<#1#>

ה כ ר ע ת - ד י ן

אלה הן עובדות הרקע:

1. הפרשה נשוא תיק זה נסבה סביב יבוא מכולה שהכילה טובין אסורים - סיגריות מזויפות מסוג "מרלבורו", אשר יוצרו, לכאורה, ע"י חברת פיליפ מוריס, בעלת סימני המסחר הרשומים. מכולה זאת היא אחת משתי מכולות שיובאו לישראל בצוותא בחודש פברואר 2007. המכולה האחת מספרה במסמכי היבוא 8601820ZCSU (להלן: המכולה הראשונה); המכולה השניה מספרה 8612548ZCSU (להלן: המכולה השניה), שתיהן יובאו מסין לישראל ע"י חברת בוקסר אבטחה שמירה וניקיון בע"מ. במסמכי היבוא צוין כי המכולות מכילות מטענים של מגבות.

2. המכולות שהגיעו, כאמור, בחודש פברואר 2007 לישראל, נפרקו בנמל חיפה, והועברו לאחסון במחסני ערובה של מכס אשדוד. המכולה הראשונה שוחררה מהמכס ושולמו מסי היבוא בגינה. בהליכי השחרור טיפל ניר כהן מעתוק ממשרד עמילות המכס שי סוכני מכס (1997) בע"מ.

3. גורמי האכיפה של המכס ערכו ב-7.3.07 בדיקה במכולה השנייה ומצאו בקדמת המכולה ארגזים שהכילו מגבות, ומאחוריהם נמצאו 599 ארגזים נוספים אשר הכילו סיגריות שנחזו להיראות סיגריות מרלבורו מתוצרת חב' פיליפ מוריס [399 ארגזי סיגריות מסוג מרלבורו אדום, ועוד 200 ארגזי סיגריות מסוג מרלבורו זהוב]. הסיגריות והאריזות נשאו את סימני המסחר הרשומים של היצרן (להלן: הסיגריות, או, הסיגריות המוברחות)]. בדיקת הסיגריות העלתה כי הן מזויפות.

ואלה הם האישומים:

4. הנאשם, אליהו בוכריס, עומד לדין בגין יבוא שלא כדין של הטובין האסורים במכולה השניה, ועבירות נלוותנוספות, כפי שאבאר בהמשך. הנאשם הוא יליד 1965, ובעבר עסק במגוון עיסוקים. בין השאר, סחר הנאשם במלאים של סחורות ("סטוקים"), וניהל חניון ועסק לשטיפת כלי-רכב בתל-אביב. בכתב האישום טוענת המאשימה, כי הנאשם אחראי ליבוא שתי המכולות הנזכרות, וכי באמצעות אחיינו, ניר כהן מעתוק, שהוא עמיל מכס במשרדי חברת שי סוכני מכס (1997) בע"מ (להלן: חב' שי בע"מ, או, שי בע"מ) טיפל הנאשם בהליכי שחרור המכולה הראשונה מהמכס. המאשימה מייחסת לנאשם את האשם ליבוא המכולה השניה אשר הכילה מטען של סיגריות מרלבורו מזויפות, אסורות ביבוא, והאשם לביצוע עבירות נלוות.

5. כתב האישום כולל שני אישומים:

5.1 באישום הראשון מואשם הנאשם בכך שהבריח לישראל סיגריות מזויפות מתוך כוונה להונות את האוצר ולעקוף כל איסור או הגבלה על היבוא, וכן, בכך שניסה להשתמט מתשלום המכס בגין הסיגריות המוברחות, עבירות לפי סעיף 211(א)(1) והסעיפים 212(א)(1) ו-219 לפקודת המכס [נוסח חדש]. הנאשם מואשם גם בעשיית מעשה (הצגת חשבון ספק שאינו אמיתי) אשר נועד להתחמק מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 22(א)(5) לחוק מס קניה.

5.2 באישום השני מואשם הנאשם ביבוא טובין שייבואם אסור או מוגבל, לפי הסעיפים 215(א)(2), 200ג' ו-214 לפקודת המכס; וכן, ביבוא שלא כדין של טובין המסומנים בסימן מסחרי רשום, ללא היתר מבעל הסימן, עבירה לפי סעיף 60(א)(2) לפקודת סימני מסחר.

מה טוענת ההגנה?

6. ההגנה כפרה בהאשמות שיוחסו לנאשם בכתב האישום. לטענת ב"כ הנאשם, הייתה פעילותו של הנאשם בקשר למכולות פעילות מינורית, והסתכמה ביצירת קשר של מעין תיווך בין יבואן המכולות לבין ניר כהן, אחיינו, אשר עובד כעמיל מכס בחב' שי בע"מ. מכל מקום, נטען, כי הנאשם לא ייבא את המכולות לישראל, הוא לא ידע על מטען הסיגריות שבמכולה השנייה, ולא היתה לו זיקה למכולות ולתכולתן. על כן, טענה ההגנה, לא ניתן לייחס לנאשם אחריות לביצוע העבירות לפי פקודת המכס ולפי חוק מס קניה, וגם לא לפי פקודת סימני המסחר.

7. בסיכומיו שיכלל ב"כ הנאשם את עמדתו וטען, כי גם לאחר שהניחה המאשימה את כל ראיותיה בפני בית המשפט, אין באלה ולו אחת אשר מוכיחה אפילו מקצת העובדות המיוחסות לנאשם בכתב האישום, ואשר בעטיין הוא מואשם בהברחת הסיגריות המזויפות. בין כל הראיות, טען ב"כ הנאשם, אין גם לא ראיה אחת אשר יוצרת או מבססת זיקה עובדתית בין הנאשם והמטען המוברח. אשר על כן, נטען, כל שצפינו בו הוא תזה שבנתה המאשימה על יסוד השערות של חוקרים, ואילו ההגנה הוכיחה שבאמתחתה תזה טובה לא פחות.

הסוגיות שבמחלוקת:

8. הוראות פקודת המכס הן שמסדירות את הליכי יבוא הטובין לישראל, והן נועדו לפקח על טיב הטובין המיובאים ועל תשלום המס המתחייב. הליכי שחרור הטובין המיובאים מהמכס כרוכים בהגשתם של מסמכים שונים, ובין היתר, רשימון יבוא, שטר מטען, חשבון הספק בחו"ל, ותעודת אריזה (להלן: מסמכי היבוא).

9. נקודת המוצא לדיון היא, כאמור, האישום בהברחת טובין, הכרוכה בעבירה של יבוא טובין אסורים, לפי הסעיפים 211(א)(1), 215(א)(2) ו-214 לפקודת המכס, אשר אוסרים את הברחתם של טובין, ואוסרים לייבא טובין שאסורים או מוגבלים ביבוא. אופיים "האסור" של הטובין המיוחסים לנאשם נובע, לטענת המאשימה, מכוח סעיף 200ג' לפקודת המכס, הקובע, כי דין טובין מפרים שיובאו לארץ כדין טובין שייבואם וייצואם אסור לפי פקודה זו.

10. טענות ההגנה, לפיהן, לא ייבא הנאשם את המכולה השניה וגם לא את זו הראשונה, וממילא לא ידע ולא יכול היה לדעת על מטען הסיגריות שבמכולה השניה; וכי על כן, לא ניתן לייחס לו מודעות לקיומן וכוונה להבריחן לישראל, מגדירה את הסוגיות שבמחלוקת, ואשר בהן נדרש בית המשפט להכריע. הכרעת הדין תעסוק, אפוא, בשאלת האחריות ליבוא המכולה השניה ולהברחת הסיגריות המזויפות שבמטענה. הכרעה זו משליכה ממילא על מרבית הסוגיות האחרות הדורשות הכרעה על פי כתב האישום, הן בנושא ההתחמקות ממסי היבוא, והגשת חשבון ספק כוזב, המגלמות עבירות לפי פקודת המכס וחוק מס קנייה, והן בנושא יבוא הטובין שסימנם המסחרי הופר, המגלם עבירה לפי פקודת סימני מסחר. אם ייקבע שלא ניתן לייחס לנאשם את יבוא הסיגריות והברחתן לישראל - יקיץ הקץ על כל הנטען כנגדו בכתב האישום.

11. לא מיותר להעיר, כי מאחר שהנאשם התנער מאחריות ליבוא המכולה השניה ומאחריות לסוג הטובין שבה, ראה עצמו, מן הסתם, פטור מנטל הפרכת התשתית הראייתית שהניחה המאשימה ביחס לתכולתה של המכולה ויבוא הטובין האסורים שבה, וכן, ביחס להפרת סימני המסחר הרשומים של הסיגריות מסוג מרלבורו.

התשתית הראייתית

12. שמו של הנאשם עלה בהקשר ליבוא המכולות מהרגע שבו פתחה יחידת החקירות של המכס בחקירה ב-7.3.07. כבר ביום 8.3.07 ביקשו החוקרים לזמן את הנאשם לחקירה, אולם, המאמצים הרבים שהושקעו בניסיונות לאתרו, וגם צווי המעצר שהוצאו, לא העלו דבר (הוגשו כראיה עשרות מזכרים ומסמכים, כגון: ת/5 עד ת/10, וכן, ת/13 ו-ת/23). הנאשם לא אותר עד שלהי חודש יולי 2008. עובדות אלה הן רק מעט מזעיר משורה ארוכה של עובדות אשר הוכחו במהלך המשפט, שלגבי מרביתן אין כל מחלוקת בין הצדדים, והן חיוניות להבנת ההתרחשויות קודם שנפתחה החקירה וגם לאחריה, בכל הנוגע למעורבותו של הנאשם ביבוא המכולות ואחריותו לתכולתן.

יבוא המכולות

ובדיקת המכולה השניה

13. המסגרת העובדתית אשר תוחמת את אירועי כתב האישום היא, כאמור, יבוא המכולות מסין לישראל, יבוא שהתרחש בחודש פברואר 2007. המאשימה הוכיחה, ואין על כך מחלוקת, כי במועד האמור נפרקו בנמל חיפה שתי המכולות: המכולה הראשונה שמספרה 8601820ZCSU והמכולה השניה שמספרה 8612548ZCSU. במסמכי היבוא צוין, כי החברה המייבאת היא בוקסר אבטחה שמירה וניקיון בע"מ (להלן: חב' בוקסר), וכי המכולות מכילות מטען של מגבות. כאמור, נפרקו שתי המכולות בנמל חיפה ואוחסנו במחסני ערובה במכס אשדוד.

14. הוכח, כי בין התאריכים 20.2.07 ו-27.2.07 טיפל ניר כהן מחב' שי בע"מ בשחרור המכולה הראשונה, ושילם את מסי היבוא [הודעתה של עפרה פדובה (ת/1), ומסמכי השחרור, לרבות, תעודת שער, (ת/2, ת/4)].

15. בתאריך 7.3.07 נפתחה המכולה השניה ונבדקה על-ידי ובנוכחות אנשי מכס. פתיחת המכולה תועדה בכתב ובצילום (דו"ח שערך מר יהודה בכר, רמ"ד מודיעין - ת/61; התקליטור - ת/62). נכח בבדיקה ובספירה נציג חב' שי בעמ", מר אבשלום בו סימון. הממצאים שנמצאו רשומים על הסיגריות תועדו במזכר (ת/63). בחיפוש במכולה נכחו גם אהוד אור-טל מיס"מ אשדוד (שערך דו"ח פעולה - ת/70; האב"ת ת/69).

בהתאם למסמכים האמורים, בפתיחת המכולה מצאו הבודקים בשורה הראשונה ארגזי קרטון שהכילו מגבות. מאחוריהם נמצאו ארגזי קרטון שהכילו קרטונים של סיגריות מרלבורו בצבע אדום. המכולה נחתמה, והועברה למחסני ערובה "נעמן אשדוד תפיסות", שם נפתחה המכולה, מטענה פורק, מוין ונספר בידי חוקרי המכס. נספרו 399 ארגזים שהכילו אריזות סיגריות מסוג מרלבורו אדום, ו-200 ארגזים שהכילו אריזות של סיגריות מרלבורו לבן, מסוג לייט (ת/70). צוין, כי ניטלו דוגמאות מאריזות הסיגריות לצורך בדיקה וחוות דעת (ת/75). על כל אחת מקופסאות הסיגריות מודבקת הייתה תוית (חבק) בצבע כחול, שבה רשומים שמו של היצרן פיליפ מוריס פרודקטס, ס.א., ארץ הרישום, וכן, שמו של היבואן מנשה ח. אלישר בע"מ, ומספרה של החברה בישראל.

חקירתו של ניר כהן הובילה אל הנאשם

16. הטיפול והחקירה בממצאי הבדיקה נמסר ליחידת החקירות של המכס, והופקדו בידי החוקרים איל ברעם, איציק בר שי ויורם סיגמן. החוקרים העידו ביחס לפעולות החקירה שביצעו, המתועדות במזכרים שערכו במהלך החקירה. ראש וראשון, הובילו הליכי החקירה את החוקרים למשרדיה של חב' שי בע"מ, שבבעלותו של מר שלמה ארסבן (הודעתו הוגשה בהסכמה ת/57). במסגרת זו נחקר גם ניר כהן מעתוק, עמיל המכס אשר טיפל בשחרורה של המכולה הראשונה זמן קצר קודם לכן (הוא יכונה להלן: ניר כהן). מסמכי היבוא המתייחסים לשתי המכולות נתפסו בידי יורם סיגמן (תיקי המסמכים ת/53 עד ת/56 והאב"ת ת/52). ניר כהן נחקר ומסר לחוקרים כי הנאשם, אליהו בוכריס, שהוא דודו, הוא האיש שיצר קשר בינו לבין בעליה של החברה המייבאת, חברת בוקסר, וכי בוכריס נטל חלק כזה או אחר בשחרור המכולה הראשונה, וגם ניהל עמו שיחה ביחס למכולה השניה.

המטען כלל סיגריות מזויפות

17. נוכח החשד כי מטען הסיגריות שיובא במכולה השניה הן סיגריות מזויפות, פעלו החוקרים לבדיקת סימני המסחר שעל אריזות הסיגריות, כדי לברר האם הופרו סימני המסחר. דוגמאות אחדות של אריזות הסיגריות התפוסות נשלחו למומחה מטעם חברת פיליפ מוריס שמושבו בשוייץ. כן, נבדקו פרטי התוויות המודבקות על האריזות, ואשר לפיהן היבואן הוא מנשה ח. אלישר בע"מ.

18. המומחה, סרגיי קראסיב, עובד חברת פיליפ מוריס, יצרנית מרלבורו, חיווה דעתו (חוות הדעת ת/68) כי הדוגמאות ששוגרו אליו הן של סיגריות מזויפות. הוא פרט בחוות דעתו את האבחנות בינן לבין סיגריות מקוריות.

19. אשר לתוויות שנשאו את שמו של היצרן, ואת שמו של היבואן - מנשה ח. אלישר בע"מ. בהתאם לעדותו של ישראל הימן, קב"ט חב' ח. אלישר בע"מ (ת/57, הודעתו הוגשה בהסכמה), הייתה חברת ח. אלישר בעבר בעלת הזיכיון ליבוא סיגריות מרלבורו לישראל, אלא שתוקף הזיכיון פג בחודש דצמבר 2006. מחודש ינואר 2007 ואילך מיובאות הסיגריות הללו לישראל בידי חברת פיליפ מוריס. הימן מסר עוד, כי מעולם לא נתנה חברת ח. אלישר בע"מ לחברת בוקסר אישור לייבא סיגריות מרלבורו לישראל. כפועל יוצא, סיגריות מסוג מרלבורו שיובאו בחודש פברואר 2007 לישראל, כביכול בידי חברת בוקסר, ונשאו תוויות הנושאות את שם היבואן מנשה ח. אלישר בע"מ - הן סיגריות מזויפות.

20. המאשימה הוכיחה, אם כן, במידה שמעבר לכל ספק סביר, כי המכולה השניה הכילה מטען של סיגריות מזויפות. להשלמת התמונה הראייתית בנושא זה ייאמר, כי בהתאם להערכת שווי הסיגריות שהוגשה בהסכמה (המסמך ת/50א'-ד'), נאמד שווי המסים בגין הסיגריות שבמכולה בסך 3,172,663 ₪. נערכה הצעה נפרדת לחישוב החיוב בגין הפרת הקניין הרוחני (ת/50ג').

21. הוכחו באמצעות נסחים מאת רשות הפטנטים (ת/73) סימני המסחר הרשומים של סיגריות מרלבורו.

הנאשם נעלם וירד למחתרת

22. משעה שעלה חשדם של חוקרי המכס כי אליהו בוכריס קשור ליבוא המכולות ואחראי ליבואן שלא כדין של סיגריות מרלבורו מזויפות, הוא זומן לחקירה, אולם, הוא לא התייצב. ניסיונות רבים ערכו החוקרים כדי לאתר אותו ולחקור את החשדות האמורים. החוקרים העלו חרס בידם. שנה ומחצה נמשכו מאמצי האיתור והניבו עשרות מזכרים, צווי מעצר ועוד. החוקרים ריכזו את חיפושיהם בכתובות מגורים אפשריות של הנאשם, במקומות בהן ניהל את עסקיו, ובדירותיהם של קרובי משפחתו. כן, נחקרו מספרי טלפונים שברשותו, וגם לאולם שמחות שבו התחתן הגיעו החוקרים. אולם, כאמור, ניסיונותיהם לא צלחו. המפנה ארע באקראי בשלהי חודש יולי 2008. הנאשם אותר בבת-ים, נעצר ונחקר.

אמרות החוץ של הנאשם

23. בהודעתו ת/37 שנמסרה ביום 29.7.08 הכחיש הנאשם את החשדות שייחסו לו החוקרים. בראש וראשונה, הכחיש, כי ידע שהוא דרוש לחקירה מזה כשנה וחצי. הנאשם הכחיש את טענת החוקר כי ייבא סחורות מסין לישראל על שם חברת בוקסר, וטען שהחברה איננה מוכרת לו. הנאשם גם הכחיש קיומו של קשר עסקי בינו לבין ניר כהן, אחיינו, אשר עובד בחברת שי, או, ששילם עבור שחרור מטען מהמכס, ואמר לחוקר: "מה זה השטויות האלה?".

24. אולם, בחקירתו השניה, ב-11.8.08, ת/38, שינה הנאשם את גרסתו. הפעם קשר עצמו למכולות נשוא הדיון, אולם, באורח רופף. לגרסתו, הוא הכיר באקראי (בחנות בכיכר רבין בתל-אביב) אדם בשם "אבי". אותו אבי סיפר לו על מטען של מגבות שאמור להגיע מחו"ל, וגם אמר לו שיש "בעיה כספית" וקשיים ביחסים שלו עם עמיל המכס אשר אמור היה לטפל בשיגור המטען ובשחרורו. הנאשם סיפר בהודעתו זו כי ערך היכרות בין אבי לבין אחיינו, ניר כהן, שעובד במשרד לעמילות מכס. עוד מסר לחוקריו, כי נכח בפגישה שהתקיימה בין אבי וניר כהן ליד איצטדיון "בלומפילד" ביפו (ת/38, עמ' 5).

מכאן ואילך, טען הנאשם בחקירתו, הוא יצא בכלל מהתמונה, ולהוציא אותו מפגש בודד שבו השתתף, כאמור, הוא לא נטל כל חלק בהתקשרות שנוצרה בין ניר ואבי. כך, שאין לו קשר למסמכי היבוא של המכולות וגם לא לתשלום הכספים לניר כהן. לדבריו, הוא לא נכח במעמד מסירת מסמכי היבוא לניר, ועל חברת בוקסר הוא לא שמע קודם לחקירה. על כן, אין לו מושג מי הם בעליה של חברת בוקסר.

25. לראיות שתיארתי נוספו נדבכים ראייתיים משמעותיים בעדותו של ניר כהן ובעדותו של הנאשם. אולם, קודם שאבחן את העדויות אתייחס למכולה השניה אשר עומדת בלב פרשת ההברחה, שהיא, כך הוכח, "תאומתה" של המכולה הראשונה.

אבהיר: בהתאם לראיות שהניחה המאשימה בבית המשפט, ובין היתר, שטרי המטען והודעתה של גב' מירב אסרף (ת/58), מנהלת מחלקת היבוא של חברת מ. דיזנגוף בע"מ, שוגרו ב-26.1.07 מסין שתי המכולות נשוא הדיון. סימוניהן צויינו לעיל: 8601820ZCSU ו-8612548ZCSU. שטרי המטען של שתי המכולות והמצהרים זהים אלה לאלה, פרט למספר רשימון היבוא. קיימת זהות בשם הספק, במשגר המטענים, בטיב המטען (784 ארגזי מגבות בכל אחת מהמכולות), ובשם היבואן - חברת בוקסר. במסמכים נרשם, כי עלות השילוח הימי שולמה בחו"ל. תוספת ראייתית לזהות שבין המכולות הן הסוג והאיכות של המגבות בשתי המכולות, שנטען כי היו זהות זו לזו. בהינתן העובדה שמוצאן, מקורן וייעודן של שתי המכולות זהה ואחיד, הרי שמי שאחראי להזמנתה של המכולה האחת ולתכולתה, אחראי גם למכולה השניה ולמטען שבה. מי שהזמין שירותי עמילות מכס אצל חב' שי ביחס למכולה האחת, הוא גם שאחראי לשניה. ניתן אפוא לקבוע ללא היסוס, כי מדובר במכולות "תאומות", וגורם אחד ויחיד אחראי ליבואן של השתים על המטענים שבהן, והוא שיצר את הקשר עם עמילי המכס.

גרסתו של ניר כהן

26. ניר כהן הוא, כאמור, עמיל המכס שטיפל בשחרור המכולה הראשונה. הוא התכוון לטפל בשחרור המכולה השניה. בשל תפקידו בפרשה והקשר שלו לנאשם הוא עד מפתח.

26.1 בעדותו (בעמ' 30-46) תאר ניר את מעורבותו של הנאשם בהליכי שחרור המכולות, כשלגרסתו היה זה הנאשם שיצר קשר בינו לבין בעלי חברת בוקסר, ושאל אותו אילו מסמכים עליהם להביא לפגישה עמו, פגישה שנקבעה בבית קפה ברמת גן. לאותה פגישה, סיפר ניר, הגיעו שני בחורים, אלכס, בעל חברת בוקסר, ושותפו - מוטי. הנאשם נכח בפגישה זו. אלכס ומוטי ביקשו שישחרר עבורם שתי מכולות שהם מייבאים מסין, ומסרו לו באותה פגישה את מסמכי היבוא שכללו את שטרי המטען, חשבונות ספק, ואישור שמראה כי הם בעלי מניות בחברת בוקסר (עמ' 31, ש' 7-26).

26.2 בהגיע המועד לשחרור המכולה הראשונה, סיפר ניר, הורה לו מוטי להמתין, ולאחר מכן ניתק את הקשר איתו למספר ימים. משום כך, התקשר ניר אל הנאשם, ביקש ממנו "לאתר את הבחורים", הסביר לו את היקף ההוצאות שאליו נקלע עקב אחסון המכולה, וביקש את הסכמתו ל"שינוי סטטוס" של המכולות, שמשמעותו: פריקת המכולה כדי להוזיל עלויות אחסון, והארגזים יאוחסנו בנפרד. הנאשם נתן הסכמתו לכך. "אלי פשוט הסכים בטלפון", אמר ניר, "כי זה הליך די פורמאלי ורגיל" (עמ' 32, ש' 8). לשאלה מדוע פנה אל אליהו בוכריס השיב ניר, כי הוא זה שעשה את "השידוך" בינו לבין "הבחורים".

26.3 המשכה של הפרשה בקשר שנוצר לאחר מספר ימים בין הנאשם לבין מוטי ובינו, נקבעה פגישה בפלַאפל ג'ינה ליד אצטדיון בלומפילד, ושם שילם לו מוטי, בנוכחות הנאשם, את דמי השחרור מהמכס - 20,000 ₪, בתשלום אחד או בשניים, וניר פעל לשחרור המכולה הראשונה. המכולה נבדקה פיזית ע"י אנשי המכס שמצאו כי המטען אכן כלל מגבות. בהמשך, רצה ניר לטפל, כמוסכם, בשחרור המכולה השניה (עמ' 37, ש' 24-25) שהרי מסמכי היבוא היו כבר ברשותו. אלא שאז הסתבר לו כי "התיק" עבר ליחידת המכס ביפו, והדבר 'הדליק אצלו נורות אדומות'. משום כך, התקשר ניר אל הנאשם וסיפר לו על הבעיה. חלפו יום או יומיים עד שחזר אליו הנאשם, ואמר לו (עמ' 37 לפרוט'), 'שלפי דעתו אני צודק, הענין מסריח, ולהעביר את זה לעמיל מכס אחר. הוא לא רוצה להיות קשור בזה'. במלים אחרות, הנאשם אמר לו: 'להעיף את התיק הזה לעמיל מכס אחר, ושלא יגע בו' (עמ' 33, ש' 27 - עמ' 34, ש' 3).

26.4 בכך הסתיימה הפרשה מבחינתו של ניר כהן. למעשה, בטרם הספיק לעשות דבר, הגיעו למשרדו למחרת, 7.3.07, חוקרי המכס והוא נלקח לחקירה.

יוער, כי בשלב מסוים בעדותו של ניר ביקשה ב"כ המאשימה להכריז כי הוא "עד עוין". בקשת המאשימה נדחתה מהסיבות שמניתי בהחלטתי (עמ' 34-35), שבה קבעתי, כי אפשר שהעד מאכזב, אולם לא עוין את התביעה במשמע.

עדות הנאשם

27. בחודש אוקטובר 2013, לאחר היסוסים רבים מצד ההגנה והידברויות רבות מספור שקיימו הצדדים שלא הגיעו לכלל הסכמות, הסתיימה פרשת התביעה, והנאשם ניצב על דוכן העדים כעד הגנה. בעדותו הראשית בחר הנאשם בגרסה מצמצמת. הוא הסתפק באמירות קצרות, לפיהן, אין שחר להאשמות נגדו, כי אין לו כל קשר ליבוא המכולות ותוכנן, וכי 'בסך הכל הכיר בחור בשם מוטי (ולא "אבי" - ד'ש') שאמר לו שחבר שלו צריך לייבא מגבות, ואז ערך הכרות בין מוטי לבין האחיין שלו, ניר כהן' (עמ' 65). את החשד שהבריח סיגריות הגדיר הנאשם כ"הזוי". במהלך החקירה הנגדית הפליגה גרסת הנאשם למרחקים.

27.1 לדברי הנאשם, הוא נעצר באקראי בידי שוטרי בת-ים, והוברר להם שהוא דרוש לחקירה זה מכבר. הנאשם נשאל האם ידע שהוא דרוש לחקירה והשיב: "לא ידעתי". אולם, מיד ביקש לתקן את תשובתו, וסיפר, כי ידע מזה תקופה ממושכת שהוא דרוש לחקירה במכס בת"א (אמר לו זאת בן דודו, חוקר במע"מ אשדוד). מאחר שסירבו להתחייב שלא ייעצר, הוא העדיף שלא להגיע לחקירה.

27.2 לשאלות התובעת ביחס לנסיבות מעורבותו בפרשה חזר והשמיע הנאשם את קווי המתאר של גרסתו המוכרת מהחקירה ברשות המסים, שברקע לה היכרותו המזדמנת עם האדם ששמו "מוטי" (בעבר כינה אותו "אבי"), אשר שטח בפניו את הבעייתיות הכספית שיש לו בשחרור מטען של מגבות מהמכס. כדי לסייע לו, מסר לו הנאשם את מספר הטלפון של אחיינו, עמיל המכס ניר כהן, ואף הצטרף למפגש שקבעו השניים ביפו, כשמטרתו להפיק מכך רווח של תיווך. עם התקדמות החקירה הנגדית התפתחה הגרסה, ו"נולד" מפגש נוסף עם ניר כהן ועם "מוטי וחבורתו" בבית הקפה "ארומה" ברמת גן, שאליה הגיע הנאשם באחור, שתה קפה על הבר, ועזב. את העברת מסמכי היבוא, טען הנאשם, הוא לא ראה. במועד אחר הודיע לו ניר בכעס ש"מוטי" לא שילם את דמי השחרור מהמכס, אולם, כעבור מספר ימים, לבקשתו של ניר, הצטרף הנאשם לפגישה שבה מסר מוטי לניר מעטפה צהובה ובה הכסף. בהמשך, הודיע לו ניר שנוצרה בעייתיות ביחס למכולה השנייה. ניר הוא שאמר לו כי יפנה את המכולה לעמיל מכס אחר.

הנאשם ראה לציין, כי מעורבותו בשחרור המכולה, הגם שהייתה מינורית, גרמה לו נזק תדמיתי, שכן, בדיעבד שמע מפלוני שדבק בו שם של "מלשין", וכי "יבואני המכולה שנתפסה מחפשים אותו".

27.3 הנה כי כן, בעדותו בבית המשפט הודה הנאשם כי יזם את הפנייה לניר כהן כדי שיטפל בשחרור המכולות; הוא הודה כי ניר פנה אליו ביחס לפירוק המטען של המכולה הראשונה, ועל כן, היה מעורב בהחלטה לבקש את פירוקה. הנאשם הודה כי נכח בפגישת ההיכרות בין ניר כהן לבין "מוטי וחבורתו", ואחר כך, גם נכח בפגישה שבה שולמו כספי השחרור מהמכס.

הנאשם גם הודה כי ניר כהן שוחח עמו על הבעייתיות שהתעוררה ביחס למכולה השנייה.

מעבר לכך, הכחיש הנאשם כל עובדה שייחסה לו התובעת. גם עובדות שבהן הודה קודם לכן: כך, ביחס להימלטותו מהחקירה; כך, ביחס לנוכחותו במפגשים בין "אבי" או "מוטי" לבין ניר כהן, ומודעותו ביחס לתוכנו של המטען המוברח.

28. לסיום ולסיכום הפרק הראייתי חשובים ממצאי החקירה ביחס לחברת בוקסר שמילאה "תפקיד" בפרשה. בדיקות שערכו החוקרים בתקופה הרלוונטית העלו, כי חברת בוקסר איננה פעילה, ובעליה הרשום, אלכסנדר נבוצ'נקו, עזב את ישראל בשנת 2005 ולא שב (תעודת עובד הציבור ת/74). המסקנה המתבקשת היא, ועל כך ארחיב בהמשך, כי מי שפגשו ניר והנאשם לא היה ולא יכול היה להיות הבעלים של חברת בוקסר.

דיון ומסקנות

29. הראיות שפירטתי עד כה, שחלקן ראיות ישירות ומרביתן נסיבתיות, מוכיחות את זיקתו של הנאשם למטען שבמכולה השניה. יהא המעמד שייחס הנאשם לעצמו אשר יהיה, בין אם כינה עצמו מתווך, ובין אם כינה עצמו שדכן, אחת היא לי. הראיות שלפניי, בכלל זה, עדותו של ניר כהן, ואמירותיו המסויגות ביחס למעורבותו של הנאשם בכל שלבי שחרור המכולה הראשונה, וכן, ביחס למכולה השנייה, וגם עדותו של הנאשם עצמו, הקימו בהצטברותן יחד חזקה שבעובדה כי לנאשם הייתה זיקה אמיצה למטען הסיגריות המזויפות שנמצאו במכולה השניה, וכי זיקה זו באה לידי ביטוי במודעות, באחריות ובשליטה בהם.

30. ראוי לציין: לצורך קביעתה של חזקה בנכס, אין זה מעלה ואין זה מוריד אם מצוי הנכס שבו עסקינן תחת ידו של הנאשם, או, בידו של אחר, בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו. אין זה מעלה או מוריד אם מצוי הנכס בידם או בהחזקתם של אחד, או, כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר. כל אחד ואחד מהמחזיקים ייראה כמי שהנכס מצוי בידו ובהחזקתו, וגם של כולם כאחד (ראו: הגדרת "חזקה" בסעיף 34כד לחוק העונשין, תשל"ז-1977).

31. הפסיקה ערה הייתה לקשיים שמעוררת הגדרתה של "שליטה" בנכס. ואולם, קיימת בה אחדות ביחס למסקנה שאמת המידה הכללית האובייקטיבית המגדירה "שליטה" היא יכולתו של אדם, על פי מהלך העניינים הטבעי והרגיל, להגיע לעשייה פיזית בנכס, והוא גם בעל היכולת לקבוע את גורל הנכס [ע"פ 250/84 הוכשטט נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1) 813, והפסיקה הנזכרת שם]. לצורך הוכחת "החזקה", דהיינו: הוכחת שליטתו של אדם בנכס, נפסק, אין מניעה שאדם יהא במרחק מה מהנכס, ובלבד שיוכח כי יש לו היכולת להגיע לנכס במהלך הדברים הרגיל ויש לו היכולת לקבוע את גורלו. זהו עקרון פוטנציאל העשייה הפיזית בנכס, ופוטנציאל זה קיים לא רק בנכס "המצוי בידו של אדם", אלא גם בנכס המצוי "בכל מקום שהוא", בין שאותו מקום שייך לו ובין אם לאו [ראו: ע"פ 421/78 בן בסת נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(1), 215; וע"פ 702/77 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2), 135].

32. למרות המחלוקות שהתפרשו על פני היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של העבירות; למרות מאמציו הבלתי נלאים של הנאשם להרחיק עצמו משתי המכולות ומהמטענים שנשאו; למרות הניסיונות המאולצים שעשה ניר כהן למזער את חלקו של הנאשם בהליכי שחרור המכולות - לא נותר בי ספק, נוכח מכלול הראיות שלפניי, שחלקן ישירות ומשתלבות זו בזו, וחלקן (סתירות ופירכות בדברי העדים) מאיינות זו את זו, כי הייתה לנאשם היכולת להגיע למטען שבמכולה השניה, לרבות, ארגזי הסיגריות. שוכנעתי, כי הנאשם היה, ללא כל ספק, בעל הפוטנציאל לשחרור המטען שבמכולה השנייה; כי היה בידי הנאשם פוטנציאל העשייה במטען, וגם היכולת לקבוע את גורלו ומה ייעשה בו.

33. אפתח בעדותו של ניר כהן, שבו ראיתי עד מפתח להתרת הסבך. בהאזנה לעדותו של ניר לא יכולתי שלא להתרשם מהמאמצים והעמל שהשקיע כדי לשכנע אותי בכשרות טיפולו ביבוא המכולות, אשר יובאו, כך האמין, על-ידי חברת בוקסר; רבות עמל גם כדי לשכנע אותי שפגש בבית קפה ברמת גן את בעל החברה, אלכס, ואת שותפו מוטי, בנוכחות הנאשם, וכי שם גם קיבל מידיהם של אלכס ומוטי את מסמכי היבוא של שתי המכולות. ההליך ומוצאותיו הוכיחו כי מאמציו של ניר כשלו. שכן, גרסתו הופרכה שוב ושוב, הן על ידו והן על ידי הנאשם עצמו, שמסר בכל פעם גרסה שונה, ואף אחת מהן לא עלתה בקנה אחד עם דבריו של ניר כהן. כך, למשל, טען הנאשם בחקירתו בחודש אוגוסט 2008 (ת/38), בסתירה מוחלטת לדבריו של ניר כהן, כי מעולם לא שמע על חברת בוקסר, ולא פגש בבעלי החברה. הנאשם גם לא ידע דבר על מפגש שהתקיים בבית הקפה ברמת גן, וגם מסמכי היבוא הנטענים, אמר הנאשם בחקירתו, מעולם לא נמסרו לניר בנוכחותו. אדרבא, הנאשם טען, כי הפגיש בין ניר כהן לבין אחד "אבי" (ולא אלכס ולא מוטי) ליד אצטדיון בלומפילד. הא ותו לא.

34. רלוונטיים לכאן ממצאי החקירה שלפיה הפסיקה חברת בוקסר את פעילותה זה מכבר; ובעליה הרשום, אלכסנדר נבוצ'נקו, עזב את ישראל בשנת 2005 ולא שב (ת/74). כפועל יוצא, מי שחתם, לכאורה, כטענתו של ניר כהן, על מסמכים הקשורים ביבוא המכולות, לא היה ולא יכול להיות אלכסנדר נבוצ'נקו. לא זו אף זו; תצלום תעודת הזהות שהביא עמו ניר כהן לחקירה, והוצגה לחוקרים כתעודת הזהות של אלכסנדר, בעל חברת בוקסר, נמצאה שייכת לאדם אחר (המזכר ת/46).

35. סתירה מהותית התגלעה בין גרסתו של ניר לזו של הנאשם בכל הנוגע ל"אבי", האיש שעליו תלה הנאשם את כל כובד גרסתו. ניר כהן שאמור היה לחלץ את הנאשם מאשמה, לא פגש אדם בשם "אבי", ולא ידע על קיומו. לטענתו, פגש רק ב"אלכס" וב"מוטי", אנשים שעליהם לא שמע הנאשם עד חודש אוגוסט 2008 (מועד חקירתו). באורח לא מפתיע, בהגיע תורו של הנאשם לעלות לדוכן, הוא ביצע "תיאום גרסאות", והאיש העלום "אבי", הפך חיש קל ל"מוטי" השאול מגרסתו של ניר כהן. לתמיהתה של התובעת, הסביר הנאשם כי אותו אדם תעתע בו. אחר כך פטר את הנושא כמשהו חסר ערך: "את יודעת מה?" אמר לתובעת, "יכול להיות שבאותה פגישה הוא כן אמר מוטי, ואני בראש שלי זכרתי אבי. לא יודע למה. בכלל לא ראיתי בזה נושא קריטי" (עמ' 68, ש' 4-6).

36. ואם לא די בערפל שיצרו הנאשם וניר כהן ביחס לשמו של "היבואן", בא תורו של הסנגור לטרוף את הקלפים מחדש, וזאת, כשביקש את רשותו של בית המשפט להציג לניר כהן שאלות נוספות (עמ' 46 לפרוט'). תחת שרביטו של הסנגור טען ניר כהן כי הוא בטוח היום ששמו של האדם שעמו היה בקשר היה "מוטי". ועם זאת, אמר, במבט לאחור הוא אינו יכול לשלול ששמו של האיש היה "אבי" (שם, ש' 28-29). בכך, שוכנעתי כי הערפל שיצרה ההגנה היה מכוון. מובטחני, שהסנגור המלומד אינו מצפה שאאמין כי במועד חקירתו, 7.3.07, לא זכר ניר כהן את שמו של האדם שעמו עמד בקשר לצורך שחרור המכולות. אלא אם כן, וזו הנקודה העיקרית, מדובר בדמות ערטילאית ודמיונית שאותה הגה בוכריס כדי לשוות לגרסתו נופך של אמינות.

37. עוד הסתבר, כי גם גרסת התשלום (בסך 20,000 ₪) בידי מוטי, בנוכחות הנאשם, ליד אצטדיון בלומפילד ביפו, גרסה שמסר ניר כהן בעדותו, היא גרסה מופרכת, אשר סותרת דברים שאמר בחקירתו, לפיהם, שילם לו אלי בוכריס במשרדו את דמי השחרור של המטען מהמכס (ראו: תשובתו בעמ' 36, ש' 9-10). תשובתו של ניר "הזכרתי בחקירתי רק את אלי, כיוון שזה היה השם שהדהד לי כל החקירה, ומולו הייתי בשיחות טלפון", היא תשובה מעניינת, אלא שהיא אינה מעוררת אמון. משמעותה הראייתית של התשובה הועצמה בעת שחקר הסנגור את העד ניר כהן וקרא באוזניו דברים שאמר בהודעתו: "למחרת או אחרי יומיים, אלִי הגיע שוב עם 10,000 ₪ נוספים, והעביר לי אותם במזומן" (עמ' 44, ש' 9-11). כלום ניתן לומר דברים ברורים מאלה?

כצעד בלתי מפתיע ביקש ב"כ הנאשם מניר לאשר בשלב זה כי הכסף, דמי השחרור מהמכס, הובאו בידי מוטי, ולא בידי אלי בוכריס. ניר שמח לאשר זאת. אלא שבעשותו כן, חיזק את עמדת המאשימה, וחיזק בכך את התרשמותי מהפכפכותו וחוסר עמידותו. התחזקה דעתי, כמו ביחס לרבות מתשובותיו האחרות, באשר למעורבותו הפעילה של הנאשם, אלי בוכריס, בהליך יבוא המכולות לישראל, והאחריות לשחרורן מהמכס, ורצונו של ניר כהן למזער את חלקו של הנאשם.

38. תמיכה נוספת למסקנותיי האמורות מצאתי בתיקי ובמסמכי היבוא שנתפסו במשרדי חב' שי, והיו בטיפולו של ניר כהן. עשרות מסמכים כוללים המוצגים ת/52, ת/53 עד ת/57; ביניהם שטרי מטען, רשימוני יבוא טובין, תעודות ספק, חישובי עלות, שטר מטען של חברת ההובלה הימית, ועוד ועוד. אסופה עצומה של מסמכים, ואין ביניהם ולו מסמך אחד שבו נרשמו שמותיהם ופרטיהם של אלכס או מוטי העלומים. אין בנמצא מספר טלפון שבאמצעותו ניסה ניר לאתרם. לא זו אף זו; בבית המשפט הוצגו רשימון מקורי שאליו צורף כתב הרשאה מתאריך 20.2.07. טענתו של ניר כהן, לפיה, חתם "אלכס" בפניו על כתב ההרשאה בעת שנפגשו בבית הקפה היא טענה מופרכת, אם לא שקרית. שהרי עובדה מוסכמת היא שהמכולות הגיעו לישראל ב-20.2.07, ואילו המפגש בין ניר, אלכס ומוטי (בנוכחות הנאשם) התרחש זמן ניכר קודם שהגיעו המכולות ארצה.

39. בשל עובדה בדויה זו, וסתירות אחרות שציינתי, לא היה בי ספק שעדותו של ניר כהן, בכל הנוגע לאחריותו של הנאשם ליבוא המכולות ולשחרור מטעניהן, איננה גרסה אמינה. להתרשמותי, לא שש ניר כהן לשמש עד תביעה, ובעדותו הוא החניק, הדחיק ואף שינה פרטים שונים הנוגעים לחלקו של הנאשם באחריות לטיפול בשחרור המטענים. כך, לא היה בי ספק, כי ניר בנה את עדותו באורח שיצמצם את מעורבותו של הנאשם בפרשה ככל שניתן.

40. ניר כהן אמנם נקרא לעדות כעד תביעה, אולם, אין בכך כדי להבטיח שדבריו מקובלים על המאשימה כמהימנים ואמינים. דומני, שלא בכדי סברה ב"כ המאשימה כי העד עוין את התביעה. הבקשה להכריז על ניר "עד עוין" נדחתה על ידי, והטעמים לכך ניתנו בהחלטתי. והנה, גם בלא שהוכרז "עד עוין", ניתן היה להתרשם כי העדות שמסר ניר כהן היא מפוקפקת, וכי הוא שינה ועיוות פרטים שונים כדי לחלץ את הנאשם שהוא דודו, מהאשמה שדבקה בו. ממילא גם ברור, שהסתירות בעדותו של ניר כהן משליכות בהכרח על הבעייתיות שמעוררת גרסת הנאשם. דווקא משום כך, ניתן לי לקבוע, ואדגים זאת ביתר שאת במסגרת הדיון בעדותו של הנאשם, כי הוא נטל חלק פעיל בטיפול במכולות; כי שימש גורם שראוי לפנות אליו בכל הנוגע לשחרור המכולה הראשונה; וכי הוא זה שהורה לניר, בסופו של דבר, "להעיף את התיק".

41. תהא גרסתו הנוכחית של ניר אשר תהא. העובדות הן חד משמעיות: הנאשם הוא זה שיזם את הפניה לניר כהן לצורך הטיפול בשחרור המכולות; הנאשם הוא מי שהעביר את התשלומים ובודאי נכח במעמד התשלומים; הנאשם הוא האיש שאליו פנה ניר כהן כדי לקבל הנחיותיו, הן ביחס למכולה הראשונה, והן ביחס לשניה. אין זה מתקבל על הדעת שניר יפנה לקבל הנחיות אופרטיביות ביחס למכולות ממי שאינו קשור אליהן קשר הדוק. וכי מה לנאשם ולהוזלת עלויות האחסון של המכולה אם איננו קשור בכלל ליבוא?

אשר על כן, פנייתו של ניר אל הנאשם, וההנחיות שקיבל ממנו ביחס למכולות, בנוסף לעובדות שציינתי, מוכיחות כולן את הזיקה האמיצה ואת השליטה שהיו לנאשם במכולות.

42. דבריי אלה מצטרפים להערותיי ומסקנותיי ביחס לעדותו של הנאשם. הכחשותיו של הנאשם אינן עומדות במבחן האמת, המציאות וההיגיון.

הערכת מהימנותו של עד נתונה להתרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט, על פי התנהגותו של העד, נסיבות העניין, ואותות האמת המתגלים במשך המשפט. על הנאשם אומר כך: אין זה ממנהגי לבקר בחריפות עדים שניצבו על דוכן העדים; אני נמנעת מלומר דברים קשים על עדותם, אלא אם כלו כל הקיצין. כזה הוא הנאשם, שכל דבריו גיבוב של בדיות ושקרים, שגרסתו (שנמסרה לרוב בקולי קולות ובווכחנות) הבל הבלים, והאמת ממנו והלאה. לא אחת התרשמתי, כי תשובותיו של הנאשם נגזרות מדרך חשיבה בלתי שגרתית, שיש בה עיוותים וסילופים, והם כאין וכאפס בעיני הנאשם.

43. שקריו של הנאשם התגלו והתגלגלו על כל צעד ושעל. אפתח בטענה שלא ידע כי הוא דרוש לחקירה בעניין המכולה, טענה שהייתה שקרית בעיניי, בהתחשב בכך שניר כהן נחקר מיד עם חשיפת ההברחה, ובהתחשב, כמובן, בביקוריהם התכופים של חוקרי המכס אצל קרוביו של הנאשם. בשלב מסוים התרצה הנאשם, והודה כי אכן ידע שהוא דרוש לחקירה, אולם, נמנע מלהתייצב משום שלא הובטח לו שלא ייעצר. לא חלפו אלא דקות ספורות, והנאשם חזר להכחיש את טענת התובעת ש"ברח": "לא ברחתי. שקר וכזב", אמר לתובעת. בגרסה מתעתעת לא פחות מסר הנאשם, כי לדעתו, די בכך שניר כהן, שמכיר את הנפשות הפועלות, מסר לחוקרים גרסה, ולו עצמו לא היה מה לחדש לחוקרים, ולא לשפוך אור על העניין (עמ' 72, ש' 4-8).

44. ללמדנו על חשיבה מסולפת ומעוותת: האם התעלמותו העקבית של הנאשם משך 17 חודשים מהזמנות אין ספור לחקירה איננה בבחינת "בריחה"? ומה שם יקרא הנאשם להתעלמותו זאת? האם הנאשם רשאי להחליט במה וכיצד יוכל לתרום לחקירת המכס?

על כן, אמירת הנאשם בראשית עדותו כי בא למסור עדות אמת ברוח נכונה לא הייתה אלא אמירה בעלמא. לא הייתה כל כוונת מימוש בצדה.

45. פרשה מעוותת נוספת התרחשה בניצוחו של הנאשם ביחס לזהותו של היבואן, מזמין המכולות. אזכיר, כי בניסיון להרחיק עצמו מיבוא המכולות השתמש הנאשם ב"אבי", פלוני שזהותו לא נודעה עד היום, ואשר בבית המשפט הומר באחר, והפך ל"מוטי", ובסוף היום הפכו ל"מוטי וחבורתו". הם אלה שייבאו, לדברי הנאשם, את המכולות, ולא הוא. לא היה בי ספק כי גרסתו של הנאשם היא גרסה שנבדתה מלכתחילה כדי לחלץ עצמו מהאשמה שדבקה בו, ומאוחר יותר הותאמה לעדותו של ניר כהן, כדי להימנע מסתירות תהומיות ביניהם. הנאשם תרץ את שינויי הגרסה והשינוי בשמות המעורבים בתירוצים שונים, אולם, היו אלה תירוצים מגוחכים. ניכרו בברור ניסיונותיו הנואשים להתאים את גרסתו לגרסה שמסר ניר כהן. כך גם ארע, שפגישה בודדת ואקראית שבה השתתף הנאשם, לטענתו, עם "אבי" וניר כהן "ליד בלומפילד", התפתחה בסיום עדותו לשלוש פגישות בהן השתתף הנאשם ואולי יותר, לרבות, פגישה שבה שולמו כספי השחרור מהמכס, אותם כספים, שלגרסת ניר בחקירה התקבלו מידי הנאשם.

46. לא מיותר להזכיר, כי טענתו הנחרצת של הנאשם לפיה מעולם, באף אחת מהפגישות, לא ראה את מסירת מסמכי היבוא לניר כהן, הופרכה בידי ניר כהן, שעמד על כך, כי בפגישה בה השתתף הנאשם נמסרו מסמכי היבוא. ללמדנו, כי גרסת הנאשם נועדה להרחיק ממנו כל נגיעה ומודעות ביחס למכולות ולמטעניהן.

47. לא מעט תהיתי ביחס לעובדה שבכל מסמכיו ותיקיו של ניר כהן הקשורים ליבוא המכולות נעדרים דרכי התקשורת עם חברת בוקסר ובעליה העלומים, אלכס ומוטי. אין בנמצא ולו מספר טלפון אחד של השניים. מאידך גיסא, הוכיחה המאשימה, כי בעת שנחקר במכס מסר ניר כהן לחוקר את מספר הטלפון השייך, כביכול, ל"מוטי" - 0504447027. בדיקה שערכו החוקרים העלתה (ת/51) כי מספר זה שייך לנאשם, ורשום על שם העסק שלו "ח.פ. חניונים בע"מ", שברח' סלמה 15 ת"א (או: המזכר ת/9א').

48. בראיות ישירות ונסיבתיות המשולבות זו בזו, בצירוף שקרים ששיקר הנאשם, הוכחה עובדתית זיקתו של הנאשם למכולות ולמטעניהן ואפשרות השליטה בהן; הוכחה מעורבותו בהליכי השחרור מהמכס, לרבות, מעורבותו בתשלום הסך 20,000 ₪ עבור המסים והשינוע. מכאן, קביעתי העובדתית, כי לנאשם הייתה זיקה פיזית אמיצה למטען שבמכולה, והמטען, לרבות הסיגריות המזויפות, היה כולו בחזקתו ובשליטתו.

49. איני מוציאה מכלל אפשרות שהנאשם פעל בחבורה. אפשר שחבר למספר אנשים, שנים או יותר, שכל אחד מהם נטל חלק בעשייה העבריינית. טענותיהם של ניר כהן והנאשם בדבר קיומם של אלכס, מוטי או אבי, כאנשים שעמדו מאחורי יבוא המכולות, הן טענות בעלמא, נעדרות חוט שדרה ראייתי. זהותם שך המעורבים נעלמה מאתנו. הכחשתו של הנאשם את חלקו, וגרסתו ה"אוורירית" ביחס ל"אבי" ו"מוטי", מנעה אפשרות מעשית לברר באמצעים ראייתיים את פעילותם ואחריותם של אנשים אחרים. כל שיש באמתחתנו היא אפשרות שהועלתה על ידי הסנגור בסיכומיו כתיאוריה שנועדה לחלץ את הנאשם. אשר על כן, לא הוכחה, לגישתי, באורח פוזיטיבי פעילותם של אנשים נוספים ספציפיים. הנאשם נותר לבדד כבעל הזיקה היחיד שניתן להתייחס אליו בכל הנוגע ליבוא המכולה ולתוכן המטען שבקרבה. לסיכום סוגיה זו: גם אם פעל הנאשם בחבורה, בצוותא חדא עם אחרים, אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי לחלצו או לפטור אותו מאשמה.

50. אשר ליסוד הנפשי הנדרש להוכחה: סעיף 20 לחוק העונשין מגדיר את היסוד הנפשי של העבירה כ"מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה", ובלבד שמוכחת אחת מאלה - כוונה לגרום לתוצאות המעשה, או פזיזות ביחס אליה. הוכחת הלך נפשו של נאשם, מקום בו נדרשת הוכחת כוונה להשיג תוצאה מסוימת, כרוכה בקשיים. פעמים ניתן להסיק את הלך הנפש ממכלול הראיות שהובאו, מהתנהגותו של נאשם, וכן, מהמשתמע והנלמד מתוך מעשיו. פעמים, נידרש בית המשפט לחזקות שבעובדה הנסמכות על ניסיון החיים. כך, למשל, מקום שבמעשהו גרם הנאשם לתוצאה המהווה יסוד מיסודות העבירה המיוחסת לו, אפשר שניתן יהיה להעמיד את הנאשם בחזקת מי שהתכוון לתוצאות הטבעיות שנבעו ממעשהו [ע"פ 2831/95 הרב אלבה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(5), 221, בעמ' 264-265].

51. החזקה שבעובדה משמשת, בדומה לראיה הנסיבתית, אמצעי הוכחה, וכוחה הראייתי טמון במסקנה המתחייבת מהוכחת עובדות היסוד, ואשר מבוססת על ההיגיון וניסיון החיים [ראו: י' קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009 הוצאת דיונון, חלק שלישי; וכן: ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד, פ"ד נו(5) 221, בעמ' 229-230; וע"פ 3158/00 מגידיש נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(5) 89]. חזקה שבעובדה יכולה לשמש יסוד להרשעת הנאשם אם לא הופרכה ולא נתערערה, והיא מוליכה את בית המשפט למסקנה שהיא מעבר לספק סביר, לחובת הנאשם [ע"פ 1964/91 בן דוד נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(3) 70, 75; ע"פ 1478/91 מדינת ישראל נ' רובבשי ואח', פ"ד מו(1) 829, 835]. ואולם, די שיעורר הנאשם ספק לגבי החזקה שבעובדה כדי להפריכה. במלים אחרות: די שהנאשם יעמיד בספק את המסקנה המתחייבת לכאורה לחובתו מכוחה של החזקה שבעובדה, כדי להיחלץ מאחיזתה.

52. מכלל האמור עד כה, קמה חזקה שבעובדה לחובת הנאשם, כי מודע היה לתכולתה של המכולה ולמשמעויות הפליליות שבצדן. לא הייתה כל מניעה בעד הנאשם מלעורר ספק ביחס לחזקה זו. ואולם, בטיעוניו המאלפים בחר הסנגור להתמקד דווקא בחולשתה של התשתית הראייתית אותה הניחה המאשימה; הוא בחר לתקוף את פעולותיהם או ליתר דיוק מחדליהם של החוקרים אשר לא עשו, לדעתו, כל שצריך היה כדי לחתור לחקר האמת ולמיצוי האמת. עוד ביקר הסנגור בסיכומיו בחריפות את הדרך שבחרה המאשימה לילך בה, והיא האשמתו של הנאשם בצוותא חדא עם אחרים, כאשר אותם "אחרים" הם "רוחות רפאים": אלכס, או, מוטי, או, אבי, אנשים שאותם לא איתרו החוקרים עד היום. ב"כ הנאשם נמנע מלהפריך את החזקה העובדתית שקמה נגד הנאשם.

53. הטענות בדבר מחדלי חקירה מופלאות בעיניי, בעיקר כשהן באות מפי סנגורו של חשוד שבחר להימלט מאימת החוק וירד למחתרת למשך שנה וחצי. וכיצד זה מעלה הסנגור בדעתו יכולים היו החוקרים לפענח את זהותם של אנשים עלומים, שבעיניי הצטיירו כבדויים? אשר על כן, הטענה כי החוקרים לא פעלו די כדי לאתר את היבואן האמיתי, אינה ראויה להישמע. טענת ב"כ הנאשם, לפיה, התיאוריה החלופית של הנאשם טובה ואמינה לא פחות מהתיאוריה של המאשימה, היא בעיניי טענה בעלמא. לא מצאתי בכל הגרסאות המתחלפות שהשמיע הנאשם "תיאוריה", ולמעשה "גרסה" שתהא מהימנה, מוצקה והגיונית, שיהא בכוחה להפריך את החזקה שקמה כנגד הנאשם.

54. די בדבריי אלה כדי לחתום את פרק המסקנות ולקבוע כי המאשימה עמדה בנטל ההוכחה שחל עליה. ואולם, לא אסיים בטרם אתייחס לפכים נוספים בהתנהלותו של הנאשם. מי הוא הנאשם: גבר כבן 48 (היום) שניהל, לדבריו, מספר עסקים, בתחומים שונים. הנאשם בקי, ללא ספק, ברזי השוק, הוא קונה ומוכר "סטוקים", וקשור לסוחרים שונים. אינני מאמינה כי נאשם זה יצר קשר עם סוחר אלמוני, נפגש עמו פנים אל פנים, פעם ועוד פעם, ואין לו מושג במי מדובר, וגם מספר הטלפון שלו לא נותר למזכרת.

55. עובדה זו מתקשרת להיבט נוסף, הכרוך בהיקפו הרב והעצום של מטען הסיגריות המוברחות. מדובר בנכס ששוויו הכספי ניכר, ובהשקעה כספית גדולה מאד. לא יעלה על הדעת שמי שיזם את הברחת הסיגריות ומימן את שיגורן ארצה, יסכן את השקעתו או יפקיר אותה בידי עמיל מכס זר, שהוצג בפניו על ידי אדם שהזדמן לו לפגוש באקראי בחנות טוטו. אין כל הגיון בכך שאותו עבריין עלום, אשר תכנן, מימן ומימש את הברחת הסיגריות, אם היה כזה, יסתיר את התכלית האמיתית מידיעת הנאשם. ומה על ההתעניינות בגורל המכולה? מצפה הייתי שמי שייבא את המכולה יתעניין בגורלה ובגורל המטען יקר הערך. אלא שאיש מהמעורבים לא טען כי אי מי פנה אליו אי פעם והתעניין בגורל המכולה, וכך גם לא ניר כהן, שהחזיק בידיו את מסמכי היבוא. ואני סבורה, שלא יעלה על הדעת כי מי שהשקיע הון רב ביבוא הסיגריות לא יברר מה עלה בגורל הסחורה שבמכולה. כל אלה מציבים את גרסת הנאשם בתחום החורג ממתחם הסבירות עד כדי אבסורד, באורח שאינו מעורר כל אמון.

56. כדי ליתן צביון אמין לגרסתו, אמור היה הנאשם לדאוג שיתייצב בפני הרשויות האדם שאחראי ליבוא המכולות, או, למצער, למסור פרטים מלאים אודותיו. אמירתו הסתמית של הנאשם, זריקת שמות מתחלפים לחלל האוויר, ללא מספר טלפון, ללא פרטים מזהים, כשהחסר במידע הוא מודע; או, האמירה המסכמת שהוא אינו מוכן "להלשין", אין בהם די כדי ליצור תשתית של אמון [ע"פ (ירושלים) 9006/05 ראובן ירון נ' מדינת ישראל, תקדין מחוזי 2005(2), 488, בעמ' 490].

וכי לא היה זה אינטרס ראשון במעלה של הנאשם להביא לחקירה את מי שסיבך אותו, הביא למעצרו וגרם לו לעמוד לדין?

57. הנאשם נמנע מעשות כן. לא רק זאת, הוא עצמו התחמק מגורמי החקירה והאכיפה, למשך 17 חודשים. חלפו למעלה משש שנים מאז נתפסה המכולה, פרק זמן שבו יכול היה הנאשם לאתר את האיש שנעלם, או, לסייע בלכידתו.

58. סיכומו של דבר, הנאשם לא סיפק פרטים מספקים אודות מי שיזם וייבא, לגרסתו, את המכולה נושאת הסיגריות המזויפות, יהא שמו אשר יהא, ולא הביא להתייצבותו בפני הרשויות, גם בחלוף זמן רב. נוכח זאת, נוכח הפרכות בגרסת הנאשם, אותן מניתי לעיל, הרי שלא חל כרסום בתשתית הראייתית שהציבה המאשימה כבסיס עובדתי ומשפטי להוכחת העבירות המיוחסות לנאשם, כתוצאה משליטתו במכולה ובתוכנה, וכן באשר למודעותו כי המכולה נושאת מטען של סיגריות.

59. מכלול הראיות שמניתי, והמסקנה המוסקת מהן, די בהן כדי להצביע על הלך נפשו של הנאשם בכל הנוגע ליבוא הסיגריות המזויפות, וניתן לי לקבוע מכללא ממצאים בדבר ידיעתו והסכמתו לאותו יבוא, בין אם פעל לבדו, ובין אם פעל כחבר בחבורה שפעלה בצוותא.

60. אני קובעת, כי הוכחו היסוד העובדתי והיסוד הנפשי שבסעיף 211(א)(1) לפקודת המכס, דהיינו: כי הנאשם הבריח לישראל טובין מפרים; הוכח מעבר לכל ספק סביר היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של עבירת הניסיון להשתמט מתשלום המס, לפי סעיף 212(א)(1) לפקודת המכס; והוכחו מעבר לכל ספק סביר עבירות הברחת הטובין שיבואם אסור, לפי סעיף 215(א)(2) לפקודת המכס, ועבירה שעניינה יבוא טובין תוך הפרת סימני המסחר הרשומים, לפי סעיף 60(א)(2) לפקודת סימני המסחר.

61. הנאשם מואשם, בנוסף, בעשיית מעשה (הצגת חשבון ספק שאינו אמיתי) אשר נועד להתחמק מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 22(א)(5) לחוק מס קניה. אכן, מסמכי היבוא שהחזיק ניר כהן ביחס למכולה השנייה כללו חשבון ספק מסין, חשבון זהה בכל לחשבון שהתייחס למכולה הראשונה. משהוכח, כי המכולה השניה הכילה מטען של סיגריות מזויפות, בניגוד לפרטים שנרשמו בחשבון הספק, הרי שחשבון הספק הוא חשבון כוזב. הגשת חשבון הספק הכוזב למכס לצורך שחרור המכולה עשוי היה להקים עבירה שעניינה התחמקות מתשלום מס קנייה, לפי סעיף 22(א)(5) לחוק מס קנייה.

מאחר ששחרור המכולה לא התממש; מאחר שהחשבון לא הוגש; לא ארשיע את הנאשם בעבירה זו.

ס י כ ו ם

62. מכל שנאמר לאורך דיון זה כולו עולה, כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את העובדות הנטענות בכתב האישום, ועל כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות הבאות:

הברחת טובין, לפי סעיף 211(א)(1) לפקודת המכס [נוסח חדש];

ניסיון להשתמט מתשלום מס, לפי הסעיפים 212(א)(1) ו-219 לפקודה;

הברחת טובין שיבואם אסור, לפי סעיף 215(א)(2) לפקודה;

ייבוא שלא כדין של טובין המסומנים בסימן מסחרי רשום, ללא היתר מבעל הסימן, לפי סעיף 60(א)(2) לפקודת סימני מסחר.

הנאשם מזוכה מעשיית מעשה שנועד להתחמק מתשלום מס קניה, לפי סעיף 22(א)(5) לחוק מס קנייה.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ג' אדר תשע"ד, 03/02/2014 במעמד הנוכחים.

נוסח זה כפוף לתיקוני ניסוח ושגיאות קולמוס.

ב"כ הנאשם: אני מבקש לדחות את הטיעונים לעונש עד לאחר שאקרא את הכרעת הדין.

ב"כ המאשימה: אין התנגדות.

<#12#>

החלטה

אני קובעת את הטיעונים לעונש ליום 26.02.2014 שעה 11:30.

מודע לנאשם על חובת התייצבותו למועד הנדחה ולכל מועד אחר שייקבע, והוא מוזהר כי אם לא יתייצב, עשוי בית-המשפט לדון אותו בהעדרו.

<#13#>

ניתנה והודעה היום ג' אדר תשע"ד, 03/02/2014 במעמד הנוכחים.

<#16#>

החלטה

תוקנה טעות קולמוס בהכרעת הדין, בסעיף 62. במשפט - "ניסיון להשתמט מתשלום מס, לפי סעיף 212(א)(1) לאותה פקודה", נרשם מעתה : "ניסיון להשתמט מתשלום מס, לפי הסעיפים 212(א)(1) ו-219 לפקודה".

<#17#>

ניתנה והודעה היום כ"ט אדר ב תשע"ד, 31/03/2014 במעמד הנוכחים.