להלן נימוקי הזיכוי:

הנאשם הואשם בכך שביום 31/10/07 נהג באוטובוס ברח' בילו, בנס ציונה.

נטען כי ביוצאו מכיכר, פגע בהולכת רגל, אשר חצתה את הכביש במעבר חצייה. כתוצאה מכך נגרמה להולכת הרגל פציעה קשה.

בהעדת הולכת הרגל (ילידת שנת 1935), התגלו קשיים. תחילה נשלחו מספר זימונים, אך נמסר כי עתידה לעבור ניתוח ונבצר ממנה להתייצב...

בסופו של יום, לא הובאה לעדות ועדותה הכתובה הונחה בפניי.

בעדותה הנ"ל - בדבריה לחוקר המשטרה, מספרת כי, החלה לחצות במעבר "כאשר הייתי ממש בתחילה ואז הרגשתי מכה חזקה"...

העדה מוסיפה ואומרת כי לא הבחינה באוטובוס כלל וכי התאונה הייתה במעבר חצייה בכיכר.

עת/1 – עובד עובדיה, שוטר אשר הגיע לזירת התאונה – הגיש מזכר ת/1.

העד מספר כי בהגיעו למקום הבחין באוטובוס ומתחתיו – "מאחורי הגלגל הייתה אישה מבוגרת... כל הרגל שלה מרוסקת. האוטובוס לא הוזז". העד מספר כי מעבר לכך לא עשה מאומה בזירה.

אשר לחקירת התאונה:

הבוחן המשטרתי, משיח קלימיאן, הגיע למקום הזירה, ערך סקיצה, תרשים וצילומים.

כמו כן, תפס דסקת האוטובוס.

צר לי לקבוע כי הפעולות אשר ביצע לצורך חקירת התאונה - לא עמדו בסטנדרט המקצועי הראוי לעבודת בוחן משטרתי.

מטעמים שלא פורטו – הגם שנתפסה דסקת הטכוגרף – ולמרות שלנאשם גרסה בשאלת מהירות נהיגתו – לא נעשה ולו ניסיון שטחי לעמת גרסה זו עם הממצאים.

הבוחן לא נתן כל תשומת לב לממצאי הטכוגרף, ומקל וחומר שלא טרח לפענחם בצורה מדויקת.

בסוגיה זו מודה הבוחן כי למעשה החליט מראש כי אין רלוונטיות למהירות האוטובוס -

"הדסקה לא פוענחה מסיבה שקרה שם בנסיבות התאונה לא היו מהירויות גבוהות ולא היה צורך כל כך לפענח הרבה..." (פרוטוקול מיום 12.12.11, עמ' 2 שורות 14-15).

באמירה הנ"ל, פתח לחשש כי דעתו של הבוחן המשטרתי "נקבעה" קודם פתיחת החקירה או בשלב מוקדם מאוד של החקירה.

יתרה מזאת, גם בהמשך – לא נתן דעתו למכלול גרסת הנאשם ולמלוא כיווני החקירה.

משהתבקש החוקר על ידי ביהמ"ש להתייחס התייחסות כלשהיא לגרסת הנאשם בעניין מהירותו הנטענת – אין הבוחן מצליח להתייחס לנתוני הטכוגרף.

(בית המשפט מוכן לצאת מנקודת הנחה שבוחן איננו מוכרח להיות מומחה לפענוח טכוגרף – אך מצפה שייתן דעתו לסוגיה זו, כמו כן, אין לשלול הצורך בקבלת עזרה מחוקרים המתמחים בפיענוח טכוגרף.

בנוסף, אף לשאלות בית המשפט, נבצר מהבוחן להביע דעתו בשאלת הסבירות שבגרסת הנאשם בהתחשב בתנאי השטח – אין הבוחן מסוגל אף להביע דעתו בשאלת התכנות גרסה זו.

תשובת הבוחן: עמוד 2 (פרוטוקול מיום 12.12.11) – לא בדקתי.

למעשה, תשובה זו הינה ה"מוטו" של חקירת הבוחן כולה.

הבוחן לא טרח לעשות ניסוי באוטובוס, לבחון רדיוס הפניה ומהירות אפשרית לביצוע הפניה.

הבוחן לא טרח לנסות ולבצע ניסוי בלימה.

הבוחן לא טרח להתייחס לגובהה של הולכת הרגל, הן ביחס לשדה ראיית הנאשם והן ביחס לסימני ניגוב האבק.

הבוחן מצא סימני ניגוב אבק ותיעדם – מסיבות השמורות עמו, לא טרח לבחון סימני אבק סביב האוטובוס כולו, הן כדי להגיע לוודאות גדולה יותר בייחוס הסימנים להולכת הרגל והן כדי לשלול האפשרות שהמדובר בסימן שנוצר על ידי אנשים אחרים אשר נשענו על האוטובוס – או עלו עליו בתחנה...

לו נמצאו סימנים נוספים, ניתן היה להיעזר בהם לצורך השוואה וכו'.

הבוחן לא ניסה לגבות עדות כדי להבין מהיכן הגיעה הולכת הרגל.

לשאלת הסנגור:

"ש. אתה יודע מאיפה הנפגעת הגיעה למקום?

ת. אין לי מושג. (עמוד 4 לפרוט' שורה 3,וכן ראה בשורה 9 ואילך)".

המדובר בנתונים חשובים ולא ברורה לי התעלמות הבוחן מכך.

הבוחן מאשר כי לא ניסה לעשות שחזור כדי להבין מאיזה כיוון הגיעה הולכת הרגל והאם ניתן להבחין בה.

בסעיף "שדה ראיה" בדוח הבוחן מציין:

"שדה ראיה מכיוון נסיעת האוטובוס מרח' עמק השושנים לפני הפניה לרח' בילו שדה ראיה פתוח לימין"

אין הבוחן מתייחס כל התייחסות שהיא למעבר החצייה. אינו נדרש לשאלה האם ניתן לראות לפניו, לאחריו, או כל נתון רלוונטי דומה...

אין המדובר באמות מידה מקובלות לקביעת אחריות לתאונה.

בחקירה נגדית נשאל הבוחן:

"למה לא עשית ניסוי שחזור עם הולכת רגל? ועונה – שחזור של מה...(עמוד 4 לפרוט' שורות 20-22)".

לא אוכל לקבל ההנחה כי בוחן בעל ותק משנת 1998 איננו מבין כוונת השואל !!!

אין מנוס מן המסקנה כי בנקודה זו, הגיע אף הבוחן עצמו להבנה כי לא ביצע את פעולות החקירה המינימאליות הנדרשות.

הריני תחת הרושם כי משהבחין הבוחן בהולכת הרגל השרועה בכביש מימין לאוטובוס כשרגלה מחוצה, ומשהבחין כי האוטובוס נמצא בחלקו על גבי מעבר החצייה, יצא מנקודת הנחה כי אשמת הנאשם ברורה ברמה שאין לבצע חקירה מקיפה.

בנקודה זו חלה תקלה של ממש בביצוע החקירה המשטרתית.

יש לשוב ולהזכיר, כי נטל ההוכחה מוטל על התביעה כדי להוכיח מעל לכל ספק סביר אשמתו של הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום, ואין די בהוכחת המגע בין האוטובוס לבין הולך הרגל.

למען הסר ספק אציין, כי אפשר והולכת הרגל הייתה שרועה על גבי הכביש כתוצאה ממעידה, מהדיפה עוד קודם הגעת האוטובוס למקום.

כמו כן, יתכן מצב בו נפלה נפילה עצמונית ב"שטח מת" בשדה ראיית הנאשם.

יש לקבוע מיקום אימפקט משוער ויחסי, למעבר החצייה.

יש לקבוע מהירות חצייה משוערת, ומיקומו של האוטובוס בשעת תחילת חצייה.

יש לקבוע היכן הייתה הולכת הרגל עובר לירידתה לכביש, והאם הייתה בשדה ראיית הנאשם.

יש לבחון השאלה הכיצד לא הבחינה באוטובוס הקרב, הן בחוש הראיה והן בחוש השמיעה.

כל מחדלי החקירה הנ"ל, ויתירה מהם, החשש אשר ביסוסו בדברי הבוחן עצמו, מהם נובע כי אפשר ודעתו נקבעה עוד טרם השלמת החקירה, יוצרים ספק ממנו רשאי הנאשם ליהנות.

תוצאת ספק זה – זיכויו.

המזכירות תודיע נימוקי הזיכוי לצדדים.