1. בפנינו תביעתו של מר לחין איסק (להלן-התובע) להכיר בו כמי שסובל מטנטון באוזניו עקב "תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן – החוק).

2. ביום 8.2.09, התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי באמצעות בא כוחו, להכרה בליקוי שמיעה באוזניו ובטנטון, כפגיעה בעבודה (נ/4). הנתבע, הכיר בירידה בשמיעה של התובע כפגיעה בעבודה , ודחה את תביעתו בגין טנטון בנימוק, שלא התקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3), לפיה, התלונן התובע על פגיעה בתפקוד, עקב טנטון, אשר חייבה פניות חוזרות ונשנות, לקבלת טיפול רפואי, ואשר תועד ברשומה רפואית.

3. בכתב התביעה, טען התובע כי יש להכיר בטנטון ממנו סובל כפגיעה בעבודה, הואיל ולשיטתו מתקיימים בעניינו, כל התנאים שנקבעו בסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי.

התובע ביסס טענותיו, על המסמכים הרפואיים הבאים:

1. 17.2.08- בדיקת שמיעה ממכון מיניפון .
2. 27.3.08- תיעוד רפואי של ד"ר לטיצ'בסקי ואדים, מומחה א.א.ג .
3. 12.5.08- סיכום ביקור של ד"ר חדד שארל, מומחה א.א.ג .
4. 25.9.08- סיכום ביקור משל ד"ר חדד שארל ,מומחה א.א.ג .

ה. 17.7.08- תעודה ראשונה לנפגע בעבודה .

התובע טוען כי המסמכים הרפואיים שלעיל, מלמדים על פגיעה בתפקודו, עקב הטנטון.

4. מנגד טוען הנתבע, כי דחיית התביעה להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה – בדין יסודה, היות והתובע אינו מקיים את דרישות סע' 84א(ב)(3) לחוק, אשר דורש כי: "הפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית".

לטענת הנתבע ,כל המסמכים הרפואיים אשר צורפו אין בהם תיעוד לתלונות על פגיעה בתפקוד והם נערכו חודשים ספורים בטרם הגיש התובע את תביעתו למוסד לביטוח לאומי . לפיכך, טוען הנתבע, דחיית התביעה לעניין הטנטון, מתחייבת בנסיבות העניין בהתאם להלכת ברלכיס (עב"ל 53/08 ברלכיס נ' המל"ל ).

דיון והכרעה

5. סעיף 84א(ב)(3), לחוק הביטוח הלאומי קובע:

"רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

(1) ...

(2) ...

(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.

6. בתיק דנן, אנו נדרשים להכרעה בשאלת קיומו של התנאי בדבר, "הפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי", הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי.

7. עיון במסמכים הרפואיים בתיקו של התובע מגלה כי בטרם הגיש תביעה על ליקוי שמיעה וטנטון כנגד הנתבע ב-8.2.09, התלונן בפני רופאיו במועדים שונים, על כך שהוא סובל מטנטון באוזניים כמפורט להלן;

• ביום 17.2.08,(נ/6) התובע עבר בדיקה אודיולוגית במכון שמיעה "מיניפון",אליו הופנה על ידי ד"ר לטיצ'בסקי ואדים.
• ביום 27.3.08, (נ/5)התובע חזר לד"ר לטיצ'בסקי ואדים עם תוצאות הבדיקה ממכון "מיניפון" ובתיעוד הרפואי רשם ד"ר ואדים: "מתלונן על רעשים באוזניים מזה 3 חודשים . בדיקת שמיעה 17.2.2008 ממכון "מיניפון" ליקוי שמיעה..."

ביום 12.5.08, פנה התובע לד"ר חדד שארל ,ובתיעוד הרפואי רשם ד"ר חדאד, "פנה אלי בשל טינטון באוזניים שמפריע לו מאוד בעיקר לפני השינה,מעצבן אותו."

• 17.7.08- ד"ר חדד שרל, הנפיק לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה.
• 25.9.08- נרשם בסיכום ביקור על ידי ד"ר חדד שרל : "פנה אלי בשל טינטון באוזניים שמפריע לו מאוד בעיקר לפני השינה,מעצבן אותו. ...17.7.08 פנה אלי שוב בשל הטינטון ללא הקלה למרות הטיפול בתרופות.
• ...4.9.08 פנה אלי שוב בשל הטינטון המטריד ללא הקלה למרות הטיפול ...25.9.08 ממשיך להתלונן על טינטון באוזניים שמפריע לו מאוד בעיקר לפני השינה..."

8. באשר לפרשנות ההוראות הקבועות בסעיף 84א(ב)(3) לחוק , לפיהן, "הפגיעה בתפקוד עקב טנטון חייב פניות חוזרות ונשנות" נקבע להלכה, כי התנאי בדבר פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי,נועד לבחינת אוטנטיות תלונותיו של המבוטח על טנטון. על בית הדין לשקול את מכלול העובדות הנוגעות לתלונות על טנטון, וליתן משקל מכריע למספר הפניות,מועדיהן ומהות התלונות, "פניות חוזרות ונשנות אלו צריכות להיות פרק זמן משמעותי,שאינו מתמצה בחודשים ספורים לפני הגשת התביעה למוסד",כמו כן נקבע כי, הפניה לבדיקת שמיעה,ביצוע הבדיקה וחזרה לרופא עם התוצאות אינן בבחינת שלוש פניות נפרדות, ותעודה ראשונה לנפגע בעבודה אשר ניתנת לצורך הגשת תביעה אף אותה אין להביא במניין הפניות לטיפול רפואי (ראה:עב"ל 53/08 לאוניד ברכליס ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 2.10.08), ובעב"ל 325/08 המוסד לביטוח לאומי-בוחבוט שרלי, ניתן ב-12.10.2009, ובעב"ל 281/07 שויחט סמיון- המל"ל ,ניתן ב-22.2.2010),

9. ההכרעה בשאלה, האם פניותיו של התובע לקבלת טיפול רפואי בגין הטנטון, הן כאלה שיש להביאן במניין הפניות לקבלת טיפול רפואי, תעשה בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקה)- נקבע כי, " אין לקבוע כללים נוקשים לבחינת אמיתותה של התלונה,אולם ממכלול התנהלותו של המבוטח, לאורם של התנאים הקבועים בסעיף 84א(ב)(3)לחוק,ניתן יהא ללמוד האם אכן מדובר בתלונה אמיתית כי המבוטח אכן סובל מטינטון תמידי" (ראה: פרשת ברכליס עב"ל 53/08 , עב"ל 325/08 בוחבוט שרליו, עב"ל 546/08 אליעזר גיגי- 535/08 מיכאל קנטור).

10. נקדים ונאמר כי, לאחר עיון בתיקו הרפואי של התובע, ובטענות הצדדים, נראה כי כל פניות התובע, לקבלת טיפול רפואי בשל הטינטון ממנו הוא סובל לטענתו, נעשו לאחר שהתובע נועץ עם עורך דינו,ובמסגרת הכנת תביעה למוסד לביטוח לאומי, לשם הכרה בליקוי שמיעה באוזניו ,דבר זה מעלה חשש של העדר אותנטיות בפניותיו , ולהלן נסביר:

11. ביום 19.4.2004, התובע הגיש באופן עצמאי תביעה למוסד לביטוח לאומי, להכרה בליקוי שמיעה באוזניו (נ/1), וצירף לתביעתו אישור רפואי אשר ניתן לו ביום 26.3.04 (נ2),(כחודש לפני הגשת התביעה),חתום על ידי ד"ר ודים בו נרשם בין היתר תחת הכותרת –אבחנות-

"LOSS OF HEARINGSENSONEURAL BILAT TINNITUS".

תביעת התובע נדחתה על ידי הנתבע.

12. בשנת 2007, פנה התובע לבא כוחו על מנת שייצגו בתביעה נוספת כנגד המוסד לביטוח לאומי, להכרה בליקוי שמיעה ממנה הוא סובל באוזניו (עמ' 3 משורה 19 לפרוטוקול).

ביום 13.7.2007, פנה ב"כ התובע במכתב לנתבע (נ/3), ובקש לקבל מסמכים המתייחסים לתביעה בגין ליקוי שמיעה של התובע בשל פגיעה מיום 25.3.04, ואשר נמצאים בחזקת הנתבע.

למותר לציין, כי עד למועד זה, אין כל תיעוד בתיקו הרפואי של התובע, על כך שהתלונן בפני רופאיו על פגיעה בתפקוד יומיומי בשל טינטון באוזניו, מלבד פניה אחת של התובע ב-19.4.04, לרופא א.א.ג, שם ישנה תלונה סתמית על טינטון ואין כל תיעוד לפגיעה והפרעה מתמשכת בתפקוד יומיומי. חזקה על הרופא המטפל, שהיה מתעד את תלונות התובע ברשומות הרפואיות, אילו היה מתלונן על כך התובע. (ראה: עב"ל 53/08 לאוניד ברלכיס נ' המוסד לביטוח לאומי, סעיף 18 לפסק דין)

13. עיון בתיק הרפואי של התובע, מגלה כי, לאחר שהנתבע דחה את תביעתו להכיר בליקוי השמיעה באוזניו בשנת 2004, אין כל תיעוד רפואי לכך שהתובע פנה לקבלת טיפול רפואי בשל ליקוי או רעשים באוזניו.

הלכה למעשה, כל פניות התובע לרופא א.א.ג. נעשו לאחר שהתובע נועץ עם עורך דינו ובמסגרת הכנת תביעה למוסד לביטוח לאומי, לשם הכרה בליקוי שמיעה באוזניו ,מה שמצביע על העדר אותנטיות בפניות לרופא בשל הפרעה בתפקוד .

14. יתרה מזאת- התובע צירף לסיכומיו את התיעוד הרפואי מ-19.4.2004, לתמיכה וחיזוק גרסתו כי הוא סובל זמן ממושך מטינטון כבר משנת 2004. ברם, למעט תלונה זו שהייתה כחודש לפני הגשת תביעה לנתבע בשנת 2004, אין כל תיעוד לתלונות מצד התובע על כך שהוא סובל מטינטון, בפרק זמן כה ממושך של כשלוש שנים בהן, לא פנה התובע כלל לרופא א.א.ג, על מנת לקבל מזור לסבלו.

15. ביום 27.3.08, פנה התובע לד"ר ודים (נ/5), ו "התלונן על רעשים באוזניים מזה 3 חודשים".

וביום 12.5.08, פנה התובע לד"ר חדד (נ/7) אשר רשם בתיקו הרפואי:"פנה אלי בשל טינטון באוזניים שמפריע לו מאוד בעיקר לפני השינה,מעצבן אותו".

במסגרת חקירה נגדית נשאל התובע, "מה קרה שחודשיים לאחר מכן ב-5/08 פנית לד"ר חדד שרל שעובד עם משרד סודאי ולא המשכת עם ד"ר ודים שהכרת אותו כבר הרבה זמן? (עמ' 4 שורה 7 לפ')

ת. הייתי אצל ד"ר ודים והוא אמר לי שעלי להחליף את המקצוע,אבל זה לא מתאים לי. בגיל שלי קשה מאוד לשנות מקצוע.

...

ש. איך אתה מסביר, שהתלונות על פגיעה בתפקוד מהרעשים באוזניים התחילו להופיע רק כשהיית אצל ד"ר חדד שרל ולא מופיעים בביקורים הקודמים שלך אצל ד"ר וודים?

ת.        אמרתי לו שיש לי רעשים באוזניים, אבל לא באופן קבוע. באשר לפגיעה בתפקוד, הרעשים מפריעים לי גם בעבודה וגם בבית?

ש.      למה לא היה לכך ביטוי בכל ביקוריך אצל ד"ר וודים, אלא רק לאחר שהתחלת להיות מיוצג ע"י עו"ד סודאי אצל ד"ר חדד?

ת.        לפני שפניתי לעו"ד הגשתי תביעה בנושא בשנת 2004 והיא נדחתה.

ש.        עדיין לא קיבלתי תשובה על שאלתי הקודמת.

ת.        כי התביעה הראשונה היתה בשנת 2004 ועברו מספר שנים ורק לאחר מכן הופיעו לי רעשים באוזניים.

ש.        אבל היית אצל ד"ר וודים במרץ רק חודשיים לפני שהיית אצל ד"ר חדד, ולא שנים לפני כן.

ת.        אני התחלתי אצל ד"ר וודים, אבל לא היו לי שום תוצאות איתו.

ש.        אנחנו מדברים על תלונותיך בפני הרופא ולא על תוצאות הטיפול.

ת.        אני אמרתי לד"ר חדד והוא רשם לי את התרופה.

ש.        אני בדיוק שואלת, למה התלוננת על כך בפני ד"ר שרל ולא בפני ד"ר וודים?

 ת.        כי אצל ד"ר וודים ביקרתי הרבה זמן והוא לא הציע לי כלום, לכן ביקשתי רופא אחר.

עדותו של התובע מדברת בעד עצמה, והיא איננה מתיישבת עם המסמכים הרפואיים שהגיש. על פי המסמך הרפואי שצירף התובע מיום 26.3.04, נראה שכבר אז סבל הוא מטינטון, ואילו בעדותו סיפר כי החל לסבול מטינטון רק בחלוף מספר שנים מאז שהגיש את התביעה ב-2004. התובע סיפר בעדותו כי נאלץ להחליף רופא א.א.ג, והסיבה לכך שעזב את ד"ר ודים ועבר לד"ר חדד, היות וד"ר ודים לא נתן לו טיפול ומענה לתלונותיו אלא הציע לו להחליף מקצוע. אולם עיון בתיעוד הרפואי של ד"ר ודים מיום 27.3.08 מגלה שהומלץ לתובע " המשך מעקב בדיקות שמיעה ,להימנע מחשיפה לרעש" אין איזכור להחלפת מקצוע או הפניה לרופא תעסוקתי.

16. זאת ועוד, יש לתמוהה על כך, שד"ר חדד רשם בתיעוד הרפואי מיום 12.5.08, "כפי שהוסבר לתובע בעבר, אין טיפול תרופתי לגבי הרעשים באוזניים בגלל שנובעים מחשיפה לרעשים ממושכים במסגרת העבודה", והרי, אין חולק שזו פעם ראשונה שפנה התובע לד"ר חדד לקבלת טיפול באוזניו, לכן יש לתמוהה מתי הוסבר לתובע בעבר ע"י ד"ר חדד, כי אין טיפול לטינטון באוזניו.

17. בנוסף לכל התהיות והתמיהות עליהם הצבענו לעיל, בהתאם להלכה שנקבעה בפסק דין ברכליס, יש לראות בבדיקת השמיעה שנערכה לתובע בתאריך 17.2.08-אליה הופנה על יד ד"ר ודים, וחזרה עם תוצאות הבדיקה לד"ר ודים ב 27.3.08, כפניה אחת של התובע לטיפול בבעיית הטנטון, מאחר ואין המדובר בשתי פניות נפרדות ו/או עצמאיות מצד התובע. כמו כן,אין להביא במניין הפניות ,פניה שנעשתה לשם קבלת תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 17.7.08, שהרי ניתנה לצורך הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי, ומטעם זה אין להביאה במניין הפניות לטיפול רפואי. פניית התובע לד"ר חדד ביום 25.9.08 ,הייתה אמנם לפני הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי,אבל היא נעשתה לאחר שהתובע קיבל תעודה ראשונה לנפגע בעבודה ,המיועדת לשם הגשתה למוסד , ולכן היא לא תביא במניין הפניות.

מכל מקום כל פניותיו של התובע לקבלת טיפול רפואי בקשר לטינטון, נעשו לאחר ששכר את שירותיו של עו"ד לשם הגשת תביעה בשל ליקוי שמיעה באוזניו לטענתו.

18. טנטון אינו נבחן בפרמטרים רפואיים מדעיים, אלא המדובר בתלונה סובייקטיבית הנסמכת על דברי המבוטח, ומטעם זה נודעת חשיבות לבחינת אוטנטיות תלונותיו של המבוטח,בין היתר,באמצעות מועד פניותיו לקבל טיפול רפואי, ובחינת פרק הזמן בו התלונן על הטנטון עובר להגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי (ראה עב"ל 325/08 המוסד לביטוח לאומי נ' בוחבוט שרלי (ניתן ביום 12.10.09 ) .

19. בנסיבות התיק הדנן, התמונה הכוללת שהצטיירה בפניינו כמפורט לעיל, כי בתיקו הרפואי של התובע תועדה תלונה אחת סתמית וכללית על טנטון, ורק לאחר קבלת ייעוץ משפטי לשם הגשת תביעה, תועדו תלונות של התובע לפגיעה בתפקוד עקב הטנטון. על פי ההלכה הפסוקה, לא די בפניות שנעשו בסמוך ולשם הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, לפיכך אין מנוס מדחיית התביעה.

20. אין צו להוצאות.

21. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד .

ניתן היום יח' באלול תשע"ב, 5 ספטמבר 2012 בהעדר הצדדים.