מבוא:

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, כתוצאה מפגיעת לוח אבן/שיש אשר ניתק, לטענתו, מאחד מקירות בנין "בית פנרמה" וצנח על ראשו עת שהה בבניין ביום 30/5/06.
2. התובע יליד 1/9/69 בעיסוקו נהג הובלות עצמאי היה בן 36 ביום התאונה, ובן 46 שנים כיום.
3. הנתבעת 1, מנרב תעשיות בע"מ, שימשה בזמנים הרלוונטים לתביעה הבעלים ו/או המחזיק, בין במישרין ובין באמצעות שוכרים של המקרקעין והמבנה "דן פנרמה" בת"א. בחודש 9/07 החליטה הנתבעת 1 על פירוק מרצון, כאשר במסגרתה הועברו הנכסים, פעילויות והתחייבויות של הנתבעת 1 אל מנרב אחזקות בע"מ, היא הנתבעת 2. הנתבעת 3, פנרמה אחזקה (1999) בע"מ, עסקה בזמנים הרלוונטים במתן שירותי אחזקה לעסקים שבבית פנרמה. הנתבעת 4 , איילון חברה לביטוח בע"מ, הינה מבטחתן של הנתבעות, בין היתר לנזקי צד ג'.
4. כתוצאה מהתאונה נחבל התובע, בראשו, לטענתו פנה למוקד קופת חולים, ומשם הובהל באמצעות אמבולנס לחדר המיון בבית החולים וולפסון שם עבר צילומים ובדיקות ושוחרר בסופו של דבר לביתו. התובע המשיך לסבול לאחר התאונה מכאבי ראש, בחילות, הפרעות וקושי בריכוז, ירידה משמעותית ביכולת הזיכרון, עצבנות יתר, חרדות, הפרעות בשינה ועוד, טופל באמצעות קופת חולים ומרפאות ביה"ח כאשר לטענתו עד היום נותר סובל מליקויים אלו.
5. הנתבעות הכחישו אחריותן לאירוע, והגם כי לא חלקו על טענת התובע כי אכן נפגע מאריח שניתק מן הקיר ופגע בראשו עת שהה בבניין "פנרמה" ביום האירוע טענו כי לא התרשלו כלל וכלל בהתנהלותן, והמדובר היה על אירוע אשר לא ניתן היה לצפייה מראש. לבסוף אף הכחישו הנתבעות את הקשר הסיבתי בין רוב נזקי התובע לתאונה, כמו גם תוכן חוות הדעת שצורפו על ידיו.

דיון והכרעה

6. כאמור אין למעשה מחלוקת כי התובע אכן נחבל ביום האירוע כמתואר, ומשכך תתמקד המחלוקת, כאמור, בשאלה האם התרשלו הנתבעות כלפי התובע.

סוגיית התרשלות הנתבעות

נטל הראייה

1. לטענת התובע, על המקרה הנדון יש להחיל את הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] של "הדבר מדבר בעדו" תוך העברת נטל הראייה להוכחת היעדרה של התרשלות אל כתפי הנתבעות.
2. סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע :

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

בע"א 89/241 ישראליפט בע"מ נ' הינדלי ואח' (פ"ד מ"ט (1)75,45) מבהיר כב' השופט מצא:

"תכולת הכלל 'הדבר מדבר בעדו' מותנית בהוכחתם של שלושה תנאים מצטברים: האחד (כלשון סעיף 41 לפקודה) "כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שהביאו למקרה אשר הביא לידי הנזק" , השני, כי "הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו' והשלישי, כי נראה לבית המשפט "שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה".

9. לטעמי בנסיבות המקרה מושא תביעה זו אכן לתובע אין ולא הייתה ידיעה מה היו הנסיבות שגרמו להינתקות האריח אשר פגע בראשו מן הקיר, מדובר בנסיבות ובאמצעים אשר היו בשליטה מלאה של הנתבעות ולבסוף הינתקותם של אריחים מקיר תוך צניחתם על ראש באי המקום, התרחשות אשר מעצם טבעה אינה אמורה להתרחש, מתיישבת יותר עם המסקנה כי התאונה בה נפגע התובע נבעה ממעשה רשלנות של מי מהנתבעות תוך הפרתה של חובת הזהירות מאשר עם המסקנה כי הנתבעות בחרו לנקוט בכל אמצעי הנדרשים (ראה לעניין זה אף ע"א (ת"א). 3172/00 ברוזי נ' סאדאב בע"מ (פורסם בנבו 21.6.04).

10. משמעות תחולת הסעיף בנסיבות מקרה זה הינה העברת נטל השכנוע אל הנתבעות להוכיח את הסיבות המדויקת שגרמו לתאונה, וכי סיבות אלו שוללות רשלנות מצידן או למצער להוכיח שהן נהגו בזהירות סבירה כדי למנוע את הסכנה.

האם עלה בידי הנתבעות להוכיח העדרה של התרשלות מצידן?

11. בפתח דברי אציין כי אין כל מחלוקת כי הנתבעות חבות חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובע בהיותו מבקר במקום מתוקף היותן הבעלים של הבניין, המחזיקה במקרקעין בו מצוי (הנתבעות 1-2) ומתוקף היותה של הנתבעת 3 חברת האחזקות האמונה על תקינות הבניין. דומה שהנתבעות עצמן אינן חולקות על קיומה של אחריות מושגית מצידן, וכל טענותיהן מתמקדות באי צפיותו של האירוע.

12. בהמשך לקביעה זו אציין כי לנוכח מכלול הראיות שהובאו לפניי לא עלה בידיהן של הנתבעות להרים הנטל אשר הועבר אליהן ולהוכיח כי לא התרשלו בנסיבות המקרה אשר הוביל לפגיעתו של התובע, כאשר עדותו של העד היחיד מטעמן של הנתבעות, מר רטנר, מנהל האחזקה בבניין "פנרמה "בזמנים הרלוונטיים לאירוע מושא תביעה זו, לא זו בלבד שלא היה בה לקעקע טענות התובע בנוגע להתרשלות הנתבעות, הרי שתמכה דווקא בהפרת חובת הזהירות על ידי הנתבעות:

13. ראשית, העד רטנר, שלו ניסיון של 34 שנים בתחום אחזקת מבנים (פרוטוקול הדיון מיום 3.4.14 עמ' 22 ש' 11-12) אישר כי הינו מודע היטב לתופעה של נפילת לוחות חיפוי מן הקיר, וכי הינו מודע לקיומן של פעולות תחזוק אשר נועדו למנוע מקרים כגון אלו (עמ' 23 ש' 24-27). במקביל אישר העד כי במקרה של בניין "פנרמה" לא בדק מעולם טרם אירוע מושא התביעה את תקינות האריחים (עמ' 22-23) וכי מעולם לא בוצעה במקום בזמן כהונתו בדיקת בטיחותית או הנדסית שמטרתה לבחון את תקינות משטחי השיש שעל הקיר (עמ' 24 ש' 27-30).

כשנשאל העד לפשר התנהלות תמוהה זו, קרי מדוע לא בוצעה במקום בדיקת תקינות משטחי השיש, השיב כי עד למועד האירוע לא התרחשו תקריות דומות, ולא היתה כל סכנה. בנוסף הדגיש כי השיש בבניין אינו בגובה ומשתרע על קומה אחת בלבד, ומכאן שהעומס הפיזי לא גדול כאשר סכנה לנפילת אריחים הינה מקומה ארבע ואילך.

לזאת אציין כי העד רטנר אינו מומחה בתחום הבטיחות. הוא אישר כי כמנהל אחזקה לא נדרש מעולם להכשרה בתחום הבטיחות, הוא אינו בעל הכשרה כזו מטעם גורם כלשהו המוכר במדינת ישראל, ואף אינו בעל הכשרה כמהנדס בניין, הנדסאי בניין, טכנאי בניין, קבלן בניין (עמ' 22 ש' 13-17), כאשר דבריו אינם מהווים תחליף לחוות דעת מומחה בתחום הבטיחות אשר יעיד על נחיצות בדיקות בטיחות לאריח שנמצא בגבהים שונים, כאשר חוות דעת כזו בנושא בטיחות לא צורפה ע"י הנתבעות. עוד אציין כי גם העובדה כי עד מועד האירוע לא התגלו מקרים דומים של נפילת אריחי שיש מן הקיר אין בה לכשעצמה להעיד על היעדר צורך בבדיקות תקינות.

14. זאת ועוד, העד רטנר אף הודה בבית המשפט בעת חקירתו הנגדית כי אף לאחר האירוע, הגם כי בחר להסיר את כלל האריחים מן הקיר, לא בוצעה כל בדיקת בטיחות לאריחים במקום (עמ' 24 ש' 31-32), ולמעשה אף בחר שלא לדווח על התאונה לאיש (עמ' 25 ש' 7-8). בנסיבות פגיעתו של התובע, סביר היה לצפות שייערך מטעמן של הנתבעות בדיקה מיידית או תחקיר באשר לנסיבות האירוע, כאשר עצם ההימנעות מלבצע בדיקה כאמור, מעלה את החשש שמא ביקשו הנתבעות להסתיר את הטעמים לנפילת האריח. (ראה גם: ת"א (י-ם) 10149/06 רות רבינוביץ' נ' קניון מעלה אדומים פורסם בנבו 1.7.10).

למעשה טענת הנתבעות כי מדובר באירוע כה בלתי צפוי וחריג לא מתיישבת עם התנהלות מר רטנר אשר בחר לא ליידע איש בנוגע לתאונה מתוך מחשבה כי מדובר באירוע רגיל אשר עלול לקרות "במצב שבאתי וראיתי אותו לא הבנתי שיש מקרה בכלל. אדם נופל מקבל מכה וכו'. זה קורה." (פרוטוקול הדיון מיום 3.4.14 עמ' 25 ש' 19)

15. יתרה מכך, באשר לאופן בו הודבקו האריחים לקיר העיד מר רטנר שעל מנת למנוע נפילת אריח ראוי לפרק את השיש, לעשות טיח חדש מעורב בדבק אפוקסי שתפקידו מבחינת החוזק הפיזי להצמיד אריח שיש לקיר, ועת המדובר במקרים של חשש לנפילה עקב בעיית גובה ראוי לקדוח חור ולחזק את השיש באמצעות בורג או דיבל (עמ' 23 ש' 32-35).

במקרה הנוכחי אישר העד כי אינו יודע אם האריחים חוזקו עם טיח מעורב בדבק, וביכולתו אך ורק לשער כי המבנה הוקם תוך תכנון הנדסי ופיקוח תואם (עמ' 24 ש' 6-7), כאשר למעשה השערתו זו לא זכתה לבדל ראיה. גם טענת העד כי מכלול האריחים בבניין חוזקו באמצעות ברגים שאורכם שלושה ס"מ (ראה תצהיר רטנר ס' 6, פרוטוקול הדיון מיום 3.4.14 עמ' 24 ש' 7-8) לא הוכחה ולא זכתה לכל עיגון בתמונות, כאשר גם לטענת העד רטנר עצמו לא הצליח עת הוצגו בפניו תמונות להצביע על סימני ברגים בקיר (עמ' 24 ש' 14-15), סימנים אשר היו ניכרים היטב בתמונות אשר צורפו, למעשה כאשר עומת רטנר עם העדר סימני ברגים, טען בניגוד לדבריו כי גם קיום ברגים אין בו למנוע נפילות (עמ' 24 ש' 18).

16. לאור האמור לעיל אין מנוס מן הקביעה כי הנתבעות התרשלו כלפי התובע ואחראיות כלפיו בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.ב

שאלת הנזק

הנכות הרפואית:

17. עקב פגיעת האריח נחבל התובע בראשו.

18. ד"ר ירניצקי, מומחה מטעמו של התובע בתחום הנוירולוגיה, קבע כי נותרה לתובע נכות בשיעור של 15% כתוצאה מן התאונה, לפי סעיף 29 (11) מותאם ל-34 ב-ג לצמיתות. לעומת זאת המומחים מטעם הנתבעות, פרופ' מלמד בתחום הנוירולוגיה ופרופ' אבי פלד בתחום הפסיכיאטריה, קבעו כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה עקב הפגיעה.

1. מטעם בית המשפט מונה מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה, פרופ' ארגוב, אשר קבע כי לתובע לא נותרה נכות בעקבות התאונה, וכן מונה מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, פרופ' מוניץ, אשר קבע אף הוא כי לתובע לא נותרה בעקבות התאונה נכות צמיתה אף בתחום זה.

20. התובע ביקש לחקור את מומחה ביהמ"ש בתחום הנוירולוגיה, פרופ' ארגוב, ועימת אותו על שלל הסתייגויותיו. במהלך חקירתו, ציין המומחה כי מעריך כי היה קובע את נכות התובע לאור ממצאים שצוינו בפניו כנכות בשיעור 5%-10% (פרוטוקול הדיון מיום 3.7.14 עמ' 30 ש' 21-22). בשאלת הבהרה אשר נשלחה למומחה מטעם התובע קבע המומחה כי נכותו של התובע בתחום הנוירולוגי הינה 5%.

21. בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד (פורסם בנבו), 20.11.06) : "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט"

אין ספק, כי נגרם נזק לתובע עקב תאונה. המומחים הרפואיים התלבטו האם הנזק נמצא בתחום מומחיותם או בתחום מומחיותו של המומחה האחר. הקביעה של המומחה אינה חריגה או יוצאת דופן.

לפיכך אני מאמץ את קביעת המומחה כפי שבאה לידי ביטוי בשאלות ההבהרה וקובע כי לתובע נותרה כתוצאה מהתאונה נכות רפואית בשיעור 5% בתחום הנוירולוגיה.

נכות תפקודית אל מול נכות רפואית

22. המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראייה לאובדן במקביל של הכושר לתפקוד יום – יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.

קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית.

בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב(3) 589, (12.10.78) נפסק:

"הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו".

בע"א 586/84 גדעון מקלף נ' שרה זילברברג מג(1) 137 (16.3.89) נפסק:

"אין צורך לחזור ולהדגיש כי לא בהכרח יש תיאום בין שניים אלה, והכל תלוי במהות הפגיעה. עיסוקו של הנפגע, יכולת אדפטציה שלו, כושר שיקום, תנאי שוק בעבודה וכדומה גורמים שאין צורך לעמוד עליהם כאן".

23. בענייננו קיימת מחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובע בעקבות התאונה, וכפועל יוצא חלוקים הצדדים בשאלה מהו שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע.

24. טענת התובע כי לאור טיב עיסוקיו נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית, כשלמעשה הינו סובל עד היום מכאבי ראש, בחילות, הפרעות וקושי בריכוז, ירידה משמעותית ביכולת הזיכרון, עצבנות יתר, חרדות, הפרעות בשינה, עייפות וכו' המשפיעים באופן ניכר על תפקודו בעבודתו ובכלל: לטענת התובע, לאחר התאונה ניסה לשוב לעבודתו כנהג הובלות, אך התקשה בעבודתו. עובר לתאונה עסק במקצועו ללא דופי ולא התקשה בתכנון מסלול נסיעות, וללא כל קושי שילב בסדר יומו נסיעות ואירועים בלתי צפויים, מנגד לאחר התאונה לאור מגבלותיו התקשה בעיקר בארגון ותכנון יעיל של ההובלות ומסלולן, הן מבחינת צמצום מרחקי הנסיעה וההוצאות והן מבחינת תכנון הזמנים. כמו כן התקשה בשילוב נכון של הובלות שהתקבלו באיחור עם המסלול שיועד לו לאותו היום. כן טוען כי העייפות ממנה סובל מחייבת הפסקות מרובות במהלך יום העבודה, וכפועל יוצא הספקו קטן.

התובע ממשיך ומציין כי לאחר שלמד באמצעות גורמי מקצוע טכניקות התמודדות עם הליקויים מהם סבל השתפר מצבו במידת מה, אך עדיין רב המרחק בין תפקודו עובר לתאונה ואחריה.

זאת ועוד, התובע טוען כי בשנת 2007 פתח בלווית שותפה עסק למזכרות נוסף לאור צמצום בהכנסותיו מהובלות, כאשר גם בעבודת המכירות שמחייבת ניהול, הזמנת מוצרים ואספקתם, ניהול מלאי וכו', הופרעה בשל מגבלותיו, ובעיקר בשל העייפות וההפרעות בריכוז ובזיכרון בהן לקה מאז התאונה, כאשר אחיו התייצב לצידו בשלב כלשהו עם עזיבת השותפה במטרה לסייע לו בניהול העסק.

אי לכך עותר התובע כי ביהמ"ש יקבע נכותו על שיעור שאינו נופל מ10%.

1. לעומת זאת טוענות הנתבעות כי לתובע לא נגרמה כלל פגיעה תפקודית, ונכותו הרפואית ככל שקיימת הינה חסרת משמעות תפקודית לחלוטין.

26. התובע במקצועו נהג הובלות עצמאי ובשלב כלשהו כאמור אף הינו בעל עסק של חנות לממכר מזכרות. אין ספק כי ביחס לעבודות אלו לנכות נוירולוגית, אפילו קטנה קיימת בעקרון השפעה תפקודית זו או אחרת, אולם אני סבור כי במקרה הנוכחי התובע לא הוכיח כי לנכותו משמעות תפקודית בשיעור לה טוען, וניכר כי לנכותו הרפואית משמעות תפקודית נמוכה ביותר.

1. ראשית, אני מוכן כאמור לקבל את טענות התובע כי עדיין סובל מכאבים ומקשיים מסויימים בעקבות התאונה, כגון הפרעות בריכוז ובזכרון, אך פגיעה תפקודית בשיעור משמעותית כנטען על ידיו הייתה באה לידי ביטוי עד היום בין היתר בטיפולים רפואיים מוגברים, ובשימוש משמעותי ורב בתרופות.

כך, התובע לא הציג בפני בית המשפט קבלות או מרשמים על שימוש מוגבר בתרופות נגד כאבים או על ביקורים אצל רופאים או גורמי מקצוע אחרים בתחום הבריאות או בריאות הנפש מאז התאונה ועד היום, כאשר המסמך הרפואי האחרון המצוי בתיק המתאר הינו משנת 2009 (ראה מוצגים ד1-ו' מצורף לתצהירו). בהחלט היה מצופה כי התובע אשר טוען כי הינו מוגבל עד היום ומתקשה בעבודתו באופן כה ניכר כתוצאה מהפרעות בהן לקה מאז התאונה (ראה תצהיר התובע ס' 11-8) יפנה לעזרה רפואית בנידון, מה שילווה בתיעוד רפואי עשיר בהרבה עד היום. בהקשר זה טען התובע כי רכש בכוחות עצמו לאחר שנת 2009 ועד היום תרופות משככות כאבים בבית מרקחת (פרוטוקול הדיון מיום 3.4.14 עמ' 14 ש' 32), אך תיעוד כאמור לא הוצג באופן האומר דרשני.

28. היה מצופה אף כי התובע שטען כי נזקק לטיפולים פסיכולוגיים ואף לטיפולי ריפוי ועיסוק בעקבות התאונה (אפילו עד שנת 2009) יציג בפני ביהמ"ש את תוכנן ואת סיכומי פגישותיו על מנת שניתן יהא להתרשם ממצבו לפני הטיפולים ואחריהם, אך הוא בחר שלא לעשות כן באופן המצביע כי יתכן ומצבו הוטב או כי לא נזקק ככלות הכל לטיפולים רבים, כטענתו (עמ' 14 ש' 33-34, עמ' 16 ש' 27-30). היה אף מצופה כי יוצגו בפני ביהמ"ש טיפולים המתארים הקניית טכניקות להתמודדות עם מצבו של התובע, אולם גם זאת לא נעשה באופן שלא מאפשר התחקות אחר מצבו התפקודי.

29. באשר לתפקודו בעבודתו אני סבור כי לא הוכח כי מסלול חייו של התובע נגדע או הופרע בעקבות התאונה.

30. ראשית, עיון בדוחות השומה אשר הציג התובע (נספחי ט לתצהיר התובע) מראה כי הכנסותיו בשנים עובר לתאונה ובשנים לאחריה, כולל שנת התאונה, נותרו דומות כאשר בשנת התאונה, שנת 2006, בה להפרעותיו מטבע הדברים היתה השפעה החריפה ביותר על תפקודו, הכנסתו היתה מן הגבוהות. אמנם ניתן לראות בשנים כלשהן לאחר התאונה ירידה קלה בהכנסות התובע, הרי שמדובר בשינויים קלים היכולים בהחלט לנבוע מכוחות השוק כמאפיין עסק עצמאי הנתון להשפעות חיצוניות שונות ולא דווקא מפגיעה תפקודית, כאשר בעסקים פרטיים בגלל שינוים חיצונים אלו קשה מאוד לאמוד הפסדים. התובע לא צרף נתונים באשר לשנים 2014 ו – 2015 [דו"ח השומה לשנת 2013 צורף לסיכומי התשובה], מה שמחזק את הרושם כי בשנים אלו הכנסותיו אף הושבחו.

31. שנית, התובע לא הציג בפני ביהמ"ש כל ראיות לתמיכה בטענותיו על קשייו בתפקודו לאחר התאונה כנהג הובלות כמתואר בתצהירו: כך לא הוצגו על ידיו יומני נסיעה המתארים את סידור עבודתו או מסמכים אחרים המתעדים את נסיעותיו באופן המצביע כי לאחר התאונה היתה ירידה באורך הנסיעות, בתדירותם או בצורך בהפסקות במהלך העבודה ,כטענת התובע (ראה סעיף 10 לתצהירו). התובע אף נמנע מלזמן לעדות מי מבין לקוחותיו בתחום ההובלות אשר יעידו על השינוי שחל לרעה באופן עבודתו ותדירותה עובר לתאונה ואחריה. הימנעות מהצגת ראיות חיוניות אלו אומר דרשני ומכרסם במהימנות טענות התובע.

כידוע: "הימנעות מלהביא ראיה מצויה רלוונטית תוביל את בית המשפט למסקנה שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"א 91/27 שמעון קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ מט (1) 450, 457 , 20/03/95) ראה גם ע"א 89/55 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595 14/11/90) וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239, 245).

32. בנוסף, בשנת 2007 פתח עסק נוסף בתחום ממכר המזכרות (ראה תצהירו ס' 11). התובע, כאמור, טען כי הצורך בפתיחת העסק הנוסף נבע מירידה קשה בהכנסותיו מתחום עיסוקו בהובלות, אולם במצב בו לא הוכחה ירידה כה קשה כנ"ל הרי הדעת נותנת כי התובע בחר להרחיב עסקיו ולפתוח עסק נוסף, ובמצב זה מאליה תצוץ השאלה האם אדם אשר תפקודו הופרע באופן כה קשה יבחר לפתוח עסק נוסף תוך נטילת משימות נוספות אשר אינן תואמות את מצבו התפקודי?

בהקשר זה אציין כי חרף דבריו של התובע כי מתקשה בתפקודו אף בחנותו (ס' 11 לתצהירו) הרי שאף טענותיו אלו לא גובו בבדל ראייה. היה מצופה כי התובע יזמן לעדות את השותפה עימה פתח את העסק או את אחיו אשר הגיע לחנות עם עזיבתה (ראה ס' 11 לתצהירו) על מנת לסייע לתובע, אך באופן תמוה התובע בחר שלא לזמן עדים אלו באופן המצביע כי לא היה בדברי עדים אלו לחזק דבריו.

למצער היה מצופה כי התובע יזמן לעדות את בני משפחתו על מנת שיתמכו בטענותיו על תפקוד הלקוי בחיי היומיום, אך גם זאת בחר לא לעשות.

33. יתר על כן, הפסיקה והספרות קבעו לא אחת כי "נכויות בשיעור נמוך,של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובאלי בפריט נזק זה" (קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" בעמוד 191).

לאור האמור לעיל, גם אם נגרמה לתובע נכות תפקודית כתוצאה מן התאונה מדובר בנכות שאינה בעלת משמעות רבה.

הפסד השתכרות לעבר:

מדובר בראש נזק מיוחד אותו על התובע להוכיח.

1. לטענת התובע, הפסדיו לעבר מורכבים מהפסד מלא בתקופת שלושת חודשי אי הכושר (ראה נספח ה' למוצגיו) על בסיס שכרו עובר לתאונה בהתאם לדוחות השומה בסך 13,163 ₪, כאשר לאחר מכן ועד היום יש לחשב הפסדיו, על בסיס נכות תפקודית ששיעורה 10% ושכרו הממוצע עובר לתאונה כאמור.

35. מנגד טוענות הנתבעות כי לתובע לא נגרמו כל הפסדי השתכרות, וככל שירדו הכנסותיו, הדבר נובע מכוחות השוק הפועלים באופן טבעי, ולא מפגיעתו בעטייה של התאונה.

36. הגם כי לא ניתן לייחס לנכותו של התובע גריעה אפשרית בהכנסותיו לעבר לא ניתן לשלול לחלוטין כי נכותו לא תרמה באופן כלשהו להפחתה בהכנסות הממוצעות של התובע עובר לתאונה ואחריה (ראה דוחות השומה), כאשר עובר לתאונה עמדו הכנסותיו על ממוצע חודשי של 10,970 לפי שומות ל-2005, 8862 (לפי רבע שנתי במל"ל, 11073 לפי שומות ב-2006, ולאחריה על ממוצע חודשי של 8587 ₪ לפי שומות ב-2007, 8210 ₪ ב-2008, 10,574 ₪ ב-2009). הגם כי לא ניתן לקבוע כאמור כי גריעה זו מקורה בתאונה דוקא ובנכותו של התובע לא ניתן לשלול כי ההפחתה בהכנסות נובעת אף מנכותו.

37. מנגד לא הוכח כי הכנסות העסק אותו מנהל התובע נפגעות כתוצאה מנכותו, ולא הוכח כי היה ביכלותו להשביחן יותר.

38. אי לכך יש לחשב את הפסדיו של התובע לעבר מיום התאונה ועד 7.7.06. (חודש ושבוע) על בסיס הפסד מלא בהתאם לשכרו הממוצע עובר לתאונה בסך 8862 ₪ (לפי רבע מל"ל) משוערך ל- 10,666 ₪ סה"כ: 1.25X 10,666= 13,332 ₪. לאחר מכן ועד היום על בסיס שכרו משוערך עובר לתאונה 10,666 ₪ ונכות תפקודית ששיעורה 2.5% סה"כ 10,666X 112 חודשיםX 2.5%= 29,865 ₪.

סה"כ : 43,197 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה= 45,796 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד:

1. "פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (8.6.95).

40. התובע מציע לחשב את אופן ההשתכרות לעתיד על בסיס שכרו עובר לתאונה וגריעה בשכר בסך 1,300 לחודש בהתאם לנכות תפקודית ששיעורה 10%.

41. הנתבעות מנגד טוענות כי פוטנציאל השתכרותו של התובע לא נפגע כלל ומציעות לצורכי פשרה פיצוי גלובלי בסך 5,000 ₪

42. כאמור, לא הוכח כי נכותו של התובע היא שהביאה לגריעה בהכנסותיו אשר באופן כללי בהתאם לכוחות השוק נותרו פחות או יותר בשיעור דומה, כאשר גם בעבודתו הנוכחית בעסק ממכר המזכרות לא הוכחה פגיעה כלשהי, במיוחד במצב בו לא הובאה לעדות שותפתו. התובע כיום מתפקד בשני עסקים, ונכותו התפקודית הינה מינימלית.

43. מנגד יש לזכור כי עפ"י הפסיקה, יש לפסוק פיצוי לעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה. ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה פד"י מט ((2) 257 23.11.94).

44. לפיכך אני מוצא לנכון לפסוק לתובע פיצוי לפי מחצית החישוב האקטוארי על בסיס שכרו עובר לתאונה 10,717 ₪ ונכותו התפקודית בשיעור של 2.5% עד גיל 70, סה"כ: 109,392 ₪ ומחצית אקטוארית: 54,696 ₪

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והוצאות נסיעה

45. לעניין העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו.

וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10.6.76 שם נקבע:

"נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."

46. התובע טען בהקשר זה לפיצוי בגין עלויות התייעצות עם מומחים, עלות חוות דעת רפואית של מומחה מטעמו ומחצית מעלות חוות דעת מומחי ביהמ"ש ושכר עדות פרופ' ארגוב . כמו כן טוען להחזר הוצאות השתתפות עצמית בגין בדיקות שעבר, טיפולים רפואיים ורכישת תרופות מעבר לנכלל בסל הבריאות. התובע מניח כי גם בעתיד ייגרמו לו בעטיו של מצבו הוצאות רפואיות כאשר מעריך את כלל הוצאותיו הן לעבר והן לעתיד בסך 20,000 ₪.

47. לעומת זאת טוענות הנתבעות כי אין מקום לפצות את התובע כלל בראש נזק זה שכן לא גיבה כנדרש טענותיו בקבלות מתאימות, ובלאו הכי מדובר בשירותים אותם מקבל חינם אין כסף מקופת חולים אליה שייך.

48. ההוצאות לעבר הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובע בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשלא צירף ראיות ו/או מסמכים להוכחת מלוא הפיצוי הפיצוי המגיע לו אין מקום לפצותו בסכום הנטען בסיכומיו.

49. בנוסף, התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובשל כך זכאי התובע לקבלת מלוא הטיפולים הרפואיים, כמו גם נסיעות לטיפולים, כאשר המוסד לביטוח לאומי נושא בהוצאות (ראה סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה 1995).

50. אף על פי כן עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקק התובע, סביר כי התובע נשא דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, ויתכן כי ישא בעלויות משככי כאבים בשיעור כלשהו בעתיד (בשים לב כי לא נדרש לטיפולים אחרים מאז שנת 2009). מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע בפריט של הוצאות רפואיות לעבר על דרך של אומדנה פיצוי כולל של 6,500 ₪.

כמו כן יש להשיב לתובע את התשלום עבור חוות דעת מומחה התובע ומומחה ביהמ"ש בתחום הנוירולוגיה.

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד

51. התובע טוען כי לנוכח פגיעתו נזקק במהלך תקופת אי הכושר לעזרה מוגברת מצד אשתו (ראה ס' 13 לתצהירו) וכן מעריך כי יזדקק לעזרה כזו אף בעתיד. הוא עותר לפיצוי בסך 15,000 ₪ בגין ראש נזק זה לעבר ופיצוי בסכום זהה לעתיד.

52. מנגד טוענות הנתבעות כי התובע לא גיבה טענותיו בנוגע לעזרת צד ג' בראיות כנדרש, ובכל מקרה במצב בו לא נזקק מאז התאונה לטיפולים כלשהם ברי כי לא נזקק לעזרת צד ג' ולא יזדקק לה אף בעתיד.

"הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקודו הגופני של נתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו בפני בית המשפט, "העזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו" (קציר, פיצויים בשל נזקי גוף" עמ' 792, ראה גם ע"א 619/86 בן חמו נ''אטדג'י תק-עליון, 90(3), 551, 553 (29.10.90).

53. אמנם נכותו של התובע קלה ביותר, והוא אף לא זימן לעדות את אשתו לתמיכה בטענותיו אודות העזרה אשר העניקה לו אולם, אין ספק כי אופן הפגיעה בראשו של התובע וההפרעות מהם סבל בעטייה והניתוחים שנאלץ לעבור בעטייה של הפגיעה הצריכו עזרה למצער מצד בני המשפחה, במידה החורגת מעזרה רגילה המושטת לבן משפחה אשר נפגע בתאונה.

בנסיבות אלו נחה דעתי כי עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינה הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע.

(ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם בנבו 19.11.97), הנזכר שם בעמ' 829.

ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (פורסם בנבו) 4.8.05 , ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (פורסם בנבו 8.12.05) .

54. באשר לעתיד, אך ורק מהספק שמא נכותו תוביל להיזקקות לעזרה מוגברת מצד בני משפהח ראוי לפסוק לתובע פיצוי כלשהו.

55. אני מעריך הוצאות אלו באופן גלובאלי בראש נזק זה לעבר ועתיד בסכום כולל של 8500 ₪.

כאב וסבל

56. בעניניינו מדובר בתובע יליד 1969 אשר נפגע בתאונה שגרמה לחבלה בראשו והותירה נכות

ששיעורה 5% בתחום הנוירולוגי. בהתחשב בגיל התובע ובשיעור נכותו אני מעמיד הפיצוי בראש נזק זה על 30,000 ₪.

ניכויים

57. אין מחלוקת כי מכל סכום שייפסק ע"י בית המשפט יש לנכות את התשלומים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי שמסתכמים בסך של 5530 ₪ ומשוערך להיום 7883 ₪.

58. בהקשר זה טוענות הנתבעות כי יש לבצע אף ניכוי רעיוני של הסכומים אותם היה מקבל התובע ממל"ל במצב בו הוכר האירוע כתאונת עבודה לו היה פונה למל"ל בזמן ולא שש שנים לאחר האירוע כאשר מדובר בסכום העומד על כ-50,000 ₪ .

59. מנגד מתנגד התובע לניכוי הרעיוני אותו מציעות הנתבעות וטוען כי הנתונים בתיק אינם מצדיקים ניכוי רעיוני.

60. בהקשר זה מצאתי לנכון לקבל טענות התובע, לפיהן לעניין ניכוי רעיוני ראוי לערוך הפרדה בין מצב כמצב המקרה הנוכחי, בו למל"ל זכות תביעה נגד המזיק אשר הינו צד שלישי, ומנגד מצב בו המזיק הוא המעביד, ולמל"ל אין זכות תביעה בגין המענק. במצב בו המזיק הינו צד שלישי הרי שאין לערוך ניכוי רעיוני שכן הרציונל הינו כי במצב בו למל"ל זכות תביעה כנגד המזיק הרי בכל מקרה, לו שולם המענק במלואו במצב בו התובע היה פונה למל"ל בזמן, הרי היה נתבע בחזרה ע"י מל"ל מן המזיק, ולפיכך אי עריכת ניכוי רעיוני אין בה לפגוע במזיק.

כמו כן, יש לנכות את שכ"ט המומחה מטעם הנתבעת בתחום הנפשי.

סוף דבר

61. אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסך של 137,509 ₪ [ יש לערוך ניכוי שכר טרחת המומחה מטעם הנתבעת בתחום הנפשי].

1. הנתבעות יישאו בתשלום האגרה ובנוסף בשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 30,900 ₪.

במידת הצורך ניתן להגיש בקשה לשומת הוצאות.

63. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעות יקבל את פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ל' חשוון תשע"ו, 12 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.