ב"כ התובע עו"ד אלקנה בישיץ

ב"כ הנתבעת 1 עו"ד יחזקאל רוזנבלום

ב"כ הנתבע 2 עו"ד ירון אסידון

בפני שתי תובענות שהדיון בהם אוחד.

תמצית טענות התביעה

1. תיק 27417-09-09 נפתח בבקשה לביצוע שטר נגד הגב' רבקה קנובלביץ, אשר טענה בבקשת ההתנגדות שמדובר בשיק גנוב, שנמסרה על כך הודעה למשטרה, שהיא לא קיבלה מעולם תמורה מהתובע בגין השיק, שהיא חיה בנפרד מבעלה החל מ-10/9/06 ומתקיימים ביניהם הליכי גירושין ארוכים.

בתביעה הכספית בתיק 21758-05-10 הגיש התובע ושני גופים לגמילות חסדים – עזר אחים וחסדי משה צבי , (להלן: "הגמ"ח/התובעות") תביעה כספית על סך 91,885 ₪ נגד בני הזוג רבקה קנובלביץ (להלן: "הנתבעת") ואברהם עובדיה קנובלביץ (להלן: "הנתבע"). בתביעה דנן הגישה הנתבעת הודעת צד ג' נגד הנתבע, לפיה, מי שחייב בתשלום ההלוואה, ככל שקיימת, הינו הנתבע, החתום על השיק.

בתביעה הכספית טוען התובע, כנאמן של כספי גמילות חסדים ומנהל כספי ציבור בשם גמ"ח עזר אחים, כי הנתבעים נעזרו בגמ"ח לניהול משק ביתם המשותף וניתנו להם הלוואות כמצווה וללא מטרת רווח. ביום 10/12/06 הם התבקשו להחזיר את חובם ונדרשו לכך במשך מספר שנים, אך לא עשו כן ולכן מבקשים לחייבם לשלם את ההלוואה.

2. התובע, מרדכי לוק, הצהיר, כי הוא נאמן של כספי גמילות חסד ומנהל את עזר אחים, בהם כספי ציבור שנאספו מתרומות ופיקדונות. כספי הקרן הופקדו בחשבון בנק על שמו ועל שם הנתבע, וביחד הם ניהלו את קרן הצדקה בחשבון בבנק דיסקונט במשך 10 שנים.

לטענתו, במשך השנים לוו הנתבעים, אשר היו משפחה נצרכת ונתמכת, כספים מהקרן בסך כולל של 40,000 דולר והשיבו 16,000 דולר, לצרכי ניהול משק הבית המשותף. בעבר, נטלו הנתבעים הלוואות והשיבו אותם לקרן, וביום 10/2/06 התבקשו להסדיר את חובם שתפח וגדל והעיק על קופת הקרן.

משפניותיו הרבות לא נענו, נאלץ לפנות לערכאות.

עתה, כך התובע, הנתבעים עסוקים בריבים ביניהם והופכים את הקרן לצד לוויכוחים אלה. שני הנתבעים עשו שימוש בכספי הצדקה ועליהם להשיבם.

3. התובע מכחיש את טענת הנתבעת, לפיה הוא, ביחד עם הנתבע, רכש דירה בארה"ב. לטענתו, הנתבעת מעולם לא הפקידה כספים בידו ולא הוגשה נגדו כל תלונה.

לעניין החשבונות בהם התנהלו כספי התובעות, העיד התובע, שבין היתר ובנוסף לחשבון הבנק, היו פיקדונות שהופקדו על שמו לטובת גמ"ח כגון: בבנק אדנים ובבנק ירושלים, והכסף הוכנס לתכניות חסכון רשומות על שמו. לגרסת התובע, הוא ערב אישית כלפי האנשים שהפקידו כסף בגמ"ח, כדי לעזור לאברכים שהתקשו בפרנסם. לדבריו, הוא והנתבע, הקימו מיזם בשם קרן הגמ"ח, והנתבע היה שותף בגמ"ח. בקופת הגמ"ח הופקדו כספים שתרמו אנשים עשירים והופקדו פיקדונות של משפחות עבור ילדיהם. הקרן של עזר נישואין, "עברה" בחשבון שלו ושל הנתבע, שחתמו על השיקים כאחראים על עזר נישואין, כאשר ההלוואה ניתנה מחסדי משה.

4. על פי עדות התובע, הנתבע היה שותף גם בתובעות 2 ו-3 והוא זה שחתם על כספי ההלוואה מהתובעות. יתרה מכך, הנתבע הוא זה שקיבל את השיק נשוא ההלוואה דנן, שניתנה מחשבון הגמ"ח המשותף של שניהם. מדובר במספר שיקים שניתנו לנתבע לאורך שנים ולדבריו, גם הנתבעת וגם הנתבע קיבלו את ההלוואה, כאשר הנתבעת ביקשה ממנו מידי פעם לעזור למשפחה.

התובע העיד, שהחשבון בבנק אדנים ובבנק ירושלים היה רק על שמו (של התובע), בבנק ירושלים הייתה קופת חסכון רק על שמו, ולדבריו, "אולי" היו חשבונות שנרשמו על שם שניהם. מדובר בחשבון על שמו ועל שם נתבע 2 אך הוא לא יכול להעיד בדיוק לאן נותבו כספי הגמ"חים. אם זאת ברור שקופות הגמל היו בפיקוח של התובע והנתבע בלבד.

סכום השיק, נשוא תיק ההוצאה לפועל, מולא בגובה כל ההלוואות, שלטענתו ניתנו לנתבעים, וזה אף נמוך מהסכום שהם חייבים בפועל.

5. לטענת התובע, אמנם ההלוואות יועדו רק לתושבי קרית גת אך במקרים חריגים ניתנו 2 הלוואות לאמה של הנתבעת. עוד על פי עדותו, הגמ"ח נהגו לקבל ערבויות להלוואות, אך היו מקרים חריגים, בהם לא נלקחו ערבויות. כיוון שהנתבע היה שותף עמו בגמ"חים, הייתה לגביו התחשבות יתרה לאור עבודתו המאומצת בגמ"ח. התובע, על פי עדותו, לא הצליח לקבל מסמכים מהבנק, כדי לדעת את גובה החוב האמיתי, לאור העובדה שעברו 7 שנים. לגרסתו, אחרי שהנתבע הסתבך, הוא נזהר ולא הסכים שהנתבע יחתום בעצמו על שיקים להלוואות וחשש אפילו מזיוף.

לטענתו, בני הזוג פנו לתובע בבקשה לדחות את מועד פירעון החוב לאור מצבם הכלכלי והוא נענה ומשלא הושבה ההלוואה, נאלץ התובע לפנות להליכים משפטיים.

תמצית טענות ההגנה של הנתבעת

6. הנתבעת בכתב הגנה טוענת להעדר יריבות עם התובעים, כיוון שלא קיבלה מהם כסף, לא חתמה עימם על חוזה ואינה חייבת להם דבר. התביעה דנן הוגשה לאחר שהתקבלה התנגדותה לביצוע שטר בגין השיק שמחזיק התובע ומדובר בהתנכלות מצד בעלה בנפרד, אשר עשה שימוש בשיקים שגנב. יתרה מכך, טוענת הנתבעת, התובע הינו שותף של בעלה מזה שנים רבות, מודע למצבו הנפשי ומנצל אותו בציניות. התובע ובעלה חברו יחדיו, כדי למנוע את טענות ההגנה שלה. איש מהתובעים לא פנה אליה בגין תשלום ההלוואה הנטענת בתביעה, טרם שהוגש השיק לביצוע.

7. טוענת הנתבעת, כי גם תובעות 2 ו-3 הן שותפויות לא רשומות של התובע ושל בעלה בנפרד, אשר להם עסקים משותפים נוספים, כולל נכסים בארה"ב. הנתבעת הפקידה בידי בעלה והתובע אלפי שקלים שלא הושבו לה. חיי הנישואין של הנתבעת והנתבע, עלו על שרטון והיא ברחה מביתה. היחסים ביניהם רצופים סכסוכים כאשר הנתבע נוהג באורח קמצני חולני ומנע ממנה ומילדיהם אוכל, בגדים, תרופות, טיפולים רפואיים. לעומת זאת, ניהל עם כל התובעים חשבונות בנק רבים, בהם צבר את כספו שנחסך ממשפחתו ואף נהג לשלוח אותה לקופות צדקה, תוך שזייף את סכום הטיפולים הנזקקים למשפחתו ושלשל את הכסף לכיסו.

עוד לטענתה, הנתבע לקח לידיו את קצבת הנכות שלו מבלי ליידע אותה ויצר חוב במל"ל כדי למנוע ממנה מזונות.

8. מכיוון שהנתבעת חיה בנפרד מבעלה ומשכה ידה מחשבון הבנק ממנו נמשך השיק כבר ביום4/12/07, אינה אחראית לחשבון הבנק ולכן, כשבשנת 2006 מסרה לנתבע רשימת שיקים שידעה שהם קיימים ושיש לשלמם, לא ידעה אודות השיק נשוא תביעה זו.

לטענת הנתבעת, בעת שנטלו את השיק, ידעו התובעים את מצבו הנפשי של בעלה, את העובדה שאינו אחראי למעשיו, את המוטיבציה להזיק לנתבעת ושהזכות הקניינית של השיק פגומה. השיק נגנב, נמסר לתובעים ללא תמורה, או ללא תמורה לנתבעת, ולכן מדובר בחוזה פסול.

כתיבת השיק עצמו הינה זיוף. הנתבעת אינה חתומה עליו, לא ידעה על משיכתו וככל שיש לשלמו, החוב חל על הנתבע, שהתובעים משתפים עמו פעולה. הנתבעת אף טוענת, שהתובעים ישנו על זכויותיהם במשך 3 שנים ולא ברור מדוע לא הגישו את השיק לביצוע קודם לכן. יתרה מכך, בייפוי הכוח הגדירו את הפעולה המשפטית לעניין השיק גם נגד הנתבע, אשר משך את השיק, אך בהוצל"פ נרשמה הנתבעת כחייבת יחידה ונתבקש פסק דין רק נגדה בהעדר הגנה.

9. בתצהירה פרטה הנתבעת, כי כל חשבונות הגמ"ח לכאורה, נוהלו כחשבונות פרטיים ולא חשבונות של עמותה ו/או של נאמנות, כאשר התובע והנתבע עשו בהם כבשלהם והוציאו כספים כעולה על רוחם. לגרסתה, השיק נשוא תביעה זו, נגנב מביתה וניתן לתובעים ללא כל תמורה והם קיבלו את השיק מתוך לחץ וכפיה על הנתבע וניצול מצבו הנפשי. עוד לטענתה, לוח ההלוואות והסילוקין שהגיש התובע הינו מפוקפק, לא ממצה וחסר תוקף חוקי. הנתבע טוענת כי מעולם לא לוותה כספים מתובעים.

הנתבעת הצהירה, כי לא רק שלא קיבלה תמורה, אלא שאף אינה חתומה על השיק. לטענתה, העובדה שהשיק הוגש לביצוע במועד כה מאוחר, מצביעה שהוא נמסר לתובעים לאחרונה כדי להציק לה בלבד.

10. התובעת העידה, שאמה ז"ל הילוותה לנתבע 2 3,000 דולר וייתכן והוריה קיבלו את החזר האגרה בשיק מאחד הגמ"חים. לגרסתה, בעלה עבד במספר עבודות כולל מתן ייעוץ חינוכי לבחורים והגיע להכנסות של כ-16,000 ₪ לחודש. לדבריה, האישורים שהמציא בעלה לתובענות דנן, מהאגודות השונות, אינם אמיתיים והוצאו במירמה. היא אכן ביקשה מארגוני צדקה מצרכי אוכל, וככל שהועברו כספי צדקה, הם הועברו אל הנתבע 2 מבלי שהיא ידעה. לטענתה, בעלה נהג לסחוט כסף מארגוני צדקה לצרכיו האישיים, כולל נסיעות לחו"ל, בילויים והכריח אותה לכתוב בקשות לקבלת כספים מארגונים אלה. לטענתה, את החשבון המשותף בזמן חייהם המשותפים ניהל בעלה.

תמצית טענות הנתבע

11. הנתבע מכחיש את כל טענות הנתבעת וטוען, כי היא אשר דחקה בו לבקש את ההלוואה ושלחה אותו לקבלה כיוון שכחרדית לא מקובל שהיא תלך לביתו של מנהל הגמ"ח. לכן, ההלוואה נלקחה על ידי שני בני הזוג במשותף, אך ההלוואה עצמה שימשה רק לצרכי הנתבעת והבית על פי שיקול דעתה הבלעדי.

הנתבע בתצהירו מפרט, כי התובעות 2 ו-3 מיועדות למתן הלוואות לתושבי הקריה החסידית בקרית גת, הן מורכבות ממימון נדבנים ופעלו רק למתן הלוואות. בשנת 1997 הוקמה גמ"ח עזר נישואין, בה הפקידו המשפחות הפקדות חודשיות לחסכון לכספי נישואי ילדיהם בעתיד. הנתבע מפרט, כי הוא היה אחד מחברי ההנהלה בעזר נישואין ולבקשת האחרים, הסכים שחשבון התובעות ישמש גם לצרכים אלו. עקב מחלתו נאלץ לבקש הלוואות אישיות מאנשים פרטיים וכשלא הצליח להשיבן, נטל הלוואות מהתובעות שניתנו בשיקים (סע' 12 לתצהירו). הוא והנתבעת כבני זוג שקעו בחובות וכל טענות הנתבעת להיותו איש עשיר, הן הזויות.

12. הנתבע צרף מכתבים מארגוני צדקה רבים אודות סיוע שניתן לו וטוען, כי הנתבעת ידעה אודות קצבת המל"ל ואף התכתבה עם המל"ל כשהופסקה הקצבה. לטענתו, הנתבעת יזמה את נטילת ההלוואות לאור העובדה שכאחד מחברי ההנהלה לא יכול היה ליטול הלוואה לעצמו (סע' 23 לתצהירו).

טוען הנתבע, שעקב פניית התובע להסדרת ההלוואה בשנת 2005, התנהל מו"מ בינו לבין התובע, ובפגישה בבית התובע, ניתן לו שיק דחוי לחצי שנה לתשלום מלוא החוב. השיק ניתן "פתוח", כדי שהתובע ימלא את פרטיו המדויקים ביום הפירעון, כפי שהיה מקובל לגבי כל הלווים.

הנתבע מכחיש את טענת הנתבעת לקנוניה בינו לבין התובע. לטענתו, יש לו חשבון משותף בבנק הדואר ובבנק דיסקונט עם הנתבעת, חשבון אישי בבנק דיסקונט בבני ברק וחשבון הגמ"ח בבנק דיסקונט בקרית גת.

13. הנתבע העיד, שהשיק נשוא תביעה זו הינו מהחשבון המשותף שלו ושל אשתו, ששניהם נתנו אותו ביחד לתובע, לאחר שהתובע דרש את השבת הכסף. התובע דרש שהנתבעת תהיה אחראית לשיק והם באו לביתו, אך היא לא חתמה על השיק, אלא רק הוא. לטענתו, להלוואות שהוא נטל מהתובעות היו ערבים. כאשר התובע ערך חשבון ההלוואות עלה שהחוב הוא 23,500 ₪, ניתן השיק נשוא תביעה זו, מהחשבון המשותף של הנתבעים, ולכן הוא קרע את כל הערבויות שהיו על ההלוואות הקודמות.

לגרסתו, הוא היו ערבים לכל ההלוואות שנטל, למרות שהתובע טען שלא היה כך והתובע כנראה שכח. בניגוד לטענת התובע, טען הנתבע שלא היה כל עירוב בין הכספים אלא רק לאחר שנפרד מאשתו עלה חשש אצל המפקידים ולכן התובע נאלץ להפקיד כספים בחשבונו, כדי שהנתבעת לא תטיל עליהם עיקול.

14. מטעם הנתבע העיד יעקב פרידמן בתצהירו שעניינו חובות הנתבעים כפי שנבדקו על ידי אגודת פעמונים בשנת 2006, עם דגש על חובות שנטלו מגמ"ח "עזר אחים".

יעקב פרידמן חבר הנהלה באגודת פעמונים, העיד, כי הנתבעים פנו לסידור חובותיהם לאחר שהגיעו למצב של חדלות פירעון מול נושיהם ואגודת פעמונים בדקה את חובותיהם. בתצהירו הוא סוקר את מצבה הכלכלי של המשפחה לאורך השנים, לפני ואחרי אישור קצבת נכות חודשית בעקבות מחלתו של הבעל, מצבו הרפואי של הנתבע, מעבר המשפחה מקרית גת לבני ברק. כן הוא מפרט את חובות המשפחה, מהתקופה בה חיו בני הזוג יחד המסתכמים בכ- 62,0000$ ונובעים מההוצאות השוטפות ובני הזוג חייבים ל"עזר אחים" שהנתבע הינו אחד ממנהלי הגמ"ח, 23,500$. בודקי האגודה מצאו את בית המשפחה במצב לא טוב.

בחקירתו העיד, כי הוא חבר עמותת פעמונים שמלווה אלפי משפחות בעזרה כלכלית, לאחר בדיקתם, באמצעות מלווה בודק. במקרה של הנתבע, המלווה הבודק היה בנימין קיפר, שלא הגיע להעיד, אך הוא אישית יודע שהמצב בבית הנתבעים היה קטסטרופלי.

דיון והכרעה

15. עדויות התובע והנתבעים, היו מבולבלות, עמוסי עובדות שאינן רלוונטיות ולא בהירות.

הנתבע אינו מסביר מדוע לשיטתו, תשלום החוב חל על הנתבעת בלבד, כאשר גם לשיטתו, הכספים ניתנו לצרכי משפחתו. עם זאת, הנתבע לא אומר דבר לעניין סכומי ההלוואות הנטענות.

אוסיף ואציין, שאין לקבל מסמכים שהנתבע צרף לסיכומיו ולא הוגשו כראיה בתיק.

עוד אציין, כי השיק המקורי, המצוי בידי התובע ו/או בא כוחו לא הוצג לתיק ולא התאפשר לנתבעת לבדוק את אמיתות החתימות עליו.

16. מעדות התובע, מכתב התביעה ומתצהירו, עולה תמונה מעורפלת לגבי מצבן המשפטי של תובעות 2 -3, ניהולן, דרך מתן ההלוואות והפיקוח. הדבר הברור היחיד שעלה מעדותו הינו, שהתובע והנתבע, הם שהקימו ומנהלים את התובעות, כגמ"ח, ועושים בכספים כרצונם, ללא כל פיקוח. יתרה מכך, התובע בעדותו, כלל לא ידע לומר, מהם כספי הגמ"ח/ התובעות שהוזרמו לחשבונו הפרטי.

17. כך העיד התובע:

"ש. האם בפעמים נוספות התערבבו כספי הגמ"ח בין החשבון הפרטי שלך?

ת. לקחתי אני אישית הלוואה מהגמ"ח אבל להגיד בדיוק לאן הלך הכסף של הגמ"ח – אני לא יכול להגיד. אני יכול להגיד שהיה חלק במזומן, אבל בהחלט יכול להיות שהכספים, אחרי הכל זה כספים שלי והשותף באחריותנו גם מה שהתקבל כתרומה. יכול להיות שלא היה דיוק לאן נותב הכסף. ידענו איך להפריד על פי הזכרון ועל פי היושר שהיה בינינו.

ש. מישהו פיקח על זה?

ת. לא. זה רק שלנו בעצם.

ש. האם לפעמים נתת הלוואות מהחשבון הפרטי שלך שזה בעצם כספי הגמ"ח?

ת. לא זכור לי כזה דבר. יכול להיות.

ש. האם העברת כספים מחשבון פרטי שלך לחשבונות הגמ"ח?

ת. יכול להיות. כשהחזרתי את ההלוואות שלי.

ש. אתה זוכר כאלה מקרים פרט להלוואות שאתה לקחת?

ת. לא בדווקא. זה סיפור שהיה לפני 12-13 שנה, אני לא זוכר בדיוק.

ש. אבל ב-5 השנים האחרונות לא זכור לך כזה דבר?

ת. גם אני לא זוכר. חלקו של הכסף בוודאי ייחשב כשלי, חלקן של הפקדונות שאני חייב להחזיר. החלק של התרומות אני חייב כלפי שמיים לא לגנוב אותם אבל אין מי שיעקוב אחרי זה. אבל בודאי שזה שלי באחריותי.

ש. וגם התנהל בחשבונות הפרטיים שלך?

ת. אמרתי שלא בדווקא. הגמ"ח התנהל רובו ככולו ע"י הקופה הראשית, החשבון הראשי של גמ"ח עזר אחים. החשבון על גב השיק הוא חשבון פרטי שלי ושל אשתי."

ע' 7 שורה 18 – ע' 8 שורה 8 לפרוטוקול)

18. התובע בעדותו, לא ידע איזה מהתובעות נתנה את ההלוואות, סתר עצמו לעניין ניהול חשבונות העמותות ו/או הגמ"חים וחשבונות הבנקים שבהן נוהלו כספיהן. מה שניתן ל"דוג" מעדותו הוא, שהתובע והנתבע ניהלו במשותף גמ"חים, כספי הגמ"ח נוהלו, בין היתר, בחשבונות פרטיים על שם התובע והנתבע, והנתבע נהג לחתום על שיקים מחשבונות אלה, שנמסרו כהלוואות, כולל הלוואות לעצמו, כאשר ההלוואות שנטל הנתבע, לא היו מגובות בערבויות, להבדיל מההלוואות שניתנו לאחרים.

מעדות התובע עולה, כי הוא נאמן של כספי גמילות חסד ומנהל את עזר אחים, זאת רק על פי עדותו כיוון שלא הוצגה כל ראיה לכך. כספי הקרן הופקדו בחשבון בנק על שמו ועל שם הנתבע, שיחד עמו ניהל את קרן הצדקה בחשבון בבנק דיסקונט במשך 10 שנים. בנוסף לחשבון הבנק, היו פיקדונות שהופקדו על שם התובע לטובת גמ"ח כגון: בבנק אדנים ובבנק ירושלים, והכסף הוכנס לתכניות חסכון רשומות על שמו.

עוד עולה מעדות התובע, כי ביחד עם הנתבע, הם הקימו מיזם בשם קרן הגמ"ח, והנתבע היה שותף בגמ"ח. הקרן של עזר נישואין, "עברה" בחשבון שלו ושל הנתבע, שחתמו על השיקים כאחראים על עזר נישואין, כאשר ההלוואה ניתנה מחסדי משה. הנתבע היה שותף גם בתובעות 2 ו-3 והוא זה שחתם על כספי ההלוואה מהתובעות.

19. יתרה מכך, על פי עדותו, הנתבע הוא זה שקיבל את השיק נשוא ההלוואה דנן, שניתנה מחשבון הגמ"ח המשותף של שניהם. בהמשך עדותו, טען התובע, כי החשבון בבנק אדנים ובבנק ירושלים היה רק על שמו (של התובע), בבנק ירושלים הייתה קופת חסכון רק על שמו, ולדבריו, "אולי" היו חשבונות שנרשמו על שם שניהם. מדובר בחשבון על שמו ועל שם נתבע 2 אך הוא לא יכול להעיד בדיוק לאן נותבו כספי הגמ"חים. קופות הגמל היו בפיקוח של התובע והנתבע בלבד.

סכום השיק, נשוא תיק ההוצאה לפועל, מולא בגובה כל ההלוואות וזה נמוך מהסכום שהם חייבים בפועל.

20. השיק אינו מהווה כלל ראיה לקיום חוב של הנתבעים לתובעים ובוודאי שלא לסכום החוב. לא הוגש מקור השיק, התובעת טוענת כי חתימתה על השיק זויפה, ולכן, נטל ההוכחה הינו על התובע.

מעיון בצילום השיק, אשר מולא על ידי התובע, עולה, כי מועד הפירעון הינו ליום 10.2.06 מעדות התובע עולה, כי תאריך הפירעון מולא לאחר 3 שנים בחודשים יולי – אוגוסט 2009. כך העיד התובע:

"ש. מתי רשמת את התאריך והסכום על השיק?

ת. בשנת 2009. אולי ב-7/8.

ש. מתי הפקדת אותו?

ת. ב-7/8.

ש. זה אחרי תשעה באב או לפני?

ת. אני לא יודע להשוות בין תאריך עברי ללועזי.

ש. מבלי להודות שהצילום של השיק שהצגת בהוצל"פ אכן נאמר למקור, אני מציג בפניך את גב השיק. של מי חתימת ההסבה התחתונה?

ת. לא יודע.

ש. אתה העברת את השיק הלאה?

ת. כן.

ש. למי העברת את השיק?

ת. למשרד בישיץ.

ש. האם הסבת אותו למישהו?

ת. לא. הפקדתי אותו בחשבון שלי.

ש. שמיועד לגמ"ח ולא לענייניך הפרטיים?

ת. זה חשבון פרטי שלי. אם הייתי שם את זה לגמ"ח הם היו לוקחים את הכסף, הם הכוונה לנתבע 2, הוא היה מורשה חתימה."

(ע' 6-7 לפרוטוקול)

התובע לא הסביר בעדותו, מדוע מועד הפירעון מולא ל- 3 שנים קודם לכן.

21. בעדות הנתבע סתירות, כאשר באחת טען (ס' 23 לתצהירו), כי נטל הלוואות ובשנייה טען (ס' 12 לתצהירו)שלא יכול היה ליטול הלוואות.

בס' 23 לתצהירו טען התובע, שהנתבעת היא שנטלה את ההלוואות, כיוון שהוא, כאחד מחברי הנהלת הקופות, לא יכול היה ליטול הלוואות מהון. אלא שהתובע העיד, שהנתבע כן חתם על שיקים ולקח הלוואות מכספי הקרנות. ע' 2 שורות 19 -26 , ע' 7 שורות 7- 17 לפרוטוקול).

קיימת גם סתירה בין סעיף 4 לכתב הגנתו כצד ג', שם מפרט כי הוא זה שביקש את ההלוואות כיוון שלא מקובל שאישה חרדית תלך למנהל הגמ"ח ובין המפורט בסע' 24 לתצהירו, שם מפורט כי הנתבעת היא שפנתה לתובע והפצירה בו שיאשר לה את ההלוואות.

התובע טען שלא היו ערבים להלוואות שנטל התובע, כיוון שהוא היה שותף בקרנות ( ע' 5 שורות 19 -26 לפרוטוקול) הנתבע טען לעומת זאת, שכן היו ערבים להלוואות (ע' 22 שורות 5 – 11 לפרוטוקול)

איני מקבלת את עדות הנתבע, (ס' 21) ולפיה, בעת שנמסר השיק לתובע בביתו בקרית גת, הנתבעת הייתה עם הנתבע, והייתה אמורה לחתום על השיק. לטענת הנתבע, הנתבעת לא חתמה על השיק, כיוון ששוחחה עם אשת התובע. אילו כך היה הדבר, היה על הנתבע להעיד את אשת התובע בעניין זה.

וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.

22. לעניין סכום ההלוואה הנטענת בנספח ב' לתצהירו, התובע לא הוכיח שסכומי הלוואות אלה נתנו לנתבע ו/או לנתבעת ו/או לשניהם יחד. יתרה מכך, התובע לא ידע להעיד, על בסיס מה הוכנה הרשימה המפורטת בנספח ב' לתצהירו. העיד התובע:

"ש. מי רשם את הרשימה של כרטיס ההלוואות של הנתבעים, מתי הוא לווה ומתי הוא פרע?

ת. האמת שהפעילות היתה בעיקר שלו בתחילת הדרך, אבל הדברים שהיו שייכים אליו בהלוואות בעיקרון אני זה שרשמתי. יכול להיות שיש דברים שהוא רשם והוא עדכן אותי.

ש. הגשת רשימה, נספח ב'.

ת. הכנתי את הרשימה לפי הדפים שהוצאתי מבנק דיסקונט.

ש. בעמ' 2 יש ב-12.9.02 – 3000 ₪. איפה זה נמצא בדף החשבון?

ת. אני כבר עכשיו יכול להגיד שאני לא יודע לחשבן בין זה לזה.

ש. אבל אמרת שהכנת את זה מדפי החשבון. אז תראה לנו.

ת. אני לא רואה את זה. אולי זה נמצא בספחים. לאו דווקא הכנתי את זה לפי החשבון, אולי גם לפי הספחים.

ש. גם אני אראה לך עוד 10 כאלה, אתה תגיד שאתה לא יודע?

ת. כן.

ש. גם ב-22.2.02 יש סכום של 1300 ₪. אתה יכול להראות לי אותו בדף החשבון?

ת. אותה תשובה.

ש. וגם 3000 ₪ ב-12.11.02? וגם 1500 ב-9.3.03, וגם החזר הלוואה ב-5.4.02 בסך 4000? זאת אומרת החשבון של הגמ"ח התנהל בין חשבונות הגמ"ח לבין חשבונותיך הפרטיים. אולי בכלל ההלוואה ניתנה מהחשבון הפרטי שלך? אנחנו לא יכולים לדעת לפי הראיות שאתה מציג.

ת. הראיות נמצאות בספחים ובחשבונות הבנק של ההלוואות שהם קיבלו. גם אם יש אי דיוקים, הכל נמצא, זה מחמת שהיה מזמן.

ש. השיק שאני מציג לך, על איזה סכום הוא ניתן ולמי?

ת. לא רואים פה כלום.

ש. זה בדיוק מה שאני טוען, לשם מה הגשת את זה? ראיה למה?

ת. ...

ש. כמה חשבונות משותפים היה לך עם הנתבע"?

ת. אם אני לא טועה, זה היה החשבון היחיד. (ע' 8 – 9 לפרוטוקול)

23. מעדות התובע, לא רק שיש לקבוע כי נספח ב' אינו מהווה ראיה, ולא רק שהתובע כלל אינו יודע אם מסמך זה הוכן על ידו ו/או על ידי הנתבע ו/או על ידי שניהם ועל בסיס מה הוכן, אלא שעולה תמונה לא ברורה לחלוטין, לגבי ניהול חשבונות התובעות, רישומי הכספים שהוצאו והוכנסו לחשבון, מי חתם על השיקים, מי קיבל אותם ולמי ניתנו הכספים.

על פי עדותו, איש מלבד התובע והנתבע, לא פיקח על החשבונות והכספים.

אין כל בדל של ראיה, שהרישומים שהוגשו על ידי התובע, הינם רישומים מבוססים, ואין כל הוכחה שהנתבע ו/או הנתבעת ו/או שניהם, קיבלו את הכספים הנטענים. מה עוד, שעל פי עדות התובע, חלק מהכספים, אם לא כולם, עברו בחשבונו הפרטי ולכן אין לקבלו כראיה לעצם קיום החוב ולסכומו.

סוף דבר

התביעה לא הוכחה ולו בדל של ראיה. לא הוכח שהסכומים המפורטים בנספח ב' לתצהיר התובע בינם סכומי הלוואות שניתנו לנתבעים ו/או למי מהם.

אני דוחה את התביעה

התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאותיהם, ובנוסף הוצאות שכר טרחה בסך 7,500 ₪.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ג, 28 יוני 2013, בהעדר הצדדים.