בפניי תביעה שעניינה טענה לנזקי גוף עקב תחולת חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

הנתבעת מס' 2 הכחישה את חבותה ולא העניקה כיסוי ביטוחי לנתבעת מס' 1, שהינה בתה של התובעת.

בכתב התביעה תוארו נסיבות אירוע התאונה בהרחבה, כאשר בסעיפים 8,9 צוין: "התובעת פתחה את הדלת שלידה לא עד הסוף והוציאה את רגלה הימנית החוצה כשרגלה השמאלית עדיין בפנים ובפנים היו שקיות של קניות שרצתה להוריד אותן יחד איתה. תוך כדי כך נשבה רוח חזקה וטרקה את הדלת על רגלה של התובעת".

על גירסה זו חזרה התובעת בתצהירה ונחקרה ארוכות בישיבת ביהמ"ש מיום 23.9.12.

ב"כ הנתבעת 2 ניסה לערער את אמינותה של התובעת, הן במישור חוסר הסבירות של הגירסה, הן במישור סתירות שנמצאו לטענתו בתוך הגירסה שמסרה והן ביחס לעובדה שבחניית הרכב ומיקומו לאחר הקניות לא ניתן לקבל את הגירסה כי הרוח סגרה את הדלת על רגלה של התובעת. עוד ביקש לציין, כי התובעת לא ידעה להגדיר במדויק את הפגיעה ברגלה וכי לוחות הזמנים, ככל שהם נוגעים לפינוייה לביה"ח ולמשטרה מצביעים על כך שאין לתת אמון בגירסתה.

העידה הנתבעת מס' 1 שהינה בתה של התובעת ואשר לא הגישה תצהיר.

כזכור, הנתבעת 2 לא נתנה הגנה לנתבעת מס' 1 ומן הסתם ישנה יריבות בין הנתבעת 1 ובין הנתבעת מס' 2.

גירסתה של הנתבעת 1 בביהמ"ש ועדותה, אשר היתה עדות רהוטה ואמינה, חיזקה מאוד את עדותה של התובעת ולא נתגלעו לטעמי סתירות משמעותיות בין עדותה ובין עדות אמה – התובעת.

הצירוף של שני הגירסאות גם יחד מצביע על כך שיש לתת אמון בגירסתה של התובעת וכי התאונה התרחשה בנסיבות אותן תיארה. לא מצאתי בחקירה הנגדית של התובעת והנתבעת 1 כדי להעמיד סתירות שיש בהן כדי לשלול את גירסתה.

עוד אציין, כי גירסתה של התובעת היתה עקבית והופיעה בכל המסמכים הרפואיים אחרי המקרה. גם חוקר מטעם הנתבעת 2 כפי הנראה התרשם מכך, שאם לא כן היתה הנתבעת 2 מעידה אותו בביהמ"ש, שכן הנ"ל התייצב לעדות אך הנתבעת 2 וויתרה על העדתו.

משכך, דין התביעה להתקבל ואני נותן אמון כי התובעת נפגעה בנסיבות עליהן חל חוק הפלת"ד.

לעניין הנזק:

התובעת וויתרה על מינוי של מומחה רפואי ולמעשה הצהירה בכך כי אינה טוענת לנכות.

התובעת עברה שבר שבגינו היתה באי כושר עבודה מהלך 60 יום לערך. מדובר בשבר בפטישון החיצוני של קרסול ימין. בגין שבר זה נזקקה גם לטיפולי פיזיותרפיה.

ראשי הנזק לפיצוי הם כדלקמן:

כאב וסבל – 12,000 ₪. סכום זה מבטא את התרשמותי מתוך המסמכים הרפואיים שהוצגו לי, לרבות מסמכי אי כושר ופיזיותרפיה.

עזרת צד ג' בעבר והוצאות – צריך לזכור שהתובעת לא הציגה כל ראיות לגבי הוצאות בעבר ועזרת צד ג' ומדובר בנזק מיוחד המצריך קיומן של ראיות. עם זאת, אופייה של הפגיעה, גילה של התובעת ותקופת אי הכושר מצביעים על כך, כי אין למנוע ממנה פיצוי בגין עזרת צד ג' לה זכתה. אני מעמיד את הפיצוי בסך של – 3,000 ₪.

לא מצאתי הצדקה לפיצוי בגין ראשי נזק נוספים ובוודאי לא בגין הפסד השתכרות לעבר, אשר נזנח למעשה ע"י התובעת בסיכומיה ואשר מופיע בכתב התביעה, מדובר בתובעת שאינה עובדת.

את הסכום של 15,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%.

כן אני פוסק הוצאות משפט את אגרת בימ"ש ששולמה ע"י התובעת, תשלם הנתבעת 2 לתובעת תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לגבי הפרש האגרה החלה – ביתרת האגרה בגובה של 2/3 תישא הנתבעת 2.

יש לסרוק את המוצגים שהוגשו לתיק ביהמ"ש ע"י המזכירות.

המזכירות תשלח את פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ג, 24 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.