בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

הצדדים השכילו לסיים את התיק על דרך של קדם משפט מורחב אשר שימש דיון סופי במהלכו שמע בית המשפט את התובע וכן עד ראיה מטעמו למקרה ולאחר מכן סיכמו בעל פה ובכתב.

הסכמת הצדדים ניתנה לאחר שהוברר כי מומחה בית המשפט פרופ' צינמן לא קבע לתובע נכות צמיתה בתחום האורטופדי וזאת לאחר שהתובע תמך את חוות דעתו בחוות דעת רפואית של ד"ר דניאל לפיה נקבעו לו 23% ואילו הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית לפיה לתובע לא נותרה כל נכות צמיתה.

משבחר התובע לא להעיד את פרופ' צינמן ולמעשה קיבל את חוות דעתו לא היה טעם בישיבת הוכחות והתיק הסתיים בקדם משפט מורחב כאמור.

כאן המקום לומר כי בישיבת בית המשפט מיום 20.6.12 בקדם משפט מורחב שמע בית המשפט את הצדדים והציע הצעה לסיום התיק אשר לא נתקבלה על ידי התובע.

על פי כתב התביעה המתוקן אשר הוגש על ידי התובע נפגע התובע בנסיבות כדלקמן:

ביום 17.11.05 ארעה לתובע תאונה עת נשען על המעקה שנמצא בצמוד לכביש ויצמן בנהריה בקרבת המוסד לביטוח לאומי, קרס המעקה שנשען עליו התובע וכתוצאה מקריסתו נפל התובע יחד אתו ונגרמו לו החבלות המפורטות במסמכים הרפואיים".

לאחר ששמעתי את גירסתו של התובע, שנתמכה בעדותו של המאבטח בפתח המל"ל, שאמנם לא ראה את הנפילה אך ראה את התובע שהוא שרוע על הקרקע והמעקה לצידו, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה.

אמנם היה ניסיון של הנתבעת לטעון, כי ישנה רשלנות תורמת, שכן התובע נשען על המעקה, הרגיש שהוא מתנדנד ובכל זאת המשיך להישען עד נפילתו, ואולם ניתוח גירסתו של התובע כפי שהוצגה על ידו מלמדת על כך שהתובע הספיק להישען פעם אחת עד קריסת המעקה והדבר מעיד על רשלנות ברורה ומפורשת של הנתבעת.

אצטט מעדותו שנתתי בה אמון: "לא ראיתי שהוא התנדנד (הכוונה למעקה – השופט נ.ע.) רק נשענתי עליו. לא הספקתי ממש להישען עליו והוא נפל. ברגע שרק באתי להישען עליו הוא נפל. אח"כ נפלתי עם המעקה על הכביש. נפלתי והיה לי שבר בפוביס".

אני נותן אמון בגירסה זו וכמובן יש לצפות שמעקים יהיו תקינים. מרגע שנשען התובע על מעקה והוא קרס, האחריות בעניין היא על עיריית נהריה ואין לייחס לתובע כל רשלנות תורמת בהקשר זה.

התובע יליד 1942. הוא פנסיונר, אינו עובד וסובל מנכות כללית בשיעור של 100% עקב בעיות רפואיות שונות ומגוונות, ובתוכם בעיות אורתופדיות ובעיות פרקים.

אמנם אין קשר בין ניתוח הגב העולה מתוך מסמך מד"א ובין הנפילה, ואולם הניסיון של התובע לייחס היבטים רפואיים שאינם קשורים לאירוע אלא למצב רפואי קודם, ראוי להידחות ויש לבקר את העובדה שהתובע מצא לנכון לטעון לקיומן של בעיות רפואיות כאלו או אחרות, שבסופו של דבר לא זיכו אותו בכל נכות.

אינני רואה שום הצדקה לשפות את התובע על הסכום ששילם בגין חוות הדעת הרפואית וכן על הסכום ששילם כמחצית שכ"ט פרופ' צינמן. מדובר בהוצאות רפואיות שהוצאו שלא לצורך ובמיוחד לאחר שהתקבלה עמדתה של הנתבעת בשלמותה בכל הנוגע לעניין הרפואי.

בסופו של יום מדובר בפגיעה ואין להתעלם ממנה בשורש כף יד שמאל ובאגן, כאשר באגן הודגם גם שבר.

הפיצוי המגיע לתובע צריך להיות בגין כאב וסבל וכן בגין עזרת צד ג'.

עם זאת, יש לקחת בחשבון כי התובע ממילא סובל מנכות כללית של 100% ולכן היה נזקק לעזרה בכל מקרה.

אני קובע את הפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 8,000 ₪ ובגין עזרת צד ג' בסך של 2,000 ₪.

אינני משפה את הנתבעת על סכום של 2,500 ₪ אותם שילמה בגין מחצית שכרו של פרופ' צינמן.

אינני מקבל גם את עמדתו של התובע אשר ביקש לקבוע פיצויים עונשיים כנגד הנתבעת עקב קריסת המעקה.

עלי לציין, כי כאשר הצעתי את הצעתי בפרוטוקול הישיבה מיום 20.6.12, לא שמעתי את עדות התובע ואת עדות העד מטעמו במלואה וכאשר הם נשמעו בישיבה מיום 27.9.12, מצאתי לנכון לפסוק לתובע את הסכום אותו פסקתי.

לסכום של 10,000 ₪ הנפסק לטובת התובע, יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 15% + מע"מ וכן אגרת בימ"ש אשר שולמה ע"י התובע.

סכומים אלה תשלם הנתבעת לתובע תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן בזה פטור מלא מיתרת אגרת בימ"ש החלה.

יש לסרוק את סיכומי התובע ואת תיק המוצגים לתיק ביהמ"ש.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ג, 27 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.