א. עובדות וטענות הצדדים

1. מדובר בתביעת שיבוב של חברת ביטוח שביטחה חנות רהיטים "נטורה עיצובים", ברח' התמר 3 פינת הפרחי במושב רשפון (להלן – "הנכס המבוטח"), אשר בבעלות מר רצין אריה (להלן – "המבוטח").

2. בהתאם לתביעה, ביום 19.11.07, אירעה הצפה בנכס המבוטח עקב כשל במערכת ניקוז מי הגשמים וכתוצאה מההצפה, נגרם למבוטח נזק. התובעת שילמה למבוטח, בגין הנזקים שנגרמו בשל אותה הצפה, בהתאם לפוליסה וכעת היא תובעת את הנתבעת לפצות אותה על הסכומים ששילמה, בעקבות אירוע ההצפה.

3. התובעת טוענת, כי הנתבעת הינה האחראית לפי פקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש], לתפעול ותחזוקה של מערכת הביוב וכן, לניקוז והתיעול בשטחה העירוני על פי פקודת העיריות (כפי שנראה בהמשך, התובעת כרכה את תחזוקת מערכת הביוב ביחד עם הניקוז והתיעול והאחריות לכל אחת מהמערכות הינה שונה). לכן התובעת טוענת, כי על הנתבעת לפצות אותה על הסכומים ששילמה, בעקבות אירוע ההצפה.

4. הבסיס לכתב התביעה הינו חוו"ד שמאי, מר יהודה לוי מאורי נס בע"מ שמאים וסוקרים, שביקר במקום ביום האירוע וכך תואר בחוו"ד המקרה:

"לבקשת המבטחים מיום 19.11.07, בעקבות הודעה על נזקי טבע, יצאנו לבית העסק המבוטח בכתובת הנ"ל, לבדיקה והערכת הנזק.

פגשנו במר רצין אריה, שמסר לנו כי ביום שני, 19.11.07, בשעה 14:00 לערך הוצף בית העסק במי גשם...

מידע מטאורולוגי

בתאריך האירוע שרר מזג אויר סוער במיוחד, מלווה גשמים עזים וחריגים בעצמתם, שגרמו להצפות בכל רחבי הארץ ובמיוחד באזור השרון.

מי הגשם הציפו את חצר בית העסק וגלשו לסף פתח הכניסה לתוך אולם התצוגה.

המים הגיעו עד לגובה של כ-15 ס"מ.

אחריות החברה

מדובר בנזקי טבע בנסיבות שפורטו".

עד כאן הבסיס הראייתי לסיבת ההצפה.

5. הנתבעת לא כפרה בכך כי העסק המבוטח מצוי בשטח שיפוטה, אך טענה, כי היא אינה אחראית לניקוז מי הגשמים. לטענת הנתבעת, הרשות האחראית במקרה הנדון לניקוז מי הגשמים הינה ועד מקומי רשפון. בנוסף, נטען על ידי הנתבעת, כי התובעת לא הוכיחה, כי ההצפה נבעה מכשל במערכת הניקוז שבאחריות הרשות ולא שללה את האפשרות הסבירה לפיה, ההצפה נבעה מכשל בניקוז בנחלה עצמה, שהינו באחריות המבוטח ו/או הבעלים של הנחלה.

בנוסף, כפרה הנתבעת בנזק.

דיון

6. ואלה השאלות הדרושות להכרעה בתיק זה:

א. על מי מוטלת החובה הסטטוטורית לדאוג לניקוז תקין של מי הגשמים במושב רשפון?

ב. האם ההצפה נבעה מכשל במערכת הניקוז המצויה באחריות הרשות או שההצפה נבעה מכשל במערכת הניקוז בנחלה עצמה, שהינה באחריות הבעלים של הנחלה ו/או המבוטח?

ג. האם הוכח הנזק?

הנתבעת אינה אחראית לניקוז מי הגשמים במושב רשפון

7.א. בניגוד לעיריות – המחויבות על פי פקודת העיריות [נוסח חדש] 1964 (סעיף 235(ב) לפקודה – לדאוג, בין היתר, לניקוזו של רחוב ממי גשמים, ברשויות מקומיות שאינן עיריות – הנורמות מורכבות יותר.

ב. פקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] 1965 היא דבר החקיקה העוסק במועצות מקומיות ומועצות אזוריות, והוא רק מסמיך את שר הפנים לקבוע את הסמכויות של כל מועצה שהוקמה (סעיף 2 לפקודה).

ג. בצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח-1958 – הוקמה מועצה אזורית חוף השרון. הצו אינו מתייחס לחובת המועצה לעניין ניקוז או תיעול, אלא רק מאפשר לה להתקשר לעניין זה עם המדינה בלי מכרז (סעיף 3 לתוספת השנייה).

ד. מועצה אזורית חוף השרון חוקקה חוק עזר (חוק עזר לחוף השרון (תיעול וניקוז) תשי"ט-1958, אולם גם חוק עזר זה אינו מקים חובה לרשות לדאוג לניקוז אלא רק מאפשר לה לעשות זאת, וקובע דרכי גבייה ותשלום עבור עבודות אלה.

ה.(1) החוק שהסדיר את נושא הניקוז וההגנה מפני שיטפונות במועצות האזוריות והרלבנטי לענייננו, הינו חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות, תשי"ח-1957 (להלן – "החוק").

בסעיף 1 של החוק הוא סעיף ההגדרות, הוגדר "ניקוז" כדלקמן:

"ניקוז – כל פעולה שמטרתה לרכז, לאגור, להוביל או להרחיק מים עיליים או אחרים המזיקים או העלולים להזיק לחקלאות, לבריאות הציבור, לפיתוח הארץ או לקיום שירותים סבירים במדינה, לרבות יבוש ביצות והגנה מפני שטפונות ומניעתם, אך למעט טיפול במי ביוב, וכן ניצול מרבי ויעיל של מים עיליים או אחרים, שנעשתה לגביהם פעולה כאמור, לשם הבטחת השימושים השונים בהם בתחום משק המים".

(2) בסעיף 10 לחוק, נאמר כי:

"שר החקלאות רשאי, לאחר התייעצות במועצה, להכריז ברשומות על שטח מסוים כעל אזור ניקוז".

(3) אכרזת הניקוז וההגנה מפני שטפונות (אזורי ניקוז) תשנ"ו-1996 בהתאם להחלטת ממשלה מספר 6169 מיום ח' בתשרי תשנ"ו (2 באוקטובר 1995) ובתוקף סעיף 10 לחוק פורסמה בקובץ התקנות ק"ת תשנ"ו מספר 5765 מיום 20.6.1996 עמ' 1163.

(4) בסעיף 11(א) לחוק הנושא את כותרת השוליים "הכרזת אזור ניקוז" נקבע כי:

"שר החקלאות רשאי, בצו ברשומות ולאחר התייעצות עם שר הפנים, להקים רשות ניקוז ולקבוע לה תחום שיכלול אזור ניקוז, חלק ממנו, או מספר אזורי ניקוז (להלן – הצו המקים)".

(5) בסעיף 12 לחוק הנושא את כותרת השוליים "תפקידי רשות הניקוז" נקבע כי:

"תפקידי רשות הניקוז הם לדאוג לניקוזו הסדיר של התחום שנקבע לה בצו המקים, ולשם כך להקים, לשנות ולהחזיק ולפתח מפעלי ניקוז באותו תחום; במילוי תפקידיה אלה תפעל רשות הניקוז גם למניעת מפגעי בריאות".

(6) בהתאם להוראות החוק הוצא צו הניקוז וההגנה מפני שטפונות (הקמת רשויות ניקוז) תש"ך-1960 בו נקבע בסעיף 1 הנושא את כותרת השוליים "הקמת רשויות" כי:

"מוקמות בזה רשויות ניקוז (להלן – רשות) ששמותיהן נקובים בתוספת בטור א' שבתחומה של כל אחת מהן כולל את אזור הניקוז הנקוב לצידה בטור ב', כמשמעותו בהכרזת הניקוז וההגנה מפני שטפונות (אזורי ניקוז) תשנ"ו-1996".

בתוספת נקבע, כי רשות הניקוז שרון אחראית, בין היתר, על הניקוז באזור המועצה האזורית חוף השרון.

8. לאור כל האמור לעיל, האחריות על הניקוז של מי גשמים בתחומה של המועצה האזורית חוף השרון, שבתחומה מושב רשפון, הינה רשות ניקוז שרון ולא הנתבעת.

9. במאמר מוסגר אעיר, כי בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב-1962, פקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] 1965 וצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח-1958 נושא הביוב הינו באחריות המועצה האזורית חוף השרון, היא הנתבעת. יחד עם זאת לא הוכח, כי מקור ההצפה הוא כשל במערכת הביוב.

10. אני דוחה טענת התובעת, שטענה, כי הנתבעת לא טענה כל טענה בכתב הגנתה על כך שהיא אינה אחראית לנושא הניקוז, ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.

ואלה הנימוקים להחלטתי:

א. הנתבעת אמנם טענה, כי לא התרשלה וכי מערכת הניקוז בשטח שיפוטה עבדה בצורה תקינה. יחד עם זאת, אני מקבל את עמדת הנתבעת, כי "בשטח שיפוטה" אינו "באחריותה".

ב. מטעם הנתבעת הוגש ביום 10.3.11 תצהיר של מר הרצל צור שדי, מנהל המחלקה הטכנית אצל הנתבעת ובסעיף 3 לתצהירו נאמר כי: "ראש וראשון אדגיש, הטיפול בניקוז המקומי ברשפון אינו מסור לטיפול המועצה האזורית חוף השרון אלא לועד המקומי ברשפון."

ג. בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 11.6.14, ציין ב"כ הנתבעת לפרוטוקול, כי "אני מייעץ לחברתי בטרם יעבור מועד ההתיישנות שקרוב מאוד, להוסיף ישות משפטית של הועד המקומי ברשפון".

ד. בקדם משפט נוסף מיום 26.11.14, ציין ב"כ הנתבעת כי "אני לא צריך לשלוח את התובעת לנתבעים הנכונים, התכחשתי לרשלנות וציינתי כי בשטח שיפוטה אינו עומד באחריותה".

ה. עיננו הרואות, כי היה לתובעת זמן די והותר לתקן את טעותה מ-2011 והיא לא עשתה כן.

11. לאור כל האמור לעיל, אני קובע, כי ניקוז מי הגשמים אינו בתחום אחריותה של הנתבעת ורק מנימוק זה, דין התביעה להידחות.

לא הוכח גורם הכשל

12. א. התובעת מבססת את טיעוניה, לגבי סיבת הכשל בחוו"ד שמאי, שמתבסס על דבריו של המבוטח.

השמאי עצמו לא הבחין בעת ביקורו בזרימת מי גשם אל העסק ובהתאם לעדותו, בעת ביקורו בנכס הבחין ברטיבות שנבעה מכך: "היו מים. הצפה הייתה בתוך העסק עצמו."

ב. תחום מומחיותו של השמאי הינו לשום את הנזק והוא יכול לקבוע, כי היה נזק מרטיבות. השמאי אינו יכול לקבוע מה סיבת הכשל והאם אכן היה כשל במערכת הניקוז במקום. לזכותו של השמאי אציין, כי הוא גם לא ניסה לקבוע זאת.

ג. מבוטח התובעת לא חזר בתצהירו על הטענה, שמי גשם הם שגרמו להצפה, אלא הצהיר, כי: "ביום 19.11.07 אירע הצפה בנכס המבוטח. עקב האירוע הנ"ל נגרמו לי נזקים כבדים למבנה ותכולת בית העסק" (סעיף 3 לתצהירו).

ד. מטעם הנתבעת העיד מר הרצל צור שדי, שמסר בתצהירו, כי: "6. המשק והעסק אותו הפעיל התובע בתוכו, מרוחק מהכביש ומפתחי הניקוז, המרחק עד למבנה רב ואמורים להיות אמצעי ניקוז בחלקה עצמה, שהם אינם באחריות המועצה האזורית. 7. כמו כן, ברחוב תמר, בו ממוקם עסקו של התובע, ישנם שיפועים בכביש שאינם מאפשרים למים בכביש לעלות על גדותיהם והם זורמים לפתחי הניקוז ללא כל מכשול. 8. העסק של התובע פועל ללא אישור להפעלת עסק, מדובר במחסן עם אישור לעסוק במיון פרחים אשר כנראה הוסב לחנות רהיטים, מבלי לקבל את האישורים המתאימים לכך מאת הרשויות וכפועל יוצא מכך, כנראה, פועל גם ללא מערכות ופתחי ניקוז מתאימים בתוך החלקה, לכן כשירד גשם מאוד חזק, כפי הנראה, האדמה בחלקה עצמה לא קלטה את הגשם, השיפועים כנראה לא היו נכונים, והמבנה הוצף."

ה. עדותו של מר הרצל צור שדי לא נסתרה בראיות התובעת ולא התערערה בחקירה הנגדית.

13. לאור האמור לעיל, התובעת לא הצליחה להוכיח, כי ההצפה נגרמה מכשל במערכת הניקוז בתחום הרשות ולא סתרה את האפשרות, כי הכשל נגרם ממערכת הניקוז בחלקה עצמה שבאחריות הבעלים של החלקה.

לא הוכח הנזק

14. א. השמאי קבע את הסכום שעל התובעת לשלם למבוטחה. השמאי הכיר ב-70% מהעלויות וקבע את העלות של השטיחים, הווילונות והריהוט לאחר שהוצגו בפניו חשבוניות רכישה של המבוטח, המעידות על כך שרכש וילונות חדשים ושטיחים זהים לאלה שניזוקו.

השמאי קובע, כי: "חשבוניות הרכישה הועברו למשרדנו ואושרו במלואם."

ב. בחקירה נגדית של המבוטח עלה, כי העסק הוקם ב-2003 ועם הקמתו הותקן השטיח מקיר לקיר שנפגע. המבוטח לא זכר, האם גם הווילונות הותקנו באותה תקופה וכן, לא ידע לומר, האם הציוד שניזוק היה מיועד למכירה בעסק או שהותקן עם הקמת העסק לפני שנים רבות.

ג. השמאי נחקר בעניין זה ונשאל: "היה פה התובע ואומר שהווילונות והשטיחים בבית העסק היו ישנים, היכן חישוב הפחת? והשיב: "בדו"ח שלי אם הוא רכש אחרי זה, השיפוי לא מעניין אותי בכלל, אני משלם כינון."

העד נשאל: "חוו"ד שלך על כינון בלבד ולא בדקת שיפוי? והשיב: "לא בדקתי שיפוי."

העד נשאל: "נכון שאם היית צריך לבדוק שיפוי היית מוריד את כל נושא הפחת והבלאי של הווילונות? והשיב: "בהתאם לגיל."

העד נשאל: "הוילונות הם בערך בני 4, 5 לפי מה שאמר התובע, תסכים איתי שוילונות בני 4,5 בחנות רהיטים שיוצאים ונכנסים ויש בלאי של לפחות 40%?" והשיב: "לא נכנס לזה."

העד נשאל: "אותו הדבר השטיח גם כן יש לו בלאי? והשיב: "נכון."

העד נשאל: "כיצד חישבת את הערך של המזנונים? והשיב: "העלויות שלהם ונתתי לפי הדו"ח... עלות רכישה לפי חשבונית. אני מראה חשבונית של אחד מהמזנונים ואין לי חשבונית של המזנון השני...".

ד. מכאן, שכל חוו"ד של השמאי הינה בערכי כינון ולא בערכי שיפוי וגם אם כל טענות התובעת היו מתקבלות, לא ניתן היה לחשב את הנזק, כיוון שלא נערכה חוו"ד לגבי מהו הנזק מבחינת ערכי שיפוי.

ה. חברת הביטוח צריכה לשלם תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה ואם בפוליסה נאמר, כי התגמולים הינם בערכי כינון, עליה לפצות בערכי כינון. מובן, כי המזיק אינו אמור לשלם במחיר כינון, אלא להחזיר את המצב לקדמותו ואם ניזוק ציוד ישן, עליו להשיב את ערכו של הציוד הישן.

15. לאור האמור לעיל, גם אם היו מתקבלות שאר טענות התובעת, הרי שלא הוכח הנזק ודין התביעה היה להידחות בכל מקרה.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

על התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ + מע"מ.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ה, 26 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.