לפני תובענה לפיצוי בגין נזק גוף.

1. התובע, יליד 7.1.51, נפגע ביום 10.7.08, כשהיה בן חמישים ושבע, בזמן שייט בסירת צד ג'.

התובע ישב בסירה, שהפליגה באיטיות בנמל קישון, כאשר סירת נתב (הקרויה גם 'פיילוט') של הנתבעת 1 (להלן – "הנתבעת" או "הנמל") עברה בשייט מהיר ליד סירת צד ג', גרמה להיווצרות שובל גל גבוה שטלטל את הסירה, וגרם לכך שהתובע נפל בתוכה ונפגע בצווארו. קרס דיג אף ננעץ ברגלו (האירוע כולו יקרא להלן – "התאונה").

2. תפקידה העיקרי של סירת נתב היא להביא את הנתב, האדם, אל האוניה שאותה הוא צריך לנתב וממנה (עמ' 44 ש' 10-11). זוהי סירה חזקה שמנועיה חזקים (עמ' 41 ש' 20-21).

"אם אניה צריכה להכנס מהים לנמל סירת הנתב תביא את הנתב מהחוף לאניה. אם אניה צריכה לצאת מהנמל לים, אחרי שהיא יוצאת סירת הנתב מחזירה את הנתב מהאניה לחוף"

(שם, ש' 11-13).

סירת הנתב אינה מסייעת בפעולת הניתוב (שם ש' 14-15).

3. התובע לא אושפז בעקבות התאונה, אף לא נקבעו לו נכויות זמניות.

מומחה מטעמו אמד את נכותו האורטופדית בגין הפגיעה בצוואר בלבד על שיעור של 10%, מומחה הנתבעות קבע כי לתובע לא נותרה נכות בעקבות האירוע, ומומחה מטעם בית המשפט קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 5% בהתאם לסע' 37 (5) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – "תקנות הביטוח הלאומי"); קביעת מומחה בית המשפט, כי לתובע נותרה הגבלה קלה בתנועות הצוואר כללה התייחסות למצב קודם לתאונה.

4. בראשיתו, טופל תיק זה בידי מותב אחר, אך משהעלה צד ג' טענה, כי מי שנפגע באותו אירוע לא היה התובע, אלא כב' השופט אהרון שדה, המכהן בבית משפט זה, פסל המותב הקודם את עצמו מלהוסיף ולדון בתיק, והוא הועבר אליי בהחלטת כב' הנשיא רקם ביום 16.10.12.

5. מטעם התובע הוגשו תצהירו ותצהיר מר מיכאל לנצמן (להלן – "מיקי"), מטעמן של הנתבעות הוגשו תצהירו של רב חובל נפתלי וייס, ומטעמו של צד ג' הוגש תצהירו ותצהיר מר גדעון לייב (להלן – "גדעון").

בהתאם לכללים להעדת שופט, אשר נקבעו ברע"א 3202/03 מ.י. נ' חגי יוסף ואח', פד"י נח (3)541, נוסחו על ידי שאלות לכב' השופט שדה, והוא השיב עליהן ביום 3.1.13 (להלן – "תשובות כב' השופט שדה").

6. ביום 24.4.14 נשמעו לפניי עדי הצדדים; הצדדים ויתרו על חקירות המומחים, לרבות מומחה בית המשפט. בסיום הישיבה ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים. התובע הגיש סיכומיו ביום 11.5.14, הנתבעות ביום 27.5.14 וצד ג' ביום 7.7.14.

7. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, סברתי כי יש מקום לערוך ביקור במקום בכדי שאוכל לחזות בסירתו של צד ג' כמו גם בסירת נתב.

ב"כ הצדדים שיתפו פעולה באופן מופתי בעניין זה, וביום 7.9.14 בשעות הצהריים הגענו למעגן הדייג בחיפה, ב"כ הצדדים, התובע וצד ג', צפיתי בסירת צד ג', לרבות כאשר הייתה מונעת, צפיתי בסירת הנתב כשהיא מפליגה ועוגנת ליד המזח, אף עליתי על סיפון סירת הנתב, נכנסתי לקבינה שלה וקיבלתי הסבר קצר ביותר על הסירה מהסקיפר, מר אורן אור, וזאת לשאלותיי.

הביקור היה מאיר עיניים והשלים את התמונה באשר לאירועים נשוא תיק זה.

נסיבות התאונה

8. הצדדים חלוקים בדבר נסיבות אירוע התאונה. לטענת צד ג' כאמור, לא התובע הוא שנפל ביום האירוע אלא כב' השופט שדה.

9. לאחר שעיינתי בתצהירי הצדדים ושמעתי את חקירותיהם, אף לאחר שעיינתי בתשובות כב' השופט שדה, אינני מקבלת את גרסתו של צד ג', וקובעת כי התובע הוא אשר נפגע בתאונה דנן.

10. למסקנה זו הגעתי לאחר שנוכחתי לדעת כי צד ג', כמו גם העד מטעמו, מתארים אירוע אחר אשר ייתכן והתרחש וייתכן ולא התרחש, אך איננו האירוע דנן.

10.1 לגרסתם של התובע, מיקי וכב' השופט שדה, ביום האירוע שטו בסירת צד ג' שישה: התובע, מיקי, כב' השופט שדה, צד ג', גדעון ואדם נוסף בשם דוד (וראו: עדות התובע בעמ' 33 ש' 2-4, עדות מיקי בעמ' 37 ש' 13-15, ופיסקה רביעית לתשובות כב' השופט שדה).

לגרסתו של צד ג' והעד מטעמו, גדעון, ביום האירוע שטו בסירה חמישה בלבד; דוד לא הצטרף להפלגה זו (וראו: סע' 2 לתצהירו של גדעון ועדותו בעמ' 45 ש' 6-11, וסע' 2 לתצהירו של צד ג' ועדותו בעמ' 47 ש' 28-31).

10.2 בחקירתו הנגדית של צד ג' הסתבר, לראשונה, כי הוא כלל לא ראה את כב' השופט שדה נופל, כפי שטען, אלא שגדעון אמר לו כך -

"גדעון אמר לי מה שהיה"

(עמ' 48 ש' 22),

ובהמשך –

"ש. אתה ראית את אהרון נופל

ת. לא. שמעתי מגדעון"

(שם, ש' 26-27).

מכאן שנותר לבחון את עדותו של גדעון, אל מול עדות התובע, מיקי ותשובות כב' השופט שדה, באשר צד ג' טען לאירועם של דברים אותם לא ראה בעיניו.

10.3 עדותו של גדעון לא הייתה כזו שניתן להסתמך עליה ביחס לשאלה מי היו הנוכחים על סירת צד ג' ומי מהם נפל, הגם שנוכחתי לדעת כי הוא מאמין באמת ובתמים בכל הדברים על אודותם העיד.

אוסיף, כי חלק מעדותו, בדבר מה שקרה בסירה רגע לפני הגעת הגל ובדבר פעולתו של צד ג', תואמים את עדויות יתר הנוכחים, ועל יסודם ניתן לבסס ממצאים;

הדברים שמסר בתצהירו כמו גם בעדותו בדבר זהות הנפגע אינם תואמים לעדויות יתר הנוכחים במקום, בפרט ובמיוחד תשובותיו של כב' השופט שדה, אשר ציין במפורש כי לא נפגע כלל!

גם אלמלא היה מדובר בשופט, ספק בידי אם אדם רגיל, שהיה נפגע באירוע מסוג זה, לא היה זוכר זאת.

10.4 תוך מהלך עדותם של התובע, מיקי וגדעון, התבקש כל אחד מהם לשרטט את מיקומם של כל הנוכחים בסירה לפני התאונה.

ג/2 הוא שרטוטו של התובע (עמ' 33 ש' 22);

ג/3 הוא שרטוטו של מיקי (עמ' 37 ש' 21);

ת/1 הוא שרטוטו של גדעון (עמ' 45 ש' 18).

10.5 הגם שמיקי לא היה באולם בזמן עדותו של התובע, ולא ראה את שרטוטו של התובע, עיון ב-ג/2 ו-ג/3 מגלה כי המדובר באותו שרטוט ממש: גדעון, כב' השופט שדה ומיקי היו בקדמת הסירה, התובע היה מעט אחריהם ובקבינה, מעט אחרי התובע, היה צד ג'. דוד היה בירכתי הסירה.

תיאור זה עולה אף מתשובות כב' השופט שדה, אשר גם הסביר כי עד ליציאה מהמעגן, המקום בו אירעה התאונה, הם העדיפו לשבת בקדמת הסירה; זאת מן הטעם שבתוך המעגן ההפלגה הייתה איטית והישיבה בירכתיים הייתה לא נעימה, שרר בה רעש ועשן מנוע הדיזל של הסירה הורגש, בעוד שבקדמת הסירה ניתן היה לחוש באוויר צח. אעיר, כי בביקורי במקום כאשר עמדתי על הרציף לפני קדמת הסירה ביקשתי מצד ג' כי יניע את הסירה; צד ג' השיב כי הסירה כבר מונעת. הלכתי לכיוון ירכתיה, ואת ריח הדלק והעשן העזים ניתן היה לחוש כבר מאמצעה של הסירה ומהרציף הצידי. כאשר הלכתי לירכתי הסירה (על הרציף כאמור) ראיתי גם את העשן היוצא. כאמור – בקדמת הסירה לא הורגש דבר, ומהרציף אפילו לא ניתן היה לשמוע כי הסירה מונעת.

השרטוט ת/1 שונה בתכלית מהשרטוטים ג/2 ו-ג/3, ועל פיו גדעון (המשרטט), כב' השופט שדה ומיקי ישבו בירכתי הסירה, בעוד שהתובע עמד ליד הקבינה בה היה צד ג'.

הן התובע, הן מיקי והן כב' השופט שדה תיארו את מיקומו של כל אחד מהנוכחים באופן זהה, אף כב' השופט שדה הוסיף והסביר את הטעם לדבר. גדעון תיאר מיקום אחר, ואני לא מקבלת את גרסתו.

הסברו של כב' השופט שדה באשר לטעם בעטיו ישבו בקדמת הסירה הגיוני ביותר, וכל מי ששט אי פעם בסירה מסוג זה ידע לומר זאת: בסירות קטנות מסוג זה עדיף, כאשר הסירה משייטת במהירות נמוכה ובתוך המעגן, לשבת בחלקה הקידמי, בו ניתן לנשום אוויר נקי, ולא בירכתיה, אשר ריח הדלק, בו הבחנתי בעצמי כבר מאמצעה של הסירה כאמור, יחד עם נענוע הגלים הקל, יכולים לגרום בנקל לתחושות לא נעימות.

11. על כן, וכאמור לעיל, אני קובעת כי במועד התאונה נפגע התובע, כטענתו.

האחריות לתאונה – "בים יש גלים"

12. התובע והנתבעות חלוקים בשאלת האחריות לאירוע.

טענתן של הנתבעות, עליה חזרו פעם אחר פעם הייתה כי 'בים יש גלים'; על כן, לטעמן של הנתבעות, האירוע היה בלתי נמנע מבחינתן ואין לראות בהן אחראיות לו או לנזקיו המוכחשים של התובע.

13. אכן, בים יש גלים. זו עובדה ידועה שאינה דורשת ראיה.

לעומת זאת, בתחומי הנמל, וכפי שראיתי בביקורי במעגן הדייג, הגלים נמוכים ביותר, גם כאשר סירות שטות בו, וגם כאשר סירת הנתב שטה בו – במהירות נמוכה.

בנוסף, מן הראיות שהובאו הן ע"י התובע והן ע"י צד ג' לגבי האירוע דנן עולה כי סירת נתב של הנתבעת שטה במהירות גבוהה באופן שיצר גל גבוה במיוחד, במקום בו עפ"י רוב הגלים אינם גבוהים, וגרמה לטלטולה החריג של סירת צד ג'. הטלטול גרם לנפילתו של התובע ולפגיעתו.

14. למסקנה זו הגעתי לאחר שעיינתי בתצהירי כל הצדדים, לרבות מטעמו של צד ג' כאמור, מהדברים שראיתי בעת הביקור במקום, ולאחר שכל העדים שהיו נוכחים במקום בזמן האירוע, לרבות כב' השופט שדה בתשובותיו, תיארו תיאור דומה ביותר:

14.1 תיאור האירוע הובא ע"י התובע בתצהירו (סע' 3), ובעדותו לפניי פירט התובע כיצד חש כי צד ג' ביצע תפנית חדה עם הסירה, לאחר מכן חש את הגל ולאחר מכן ראה את סירת הנתב (עמ' 26 ש' 13-28).

התובע הסיק כי סירת הנתב גרמה לגל אשר טלטל את סירת צד ג' בה שהה, הואיל ולא היו עוד סירות נוספות מלבדן.

לעניין הגל שטלטל את הסירה העיד -

"ש. מפנה לסעיף 9 לתצהירך שם ציינת כי בנמל אין גלים מאיפה הידיעה הזו

ת. כתבתי שאמור להיות רגוע ושקט, לא כתבתי שאין גלים. הכוונה שלי היתה לגלים גבוהים ולא לגלים קטנים, אלו דברים טריוויאלים. ידוע כי הנמל הוא מקום רגוע ומוגן"

(עמ' 28 ש' 17-19)

לעניין סירת הנתב אמר התובע –

"ש. האם באירוע הזה זו היתה הפעם הראשונה שראית סירת נתב מתנהגת באופן כזה, קראת לזה בריונות ימית במכתב מיום 21.7.08 (נספחים ב')

ת. במהלך לימודי אולי דובר פה ושם על הנתבים שהם מלכי הים ואדוני הנמל, והדריכו אותנו במיוחד להזהר מהם. ולאחר ומאז קרות האירוע אכן אני מסתכל טוב יותר אם נמצא בסביבתי נתב נמל"

(שם, ש' 27-31; ההדגשות שלי – ר.ב.)

הלימודים אליהם מתייחס התובע בדבריו הם לימודי השיט שסיים כחודש לפני האירוע (עמ' 28 ש' 2-3) יחד עם מיקי (עמ' 36 ש' 1-2) וכב' השופט שדה (פיסקה רביעית לתשובותיו).

14.2 בתצהירו (סע' 2 ו-4) מתאר מיקי את האירוע באופן דומה. בעדותו אמר מיקי לעניין אופי תנועת סירת הנתב -

"היא היתה מהירה. היא מהירה ודי מאיימת"

(עמ' 36 ש' 25)

ובהמשך –

"זה היה גל שטלטל אותנו בצורה חזקה ובעל הסירה עשה את כל מה שהיה צריך כדי להקטין את עצמת הפגיעה"

(עמ' 37 ש' 10-11)

ועוד לעניין סירת הנתב –

"כלי שיט נכנסים ויוצאים כל הזמן והדברים האלה לא קורים כל הזמן כי כשאתה מפליג במתינות אין בעיה בכלל"

(עמ' 38 ש' 3-4).

14.3 בתשובותיו, מציין כב' השופט שדה, כי אינו יכול להעריך את המהירות בה שטה סירת הנתב, אך ניתן היה לראות בחרטומה כי היא מרימה גל מים (פיסקה שמינית).

14.4 גם גדעון אישר בתצהירו (סע' 6) ובעדותו, כי סירת הנתב גרמה ליצירת גל גבוה, וגרסתו בעניין זה תומכת בגרסת התובע ומיקי; גם לעניין נוהגן של סירות הנתב בנמל, תומכת עדותו של גדעון, שהינו שייט ותיק מהתובע (30 שנה, עפ"י עדותו בעמ' 46 ש' 10-13), בעדות התובע ומיקי -

"בנמל אין חוק מהירות, הם צריכים לשוט במהירות שמתאימה למקום, ושלא תפגע בשייטים אחרים. הם ממש לא עושים את זה, סירות הניתוב"

(עמ' 46 ש' 31-32; ההדגשה שלי – ר.ב.)

אני נותנת אמון מלא בחלק זה של עדותו של גדעון, הן מאחר והוא תואם לגרסאותיהם של התובע ומיקי לעניין אופן השיוט של סירות הנתב בנמל, והן מאחר והוא תואם את דבריו של העד מטעמן של הנתבעות, לעניין המהירות המותרת בשטח הנמל -

"ש. ...האם אתה יכול לומר מהי המהירות המותרת לשיט בנמל

ת. המהירות היא לא מספר אלא צריך להתחשב במס' גורמים כמו צפיפות כלי השיט בסביבה הקרובה, תנאי הראות בסביבה, מגבלות התמרון של כלי השיט שאותו הוא נוהג, זה נקרא מהירות בטוחה אך אין מספר..."

(עמ' 39 ש' 22-26; ההדגשה שלי – ר.ב.).

הן גדעון והן מר וייס מטעמן של הנתבעות מאשרים, כי בשטח הנמל אין מהירות שהיא 'גבוהה מן המותר', אלא שעל הסירות לנוע במהירות בטוחה. גדעון הוסיף בעדותו, את שנאמר כבר ע"י התובע ומיקי, כי סירות הנתב לא פועלות באופן זה, והן אינן שטות במהירות בטוחה.

14.5 בעדותו אישר מר וייס, העד מטעם הנתבעות, כי ככל שמהירות כלי השיט גבוהה יותר והכלי כבד יותר, גל החרטום יגדל (עמ' 41 ש' 30-32).

בביקור במקום ראיתי, כי סירת הנתב ארוכה בכשליש מסירתו של צד ג', ורחבה ממנה כמעט כפליים. סירת הנתב ניראית מאסיבית הרבה יותר מסירתו של צד ג' והיא נעה באמצעותם של שני מנועים. עוד נוכחתי לראות בביקורי במקום, כי כאשר סירת הנתב נעה במהירות איטית – כפי שנעה כאשר נכנסה למעגן ושטה בו לנגד עיניי - היא כמעט ואינה עושה גלים.

14.6 המסקנה העולה מהעדויות שהובאו והשלמתן בביקור במקום היא כי סירת הנתב, עליה העידו חמישה מששת האנשים שהיו על סירת צד ג', התובע, צד ג', מיקי, גדעון וכב' השופט שדה, חלפה על פני סירתו של צד ג'. היא שטה במהירות שאינה 'מהירות בטוחה', באשר מהירות בטוחה כאמור לא הייתה גורמת ליצירתו של גל אשר היה מטלטל את סירת צד ג', מפיל את התובע וגורם לפציעתו.

15. הימנעות הנתבעות מביצוע בדיקה או מהבאת ראיות שהיו בידיהן

15.1 זאת ועוד, מטעמן של הנתבעות לא הובאה כל עדות ישירה לאירוע, לא נעשתה כל בדיקה לגביו, הגם שהנתבעות ידעו על האירוע, לכל המאוחר – ולטענתן – עם הגשתה של תביעה זו, וזאת עוד באוקטובר 2009 (וראו: בק' מס' 1 להארכת המועד להגשת כתב ההגנה מיום 22.10.09), כשנה ושלושה חודשים בלבד לאחר שאירעה.

15.2 בעדותו של מר וייס מטעמן של הנתבעות טען העד -

"ראשית צריך לדעת שהיתה תאונה. במקרה הזה לא הודיעו לנו על התאונה ועד הרגע שהוזמנתי לתת עדות לא ידעתי שהיה אירוע כזה..."

(עמ' 40 ש' 25-26)

ייתכן והעד, מר וייס, לא ידע על קרות האירוע עד שזומן למתן עדות.

אך מנספחי ב' לתצהירו של התובע עולה, כי הודעה על קרות האירוע הועברה לנתבעת זמן קצר לאחר התרחשותו.

הדבר מתועד בכתובים, ובשתי הזדמנויות נפרדות: הן בהודעת דוא"ל ששלחה הגב' גוברניק מחברת נמלי ישראל ביום 21.7.08 למר ויקטור אצל הנתבעת 1, והן במכתבה של הגב' גוברניק לב"כ התובע מיום 31.12.08 בו נרשם במפורש כי הפנייה הועברה לנתבעת "כבר בתאריך 21 ביולי 2008".

מר וייס אישר, כי בנתבעת עבד אדם בשם ויקטור בתקופה הרלוונטית, וכי הוא פרש (עמ' 41 ש' 8-9).

15.3 אם נוהלי העבודה של הנתבעת אינם ברורים או שלא קוימו ע"י מי מעובדיה או יחידיה, באופן שתלונתו של התובע, שנשלחה בכתב, לא הועברה לטיפול הראוי בסמוך לאחר האירוע, עת דווח, אין לנתבעת להלין אלא על עצמה; בוודאי שלא תוכל לטפול אשמה בתובע או בצד ג' למחדליה.

15.4 מר וייס העיד, כי משנת 2003, המעקב אחר סירות הנתב הינו מעקב אלקטרוני, ג'י. פי. אס, כאשר כל חודש ההקלטה מתחדשת; החדש מכסה את הישן (עמ' 44 ש' 1-8). בביקורי, ראיתי את מכשיר הג'י. פי. אס בסירת הנתב; המכשיר מונח בסמוך להגה הסירה בסמוך לאדם המשיט אותה.

מכאן, שבמועד משלוח מכתבו הראשון של התובע, והעברתו לנתבעת (ביום 21.7.08), אחד עשר ימים לאחר קרות התאונה, יכולה הייתה הנתבעת לערוך בירור ראשוני באשר לטענותיו לעניין מיקומה המדויק של סירת נתב בשטח הנמל.

15.5 יתרה על כן, עפ"י עדותו של מר וייס, קיים רישום לגבי הנתב עצמו, האדם שעושה שימוש בסירת הנתב, ורישום זה נשמר משך כמה שנים (עמ' 44 ש' 18-25).

15.6 מדבריו של מר וייס בסיום עדותו ברור, כי לא נערך כל בירור ענייני של טענות התובע בזמן אמת או לאחר מכן; כאשר נשאל מר וייס האם הוא יודע מי היה הנתב על אותה סירת פיילוט באותו הזמן השיב כי אינו יודע, והוסיף-

"לפי השאלה שלך אני מתחיל לחבר דברים"

(עמ' 44 ש' 27)

אכן, מוטב היה לו הנתבעת הייתה 'מחברת דברים' בטרם החלה שמיעת הראיות בתיק.

15.7 משלא עשתה הנתבעת כל בדיקה כאמור, אף נמנעה מלהביא עדים לדבר, היא מנועה מלטעון אחרת, אף הדבר פועל לחובתה, במובן זה שאי הבאת ראיות אשר היו בידיה, דוגמת הקלטת הג'י. פי. אס. או רישום לגבי הנתב ששט בסירת הנתב בעת האירוע או הבאתו של אותו נתב למתן עדות, תומכת בגרסתו של התובע, כי אמנם הייתה סירת נתב במקום, והיא אמנם שטה במהירות גבוהה שאינה מהירות בטוחה.

16. המסקנה העולה מכל המפורט לעיל כי על הנתבעת אחריות לקרות התאונה ולנזקיו של התובע.

אשם תורם – צד ג' והתובע

17. הנתבעות שלחו כאמור הודעה לצד ג', בה טענו כי התנהגותו היא שגרמה לנפילתו של התובע, כי לו האחריות המלאה למתרחש בסירתו, בהיותו משיט הסירה.

18. לאחר ששמעתי את עדי כל הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי צד ג' פעל בנסיבות העניין כמעט ללא דופי: מחד גיסא, תגובתו לגל שהתקרב לסירתו כתוצאה משיוטה המהיר של סירת הנתב הייתה נכונה, אך מאידך גיסא העובדה כי לא דיווח לתצפית הנמל על יציאתו לשיוט אף לא דיווח על קרות התאונה מביאה למסקנה כי יש לו חלק, קטן, באחריות לקרות התאונה.

19. תגובתו של צד ג'

19.1 כל העדים, לרבות עד הנתבעת עצמו, אישרו כי פעולתו של צד ג' להקטנת פגיעתו של הגל הייתה פעולה נכונה.

19.2 בחקירתו, טען התובע, כי צד ג' פעל כראוי -

"ש. כבעל רשיון משיט כיצד משיט סירה צריך לנהוג כאשר נוצר שובל גבוה שנע לכוונו כמו שתארת פה

ת. בדרך כלל משיט שיודע את מלאכתו, משתדל לשבור את הגל עם החרטום.

ש. אתה יכול להסביר מה זה אומר לשבור את הגל

ת. להכנס בניצב אל הגל כדי להמנע מרולינג כי ישנה סכנת התהפכות אם הגל פוגע בסירה בצד.

ש. מסרת שצד ג' עשה תפנית חדה והסיבה לכך התבררה לך אחר כך. מה היתה הסיבה

ת. צד ג' צפה כנראה את המתרחש, וכמשיט מנוסה הוא ביצע תפנית חדה כדי להכנס עם הסירה בגל וזאת בניצב כפי שהסברתי קודם, הוא עשה עבודה נכונה ויותר מכך ואפילו שבחתי אותו לאחר האירוע בענין זה כי הוא ביצע את הפעולות הנכונות"

(עמ' 34 ש' 10-19).

19.3 גם מיקי אישר, כי צד ג' פעל באופן נכון -

"זה היה גל שטלטל אותנו בצורה חזקה ובעל הסירה עשה את כל מה שהיה צריך כדי להקטין את עצמת הפגיעה"

(עמ' 37 ש' 10-11).

19.4 גדעון העיד באופן דומה -

"[צד ג' – ר.ב.] הוריד מהירות והפנה את הסירה ב-45 מעלות לגל. הוא פעל יפה מאד"

(עמ' 46 ש' 25; ההדגשה שלי – ר.ב.).

19.5 אף גם מר וייס, מטעמן של הנתבעות, אישר את הדברים בחקירתו -

"ש. לבית המשפט – אם המשיט של הסירה שבה היה התובע הפנה את חרטום הסירה כדי שיחתוך את הגל במובן זה שהסירה תהיה בניצב לגל

ת. זה מה שצריך לעשות..."

(עמ' 42 ש' 21-23; ההדגשה שלי – ר.ב.)

20. אי דיווח לתצפית הנמל

20.1 עם כל זאת, מעדותו של מר וייס עולה, כי בנמל קיימת תצפית נמל, הדומה למגדל הפיקוח בנמל התעופה בן גוריון (עמ' 40 ש' 25-27), וכן -

"...כלי השיט הקטנים האלה הם עושים כבתוך שלהם, מאד [קשה – ר.ב.] לאכוף את נושא בטיחות השיט, הם יוצאים וחוזרים כשהם רוצים ולא מיידעים את תצפית הנמל – לפני היציאה, אולי יש פעילות ימית"

(עמ' 43 ש' 5-7; ההדגשות שלי – ר.ב.).

20.2 בעדותו של התובע, טען התובע כי זו לא הייתה הפעם הראשונה בה יצא להפליג עם צד ג' (עמ' 27 ש' 29-30), וכי לא ידע שיש לנמל תצפית, הואיל ו-

"אף פעם לא היה לנו קשר איתם"

(עמ' 28 ש' 25-26).

גם מיקי טען שלא מכיר את המושג 'תצפית נמל', אך ציין שהוא מתאר לעצמו שיש תצפיתן בנמל (עמ' 36 ש' 18-19).

צד ג' לא נשאל בחקירתו לגבי הקשר שלו עם תצפית הנמל, אך גם לא ציין בתצהירו דבר על כך.

20.3 המסקנה העולה מהדברים שלעיל היא כי צד ג', משיט הסירה, אשר אחראי על המתרחש בה, עפ"י עדותו עצמו (עמ' 49 ש' 7-10, עמ' 50 ש' 2-4), לא דיווח לתצפית הנמל על יציאתה של סירתו לשייט. כתוצאה מסתברת מכך, סירת הנתב ככל הנראה לא ידעה על ההפלגה.

20.4 המיקום בו ארעה התאונה הינו כזה, שאין בו שדה ראיה מספיק רחב (וראו: עדות התובע בעמ' 27 ש' 14-16, עמ' 35 ש' 7-11, עדות מיקי בעמ' 38 ש' 5-11, עדות צד ג' בעמ' 47 ש' 16-19). על כן שומה היה על סירת הנתב לשוט במהירות מתאימה, אף בהתעלם מהעובדה שלא ידעה על סירת צד ג'.

20.5 יחד עם זאת, לא מן הנמנע להניח, כי לו ידע משיט סירת הנתב על הפלגתה של סירת צד ג', ייתכן והדבר היה משפיע על מהירות שיוטו.

הואיל והייתה על צד ג' חובה ליידע את תצפית הנמל על שיוט סירתו, ומשלא עשה כן, ועל כל פנים – לא נאמר על ידו כי כך נהג, מצאתי לחייב את צד ג' באחריות בשיעור של 10% לאירוע התאונה. אף אם צד ג' לא יכול היה למנוע את התנהגות משיט סירת הנתב לחלוטין, לכל הפחות היה עליו לעשות את כל שיכול היה עליו לעשות, ובמקרה דנן – לדווח בטרם היציאה לתצפית הנמל, דבר שלא נעשה.

משלא דיווח, הרי שהוא שותף באחריות לתאונה, בשיעור הנמוך שלעיל, וזאת בעיקר מן הטעם שלצד ג' לא הייתה כל שליטה על פעולת משיט סירת הנתב, וכל מחדלו בדיווח בלבד, כאשר בשל מיקום האירוע בנמל, ממילא היה על סירת הנתב להאט מעט מהירותה, בהעדר שדה ראיה רחב דיו.

21. בנסיבות, מצאתי לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של כ-10%, הואיל – וכפי שהצביע ב"כ הנתבעות בסיכומיו, התובע עסק בענייניו בסירה, כאילו ישב על קרקע יציבה ולא הפליג בסירה במים, ולא עקב אחר המתרחש, בשונה מיתר הנוסעים. איש מלבדו לא נפל, משמע יתר הנוסעים פעלו באופן המונע נפילה כאמור; אמנם, התובע היה בגדר "נוסע" בסירה, לא הייתה לו כל שליטה על אופן השטתה או על הדיווח למגדל התצפית, אך היה עליו להתאים את עצמו לסביבה בה שהה, לשבת במקום יציב, ולעקוב אחר המתרחש בים.

הנזק

22. הנכות התפקודית

22.1 כאמור, מומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע לתובע נכות רפואית בשיעור של 5%. המומחה לא נחקר לפניי.

22.2 לאחר שעיינתי עיין היטב בממצאי חוות דעתו של מומחה בית המשפט, אני מקבלת את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט במלואה, וקובעת כי כתוצאה מהתאונה דנן נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5%.

22.3 בחינת נסיבותיו של תובע זה, כפי שעולה מחומר הראיות ומעדותו לפני, אינן מצדיקות סטייה מן החזקה, אשר נקבעה בפסיקה, ולפיה שיעור הנכות הרפואית משקף בדרך כלל את שיעור הנכות התפקודית (וראו: ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פד"י נב(3) 792);

עבודתו של התובע כוללת אמנם עבודה פיסית, אך הפגיעה המדוברת גורמת להשפעה קלה על כושר התנועה.

22.4 נוכח פגימתו האורטופדית של התובע, ובשים לב למהות עבודתו, אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע, הינה בשיעור 5%, כשיעור נכותו הרפואית.

23. כאב וסבל

נוכח גילו של התובע, העובדה כי לא אושפז, ונוכח שיעור נכותו ומהותה, אני סבורה כי יש להעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל על הסך של 17,000 ש"ח.

24. הוצאות רפואיות (לעבר ולעתיד)

24.1 התובע צירף אסמכתאות להוצאות רפואיות בסכום של כ-1,500 ש"ח (נספח ח' לתצהיר עדותו הראשית).

24.2 בנסיבות העניין, בשים לב לנכותו של התובע, אני קובעת בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך של – 3,000 ש"ח, לעבר ולעתיד.

25. עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד)

25.1 התובע לא צירף כל עדות מטעם כל אדם נוסף, אשר הושיט לו עזרה כאמור, אף לא טען למהותה של העזרה הנדרשת.

25.2 בנסיבות אלה, של העדר טיעון מינימלי, והעדר כל ראיה, אני רואה בדרישת התובע דרישה בעלמא, ונוכח נכותו ומהותה אינני מוצאת לקבוע לו כל פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר או לעתיד.

26. בסיס השכר

הכנסתו החודשית של התובע באותם חודשים בשנה שעובר לתאונה עמדה על כ-23,000 ש"ח. בחודשים בסמוך לפני התאונה ואף לאחריה עמדה הכנסתו החודשית על כ-14,000 ש"ח (וראו: דוחות המע"מ של התובע, נ/11).

ניתן לראות מדוחות המע"מ, כי בחודשים שבסמוך לתאונה, הן בשנת 2007 והן בשנת 2009, ההכנסה מעט גבוהה מזו של שנת 2008.

על יסוד נתונים אלה, אני קובעת כי בסיס השכר של התובע יועמד על הסך של 16,000 ש"ח נכון ליולי 2008.

סכום זה נכון להיום הינו הסך של 18,500 ש"ח (הצמדה בלבד, ובמעוגל).

27. הפסדי השתכרות ופנסיה

27.1 כפי שצוין לעיל, לתובע לא נקבעו נכויות זמניות, ולא הובאה על ידו כל ראיה לכך שהפסיד ימי עבודה.

27.2 יחד עם זאת, לתובע נגרמה נכות תפקודית כתוצאה מן התאונה, וזו בוודאי גרמה לפגיעה בהשתכרותו, הן לעבר והן לעתיד, ולו במעט - כשיעורה.

27.3 בנסיבות העניין, בשים לב לכך שהכנסתו בפועל של התובע לא פחתה במועד שלאחר התאונה, בשים לב לשיעור הנכות הנמוך שנקבע לו בעטיה, בשים לב לגילו, ומתוך הנחה כי התובע היה ממשיך לעבוד עד גיל פנסיה, 67 שנה, ולא מעבר לכך, דומני כי חישוב גלובלי של הפסדי ההשתכרות של התובע לעבר ולעתיד הוא חישוב מתאים.

אני מעמידה את הפסדיו של התובע על כ-35% מחישוב הפסדי השתכרות לעבר ומחישוב אקטוארי של אבדן כושר השתכרותו לעתיד (שהם כ-111,000 ש"ח בסך הכל, ובמעוגל), וקובעת הפסדיו בסך של 40,000 ש"ח.

זאת בשל העובדה כי לתובע כמעט ולא היו הפסדי שכר לאחר התאונה, ובשים לב לאבדן כושר השתכרותו לעתיד, תוך ששיקללתי את שני הנתונים יחדיו בקביעת שיעור החישוב.

27.4 הפסדי הפנסיה של התובע הינם בסך של 5,000 ש"ח (במעוגל; התחשיב הינו עפ"י 12% מהפסדי ההשתכרות).

התוצאה

28. לסיכום יובאו רכיבי הפיצוי וסכומם:

כאב וסבל – 17,000 ש"ח (סע' 23),

הוצאות רפואיות – 3,000 ש"ח (סע' 24),

הפסדי שכר – 40,000 ש"ח (סע' 27.3),

הפסדי פנסיה – 5,000 ש"ח (סע' 27.4)

סך הכל: 65,000 ש"ח, ובהפחתת אשמו התורם של התובע – 60,000 ש"ח.

29. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע סך של 60,000 ש"ח בגין נזקיו. סכום זה ישולם עד ליום 20.10.14, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מתוך סכום זה, וכפי שקבעתי לעיל, אני מחייבת את צד ג' לשפות את הנתבעות בסכום של 6,000 ש"ח (10%). סכום זה ישולם עד ליום 20.11.14, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

30. כן אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח, ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח. סכומים אלה ישולמו עד ליום 20.10.14, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כן אני מחייבת את הנתבעות לשאת ביתרת אגרה.

31. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות בהודעה לצד ג', אף איני מוצאת לחייב את צד ג' בשיפוי הנתבעות בהוצאות המשפט, אך אני מחייבת את צד ג' לשאת ביתרת אגרה בהודעה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ד, 10 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.