. לאחר שמיעת טענות שני הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

1. חוק הפיצויים קבע מסלול ייחודי שבו אדם הנפגע בתאונת דרכים אינו צריך להגיש חוות דעת רפואית מטעמו והוא רשאי לבקש כי בית-המשפט ימנה מומחה מטעמו שיחווה דעתו בעניין הנכות הרפואית (סעיף 6א לחוק והתקנות שמכוחו). מסלול ייחודי זה מספר יתרונות לו והמרכזי שבהם הוא החיסכון בזמן ובעלויות, שכן לא מוגשות חוות דעת מטעם הצדדים. ברוח חסכנית ויעילה זו הוסיף המחוקק וקבע כי מקום שבו נבדק הנפגע בידי גורם רשמי המוסמך לקבוע נכות מכוח חוק (נכות על פי דין) תחייב נכות זו גם בהליך המשפטי, וכאמור בסעיף 6ב לחוק:

"נקבעה על פי דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה ..."

1. תכליתו של סעיף 6ב היא חסכון בהליכים, בזמן ובעלויות שכן אין צורך במינוי מומחים, בהמתנה לחוות הדעת בתשלום למומחים או בחקירתם, ואכן, נקבע לא אחת כי בתאונות עבודה דרך המלך היא פניה למל"ל בתביעה לקביעת דרגת נכות והחלת נכות זו בתביעה האזרחית. עם זאת, נוכח חסרונותיו של מסלול זה – למשל: שהנפגע אינו יכול לחקור המומחים ומוגבל ביכולתו לחלוק על הנכות – התיר המחוקק בידי הנפגע את האפשרות לבחור במסלול ה"רגיל" של מינוי מומחה לפי סעיף 6א, אך הוסיף והבהיר שהנפגע אינו יכול ללהטט בין המסלולים ואף קבע נקודת זמן ברורה לבחירת המסלול והיא "לפני שמיעת הראיות בתביעה". בתי-המשפט אף פרושו את המושג "שמיעת הראיות" בעניינו של סעיף 6ב וקבעו כי הואיל וחוות הדעת מהווה ראיה "יש לראות את הגשת חוות הדעת של המומחים הרפואיים כתחילת שמיעת הראיות" (רע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח נ' טטרו פ"ד מז(4) 89 [1993]).
2. חוות הדעת מהווה אפוא ראיה שמתחילה את שלב הבאת הראיות, ולעניין זה אין הבדל בין חוות דעת שבה נקבעה נכות זמנית לבין חוות דעת שבה נקבע נכות צמיתה. זו ראיה וזו ראיה. לפיכך נקבע כי גם חוות דעת הקובעת נכות זמנית מתחילה את "שמיעת הראיות בתביעה" ועם הגשתה התובע מחויב בתוצאותיה ואינו רשאי לבקש כי תחול עליו נכות שנקבעה על פי דין (ת"א 197/97 דקלה כחלון נ' ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ [1999]; ת"א 19477/07 (בש"א 169722/08) טל בר עודד נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") [2008]). תוצאה זו עולה מלשון החוק והיא מתיישבת גם עם תכלית היעילות שכן אם יוכל התובע לפעול במקביל למינוי מומחה מטעם בית המשפט ולמל"ל, ורק לאחר קבלת התוצאות לבחור בדרך המטיבה עמו, יהווה הדבר תמריץ להגשת בקשות כפולות לקביעת נכות, דבר שיפגע בכוונת המחוקק למנוע עלויות נוספות. יתרה מכך, הדבר יאריך את ההליכים, ולמיצער לא יחסוך בזמן, וגם תכלית החיסכון הכלכלי לא תושג שכן ממילא ידרשו הצדדים למינוי מומחים ולתשלום שכרם.
3. מן החוק והפסיקה עולה אפוא כי קו פרשת המים, שעם חצייתו לא יכול עוד התובע לסוב לאחור ולבקש כי יוחל עליו סעיף 6ב לחוק הוא הגשת חוות דעת מטעם המומחה שמינה בית-המשפט. חוות הדעת מהווה ראיה בין אם היא קובעת נכות זמנית ובין אם קובעת נכות צמיתה, ועם הגשתה מתחיל שלב שמיעת הראיות ולא ניתן עוד לפנות למסלול של נכות על-פין דין.

סיכום

1. במקרה הנוכחי הוגשה חוות דעת המומחית מטעם בית-המשפט ורק זמן רב לאחריה נקבעה הנכות במל"ל. בנסיבות אלו ובהתאם לחוק אין תחולה לסעיף 6ב לחוק והתובע אינו יכול לבקש לאמץ את הנכות שנבעה על פי דין. יצוין כי ממילא כבר חלפה מרבית תקופת הנכות הזמנית שקבעה המומחית, וכי המומחית גם קיבלה את שכרה בגין הבדיקה הראשונה.
2. הבקשה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 2,000 ₪ שישולמו בסיום ההליך וללא קשר לתוצאותיו.
3. הצדדים יגישו בתוך 30 יום בקשות לעניין ניהול ההליך.

בשלב זה נקבעת תזכורת פנימית ליום 2/9/13.

ניתן היום ‏כ' אייר תשע"ג‏, 30 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.