לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שארעו לרכבים המעורבים בתאונה מיום 16.12.08.

1. נהג התובעת (להלן: "הנהג") הצהיר כי נסע בנתיב השמאלי (השני מימין) המיועד לנסיעה ימינה, כשמשמאלו נתיב המאפשר עליה לגשר. הרכב, נהוג על ידי הנתבעת 1 (להלן: "הנהגת"), שנסע משמאלו לכיוון העלייה לגשר, סטה בחדות על גבי אי תנועה משורטט, ימינה לנתיב נסיעת הנהג, תוך שהנהגת מאטה את מהירות נסיעתה. הנהג הסיט את רכבו ימינה ולפיכך רכבו פגע בחלקו האחורי ימני של רכב הנהגת ונפגע בחלקו הקדמי שמאלי.

הנהג הצהיר כי נסע במהירות שנעה בין 40 – 60 קמ"ש והכחיש את טענת הנהגת כי נסעה בנתיב הנסיעה לפני רכב הנהג. הנהג הצהיר כי הנזקים הניכרים ברכבו הינם כתוצאה מהבלימה פתאומית של רכב הנהגת לאחר שסטתה לנתיב נסיעתו ונעצרה על אי התנועה במקום.

2. מטעם התובעת העיד גם מר רוני צבי, אשר נסע אחרי רכב התובעת. הוא הצהיר כי הבחין ברכב הנהגת, שנסע בנתיב משמאלם, חוצה את אי התנועה, עובר לנתיב הימני בפתאומיות והבחין בהתרחשות התאונה בין הנהג לנהגת. העד הצהיר כי לא היתה לו כל היכרות עם הנהג. העד הצהיר כי לא זכור לו באם שוחח עם בוחן התנועה מטעם התובעת. כן הצהיר כי הנהגת אמרה לו לאחר התאונה כי ביקשה לנסוע מתחת לגשר ולא ידעה לאן מיועד הנתיב בו נסעה.

3. מטעם התובעת הוגשה אף חוות דעת בוחן התנועה, מר מליחי עזריה. בוחן התנועה מטעם התובעת הגיע למסקנה כי מוקדי המגע בשני כלי הרכב מאפיינים מגע חבטה במהלך סטייה חדה של רכב הנהגת ימינה ביחס לקו הישר בו נסע קודם לכן.

בחקירתו בפני אישר כי לא הובא בפניו נתון לקביעת מהירות נסיעתו של הנהג, אלא שלא היה עליו לצפות את סטיית רכב הנהגת לנתיב נסיעתו, שעה שכיוון נסיעתה מלכתחילה היה שונה. משהתייחס לתמונות ת/3, שצולמו בסמוך לאחר מועד התאונה, בהן מופיע רכב הנהגת כשהוא עומד ישר על גבי אי התנועה המשורטט, הצהיר כי נוכח הפגיעה בגלגל האחורי ימני ברכב הנהגת, אשר נתלש ממקומו, לא ניתן היה להזיז את רכבה לאחר התאונה. מכאן, התאונה התרחשה על גבי אי התנועה. מאחר שהאימפקט בין הרכבים נגרם בקצה האחורי ימני של רכב הנהגת, הרכב יסטה שמאלה. מאחר שקודם לתאונה סטתה הנהגת בזווית לנתיב נסיעת הנהג, והפגיעה ארעה בקצה האחורי ימני ברכבה, במקום שהרכב יסטה לגמרי שמאלה, הוא התיישר על גבי אי התנועה. לעומת זאת, אם, כטענת הנתבעים, מדובר היה בפגיעת חזית אחור ברכב הנהגת, לא היה נגרם הנזק המתואר בגלגל האחורי ימני ברכב הנהגת, אלא המרכב האחורי של הרכב נמעך קדימה והפח יכול להיצמד לגלגלים האחוריים של הרכב.

4. הנהגת הצהירה כי נסעה בנתיב השמאלי, השני מימין. היא הבחינה כי יכול שטעתה בדרכה, האטה את מהירות נסיעתה, רכב עקף אותה ולאחר מכן ארעה התאונה. הנהגת הצהירה כי המשיכה בנסיעתה באותו נתיב ולאחר התאונה התקדמה ועצרה על אי התנועה כדי לא להפריע לתנועת הרכבים האחרים. הנהגת העריכה כי נסעה במהירות 70 קמ"ש קודם לתאונה. הנהגת הכחישה כי סטתה ימינה לנתיב נסיעת הנהג וציינה כי הנהג התנצל בפניה לאחר התאונה.

5. הנתבעות הגישו חוות דעת בוחן תנועה מטעמן, מר דב גל. הבוחן מטעם הנתבעות הגיע למסקנה כי הנזק ברכב התובעת הינו מלפנים לאחור בעוד הנזק ברכב הנתבעות מאחור לפנים. מכאן הסיק כי רכב הנתבעות לא היה בתפנית ימינה עובר לתאונה וכי רכב הנתבעות היה איטי יותר מרכב התובעת. לפיכך הגיע למסקנה כי המגע בין הרכבים התרחש תוך כדי תנועתם קדימה בכיוון משותף ללא מגע זוויתי בין שני כלי הרכב ומכאן רכב התובעת לא שמר מרחק מרכב הנתבעות, שנסע לפניו.

בעדותו בפני אישר הבוחן מטעם הנתבעות כי רכב הנתבעות ניזוק בגלגל האחורי ימני. אולם, מאחר שהרכב מונע באמצעות גלגליו הקדמיים , ניתן היה להסיעו קדימה מרחק קצר. כן הסיק מהתמונות ת/3 כי התאונה לא התרחשה על גבי אי התנועה, אלא על גבי נתיב הנסיעה. באם רכב הנהגת היה סוטה ימינה ונפגע בצדו האחורי ימני, הוא היה סוטה ימינה. הבוחן הצהיר כי לפי אופי הנזקים ברכבים המעורבים, שניהם נסעו במהירות של כ-30 – 40 קמ"ש.

6. ב"כ התובעת טענה כי הן הנהג והן העד הנוסף שנסע אחריו העידו על הסטיה הפתאומית של רכב הנתבעות לנתיב נסיעת רכב התובעת. הדבר נתמך גם בחוות דעת בוחן התנועה ובמוקדי הנזק ברכבים המעורבים. הנהגת אישרה כי טעתה בדרכה עובר לתאונה ולא הבחינה ברכב התובעת קודם להתרחשותה. מכאן עתרה לקבלת התביעה.

7. ב"כ הנתבעות טענה כי יש לקבל את עדות הנהגת, שאמנם טעתה בדרכה, אך נסעה כל העת באותו נתיב נסיעה, ומשהאטה את מהירות נסיעתה, פגע בה רכב התובעת מאחור. לפיכך התאונה התרחשה עקב אי שמירת מרחק של רכב התובעת מרכב הנתבעות, כפי שאף עולה מחוות דעת הבוחן מטעם הנתבעות ותמונות הנזק.

8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, החלטתי לקבל את גרסת התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה, מהנימוקים שלהלן:

1. נהג התובעת עמד על גרסתו בעדותו בפני ובחקירתו הנגדית, כי הנהגת נסעה משמאלו וסטתה בפתאומיות לנתיב נסיעתו. כבר בהודעתו על מקרה הביטוח, ת/1, ציין כי הנהגת חצתה נתיב מופרד בקו לבן וסטתה לנתיב נסיעתו בפתאומיות. לטופס ההודעה אף צורף שרטוט להבהרת האמור.

נהג התובעת צילם את הרכבים המעורבים ומיקומם לאחר התאונה (ראה תמונות ת/3).

נהג התובעת אף הגיש הודעה במשטרת ישראל אודות התאונה (ראה ת/4). בהודעה ציין כי נסע בנתיב השני מימין, לא שינה את נתיב נסיעתו, כשלפתע בחר רכב הנתבעות שלא לעלות על הגשר בכיוון נסיעתו, וללא איתות "חתך ימינה" לנתיב נסיעת הנהג תוך לחיצה על דוושת הבלם. הנהג ציין כי הסיט את רכבו מעט ימינה על מנת לצמצם את תוצאות התאונה.

1. גרסת הנהג נתמכה בעדות העד, מר צבי, אשר הצהיר כי לא היתה לו היכרות קודמת עם הנהג, כי נסע מאחוריו והבחין בחציית רכב הנתבעות את אי התנועה בפתאומיות לנתיב נסיעת הנהג והעד. גם הנהגת אישרה כי לפני התאונה עקף רכב אחר את רכבה ועל כך גם העיד העד עצמו, כי עבר לנתיב הימני כדי להימנע ממעורבות בתאונה. אכן, העד לא זכר באם שוחח טלפונית עם בוחן התנועה מטעם התובעת, אך יש לזכור כי התאונה התרחשה כבר בשנת 2008, כאשר עדות העד ניתנה בחודש אוקטובר 2013, ולפיכך לא מצאתי בכך שהעד לא ידע להצהיר בוודאות אודות אותה שיחה, כדי שלא לקבל את עדותו באשר לאופן התרחשות התאונה. בחוות דעת הבוחן מטעם התובעת מצוין כי שוחח עם העד ביום 4.7.08 והלה הבחין בנסיעת הנהגת "בזיגזג" תוך מעבר לנתיב העולה לגשר וסטיה ימינה בחזרה אל הנתיב בו נסעה קודם, כשאחריה רכב הנהג ולאחריו רכב העד. אכן, בעדות בפני לא יוחסה נהיגה באופן האמור לנהגת, אך ליבת העדות באשר לסטיית הנהגת לנתיב נסיעת הנהג נותרה בעינה.
2. נוסף על עדות הנהג והעד מטעם התובעת, מקובלות עלי מסקנות מומחה התובעת, מר מליחי עזריה, בנסיבות המקרה דנן. בוחן התובעת הבהיר כי אופי הנזק בשני הרכבים ומיקומם מאפיין חבטה במהלך סטיה חדה של הנהגת ימינה. מקובלת עלי מסקנתו כי אופי הפגיעה בגלגל האחורי ימני ברכב הנתבעות מתיישב עם גרסת הנהג כי הנהגת סטתה ימינה לנתיב נסיעתו וכי לו היה מדובר בתאונת "חזית אחור", גם אם הנהג היה מסיט את רכבו ימינה, היה נצפה נזק שונה. כך גם היה בידו הסבר לאופי עמידת רכב הנתבעות לאחר התאונה, כפי שעלה מהתמונות ת/3.
3. מנגד עמדה עדותה היחידה של הנהגת כעדות ממקום התאונה. הנהגת אישרה, בהגינותה, כי הבחינה כי טעתה בדרכה והאטה את מהירות נסיעתה. הנהגת אישרה כי אחותה נסעה עמה ברכב במועד התאונה, אך זו לא הובאה לעדות מטעם הנתבעות.

בכל הכבוד, כאמור, העדפתי את מסקנת בוחן התנועה מטעם התובעת על פני מסקנת בוחן התנועה מטעם הנתבעות, הן לאור מיקום הפגיעה ברכב הנתבעות, הכולל גם פגיעה בגלגל האחורי ימני, המתיישב לטעמי ולאור עדויות התובעת עם גרסת התובעת בדבר סטיית רכב הנהגת לנתיב נסיעת הנהג והן באשר למיקום התרחשות התאונה, כעולה מהתמונות ת/3.

9. נוכח כל האמור, אני קובעת כי גרסת התובעת להתרחשות התאונה מסתברת מגרסת הנתבעות. לפיכך, אני קובעת כי התאונה התרחשה נוכח סטיית רכב הנתבעות מהנתיב משמאל לנתיב נסיעת הנהג על גבי אי התנועה המשורטט, בפתאומיות ומבלי לוודא כי נתיב הנסיעה פנוי.

10. באשר לשאלת קיומה של רשלנות תורמת לנהג התובעת, יש לציין כי בוחן התנועה מטעם הנתבעות אישר בהגינותו כי אופי הנזקים אינו מעיד על מהירות גבוהה או שאיננה תואמת לתנאי הדרך וזאת ביחס לשני כלי הרכב המעורבים בתאונה. עד התובעת, שנסע אחרי נהג התובעת, הספיק לעבור לנתיב הימני ולהימנע מהתאונה, אך יש לזכור כי רכב התובעת נסע מאחורי רכב הנתבעות ומכאן ממילא אפשרותו להספיק לעבור לנתיב אחר בו נוסעים רכבים, נוכח סטיה פתאומית של הרכב משמאלו, הינה בעלת סיכוי קטן יותר. בנסיבות בהן רכב הנתבעות חצה אי תנועה משמאל לנתיב נסיעת רכב התובעת, אינני מוצאת להשית רשלנות תורמת על נהג התובעת.

11. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סך 70,579 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 08/02/09, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה, שכר עדי התובעת כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.8% מהסכום האמור.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח סיוון תשע"ד, 16 יוני 2014, בהעדר הצדדים.