1. התובעת עותרת לביטול פסק הדין שניתן כנגדה ביום 10.10.12.

לטענתה, החלטה מיום 23.7.12 לא הגיעה לידיה, שכן היא נשלחה לכתובת שגויה.

בנוסף, טוענת הנתבעת, כי על התובעת היה לצרף לכתב התביעה את חב' הביטוח שבה היה מבוטח רכבה.

לבקשה צירפה הנתבעת תצהיר לקוני שכל שנאמר בו הוא כי האמור בגוף הבקשה נכון.

1. התובעת מתנגדת לבקשה. לשיטתה, ההחלטה מיום 23.7.12 נמסרה כדין לנתבעת וכראיה לכך צירפה את תצהיר המוסר אשר מסר לה אישית את המעטפה ובתוכה ההחלטה. בנוסף, טוען ב"כ התובעת כי באם היה לנתבעת כיסוי ביטוחי, הרי שכל שהיה עליה לעשות הוא להמציא לחב' הביטוח את פסק הדין על מנת שזו תשלמו על פי תנאי הפוליסה.
2. דין הבקשה להידחות.

על פי החומר שבתיק שוכנעתי, מעבר לכל ספק, כי ההחלטה מיום 23.7.12 נמסרה כדין לידי הנתבעת וכי אין כל בסיס לטענתה כי חלה טעות בציון הכתובת.

לא זו אף זו, הנתבעת מודה באחריות לתאונה בה נפגע רכב התובעת. מכאן השאלה: מי יישא בנזק – הנתבעת או חב' הביטוח? איננה מעניינה של התובעת ועל הנתבעת לפתור את שאלת התשלום מול חב' הביטוח.

לפיכך, אין כל טעם בביטול פסק הדין, שכן עם הודאתה באחריות לתאונה אין כל תועלת בביטול פסק הדין.

1. לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

<#4#>

ניתנה היום, ט' אלול תשע"ג, 15 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.