למבקשת טען עו"ד אייל רייף.

המשיב 1 טען לעצמו.

למשיבים 3, 6-9 טען עו"ד דבור אסד.

למשיבים 10 – 11 עו"ד אופיר פדר.

משיב 13 מיוצג על ידי עו"ד יוסף קבאל.

א. מבוא:

1. בפני בקשה בדרך של המרצת פתיחה, לפיה מתבקש ביהמ"ש ליתן פסק דין המצהיר כי המשיב 1 (להלן: "המשיב") הינו הבעלים של מחצית הזכויות במקרקעין המצויים בבית ג'ן והידועים כגוש 19515, חלקה 1 (להלן: "המקרקעין").

ב. העובדות שצריכות לעניין:

2. המקרקעין נשוא התובענה, רשומים בלשכת רישום המקרקעין על שמו של המשיב 2, המנוח אחמד עלי סעד (להלן: "המנוח" ו/או "המשיב 2"), שהינו אביו של המשיב, ואשר נפטר ביום 22.3.10, במהלך בירור התובענה.

3. המבקשת, הינה חברה פרטית הרשומה כדין בישראל, העוסקת בין היתר, במכירה ואספקה של מוצרי נפט, דלקים ושמנים למיניהם (להלן: "השירותים").

4. בעקבות פטירת המנוח המשיב 2 ז"ל, תיקנה המבקשת את התובענה והוסיפה את יורשי המנוח כמשיבים 3 - 9 כמשיבים.

5. הסעד המבוקש בתובענה דנן מתבקש לשם מימוש זכותה של המבקשת לגבות חוב פסוק שחב לה המשיב, כאשר פרט למקרקעין, אין כל נכס אחר ממנו תוכל המבקשת לפרוע את החוב, לטענתה.

6. ביום 14.8.07 הגישה המבקשת כנגד המשיב והמשיב 2 בקשה למימוש שטר חוב בלשכת ההוצל"פ בהרצליה בתיק מס' 26-07037-07-4 (להלן: "תיק ההוצל"פ") ואשר נובע מהתחייבות המשיב והמשיב 2 על פי שטר החוב לתשלום חובות החברה שבבעלות המשיב "דלק האחים סעד בע"מ" (להלן: "החברה") כלפי המבקשת, עבור רכישת דלקים מהמבקשת בהיקפים שהגיעו לסך של 1,067,352 ₪.

7. ביום 17.9.08 ניתן פסק דין כנגד המשיב שהפך לפסק דין חלוט משלא הוגש ערעור והמועד לכך חלף.

8. המקרקעין משועבדים לטובת המשיבה 10, חברת סונול ישראל בע"מ, כבטוחה ובעניין זה נרשמה לטובתה משכנתא מדרגה ראשונה.

9. המשיב 11, עו"ד אופיר פדר, ב"כ המשיבה 10, אשר מונה ככונס נכסים, בהליך ההוצל"פ בתיק שמספרו 01-09306-74-6, למימוש המקרקעין לטובת המשיבה 10.

10. ביום 2.9.12 הגישו המשיבים 10 ו- 11 יחד עם המבקשת הודעה משותפת לפיה הודיעו המשיבים 10 ו- 11 כי הם אינם מתערבים בסכסוך נשוא המרצת הפתיחה דנא וזאת בכפוף לשמירה על הזכויות המוקנות להם מכח המשכנתא הרשומה לטובת המשיבה 10 בלשכת רישום המקרקעין וכן בכפוף לתנאים אחרים שהוסכם עליהם בגוף ההודעה, לרבות שחרור המשיבים 10 ו- 11 מהמשך הופעה לדיונים שהתקיימו בהליך זה.

11. נאסר סעד - משיב 13, הינו בן דודו של המשיב ושותפו לעסק ולחובות. מה גם, המשיב 13, אחיו והמנוח – המשיב 2, הנם בעלי זכויות במקרקעין.

12. לגבי המשיב 12, טוען המשיב בתגובתו להמרצת הפתיחה כי ניתן ביום 20.4.09 פסק בוררות שקבע כי חלק מהמקרקעין שייך למשיב 12.

13. בעקבות מתן צו כינוס נכסים ביחס למשיב במסגרת הליכי פש"ר, הופסקו ביום 6.9.10 ההליכים בתיק זה כנגד המשיב, אך הם התחדשו ביום 25.6.12 לאחר שצו כינוס הנכסים בוטל.

14. יוער כאן, כי ביום 2.9.12, נתתי תוקף של החלטה להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים לפיה, יוגשו סיכומים על סמך החומר כשהם מוותרים על חקירת המצהירים. הצדדים הגישו סיכומים, למעט המשיב 13, שעד כה לא עשה כן.

ג. טענות המבקשת:

15. לטענת המבקשת, המשיב הינו הבעלים בפועל של המקרקעין. ציינה כי קיימים מסמכים רבים המעידים באופן חד משמעי על כך, ובמיוחד אישורי המיסים אשר ניתנו בגין דיווח על עסקת המכר בין האב המנוח (המשיב 2) לבנו (המשיב), ובין היתר הודאתו של המנוח – המהווה הודאת בעל דין – בתצהיר שהגיש בתיק ההוצל"פ במסגרת התנגדותו לביצוע השטר ולהטלת עיקולים על המקרקעין, שם הצהיר כי על אף שהמקרקעין רשומים על שמו, הרי שהוא העביר את זכויותיו במקרקעין אלו לבנו/המשיב.

16. עוד טענה המבקשת, כי בדיון מיום 21.3.10 במסגרת התיק דנן, הודה המשיב 1 כי אכן בוצעה בינו לבין אביו, המשיב 2, עסקה במקרקעין ואף הוא הוסיף וטען כי: "שילם את כל המיסים והקבלות, והעברה לא בוצעה כי עו"ד לא מבין בזה" (עמ' 15, ש' 2-29 לפרוטו').

17. המשיב מחד טוען כי לא נעשתה עסקה, חרף אישורי המיסים שהוצאו, ומאידך לא דווח לרשויות המס על ביטול העסקה.

18. המבקשת הדגישה כי אישורי המס לרישום העסקה בפנקסי המקרקעין מעידים באופן ברור וחד משמעי על ביצועה של העסקה הלכה למעשה ע"י הצדדים. לטענתה, עסקת ההעברה בין האב (המשיב 2) לבנו (המשיב) דווחה לרשויות המס ואף הוצאו בגינה אישורי המיסים הנדרשים ושולמו התשלומים הנדרשים

19. אי העברת הזכויות בטאבו על שם המשיב 2 נועדה למנוע מהמבקשת ומנושים נוספים של המשיב את האפשרות להיפרע מהמקרקעין.

20. המשיב ניצל לרעה את ההגנות השמורות לחייב לפי פקודת פשיטת רגל, כאשר בהמלצת המנהל המיוחד שמונה בעניינו והכנ"ר, בוטלו הליכי הפש"ר וניתן פסק דין נגדו לפיו נדחתה בקשתו להכריזו כפושט רגל.

לטענת המבקשת, המשיב והמשיב 2 ניסו ביחד והמשיב עודנו מנסה בכל דרך להתחמק מתשלום חובם.

על מנת לסבך ולסרבל את ההליכים, הגיש המשיב בקשה לפי פקודת פשיטת רגל, בקשה אשר נדחתה בפסק דין חלוט, תוך הצבעה על העובדה כי דיווח על העברת המקרקעין בין המשיב 2 למשיב, נעשה ובעקבות זאת, הוצאו אישורי מיסים ואולם עד ליום הזה נמנע המשיב מלהשלים את רשום המקרקעין על שמו, על מנת להתחמק מתשלום חובותיו.

21. המבקשת ציינה כי המשיבים נקטו בצעד נוסף על מנת לסבך את ההליכים, בכך שהגישו בקשה בדרך של ה"פ ע"י בן דודו של המשיב, לפיה פדה לכאורה את המשכון על המקרקעין וכי המקרקעין שייכים לו כביכול, גם המרצת פתיחה זו נדחתה משהוכח כי המבקש בהמרצה לא עמד בהגדרת חוק המשכון .

22. בסופו של דבר ביקשה המבקשת מבית המשפט להשתמש בסמכות הנתונה לו לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 ולהצהיר על המשיב 1 כבעלים של מחצית הזכויות במקרקעין.

עוד ביקשה להטיל הוצאות לאור התנהלות המשיב 2, שהביאה לסרבול ההליך, סיבוכו, דבר שגרם להתמשכותו מעבר למצופה.

טענות המשיב:

23. על המקרקעין בנויה תחנת דלק שבעבר היתה שייכת לתחנת דלק 1 וכיום שייכת לחברת דלק בית ג'ן 2006 בע"מ (להלן: "חברת דלק 2"), אשר מופעלת ע"י חברת הדלק סונול בע"מ, ע"פ הסכם הפעלה לתקופה ארוכה, כאשר המועד לסיום ההתקשרות יהיה ביום 31/12/2021.

24. לטענתו, המקרקעין אינם נקיים מזכויות צדדים שלישיים כמפורט להלן:

1. על המקרקעין נרשמה ביום 21/10/1996 משכנתא מדרגה ראשונה, ללא הגבלת סכום לטובת המשיבה 10 ושתוקפה יפוג בתאריך 31/12/2021.
2. בתאריך 28/03/05 הוטל צו עיקול לטובת המשיבה 10 בתיק הוצל"פ 01-09306-74-6, עד לגובה סכום החוב.
3. בתאריך 26/08/07 הוטל צו עיקול לטובת המבקשת בתיק הוצל"פ 26-07037-07-4, על מחצית הזכויות במקרקעין ועד גובה סכום החוב.
4. לצדדים שלישיים אחרים קיימות זכויות שאינן נוגעות לסכסוכים ולמחלוקות בין הצדדים.

25. לטענת המשיב, אין מקום להיעתר לבקשת המבקשת ולהכריז עליו כבעלים של מחצית הזכויות במקרקעין.

המשיב ציין כי החוב נשוא תיק ההוצל"פ נובע מהתחייבות המשיבים 1 ו- 2 אבל בדרך לא דרך, נודע למשיב שקיים עוד שטר שחתם עליו המשיב 12 בתאריך 19/8/05 בפני עו"ד דלאשה שהינו צד שלישי בת"א (שלום הרצליה) 4042-07-10.

המשיב טען עוד כי, המבקשת הציגה בפני בימ"ש מצגי שווא, כשטענה כי שטר החוב נשוא תיק ההוצל"פ ונשוא תביעה זו, חתום ע"י המשיב והמשיב 2 בלבד, ומתעלמת מקיום השטר השני, שחתום עליו עוד ערב שהנו משיב 12.

התנהגות המבקש מעידה על ניסיון להעדפת חייב על פני חייב אחר ללא שום הנמקה, דבר שמעורר חשד שהמבקשת עשתה קנוניה ביחד עם המשיב 12 ופרקליטו.

26. המשיב ציין כי הוא והמשיב 12 נפלו קורבן למעשי מרמה ונוכלות.

27. צוואתו של המשיב 2 נערכה בתאריך 11/3/06. צוו קיום צוואה ניתן בתיק מספר 283/10 ע"י בית דין דתי דרוזי בעכו ביום 11/07/10, כאשר המנוח, המשיב 2, ציווה את רכושו ליורשיו, למעט המשיב שלא נכלל בין היורשים.

28. לטענתו המנוח התחייב להעביר לו את הזכויות במקרקעין, אבל נפטר לפני סיום ההליך, וכל עוד העסקה לא נרשמה בטאבו, מסמכי העסקה, הם בגדר התחייבות לבצע עסקה במקרקעין.

טענות המשיבים 3, 6 – 9:

29. למשיבות אין שום זכות במקרקעין נשוא הפלוגתא. הן אינן נהנות מעיזבון המנוח ואינן מופיעות בצו הירושה.

ציינו כי המבקשת הדגישה כי המשיבות הנן משיבות פורמאליות בלבד, אולם מאחר והן לא נמחקו מהעתירה שכרו שירותיו של עו"ד.

המשיב 12 – סאלח סעד, בתגובתו להמרצת הפתיחה הסכים כי יינתן פסק דין כמבוקש, מבלי שיהיה בכך כדי לאשר או להודות בטיעונים לגוף התובענה.

טענות המשיב 13:

המשיב 13 הגיש ביום 12.5.10 בקשה להצטרף כבעל דין/משיב להמרצת הפתיחה וציין כי יש לו עניין רב וממשי בהליך מאחר והוא "פדה" את תחנת הדלק הממוקמת על המקרקעין ולכן הוא יכנס לנעלי הממשכנת מדרגה ראשונה- המשיבה 10 בתום תקופת ההתקשרות בינה לבין המשיב 2, תקופה המסתיימת ביום 31.12.2021.

עוד ציין כי הגיש ביום 10.3.10 המרצת פתיחה (ה"פ (חי') 31976-03-10), במסגרתה ביקש פסק דין הצהרתי לפיו הוא פרע את החוב כלפי המשיבה 10 וביקש להירשם תחתיה כבעל המשכון, כך שהמשכנתא לגבי חלקו של דודו המנוח – המשיב 2, תעמוד לטובתו בתום תקופת ההתקשרות עם המשיבה 10.

ביום 15.7.10 נתקבלה בקשתו וצורף לתובענה כמשיב והוא הגיש ביום 23.8.10 כתב תשובה להמרצת הפתיחה.

ביום 14.8.11 ניתן פסק דין בהמרצת הפתיחה שהגיש המשיב 13 (צורף כנספח א' לסיכומי המבקשת), שבו דחה בימ"ש זה (השופט א. אליקים) את בקשתו של המשב 13.

מאז מתן פסק דין בעניינו של המשיב 13, הוא לא התייצב לדיונים שהתנהלו בתובענה דנן (התקיימו שני דיונים) ואף עד כה לא הגיש סיכומים.

דיון והכרעה:

30. אין חולק כי המשיב אינו רשום כבעל מחצית הזכויות במקרקעין. אך לטענת המבקשת קיימים מסמכים רבים, המעידים על כך כי הוא בעל זכויות במקרקעין.

31. סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ") קובע:

"בית המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם".

בית משפט העליון דן כבר בעבר בתכליתו של סעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ וקבע כי:

"סעיף 34(ב) לחוק נועד למקרים שבהם חייבים מבקשים לעקוף את נושיהם על-ידי העברת נכסים לזולתם. זו תכלית הסעיף ...

הרעיון שביסוד סעיף זה פשוט: "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית, ח, כא [א]), ויהיו שינסו להבריח נכסיהם מנושיהם על-ידי רישומם על שם אחר. המחוקק יצר אפוא כלי להיאבק בתופעה זו". - ע"א 1680/03 לוי נגד ברקול, פ"ד נח(6), 941, שם בעמ' 946 (להלן: "ברקול").

ראו גם ה"פ (ת"א) 1823/92 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סבג, פ"מ תשנ"ו(3) 421, שם סקר סגן הנשיא (כתוארו אז) א' גורן את הוראת סעיף 34(ב), בציינו:

"מטרת הסעיף ברורה ומובנת: הוא בא להיאבק בחייבים אשר מוסיפים לשלוט ברכושם ולנהוג בו מנהג בעלים, אך מסתירים את דבר בעלותם על-ידי יצירת מצג שונה במרשם" (בעמ' 428-427).

סעיף 34(ב) פורש גם בידי השופט ד' בר-אופיר שכתב בספרו כדלקמן:

"...ההקשר הענייני של סעיף 34(ב') מלמד כי המקרקעין שמדובר בהם בסעיף זה הם מקרקעין הרשומים על שם פלוני, אולם הם נתונים למעשה לבעלותו של החייב. ייתכן שרישום זה נעשה מתוך כוונות טהורות או בלתי טהורות, ומצב הדברים המתואר מסביר מדוע דרושה הצהרה של בית המשפט המחוזי, לפיה יוצהר על כך שהמקרקעין הם של החייב. מדובר כאן על הרמת המסך מעבר לזכויות קנייניות רשומות, והצהרה זו איננה דרושה כלל כאשר הכל גלוי..." (ד' בר-אופיר, הוצאה לפועל – הליכים והלכות [מהדורה חמישית, 2004], בעמ' 378-377).

32. יובהר כי נטל השכנוע מוטל על המבקשת מכח הכלל לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה". עם זאת, נשאלת השאלה, מהי מידת ההוכחה הנדרשת מן המבקשת, הואיל ומדובר בתקיפת רישום מקרקעין מוסדרים.

לעניין זה נקבע בע"א 8789/96 פולק נגד סיסמיקה חיפושי נפט בע"מ, נג(5), 689, כי:

"ההסדר שנקבע בסעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל הוא מרחיק לכת מעבר להליכי ההוצאה לפועל ה"רגילים" והוא במהותו "...הרמת מסך מעבר לזכויות קנייניות רשומות" (ראו ע"א 4/84 שטאל נ' עמידר, החברה הלאומית לשכון עולים בישראל בע"מ [10], בעמ' 272). הסדר כזה יש להפעיל בצמצום ובזהירות ואחרי בירור שיפוטי – ולא מינהלי – נאות. לפיכך, בין היתר, הורה המחוקק שלא די בהחלטה של ראש ההוצאה לפועל אלא יש צורך בהצהרה של בית-המשפט כי המקרקעין הם של החייב. עוד נקבע בסעיף, כי בית-המשפט יצהיר כך רק אם "...שוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב" (ההדגשה שלי – י' ט'). גם כאן חל הכלל כי המוציא מחברו עליו הראיה ו"מי שתובע מכוחו של סעיף 34(ב) חייב להרים את נטל השכנוע ולהוכיח כי הנכס המסוים, הרשום על שמו של אדם זר, הוא לאמיתו של דבר של החייב" (בר-אופיר בספרו הנ"ל [16], בעמ' 304א')" (שם בעמ' 701).

ראו גם פס"ד ברקול בעמוד 947, שם נאמר:

"עדיין לא הוכרעה רמת ההוכחה הדרושה בכגון דא (ראו פסק-הדין בע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סנדובסקי (להלן – עניין בנק איגוד [5]), המותיר נושא זה בצריך עיון, מפי השופטת שטרסברג-כהן; ראו גם דברי השופט טירקל בע"א 8789/96 הנ"ל [3], בעמ' 701). ואולם נטל השכנוע כאמור הוא על מבקש ההצהרה, וברור גם שבית-המשפט יידרש לכך בהקפדה, שהרי מדובר בהוצאת נכס מידי בעליו הרשום. דרך ההוכחה בנויה על קיומם של אותות של מירמה (Badge of Fraud), שהם חזקות שבעובדה שפותחו במשפט האנגלו - אמריקני, אשר אם נותרים הם ללא מענה מצביעים הם על מירמה. באלה ייכללו למשל חדלות-פירעון של מעביר הבעלות, קשרים בין המעביר לנעבר, חריגה מדרך מקובלת לניהול עסקאות, שמירת החזקה בנכס ועוד ... ככל שמצטברים יותר אותות כאלה, כך עובר הנטל לנתבע להפריכם ..."

33. יודגש כי הזכות להגיש תובענה לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ, שעניינו הטלת עיקול על נכסים של החייב שאינם רשומים על שמו, ניתנה רק בידיו של "זוכה" נגד "חייב", קרי רק במסגרת הליך קיים לביצוע פסק-דין ידוע, שנפתח בידי זוכה ידוע כלפי חייב ידוע, ושהליכי ביצועו בהוצאה לפועל כבר התחילו – ראו ע"א 8789/96 פולק נגד סיסמיקה חיפושי נפט בע"מ, נג(5), 689, שם בעמ' 700.

בענייננו, ביום 14.8.07 הגישה המבקשת כנגד המשיב והמשיב 2 בקשה למימוש שטר חוב שנעשה על ידם בלשכת ההוצל"פ, כאשר יתרת החוב לסילוק בתיק ההוצל"פ נכון להגשת תביעה זו עמדה על סך של 1,666,681 ₪.

34. בים 17.9.08 ניתן פסק דין כנגד המשיב המאפשר נקיטת הליכי הוצל"פ נגדו בתיק ת"ט (שלום הרצליה) 166-10-07. פסק דין זה הפך לחלוט עם חלוף מועד הגשת הערעור.

35. וכעת נשאלה ההשאלה האם עלה בידי המבקשת להצביע על קיומם של "אותות מירמה", במידה המעבירה את הנטל להפריכם אל כתפי המשיב.

אציין כבר עתה כי לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית שהונחה בפני, לרבות טענות הצדדים הן בפני והן בסיכומיהם, המסמכים והתצהירים, סבורני כי המבקשת הצליחה לעמוד בנטל המוטל עליה ולפיכך דין הבקשה להתקבל.

1. קיומה של הודאת בעל דין - בתצהירו של המנוח, משיב 2 שנחתם ביום 20.10.07 כתמיכה להתנגדות לביצוע שטר שהגיש המנוח בתיק ההוצל"פ בלשכת ההוצל"פ בהרצליה, הצהיר, כי על אף שהמקרקעין רשומים על שמו, הרי שהוא העביר את הזכויות בהם לבנו/המשיב:

בתצהיר זה הצהיר המנוח מפורשות כי:

"4. ביום 19.9.92 העברתי את מלוא זכויותי (מחצית מזכויות הבעלות) במקרקעין הידועים כחלקה 1 בגוש 19515 (להלן: "הקרקע") לבני היחיד, פנדי אחמד סעד (להלן: "פנדי") (הכוונה למשיב – ה.ש. – כ.ס.) – ראה נספחים א'1 וא'2 לתצהירי זה.

העברת זכויותי בקרקע לשם הבן פנדי טרם נרשמה בלשכת רישום המקרקעין, כך אני נותרתי הבעלים הרשום של הקרקע- ראה נספח ב' לתצהירי".

בהמשך הצהיר כי:

"6. אני העברתי מזמן את זכויותי בקרקע לבני פנדי, ואין לי כל זכות שהיא בחברת סעד".

ב. עסקת העברת הזכויות במקרקעין מהמשיב 2 למשיב דווחה לרשויות המס וכראיה לכך הוצאו אישורי המשרד למיסוי מקרקעין המתייחסים לעסקת העברת זכויות זו כפי שהם מפורטים באישורי המיסוי.

ג. יתרה מזו, המשיב בעצמו הודה מפורשות בדיון שהתנהל בתיק דנן ביום 21.3.10, במהלכו הוא מסר כי "הוא שילם את כל המיסים והקבלות, והעברה לא בוצעה כי עו"ד לא מבין בזה" – ראה עמ' 15 לפרוטו', ש' 27-29.

ד. ראוי לציין כי בתיק דנן נמצאת תגובתו של המשיב 2 להמרצת הפתיחה, מיום 15.3.10, שהספיק להגישה בטרם פטירתו. בתגובתו הוא ציין מפורשות כי:

"34. במקרה דנן, למשיב בן יחיד ושש בנות, ובהתאם למנהגי העדה הדרוזית לאחר מותו יועברו כל נכסיו למשיב- בנו היחד".

בהמשך ציין כי:

"35. ביום 19.9.1992 ועל רקע היוזמה להקמת תחנת הדלק, התחייב המשיב להעביר לבנו היחידי פנדי את זכויותיו בקרקע, כדי שיוכל לממש את חלומו להקמת תחנת הדלק. עסקה זו נעשתה בטרם הוגשה תביעה כלשהי כנגד המשיב ו/או כנגד פנדי, והיא לא הושלמה ברישום על רקע הסכמות הצדדים ומנהגי העדה"

ה. ניצול לרעה את הליכי הפש"ר:

המשיב הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו והכרזתו לפושט רגל בגין חובות מוצהרים. ביום 4.8.2010 ניתן צו כינוס לנכסי המשיב.

ביום 23.1.11 הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן הוראות להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד על זכויות המשיב 2 - אבי המשיב, שנפטר, דהיינו על זכויותv עזבון במקרקעין לטובת הכנ"ר. ביום 24.1.11 ניתן צו כמבוקש.

המנהל המיוחד, עו"ד איתי פריימן, חקר את החייב וחיווה דעתו ביום 4.8.11 כי החייב נהג בחוסר תום לב הן עובר להליך פשיטת הרגל והן במהלכו.

ביום 14.3.12, ניתן פסק דין ע"י בימ"ש המחוזי בחיפה (השופטת ישראלה קראי-גירון), בעניינו של המשיב בתיק הפש"ר 4283-04-10, לפיו נדחתה בקשת המשיב להכריז עליו כפושט רגל ובוטל צו כינוס הנכסים, תוך קביעה כי:

"גרסת החייב בבקשתו, בתגובותיו ובהופעתו בפני אינה מלמדת על גילוי את כל הנסיבות האמיתיות להסתבכותו. גילוי לב מלא בהליך הפש"ר הינו הכרחי על מנת שבית משפט יוכל לגבש עמדה לגבי תום לבו של החייב. משבחר החייב לפזר גרסאות מעורפלות האחת אחר השניה, ללא הסבר אמיתי לכך, הוא חשוב כמי שנהג בחוסר תום לב. חזקה על החייב כי פעל כך משום חששו כי חשיפת גרסתו האמיתית עלולה להזיק לו ולמנוע ממנו להשיג".

באשר לזכויות המשיב במקרקעין צוין בפסק הדין כי:

"כן נותרה ללא מענה ראוי סוגיית ויתור החייב על זכויותיו במקרקעין אשר על פי הצהרת אביו המנוח הזכויות בהם הועברו אליו. כן לא ניתן הסבר מספק מדוע לא סיפק החייב עובר להגשת בקשתו מידע מספיק בקשר לזכויותיו במקרקעין אלו ובקשר לפעילותו בחשבונות הבנק. אין זה סביר כי החייב ויתר על זכויותיו במקרקעין מבלי להסדיר את הנושא בחוזה או במסמך כלשהו אשר יגן עליו מפני טענות עתידיות. עוד לא נסתרה טענת ב"כ הנושה (יעד) כי הויתור על זכויות במקרקעין היה חלק מניסיון להבריח נכסים יחד עם נקיטת הליכים משפטים נוספים שמטרתם העברת הבעלות במקרקעין לבן דודו של החייב. בנוסף בענין זה לא הציג החייב כל מסמך שיעיד למי הועברו זכויות אלו ובעבור מה. טענות החייב בסוגיה זו אף סותרות הצהרות אביו ונדמה כי נאמרו בעלמא". (פיסקה 7, עמ' 11 לפסק הדין).

ו. ראוי לציין כי משיב 13, ביקש בהמרצת הפתיחה (ה"פ 31976-03-10), מבימ"ש להצהיר כי הוא פרע את החוב כלפי המשיבה 10 וביקש להירשם כבעל המשכון, כך שהמשכנתא לגבי חלקו של דודו המנוח – המשיב 2, תעמוד לטובתו בתום תקופת ההתקשרות עם המשיבה 10.

ביום 14.8.11 ניתן פסק דין בהמרצת הפתיחה שעל פיו דחה בימ"ש זה (השופט א. אליקים) את הבקשה, תוך קביעה כי:

"יעד (הכוונה למבקשת – ה.ש. – כ.ס.) הפנתה בסיכומיה לתצהירו של המבקש (משיב 13) שצורף כנספח ב' לתשובתה ועל פי סעיף 43 לאותו תצהיר מצהיר המבקש כי חברת דלק בית ג'אן היא זו שפדתה את המשכתנא והיא זו שזכאית שתנאי סעיף 14 לחוק המשכון מתקיימים לגביה. המבקש טוען בשני תצהירים בשני הליכים שונים טענות עובדתיות סותרות... המסמכים שצורפו ע"י המבקש כנספח ג', משמיטים כאמור את הבסיס לטענה העובדתית כי הוא שילם לסונול, 1,850,000 ₪ וגם מסיבה זו דין התובענה להידחות".

בהמשך נקבע:

"יעד מפנה בסיכומיה לתצהירו של המבקש שצורף כנספח ב לתשובתה. בסעיף 10 לאותו תצהיר מצהיר המבקש כי 'להבטחת החובות והתחייבויות שלי, של המשיב ושל אחי יוסף כלפי סונול מכח הסכמים שנחתמו בינינו, נחתם שטר משכנתא', תמהני כיצד המבקש יכול לחתום על תצהיר זה ולטעון טענות סותרות לחלוטין בתובענה שלפניי. המבקש חייב ישירות כלפי סונול ומכאן שלא מתקיים האמור בסעיף 14 לגבי המבקש, כך שגם מסיבה זו דין התובענה להידחות".

ז. בע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. סנדובסקי, (ניתן ביום 17.7.03), נאמר:

"אם יש נסיבות שיש בהן כדי להצביע על הברחת רכוש, הרי שנסיבות אלה חברו כולן יחד במקרה שלפנינו".

דברים יפים לענייננו ואף הולמים עד מאוד.

ח. מיותר לציין כי צוואתו של המנוח – המשיב 2, (שצורפה כנספח י') נערכה ביום 11.3.06, אולם המבקשת טוענת שהסעד ההצהרתי המבוקש בתובענה דנן מתבסס על העובדה שהזכויות במקרקעין הועברו בשנת 92, וכעולה מהמסמכים והחומר שפירטתי לעיל, סבורני כי עלה בידי המבקשת להוכיח כי זכויותיו של המנוח – המשיב 2, במחצית המקרקעין כבר הועברו לבנו המשיב בשנת 92 ולכן אין כל רלוונטיות לצוואה שנערכה בשנת 2006.

36. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה וקובע כי חרף האמור בנסח הרישום, המשיב הינו הבעלים של מחצית הזכויות במקרקעין המצויים בבית ג'ן והידועים כגוש 19515, חלקה 1.

37. לפיכך, הנני מחייב את המשיב לשלם למבקשת את הוצאותיה בסך 10,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום, היה ולא ישולמו תוך 30 יום מהיום.

כמו כן הנני מחייבו לשלם למבקשת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק נכון להיום.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ג, 21 יוני 2013, בהעדר הצדדים.