פסק הדין הוא מיום 23.2.10, המועד להגשת בקשה לביטולו עבר חלף לו מזה זמן רב. אין בפניי בקשה להארכת מועד ואפילו הייתי רואה בבקשה שלפניי בקשה להארכת מועד, לא מצאתי כי קיימים בה טעמים של ממש המבססים שיהוי כה ניכר בבקשה זו.

יתרה מזאת, המבקש עתר לביטול פסק-דין עוד בחודש 03/2010. בית המשפט דחה את בקשתו בהחלטה מיום 16.3.10. המבקש לא ערער על החלטה זו לביהמ"ש המחוזי ולא ניתן לעתור היום מקץ למעלה משנתיים מאז ניתנה ההחלטה להגיש בקשה חוזרת לביטול פסק-דין שעה שכאמור קודמתה נדחתה.

לא זו אף זו, אין כל טעם של ממש המצדיק ביטול פסק-הדין, ולהלן בקצרה השתלשלות העניינים על מנת לסבר את אוזנו של הקורא.

ביום 19.10.09 התייצב הנאשם לישיבת הקראת כתב אישום, הודה בכך ששתה שתי כוסות וודקה עובר לנהיגה ברכב, והדיון נדחה על מנת שהתייעץ עם עורך-דין. בישיבת ההקראה ב-6.12.09 התייצב הנאשם, הפעם טען ששתה רק כוס אחת של וודקה, וכפר בעובדות כתב האישום.

הדיון נדחה לשמיעת ראיות ליום 10.01.10. במועד זה נשמעו ראיות, הנאשם נכח, ואף חקר את העד שהתייצב. הדיון נדחה להמשך ליום 23.02.10. במועד זה הנאשם לא התייצב לדיון.

הנה כי כן, הנאשם היה מודע למועדי הדיון, ולמרות זאת בחר שלא להתייצב ולכן נשפט בהיעדרו. גם לגופו של עניין לא מצאתי כי יש ממש בטענות שמעלה היום הנאשם מקץ שנתיים וחצי מאז נשפט. הנאשם קשר את עצמו לביצוע העבירה, הודה ששתה וודקה בסמוך לנהיגה, ולכן לא מצאתי שיש חשש לעיוות דין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ג, 19 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.