הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של הסעה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952, נהיגה ללא רשיון לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 , נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970, הסעת מספר נוסעים במספר העולה על המותר ברשיון הרכב, לפי תקנה 84 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, וסיכון נוסעים ברכב לפי תקנה 79(ב) לתקנות התעבורה.

בהתאם לכתב האישום המתוקן, ביום 25.8.07, בכביש 5 ליד כפר קאסם, הסיע הנאשם ברכבו, פורד מסחרית, 15 תושבי השטחים, אשר שהו בישראל ללא היתר כדין.

נטען כי הנאשם נהג ברכב בו מותרת הסעת 11 נוסעים בלבד, ונהג ללא רשיון וביטוח בתוקף.

ביום 1.2.11 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום והורשע.

עברו הפלילי של הנאשם

לבית המשפט הוגש גיליון ההרשעות של הנאשם ממנו עולה כי לנאשם 2 הרשעות קודמות.

בשנת 2004 הורשע בעבירות של הונאה בכרטיס אשראי, גניבת כרטיס חיוב וגניבה והוטלו עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות.

בשנת 2008 הורשע בעבירה של נסיון להסעת שב"ח והוטלו עליו 3 חודשי מאסר בעבודות שירות.

מגיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם בעבירות תעבורה עולה כי לנאשם 42 הרשעות קודמות בין השנים 1998 – 2011.

הנאשם נשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן בטרם נגזר דינו.

תסקיר שירות המבחן

ביום 17.5.11 ניתן תסקיר שירות המבחן בעניינו.

מהתסקיר עולה כי הנאשם, כבן 31 בזמן מתן התסקיר, נשוי ואב לילדה בת 4.

אשתו היתה סטודנטית בהריון מתקדם עם תאומים והנאשם חשש מענישה שתמנע ממנו לפרנס את משפחתו.

הנאשם הינו ילד שביעי מבין 8 אחים ואחיות. תוארה משפחה נורמטיבית המנהלת אורח חיים דתי. כן תוארה מעורבות יתר של אחיו בחייו מה שגרם למתח במשפחה ותחושת בדידות מצד הנאשם.

הנאשם מסר כי סיים 12 שנות לימוד במגמת נגרות, לא עסק במקצוע זה ועובד כנהג מונית בחברת מוניות בפ"ת.

הנאשם מסר כי הינו שבע רצון מעבודתו והביע חשש מפגיעה בה במידה ויוטל עליו עונש מאסר.

לגבי העבירות הנוכחיות מסר הנאשם כי הן בוצעו על רקע לחצים כלכליים ורגשיים בהקשר לנישואיו ולחוסר התמיכה ממשפחת מוצאו.

נמסר כי הנאשם מבין את חומרת העבירות והביע חרטה, וכי כיום פועל באופן שקול יותר.

קצינת המבחן העריכה כי עונש מאסר בפועל יפגע בתפקודו של הנאשם ובמשפחתו, ויגביר את תחושת הכשלון של הנאשם, על אף מאמציו בהקמת משפחה משלו.

התרשמות קצינת המבחן היתה כי הנאשם משתף בהתמודדויותיו ובקשייו ומודע להשלכות מעשיו. במצב זה הומלץ על העמדתו במבחן במשך שנה, בה ירכוש כלים להתמודדות עם קשייו.

כן הומלץ, לאור חומרת העבירות, על ענישה חינוכית - קונקרטית של של"צ.

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה טען לחומרת העבירות ולכך שמדובר בעבירות שבוצעו ב-25.8.07.

נטען כי בתיק היו דחיות רבות וכתב האישום אף נמחק לצורך איתורו של הנאשם והוגש מחדש.

נטען כי במצב זה אין מקום להקלה בעונשו של הנאשם עקב חלוף הזמן.

ב"כ המאשימה טען כי עבירות של הסעת שב"חים מהוות סכנה לציבור בכללותו, ובמקרה זה העבירות סיכנו אף את הנוסעים ברכב, שכן הנאשם נהג ברכב ללא רישיון.

נטען כי קיימת חומרה יתרה בביצוע העבירות תמורת בצע כסף, ועל כן יש להטיל על הנאשם במקרה זה קנס כספי גבוה.

כן נטען כי הכנסת שוהים בלתי חוקיים לשטחי המדינה, מבלי לדעת את מטרת כניסתם, מהווה פגיעה בבטחון, ויש להעניש בחומרה את מי שמסייע לכניסתם.

נטען כי בגיליון ההרשעות של הנאשם שתי הרשעות, האחת בנסיון להסעת 11 שב"חים, כאשר באותו מקרה הוטלו עליו 3 חודשי מאסר בעבודות שירות וקנס בסך 5,000 ₪.

עבירה זו בוצעה לאחר העבירות נשוא כתב האישום, ונטען כי ניתן ללמוד מכך שהנאשם אינו נרתע מביצוע עבירות אלו.

נטען כי לנאשם 42 הרשעות בעבירות תעבורה הכוללות עבירות של שימוש בפלאפון, מהירות, רשיון נהיגה שפקע, רמזור אדום, נהיגה בזמן פסילה, הסעת מספר נוסעים מעל המותר, ועולה מכך שמדובר בעבריין תנועה מועד.

לאור זאת עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש משמעותי של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס משמעותי, פסילה בפועל ופסילה על תנאי.

ב"כ המאשימה הגיש את פסק הדין שניתן בע"פ 4504/09 מד"י נ' סלימה מוחמד בו הורשע הנאשם בהסעת 25 שב"חים ונגזרו עליו, במסגרת הערעור, 15 חודשי מאסר בפועל.

ב"כ הנאשם טען כי כאשר הנאשם נשפט בגין עבירות שבוצעו בשנת 2008, לא נאמר לא כי בכוונת המאשימה להעמידו לדין בגין עבירות קודמות – משנת 2007, וזאת רק בשנת 2009 ורק לאחר שהוא כבר סיים לרצות את עונשו.

כן נטען כי הנאשם הפסיק לעבוד בהסעות מאז ביצוע עבירות אלו וכי לא נפתחו נגדו תיקים נוספים.

ב"כ הנאשם התייחס אף לתסקיר החיובי שהתקבל בעניינו של הנאשם, בו צוין כי הנאשם לקח אחריות. כן צוין הרקע המשפחתי לביצוע העבירות, ונטען כי מהתסקיר עולה שהנאשם אינו בעל רקע ודפוסי התנהגות עברייניים.

לאור זאת נטען כי הענישה הראויה במקרה זה הינה ענישה בדרך של מאסר שירוצה בעבודות שירות.

נטען כי בפסק הדין אליו הפנה ב"כ המאשימה הורשע הנאשם אף בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות בנהיגה, ועל כן הושת על הנאשם שם עונש מאסר חמור, מה שאין כן בענייננו.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם הינו אדם נורמטיבי וכי אף עבירות התעבורה המיוחסות לו אינן עבירות חריגות וחמורות באופן יוצא דופן.

הועלתה ע"י הסניגור טענה לעניין תוקף רשיונו של הנאשם במועד כתב האישום, אך לאחר שהוגשה תע"צ מטעם המאשימה ואישור משרד הרישוי ע"י הסניגור, אין עוד מחלוקת כי לא היה לנאשם רשיון נהיגה בתוקף במועד ביצוע העבירות.

דיון

העבירה של הסעה שלא כדין פוגעת בזכות המדינה לקבוע מי הנכנסים בשעריה, ויוצרת סיכון בטחוני כלפי כלל אזרחי המדינה אשר למרבה הצער מתממש לעתים למעשי טרור ואלימות, וכן פגיעות ברכוש.

קל וחומר, כאשר ההסעה אינה של אדם אחד או שניים, אלא של קבוצה גדולה המונה במקרה דנן 15 איש, אשר הוסעו ע"י הנאשם ממניעים כספיים גרידא. זאת ועוד, הנאשם גם סיכן את נוסעי רכבו ואת כלל המשתמשים בדרך, כאשר הסיע ברכב מספר נוסעים העולה על המותר. בנוסף, נהג בעת שרשיון הנהיגה שלו לא היה בתוקף זה מספר חודשים, עקב קנסות שלא שולמו, וללא ביטוח.

מאחר שעסקינן בצבר עבירות שנעברו בו זמנית, אני סבורה כי נכון לקבוע מתחם ענישה אחד בגין מכלול העבירות.

בקביעת המתחם התחשבתי לחומרא במספר הגדול של המוסעים, ולקולא – בעובדה כי הרשיון לא היה בתוקף בשל אי תשלום קנסות ולא בשל פסילה או העדר רשיון מלכתחילה.

מתחם הענישה בגין עבירה של הסעת שב"ח, בצירוף העבירות הנלוות, הוא בין מאסר בדרך של עבודות שירות לבין מאסר בפועל לתקופה של עד 18 חודשים.

יש לציין את חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות ועד מועד גזר הדין. הפער של שש שנים בין מועד ביצוע העבירות לבין מועד גזר הדין, שאינו שכיח בתיקים מסוג זה, נבע במקרה דנן מהתליית ההליכים עקב אי איתור הנאשם, מאי התייצבויות שבעטיין הוצאו צווי הבאה נגדו, ומדחיות רבות שהתבקשו בתיק ע"י ההגנה.

כמו כן יש לציין כי הנאשם נשפט במועד מאוחר לביצוע העבירות בתיק אחר, ולא ברור מדוע לא צורף תיק זה לאותו תיק בו נדון בחודש אפריל 2008 לשלושה חודשי מאסר בעבודות שירות, ורכיבי ענישה נוספים. ככל הנראה, כתב האישום המקורי בת"פ (כ"ס) 1192/08 (אשר הותלה והוגש מחדש במסגרת תיק זה) טרם הוגש באותו מועד.

העבירה נשוא התיק שבפני היא למעשה העבירה הראשונה של הנאשם על חוק הכניסה לישראל, שכן מועד ביצועה בחודש אוגוסט 2007, ואילו התיק בו הורשע הינו מפברואר 2008. בהתחשב בכך שעברו הפלילי האחר אינו מכביד (עבירות גניבה והונאה משנת 2004 עליהן נדון למאסר בעבודות שירות), אני סבורה שיש לגזור על הנאשם עונש שישקף את העובדה שזו העבירה הראשונה על חוק הכניסה לישראל שביצע, ושאילו הוגש כתב האישום במועד קרוב יותר לביצוע העבירה, היה יכול הנאשם לצרפו לתיק האחר בו נדון.

כמו כן אני מתחשבת בתסקיר החיובי בעיקרו המצביע על נטילת אחריות, הבעת חרטה ותפקוד תקין.

במכלול הנסיבות, אני מורה על מתן חוות דעת הממונה בעניינו של הנאשם.

מס' טלפון ליצירת קשר באמצעות הסניגור: 0505-216700.

נדחה ליום 16.2.14 שעה 11:30.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ד, 22 דצמבר 2013, במעמד הצדדים.