ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת (כב' השופטת י. שטרית) בתיק 22336-09-09

1. בשנת 2009 קיבל המערער דו"ח על חנית רכבו במקום שנאסר לחניה, שהקנס בגינו הוא 250 ₪. המערער פנה בבקשה לבטל את הדו"ח ובקשתו נדחתה, אז הגיש בקשה לבית המשפט להישפט.

2. במועד שנקבע לשמיעת ההוכחות - 07/02/11, נשמעה עדותם של עד התביעה ועדותו של המערער, כחלק מפרשת ההגנה. באותו מעמד, הודיע המערער כי ברצונו להביא עד מטעמו, אשר לא התייצב לדיון. בקשתו להסתמך על תצהירו של העד האמור, מבלי להעידו נדחתה. יחד עם זאת,

בית המשפט קמא אפשר למערער לזמן את העד למועד נדחה ולשם כך דחה את המשך הדיון למועד מאוחר יותר.

3. מאז, למרבה הצער, נדחה הדיון מפעם לפעם, אם בשל בקשות דחייה שהוגשו על ידי המערער או בא כוחו, ואם בשל אילוצי בית המשפט קמא. בחלק מן המקרים, בעת שהמערער לא היה מיוצג, הוא לא קיבל הודעה מבעוד מועד על דחיית הדיון, ועל פי טענתו, התייצב למספר ישיבות יחד עם העד שביקש להביא מטעמו, אולם כאמור, הדיונים לא התקיימו.

4. ביום 21/01/16, מועד שנקבע לשמיעת ההוכחות, לאחר מספר בקשות דחייה שהוגשו על ידי ב"כ המערער, לא הייתה כל התייצבות מטעם המערער או בא כוחו. בית המשפט קמא דן את המערער בהעדרו, הרשיעו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וגזר עליו קנס בסך 400 ₪.

5. המערער לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו, בגדר סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"). במקום זאת, עתר לבית משפט זה בערעור על הכרעת הדין וגזר הדין, במסגרתו ביקש לבטל את הכרעת הדין המרשיעה, בטענה כי בפני בית המשפט קמא לא הובאו ראיות, המוכיחות את אשמתו.

6. במסגרת הערעור לא התייחס המערער לסיבות, בעטיין לא התייצב בבית המשפט קמא ביום בו הוכרע דינו בהעדרו והשליך כל יהבו על טענתו כי לא הוכחו יסודות העבירה.

7. על פי סעיף 240(2) לחסד"פ, נאשם בעבירות קלות שלא התייצב למשפטו, יראה כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סנגורו. בהעדר התייצבות מטעם המערער או בא כוחו לישיבה אליה זומן כדין, היה רשאי בית המשפט קמא לדון את המערער בהעדרו, ומבחינה זו לא נפלה כל טעות בפסק דינו.

8. בנסיבות אחרות היה מקום לדחות את הערעור, בשים לב למהות ההליך שבירורו והמאמץ שהושקע בו חרג מכל פרופורציה. למרות האמור, אני סבורה כי יש לקבל את הערעור, כפי שיפורט להלן:

א) במהלך הדיון בערעור הסביר המערער כי נבצר היה ממנו להתייצב לדיון האחרון מאחר ואמו נפלה במדרגות ונפצעה "בדקה התשעים". מדובר בטענה שלא פורטה אמנם בהודעת הערעור, שם הסתפק המערער, שלא היה מיוצג, באמירה כי בשל "נסיבות מיוחדות" לא התייצב לדיון, אולם אני מקבלת הסבר זה, לאור התנהלות המערער לאורך ההליך כולו. יש להניח כי לו הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו היה בית המשפט קמא נעתר לבקשה.

אינני מתעלמת מכך, שגם כיום אין בפני כל הסבר מדוע לא התייצב לישיבה לעיל עורך דינו של המערער, שייצג אותו במהלך התקופה האחרונה וגם הגיש את בקשת הדחייה, שבעקבותיה נקבע הדיון ליום 21/01/16, ומדוע לא הייתה התייצבות מטעמו של עד ההגנה, שלשם העדתו נדחה הדיון תקופה ממושכת מאוד. עם זאת, מטיעוני המערער עולה כי עשה מאמץ ניכר לאורך השנים להביא לבירור טענותיו, וכי אי התייצבותו לא נבעה מזלזול בהליכי בית המשפט.

ב) המערער התייצב, כאמור, מספר פעמים לדיונים שבוטלו או נדחו, מבלי שהודע לו על כך מראש. נגרמו לא הוצאות, טרחה ועוגמת נפש, וראוי כי ההליך יוכרע לגופו, על פי הראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא.

ג) בשל הנימוקים דלעיל, ובשים לב לכך שסיכויי הגנתו של המערער אינם אפסיים (וזאת מבלי להיכנס לעובי הקורה), אני סבורה שיש להורות על ביטול פסק הדין ועל השבת הדיון לבית המשפט קמא, אשר שמע את העדים, על מנת שיכריע במחלוקת.

9. אוסיף, כי בדיון בערעור נכח מר ח'ורי כארם, העד אותו מבקש המערער לזמן לבית המשפט קמא, שהוא גם עורך דין בהשכלתו, ולבקשתי, הבהיר כי מטרת זימונו הינה להעיד על מצב הסימון והתמרור של הזירה (השוכנת בצמידות לבית המשפט), אשר גם צולמה על ידי המערער. ספק האם עדות זו נחוצה להכרעה בעניינו של המערער, ועל כל פנים, דומה כי בקשת המערער לדחות את הדיונים כדי לאפשר העדתו של עד זה, לא הצדיקה דחיה כה ממושכת של הדיונים.

תשומת לב בית המשפט קמא מופנית לאמור, על מנת שלא תהיינה דחיות נוספות לשם שמיעתו של עד זה.

10. סיכומו של דבר, פסק דינו של בית המשפט קמא יבוטל. יקבע מועד קרוב וסופי להשלמת הראיות וסיכומי הצדדים, בתקווה שההליך יבוא לסיומו בזמן הקרוב.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים, בהקדם.

ניתן היום, י"א ניסן תשע"ו, 19 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.