1. לפניי בקשת הנאשם ( להלן: המבקש) למתן ארכה לביצוע צו הריסה, בהתאם לסעיף 207 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 ( להלן: החוק).
2. נגד המבקש הוגש כתב אישום שייחס לו ביצוען של עבירות, בין היתר, בגין בנייה ללא היתר, שימוש בקרקע חקלאית ואי קיום צו הפסקה שיפוטי- עבירות לפי חוק התכנון והבנייה ותקנות התכנון והבניה ( עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967. זאת, ביחס לבנייה מיום 3.6.09 של בית מגורים בשטח של 112 מ"ר , במקרקעין שייעודם חקלאי והידועים כגוש 10282 חלקה 93 ( להלן: המבנה).
3. לאחר שהודה המבקש בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ביום 10.2.10 ניתן גזר דין שבמסגרתו הוטלו על המבקש העונשים הבאים: תשלום קנס בסך 15,000 ₪, תשלום כפל אגרת בניה בסך 6,048 ₪, חתימה על התחייבות כספית בסך 8,000 ₪, מאסר על תנאי לתקופה בת 3 חודשים למשך שנתיים והריסת המבנה בתוך 18 חודשים , אלא אם כן ישיג המשיב היתר בנייה כחוק ( להלן: צו ההריסה).
4. ברם , המבקש לא קיים את צו ההריסה כאמור. לפיכך, הגישה המשיבה נגד המבקש כתב אישום בגין אי קיום צו בית המשפט מיום 10.2.10, וזאת במסגרת תו"ב 24050-01-12, אשר הדיון בו עדיין תלוי ועומד.
5. בעקבות זאת, ביום 9.6.13 הגיש המבקש את בקשתו דנן, בה הוא עותר להארכת מועד ביצוע צו ההריסה שניתן ביום 10.2.10 . לטענתו, עקב מחדלי גורמי התכנון והבנייה לאורך כל השנים לא שונה ייעוד הקרקע מחקלאי למגורים . עוד טוען המבקש, כי לאחרונה יזמה הוועדה המקומית המוסמכת תוכנית מפורטת, שמספרה גא/ 13/ 29 (להלן: התכנית), המציעה שינוי יעוד הקרקע מחקלאי למגורים, ובישיבתה מיום 14.4.13 החליטה מליאת הועדה להמליץ לוועדה המחוזית על הפקדת התוכנית האמורה. עם אישור התכנית, כך נטען, תיסלל דרכו של המבקש לקבלת היתר בנייה כדין שיכשיר את הבניה הבלתי חוקית נשוא כתב האישום. בנוסף, לגישת המבקש, הנזק שעלול להיגרם לו במידה וצו ההריסה ייאכף עולה עשרות מונים על הנזק שייגרם למשיבה, אם בכלל, בקבלת הבקשה, זאת ביחוד לנוכח מצבו הכלכלי הקשה.
6. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הבקשה הוגשה באיחור רב ואין מקום עוד לעכב את ביצוע צו ההריסה . המלצת הועדה המקומית להפקיד את התכנית, כך נטען, אין בה כדי להצדיק את קבלת הבקשה, שכן הדרך להכשרת הבנייה עוד ארוכה ומורכבת. המשיבה טענה עוד, כי בנסיבות המקרה יש לבכר את האינטרס הציבורי על האינטרס הפרטי של המבקש ולדחות את הבקשה.
7. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובכל המסמכים הרלבנטיים, שוכנעתי כי הבקשה אינה מצריכה קיום דיון במעמד הצדדים משלא קיימת מחלוקת עובדתית הטעונה בירור וליבון לשם מתן החלטה בבקשה בה עסקינן כקבוע בתקנה 4 (א) לתקנות התכנון והבנייה ( סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט- 2008 ( להלן: תקנות התכנון והבניה).
8. סמכותו של בית המשפט להורות על הארכת מועד לביצוע צו הריסה, מעוגנת בסעיף 207 לחוק התכנון והבניה, הקובע כי : " בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו, ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן".
9. אופן הגשת הבקשה להארכת מועד הוסדר בתקנות התכנון והבניה אשר לפיהן, יש להגיש את הבקשה לא יאוחר מ- 21 ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצוע הצו ( תקנה 2(א) לתקנות), ותצורף לה, בין היתר, תגובה בכתב של המשיב לבקשה ( תקנה 3 לתקנות).
10. במקרה דנן, הבקשה הוגשה באיחור לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנות, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה , הגם, שלבקשה לא צורפה תגובת המשיבה כפי שנדרש בתקנות.
11. נוכח האמור לעיל, ומכוח תקנה 6 לתקנות הנ"ל, הקובעת כי בית משפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו, הרי טעם זה מטה את הכף לדחיית הבקשה.
12. העיקר הוא שגם לגופה של הבקשה, וחרף סמכותו של בית משפט זה להארכת ביצוע צו ההריסה אף אם חלף המועד לביצועו ( רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, בעמ' 56 ), הנני בדעה כי דין הבקשה להידחות. להלן אנמק.
13. על המבקש ארכה לביצוע צו הריסה להצביע על "טעם טוב" המצדיק מתן הארכה. טעם כזה, כך נקבע, יכול להתקיים למקרה וקיים סיכוי לכך שהמבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר (עניין סבן שלעיל, בעמ' 59) . בענייננו, המבקש הצביע, כאמור, על החלטתה של הועדה המקומית להמליץ לוועדה המחוזית על הפקדת התכנית, שעניינה שינוי יעוד הקרקע חקלאי למגורים. אין לפנינו תוכנית מאושרת שמכוחה הוגשה בקשה וטעמים טכניים מעכבים את מתן ההיתר, אלא שעניין לנו בתכנית שטרם אושרה ובייעוד קרקע שטרם שונה. הגם, שלא ברור כלל אם התכנית תאושר, וגם אם תאושר, אין כל ערובה כי המבנה יתאים להוראות התוכנית. בפועל בפני המבקש תהליך ממושך שסופו אינו נראה באופק עד לקבלת ההיתר המיוחל, אם בכלל.
14. במקרה דומה לענייננו נקבע בהאי לישנא : " בבואו להכריע בבקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה, רשאי בית-המשפט לערוך "איזון לשעה" בין הצורך לעמוד על קיומו של החוק ובין צרכיו של הפרט (רע"פ 5086/97 בן חור נגד עיריית ת"א-יפו, פ"ד נא(4) 625, 645). במקרה דנן, אין עסקינן בתכנית מתאר מאושרת ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד ורק עיכוב פורמאלי מעכב את הכשרת המבנה. להיפך, מדובר בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב, שסיכוייו נכון לעת הזו אינם ידועים, ואפילו תאושר תכנית המתאר ותיכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בנייה, וגם הליך זה דרכו להימשך זמן לא מבוטל" ( רע"פ 3146/07 חוסין ג'דיר נ' מדינת ישראל-הועדה המחוזית לתכנון ובניה, בפסקה 4).

ועוד : " במקרה שבפני לא מצאתי כל טעם חריג המצדיק את עיכוב ביצוע הצו. יצוין כי ככל שהדבר נוגע לתוכנית הבנייה לאזור בו בנוי הבית, לא מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים עיכוב ביצוע, במובן זה שאישור תוכנית לאזור כולו, ובהמשך לבית נשוא ההליך שבפני, אינו בגדר של דבר העומד בפני סיום, באופן שבו ניתן לומר שהאישור מצוי כבר בטווח ההשגה. למעשה, אין כל וודאות כיום, האם ומתי תאושר תוכנית מתאר לאזור בו בנוי הבית, ובהמשך, ואם תאושר התוכנית, האם הבית הספציפי יהיה בנוי בהתאם לאישורים, ככל שאלו יושגו" ( בע"פ 16507-04-11 (חיפה) חוסין נעמה נ' הוועדה לתכנון ובניה בקעת בית הכרם).

1. אוסיף, הפסיקה התריעה מפני התופעה של הנצחת מדיניות הזלזול בצווי בית המשפט ומשיכת ההליכים חרף הבנייה הבלתי חוקית. אף נקבע רבות כי נכון לפעול בתקיפות לשם מיגור תופעה זו ולהקפיד על אכיפת החוק כדי שההליכים המתמשכים לא ישמשו ככלי להנצחת הפעילות הבלתי חוקית בשטח, קביעות התומכות במסקנתי לדחיית הבקשה ( ע"פ 6720/06 ישראל דהרי נ' מדינת ישראל, בפסקה ח ; ע"פ 4650/08 ברנס גוליה נ' מדינת ישראל, פסקה י (פורסמו במאגרים) ).
2. באשר לביקורת שהמבקש שטח בבקשתו על תפקודם של רשויות התכנון והבנייה : " אין בכך כדי להכשיר בנייה בלתי חוקית ולאפשר קביעת עובדות בשטח שלא בהתאם להליכי התכנון המוסדרים בחוק. ראה לעניין זה דברים שנאמרו ברע"פ 2885/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה יפו נ' מוסא דכה (טרם פורסם- ניתן ביום 22/11/2009) . ככל שסבורים העוררים כי רשויות התכנון אינן ממלאות את חובתם כדין, עליהם למצות הליכים בהתאם לחוק במסגרות מנהליות מתאימות...אין מקום להתיר ולהכיר בעבריינות כאמצעי לאכוף על גופי התכנון והבנייה לבצע את הפעולות הנדרשות מהם" ( ע"פ (חיפה) 16424-03-10 מאג'ד מחאג'נה נ' מדינת ישראל, וועדה מחוזית לתכנון ובנייה חיפה ( פורסם במאגרים) ).
3. ועוד, העובדה כי המבקש נמצא בקשיים כלכליים לא מצדיקה את קבלת הבקשה ביחוד על רקע דברי שלעיל.
4. לאור כל האמור לעיל, סבורני, כי אין מקום למתן ארכה לביצוע צו ההריסה שנקבע בגזר הדין מיום 10.2.10.
5. אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ג, 07 יולי 2013, בהעדר הצדדים.