בפניי תביעה חוזית/כספית.

הצדדים וטענותיהם:

התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת במתן שירותי הסעות באוטובוסים.

הנתבעת הינה מועצה אזורית המחזיקה, מפעילה ואחראית, בין היתר, גם על בית הספר התיכון האזורי גליל מערבי בקיבוץ כברי (להלן: "בית-הספר").

לטענת התובעת, לקראת שנת הלימודים 2008-2009, פרסם בית-הספר בקשה למתן הצעות מחיר על דרך של מכרז למתן שירותי הסעה לתלמידי בית הספר בשנת הלימודים הקרבה. התובעת השתתפה במכרז ולאחר התאמות מחיר על פי דרישת הנהלת בית הספר, הוכרזה כזוכה במכרז. בעקבות כך, ביום 07.09.08 נחתם הסכם בין הנהלת בית-הספר לבין התובעת (להלן: "ההסכם").

לטענת התובעת, ההסעות אשר סיפקה לנתבעת נחלקו לשתי קטגוריות:

האחת- טיולים בני מספר שעות ועד ליום אחד בלבד, דהיינו טיולים חד-יומיים.

השנייה- טיולים רב יומיים.

עוד טוענת התובעת, כי במסגרת ההסכם עצמו, פורטו יעדי ומסלולי הנסיעות החד-יומיות ומחיריהם וכן נקבע, כי במידה ויעד הנסיעה ישתנה ואינו מופיע בטבלת היעדים- תתומחר הנסיעה לפי מחירה ליעד הקרוב ביותר המופיע בטבלה.

התובעת מוסיפה, כי להסכם צורף נספח בשם "נספח לחוזה הסעות וטיולים מיום 07.09.08", אשר נחתם ביום 26.11.08 (להלן: "הנספח"), במסגרתו הוזמנו ההסעות לטיולים הרב יומיים, כאשר הרשימה בו כוללת את יעד הנסיעה, תאריך הנסיעה, שעת ההתייצבות, תאריך ושעת החזרה, כמות האוטובוסים המוזמנת ועלות לכל אוטובוס.

התובעת מציינת, כי הנתבעת מינתה את הגב' מונה עבדאלגני, אשר משמשת כמזכירת בית הספר, כממונה על ההסעות (להלן: "הגב' מונה"). לטענתה, הגב' מונה עמדה בקשר עם נציגי התובעת והזמינה את ההסעות החד-יומיות מבעוד מועד, וידאה את קבלת ההזמנה וביצועה ובדקה את חיובי ההסעות והתאמתם למחירים המוסכמים. לטענת התובעת, היות וההסעות הרב יומיות הוזמנו ממנה הלכה למעשה עם החתימה על הנספח, לא הזמינה הגב' מונה הסעות אלו, אלא רק וידאה את ביצוען ובדקה את החיובים.

לטענת התובעת, לאחר מספר חודשי עבודה החלה ירידה משמעותית בכמות הזמנות ההסעות ממנה, והסתבר לה בדיעבד, כי הנתבעת החלה להזמין את הנסיעות מחברות הסעה אחרות. כך למשל מתארת התובעת, כי בהתאם לנספח להסכם הוזמנו ליום 01.03.09 ארבעה אוטובוסים לביצוע טיול בן שלושה ימים למדבר יהודה ומצדה. נציגי התובעת פנו לגב' מונה ימים ספורים לפני תאריך הנסיעה בכדי לסגור פרטים אחרונים אולם להפתעתם, היא הודיעה להם, כי בית-הספר החליט שלא לצאת לטיול מחשש מפני מזג האוויר הסוער. לטענתה, בדיעבד הסתבר לה, כי הנתבעת הזמינה את ביצוע ההסעות לטיול זה מחברת הסעות אחרת, וזאת חרף התחייבותה המפורטת לתובעת, הבאה לידי ביטוי בנספח הנ"ל.

התובעת טוענת, כי עקב ההפרה הבוטה של החוזה מצד הנתבעת, שלח ב"כ התובעת מכתב דחוף אל מנהלת בית-הספר, כאשר ביום 12.03.09 השיב היועץ המשפטי של הנתבעת למכתב זה, כי במעשי בית-הספר אין כל הפרה של תנאי ההסכם על נספחיו. לטענתה, חרף תשובתו זו של היועץ המשפטי מטעם הנתבעת, החליטה מנהלת בית הספר לחזור ולהזמין את ההסעות מהתובעת וכן הוזמנו מספר הסעות חד-יומיות, כאשר במקביל המשיך בית הספר להזמין הסעות מחברות אחרות.

התובעת מציינת, כי במסגרת ההליך המשפטי שהתנהל, גילתה הנתבעת את פירוט ההסעות שבוצעו על ידי חברות אחרות במהלך שנת הלימודים 2008-2009. לאחר קבלת רשימה זו, תומחרו מחירי ההסעות הללו בהתאם למחירון המוסכם, תוך התאמה מלאה ליעדי הנסיעה ולרכב המוזמן, כאשר במקרה בו בוצעה ההסעה במיניבוס, תומחרה הנסיעה בשיעור של 80% מן המחיר המוסכם, ובכל מקרה בו בוצעה הסעה במיקרובוס תומחרה הנסיעה בשיעור של 50% מן המחיר המוסכם.

לטענת התובעת, בסה"כ הוזמנו ובוצעו נסיעות על ידי חברות אחרות בסך של 51,725 ₪ בערכים נומינאליים.

התובעת מדגישה, כי הסכם ההתקשרות שנחתם בין הצדדים הינו חוזה מחייב, כאשר עם חתימתו נוצרה אצלה הסתמכות לגבי ביצוע ההסעות וקבלת התמורה בגין כך. לטענתה, הסתמכותה זו הביאה בין היתר לכך, שבהתאם לצפי ההסעות החד-יומיות, שיקללה את מצבת כלי הרכב שלה, וגרעה מתוכה את מספר כלי הרכב הצפויים לבצע את ההסעות עבור הנתבעת. משכך, לא דאגה למציאת מקורות עבודה אחרים בעבור אותם כלי רכב הצפויים לבצע את ההסעות עבור הנתבעת.

עוד טוענת התובעת, כי בהפרת ההסכם גרמה הנתבעת להפסד בפועל של מלוא מחיר ההסעה שבוצעה על ידי חברה אחרת, שכן כל תשומות הפעלת האוטובוס משולמות בכל מקרה, מחיר האוטובוס (החזר ההלוואה החודשית ועלות המימון), ביטוח הרכב, משכורת הנהג וכו'. בנוסף, נפגע תזרים המזומנים שלה, מחזורה העסקי ועלות האשראי בבנק.

אליבא דה התובעת, הנתבעת אף לא הודיעה לה על כוונתה להזמין את ההסעות מחברה אחרת, ואף ניסתה להסתיר זאת ולנמק את הירידה בהזמנות ההסעות ובאי יציאת הטיול הרב-יומי למדבר יהודה ומצדה, בנימוקים שונים לא ענייניים. התובעת מוסיפה, כי האבסורד בעניין הוא שהחברות האחרות שביצעו את ההסעות השתתפו גם הן בהליך המכרז, והצעותיהן היו גבוהות יותר מהצעת התובעת. אף על פי כן, במהלך ביצוע ההסכם ניתנה לחברות אלו הזדמנות לשפר את הצעתן אל מול ההצעה הזוכה, וזאת מבלי ליידע את התובעת ובמלי לתת לה את ההזדמנות השווה.

לגישת התובעת, היא, כחברה הזוכה במכרז, יוצאת מופסדת בכל מקרה, כאשר פעם אחת היא מחוייבת לבצע את ההסעות במחיר הנמוך ביותר כמוסכם, ובפעם השניה- בכל פעם שתרצה הנתבעת, היא יכולה לבקש הצעת מחיר שתהא נמוכה יותר, ולתובעת אין "זכות" להשתתף בהליך הצעת המחיר.

יתרה מזו, לטענת התובעת בכל תקופת ההתקשרות עם הנתבעת, היא ביצעה את העבודה באופן המקצועי ביותר ולא היו כל תלונות נגדה, כאשר בפועל חילוקי הדעות היחידים היו לעניין הפרשי מחיר זעומים שלאחר בירור - חלקם התקבלו או תוקנו.

התובעת מוסיפה, כי לאור תשובותיה של הגב' מונה לשאלון ששלחה התובעת לנתבעת עולה, כי ההחלטה להפסיק את הזמנות ההסעות מהתובעת התקבלה על ידי מנהלת בית הספר לבדה, ללא כל דיון וללא קשר למידת שביעת הרצון של הנתבעת מהתובעת, אלא נסובה אך ורק לעניין המחיר.

עוד עולה מתשובותיה של הגב' מונה, כי הנתבעת לא התריעה בפני התובעת על כוונתה להפסיק את ההזמנות ממנה, ואף לא הודיעה לה על הזמנת ההסעות לטיול למדבר יהודה מחברה אחרת.

התובעת מדגישה, כי הגב' מונה, אשר היתה המקשרת בין התובעת לבית הספר וכן היתה במרכז ההתרחשויות הנוגעות לתביעה זו, היא העדה היחידה הרלוונטית והמרכזית מטעם הנתבעת שיכולה היתה להעיד על אופי הקשר התקין בין הנתבעת לתובעת ועל חילוקי הדעות המינוריים בניהן, אך מסיבות השמורות עימה החליטה הנתבעת לא להביאה לעדות בבית משפט, והדבר פועל לחובתה.

התובעת טוענת, כי הנתבעת בחרה להעיד מטעמה את מר שמואל לנקרי, יו"ר ועד ההורים, אשר כלל לא היה מעורב בהתנהלות שבין בית הספר לתובעת, לא היה צד להסכם שבין בית הספר לתובעת, ולמעשה כל עדותו הינה עדות שמיעה ואינה מידיעתו האישית, ואין לייחס לה כל משמעות ומשקל. בהתעלם מעובדה זו, התובעת מתייחסת אף לעדותו של לנקרי לעניין ההסכם בין הצדדים, בה טען כי ההסכם מהווה הצהרת כוונות אך לא הזמנת עבודה, ועל כן אינו מחייב את הנתבעת. התובעת טוענת, כי באמירתו זו, כי ההסכם הינו חסר משמעות, לנקרי למעשה "מחסל" את כל העבודה הרבה שהושקעה בפרסום המכרז, הגשת ההצעות, ישיבות הנהלת ביה"ס וועד ההורים עם המציעים השונים, הליך ההתמחרות והחתימה על ההסכם. לטענתה, לא יעלה על הדעת שהסכם מחייב, שנחתם לאחר הליך מסודר וקפדני של מכרז והצעות יהפוך לדבר של מה בכך ולא יקויים ככתבו וכלשונו.

התובעת טוענת, כי הוכיחה מעל לכל ספק, כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה בהתאם להסכם, בין אם מחמת מניעים אישיים זרים ובין אם מחמת כדאיות העסקה. לטענתה, כך או כך, חייבת הנתבעת בפיצוי ובשיפוי התובעת בגין כל נזקיה שנגרמו כתוצאה מהפרת ההסכם, לרבות הרווח העתידי שנמנע ממנה עקב ההפרה, ובעניין זה היא מפנה לסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.

לטענתה, אין ספק שהנתבעת צפתה או שהיתה אמורה לצפות שעקב הפרת ההסכם מצדה ימנע מהתובעת את הרווח מביצוע ההסעות, וכן תינזק בתזרים מזומניה, ולמעשה תאלץ לשלם כאמור את מלוא ההוצאות השוטפות מבלי לקבל כל הכנסה.

זאת ועוד, לטענת התובעת היא עמדה בנטל ההוכחה המוטל על כתפיה, כאשר הוכיחה כי היקף הנזק שנגרם לה הינו במלוא ערך ההסעות שהוזמנו מחברות אחרות. התובעת מוסיפה, כי לא תוכל להישמע טענה כנגדה, כי חלה עליה החובה להקטין את נזקיה, הן לאור העובדה כי הנתבעת לא הודיעה לה מבעוד מועד על הפסקת ההזמנות ממנה והן מכיוון שלא ניתן היה בזמן ההפרה למצוא מקורות פרנסה חלופיים.

לאור כל האמור לעיל התובעת מבקשת לפצותה בסכומים הבאים:

א. בגין אי ביצוע הטיול הרב-יומי למדבר יהודה ומצדה, אשר הוזמן בהתאם לנספח להסכם- 4 אוטובוסים X 7,500 ₪ - סה"כ 30,000 ₪ בערכים נומינאליים, נכון ליום 01.03.09.

ב. בגין אי ביצוען של ההסעות המפורטות ברשימה אשר העבירה הנתבעת לתובעת במסגרת הליך זה- סך של 51,725 ₪. התובעת מציינת, כי הסכומים הינם נומינאליים בלבד ומתייחסים אך ורק לרכב אחד, בעוד ידוע לה כי מירב הנסיעות בוצעו על ידי יותר מרכב אחד.

יצוין, כי במסגרת ניהול התביעה טענה הנתבעת, כי אינה חבה באחריות כלשהי כלפי התובעת מפאת העדר יריבות, שכן נטען כי לתובעת אין כלל הסכם עם המועצה, אלא עם וועד ההורים. בסופו של יום הסכימה המועצה לראות בה כגורם הרלוונטי והסכימה להסיר את טענת העדר היריבות.

לטענת הנתבעת, התובעת ידעה היטב את אופן הליכי ההתקשרות אל מול רשות מקומית (לרבות הליכי מכרז ומורשי חתימה) וידעה היטב כי הליכים אלה לא התקיימו בענייננו, וכי אין לה כל התקשרות כדין אל מול הנתבעת/המועצה.

הנתבעת טוענת, כי ההסכם עם התובעת אינו מכיל כל תנאי בלעדיות להזמנת טיולים מהתובעת בלבד ומשכך, וועד ההורים היה רשאי להזמין הסעות מגורמים נוספים.

הנתבעת מדגישה כי רק שליחת הזמנת עבודה לתובעת היוותה בפועל "הזמנת עבודה" ובהקשר זה מפנה לסעיף 12 להסכם אשר קובע מפורשות כי "כל הזמנת הסעות תעשה בכתב ותשלח בפקס על ידי נציגות ביה"ס (מונה) ואישור בכתב חזרה מהחברה".

הנתבעת מסבירה, כי תכליתו של סעיף זה הינו לטובת התובעת, שכן כך יכולה התובעת למעשה לכלכל את צעדיה ולהערך להסעות אשר עתידות להתקיים ולהקצות את רכבי ההסעות שברשותה בצורה מושכלת, לצורך מתן שירותי הסעה לגורמים שונים. כך לטענתה, נמנע מהתובעת מצב לפיו כלי רכב אשר ברשותה עומדים ללא מעש.

הנתבעת אף מציינת, כי וועד ההורים נהג בתום לב עם התובעת, שכן מרבית ההסעות הוזמנו מהתובעת וניתנה לה עדיפות על פני אחרים, משיקולי יעילות ונוחות, כפי שציין יו"ר ועד ההורים בחקירתו, אך יחד עם זאת הנתבעת מדגישה כי לתובעת ניתנה אך ורק עדיפות ולא בלעדיות.

לטענתה, משהתרחשו בעיות בהתנהלות התובעת, ועד ההורים אכן מימש את זכותו הלגיטימית להזמין הסעות מחברות אחרות, ומשיושרו ההדורים, וועד ההורים שב והזמין הסעות מהתובעת.

הנתבעת מפנה, בין היתר, בעניין זה, לחקירת יו"ר ועד ההורים, מר שמוליק אנקרי, בפרוטוקול הדיון מיום­­­­­­­­­­ 04.11.12, עמ' 14, שורה 13:

"בהתחלה כל ההסעות שהיו היו דרך התובעת. זה היה עד שהיו התנצחויות על החשבוניות, לא היה כיף לעבוד כך".

הנתבעת מסבירה, כי בעניין החשבוניות היו בינה לבין התובעת התנצחויות רבות, אשר גזלו זמן רב מוועד ההורים וכי נוצר מצב של חוסר יעילות ונוחות לעבוד עם התובעת.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי התובעת הודתה מפורשות כי אין כל מחויבות מטעם וועד ההורים להזמין ממנה מספר מינימיאלי של הסעות ומפנה בעניין זה לחקירת המצהיר מטעם התובעת בבית המשפט.

אליבא דה הנתבעת, החוזה למעשה הינו חוזה מסגרת, אשר בא לעגן את הצעות המחיר שהוגשו על ידי התובעת בהסכם, ואשר מבהיר מהם הדרישות של ועד ההורים מהחברה בכל הזמנה שתתבצע, ככל שתתבצע. לטענתה, הארגון הלוגיסטי בהזמנת ההסעות לטיולים, הופעל בהתאם לכך- בהזמנה נפרדת ועצמאית לכל הסעה. על פי ההסכם, ביצוע ההסעה יוצא אל הפועל (וזכאות התשלום בגינו) עם ההזמנה והחתימה על ידי התובעת, כי קיבלה את ההזמנה, וללא שליחת הזמנה אין הסעה.

הנתבעת מדגישה, כי עסקינן בכספים אישיים של הורי תלמידי בית הספר ועל כן, וועד ההורים פעל במסגרת סמכותו וניהל את כספי ההורים באופן חסכוני ומושכל.

הנתבעת בסיכומיה מתייחסת לשני ראשי הנזק הנתבעים על ידי התובעת. לטענתה, לתובעת לא נגרם כל נזק והיא אף לא הוכיחה קיומו של נזק כלשהו:

א. לטענת הנתבעת, לתובעת לא נגרם והיא אף לא הוכיחה נזק כלשהו בקשר לטיולים החד- יומיים שכן היא לא שריינה להם אוטובוסים כלל. הנתבעת מסבירה, כי לטיולים היומיים (שאורכם עד יום אחד), אשר אין להם מועד ידוע והזמנת האטובוסים אליהם נעשית ימים ספורים לפני, התובעת לא נדרשה ולא היתה צריכה לשרייין מראש ולו אוטובוס אחד, שכן לא היו ידועים כלל תאריכי טיולים אלה. משכך, אף אוטובוס של התובעת לא "עמד" בגין טיולים אלו והם היו חופשיים לבצע כל פעילות.

הנתבעת מפנה בעניין זה לחקירת מנכ"ל התובעת, מר שמחה הוברמן בפרוטוקול הדיון מיום 04.11.12, עמ' 9:

"ש: בשביל זה היה בסעיף 12 נוהל הזמנת הצעות. מה המטרה?

ת: זה לגבי הטיולים היומיים. לגבי הטיולים היומיים היות שהם לא מתוכננים הרבה זמן מראש".

ובהמשך:

"ש: ידעת על מועד הטיול שנשלחה לך הזמנה לטיול.

ת: הטיולים היומיים היו בהתאם להזמנות".

התובעת טענה, שעצם העובדה כי הטיולים החד-יומיים הזומנו ממנה בהתראה קצרה, רק מחזקת את רמת הוודאות שהיתה עם הבית-ספר, כשהתובעת למעשה אפשרה הזמנות לטיולים בזמן קצר מאוד.

מנגד טוענת הנתבעת, כי התובעת מודה בפה מלא כי מעולם לא נתבקשה "לשריין" אטובוסים לטיולים היומיים וכי רק במקרה בו נשלחת הזמנה לפי ההסכם יש צורך בשריון אוטובוסים מצידה. כך יוצא, שלכל הטיולים היומיים שלא נשלחה עבורם הזמנה והם בוצעו על ידי חברות אחרות- התובעת לא היתה צריכה לשריין ולו אוטובוס אחד, שכן כאמור מעולם לא נשלחה אליה הזמנה לטיולים אלו.

משכך, הנתבעת טוענת, כי טענות התובעת לנזק בהקשר זה משוללות כל יסוד מאחר ונזק כלל לא נגרם ומשכך התובעת אף לא יכולה הייתה להוכיחו.

זאת ועוד, לטענתה, התובעת לא צירפה ולו מסמך רלוונטי אחד לצורך הוכחת הנזק, לרבות יומני העבודה של התובעת ומשימות אשר בוצעו, וכלל לא הראתה, כי אוטובוסים אכן שוריינו בימים אלה לטובת הנתבעת, שכן מעולם היא לא ידעה על תאריכי הטיולים.

ב. לגבי הטיול הרב-יומי למדבר יהודה: התובעת כאמור טוענת, כי בית הספר לא היה רשאי שלא להזמין ממנה את ההסעות לטיול למדבר יהודה וזאת לאור הנספח להסכם, אשר לטענתה היא רואה בו כ"הזמנה" בהתאם להוראות ההסכם. הנתבעת מצידה טוענת, כי טענתה זו של התובעת משוללת כל יסוד ואף מהווה הרחבת חזית אסורה.

הנתבעת טוענת, כי על גבי הנספח להסכם ההסעות מצוין מפורשות כי: "כל הוראות החוזה מיום 07.09.08 חלות על נספח זה. משכך, ברור כי גם לטיולים המופיעים בנספח, נדרשת הזמנת הסעה בהתאם לסעיף 12 לחוזה, ומשלא נשלחה הזמנה, הרי שהתובעת לא נדרשה להקצות הסעה כלשהי. הנתבעת מדגישה, כי הנספח להסכם אינו מהווה הזמנת עבודה.

הנתבעת טוענת, כי לכל הטיולים האחרים (לרבות הטיולים הרב-יומיים, כדוגמת הטיול לירושלים של שכבת ט' מיום 14.12.08, המופיע בנספח להסכם), נשלחה הזמנה על ידי בית הספר, וועד ההורים חוייב בהתאם להזמנה. לדידה, גם לגבי הטיול הרב-יומי למדבר יהודה לא הצליחה התובעת להוכיח כי נגרם לה נזק. יתרה מזאת, לטענתה התובעת מודה מפורשות בכתב תביעתה, כי ידעה מספר ימים לפני מועד הטיול כי היא אינה נדרשת כלל להקצות אוטובוסים לטיול- ומשכך, לא היתה צריכה להערך כלל ו/או לשריין אוטובוסים לכך. הנתבעת מוסיפה, כי גם לעניין הטיול במדבר יהודה היתה צריכה הנתבעת להראות, כי אוטובוסים אשר לטענתה שוריינו לטיול, אכן עמדו בחוסר מעש ולא בוצעו נסיעות כלל- וזאת באמצעות הצגת יומני העבודה שלה, אשר כאמור לא הוצגו על ידה. לגרסתה, טענת התובעת כי נדרשה לשריין אוטובוסים מספר חודשים מראש אין בה ממש, וכי די בהזמנת אוטובוסים מספר ימים מראש, ולראייה כי לבית הספר לא היתה כל בעיה בכמות כלי הרכב אשר הוזמנו גם מהתובעת וגם מחברות הסעה אחרות מס' ימים מראש.

הנתבעת מכחישה את טענת התובעת, כי ביטלה את ההסעות לטיול מדבר יהודה עקב מזג האוויר הסוער, אלא טוענת כי למעשה מדובר בתוצר של אי הדיוקים בחשבוניות והתנצחויות הצדדים לעניין זה, וכך או כך אין בביטול ההסעות לטיול זה משום הפרת ההסכם.

יתרה מזאת, הנתבעת טוענת כי התובעת דורשת סכומים בגין הכנסות ולא רווח, דהיינו בתמחור הנזק של הטיול השנתי למדבר יהודה, ציינה התובעת נזק בגין הכנסה (ולא סכום הרווח) של 30,000 ₪, כאשר לטענתה מדובר בסכום מופרך לחלוטין. נטען כי, הסכום של 30,000 ₪ הינו לכאורה סכום ההכנסה של התובעת (ולא סכום הרווח) אילו היתה מבצעת את ההסעה. סכום זה, כולל בתוכו בין השאר, הוצאות שכר נהגים, דלק, שמנים, ציוד, הליכי רישוי ועוד. הנתבעת מדגישה, כי הרווח של התובעת מההסעה הינו נמוך לעין שיעור מהסכום אותו תבעה, ולגרסתה הרווח הצפוי של התובעת הינו בסך של כ-3,000 ₪. יתרה מזאת, לטענת הנתבעת הנטל הראייתי בהקשר זה היה מוטל על התובעת, אשר לא הביאה כל ראייה לעניין זה.

אליבא דה-הנתבעת, תביעה כספית בגין העדר הכנסות, כאשר התובעת לא ניכתה מהם את הוצאותיה (קרי לא הגישה את התביעה בגין העדר רווח), וללא שהוגשה כל חוות דעת מומחה ו/או תמחור לעניין הרווח המקובל בשוק ההסעות, מעידה כאלף עדים על כך שלתובעת לא נגרם כל נזק והיא מנסה להתעשר שלא כדין ובחוסר תום לב על חשבון הקופה הציבורית. לטענתה, כל פסיקה של סכום מסויים לתובעת תגרום להתעשרותה פעמיים- שכן תשלום זה יתווסף לתשלומים לנסיעות אשר קיבלה התובעת מגורמים אחרים אשר ביצעה עבורם נסיעות בדיוק באותם ימים עבורם היא מבקשת תשלום, זאת בלא שהציגה לבית המשפט כל יומני עבודה או ראייה אחרת להוכחת טענתה כי שריינה באותם ימים כלי רכב לטובת הנתבעת בלבד.

הנתבעת מוסיפה, כי בנספח להסכם (הנוגע לטיולים הרב-יומיים) מצוין מפורשות, כי במידה ורכב מבוטל במסגרת טיול רב-יומי, וזאת לאחר שהתייצב, תהא התובעת זכאית לתשלום מקסימאלי של 500 ₪. לטענתה, בענייננו אף רכב לא התייצב, שכן מלכתחילה לא נשלחה כלל הזמנה) ומשכך- התובעת אינה זכאית לדבר.

זאת ועוד, על פי סעיף 10 להסכם, הנתבעת רשאית לבטל הזמנת רכב על פי שיקול דעתה הבלעדי, ואף לאחר התייצבותו. אך כך או כך טוענת כי, במקרה שלפנינו כלל לא היה צורך בביטול, שכן מלכתחילה לא נשלחה הזמנה ואף רכב לא התייצב. לטענתה, הדבר מוכיח, כי התובעת ידעה היטב, כי אינה צריכה לשריין רכבים ולכן אף בפועל לא שריינה אותם.

לגרסת הנתבעת, גם אם היה צורך בביטול (ולא כך), הסכום המקסימאלי אשר היה משולם לתובעת הינו 500 ₪, ובסה"כ 2,000 ₪ לארבעה אוטובוסים.

התובעת מנגד טוענת, כי טענה זו של הנתבעת אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם לשון סעיף 10, עליו הנתבעת מסתמכת כדלקמן:

"הנהלת בית הספר רשאית על פי שיקול דעתה להורות לחברת שחר צח בע"מ, בכל עת, על שינויים במתן שירותי ההסעות..."

לטענת התובעת, לשון הסעיף קובעת במפורש כי זכותה זו של הנתבעת מוקנית לה כלפי התובעת בלבד, וכי הסעיף רק מחזק את מחויבות הנתבעת כלפיה. דהיינו, בכל מקרה בו חפצה הנתבעת לבצע שינוי כזה או אחר, היא היתה מחוייבת להזמין את הנסיעה אך ורק מאת התובעת ולא מאפשר לה בשום אופן להזמין את הנסיעה מחברה אחרת.

כך או כך, התובעת טוענת כי ההסכם בין הצדדים מהווה חוזה המחייב את שני הצדדים, שכל עוד לא בוטל, מחוייבת הנתבעת לקיימו, וברור כי אילו המצב היה הפוך והתובעת היתה מסרבת לספק את האוטובוסים המוזמנים ו/או דורשת מחיר גבוה יותר מהמוסכם, היתה קמה לנתבעת עילת תביעה מצויינת כנגד התובעת.

לטענת התובעת, מהתנהלות הנתבעת נראה, כי מבחינתה מדובר בהסכם חד-צדדי ומפנה בעניין זה לעדותה של הגב' הילו, מנהלת ביה"ס, בפרוטוקול הדיון מיום 04.04.13:

"ש: בהנחה והגב' מונה היתה פונה לתובעת בבקשה להזמנת היסעים והתובעת היתה עונה שהיא לא יכולה לבצע או שהמחיר שהם רוצים גבוה יותר, זה היה בסדר מבחינת חב' שחר צח?

ת: בעיקרון לא. דבר ראשון, היו דברים מעולם.

ש: למה בעיקרון לא?

ת: כי היא חתומה על הסכם והמטרה לדעת פחות או יותר את טווח המחירים כדי שוועד ההורים יוכל לתכנן את מהלכם בעתיד. אם היתה עליה מטורפת של מחירי הדלק והתובעת היתה אומרת שלא יכולים לבצע במחירים האלה, אני מניחה שהיה אפשר לדבר".

לטענת התובעת, יוצא מכך שביכולת הנתבעת להזמין הסעות מכל חברה אחרת וזאת על אף שהיא חתומה על הסכם ואילו התובעת מנועה מלפעול כנגד ההסכם.

במענה לטענת הנתבעת, כי אין מופיעה בלשון ההסכם תניית בלעדיות, משיבה התובעת כי ככלל, תניית בלעדיות אינה חלק מהסכמים שוטפים ורגילים. התובעת מביאה כדוגמא הסכם מכר מקרקעין, בו אין אזכור לבלעדיות, ומדגישה כי לא יעלה על הדעת כי המוכר החתום על ההסכם יוכל למכור את הנכס לצד ג'. לטענתה, תניית בלעדיות מאוזכרת כדבר שבשגרה בהסכמי שיווק וייבוא, אולם לטענתה בהסכמים מסחריים כלליים, לרבות הסכמי מתן שירותים, אין נוהגים לאזכר זאת.

הנתבעת מצידה טוענת, כי ההסכם אינו חד צדדי כפי שמנסה התובעת לטעון, אלא דו-צדדי, כשהדבר בא לידי ביטוי בין השאר, בכך כי לתובעת קיימת עדיפות (ולא בלעדיות) ברוב ההסעות של בית הספר על פני מסיעים אחרים, וכי במידה ובוחר בית הספר להזמין מהתובעת הסעות, עליו לשלם לה.

עוד מוסיפה הנתבעת, כי ההשוואה שעורכת התובעת להסכמי מכר לעניין תניית הבלעדיות ריקה מכל תוכן. לטענתה, ברי כי הסכם מכר שונה לחלוטין מענייננו ומהסכמים למתן שירות, בהם נרשמת תניית בלעדיות.

דיון והכרעה:

לאחר שקראתי ועיינתי בכתבי הטענות, בסיכומי הצדדים, לרבות סיכומי התשובה מטעמם ובנספחים בתיק, אני נותן בזאת את פסיקתי:

דין התביעה הלכה למעשה להדחות: ישנו מרכיב אחר בתביעת התובעת כפי שיוסבר להלן שדינו להתקבל, אך לאור הפסיקה הנמוכה ועצם קבלת חלק קטן ממרכיב התביעה הוא יקוזז אל מול הוצאות הנתבעת, באופן שהתביעה תדחה ללא צו להוצאות.

להלן נימוקי בית המשפט בהגיעו לתוצאה האמורה:

התובעת דורשת בתביעתה שני ראשי נזק, בהתאם לשני סוגי ההסעות אותם סיפקה לנתבעת: הראשונה- הסעות חד-יומיות, והשנייה- הסעות רב-יומיות.

מקור התחייבויות החוזיות בין הצדדים הינו ההסכם והנספח לו, אשר נחתמו על ידם. על כן, בבואי לדון בראשי הנזק להם טוענת התובעת, אנתח את סוגי ההסעות בהתאם להוראות ההסכם והנספח.

1. טיולים חד-יומיים:

בסעיף 10 להסכם בין הצדדים נקבע במפורש כדלקמן (ההדגשות שלי- ע.נ.):

"10. הנהלת ביה"ס רשאית על פי שיקול דעתה להורות לחברת שחר צח בע"מ בכל עת, על שינויים במתן שירותי ההסעות כדלקמן:

*שינויים במסלולי הנסיעה

* ביטול מסלולי נסיעה

* שילוב מסלולי נסיעה

* תוספת מסלולי נסיעה- בתוספת מחיר בהתאם לטבלת מחירים מצורפת (או כפי שיקבע מראש בכתב)".

מסעיף זה עולה מפורשות, כי הנתבעת יכלה בכל עת ועל פי שיקול דעתה להורות לתובעת על ביטול מסלולי נסיעה. יש לציין כי, בהסכם לא נקוב מועד מסויים בו על הנתבעת להודיע לתובעת על רצונה לבטל הסעה מסויימת.

זאת ועוד, בסעיף 12 להסכם בין הצדדים נקבע כדלקמן (ההדגשות שלי- ע.נ.):

"12. כל הזמנת הסעות תעשה בכתב ותשלח בפקס על ידי נציגת ביה"ס (מונה) ואישור בכתב חזרה מהחברה. כל הסעה תאושר על ידי טופס שימולא בזמן הנסיעה ויהווה אישור לקיומה. רק שני הטפסים יהוו בסיס לתשלום!"

ובסעיף 18 להסכם:

"18. ...תשלום עבור שירות ההסעות ישולם לחברת שחר צח בע"מ תוך 60 יום ממועד המצאת חשבונית מס לתשלום. אישור ההסעות יהיה כאמור רק על בסיס שני הטפסים המצורפים, טופס הזמנה וטופס אישור נסיעה".

עלי לציין, כי לא מצאתי כל סעיף בהסכם ו/או בנספח לו המעניק בלעדיות לתובעת במתן שירותי הסעות לנתבעת. בהתאם לסעיפי ההסכם, הנתבעת התקשרה עם התובעת לצורך מתן שירותי הסעות, כאשר מלשון ההסכם עולה, כי ברצות הנתבעת לבטל הזמנת נסיעות, תוכל לעשות כן, כאמור, בכל עת.

יפים לעניין זה עדותו של מר שמוליק אנקרי, יו"ר ועד ההורים, בפרוטוקול הדיון מיום 04.11.12:

"ש: מה ההסכם אומר?

ת: זה מבחינתי הסכם מסגרת שנותן לי נוחות לעבוד עם ספק מסויים כדי שיהיה לי נוח לעבוד איתו ואני יודע שהמחירים שלו סבירים ואני לא צריך להתווכח או לחפש הצעות מחיר לפני כל טיול וטיול.

ש: כלומר, יש לו עדיפות אצלך אבל לא בלעדית.

ת: בדיוק. אני יכול לקחת גם ספק אחר. מבחינתי ההודעה לביצוע זה הזמנת עבודה. אם אני לא שולח הזמנת עבודה אז אין עבודה".

אני דוחה את טענת התובעת, כי לשון סעיף 10 אינה מאפשרת לנתבעת להתקשר עם חברות אחרות. מלשון הסעיף עולה כאמור, כי הנתבעת יכולה בכל עת להודיע לתובעת על שינויים במתן שירותי ההסעות, לרבות ביטולים, ואין כל אזכור מפורש לאיסור על התקשרות הנתבעת עם חברות אחרות. באם רצתה התובעת למנוע מצב של התקשרות הנתבעת עם חברות אחרות, עליה היה לדאוג להכנסת סעיף מפורש כזה בהסכם.

הצדדים לא כללו במסגרת ההסכם תנאי "בלעדיות" לטובת התובעת ויש לציין, כי התובעת כאמור אף לא דאגה להכניס להסכם, לעניין סעיף הביטול, מועד זמן סביר בו על הנתבעת להודיע לה על רצונה לבטל הזמנת נסיעה כזו או אחרת ממנה. באם היה קיים בהסכם מנגנון מפורש של זמן התראה סביר בו על הנתבעת להודיע לתובעת על ביטול הזמנת נסיעה, התובעת היתה יכולה להיערך בהתאם.

בנוסף, מסעיפים 12 ו-18 עולה, כי בכל עת בו רוצה הנתבעת להזמין הסעה מהתובעת, ביצוע ההזמנה על ידה נעשית בכתב, באמצעות שליחת פקס לתובעת וכן אישור בכתב חזרה ממנה. זאת ועוד, נדרש כי כל הסעה כאמור תאושר על ידי טופס שימולא בזמן הנסיעה ויהווה אישור לביצועה. סעיף 12 מדגיש כי רק מילוי שני הטפסים הללו יהוו בסיס תשלום לתובעת עבור נסיעה וללא קיום פרוצדורה זו- למעשה לא בוצעה הזמנה מהתובעת. זהו הכיתוב שחור על גבי לבן, והתובעת אשר נטל ההוכחה מוטל על כתפיה, לא הוכיחה כי היה קיים בין הצדדים, דה-פקטו, נוהג אחר לקיום ההסכם בין הצדדים, בניגוד ללשונו.

התובעת עצמה טוענת, כי את ההסעות החד-יומיות הזמינה הגב' מונה מהתובעת מבעוד מועד, אשר וידאה את קבלת ההזמנה וביצועה, והדבר מצביע על כך כי מועדי ההזמנות לא הוסכמו מראש, אלא הצדדים פעלו בהתאם לפרוצדורה אשר נקבעה בהסכם, וכאמור לא הוכח אחרת.

לאור העדר תנאי בלעדיות בהסכם בין הצדדים, עולה כי הנתבעת היתה רשאית להזמין הסעות אף מחברות אחרות. על כן, טענת התובעת, כי הסתמכה על צפי ההסעות החד-יומיות ושקללה בהתאם את מצבת כלי הרכב שלה, דינה להידחות. התובעת לא נדרשה ולא היתה צריכה לשריין מראש אוטובוסים לטיולים החד-יומיים מאחר ואלו לא נקבעו מראש, וההיגיון אומר, כי הוזמנו ממנה מס' ימים בודדים מראש.

יפים לעניין זה עדותו של מר שמחה הוברמן, מנכ"ל החברה, בפרוטוקול הדיון מיום 04.11.12:

"ש: בהסכם היו הזמנות לטיולים, נספח לטיולים שנתיים וטיולים יומיים. ידעתם על תאריכי טיולים יומיים מראש?

ת: לא. גם ביה"ס לא ידע את זה מראש.

ש: בדר"כ כשביה"ס הזמין טיול יומי, כמה ימים לפני?

ת: זה תלוי מתי קבעו את הטיול ומתי סגרו את הטיול.

ש: יכול להיות מקרים שזה היה יום לפני כן שהזמינו?

ת: ניסה. אם היה רכב נתנו לו, אם לא, אז אין.

ש: בשביל זה היה בסעיף 12 נוהל הזמנת הסעות. מה המטרה?

ת: זה לגבי הטיולים היומיים. לגבי הטיולים היומיים היות שהם לא מתוכננים הרבה זמן מראש. אני טוען שזה רק מחזק את רמת הוודאות שהיתה עם הביה"ס, שאנו אפשרנו הזמנה בזמן קצר מאוד לטיולים.

ש: כלומר, ידעת על מועד הדיון כשנשלחה לך הזמנה לטיול.

ת: הטיולים היומיים היו בהתאם להזמנות".

ובהמשך:

"ש: יש לך נייר עם כמות נסיעות שיזמינו ממך?

ת: הנסיעות החד-יומיות הן תחזית לביצוע. אין תאריכים. אני לא קיבלתי מהן תחזית כתובה.

ש: יש התחייבות בהסכם איתך שיזמינו ממך כמות מינימאלית להסעות?

ת: אין כמות מינימאלית להסעות".

לא זאת אף זאת, גם אם טענתה של התובעת היתה נכונה, ולא היא, התובעת לא הביאה כל ראייה להוכחת טענתה כי נגרם לה נזק בפועל- לא הוצגו יומני עבודה, מצבת כלי רכב בימים אלו, שריון אוטובוסים לטובת הנתבעת, הפסדים כלשהם במחזור העסקי ועוד.

בחתימתה על ההסכם ידעה התובעת, כי תנאי לתשלום עבור נסיעה הינה חתימתה על שני הטפסים, ועל כן צודקת הנתבעת בטענתה כי באין הזמנה- אין נסיעה.

משכך דין טענת התובעת להפסדים בגין נסיעות חד-יומיות אשר הוזמנו מחברות אחרות- להידחות.

2. אי ביצוע הטיול הרב-יומי למדבר יהודה ומצדה:

בניגוד לטיולים החד-יומיים, בנספח להסכם מפורטים תאריכים ספציפיים ליציאת הטיולים הרב-יומיים. על פי הנספח, הטיול למדבר יהודה היה צפוי לצאת בתאריך 01.03.09 לשלושה ימים, מספר האוטובוסים שהוזמנו מהתובעת הם ארבעה והעלות בגין הזמנה זו עמדה על סך 7,500 ₪ עלות לאוטובוס כולל מע"מ ופיזור.

בניגוד לטענת הנתבעת לא מצאתי הוראה מפורשת על גבי הנספח, כי כל הוראות ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 07.09.08 חלות על נספח זה שנחתם ביום 26.11.08. על כן, התרשמותי היא כי הפרוצדורה של חתימת התובעת על שני טפסים והחזרתם לנתבעת (המהווים הזמנה ובסיס לתשלום עבורה), לא חלה בעניין הטיולים הרב-יומיים. אני מסכים עם טענת התובעת, כי היות וההסעות הרב-יומיות הוזמנו ממנה הלכה למעשה עם החתימה על הנספח, לא הזמינה הגב' מונה הסעות אלו, אלא רק וידאה את ביצוען ובדקה את החיובים. הגב' מונה לא הובאה למתן עדות בבית משפט וטענה זו לא נסתרה בדרך כזו או אחרת על ידי הנתבעת.

זאת ועוד, התרשמתי כי ביטול הזמנת ההסעות מהתובעת לטיול הרב-יומי למדבר יהודה נבע מסכסוך שנוצר בין הגב' מונה לתובעת במסגרת יחסי העבודה בניהם. וכך העידה הגב' קליה הילו, מנהלת בית הספר, בפרוטוקול הדיון מיום 04.04.13:

"ש: אבל אמרת גם בתצהירך שהבעיה הכספית באה לידי סיום ופתרון. חלק מהדברים גב' מונה קיבלה וחלק לא.

ת: ההחלטה של שמוליק לא להוציא את הטיול השנתי דרך התובעת היתה באמצע הסכסוך. רק יותר מאוחר, עד כמה שזכור לי, היתה ישיבה עם שמוליק ובסופה הוא אמר לי שהעניינים סודרו וחזרנו לעבוד אתכם חודשיים שלושה חודשים".

הנתבעת טענה, כי לכל הטיולים האחרים (לרבות הטיולים הרב-יומיים, כדוגמת הטיול לירושלים של שכבת ט' מיום 14.12.08, המופיע בנספח להסכם), נשלחה הזמנה על ידי בית הספר, וועד ההורים חויב בהתאם להזמנה, אך לא גיבתה טענתה זו במסמכים המעידים כי אכן נשלחה הזמנה שכזו כדוגמת הטיול לירושלים, להוכחת קיומה של הפרוצדורה הזו בהזמנת הטיולים הרב-יומיים.

על כן, משנקבע תאריך לטיול למדבר יהודה ומצדה והזמנה זו בוטלה על ידי הנתבעת מס' ימים בלבד לפני תאריך הטיול, ניתן לומר כי נפגע אינטרס ההסתמכות של התובעת להתבצעותה של הזמנה זו וקיום ההסכם בין הצדדים בהתאם לנספח.

התובעת מפנה בעניין זה למכתב בר כוחה למנהלת בית הספר מיום 01.03.09, בו נכתב כדלקמן:

"3. בהתאם לכך, נערכה מרשתי והקצתה 4 אוטובוסים לצורך ביצוע טיול בן 3 ימים למדבר יהודה, שאמור היה לצאת היום בבוקר.

4. מבירור שערכה מרשתי עלה, כי מחמת מזג האוויר הסוער הצפוי, לא יתבצע ככל הנראה הטיול הנ"ל, אולם להפתעתה של מרשתי התברר כי הטיול אכן יצא, אלא שחרף ההסכם המחייב הוזמנו האוטובוסים מחברת "המסיע נסימי" ולא ממרשתי".

הנתבעת כאמור מכחישה את טענת התובעת, כי ביטלה את ההסעות לטיול מדבר יהודה עקב מזג האוויר הסוער, אלא טוענת כי למעשה מדובר בתוצר של אי הדיוקים בחשבוניות והתנצחויות הצדדים, וכך או כך אין בביטול ההסעות לטיול זה משום הפרת ההסכם.

אינני יכול לדעת מהי הסיבה האמיתית לביטול הזמנת ההסעה הטיול למדבר יהודה ובעניין זה מדובר בגרסה מול גרסה, אך סיבה זו אינה רלוונטית לענייננו.

כך או כך, התרשמתי כי התובעת הסתמכה על קיום ביצוע הזמנה זו בהתאם למוסכם על ידי הצדדים בנספח להסכם, אך יחד עם זאת הפיצוי שהינה דורשת בגין ראש נזק זה הינו מוגזם. התובעת אף לא הוכיחה כי נגרם לה נזק לעניין זה ולא הציגה יומני עבודה ו/או כל ראייה אחרת לעניין הימים בהם היה אמור להתקיים הטיול למדבר יהודה וכי בעקבות הביטול עמדו רכביה ללא מעש וללא מציאת מקור פרנסה חלופי.

בנספח להסכם נכתב כי "עלות ביטול רכב לאחר התייצבות 500 ₪ לכל רכב".

בעניינו, לא נטען על ידי התובעת כי אוטובוסים אכן התייצבו במועד הטיול לצורך ביצוע ההסעות. אך לאור הסתמכות התובעת על ביצוע ההזמנה, לאור ביטול ההזמנה מס' ימים ספורים לפני מועד ביצועה, ולאור העובדה כי קיימת בהסכם לאקונה לעניין ביטול טיול רב-יומי, החלטתי לפסוק לטובת התובעת סך של 500 שח"X ארבעה אוטובוסים וסה"כ- 2,000 ₪. סכום זה יתקזז אל מול ההוצאות שיש לפסוק לחובת התובעת לאור דחיית מרבית תביעתה.

בנסיבות אלו, התביעה למעשה נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ג, 09 יוני 2013, בהעדר הצדדים.