בפני תביעה לאכיפת חוזה לטובת צד ג' וחיוב בתשלום פיצויים על הפרתו.

בחוזה שנערך בין נתבעת 1 לכונסי נכסים של חברה, רכשה הנתבעת 1 זכויות בנכס והתחייבה, בין היתר, לשלם חלק מהתמורה במישרין לתובע, אשר לזכותו נרשם עיקול אל אותן זכויות שנרכשו. הנתבעת 1 לא עמדה בהתחייבותה, שילמה רק חלק מהתשלומים שהתחייבה לשלם לתובע ובאיחור.

על רקע זה, במוקד המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים עומדת השאלה אם ניתן לראות בהתחייבות הנתבעת 1 "חוזה לטובת צד ג'" המקנה זכות תביעה ישירה לתובע והאם עומדת לתובע במסגרת זו גם הזכות לתבוע גם ריבית פיגורים ופיצויים מוסכמים שנקבעו באותו חוזה. עוד שנויה במחלוקת אחריות הנתבעים 2 ו- 3 לחובות הנתבעת 1 בחוזה.

העובדות

1. התובע הינו איש עסקים ובמהלך 2008 – 2009 החזיק בשטרות אשר נמשכו על ידי חברה בשם פטל בניה פיתוח כפר הוורדים בע"מ (להלן: "חברת פטל"). השטרות אשר בידי התובע ואשר התחייבה חברת פטל לפרוע חוללו ולפיכך ננקטו נגדה על ידי התובע הליכי הוצל"פ.

לחברת פטל היו זכויות במגרש בכפר ורדים הידוע כגוש 18410, חלקות 24 (בחלק), 40 (בחלק), 42 ו- 45 (בחלק) (להלן: "המגרש") ובמסגרת הליכי ההוצל"פ שנקט התובע נגד חברת פטל גם הוטל עיקול על זכויות חברת פטל במגרש.

1. זכויותיה של חברת פטל במגרש היו משועבדות ובנוסף לעיקול שנרשם על זכויותיה במגרש לבקשת התובע, הוטלו עיקולים נוספים על זכויות אלו. נוכח חובותיה של חברת פטל, התנהלו כנגד חברת פטל הליכים בבית המשפט המחוזי במחוז מרכז (ה"פ 957-07-08) ובמסגרתו מונו כונסי נכסים על הנכס (להלן: "הכונסים"), אשר פעלו למימוש זכויות חברת פטל בנכס.
2. הנתבעות 1 ו- 2 הינן חברות פרטיות והנתבע 3 הינו מנהלן ובעל השליטה בנתבעות 1 ו- 2. כאשר התפרסם כי הכונסים מבקשים למכור את זכויות חברת פטל במגרש, פנתה הנתבעת 1 לכונסים וניהלה עימם משא ומתן במטרה לרכוש את הזכויות. ביום 12.11.08, נכרת חוזה מכר (להלן: "החוזה") בין חברת פטל (באמצעות הכונסים) לבין הנתבעת 1 ולפיו רכשה הנתבעת 1 את הזכויות במגרש תמורת סך של 4,471,868 ₪. החוזה הוגש לאישור בית המשפט ואושר ביום 13.11.08.
3. במסגרת החוזה, בסעיף המסדיר את תשלום התמורה לו התחייבה הנתבעת 1, נקבע בסעיף 7.2.4 כי סך של 684,100 ₪ ישולמו על ידי הנתבעת 1 במישרין לתובע. סך של 250,000 ₪ נקבע שישולם מיידית ואילו היתרה תשולם ב- 7 תשלומים חדשיים שווים ורצופים של 62,015 ₪ החל מיום 27.12.08 ובכל 27 לחדש שלאחר מכן. עוד נקבע בסעיף 7.2.4 בחוזה כי הנתבע 3 יהיה ערב אישית להתחייבות הנתבעת 1 לתשלום התמורה לתובע.
4. הנתבעת 1 לא עמדה בהתחייבויותיה בחוזה כלפי הנתבעת 1. חלק מהתשלומים שהתחייבה הנתבעת 1 לשלם לתובע שולמו ובגין חלק מהם נמסרו לתובע שיקים חלופיים למועדים מאוחרים יותר ועד 27.8.09. בסופו של יום ובסיכום השיקים שנמסרו לתובע לקיום התחייבויות הנתבעת 1 בהסכם ונפרעו, במועד הגשת תביעה זו נותרה הנתבעת 1 חייבת לתובע סך של 53,000 ₪ שלא שולמו כלל.

אף כלפי הכונסים לא עמדה הנתבע 1 בהתחייבויותיה בחוזה ובגין הפרות אלו נאלצה הנתבעת 1 לשלם לכונסים על פי החוזה פיצויים מוסכמים כעולה מהסכם פשרה שהוגש לבית המשפט בתיק ה"פ 957-07-08),

1. על רקע זה, עותר התובע לחיוב הנתבעים בתשלום יתרת התמורה המגיע לו לפי החוזה ובצירוף ריבית פיגורים ופיצויים מוסכמים המחושבים לפי החוזה.

טענות הצדדים וההליך

1. לטענת התובע, יש לחייב את הנתבעת 1 בתשלום הסכומים להם התחייבה בחוזה, בצירוף ריביות פיגורים ופיצויים מוסכמים המגיעים כדי סכום התביעה, ואף את הנתבעים 2 ו- 3 יש לחייב בסכומים אלו.

לגרסת התובע, הנתבעת 1 הפרה את התחייבויותיה כלפיו בחוזה שכן השיקים שנמסרו על חשבון התמורה חוללו ואף אלו שנפרעו – נפרעו באיחור ביחס למועדים שנקבעו בהסכם. מתחשיבי התובע בכתב התביעה המתוקן, מתברר שלפי גרסת התובע נותרה הנתבעת 1 חייבת לו סך של 222,030 ₪ מקרן החוב נכון ליום 27.5.09. לסכום זה מבקש התובע להוסיף ריבית פיגורים חדשית של 1.5% והצמדה למדד כך שלפי תחשיביו מסתכם החוב ביום הגשת התביעה בסך של 360,148 ₪.

בנוסף, טוען התובע בכתב התביעה המתוקן שיש להשית על הנתבעת 1 תשלום פיצויים מוסכמים בגובה 15% מהתמורה, בסך של 102,615 ₪, שאף עליהם הוא מוסיף ריבית פיגורים והצמדה כך שהחוב מגיע לסך של 142,550 ש"ח.

התובע טוען שיש לחייב אף את הנתבעת 2 בסכום התביעה שכן היא זו שמשכה לפקודתו שיקים לתשלום התמורה לה התחייבה נתבעת 1, וכי יש לחייב את הנתבע 3 בסכום התביעה שכן ערב בערבות אישית להתחייבויות הנתבעת 1.

1. לטענת הנתבעים, התביעה מופרכת ושגויה ודינה להידחות.

לגרסת הנתבעים, הנתבעת 1 התחייבה בחוזה לשלם לו סך של 684,100 ₪ וזו לו הזכות היחידה. אין לתובע כל זכות לריבית פיגורים או פיצויים מוסכמים אשר קביעתם בחוזה התייחסה אך ורק ליחסי הנתבעת 1 והכונסים.

הנתבעים אינם מכחישים כי מסך התמורה שהגיעה לתובע לפי החוזה טרם שולם לו סך של 53,000 ₪, אך מציינים שתביעה לסכום זה בדיוק ממילא מתבררת בהליכי הוצל"פ נפרדים כנגד נתבעת 2. ביחס לנתבע 3 טוענים הנתבעים שתביעה קודמת בטענה לערבותו האישית נדחתה וממילא שלא ערב כלל לקיום ההתחייבויות בחוזה כלפי התובע.

הנתבעים אף מכחישים את תחשיבי התובע ומבקשים לדחות את התביעה.

1. מלכתחילה הוגשה התביעה ביום 23.9.09 לבית משפט השלום בפתח תקווה ובסך של 156,211 ₪. כתב תביעה מתוקן, שלפיו ניתן פסק דין זה, הוגש ביום 4.9.11 ובהחלטה מיום 9.7.12 נקבע שבירור התביעה יועבר לבית משפט זה. יודגש, כי לא ניתנה כל החלטה המאשרת את הגשת כתב התביעה המתוקן ולטענת הנתבעים די בכך כדי לדחות את התביעה כפי שהיא בכתב התביעה המתוקן.
2. קדם המשפט התקיים ביום 31.10.12 ובמהלכו הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שלפיה יינתן פסק הדין על יסוד כתבי הטענות וסיכומים בכתב, בלא צורך בשמיעת ראיות. על יסוד הסכמה דיונית זו הוגשו סיכומים בכתב וניתן פסק דין זה.

דיון

1. תביעה זו מתבססת על החוזה אשר נכרת בין הנתבעת 1 לכונסים ואשר במסגרתו רכשה הנתבעת 1 את זכויותיה של חברת פטל בנכס. אף שהתובע איננו צד לחוזה, אין בין הצדדים מחלוקת על כך שבמסגרת החוזה התחייבה הנתבעת 1 לשלם כספים במישרין לתובע.

בסעיף 7.2.4 בחוזה נקבע כך:

"סך של 684,100 מתוך התמורה ישולם על ידי הקונה ישירות למר ח'ורי ניקולא, הוא הצד השלישי מס' 3 בתובענה אשר לטובתו נרשם עיקול על זכויות החברה בנכס, זאת באופן כדלקמן..."

סעיף 34 בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, קובע כך:

חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו.

משמע, חוזה בו נוטל אדם על עצמו התחייבות ליתן טובת הנאה לצד ג' ובנוסף לכך גם משתמעת ממנו כוונה לתת לאותו צד ג' גם את הזכות לדרוש את קיום החיוב הינו חוזה לטובת צד ג'. לעיתים לא פשוט ליתן מענה לשאלה אם התכוונו הצדדים לתת לצד ג' גם את הזכות לתבוע את אכיפת ההתחייבות כלפיו בחוזה שאיננו צד לו, ברם בעניין דנא שאלה זו איננה מתעוררת, שכן הנתבעים כלל אינם טוענים זאת.

נהפוך הוא. בכתב ההגנה מודים הנתבעים בזכותו של התובע לקבל סך של 684,100 ₪ לפי החוזה (למשל סעיף 18 בכתב ההגנה) ועוד טוענים כי מעבר לחוב של 53,000 ₪ אין לתובע זכות לתבוע פיצוי מוסכם או ריבית פיגורים, ומשמע שעד לסכום מסכימים הנתבעים שזכות התביעה קיימת.

אף מכלול הנסיבות מצביע על ההיגיון הברור בהקניית זכות התביעה לתובע, שהרי החוזה נכרת מול הכונסים ולא סביר שהם הם שנטלו על עצמם לתבוע בשם התובע, שלא מטעמו מונו.

לפיכך, הן בהיעדר כפירה מצד הנתבעים והן מהנסיבות כאמור, החוזה הינו אכן חוזה לטובת התובע ועומדת לו הזכות לדרוש את קיום החיוב כלפיו.

1. המחלוקת הראשונה הדורשת הכרעה הינה באשר לסכום החוב של הנתבעת 1 כלפי התובע וזאת מתוך סכום התמורה הנקוב בחוזה, ובשלב זה בלא התייחסות לטענות בדבר ריבית או פיצויים מוסכמים.

מהאמור בכתב התביעה, מסתבר כי לפי תחשיבי התובע שולמו לו כל סכומי התמורה בערכי קרן אך למעט סך של 53,000 ₪ (סעיף 14 בכתב התביעה). התובע איננו מביא פירוט מלא וסדור של הכספים שקבל בהתאם לחוזה ומסתפק ברשימת שיקים חלקית בלבד שאיננה מאפשרת התחקות אחר החוב הנטען. ועם זאת, בכתב ההגנה, מודים למעשה הנתבעים בחוב בסך של 53,000 ₪ שבסופו של יום לא שולם לתובע, שכן בהתייחסותם לסעיף 14 בכתב התביעה אין כלל הכחשה (סעיף 21 בכתב ההגנה).

לטענת הנתבעים, תביעה לביצוע שיק בסך של 53,000 ₪ תלויה ועומדת בלשכת ההוצל"פ. ברור כי התובע איננו זכאי להיפרע פעמיים על חוב זה או על חוב אחר, אך כאשר הנתבעים אינם טוענים כי החוב נפרע ואף אינם מפרטים לאיזה הליך נפרד כוונתם, לא ניתן לקבל טענה כללית זו כנימוק לדחיית התביעה.

לפיכך, אני מקבל את טענת התובע וקובע כי הנתבעת 1 נותרה חייבת לו סך של 53,000 ₪.

1. לטענת התובע, על סכום החוב יש להוסיף ריבית פיגורים ואף פיצויים מוסכמים כפי שנקבע בחוזה. הנתבעים כופרים בטענה זו וטוענים כי סעיפים אלו בחוזה כלל לא חלים על התחייבות הנתבע 1 כלפי התובע.

אף מחלוקת זו מחייבת התחקות אחר כוונת הצדדים בחוזה, דהיינו בירור השאלה אם בהקניית הזכויות לתובע לדרוש את קיום ההתחייבות לתשלום חלקו בתמורה, התכוונו הצדדים גם להקנות לו את הזכות לדרוש ריבית פיגורים ופיצויים מוסכמים במקרה שתופר ההתחייבות כלפיו.

המקור העיקרי למענה על שאלה זו הינו החוזה. למעשה, נוכח ההסדר הדיוני שלפיו לא נשמעו ראיות, זהו גם המקור הכמעט יחיד.

החבות בתשלום ריבית פיגורים נקבעה בסעיף 10.2 בחוזה כך:

"איחור בביצוע איזה מבין התשלומים החלים על הקונה על פי הסכם זה יחייב את הקונה לשלם למוכר ריבית פיגורים בשיעור של 1.5% לחודש החל מיום הפיגור הראשון לרבות זכותו לקבלת הפיצוי הנזכר בסעיף 10.1 לעיל."

החבות בתשלום הפיצויים המוסכמים נקבעה בסעיף 10.1 בחוזה כך:

"מוסכם בזה כי היה והקונה יפר הסכם זה הפרה יסודית, יהא עליו לשלם למוכר פיצוי מוסכם וקבוע מראש בסך בש"ח השווה ל- 15% מהתמורה בתוספת מע"מ, וזאת בין אם בחר המוכר בביטול ההסכם ובין אם לאו"

ניכר כי לשון החוזה משיתה חבויות אלו אך ורק ביחסי הנתבעת 1 (היא "הקונה" בחוזה) מול המוכר (היא חברת פטל באמצעות הכונסים). השימוש בלשון זו שונה במובהק מהשימוש שנעשה לתיאור חבות הנתבעת 1 לתשלום התמורה במישרין לתובע כאמור בסעיף 7.2.4 בחוזה.

זאת ועוד, לפי הנטען בכתב ההגנה, הפרה הנתבעת 1 את התחייבויותיה גם כלפי הכונסים ולכן גם נאלצה לשלם להם פיצויים מוסכמים בסך 400,000 ₪ (סעיף 25 בכתב ההגנה). לא סביר שהנתבעת 1 תחויב פעמיים בתשלום פיצויים מוסכמים ובכך תמיכה בגרסת הנתבעים.

לפיכך, נוכח לשונו הברורה של החוזה בכל הנוגע לחבות בריבית פיגורים או פיצויים מוסכמים, נוכח ההבדל הברור בלשון שננקטה בסעיפים אלו לעומת הלשון שננקטה בקביעת זכות התובע לחלקו בתמורה, ונוכח ההיגיון בעמדת הנתבעים לפיה שילמו בנפרד פיצויים מוסכמים לכונסים – אני מקבל את טענת הנתבעים וקובע כי אין לתובע זכות בחוזה לתבוע מהנתבעת 1 תשלום ריבית פיגורים או פיצויים מוסכמים.

למעלה מהצורך יצוין שגם לו מצאתי שיש להשית על הנתבעים תשלום ריבית פיגורים כטענת התובע, אין בכתב התביעה לא הסבר ולא פירוט לתחשיבי התובע. על התובע, הוא "המוציא מחברו" הנטל להראות ולפרט את תחשיביו אך הוא איננו עושה כן ביחס לריבית הפיגורים כלל.

לפיכך, חבות הנתבעת 1 בסך של 53,000 ₪ תישא הפרשי הצמדה וריבית כדין בלבד, וזאת מהמועד הנקוב להשלמת תשלומי התמורה לתובע בחוזה – 27.6.09.

1. לטענת התובע, יש להשית את חיובי הנתבעת 1 גם על הנתבעת 2.

התובע מבסס טענה זו על כך שהנתבעת 2 היא שמשכה לטובתו שיקים לפירעון חובות הנתבעת 1, ברם תביעה זו איננה תביעה שטרית ואיננה מתבססת על השיקים. תביעה זו מתבססת על החוזה והנתבעת 2 איננה כלל צד לחוזה ולא נטען במקור כלשהו שנטלה על עצמה התחייבויות לפי החוזה. ואפילו משכה הנתבעת 2 שיקים כטענת התובע, סביר שעשתה כן בשל מערכת יחסיה עם הנתבעת 1 או הנתבע 3 ועל כל פנים לא הוצגה כל ראיה לסתור אפשרות זו.

לפיכך, אין בסיס לתביעה ביחס לנתבעת 2.

1. לטענת התובע, יש להשית את חיובי הנתבעת 1 על הנתבע 3 אישית. לטענת הנתבעים מאידך, הנתבע 3 לא ערב להתחייבויות כלפי התובע. לשיטתם, התחייבותו האישית של נתבע 3 הייתה רק לפירעון השיקים שנמסרו לתובע ברם בגין ערבות זו כבר הוגשה תביעה שנדחתה.

אפשרות ערבותו האישית של נתבע 3 הוסדרה בסעיף 7.2.4 סיפא של החוזה כך:

"מוסכם בזה כי מר יהונתן שוורץ אשר חתם על הסכם זה מטעם הקונה וכן הקונה (ככל שהשיקים המעותדים לא יימשכו על ידה) יערבו באופן אישי לפרעונם של השיקים המעותדים ויחתמו לצורך כך על גב השיקים המעותדים על ערבות בון פור אוואל כאמור."

אין מחלוקת על כך שהנתבע 3 היה מודע לערבות זו באשר הוא הוא שחתם על החוזה בשם נתבעת 1 ואין כל טענה הכופרת בכך בכתב ההגנה.

לפיכך, מעיון בלשון החוזה, קשה להבין את גרסת הנתבעים. לשון החוזה נוקבת בביטוי הברור "ערבות" וביחס ישיר להתחייבות הנתבעת לתשלום התמורה לתובע. על פניו, ניכר כי מאחר וסוכם בחוזה שהתשלום לתובע ייעשה בשיקים מעותדים, נקבעה הערבות של נתבע 3 לשיקים אלו. אין כל היגיון בטענה שהחלפת השיקים פוטרת את הנתבע 3 מערבות זו.

אשר להתייחסות הנתבעים לפסק דין שניתן בתביעה אחרת שהתבררה, הנתבעים למעשה חוזרים על הטענה שהערבות האישית של נתבע 3 הייתה לשיקים בלבד והתביעה לביצועם נדחתה. הטענה לפי ניתנה הערבות לשיקים בלבד נדונה לעיל ונדחתה. ככל שיש בטענה ניסיון לטעון שהערבות בוטלה על יסוד פסק הדין שניתן, הרי שבאותו פסק דין (תיק מספר 23563-11-09; נספח ז' לבקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף – בקשה 7 בתיק הממוחשב) נדונה בקשה לביצוע שיקים אשר הגישו חורי דנט בע"מ וסנסור מכונים בע"מ כנגד הנתבעים. מעיון בפסק הדין מסתבר שבית המשפט דחה את התביעה שכן הסתבר שלא ניתן לייחס את החוב הנתבע לאילו מהשיקים שהוגשו, אולם בית המשפט מדגיש כי הדחייה מתייחסת לעילה השטרית שבפניו ולא למחלוקות החוזיות מתבררות בנפרד. בפסק הדין ודאי שאין קביעה המבטלת או מאשרת את הטענה לערבותו האישית של נתבע 3 ועניין זה כלל לא נדון בפסק הדין.

לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעים, מקבל את גרסת התובע וקובע כי נתבע 3 ערב אישית להתחייבויות הנתבעת 1 כלפי התובע.

1. מאחר ומצאתי שממילא עומדת לתובע הזכות לתשלום סכום שהוא נמוך מסכום התביעה בכתב התביעה המקורי, אינני מוצא טעם לבחון את הטענה אם ניתן בכלל לקבל את כתב התביעה המתוקן, אף שהוגש בלא שנתקבלה לכך רשות מבית המשפט. בתמצית בלבד, אף שלא ניתנה לכך רשות מפורשת, מאחר וחלף זמן כה רב מאז הוגש כתב התביעה המתוקן, מאחר ולא נגרם כל נזק לנתבעים ביכולתם להתגונן מפני כתב התביעה המתוקן ונוכח ההלכות הידועות בדבר מידת הגמישות בתיקון כתבי טענות – סבורני שיש לקבל את כתב התביעה המתוקן ולראותו כבסיס לתביעה שנדונה כאמור.
2. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
3. לסיכום, בהתאם לחוזה התחייבה הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 684,100 ₪ והסתבר שמסכום זה נותרה חייבת לתובע סך של 53,000 ₪. כך הסתבר שכן התובע לא הציג כל תחשיב מפורט לחוב גדול יותר בערכי קרן ומאחר והנתבעים הודו בחלק זה של החוב מתשלומי הקרן.

התובע טען שלחוב כלפיו יש להוסיף ריבית חריגה ופיצויים מוסכמים, אך הסתבר כי החוזה הינו חוזה לטובת צד ג', הוא התובע, ברם אומד דעת הצדדים הנלמדת מהחוזה מראה כי לא הייתה כל כוונה להקנות לתובע זכות תביעה לריבית פיגורים או פיצויים מוסכמים.

התובע טען שיש לחייב בתשלום גם את נתבעת 2 ברם לא הובאה על ידו כל ראיה שתתמוך בטענה זו כאשר נתבעת 2 איננה צד לחוזה ותביעה זו הרי מתבססת על החוזה ולא על שיקים.

התובע טען שיש לחייב בתשלום גם את נתבע 3, והתברר שאכן נתבע 3 ערב בערבות אישית להתחייבויות הנתבעת 1 כלפי התובע.

1. אשר על כן אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת 1, נ.י.ט.ש הקניון בכפר הוורדים בע"מ, ואת הנתבע 3, יהונתן שוורץ, לשלם לתובע סך של 53,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 27.6.09. התביעה כנגד נתבעת 2 – נדחית.

נוכח הפער הגדול בין סכום התביעה לסכום בו חויבו נתבעים 1 ו- 3 כאמור, אינני מוצא מקום לחייב את הנתבעים בתשלום אגרה. הנתבעים 1 ו- 3 יישאו בנוסף בשכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ג, 03 יולי 2013, בהעדר הצדדים.