תביעה על סך של 100,422 ₪ שהגיש הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, סניף מגדל שלום 067 (להלן: "הבנק") כנגד עזר עידו בניטה (להלן: "הנתבע"), לקוח הבנק ונגד זוגתו דאז, רינה בניטה (להלן: "הנתבעת"), הערבה לחובותיו של הנתבע.

להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. הנתבע הוא בעל החשבון, נגדו ניתן פסק-דין, בהיעדר הגנה.

הנתבעת הייתה בתקופה רלוונטית בת זוגו של הנתבע, וביום 5.7.06 חתמה על כתב ערבות שאינו מוגבל בסכום, לכל התחייבויותיו של הנתבע כלפי הבנק.

2. ביום 9.1.06, התקשר הנתבע עם הבנק, בהסכם תנאים כלליים לפתיחת חשבון על נפחסיו, תחת שם עסקו של הנתבע "עוזי שירותי רכב" (ההסכם – מוצג 3).

במסגרת החשבון, העניק הבנק לנתבע אשראים, בסכומים שונים, שנוצלו על ידו ולא נפרעו במלואם.

3. הנתבע לא חלק על גובה החוב, כפי שהוצג בתמצית החשבון שהומצא לידיו מהבנק.

4 ביום 15.9.09 עמדה יתרת חובו של הנתבע, על סך של 100,422 ₪, המורכב מיתרת החובה בעו"ש, בסך 96,895.32 ₪ ומריבית מיום 1.7.09 ועד ליום 15.9.09, בסך של 3,526.60 ₪.

5. בהתאם להסכם, העמיד הבנק את האשראי בחשבון, לפירעון מיידי כלפי הנתבעת וכלפי הנתבעת, כערבה ולא נענה.

6. ביום 8.3.10, ניתנה הרשות להגן ובהמשך, הוגשו תצהירי העדות הראשית.

מטעם הבנק הוגש תצהיר עדות ראשית מאת סילביה שוורצבורד, אשר שימשה כמורשית

חתימה בסניף בתקופה הרלוונטית. בעדותה הצהירה הגב' שוורצבורד, על נסיבות חתימת כתב הערבות ע"י הנתבעת. עדות נוספת נמסרה, באמצעות הגב' מירב גטניו, אשר בפניה חתמה הנתבעת על כתב הערבות. גרסתה של הנתבעת נמסרה, אך ורק באמצעות עדותה.

7. ביום 4.3.12 התקיים דיון הוכחות, במסגרתו נחקרו המצהירות מטעם הצדדים ובהמשך, הוגשו סיכומיהם.

8. במקביל להליך הנוכחי, נערך דיון בתביעה נוספת, אשר הוגשה ע"י הבנק נגד הנתבעת, הקשורה אף היא לכתב הערבות נשוא תביעה זו. מדובר בתביעה על סכום קצוב, במסגרתה הוגשה התנגדות מטעם הנתבעת. בתביעה הנוספת ניתן פסק-דין כנגד הנתבעת, בהיעדר הגנה, על סך של 35,815 ₪ (ת"ת 12137-12-09, תיק הוצלפ 01-29328-49-2).

תמצית טענות הצדדים

הנתבעת טוענת להפטרה מערבות, בשל פגמים שנפלו בתהליך, שעה שפרטים מהותיים הקשורים בערבותה לא נמסרו לה במעמד החתימה על כתב הערבות. כך, טוענת הנתבעת כי טענתה לחשוב, כי ערבותה מוגבלת לסך של 25,000 ₪, לא נמסרו לה פרטים ביחס ליכולתו הכלכלית של הנתבעת ויכולתה הכלכלית, אף היא לא נבדקה.

הבנק התובע טוען, כי נסיבות חתימת הערבות כפי שהוצגו על ידו, לא נפגמו ואלה סותרות את גרסת הנתבעת., לבד מזאת, מפנה התובעת לסתירות מהותיות, העולות כשלעצמן מתוך עדותה של הנתבעת.

דיון בטענות הצדדים

הנתבעת טוענת כאמור, כי לא התאפשר לה לעיין כראוי בכתב הערבות, טרם חתמו על גביו.

לפי גרסתה, הגיעה לבנק לשם חתימה, בלחצו של הנתבע, בשעת הסגירה של הסניף, כשהיא עצמה מבקשת מפקידת הבנק, לזרז את תהליך החתימה והפקידה שיתפה עמה פעולה.

הפקידה, גב' מירב גטניו שהעידה אף היא בעניין, כי בפניה חתמה הנתבעת על כתב הערבות, שוללת את התיאור הנסיבתי, המופיע בעדותה של הנתבעת.

גרסתה של הנתבעת בעניין זה, איננה מתקבלת על דעתי.

ראשית, הנתבעת עצמה טוענת, כי ביקשה לחתום בחיפזון על כתב הערבות, כך שתלונתה על האופן בו נחתם כתב הערבות, איננה במקומה. לבד מזאת, פועלת לחובתה ההלכה המשפטית הידועה, הקובעת כי לא יישמע אדם בטענה כי חתם מבלי להבין את תוכן המסמך, או כי אין די בחתימתו, כדי לבטא הסכמתו לתנאיו. אדם החותם על מסמך, מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם עליו כאות להסכמתו (ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, ס' 7 לפסה"ד). בעניין זה, הצהירה הגב' גטניו: "בטרם החתמתי, מתוקף תפקידי דאז, ערבים על כתב ערבות תמיד הסברתי להם על מה הם חותמים ואת משמעות הערבות וההתחייבות. אלה נהלי הבנק וכך נהגתי תמיד" (סעיף 5 לתצהירה). הדברים לא נסתרו בחקירה.

הנתבעת חתומה על מוצג 5, שהוא כתב הערבות והיא נתפסת על חתימתה זו.

עוד אציין בהקשר זה, כי טענתה של הנתבעת ולפיה לא נבחן חוסנה הכלכלי, איננה מהווה שיקול רלוונטי שכן, שורת ההיגיון מחייבת, כפי שהדבר בא לביטוי אף בפסיקה, כי שיקולי הבטוחה הינן שיקוליו של המלווה וכל אדם רשאי לשקול את שיקוליו הוא ולקבל את החלטותיו האוטונומיות. בעניין זה, הנני להפנות לפסק-דינה של כב' השופטת למשטריך-לטר בתא (חי') 17605/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' פסחוב אנז'לה ואח' [פורסם בנבו ביום 4.5.04]:

"נתבע 2 טוען כי הבנק הפר חובתו לבדוק את היכולת הכלכלית שלו לפני שחתם כערב. נוהל הבנק לבדוק יכולת כלכלית של ערב נובע אך ורק מהצורך לוודא את כמות רמת הבטוחה הניתנת לבנק. אין מטרת בדיקה כאמור כדי להגן על חולשתו הכלכלית של אדם המסכים לשמש כערב. לצורך כך כל אדם שאיננו פסול דין או חסוי, עצמאי לחשב את חישוביו ולשקול את שיקוליו, האם הוא מוכן להסתכן במתן ערבות, על המשתמע מכך בהיבט מצבו הכלכלי. כל אדם ריבוני וחופשי לקבל החלטות כלכליות התלויות ברצונו, כאשר הוא גם נושא בתוצאות החלטות כאלו, הן לחיוב והן לשלילה. משהסכים נתבע 2 ליתן ערבות לחייבת מתוך רצון לעזור לה לקבל הלוואה מהבנק, (עמ' 23 לפרטיכל) הינו מנוע מלטעון כי על הבנק היה לקבל את ההחלטה במקומו ובשבילו, החלטה של סירוב לשמש כערב בשל מצב כלכלי".

הנה כי כן, משנשללו טענותיה של הנתבעת, נשמט הבסיס לטענתה בדבר פגמים שנפלו בהליך חתימתה על מוצג 5, הוא כתב הערבות לחבותו של הנתבע.

בהקשר זה, לא מצאתי לנכון להתייחס בהרחבה לשאלת הסתירות שנתגלו בגרסתה של הנתבעת, בעניין זיהוי חתימתה על מוצג 5 שכן, לאחר שחככה בדעתה, חזרה בה מהסטיות אליהן נגררה, שלא בטובתה, במהלך החקירות.

אין ספק, כי נסיבותיה האישיות של הנתבעת לא היו קלות. הסכמתה לשמש כערבה, נעשתה על בסיס רגשי הנובע מדפוס הזוגיות שהיה לה עם הנתבע, כך שהבנק התובע איננו צריך לשאת באחריות לשיקוליה המוטעים.

אני קובעת אפוא, כי התביעה הוכחה ברמה הנדרשת במשפט האזרחי והיא מתקבלת במלואה.

הנתבעת תישא כלפי התובע בתשלום הסך של 100,422 ₪ בתוספת הריבית ההסכמית, בתשלום הוצאות המשפט (אגרה ושכר עדים) בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל ובתשלום שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

עותק פסק-הדין יישלח לבאי-כח הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ג, 11 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.