1. בפניי בקשת החייבת להכריזה פושטת רגל.

נוכח העובדה כי החייבת בצעה את שנדרש ממנה בהתאם להחלטת בית משפט מיום 13.11.2012, ב"כ הכונ"ר אינו מתנגד לבקשת החייבת, בשם לב למצבה האישי ואף הסיר התנגדותו למתן הפטר לאלתר בנסיבות אלו.

2. המבחן העיקרי להכרזתו של חייב כפוש"ר, עפ"י הפקודה והכללים שהתפתחו בפסיקה, מתייחס לשאלה אם החייב נהג בתום לב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה (שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169; כן ראה ע"א 5503/92 עדה קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי, פד"י מט(1) עמ' 749 בעמ' 756).

3. מנימוקי הבקשה, לאור עמדת ב"כ הכונ"ר ובהעדר התנגדות מטעם נושי החייבת, אני מקבלת את הבקשה ומכריזה כי החייבת פושטת רגל.

4. לאור עמדתו של ב"כ הכונ"ר, ולאחר ששוכנעתי בקיומן של נסיבות המצדיקות מתן הפטר לאלתר, וביניהן העדר תועלת לנושים, בין השאר עקב מצבה של החייבת, אני עושה שימוש בסמכותי על פי סעיף 18 ה (א)(3) לפקודה, ונותנת לחייבת הפטר לאלתר מחובותיה, מתוך הכרה כי אין בניהול ההליכים של פשיטת הרגל כדי להביא תועלת לנושיה.

אם יתברר כי המידע שנמסר לביהמ"ש בדבר נכסי החייבת וחיוביה אינו נכון, יישקל ביטול ההפטר לאלתר.

5. כל ההגבלות שהוטלו על החייבת בטלות בזה, לרבות הצו לעיכוב יציאתו מן הארץ.

הכספים שהצטברו בקופת הכינוס יועברו לכנ"ר על חשבון שכרו והוצאותיו.

פסק דין זה ניתן בפועלי כרשמת.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ג, 27 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.