14 ינואר 2014

פתיח

1. לפנינו תביעתו של מר עדי סטחי (להלן: התובע), נגד מעסיקתו בתקופה הרלבנטית לתביעה, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: הנתבעת או החברה), לתשלומים שונים בגין טענות לפיטורים שלא כדין, עוגמת נפש, פגיעה במוניטין ובשם הטוב, זכות ליתרת מענק בכירים, הפרשי עמלות מכירה, בונוס שנתי, פדיון חופשה, תשלום עבור חפיפה למחליפו, והחזר ניכוי ממשכורת חודש 2/08. מלכתחילה הוגשה התביעה גם נגד מר נגה רחמני (להלן: רחמני), שבתחילת יחסי העבודה שימש בתפקיד מנהל בנתבעת ואחר כך בתפקידים בכירים אחרים, ואביו - מר לוי רחמני - החזיק בעיקר מניותיה, אולם, נתבע זה נמחק על פי החלטת כב' הרשם גלם, כתוארו אז, כבר ביום 23.6.10.
2. להלן נפרט את העובדות הרלבנטיות לענייננו, כפי שהוכחו בפנינו, ועיקר טענותיהם של הצדדים, ולאחר מכן נדון ברכיבי התביעה, כסדרם.

העובדות ותמצית טענות הצדדים

1. התובע עסק בתחום הביטוח מאז שנת 1985, ולפני עבודתו בנתבעת עבד כמנהל מחוז חיפה והצפון של הכשרת הישוב, חברה לביטוח (להלן: הכשרת הישוב). לטענת התובע, הוא הצליח מאד בתפקידו ורחמני שכנע אותו לעבור לעבוד בנתבעת, כמנהל מחוז חיפה והצפון (להלן: המחוז או המחוז הצפוני).
2. ביום 2.12.02 נחתם הסכם עבודה בין הצדדים [תצהיר התובע - ת/4, נספח 3 (להלן: הסכם העבודה או ההסכם); וכן תצהיר מנהל אגף משאבי אנוש בנתבעת, מר ישראל דרור (להלן: דרור) - נ/4, נספח א']. התובע טוען, כי במהלך המו"מ, בינו לבין רחמני, הוא התנה את מעברו לנתבעת בתשלום מענק בכירים בסך 217,500 ₪, שהיה עתיד לקבל מהכשרת ישוב ביום 30.6.04, אילו המשיך לעבוד אצלה, בהתאם למסמכים שהציג בפני רחמני, ורחמני הסכים לכך. אלא, שכאשר הגיע התובע לחתום על הסכם העבודה ראה שהוא אינו כולל התחייבות זו, ורחמני הסביר לו שהזכרת המענק בהסכם תיצור עבורו בעיה מול בעלי תפקיד מקביל בחברה, לכן, התחייב אישית לשלמו לתובע במועדי תשלום הבונוס השנתי. לטענת התובע, על בסיס התחייבות זו של רחמני הוא חתם על הסכם העבודה. הנתבעת, מאידך, מכחישה את טענתו של התובע, וטוענת, כי תנאי העסקתו סוכמו בהסכם העבודה בלבד.
3. התובע החל לעבוד בנתבעת, כמנהל המחוז הצפוני, ביום 1.2.03. לטענת התובע, כאשר החל עבודתו בנתבעת קיבל לידיו מחוז כושל ומפסיד, והוא הביאו להיקף מכירות גבוה. התובע צירף מסמכים שונים המוכיחים, לדעתו, כי ניהל את המחוז בהצלחה ואף קיבל על כך תשבחות, וביניהם נתונים שונים על מכירות החברה, שהנתבעת טענה שהצגתם מפרה את חובתו לשמור סודיות; דוא"ל מיום 12.2.03 ממר שלמה מילר, עובד בכיר לשעבר בנתבעת (להלן: מילר), לרחמני, בו כתב שעושה רושם שהתובע התחיל את עבודתו ברגל ימין; אות 100% נוכחות בעבודה לשנת 2004 ולשנת 2005; דוא"ל מיום 16.1.05, מרחמני לתובע, בו ציין שעבודת המחוז בשנת 2004 היתה מרשימה והתובע עומד בראש צמרת המוכרנים בחברה; והודעה על מענק, כהערכה על מאמצי התובע בשנת 2006 [ת/4, נספחים 9-4; התחייבות התובע לשמירת סודיות - נ/4, נספח ו'].
4. לפי פרסום שהציג התובע - ולא נסתר - בעקבות הרשעת רחמני ואביו בפרשת "קרטל חברות הביטוח", בשנת 2005, המפקח על הביטוח השעה את רחמני מעסקי הנתבעת, ייעוץ לה וקיום קשר עסקי עמה ל-3 שנים, 1.10.05 - 30.9.08, והתיר לו לדון עם המנכ"ל הנכנס, אהרון מרקוביץ' (להלן: המנכ"ל או מרקוביץ'), על ביטוח משנה ובנוגע ללקוחות גדולים של החברה, עד 31.12.05.

בנוסף, לא נאסר על רחמני להמשיך לכהן כמשנה למנכ"ל חברת האם, ולא הוטלו עליו מגבלות לגבי עסקי ביטוח, שאינם קשורים לנתבעת, לרבות סוכנויות הביטוח וקרנות הפנסיה של החברה האם [הפרסום: ת/4, נספח 10]. התובע טוען, כי - בפועל - בתקופת המניעות רחמני התערב בניהול הנתבעת, בניגוד לקביעת המפקח, לרבות באמצעות עובדים הנאמנים לו.

1. ביום 2.1.07 התובע פיטר את אחת מעובדות המחוז - גב' שוש בן עטר (להלן: בן עטר). לפי תכתובת דוא"ל שצירף, היה זה בעקבות תלונות שקיבל על תפקודה של בן עטר, למרות שיחות שניהל איתה על כך בעבר, ולאחר שפנה בעניין אל דרור, גב' חנה כרמל, ראש תחום משאבי אנוש (להלן: כרמל), מנהל האגף האלמנטרי, מר גיורא פלונסקר (להלן: פלונסקר), ומרקוביץ', ונענה על ידי פלונסקר, כי אם לא תהא ברירה התובע יצטרך להחליפה. על מכתב הפיטורים לבן עטר חתומה כרמל [ת/4, נספח 14].

ביום 16.1.07 בבוקר, פלונסקר העביר למרקוביץ' דוא"ל, עם העתק לדרור, לפיו - בעייתי להשאיר את בן עטר בעבודה, כאשר התובע וראש הצוות מתנגדים לכך, ואפשר לתת לה תקופת ניסיון נוספת בתנאי שזה יהיה בהסכמה [ת/4, נספח 16]. בערב אותו יום התובע העביר דוא"ל לרחמני, עם המסמכים הקשורים לפיטוריה של בן עטר, לקראת פגישתם למחרת, ורחמני השיב שהנושא אינו בתחום טיפולו או אחריותו [ת/4, נספחים 14 ו-15]. למחרת, השיב מרקוביץ' לפלונסקר שבהמשך לשיחתם הוחלט לתת לבן עטר תקופת ניסיון של 3 חודשים והוא מבקש את מעורבותו ומעקבו לגבי התאמתה [ת/4, נספח 16].

1. לטענת התובע, בן עטר קיבלה את פיטוריה בצער, אך, בהבנה, ולמרות זאת כעבור יומיים דרור הזמין אותו ואת פלונסקר לפגישה עמה בה העלתה השגות נגד הפיטורים והיה אמור להיערך דיון ענייני, אלא, שדרור אמר שאין בכך צורך, כי רחמני כבר הורה על החזרתה לעבודה. לטענתו, הוא התרעם על כך ודרש להיפגש עם רחמני, ולשם כך העביר אליו את הדוא"ל האמור, אבל, הפגישה לא הועילה ובהמשך יצאה הנחיית המנכ"ל, לקבוע תקופת ניסיון של 3 חודשים. בתגובה, הוא הודיע לדרור שהמצב מאלץ אותו להתפטר, דרור ביקש ממנו להימנע מכך והציע שהתובע יצטרף לפגישה עם בן עטר.

התובע הסכים ובפגישה דרור הציע לבן עטר לחזור, היא אמרה שתשקול זאת ולבסוף בחרה לא לחזור לעבוד בחברה. לטענתו של התובע, כתוצאה מכך רחמני החל להתנכל לו ולנסות להכשילו בתפקידו, החל לבקר במחוז בתדירות גבוהה בהרבה, התעלם מהישגיו והרבה בטענות כלפיו שרובן היו לא ענייניות וחסרות בסיס. כן הוא טוען, כי במקביל לכך החלו בכירים בנתבעת להתנכל אליו - למשל, פנית מחלקת הביקורת, לגבי ביטוח צי משאיות ולגבי העסקת אחיו כסוכן, או פנית סמנכ"ל הכספים דאז, בתפוצה רחבה, תוך העלאת טענות כלפיו בנוגע לחידוש פוליסות למבוטחים עם יתרות חוב.

1. זאת ועוד, לטענת התובע - בסמוך לפגישתו עם רחמני, ביום 17.1.07, נודע לו שהנתבעת פנתה לחברת השמה, כדי למצוא לו מחליף (ממכר שלו אליו פנו כמועמד), אך, כשבירר עם המנכ"ל הוא הכחיש את הדברים. לטענתו, במקביל הופצה שמועה שעומדים לפטרו, וגם את זאת המנכ"ל הכחיש.
2. ביום 11.6.08 המנכ"ל הודיע לתובע על פיטוריו. לאחר ההודעה, התובע נפגש עם דרור, אשר הוציא לו, בנוכחותו, מכתב פיטורים, שתוכנו כדלקמן [ת/4, נספח 19; נ/4, נספח ח' (להלן: מכתב הפיטורים)]:

"א. בהמשך לפגישתך עם מר אהרון מרקוביץ' הנני להודיעך כי הוחלט על סיום עבודתך באיילון חברה לביטוח.

ב. סיום עבודתך ותום יחסי עובד מעביד יהיו על פי הסכם העסקתך.

ג. גמר חשבון על כל המגיע לך על פי חוק נערוך לקראת מועד תום יחסי עובד מעביד ועל כך תקבל הודעה מתאימה.

ד. אנו רוצים להודות לך על תקופת עבודתך באיילון חברה לביטוח ולאחל לך הצלחה בכל דרך בה תבחר."

1. בעת מסירת מכתב הפיטורים לתובע, דרור ערך מזכר בו נכתב שהסביר לתובע שפוטר בגלל שהחליט לתת בונוסים בניגוד למדיניות החברה ולאחר שניתנו לו בעבר התראות [במקום המילה "הנחיות", שנמחקה לבקשת התובע [עדות דרור -עמ' 116, ש' 1; התובע אישר שיחה זו - עמ' 74, ש' 13].

כן נרשם במזכר של דרור, שהתובע הודיע שהוא מכבד את ההחלטה ורק מבקש לקבל את המגיע לו מבחינה כספית [נ/4, נספח ט'; (להלן: המזכר)].

1. התובע טוען - כי הודעת הפיטורים נמסרה לו באופן פתאומי, לאחר ישיבת הנהלה רגילה בתל-אביב בה השתתף. לטענתו, הוא שאל את המנכ"ל מה הסיבה לפיטוריו והמנכ"ל השיב שהנהלת החברה החליטה להמשיך ולהתפתח במחוז באמצעות מנהל אחר. בשל התשובה המתחמקת התובע חזר על שאלתו, וציין שהוא מבצע את תפקידו בהצלחה, והמנכ"ל השיב שזו לא החלטה שלו, אלא, של רחמני, ושהוא באופן אישי ניסה למנוע את הפיטורים ומצר על כך. כן אמר המנכ"ל שאינו מכיר את מחליפו של התובע - מר יצחק בן שימול (להלן: המחליף או בן שימול), ונפגש איתו רק כאשר זומן על ידי רחמני לחתום על הסכם העסקתו. לטענת התובע, הוא הבין שפיטוריו נקבעו על ידי רחמני ולמנכ"ל אין שיקול דעת בנושא, לכן, לא התווכח עמו על הפיטורים ורק ביקש שיפנה לרחמני, כדי שיכובדו ההתחייבויות כלפיו.
2. עוד טוען התובע, כי בהמשך הפגישה הסכים לבקשת המנכ"ל, לבצע חפיפה עם מחליפו בתמורה למשכורת חודשית נוספת, ולבקשתו שלא לפרסם את דבר פיטוריו עד למחרת, לאחר שהמנכ"ל יגיע למשרדי המחוז בנשר ויודיע להם זאת, כשבמקביל תועבר לסוכנים הודעת דוא"ל. לאחר שהתובע ביקש לקבל מכתב פיטורים, והופנה על ידי המנכ"ל אל דרור, התובע ניסה לדלות מדרור את סיבת הפיטורים, אך, הלה השיב שאינו מעורב בכך ואינו יודע את הסיבה.
3. לטענת התובע, רחמני בחר באופן אישי את המחליף, אשר פוטר מחברת הביטוח "הראל", ניהל עמו מו"מ וסיכם את העסקתו בנתבעת, ומיד בסמוך פוטר התובע. לטענתו, מספר ימים לפני שפוטר, הוא פגש במקרה במשרדי הנהלת החברה בתל-אביב את בן שימול, שהיה מכר שלו, לאחר שהתובע יצא מפגישה עם המנכ"ל ובן שימול יצא ממשרדו של רחמני. בן שימול היה מופתע ונבוך, מיהר להסתלק, ואחר כך התקשר לתובע ואמר שהתובע לא מבין מה עובר עליו, שהם חברים ושהתובע יתכונן, וכשהתובע שאל האם סגר עם רחמני - בן שימול ענה שלא ישאל אותו שאלות קשות.
4. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת - כי התובע פוטר כיוון שלאחר שכבר קיבל התראות בעבר, הוא המשיך להפר את הכללים הנהוגים בחברה וההנחיות שקיבל, ובניגוד להחלטת המנכ"ל הורה על תשלום בונוסים לעובדים. פעולה זו היתה הפרה חוזרת של חובת האמון, כללי החברה, וכללי המשמעת בחברה.

את ההפרות הקודמות הנתבעת ייחסה למספר מקרים, שתוארו על ידה כך:

האחד - בחודש 8/05, לערך, התובע בחר להעביר את תיק הביטוח של עיריית נשר לידי אחיו, מתוך 150 סוכנים העובדים עם המחוז, היא ראתה זאת בחומרה והתובע נקרא לבירור אצל רחמני [דוא"ל מרחמני לתובע - נ/4, נספח ב'].

השני - התובע נהג באופן שיטתי לתת הנחות לביטוח של צי משאיות, ודו"ח הפקת הלקחים מטעם הביקורת הפנימית של החברה קבע שפעולה זו אינה ראויה [נ/4, נספח ג'; (להלן: דו"ח הביקורת)].

השלישי - התובע התעמר בגב' רחל פרנק (להלן: פרנק) - עובדת ותיקה ומסורה שהיתה ממונה על הגביה תחת פיקוחו, חלתה במחלה קשה והיתה צריכה לשתות מים, ולאחר ישיבה כלשהי כשיצאה ממשרדו, אף אמר שכדאי שתשתה עכשיו מים כדי שלא תמות [הודעת דוא"ל בעניין זה, מיום 8.9.03, ממר מוטי שפירא, ששימש בעבר מנהל המחוז (להלן: שפירא), אל רחמני - נ/4, נספח ו'].

הרביעי - התובע התעמר בעובדת נוספת, גב' חנה כהן (להלן: כהן); [דוא"ל בעניין, מיום 8.9.04, מרחמני לתובע - נ/4, נספח ה'].

1. עוד נטען על ידי הנתבעת - כי בעת מסירת מכתב הפיטורים דרור הבהיר לתובע את הנימוקים לפיטוריו, כפי שרשם גם במזכר, התובע קיבל בהבנה את פיטוריו, לא השיג עליהם ואף הסכים לבצע חפיפה למחליפו, וביקש רק לקבל פיצויים מוגדלים. לטענתה, התובע עסק בתפקיד ניהולי בכיר, שדרש רמת אמון גבוהה, ושיתוף פעולה בינו לבין המנכ"ל, וידע, כי בהיעדרם לא ניתן להעסיקו.
2. בערב בו נמסרה לתובע הודעת הפיטורים, המנכ"ל הוציא הודעה למנהלי החברה, שבימים הקרובים התובע יסיים עבודתו, וההנהלה מודה לו על שירותו המסור ומאחלת לו הצלחה בהמשך דרכו. כן נאמר בהודעה שמחליפו של התובע הוא בן שימול, שעבד בעבר בנתבעת וחזר אליה לאחר שעבד ב"הראל", והוא יכנס לתפקידו כבר ביום ראשון הקרוב - 15.6.08 [ת/4, נספח 20(1)].

למחרת הוציא המנכ"ל הודעה דומה לסוכני החברה [ת/4, נספח 20(2)], ובהמשך היום כונסה אסיפת עובדים, בה עדכן אותם המנכ"ל על חילופי מנהל המחוז.

1. התובע טוען - כי המנכ"ל פעל בניגוד לסיכום עמו, ובשל ההודעה בערב הפיטורים הוא החל לקבל טלפונים מחברי הנהלה ועובדים, שהביעו פליאה על הפיטורים, כבר במהלך נסיעתו חזרה לביתו. כמו כן, לטענתו, ההודעה לסוכנים נמסרה בטרם כונסה אסיפת העובדים, אך, הם סיפרו זאת לעובדים והחלה המולה במשרדי המחוז, לכן, הוא עדכן על פיטוריו את ראשי הצוותים, אשר הביעו תדהמה וכעס.

עוד טוען התובע, כי באסיפת העובדים המנכ"ל כלל לא זכר את שם מחליפו, וכאשר נשאל על ידי העובדים לסיבה למהלך הוא השיב שהמחוז, אכן, מצליח, אבל. הוחלט להמשיך עם מנהל אחר. בארוחת הצהרים באותו יום המנכ"ל הבהיר לתובע, שוב, שהוא אינו מכיר את המחליף, ולא היה מעורב בהליך בחירתו. לאחר מכן פנה אל דרור מפקח הרכישה, מר מאיר גרין (להלן: גרין), כנציג העובדים, בכדי לארגן מסיבת פרידה לתובע, כמקובל במחוז, ודרור אישר זאת ללא מגבלת תקציב ובהמשך אף נקבע מועד ומקום לקיום המסיבה.

1. ביום 15.6.08 פורסם בעיתון "חדשות ביטוח" מינויו של בן שימול למהל המחוז, במקום התובע [ת/4, נספח 21].
2. ביום 19.6.08 התקיימה פגישה בין התובע ורחמני. לטענת התובע - היה זה בעקבות שיחת טלפון מרחמני, ביום 13.6.08, בה אמר לו רחמני שהוא יודע שעוברים עליו ימים לא קלים והציע שיפגשו. בתחילת הפגישה רחמני אמר לתובע שדווח לו שהתובע מתנהג באצילות ומעביר למחליפו חפיפה כראוי. התובע התרעם על הפיטורים והדרך בה נעשו, טען שהם היו שלא כדין והוא יכול למנוע אותם, אך, מעדיף להגיע להסכמה בדבר תשלום הכספים שמגיעים לו, לרבות מענק הבכירים והארכת תקופת ההודעה המוקדמת, כדי שימצא מקום עבודה אחר. הנתבע רשם זאת והפנה את התובע אל דרור. ביום 22.6.08 התובע עדכן את דרור על פגישתו עם רחמני ודרור הביע דעתו, כי ניתן לסיים את יחסי העבודה ברוח טובה.
3. ביום 24.6.08 התובע העביר לדרור מכתב, לפיו - בהמשך לפגישתו עם רחמני, ביום 19.6.08, ולבקשתו של דרור, מיום 22.6.08, מתוך הרצון המשותף שהובע להשיג פשרה ללא צורך בפניה לבית-הדין, הוא מפרט את הנושאים שיש להסדיר, כדלקמן:

* קביעת מועד סיום יחסי העבודה ב-31.1.09 תוך שמירת כל תנאי העסקתו ללא עבודה בפועל וללא ניכוי חופשה;

* תשלום פיצויי פיטורים בשיעור 200%;

* תשלום תגמול בכירים בסך 220,000 ₪, כפי שהובטח לו על ידי רחמני, בעת קבלתו לעבודה בנתבעת;

* תשלום הפרשי עמלות, בגין מכירות ביטוח חיים, על פי הסכם העבודה, בסך 160,000 ₪ נכון לחודש 5/08, בתוספת הפרשות סוציאליות והפרשי ריבית והצמדה;

* תשלומי בונוס שנתי, בגין השנים 2008-2006, לפי 2 משכורות לכל שנה, בהפחתת 20,000 ₪, ששולמו על חשבון שנת 2006;

* החזר ניכוי 6,000 ₪ ממשכורת 2/08;

* החזר 52 ימי חופשה, שנוכו בעת נסיעות בתפקיד;

* עריכת פרידה מכובדת מהעובדים וסוכני המחוז;

* התחייבות הדדית להימנע מפגיעה בשם הטוב;

* שמירת האפשרות למיזמים משותפים בעתיד.

בסיום המכתב התובע ציין, כי פנייתו נועדה להגיע להסכמה, שתייתר את הצורך לפנות לערכאות למיצוי זכויותיו, כולל ביטול הפיטורים, וביקש תשובה עד ליום 30.6.08 [ת/4, נספח 22; נ/4, נספח י'; (להלן: המכתב מיום 24.6.08)].

הנתבעת טוענת, כי התובע דרש במכתב מיום 24.6.08, דרישות חסרות שחר, שאינן מעוגנות בהסכם העבודה, וכי רק במכתב זה, שהועבר אליה לאחר שבועיים ממועד הפיטורים, התובע העלה - לראשונה - השגות בנוגע אליהם, לאחר שבתחילה קיבל אותם בהבנה.

1. בעקבות המכתב מיום 24.6.08 הורתה הנתבעת לבטל את מסיבת הפרידה, שהיתה אמורה להיערך לתובע. התובע טען, כי נאסר על עובדי המחוז אף לדבר עמו, וכן לערוך לו מסיבת פרידה עצמאית על חשבונם, אבל, לפי תצהירו של גרין, שהעיד מטעמו, כעבור מספר ימים המנכ"ל התקשר אליו וחזר בו מהאיסור, אלא, שגרין הבין שהחברה לא רואה זאת בחיוב וויתר על עריכת המסיבה. אנו סבורים, כי - כפי שעולה מתמליל שיחת השימוע, עליה יפורט בהמשך - לא היה איסור על קשר אישי בין העובדים לבין התובע, אולם, הם הוזהרו שלא לדון עמו בנושאים עסקיים ומקצועיים; ואילו לגבי מסיבת הפרידה - הנתבעת ביקשה לדחותה עד לאחר שיגיעו להבנות, ככל שאכן תסתיים העסקתו של התובע [התמליל - ת/4, נספח 26, עמ' 20, ש' 13 ואילך].
2. ביום 25.6.08, דרור שלח לתובע מברק, בו נאמר שלמרות בקשותיו התובע ממשיך להחזיק בניירת וחפצים ששייכים לנתבעת, לרבות מחשב נייד, והוא מתבקש להחזירם באופן מיידי [ת/4, נספח 23(1)].

ביום 26.6.08, דרור שלח לתובע מברק נוסף, לפיו - לאור טענות התובע, לגבי פיטוריו, הוחלט לשקול אותם מחדש, והוא זומן לישיבה, ביום 29.6.08, בה ישמיע את השגותיו. עוד הובהר שלאחר שתתקבל החלטה סופית, וככל שיהיה בכך צורך, הנתבעת תעביר אל התובע את עמדתה בנוגע לדרישותיו הכספיות, ושהזמנה זו אינה מאיינת את הדרישה שהתובע יחזיר כל חומר השייך לה לרבות המחשב הנייד, שמכיל חומר עסקי רגיש [המברק - ת/4, נספח 23(2); נ/4, נספח י"א].

לטענת הנתבעת - בעקבות מכתב התובע מיום 24.6.08, והטענה המשתמעת ממנו בעניין הפיטורים, מצאה לנכון להודיע לו על נכונות לשקול מחדש את הפיטורים ובטרם תגבש עמדתה יוזמן לישיבת שימוע, בה יוכל להעלות טענותיו.

התובע השיב עוד באותו יום, כי אינו יכול להגיע בהתראה כל כך קצרה וביקש לדחות את הפגישה ליום 1.7.08 [ת/4, נספח 24]. בעקבות זאת, נראה שהתקיימה שיחת טלפון בין התובע לבין דרור, בה תואמה הפגישה למועד זה. התובע טוען, שבשיחה שאל את דרור אם תהיה לו הסמכות להגיע להסכמות, בעניין במכתבו מיום 24.6.08, ודרור השיב בחיוב.

1. ביום 29.6.08 התובע שלח לדרור מכתב, לפיו - בהמשך לשיחתם הטלפונית, בה דרור אמר לו שלפי הוראת המפקח על הביטוח עליו להחזיר מייד את המחשב הנייד, אחרת, דרור יאלץ להגיש תלונה במשטרה, התובע מודיע שניתן להגיע לקחת את המחשב בכל שעה (בתנאי שיתואם עמו), או שהוא יביא אותו לפגישה ביום 1.7.08, לפי העדפתו של דרור [ת/4, נספח 25]. לטענת התובע - המחשב הנייד, אכן, נלקח מביתו באותו יום.
2. ביום 1.7.08 התקיימה הפגישה במשרדי הנתבעת (להלן: השימוע), בה נכחו התובע, דרור, ומבקר פנימי של הנתבעת - רו"ח יהודה מנדלבאום (להלן: המבקר), ודרור ערך תרשומת של הדברים שעלו במהלכה [נ/4, נספח י"ב]. התובע הקליט את השימוע וצירף לתצהירו תמליל של הפגישה [ת/4, נספח 26; (להלן: התמליל)].
3. על פי התמליל והתרשומת, בתחילת השימוע דרור הזכיר את העניין של חלוקת העמלות, ואמר לתובע שהוחלט לשמוע אותו גם על ידי המבקר, שאינו מעורב ואינו מכיר את הנושא, ולשקול מחדש את פיטוריו ואולי להחזירו לחברה, גם אם לא לאותו תפקיד. התובע אמר שהוא מאוכזב, כיוון שוידא מבעוד מועד שפגישה נועדה לסכם את תנאי עזיבתו, אך, זהו ניסיון לערוך שימוע בדיעבד לאחר שבשיחת הטלפון שערך עם רחמני הוא הבהיר לרחמני שנפל בפיטוריו פגם טכני, של אי עריכת שימוע ושאילולא השיחה היה פונה לבית הדין, למניעת הפיטורים, ושבכל מקרה אין טעם לקיים "שימוע", שכן, כבר הובא לו מחליף.

התובע התייחס בקצרה לעניין אחיו, טעויות שיתכן שעשה בעבודתו, וחלוקת העמלות לעובדים, וטען ששנתיים מנכ"ל החברה "ממרר את חייו" ובודקים אותו בזכוכית מגדלת על כל צעד ושעל, שהוא מנהל מצליח ולא היתה סיבה אמיתית לפטרו - שהרי, המשיך לעבוד בחברה זמן רב, ופוטר רק לאור סיום עבודתו של בן שימול ב"הראל".

עוד טען התובע שהיעדר סיבה לפיטורים, והאופן בו בוצעו - במפתיע לאחר ישיבת הנהלה - הביאו לפגיעה קשה בשמו הטוב.

וכן, שלאחר שהעביר את דרישותיו הכספיות הנתבעת פעלה כלפיו בתוקפנות - למשל, בעניין החזרת המחשב וקשריהם של עובדי המחוז איתו, ושלמרות הכל הוא מכבד את ההחלטה ורק רוצה להסדיר את הנושאים הכספיים ועריכת פרידה מכובדת, ולסיים את יחסי העבודה ברוח טובה.

על אף דבריהם של דרור והמבקר, כי קודם תיעשה בחינה מחודשת של העניין, והם יעבירו את הדברים להנהלה, וכי הדבר הובהר לתובע מבעוד מועד, התובע חזר על שהוא מעונין רק לדון באופן סיום עבודתו.

1. נעיר, כי עותק של ההקלטה עצמה לא נמסר לבית-הדין, ובתמליל שצירף התובע לתצהירו, דבריו של דרור בתחילת השימוע לא הובאו במלואם, אלא, רק בחלקי משפטים ומילים בודדות, ונרשם, כי היו רעשי הקלטה [התמליל: עמ' 5, ש' 12 ואילך]. במהלך חקירת התובע ב"כ הנתבעת השמיע את ההקלטה, שמסר לו ב"כ התובע, ואכן, לא ניתן היה לשמוע בבירור את הדברים [עמ' 82, ש' 13-7]. בקשתו של ב"כ התובע להציג "תמליל משופר", שהועלתה במפתיע תוך חקירתו של דרור - נדחתה [החלטה בעמ' 125-124].
2. התובע טוען - כי בשימוע לא ניתן לו הסבר לפיטוריו, וכי הוא נוהל על ידי גורמים שהיו חסרי סמכות לקיימו ולדון בדרישותיו, בעוד שרחמני - שלטענתו, עמד מאחוריהם - לא נכח. לטענת הנתבעת - השימוע קוים בפני ועדה שהוקמה לשם כך, והורכבה מדרור וממבקר הנתבעת, שלא היה מעורב בעניין, וניתנה לתובע אפשרות להשמיע את עמדתו, לאחר שהובהרו לו הסיבות לכוונה לפטרו.
3. למחרת, 2.7.08, התובע שלח לדרור מכתב, וטען שהתאכזב מכך שבניגוד להבטחת דרור, בשיחתם נטלפונית לפני הפגישה, לא היה ניסיון לפשרה, אלא, העמידו אותו ל"שימוע", ואמר שהוא מבין שנהגו כך לפי יעוץ משפטי, אבל, הוא לא התייצב לשימוע, אלא, לניהול מו"מ. כן טען התובע, במכתב זה, שהיה מקום לקיים שימוע לפני ההחלטה על הפיטורים, והשימוע שכביכול נערך היה רק למראית עין, כיוון שפיטוריו הינם עובדה מוגמרת ואין כוונה אמיתית לשקול את המשך עבודתו. עוד הוא טען, שגם בישיבת השימוע לא ניתן הסבר ענייני לפיטוריו, וסיים בכך שימתין לקבלת תשובה עד למחרת, כפי שנאמר לו בפגישה, בתקווה שהעניין יסתיים בדרך של פשרה [ת/4, נספח 27; נ/4, נספח י"ג].
4. ביום 3.7.08 השיב דרור לתובע, בכתב, כי הפגישה אליה הוזמן התייחסה רק להשגותיו בעניין הפיטורים, וזה הובהר לו מבעוד מועד, וכי הוסברו לתובע הנימוקים לפיטוריו, לרבות ההתראות בנוגע להפרות המשמעת שלו והתנהגותו בניגוד לכללי הנתבעת, כאשר קבע תשלום בונוס לעובדים בניגוד להוראות המנכ"ל, והוא השמיע את מלוא טענותיו. עוד נטען במכתבו של דרור, שהנתבעת צירפה אל דרור את המבקר, שלא היה מעורב, ושניהם דנים בעניין לאחר ששמעו את טיעוני התובע. כמו כן, ניתנה לתובע הזדמנות נוספת לשמוע את הנימוקים לפיטוריו, ביום 6.7.08, ולהשמיע שוב את טענותיו, ביום 8.7.08, והובהר שהתחשבנות סופית תיערך, אם בכלל, רק לאחר שיודיעו לו סופית את ההחלטה לגבי המשך עבודתו בחברה, לרבות בתפקידים אחרים [ת/4, נספח 28; נ/4, נספח י"ד].
5. ביום 6.7.08 התובע לא הגיע לפגישה שנקבעה, ולפיכך דרור שלח אליו מכתב, לפיו התקשר לברר זאת עמו והתובע אמר שהכל ברור לו והוא אינו מעוניין בפגישה ובשימועים, אלא רוצה רק לדון בנושאים הכספיים. עוד נאמר במכתב, כי למרות שלא סברו שיש טעם בפגישה נוספת לאחר שכבר הסבירו לו את הנימוקים לפיטורים והוא כבר העלה את טיעוניו נגדם, הפגישה נקבעה בכדי לתת לו הזדמנות נוספת להשמיע את טענותיו לאור ההשגות שהעלה לאחר השימוע, אך התובע בחר שלא להגיע אליה. לפיכך, לאחר ששמעו את דבריו בהרחבה, מנכ"ל החברה ידון שוב בעניין הפסקת עבודתו או העברתו לתפקיד אחר, והחלטה סופית תימסר לו בקרוב [ת/4, נספח 29; נ/4, נספח ט"ו].
6. ביום 9.7.08 דרור שלח לתובע מכתב נוסף, לפיו - דרור והמבקר בחנו לעומק את רצף הבעיות שהתעוררו, מצד אחד, והישגיו של התובע, מצד שני, והגיעו למסקנה בדבר הפסקת העסקתו של התובע בנתבעת ביום 13.7.08. התובע נדרש להשיב במועד זה את כל הציוד שהועמד לרשותו, לרבות הרכב והטלפון הנייד, ונאמר שבמשכורת 7/08 יבוצע גמר חשבון, בו ישולם כל המגיע לו, כולל תשלום עבור הודעה מוקדמת, ובימים הקרובים יקבל תשובה למכתבו מיום 24.6.08 [ת/4, נספח 30; נ/4, נספח ט"ז (להלן: מכתב הפיטורים הסופי)].
7. התובע מכחיש את הטענה במכתב הפיטורים הסופי, לפיה - נמסרו לו הסיבות לפיטורים ונשקלה העסקתו בתפקיד הולם אחר, ובנוסף טוען, שבניגוד לאמור במכתבו של דרור מיום 6.7.08, לפיו - המנכ"ל יקבל את ההחלטה בנוגע להמשך העסקתו, על פי מכתב זה - דרור והמבקר הם שקיימו התייעצות והגיעו למסקנה בדבר הפסקת עבודתו בחברה. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת - כי דרור והמבקר דנו בעניין עם המנכ"ל, והגיעו למסקנה שאין מקום להעסיק את התובע בחברה או בחברה אחרת של הקבוצה.
8. ביום 10.7.08, ב"כ התובע שלח לנתבעת מכתב, בו נטען, כי הסיבה האמיתית לפיטוריו של התובע היא חזרתו של רחמני לניהול החברה; כי פוטר מספר ימים לאחר שהתקבל לעבודה מחליפו, ללא שימוע ומבלי שנמסר לו כל הסבר לפיטורים; כי לא נלקח בחשבון שהוא מפרנס משפחה גדולה; כי הפיטורים הוצגו בפני העובדים והסוכנים באופן מביש והיעדר סיבה לפיטורים גרר שמועות והכפשת שמו הטוב של התובע; שדרשו ממנו להחזיר את הרכב והטלפון הנייד למרות שהוא זכאי להמשיך ולהשתמש בהם, לפי הסכם העבודה. בסיומו של המכתב נדרשה הסדרת הנושאים שצוינו במכתבו של התובע מיום 24.6.08 [ת/4, נספח 31, נ/4, נספח י"ז].
9. התובע סיים עבודתו בנתבעת ביום 13.7.08.
10. באותו יום דרור שלח לתובע מברק, לפיו - ביום 9.7.08, בהודעה על סיום עבודתו ב-13.7.08 במקביל לתשלום הודעה מוקדמת 0מכתב הפיטורים הסופי), נאמר לו גם שעליו להחזיר ציוד, מיידית, ולא תהינה התראות נוספות [ת/4, נספח 32]. לטענת התובע - בלילה הגיעו לביתו 3 גברים, שהציגו עצמם כנציגי הנתבעת ודרשו את מפתחות הרכב ששימש אותו, וכשהתנגד ואמר שהרכב ברשותו כדין והוא זכאי להמשיך להשתמש בו, הזמינו גרר והרכב נלקח. לדבריו, בגלל ההמולה התעוררו השכנים וגם ילדיו, וראו כיצד נלקח ממנו הרכב, כאילו היה פושע שמחזיק בו שלא כדין, למרות שבא-כוחו הבהיר במכתבו לנתבעת, שלפי הסכם העבודה הוא זכאי להמשיך להשתמש ברכב ובטלפון הנייד.
11. ביום 14.7.08 או 15.7.08, דרור שלח לתובע מכתב תשובה למכתבו מיום 24.6.08 [ת/4, נספח 34; נ/4, נספח י"ח - עם הבדלי ניסוח קלים (להלן: מכתב התשובה)], ולפיו:

* יחסי העבודה הסתיימו ביום 13.7.08 ולתובע תשולם "הודעה מוקדמת";

* פיצויי פיטורים ישולמו כחוק, ולפי סעיף 3.3 להסכם העבודה;

* אין התחייבות לשלם לתובע תגמול בכירים ואין אסמכתא להתחייבות כזו;

* גמר חשבון, לגבי הפרשי עמלות מכירות בביטוח חיים, יהיה בהתאם לזכאותו, לפי סעיף 5.5 להסכם העבודה;

* לפי סעיף 6.4 להסכם העבודה בונוס שנתי נתון לשיקול דעתו של המנכ"ל, לכן, זה לא חיוב מוחלט לתשלום;

* לגבי הניכוי ממשכורתו - כשהתובע היה בחו"ל הוא נתן לבנו להשתמש במחשב הנייד, בניגוד להוראות החברה ודרישות אבטחת מידע מטעם המפקח על הביטוח, וסכום השימוש שנעשה, לא לצורכי החברה, עמד על 6,000 ₪, והתובע התנצל והסכים לשאת בכך;

* לתובע הובהר, שהוא יוצא לחו"ל על חשבון ימי חופשתו, לא מדובר בנסיעות בתפקיד, ודרישתו מועלית לראשונה וחסרת תם לב;

* בנסיבות שנוצרו, אין מקום למחווה של ערכת מסיבת פרידה;

* לגבי בקשת התובע, להימנע באופן הדדי מפגיעה בשם הטוב, נכתב פתגם שמרמז על כך שהנתבעת סולדת מפגיעה בשם הטוב;

במכתב התשובה אין התייחסות לבקשת התובע לשמור על אפשרות של שיתוף פעולה בעתיד.

1. ביום 16.7.08, נשלח אל התובע מסמך שכותרתו "פירוט גמר חשבון", לפיו - ההתחשבנות נעשתה עד לסיום יחסי העבודה, ביום 13.7.08, ופורטו התשלומים ששולמו לתובע במשכורת חודש 7/08 במסגרת גמר החשבון [ת/4, נספח 36; נ/4, נספח כ"ג; (להלן: גמר חשבון)] , כדלקמן:

- שכר עבודה יחסי, בסך 11,272 ₪, מתוך שכר חודשי של 27,553 ₪;

- שווי רכב יחסי, בסך 680 ₪;

- פדיון יתרת חופשה, בגין 36.79 ימים, בסך 46,089 ₪;

- תשלום יחסי של משכורת 13 ומשכורת 14, בסך 15,659 ₪;

- הפרש דמי הבראה, בסך 797.7 ₪;

- תמורת הודעה מוקדמת, של 60 יום, החל ממועד מכתב הפיטורים הסופי, ובניכוי הימים שממועד ההודעה ועד לסיום יחסי העבודה, ששולמו במשכורת 7/08, בסך 52,602 ₪ ;

- יתרת עמלות מכירה, לפי סעיף 5.5 להסכם העבודה (סכום היתרה לא צוין).

1. בעקבות התכתבות עם ב"כ התובע - ביום 22.7.08 ענה ב"כ הנתבעת במכתב, האומר שהוחלט על סיום עבודת התובע כיוון שהפר את חובת האמון ואת כללי המשמעת בחברה, התנהג באופן לא ראוי לעובדות מבוגרות, ולמרות ההתראות המשיך להפר את כללי החברה וקבע תשלום בונוס לעובדים, בניגוד להוראות המנכ"ל. עוד נכתב, שלמרות התנהלות התובע, הנתבעת ערכה לו שימוע ואפשרה לו להשמיע את מלוא טענותיו, בטרם הוחלט סופית בעניינו, ונבחנה אפשרות להעסיקו בתפקידים אחרים, בחברה או בחברות אחרות בקבוצה, כפי שביקש. לאחר שהתובע העלה טענות נגד השימוע שנעשה, הנתבעת מצאה לנכון לערוך לו שימוע נוסף, בפני צוות אובייקטיבי, אך, הוא נמנע מלהגיע אליו, ולאחר שהנתבעת בחנה הדברים לעומק הגיעה למסקנה שתיאלץ להפסיק את עבודתו. בסיום המכתב נאמר שיערך עם התובע גמר חשבון וישולם כל המגיע לו, לפי ההסכם, שאין בסיס לטענותיו, בדבר התחייבויות שכביכול ניתנו לו, ואין לערב את רחמני והטענות לגביו עולות כדי לשון הרע [ת/4, נספח 35; נ/4, נספח כ"א].
2. התובע טוען - כי ביום 21.7.08, פנה אליו מילר, ומסר לו שרחמני מעוניין לקיים גישור. התובע סירב לגישור, אך, היה מוכן לקיים הידברות ישירה, ובעקבות זאת התקיימה פגישה בינו לבין רחמני, בחודש 10/08, בה חזר על דרישותיו, ובסיומה רחמני אמר לו שישקול את הדברים וייתן לו תשובה בתוך שבוע. לטענת התובע, משלא קיבל תשובה מרחמני הוא פנה למילר, ולאחר מכן ביקשה ממנו מנהלת כוח אדם בנתבעת - גב' אורנה לוי (להלן: מנהלת כ"א), שהות נוספת למתן תשובה.
3. לטענת התובע - בסוף 12/08 מנהלת כ"א הודיעה לו, שלאחר בדיקה חוזרת נמצא שהוא זכאי לסכום נוסף, של 11,518 ₪, שיועבר אליו. כמו כן, היא הציעה לו סכום של 10,000 ₪ לסילוק דרישותיו, אבל, הוא דחה את הצעתה. ביום 29.12.08, נשלח אליו שוב גמר החשבון שכבר נשלח אליו בעבר, ובתחתיתו הוסף, בכתב יד, כי במשכורת 12/08 ישולמו לו 11,518 ₪, בגין הפרשי תמורת הודעה מוקדמת, וצורף אליו תלוש לחודש 12/08 [גמר חשבון - ת/4, נספח 36; נ/4, נספח כ"ג; התלוש - ת/4, נספח 37].
4. ביום 1.1.09 הועבר לחשבון התובע סכום "נטו", על פי התלוש הנ"ל (12/08). לאחר מכן, התקיימה שיחה נוספת בין התובע לבין מילר והוסכם על הליך גישור, ברם, הוא לא צלח.
5. ביום 30.9.09 הוגשה התביעה דנן.

דיון והכרעה

1. נקדים ונאמר כבר עתה, כי אף אחת מגרסאות הצדדים שלפנינו לא מקובלת עלינו במלואה. אולם, אף שהנתבעת נמנעה מלפרוש את מלוא התמונה ולהביא ראיות רלבנטיות, כמו עדויות של רחמני ושל מרקוביץ', ולגבי רבות מטענות התובע ותיאוריו את השתלשלות העניינים הגיבה בהכחשה סתמית, ותו לא, בנקודות רבות אנו מעדיפים את גרסתה ואת פרשנותה למציאות, על פני גרסת התובע, שמצאנוה חסרה, אף היא. לפיכך - דחינו את חלק הארי של התביעה וקיבלנו אותה רק בקשר להחזר ניכוי מהשכר, וסכום זה מתקזז כנגד הוצאות המשפט בהן היה על התובע לשאת.

א. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, עוגמת נפש ופגיעה במוניטין

1. התובע טוען, כזכור - כי פיטוריו היו שלא כדין, כיוון שרחמני הוא מי שלמעשה פיטר אותו, בעת שהיה מנוע מלעשות כן; הפיטורים נעשו משיקולים זרים - בגלל כעסו של רחמני על כך שהתובע פיטר מקורבת אליו, ובהתעלם מהצלחתו בתפקיד; טרם הפיטורים לא נערך שימוע, והשימוע שכביכול נערך בדיעבד היה רק מצג שווא; לא נמסרה לו סיבת הפיטורים וגם מטעם זה לא ניתנה לו אפשרות להשיג על כך; רק בדיעבד הנתבעת העלתה טענות חסרות בסיס שהיו, כביכול, הסיבה לפיטוריו, לפיהן ניתנו לו התרעות לגבי הפרות משמעת והתנהגות בניגוד לכללי החברה, וטענות אלה נועדו להכפישו, לפגוע בו ולהרתיעו ממימוש זכויותיו.

לטענת התובע, הנתבעת נהגה שלא כדין, בחוסר תם לב ובניגוד לדרך המקובלת גם לאחר הפיטורים, כאשר הוליכה אותו שולל, בנוגע לכוונה להגיע איתו להסדר מוסכם לגבי דרישותיו, ובפועל קיימה שימוע בדיעבד, שהיה רק מצג שווא, ולקחה בכוח ובאלימות את הרכב והטלפון הנייד, למרות שהיה זכאי להמשיך להחזיקם, דבר שגרם לו ולבני משפחתו בושה ועוגמת נפש רבה.

עוד טוען התובע, כי הפיטורים והאופן בו בוצעו גרמו לו נזק רב, שכן, היעדר נימוק ענייני לפיטורים הביא לשמועות שהוא מעל בתפקידו או בעל ליקוי כלשהו, ואף הכשיל אותו בקבלה לעבודה בחברת ביטוח אחרת, פגעו פגיעה קשה בשמו הטוב ובמוניטין שלו, ולאחר שנים רבות בתחום הוא נאלץ לוותר על האפשרות לעבוד בחברת ביטוח ולהסתפק בעבודה כסוכן ביטוח עצמאי, מה שגרם לו הפסד השתכרות משמעותי. לפיכך - נתבע פיצוי, בגין פיטורים שלא כדין, בגובה 12 משכורות חודשיות, שהועמד על 396,000 ₪; פיצוי בגין עוגמת נפש ובושה, בסכום של 200,000 ₪, ופיצוי בגין פגיעה במוניטין ובשם הטוב, לרבות פגיעה בהשתכרות או סיכויי השתכרות בעתיד, בסך 200,000 ₪.

1. ואילו הנתבעת גרסה - שהתובע פוטר בגלל שפעל שלא לפי כללי החברה, שוב ושוב, בכך שהורה על תשלום עמלות לעובדים, בניגוד להוראות המנכ"ל, לאחר שבעבר כבר הוזהר שהתנהלותו אינו תואמת את הנהוג. לתובע נמסרה הסיבה לפיטוריו הן עם ההודעה על כך, והן בשימוע, ותחילה השלים עם ההחלטה וטענתו נגד תוקף הפיטורים עלתה רק מאוחר יותר, ובעקבות זאת ערכה בחינה מחודשת, אפשרה לו להשיג על ההחלטה, ואף עלתה אפשרות - בהתאם להצעת התובע - לשקול העסקתו במקום אחר בקבוצה. הנתבעת ביקשה באופן כנה לאפשר לתובע לערער על ההחלטה, גם אם בשלב מאוחר, ולשם כך הקימה ועדה מיוחדת, שכללה את המבקר, שאינו מעורב בעניין, אך, לאחר שנבחנו מכלול השיקולים הוחלט להפסיק את העסקתו, כדין.
2. אנו סבורים, כי אכן - כפי שטען התובע, והעידו העדים מטעמו, גב' ענת ערבה (להלן: ערבה), ששימשה ראש צוות חיתום אלמנטרי במחוז, מר רן כרמי (להלן: כרמי) וגרין, ששימשו מפקחי רכישה או מנהל מכירות ביטוח חיים במחוז - התובע העלה את תפוקות המחוז, ובמובן זה - הצליח בתפקידו. זאת, על אף שלא כל המסמכים עליהם הסתמך התובע, בטענה זו, מלמדים זאת. עם זאת, הצלחתו של מנהל והתאמתו לתפקיד אינן נמדדות רק לפי הביצועים העסקיים, ומובן, כי המעביד רשאי להביא בחשבון שיקולים נוספים, בבואו לבחון את המשך ההעסקה.
3. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה - האם רחמני התערב בענייני הנתבעת באופן שמפר את קביעת המפקח, אם לאו - שוכנענו, כי התובע לא פוטר כתוצאה מהתנכלות, לאחר שפיטר את בן עטר, אלא, כיוון שהצטברו מקרים בהם ההנהלה לא היתה שבעת רצון מהתנהלותו, אשר לא תאמה את ציפיותיה. למרות שהנתבעת לא התייחסה לנושא, מהראיות שהציג התובע, בעניין בן עטר, ודבריו של דרור בחקירתו, עולה, כי באותה פרשה היתה מחלוקת בין התובע, שבן עטר היתה כפופה לו כעובדת המחוז, לבין המנכ"ל ודרור, באשר להמשך העסקתה של בן עטר [חקירת דרור - עמ' 107, ש' 29 ואילך]. יתכן, כי עצם המחלוקת נעוץ בראייה ניהולית שונה, כאשר הנהלת החברה ייחסה יותר חשיבות לשימור עובדים, ובמיוחד עובדים ותיקים, בעוד שהתובע העדיף את יעילות העבודה והעסקת עובדים מקצועיים. לדעתנו, כאמור, מקרה זה מהווה דוגמה לאי תמימות דעים, בין הנהלת החברה לתובע, אי תמימות דעים אשר הובילה, בסופו של יום, לפיטוריו.
4. כך, גם לגבי תיק הביטוח של עירית נשר:

רחמני שלח אל התובע דוא"ל, ביום 5.8.05 [נ/4, נספח ב'], לפיו - בתחילת עבודתו של התובע רחמני הדגיש בפניו את הרגישות במחוז, לאפליה בין סוכנים בתקופתו של מנהל המחוז הקודם, והגם שאין להפסיק את העבודה מול אחיו, כסוכן משנה של סוכנות שעובדת עם החברה, נדרשת בעניין רגישות מיוחדת. על כן, כתב רחמני, החלטת התובע להעביר את תיק הביטוח של עיריית נשר לתיק של אחיו, תחת אותה סוכנות, היתה מרחיקת לכת.

עוד נכתב שם, כי יום קודם לכן רחמני זימן את התובע לפגישה, עקב התנהלות חריגה ומתמיהה זו, והוא מקווה שהתובע הבין את חומרת הדברים.

רחמני העביר את הדוא"ל אל דרור, כדי שיכניס אותו לתיקו האישי שלהתובע. אמנם, מדוא"ל זה עולה, כי חומרת הדברים נבעה מאפליה בין סוכנים והעדפת אחיו של התובע, לפחות למראית עין, בעוד שבתצהירו של דרור נטען, שהיה זה כיוון שהזכייה במכרז של עירית נשר היתה לעסקה ללא תיווך, אבל, אין ספק שהנתבעת לא היתה מרוצה מהאופן בו פעל התובע, בעניין זה, קראה לו לבירור וראתה את התנהגותו בחומרה, כפי שעולה גם מדברי התובע עצמו, הגם שהוא ניסה לגמד זאת [חקירת התובע - עמ' 58, ש' 4 ואילך].

1. כמו כן, לגבי ביטוח ציי המשאיות: כפי שטענה הנתבעת - לפי דו"ח הביקורת שעסק בכך, נמצא דפוס פעולה שיטתי של התובע, למתן הנחות בביטוח 46 משאיות במסגרת 3 ציי רכב, בדרך שלא היתה ראויה, לדעת הגוף המבקר. נמצא שהביטוח נעשה באמצעות גורם שלא היה בעל רישיון בתוקף, ובנוסף צוינה פעילות אחיו של התובע, כסוכן משנה בסוכנות במחוז. התובע העיד שקיבל את הדו"ח בשנת 2006, ואיננו מקבלים את היתממותו, כאילו אין להבין את דו"ח הביקורת כמעיד על פגם בהתנהלותו, מכיוון שאין בו מסקנות והמלצות הנוגעות ישירות אליו, אלא, רק מסקנות קביעת נהלים [עמ' 58, ש' 17]. ברי, שהאמירה המפורשת שהתנהלותו היתה בלתי ראויה, מעידה על החומרה בעיני הנתבעת.
2. בהמשך לביקורת בנושא ביטוח ציי המשאיות, ולפגישה של התובע עם המנכ"ל, המבקר ופלונסקר, שלחה עובדת במחלקת הביקורת, גב' לימור פז (להלן: פז), דוא"ל אל התובע, ביום 14.2.07, ובו ביקשה הסברים ומסמכים בנוגע לנושא זה, בנוגע להתקשרות עם הסוכן הבעייתי, ובנוגע לדיווח על העסקת אחיו כסוכן משנה. התובע השיב בדוא"ל, מיום 21.1.07, בו מסר הסבר בנוגע להתנהלות, שנראה, כי נתפשה בעייתית על ידי הנתבעת. הוא טען בתשובתו, שהיעדר דיווח על אחיו נבע מכך שהוא קדם לתובע, הדבר היה ידוע והוא נשאר במחוז למרות המלצתו של התובע לרחמני להעבירו למחוז אחר. בסיום המכתב טען התובע שבמסגרת תפקידו הוא מקבל החלטות רבות ואין זה הגון להתמקד במקרה אחד או שניים מתוך אלפים בשנה, מה גם, שהוא סבור שהם לא לגמרי שגויים. כן טען התובע ל"רכילות מרושעת" ו"שמועות זדוניות" וששמו הטוב נפגע, ודרש שיושב כבודו וכבוד המחוז [שתי הודעות הדוא"ל - ת/4, נספח 17].
3. באותו מועד, 21.2.07, סמנכ"ל הכספים דאז, מר רון לונדון (להלן: לונדון), שלח דוא"ל אל התובע, לפיו - ממידע שהוא קיבל עולה שבמחוז מחדשים פוליסות, או עושים ביטוחים אחרים, למבוטחים שמסרבים לשלם חובות עבר, וכי הדבר אינו תקין והוא מבקש להפסיקו. הדוא"ל נשלח עם העתק, בין היתר, למנכ"ל ולמבקר. התובע ענה, כי אין נוהגים כך וביקש לקבל את המקרים עליהם התבסס לונדון, כדי לבדוק ולתת לו תשובה. בתגובה כתב לונדון שלא מדובר על מקרה בודד, צירף 3 דוגמאות, מהתקופה האחרונה, וטען שהיו גם מקרים קודם לכן ושהתחושה היא שמדובר בגישה ולא בטעות מקרית. בהמשך, העביר תשובה של ראש צוות גביה, לפיה - מדובר בשגיאה של סוכנים, שבטעות אושרה על ידי עובדי המחוז, שאין על כך שליטה ושלא התקבלה הצעתה לפיתרון, כמו בחסימה הקיימת בחובות בטיפול משפטי. כן כתב התובע, שאגף הביקורת - אותו כיתב לונדון בהודעתו - מוזמן לבדיקה, ושעד אז התובע מצפה שלונדון יחזור בו "מאשמות חמורות ויפה שעה אחת קודם", כלשונו [ת/4, נספח 18].
4. בניגוד לטענת התובע - אנו סבורים, כי פניותיהם של פז ושל לונדון לא נבעו מהתנכלות לתובע, ונראה, כי נעשו בעקבות הבירור, בנוגע לביטוח ציי המשאיות במחוז, ודו"ח הביקורת שיצא לגבי כך. הרושם העולה מהתכתובות שצירף התובע, כמו גם מתמליל שיחת השימוע, הוא שהתובע התקשה לקבל ביקורת על אופן ביצוע תפקידו וראה זאת כרדיפה לא עניינית; חשוב מכך - עולה מהחומר, שגורמים שונים בהנהלת הנתבעת, ובמיוחד רחמני ואחר כך מרקוביץ', היו בעלי גישות שונות משל התובע בנוגע לדרכי הפעולה הרצויות, לשם הצלחת החברה, כמו גם בנוגע לאופן הניהול הרצוי של המחוז [התמליל - עמ' 8, ש' 11 ואילך].
5. באשר לעובדת פרנק:

הנתבעת צירפה דוא"ל, מיום 8.9.03, משפירא אל רחמני, לפיו פרנק שוחחה עמו לגבי משבר שיש לה ביחסיה עם התובע, ורצונה לשקול פרישה בשל כך.

פרנק טענה שהיא מתבקשת לבצע פעולות ולמרות בקשותיה אינה מקבלת ממנו מסמך תומך, שהיא מקבלת יחס עוין מהתובע ולכן גם מעובדי מחלקתה, ושבשיחה שקיימה עם התובע היא ביקשה לצאת להביא מסמך כלשהו שהתובע היה זקוק לו וכשיצאה הוא אמר לה שלא תשכח לשתות כדי שלא תמות ואחר כך אמר "סליחה לא אמרתי דבר" [נ/4, נספח ד'].

התובע הכחיש שאמר לפרנק את הדברים, ומקובלת עלינו טענתו, כי לא כותב להודעת הדוא"ל ולא ראה אותה, בזמן אמת, אלא, לראשונה כשצורפה לתצהירי ההגנה, ולא העירו לו על כך [עמ' 50, ש' 26-6, עמ' 52, ש' 7-6]. כמו כן, למרות שפרנק המשיכה לעבוד עד סוף 4/04 לערך, מאז הדוא"ל של שפירא לרחמני ועד לסיום עבודתה, לא היה בירור של טענתה בנוגע לדברים שהתובע אמר לה בצאתה מהישיבה [חקירת פרנק - עמ' 85, ש' 6-3; עמ' 86, ש' 31 ואילך].

אמנם, פרנק העידה, שסיימה את עבודתה בתחושות קשות, אבל, מעדותה עולה, כי בסיום עבודתה שימשה מנהלת הגביה של מחוז חיפה, תפקיד שבעבר מילא גם התובע בחברת ביטוח אחרת, וכי היו בין השניים חילוקי דעות מקצועיים, כיוון שהיא עמדה על כך שהדברים יעשו בדרך בה מצאה לנכון, למרות שהתובע סבר שיש לנהוג אחרת [חקירת פרנק - עמ' 85, ש' 10; עמ' 86, ש' 25-3].

בדוא"ל מיום 8.9.04, רחמני כתב לתובע שהיה מקום, כי בנאום שלו כמנהל המחוז, כנראה באירוע של המחוז בו נכחה גם פרנק, יציין את הערכתו לפרנק, כעובדת שפעלה מתוך שיקולי מקום העבודה וללא שיקולים אישיים, שכן, יש חשיבות גם לפן האנושי של החברה כמעסיק מול "העובד הקטן" [נ/4, נספח ה'].

אנו סבורים, שהתנהגות התובע אינה בגדר התעמרות בפרנק, כטענת הנתבעת, ואף לא שוכנענו, כי כך ראתה זאת הנתבעת בזמן אמת. יחד עם זאת - אין ספק, בעינינו, שהנהלת החברה והתובע לא היו תמימי דעים, באשר לאופן בו יש לנהוג כלפי עובדים, שלדעת התובע, כמנהל המחוז, לא מילאו את תפקידם בהצלחה.

1. ואילו לגבי העובדת כהן - הנתבעת לא פירטה את טענתה, בדבר התעמרות התובע, ורק צירפה את הדוא"ל הנ"ל, מיום 8.9.04, ששלח רחמני לתובע, ובו כתב שהחליט לתת לכהן את הפרשי השכר והבונוס של שנת 2003, כפי שנמסר לה תחילה על ידי התובע.

זאת משום שהיא קיבלה שבחים על תפקודה, לרבות מהתובע; הוכיחה אכפתיות; הבונוס הוא על תפקוד בשנה שחלפה לפני 4/04; ישראל לזר (להלן: לזר) ואחרים השחירו את פניה, והיא לא היחידה שעושה טעויות; האירועים הקשים בחיתום נובעים יותר מחוסר ידע או חוסר תשומת לב ולא מזדון.

עוד כתב רחמני, שהסב את תשומת לב התובע שבאירוע המחוז כהן ישבה בנפרד מכל העובדים, ושאסור ליצור מצב של חשדנות או אווירה עוינת כלפי עובד, אלא, להיפך - לצד קריאתו לסדר יש לתת לו תמיכה וגיבוי כדי להביאו לעשייה ולא לדיכאון.

מקובלת עלינו טענת התובע, כי הטענה העיקרית הופנתה אל מנהלה הישיר של כהן - לזר, שהתובע היה מנהלו, וכי מהתובע ציפה מרחמני שיגלה יותר רגישות בטיפולו של לזר. ודעתנו - גם במקרה זה לא היתה התעמרות מצד התובע [חקירת התובע - עמ' 51, ש' 19 ואילך; עמ' 53, ש' 11-9]. אבל, גם בהקשר זה ברור, כי הנהלת החברה לא היתה שבעת רצון מתפקוד התובע, כמנהל המחוז, ביחס לאותה עובדת.

1. מן המקובץ עולה, כי כל אלה היו אירועים נוספים, בהם החברה לא ראתה עין בעין עם התובע, גם אם התובע פעל כשהוא מציב את אינטרס החברה לנגד עיניו, וכי הנתבעת ראתה אותם בחומרה כזו או אחרת. אף שלא היה די בכל אחד מהם בפני עצמו, כדי להביא לפיטורי התובע, מקובלת עלינו טענת הנתבעת, עליה חזר דרור בחקירתו - כי הצטברותם הטתה את הכף להחלטה זו, לאחר שהתובע הורה על חלוקת הבונוסים לעובדים, וכי זו הסיבה שעמדה בבסיס הפיטורים [חקירת דרור - עמ' 111, ש' 25 ואילך; עמ' 132, ש' 12-7].

נעיר, כי בנוגע לחלוקת הבונוסים לעובדים, שני הצדדים נמנעו מלפרוש את התמונה המלאה, אולם, מתמליל השימוע, שצירף התובע, כמו גם דבריו של דרור בחקירתו, עולה, אכן, שהתובע פעל לחלוקתם בניגוד לדעת המנכ"ל, כיוון שסבר שהעובדים זכאים לכך, בהיותם שותפים לייצור הרווח [התמליל - עמ' 13, ש' 21-4, חקירת דרור - עמ' 116, ש' 15 ואילך, עמ' 132, ש' 6-1]. זאת ועוד - מהתמליל, כאמור, מצטיירת תמונה של מתיחות בין התובע לבין המנכ"ל, בעניין חלוקת הבונוסים, כמו גם בעניינים נוספים, שעמדו בבסיס דו"ח הביקורת [התמליל - עמ' 8, ש' 11 ואילך; עמ' 13, ש' 4-2, 21-18; עמ' 14, ש' 6-4].

1. לאור כל האמור - שוכנענו, כי הנימוקים לפיטוריו של התובע היו ענייניים ולא נבעו משיקולים זרים. על כן, אף אם ניתן היה להתייחס בצורה שונה לכל אחד מהמקרים המתוארים לעיל, ולקבל החלטה אחרת בנוגע להמשך העסקתו של התובע - בית-הדין אינו נכנס בנעליו של המעסיק ואינו מחליף את שיקול דעתו. נוסיף, כי התובע ניסה להתלות בכך שהביא להצלחת המחוז ושהנתבעת סירבה למסור את הסיבה לפיטורים בפומבי, אבל, כאמור, אין די בהצלחתו מבחינה עסקית, גרידא, ונראה, כי הנתבעת נמנעה מלפרט את נימוקי הפיטורים ברבים דווקא בכדי לא לפגוע בו.
2. שאלה אחרת היא - האם נפל פגם באשר לאופן בו בוצע הליך הפיטורים. צודק התובע, כי שימוע בדיעבד איננו כשימוע טרם קבלת ההחלטה. אולם, אין לקבוע, ככלל, שלא ניתן לרפא פגם של העדר שימוע, על ידי שימוע מאוחר. אנו מאמינים לדרור, כי לאחר שיחה עם הנכ"ל ועימו התובע ידע מדוע הוחלט לפטרו ותחילה הסכים עם המהלך. רק כעבור כשבועיים, במכתב מיום 24.6.08 העלה התובע השגות על פיטוריו ולכן נקבעה ישיבת שימוע, בין ביתר, כדי לתת הזדמנות לתובע לשנות מההחלטה ואולי למצוא לו תפקיד אחר.
3. יחד עם זאת שוכנענו, כי התובע הכשיל כל ניסיון לתיקון העניין, ולא שיתף פעולה בשימוע המאוחר, שנערך ביום 2.7.08, סמוך לקבלת מכתב ו עם ההשגות. במברק מדרור, בו הזמין את התובע לשימוע, נאמר במפורש, כי מטרת הפגישה היא שמיעת השגותיו של התובע, כיוון שהוחלט לשקול מחדש את הפיטורים, ואף התובע הודה בחקירתו שכך הבין זאת [עמ' 75, ש' 11-9]. ואכן, לפי תמליל שיחת השימוע, בתחילת הפגישה דרור פתח בכך שברצון הנתבעת לשמוע את התובע ולעשות חשיבה מחדש בנושא, ואולי להחזיר את המצב לקדמותו או להציע לו תפקיד אחר. מיד לאחר מכן המבקר הסביר, שלא היה מעורב בעבודת התובע ובפיטוריו, ולכן הוזמן עכשיו לשמוע יחד עם דרור את טענותיו של התובע בצורה מסודרת ולעשות בחינה מחודשת של הדברים [התמליל - עמ' 5, ש' 17 ואילך]. גם בהמשך הפגישה, חזרו דרור והמבקר על הדברים, והבהירו, כי לאחר שישמעו אותו יעבירו זאת להנהלה וידונו בדברים, ורק אם יוחלט לסיים את העסקתו יהיה צורך לדון בדרישותיו [התמליל - עמ' 18-16].
4. לדעתנו - התובע מיתמם בטענתו, כי חשב שמטרת השיחה אליה זומן היא לסיים את העניינים הכספיים, למרות תוכן ההזמנה, אולם, אף אם חלה אי הבנה והתובע פירש כך את דבריו של דרור, בשיחה שקיימו טרם השימוע, הרי שבעת שהובהר לו בפגישה אחרת - היה עליו להתייחס לדברים באופן ענייני ולכל היותר, לבקש לקבוע מועד אחר, כדי שיכין עצמו.

תחת זאת, התובע טען שוב ושוב שאינו מעונין לקיים שימוע מאוחר, שדרור אמר לו שהפגישה נועדה לישוב דרישותיו הכספיות ולסיום העניין, ושברצונו רק להסדיר את תנאי עזיבתו את החברה - כפי שעולה הן משיחת השימוע, הן ממכתבו לאחר השימוע והן מדבריו בחקירתו [התמליל - עמ' 6, ש' 20 ואילך, עמ' 17-14; חקירת התובע - עמ' 78, ש' 28-22].

התובע אף סירב לבחון את האפשרות, כי ימלא תפקיד אחר בחברה או בקבוצה, שהועלתה על ידי דרור, טען, כי לא היה בה ממש וכי אין זה רלבנטי לשימוע ויש להסדיר קודם את סיום עבודתו כמנהל המחוז [התמליל - עמ' 15, ש' 18 ואילך; חקירת התובע - עמ' 78, ש' 21-17, עמ' 82, ש' 4-2].

התנהגות זו של התובע נראית בעיננו חסרת תום לב, ניתן ללמוד ממנה שמלכתחילה הסכים עם ההחלטה להפסיק את עבודתו, בשל חילוקי הדעות המקצועיים שהועלו כלפיו, מה שנראה היה - למעשה - הפסקת יחסי העבודה בהסכמה, ורק במחשבה חוזרת, ביקש התובע להיבנות מטענות לפגמים טכניים בהתנהלות הנתבעת כלפיו. עובדה היא, שלא ביקש בשום שלב לחזור לעבודה, כי אם, התרכז רק בדרישות כספיות, שהלכו וטפחו.

1. יתרה מכך - לאור טרוניותיו על אופן קיום השימוע הוצע לתובע לקיים פגישות נוספות, אך, הוא בחר שלא לממש את ההזדמנות החוזרת שניתנה לו להעלאת טענותיו, לא הגיע אל הפגישות, ואף לא טרח לידע על כך את הנתבעת [חקירת התובע - עמ' 76, ש' 17-14]. יש לזכור, כי התובע קיבל ייעוץ משפטי לאורך כל הדרך, והראה לבא-כוחו את ההזמנות לשימועים, ועל כן מובן שהיה ער למשמעות החלטותיו [חקירת התובע - עמ' 74, ש' 12-9; עמ' 75, ש' 5-1, 25-23; עמ' 76, ש' 13-10].
2. טענת הנתבעת היא, כי כל שביקש התובע הוא "לסחוט כספים" ממנה. לדעתנו - יתכן שהתובע, שקיבל הודעת פיטורים, נמצא לו מחליף והדברים פורסמו ברבים, לא היה מעונין לחזור לעבוד בנתבעת, למרות שהיא היתה מכנה לשקול זאת, שהרי, על פי מכתב התובע, מיום 24.6.08, ותמליל השימוע, נראה שכבר אז גמר אומר להמשיך הלאה בדרך חדשה, שכן, העלה את האפשרות שיעשה בעתיד עסקים עם הנתבעת - כסוכן - ואמנם, כעבור זמן מה הקים התובע סוכנות, בה היה שותף; זה, כשלעצמו, לגיטימי [סעיף 10 למכתב; התמליל - עמ' 14, ש' 12, עמ' 25, ש' 4-2]. אולם, מששוכנענו, כי בענייננו הנתבעת לא קיימה את השימוע המאוחר מהפה אל החוץ, כטענת התובע, אלא, ביקשה בכנות לבחון את המשך העסקתו אף בתפקיד אחר, והתובע הוא שלא היה מעונין בכך - אין לומר שנפל פגם בהחלטת הפיטורים רק מעצם אי עריכת שימוע ראשוני, טרם קבלתה, ותו לא, או למצער פגם היורד לשורשו של עניין ומקנה לתובע פיצוי בגינו, לאחר שנערך שימוע והיה נסיון נוסף לשומעו, עד מכתב הפיטורים הסופי.
3. זאת ועוד - מהימנים בעיננו עדותו של דרור, עליה חזר בחקירתו, והמזכר שערך בעת מסירת מכתב הפיטורים לתובע, לפיהם הוסברו לתובע הסיבות שעמדו בבסיס הפסקת עבודתו [חקירת דרור - עמ' 120, ש' 24-20]. למרות שהתובע הכחיש זאת, גם מתמליל שיחת השימוע עולה, כי בתחילת הפגישה דרור הזכיר בקצרה את עניין חלוקת הבונוסים לעובדים, ובמהלכה התובע התייחס לגופם של דברים בנוגע להעסקת אחיו, החלטותיו, שלא מצאו חן בעיני ההנהלה, וחלוקת הבונוסים [חקירת התובע - עמ' 78, ש' 9-6; תמליל השימוע - עמ' 5, ש' 16-15, עמ' 10, ש' 22-4, עמ' 13, ש' 20-4]. אף אילו קיבלנו את גרסתו של התובע בהקשר זה – וכאמור, אין זה כך – הרי, שבמכתבו של דרור מיום 3.7.08 צוינו הנימוקים לפיטוריו, והתובע, שבעצמו הודה בכך בחקירתו, בחר שלא להגיע לישיבות השימוע שנקבעו באותו מכתב למועד מאוחר יותר [עמ' 77, ש' 23-21].
4. כמו כן - הן במכתבים מטעמו של התובע אל הנתבעת, לאחר השימוע, והן בהליך שלפנינו - התובע לא הציג טיעונים או טעמים למניעת הפיטורים, שלא עמדו קודם בפני הנתבעת והיו עשויים לשנות את ההחלטה. בפרט - לא שפך התובע אור על עניין חלוקת הבונוסים, ולא הסביר את השתלשלות העניינים ואת פעולותיו בהקשר זה.
5. נוסיף, כי לפי מכתב הפיטורים הסופי, כמו גם לפי מכתבו של דרור, מיום 3.7.08, דרור והמבקר הם אלה שדנו בנושא ביטול ההחלטה על פיטורי התובע והגיעו למסקנה בדבר סיום העסקתו, בעוד שלפי תמליל שיחת השימוע, ומכתבו של דרור מיום 6.7.08 עולה שהם מעבירים את הדברים למנכ"ל, והוא שאמור לדון בדבר ולקבל את ההחלטה - דבר התואם את דבריו של דרור, בחקירתו, כי המנכ"ל הוא הגורם המוסמך להורות על פיטורי מנהל מחוז [התמליל - עמ' 16, ש' 26 ואילך; חקירת דרור - עמ' 104, ש' 34-31, עמ' 105, ש' 2-1]. אולם, אנו מאמינים, כי בפועל היתה התייעצות של דרור והמבקר עם המנכ"ל, כפי שהעיד דרור, והוא שקיבל את ההחלטה הסופית על הפסקת עבודתו של התובע [נ/4, ס' 14; חקירת דרור - עמ' 127, ש' 19-6]. עוד נוסיף, כי אף שהמנכ"ל הוא בעל הסמכות, אין הוא חייב להיות נוכח בישיבת שימוע, ורשאי היה להאציל סמכויותיו לגורמים אחרים מתאימים - כמו דרור, ששימש מנהל משאבי אנוש, והמבקר, כגורם בכיר שהיה אובייקטיבי ולא מעורב - אשר ינהלו את השימוע, ישמעו את שיש לתובע לומר, ויעבירו אליו את הדברים לפני החלטה סופית.
6. איננו מתעלמים מכך שההחלטה על הפיטורים נמסרה לתובע בהודעה לאחר ישיבת הנהלה רגילה בה השתתף. אבל, התובע היה מודע לטענות כלפיו ובתחילה הגיב כמי שמסכים עם המסקנה, שיש להפסיק את עבודתו בנתבעת, בשל חילקי דעות מקצועיים עם ההנהלה. על כן, אין לבוא בטרוניה לנתבעת, שהתנהגה עימו כמי שמפוטר בהסכמה, ולמרות שנמצא לו מחליף לא הרחיבו בנסיבות סיום יחסי-העבודה. התובע הוא אשר, לאחר מעשה, הקצין עמדות - בשל מחלוקות כספיות - ואחר כך גרם לתחושות קשות ואי נעימות.
7. בשל מצג מצד התובע, של פיטורים בהסכמה, מובן, מדוע הוצאה הודעה למנהלים, לסוכנים ולעובדים, בדבר הפיטורים, היה פורסם בעיתון, והמחליף נכנס לתפקידו. בנסיבות אלה, יתכן שהשבת התובע לתפקידו לא היתה סבירה ודרור עצמו העיד, שלא חשב שהתובע יחזור לעבוד במחוז חיפה, אלא, בסניפים אחרים, אך, התובע לא היה מעונין לבדוק זאת [עמ' 128, ש' 27-17]. הלכה למעשה - התובע היה מעוניין לעזוב את הנתבעת ודרש לשם כך מחיר מופרז.
8. זאת ועוד - בניגוד לטענת התובע - הסכם העבודה אינו מקנה לו זכות להחזיק במחשב הנייד והרכב במשך 60 יום ממועד הפיטורים, והנתבעת היתה רשאית לקבלם חזרה, כמו גם, לדחות את מסיבת הפרידה עד לאחר סיום יחסי העבודה. דומה, כי התעקשות התובע להחזיק בציוד היא שגרמה לו לחוות עוגמת נפש, והתנהגותו היא שפגעה גם בקיום מסיבת פרידה כלבבו.
9. אשר לטענת התובע - כי הינו זכאי לפיצוי בגין פגיעה במוניטין ובשם הטוב - פגיעה כאמור לא הוכחה. זאת, משום שאף אם היתה ירידה בהכנסות התובע, לאחר שסיים את עבודתו בנתבעת - והמסמכים שהוצגו בפנינו אינם מעידים על כך, בהכרח, שכן, התובע לא הציג נתונים בדבר הכנסות השותפות, אלא, רק משכורות שמשך ממנה ודיווחי מס [ת/4, נספחים 38 ו-39; חקירת התובע - עמ' 63, ש' 7-6] - לא שוכנענו, שהיה זה בשל התנהלות הנתבעת ופיטוריו.
10. לאור כל האמור - אנו קובעים, כי לא נפל פגם בפיטורי התובע והוא אינו זכאי לפיצוי נוסף, כלשהו, בגינם.

ב. יתרת מענק בכירים

1. התובע, כאמור, טוען שבעת שרחמני קיבלו לעבודה, התחייב לתשלום מענק הבכירים שהתובע היה מקבל מהכשרת הישוב, אילו המשיך לעבוד שם, אף שהתחייבות זו לא נכללה בהסכם העבודה. התובע הציג מסמך של הכשרת הישוב, לפיו - מחודש 7/01 היא תפריש עבורו 5,000 ₪, מדי חודש, עבור מענק בכירים, אותו יקבל ביום 30.6.04, אם עדיין יהיה עובד שלה, ומסמך עדכון מחודש 7/02 לפיו - הסכום החודשי שמופרש יעלה ל-6,500 ₪ [ת/4, נספחי 1, 2]. עד סוף 6/04 התשלומים אלה מסתכמים לכדי 217,500 ₪ [בהתאם לתחשיב התובע - ת/4, נספח 43], ובמכתב מיום 24.6.08 נדרשו 220,000 ₪ בגין מענק זה.

לעומת זאת, בתביעה הועמד הסכום על 149,500 ₪, עקב הפחתת תשלומי בונוס שנתיים, ששולמו בגין מענק בכירים ב-2004 ו-2005, כמפורט בתחשיב שצורף. מתחשיבו של התובע עולה, כי - לשיטתו - מתוך בונוס בסך 65,000 ₪, ששולם לו בחודש 6/04 - 32,000 ₪ היו בגין מענק הבכירים, ומבונוס בסך 70,000 ₪, ששולם לו בחודש 9/05 - 36,000 ₪ היו בגין מענק הבכירים.

1. דא עקא, שהתובע כלל לא הסביר על בסיס מה ביצע את החלוקה והבחין בין הסכומים, שלטענתו יש לזקוף בגין מענק בכירים, לבין הסכומים שלטענתו היוו בונוס שנתי. בחקירתו, טען התובע שרחמני אמר לו באופן אישי, בעת הענקת הבונוס השנתי ב-9/05 ו-6/04, שחלק מהתשלום הוא בגין מענק הבכירים, שהתובע טוען שרחמני הבטיח לו [עמ' 67, ש' 28-15]. אבל, גם בכך אין כדי להסביר כיצד קבע התובע איזה סכומים שולמו, כביכול, בעבור מענק הבכירים, דווקא. מתביעתו ברכיב הבונוס השנתי - שנדון בה בהמשך - ניתן, אולי, ללמוד שהתובע זקף סכום של משכורת חודשית (אותה העמיד, בטעות, על 33,000 ₪) בגין בונוס שנתי, ואת היתרה כמענק הבכירים, הגם שהתחשיב לשנת 2005 אינו עולה במדויק עם הנחה זו. אך, כפי שיוסבר בהמשך - לא הוכח שהבונוס השנתי נקבע לגובה משכורת חודשית, ושוכנענו, שהיה תלוי בביצועי החברה ורווחיותה.
2. כמו כן, התובע הודה בחקירתו, שמעולם לא פנה בכתב לגורם כלשהו בחברה והלין על שאינו מקבל את מענק הבכירים, שלטענתו הובטח לו, ופנייתו הראשונה היתה במסגרת מכתבו מיום 24.6.08 [עמ' 65, ש' 21-12]. איננו מקבלים את טענתו, כי פנה בעל פה - משזו נטענה לראשונה בחקירתו [עמ' 65, ש' 19-16], ולטעמנו, אין זה סביר שהיה זכאי לסכומי כסף גבוהים, יחסית, התלויים בהבטחה בעל פה של מנהל שהושעה, ולא עשה דבר בעניין.
3. אמנם, הנתבעת לא הביאה את עדותו של רחמני, שבעת הגשת תצהירי ההגנה שימש יו"ר הדירקטוריון [חקירת גב' רחל פנסקי, מנהלת מחלקת ביטוח חיים בנתבעת בתקופה הרלבנטית לתביעה (להלן: פנסקי) - עמ' 89, ש' 22-21; חקירת דרור - עמ' 104, ש' 23-19], ואילו דרור - שהכחיש בתצהירו, כי ניתנה לתובע הבטחה בעניין וטען שכל ההתחייבויות שניתנו על ידי רחמני היו תמיד מעוגנות בכתב ומועברות לתיק האישי של העובד ולא היה מסמך כזה לגבי התובע - הודה בחקירתו שלא דיבר עם רחמני על עניין המענק בכירים [נ/4, ס' 30; עמ' 131, ש' 10-8], אלא, שאין בכך כדי לסייע לתובע, מכיוון שהנטל להוכחת התביעה, ברכיב כספי זה, מוטל על כתפיו ואנו סבורים שהוא לא הרימו. אשר על כן - התביעה ברכיב זה נדחית.

ה. הפרשי עמלות מכירה

1. על פי סעיף 5.5 להסכם העבודה, התובע זכאי לבונוס עידוד מכירות ביטוח חיים במחוז (להלן: עמלות מכירה או העמלות), בשיעור 1.5% מפרמיה חודשית, נטו, לפי הגדרתה בספר עמלות ופרסים של אגף חשו"ב (להלן: ספר עמלות ופרסים או הספר). סעיף 3 בספר עמלות ופרסים מגדיר "תפוקה נטו" (שהיא פרמיה נטו), כתפוקה פחות ביטולים המפורטים בסעיף 2א לספר, דהיינו - פוליסות חדשות או הגדלות של פוליסות קיימות, פחות פוליסות שבוטלו או הוקטנו וטרם שולמו בגינן 12 פרמיות חדשות, וכן פחות פוליסות שנמצאות בפיגור לפחות 3 חודשים [הקטע הרלבנטי בספר עמלות ופרסים צורף לתצהיר פנסקי, שהיתה אחראית על תשלומי העמלות - נ/3, נספח א']. כמו כן, על פי סעיף 8.1.4 להסכם, ההפרשות הסוציאליות להן זכאי התובע בהתאם להסכם, הן גם מתוך עמלות המכירה.
2. לטענת התובע - הוא זכאי להפרשי עמלות מכירה, בתוספת הפרשות סוציאליות, בסך 175,523 ₪, בהתאם לתחשיב שצירף [ת/4, נספח 44]. לטענתו, במסמכים שהנתבעת העבירה אליו, במסגרת גילוי המסמכים, צוינו נתוני מכירות שגויים, בין היתר, מכיוון שאינם כוללים את סכומי המכירות של קרנות הפנסיה, שגם בגינן הוא זכאי לעמלה, ובתחשיב שערך פירט את סכומי המכירות, מהן יש לגזור את העמלות המגיעות לו, בהתאם לנתונים הנכונים בספרי הנתבעת, מתוך מחשב הנתבעת, אותם תיעד ברישום שעשה ערב עזיבתו [ת/4, נספח 45]. כמו כן הוא טוען, כי במסמכים שקיבל מהנתבעת תחשיב העמלות, שמגיעות לו, נעשה בניגוד לתנאי הזכאות לעמלה, שנקבעו בהסכם העבודה, שכן, מוצגת בהם צבירה לחובה של ביטולי פוליסות שנעשו גם לאחר תקופה של שנה וללא אפשרות לוודא שאכן יש לזקוף אותם לחובתו, מה גם, שהכחיש הביטולים.
3. הנתבעת, מאידך, טוענת - כי עם הוצאת הפוליסה משולמת מראש מלוא העמלה, בהנחה שהפרמיה עבור הפוליסה תשולם באופן מלא במשך שנתיים. לטענתה, היא היטיבה עם התובע ובפועל העמלות שלו חושבו כפי שחושבו עמלות מפקחי הרכישה, כך שבגין ביטולי פוליסות, בששת החודשים הראשונים היה החזר עמלה מלא, ובגין ביטולים לאחר 24-7 חודשים היה החזר של 50% מהעמלה ששולמה לתובע (להלן: נוסחת המפקחים).

לטענתה, מעצם תפקידו כמנהל מחוז, התובע קיבל את כל נתוני התפוקה והביטולים של הפוליסות, ולא העלה טענות בנוגע לסכומי העמלות שקיבל ואופן חישובן [ריכוז נתוני התפוקות והביטולים שלטענת פנסקי הוצאו ממחשבי הנתבעת - נ/3, נספח ב']. בעקבות טענותיו, לאחר סיום יחסי העבודה, היא ערכה בדיקה, ותוצאותיה היו, כי שולמו לתובע מלוא העמלות לפי נוסחת המפקחים [התחשיב - נ/3, נספח ג']. כמו כן, היא בדקה ומצאה, שאם התובע היה מקבל עמלות לפי הנוסחה שבספר, אזי, היה מקבל סכום שנמוך בלפחות 2,769 ₪ ממה שקיבל, בפועל, מהלך תקופת עבודתו, שכן, תחשיבה לקח בחשבון רק ביטולים בתקופה של 12 חודשים, ממועד הוצאת הפוליסה, ולא לקח בחשבון פוליסות שנמצאו בפיגור של 3 חודשים ומעלה [התחשיב - נ/3, נספח ד']. כמו כן, היא שילמה לתובע את מלוא עמלות המכירה עד לסיום עבודתו, ולא לקחה בחשבון ביטולים של פוליסות לאחר סיום יחסי העבודה.

1. גם בהקשר זה דין טענת התובע להידחות - בראש ובראשונה, משום שהתובע לא ביסס תשתית ראייתית מהימנה, בנוגע לסכומי המכירות המקנות לו עמלות. התובע הציג עמוד עם מספרים שונים וכיתוב ב"ג'יבריש", שלטענתו, משקף את מכירות ביטוח החיים, בשנת 2004 [ת/4, נספח 45, עמ' 2], בדומה לעמודים דומים אחרים, שטען, כי משקפים את נתוני מכירות האלמנטרי [ת/4, נספח 6(12-8)]. בחקירתו, טען שהדפיס זאת ממחשבי הנתבעת, אך, בטרם סיים להדפיס את נתוני מכירות ביטוח החיים, לכל השנים הרלבנטיות, המחשב הוגבל לו מרחוק והוא רק הספיק לרשום אותם בכתב יד [הרישום - ת/4, נספח 45, עמ' 2; חקירת התובע - עמ' 70, ש' 28-17, עמ' 71, ש' 4-1]. אלא שמאותו עמוד שהוצג בפנינו - ולא זוהה על ידי פנסקי כתדפיס ממחשב הנתבעת - לא ניתן להסיק דבר, ובפרט לא ניתן להסיק שמדובר בתפוקה נטו לשנת 2004, כפי שטענה פנסקי [חקירת פנסקי - עמ' 93, ש' 33-23, עמ' 94, ש' 7-1, עמ' 96, ש' 15-1]. הדבר שומט, כמובן, את הקרקע גם תחת נתוני השנים האחרות.

התובע ניסה לתמוך את הנתונים שהציג גם בעדויותיהם של גרין וכרמי, אלא, שבתצהיריהם צוינו הערכות בלבד, שהיו לעיתים עיגול, כלפי מעלה, של מאות אלפי שקלים, של הסכומים שהתובע טען שהעתיק בכתב יד ממחשבי הנתבעת. מה גם, שהנתונים בתצהיריהם, בנוגע לשנת 2006, אינם תואמים את אלה שנרשמו על ידי התובע.

בכל מקרה, מעדויותיהם של השניים עולה, כי אלה סכומים שנרשמו מזיכרונם, בלבד, והדבר מעלה ספק לגבי נכונותם, במיוחד כאשר גרין ציין נתונים אחרים בחקירתו, לגבי שנת 2008, לעומת אלה שבתצהירו [חקירת כרמי - עמ' 25, ש' 4-1, עמ' 26, ש' 24-11; חקירת גרין - עמ' 34, ש' 9-1, עמ' 35, ש' 29-24]. וחשוב מכך - מעדויותיהם עולה, כי מתוך תלושי השכר שלהם ניתן היה ללמוד בנקל את סכומי המכירות המדויקים שמהם נגזרו העמלות, אך, התובע לא עשה כן [כרמי - עמ' 25, ש' 23-13; חקירת גרין - עמ' 34, ש' 19-15].

בנוסף, בחישוב סכומי המכירות לשנים 2007 ו-2008, שערך התובע, הוא לקח בחשבון גם מכירות של פנסיות, אולם, איננו מקבלים את טענתו, כי היה זכאי לעמלה בגינן, משאין הדבר מעוגן כלל בהסכם העבודה, אשר נוקט בלשון מפורשת ומתייחס רק למכירות ביטוח חיים.

1. שנית, הנתבעת הציגה בפנינו את הסכם העבודה של גרין, והנספח לו, שלפיו - העמלות ששולמו לגרין היו בהתאם לנוסחת המפקחים [נ/1, נספח א', סעיף 2.2]. גרין העיד, כי חתם על ההסכם והתקשה לזכור אם חתם על נספח העמלות, ולמרות שטען, כי ביטול פוליסה בכל השנה הראשונה מעת הוצאתה גרר החזר של 100% עמלה, ולא רק במחצית הראשונה של שנה זו, ואילו 50% החזר נעשה רק בשנה השניה מהוצאת הפוליסה, הוא הודה, כי טרם תשובתו לא בדק את ההסכם שלו, שמצוי בידו, ומהימנה בעיננו עדותו של דרור, כי בדק את הדברים וגרין תוגמל בהתאם לנספח להסכם העבודה שלו [חקירת גרין - עמ' 37, ש' 27-7; עמ' 42, ש' 14-1; חקירת דרור - עמ' 101, ש' 32-30]. כמו כן, מהימנה בעיננו עדותה של פנסקי, לפיה - הנוסחה בהסכם של התובע היא נוסחת הסוכנים, שקבעה החזר של 100% מהעמלה שקיבלו, בגין פוליסה שבוטלה בשנה הראשונה, ולא היה החזר בגין ביטול מעבר לכך (להלן: נוסחת הסוכנים), אך, הנוסחה שיושמה לגבי התובע היא נוסחת המפקחים [עמ' 92, ש' 29-10].
2. שוכנענו, כי לאורך שנות עבודתו שולמה לתובע מלוא עמלת המכירות, בהתאם לנוסחת הסוכנים, ומקובל עלינו התחשיב שהציגה פנסקי, לעניין זה.

אמנם, במהלך חקירתה, ב"כ התובע הצביע על אי אילו טעויות, בטבלה בה ריכזה את נתוני התפוקות והביטולים [נ/3, נספח ב'] לעומת הטבלה בה ציינה שוב נתונים אלה, גזרה מהם את העמלה לתובע והשוותה זאת לסכומים ששולמו בפועל לתובע, והראתה, כי קיבל את שהיה אמור לקבל לפי נוסחת המפקחים, אלא, שטעויות אלה הן רק בסכום הסיכום השנתי, בעוד שאת ההשוואה ביצעה באופן פרטני לכל חודש וחודש.

על כן, מקובלת עלינו טענתה, כי לא היתה לכך השפעה על המסקנה, שהתובע קיבל את כל המגיע לו בהתאם לנוסחת המפקחים [עמ' 99, ש' 33-16, עמ' 100, ש' 18-1]. ונבהיר, כי אף שלא צורפו מסמכי נתונים מתוך מחשב החברה, מהימנה בעיננו עדותה של פנסקי, כי טבלאות נתוני ריכוז התפוקות והביטולים לכל חודש וחודש, אותם הציגה, הם אמיתיים ונכונים, ומשקפים את אלה שבמחשבי הנתבעת [עמ' 95, ש' 3-1].

1. עוד שוכנענו, כי התובע יכול היה לראות את נתוני התפוקות והביטולים ולבדוק "בזמן אמת" אם שולמה לו מלוא העמלה לה היה זכאי. על פי דבריהם של גרין וכרמי, שהעידו מטעמו, הם יכלו, כמו התובע, לראות את הנתונים הרלבנטיים, ונהגו לבדוק זאת ולחשב את המגיע להם. כן העידו, כי בדרך כלל לא נעשו טעויות, אבל, גם אם כן - ניתן היה להשיג על כך וזה טופל [כרמי - עמ' 23, ש' 29-13, עמ' 24, ש' 5-1, 17-16, עמ' 26, ש' 5-4, עמ' 27, ש' 12-4; גרין - עמ' 31, ש' 29-16, עמ' 33, ש' 16-6]. גם התובע עצמו הודה כי ראה את כל נתוני התפוקה נטו [עמ' 68, ש' 27-26, עמ' 69, ש' 5-4, 14-9].

אף התובע הודה, כי השיג בפני הגורם המתאים על נתונים של הסוכנים, וכן שיכול היה להשיג על ענייניו, ואף עשה זאת. טענתו, כי חלק מהשגותיו התקבלו ולא שולמו ומחשש שיבולע לו לא פנה בעניין בכתב ורק ניסה להסדיר זאת בשיחות טלפון ופגישות אישיות, הועלתה לראשונה בחקירתו, ולא הוכחה [עמ' 69, ש' 28-21, עמ' 70, ש' 10-1].

שעה שלאורך כל שנות עבודתו שולם לתובע על פי נוסחת המפקחים, התובע ראה את הנתונים הרלבנטיים לחישוב עמלותיו, באופן שוטף, ולא הלין על גובה העמלות ששולמו לו - אנו סבורים, כי דרך חישוב העמלות שנקבעה בהסכם העבודה של התובע וספר עמלות ופרסים, שונתה, בפועל, על ידי הצדדים בדרך של התנהגות עקבית, מסודרת וארוכת שנים, ועל כן - מוסכמת.

1. עוד נוסיף - כי אף אם היינו מקבלים את טענת התובע - וכאמור, אין זה כך - שוכנענו, שאכן, כפי שטענה הנתבעת, השיטה בה נהגו בפועל היטיבה עמו, ואם היו מחשבים לפי הנוסחה שבהסכם, אזי, היה מקבל פחות ממה שקיבל בפועל. אמנם, ישנה בעייתיות מסוימת עם ההשוואה שעשתה פנסקי, כיוון שלא ברור מדוע יש הבדלים בסכומי ההחזר, בגין ביטולי פוליסות בחצי השנה הראשונה להעסקתו של התובע - שאז, לפי שתי הנוסחאות, שיעור ההחזר הוא 100%. יתכן שזה נובע מכך שבתחשיב לפי נוסחת הסוכנים פנסקי, בטעות, לקחה בחשבון פוליסות שהוצאו טרם תחילת עבודתו של התובע, ובוטלו תוך 12 חודשים ממועד הוצאתן. ביטולים כאלה אין להביא בחשבון, כיוון שהתובע כלל לא קיבל עמלה עבור אותן פוליסות, כפי שבתחשיב לפי נוסחת המפקחים פנסקי נטרלה פוליסות שהוצאו לפני תחילת עבודתו ובוטלו בחצי השנה הראשונה לעבודתו. בכל מקרה, גם אם נתעלם מהשוואת שנת 2003, בה - לכאורה - התובע קיבל כ-1,300 ₪ יותר ממה שהיה מקבל לפי נוסחת הסוכנים, עדיין, בסיכום יתר השנים הוא קיבל תשלום עודף. כמו כן, יש לזכור שההשוואה לא לקחה בחשבון פוליסות שנמצאו בפיגור של 3 חודשים ויותר, מה שאף היה מגדיל את הסכום שקיבל ביתר.
2. לאור כל הטעמים שמנינו לעיל - דין התביעה ברכיב זה להידחות.

ו. בונוס שנתי

1. סעיף 6 להסכם העבודה קובע מספר מענקים שנתיים, שהתובע היה זכאי לקבל. על פי סעיף 6.1 - התובע היה זכאי למשכורת 13, ועל פי סעיף 6.2 - למשכורת 14, שכל אחת מהן היא משכורת חודשית נוספת, שמשולמת במועדים הנהוגים בחברה. כמו כן, על פי סעיף 6.4 - התובע היה זכאי ל"מענק שנתי לפי ביצועים ורווחיות יחולק לפי החלטת המנכ"ל כמקובל" (להלן: הבונוס השנתי או הבונוס). על פי דו"חות ריכוז משכורות של התובע, משכורות 13 ו-14 שולמו לתובע כסדרן, בחודשים מרץ ואוגוסט או ספטמבר, מדי שנה, בהתאמה. כמו כן, על פי הדו"חות, בחודש 6/04 שולם לתובע מענק מיוחד - בסך 65,000 ₪, בחודש 9/05 שולם לו מענק מיוחד - בסך 70,000 ₪, בחודש 7/06 שולם מענק מיוחד - בסך 30,000 ₪, ובחודש 6/07 שולם מענק מיוחד - בסך 20,000 ₪.
2. התובע טוען - כי הביצועים והרווחיות של המחוז חייבו תשלום הבונוס השנתי, כמקובל, בסכום של משכורת חודשית, ובגין השנים 2005-2003 קיבל זאת. לטענתו, בגין שנת 2006 הוא קיבל רק סכום חלקי, של 20,000 ₪, בחודש 6/07, והמנכ"ל אמר לו שיתרת הבונוס - סכום של 13,000 ₪ - תשולם לו בחודש 12/07, בכפוף לעמידה ביעד מכירות שנתי בביטוח חיים. אולם, למרות שהוא עמד ביעד זה, ואף מעבר לכך, לא שולמה לו יתרת הבונוס לשנה זו. כאשר פנה אל המנכ"ל, בתחילת שנת 2008, המנכ"ל אישר שהתובע, אכן, עמד ביעד וזכאי לתשלום, ואמר שיטפל בכך, אבל, בפועל - התובע לא קיבל זאת, וגם לא קיבל בונוס לשנת 2007 והחלק היחסי בגין שנת 2008, בשל התנכלות שרירותית וחסרת תם לב.
3. לעומת זאת, הנתבעת טוענת - כי בהתאם לסעיף 6.4 להסכם העבודה, עצם תשלום הבונוס השנתי נתון לשיקול דעת החברה, בהתאם למדיניותה, והחלטת המנכ"ל, וכך גם גובהו של הבונוס - ככל שהוחלט לשלמו. לטענתה, מעבר לסכומי הבונוס, ששולמו לתובע, לא היתה החלטה של המנכ"ל על מתן בונוסים נוספים, ואף לא היתה כל הבטחה לכך.
4. גם fti אנו מעדיפים את עמדת הנתבעת, עליה חזר דרור [עמ' 102, ש' 30-26]:

ראשית, מקובל עלינו, שלפי הסכם העבודה, הבונוס השנתי - בניגוד למשכורות 13 ו-14 - נתון לשיקול דעתו של המנכ"ל, אשר אינו חייב להורות על חלוקתו. כך, למשל, מקובלת עלינו עדותו של דרור, כי שנת 2008 היתה שנה קשה בתחום הביטוח, החברה הפסידה, ולא חולקו בונוסים - לרבות לו [עמ' 104, ש' 9-2, עמ' 110, ש' 16]; וכן, כי החלטה על תשלום בונוס היא החלטה חד פעמית של המנכ"ל, ביחס לשנה מסוימת, ואין מונח "יתרת בונוס" [עמ' 107, ש' 16-11].

שנית, התובע לא הציג כל עיגון לכך שהבונוס השנתי צריך להיות בגובה משכורת חודשית, דווקא, מה גם, שכאמור טעה בחישוב משכורתו החודשית האחרונה (התובע ביצע תחשיב לפי משכורת חודשית של 33,000 ₪, אולם, לא הציג כל תלוש המעיד שכך השתכר. על פי דו"חות ריכוז משכורות של התובע [ת/4, נספח 40; נ/4, נספח כ"ד]; וכפי שעולה מגמר החשבון שביצעה הנתבעת, בסיום יחסי העבודה, עמדה משכורתו על סך 27,553 ₪ לחודש - יסוד וש"נ גלובליות].

בשנים הראשונות התובע קיבל סכום גבוה בהרבה ממשכורת חודשית - וכפי שכבר קבענו - איננו מקבלים את טענתו, שחלק ממנו היה עבור מענק בכירים, כך שהבונוס עצמו היה בגובה משכורת חודשית, ולא זו בלבד, אלא, שבמכתב מיום 24.6.08, התובע העמיד את הבונוס השנתי על 2 משכורות לכל שנה, ולא נתן כל הסבר לשינוי בעמדתו.

1. מכל אלה עולה, כי אף אם התובע היה מוכיח שהבונוס השנית לא היה מותנה בהחלטת המנכ"ל - וכאמור, אין זה כך - הרי, שהוא לא הוכיח את גובהו. אשר על כן - התביעה לבונוס שנתי נדחית.

ז. פדיון חופשה

1. על פי סעיף 9.2 להסכם העבודה - התובע היה זכאי ל-22 ימי חופשה בשנה. סעיף 9.3 להסכם העבודה קבע, כי התובע יכול לצבור עד 44 ימי חופשה, ומעבר לכך יבוצע פדיון יזום על ידי החברה. בסיום יחסי העבודה שולם לתובע פדיון חופשה עבור 36.79 ימים, בסך 46,089 ₪ [גמר חשבון - ת/4, נספח 36, נ/4, נספח כ"ג; חקירת התובע - עמ' 71, ש' 13]. התובע טוען, כי הנתבעת קיזזה ממכסת ימי החופשה שלו 52 ימי נסיעות בתפקיד, אותם פירט בתצהירו [ת/4, נספח 47], למרות שהוא רשם זאת בדו"חות הנוכחות, ועל כן הוא זכאי לתשלום בגינם.
2. הנתבעת, לעומתו, טוענת - כי על תביעתו, או לפחות על חלקה, חלה התיישנות, וכי בכל מקרה התובע קיבל ימי חופשה בפועל ופדיון חופשה, מעבר לקבוע בדין. לטענתה, במהלך שנות עבודתו התובע יצא ל-87.5 ימי חופשה: 18 ימים בשנת 2003, 23 ימים בשנת 2004, 13 ימים בשנת 2005, 13 ימים בשנת 2006, 7.5 ימים בשנת 2007 ו-13 ימים בשנת 2008, אשר חלק מהם נזקפו בשל נסיעות התובע לחו"ל עם סוכני החברה [רשימת הנסיעות - נ/4, נספח כ"ה].

מדובר בנסיעות שהנתבעת ארגנה לסוכנים שהתקשרו עמה ואינם עובדיה, כתמריץ לפעילותם, לפי מדדים שונים, ומדי פעם היא הזמינה מנהלים שלה להצטרף לנסיעת טיול כחופשה. המנהלים לא היו חייבים לקבל את ההזמנה, אך, אלה שנענו ידעו, כי העלות ממומנת באופן מלא על ידי החברה, אבל, הימים הם על חשבון ימי חופשה שלהם.

גם התובע הוזמן לנסיעות, ולא היה חייב לנסוע, הנסיעות לא היו נסיעות בתפקיד ולא היו כרוכות בפעילות עסקית כלשהי שלו, הוא נהנה מתשלום מלא של הנתבעת, על הוצאות הנסיעה לרבות בתי מלון וטיסות, ופעמים רבות אשתו הצטרפה אליו וגם הוצאותיה שולמו על ידי הנתבעת. במקרה אחד, התובע אף ביקש להחליף זאת בחופשה פרטית בבית מלון, על חשבון הנתבעת, וברור שאם היה נשאר היו אלה ימי עבודה. התובע ידע שימי הנסיעה הימים נחשבים לימי חופשה, הסכים לכך ומעולם לא העלה טענה בעניין.

בנוסף היא טוענת, שהסכם העבודה לא מעניק לתובע זכות לפדיון ימי החופשה שנקבעו בו, ושהתובע היה זכאי רק לפדיון ימי החופשה שמכוח החוק ולא עבור אלה שמכוח ההסכמה החוזית. לפיכך, לטענתה, התובע קיבל ימי חופשה - בפועל ובפדיון תמורתם בסיום העבודה - הרבה מעבר למה שהיה זכאי לקבל, גם אם לא מביאים בחשבון את הנסיעות הנ"ל.

1. גם בהקשר זה אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת - בעוד שהנתבעת הציגה את כל דו"חות הנוכחות (למעט אחד), התובע צירף לתצהירו רק חלק מהם [ת/4, נספח 48; נ/4, נספח כ"ב; (להלן: דו"חות הנוכחות)]. דו"חות אלה חתומים על ידי התובע, ובחלקם גם על ידי רחמני, ובמרביתם המכריע ישנם תיקונים והערות שרשם התובע בכתב יד [חקירת דרור - עמ' 129, ש' 20-8]. כמו כן, התובע פירט את ימי החופשה, שלטענתו נוכו שלא כדין בתלושי השכר בחודשים העוקבים, ברם, כלל לא צירף את תלושי השכר - לרבות אלה בהם לטענתו נעשה הניכוי. בהתאם לראיות שכן הונחו בפנינו, ובפרט דו"חות ריכוז המשכורות, דו"חות הנוכחות, רשימת הנסיעות שפירטה הנתבעת, ועדויותיהם של התובע ודרור, אנו סבורים, כי בצדק זקפה הנתבעת את הימים בגינם תבע התובע תשלום, על חשבון מכסת ימי החופשה שלו; וכך רואים:

חודש 9/03 - 5 ימים שלטענת התובע נוכו בתלוש 10/03 - מדובר בחופשה בכרתים, והתובע עצמו כתב בדו"ח הנוכחות "חופשת כרתים". מדו"ח ריכוז המשכורות של התובע לשנה זו עולה שהם נוכו בחודש 10/03.

חודש 3/04 - 9 ימים שלטענת התובע נוכו בתלוש 4/04 - מדובר בחופשה בקריבים. לגבי חודש זה התובע לא הציג דו"ח נוכחות ולפי הדו"ח שצירפה הנתבעת - התובע עצמו כתב על ההיעדרות "חופש" לצד "נסיעה לחו"ל במסגרת העבודה". ואכן, מדו"ח ריכוז המשכורות לשנה זו עולה שהם נוכו בחודש 4/04 [ימי החופשה בחו"ל היו רק 8 ימים ועוד שישי-שבת, , אבל, לפי דו"ח הנוכחות התובע היה בחופש גם ביום חמישי, לפני הנסיעה, ולכן נוכו 9 ימי היעדרות].

חודש 6/04 - 5 ימים שלטענת התובע נוכו בתלוש 7/04 - מדובר בחופשה בטורקיה, ואף התובע כתב בדו"ח הנוכחות "נסיעת סוכנים לחו"ל - טורקיה". מדו"ח ריכוז המשכורות עולה שהם נוכו בחודש 7/04.

לגבי חודש 10-11/04 - 5 ימים שלטענת התובע נוכו בתלושי 11-12/04 - מדובר בחופשה בטוסקנה, ובדו"ח הנוכחות התובע כתב "חופש" לצד "נסיעת סוכנים לחו"ל". מדו"ח ריכוז המשכורות עולה שהם נוכו בחודשים 11-12/04.

חודש 2-3/05 - 7 ימים שלטענת התובע נוכו בתלושי 3-4/05 - מדובר בחופשה בויטנאם. בדו"ח הנוכחות של חודש 2/05 התובע כתב "חופש" לצד "הצטרפות לנסיעת איילון לוייטנם", ובדו"ח הנוכחות של חודש 3/05 הוא כתב "חופש" לצד הפירוט שמדובר ב"נסיעה לוייטנם". מדו"ח ריכוז המשכורות עולה שהם נוכו בחודשים 3-4/05.

חודש 7/06 - 5 ימים שלטענת התובע נוכו בתלוש 8/06 - מדובר בחופשה באנטליה, ובדו"ח הנוכחות התובע כתב שזה "נסיעה לחו"ל עם סוכני איילון". מדו"ח ריכוז המשכורות עולה שהם נוכו בחודש 8/06.

חודש 8/06 - 2 ימים שלטענת התובע נוכו בתלוש 9/06 - בדו"חות הנוכחות לחודשים 7/06 ו-8/06 היו ימי היעדרות רבים או ימים חלקיים בגלל מלחמת לבנון השניה, ובנוסף - לגבי 4 ימי היעדרות בדו"ח 8/06 - צוין "השתלמות סוכנים בטבריה". מדו"ח ריכוז המשכורות עולה שבחודש 9/06 נוכו 4 ימי חופשה, והתובע, שטען שהוא זכאי לתשלום רק עבור שניים מהם, לא הסביר לאילו ימים הוא מתכוון מתוך כלל ימי ההיעדרות. אנו סבורים, כי הימים שנוכו היו בגלל ימי ההיעדרות במלחמת לבנון השניה, ולא בשל ימי ההשתלמות.

חודש 8/07 - 4 ימים שלטענת התובע נוכו בתלוש 9/07 - בדו"ח הנוכחות התובע כתב "חופש" לצד 2 ימי היעדרות, וכן "פעילות סוכנים בי-ם כראש קבוצה - מאושר לא לקזז" לצד 2 ימי היעדרות אחרים. מדו"ח ריכוז המשכורות עולה שבחודש 9/07 נוכו רק 2 ימי חופשה, ולא 4 כטענתו של התובע, ואילו תלוש שכר הוא כאמור לא צירף. אין ספק, כי הימים שנוכו היו עקב ימי ההיעדרות שהתובע ציין בדו"ח שהיו ימי חופש.

חודש 2/08 - 10 ימים במרוקו שלטענת התובע נוכו בתלוש 3/08 - מדובר בחופשה במרוקו, ובדו"ח הנוכחות התובע כתב "נסיעה לחו"ל למרוקו". מדו"ח ריכוז המשכורות עולה שהם נוכו בחודש 3/08.

1. שוכנענו, שהנסיעות לחו"ל היו נסיעות לשם הנאה, בלבד, ולא נסיעות לצורכי עבודה, וזאת גם אם במסגרתן היה התובע בחברת סוכנים עצמאיים, שעובדים עם החברה - אותם ביקשה החברה לתגמל כפי שהעיד דרור [עמ' 131, ש' 4]. כן שוכנענו, שהתובע לא חויב על ידי החברה להצטרף אליהן. בעניין זה ביקש התובע להסתמך על דוא"ל מרחמני, מיום 11.1.05, בו נכתב, כי נוכחותם של התובע ואשתו בנסיעה לויאטנם חשובה, על רקע מספר הסוכנים שזכו מהמחוז, וכי אם יצאו 20 נוסעים מהמחוז יוענקו לשניים 500$ לקניות בדיוטי-פרי [ת/4, נספח 8; חקירת התובע - עמ' 73, ש' 8-3]. אלא, שבדוא"ל זה נכתב במפורש, כי ההזמנה היא ל"נסיעת כייף וחוויה מיוחדת בויאטנם", וגם אם התובע יכול היה להבין ממנו שהנתבעת תראה בחיוב את הצטרפותו לנסיעה, אין להבינו כאילו התובע חייב היה לנסוע אילו לא רצה בכך. מה גם, שדוא"ל זה מתייחס רק לנסיעה לויאטנם, ובאשר לנסיעות האחרות - התובע לא הראה מסמך כלשהו ממנו ניתן ללמוד שחויב לנסוע אף שלא היה מעונין [עמ' 74, ש' 2].

לעומת הנסיעות לחו"ל, היו מדי שנה נסיעות רבות אחרות שכן היו בגדר נסיעות עבודה - כמו כנסי ביטוח אלנמנטרי באילת, כנסי ביטוח חיים באילת והשתלמויות סוכנים שונות - ואלה לא נוכו ממכסת ימי החופשה של התובע, כפי שעולה מדו"חות הנוכחות, דו"חות ריכוז המשכורות וחקירתו של דרור [עמ' 129, ש' 33-25]. ההבדל בין סוגי הנסיעות עולה אף מהתנהגותו של התובע עצמו, אשר לא רשם לצידן בדו"חות הנוכחות את המילה "חופש", מונח בו נקט במקרים רבים לגבי הנסיעות לחו"ל - דבר שבא לידי ביטוי במיוחד בדו"ח הנוכחות לחודש 3/05 בו ישנן נסיעות משני הסוגים. כלומר, "בזמן אמת גם התובע ראה את הנסיעות לחו"ל כחופשה ולא כנסיעת עבודה.

לא זו בלבד, אלא שהוכח, לדעתנו, כי הנסיעות היו הטבה של ממש, שכן הנתבעת היא שמימנה את עלויות הנסיעה והשהייה בחו"ל, לרבות אלו של אשתו כאשר הצטרפה אליו, ואילו חלקו של התובע היה רק בהפחתת ימי ההיעדרות ממכסת ימי החופשה שלו, כפי שהודה התובע עצמו בחקירתו [עמ' 72, ש' 12-11, עמ' 73, ש' 2-1; חקירת דרור - עמ' 130, ש' 23-22].

התובע אף הודה, כי באחת הפעמים התקבלה בקשתו להמיר את הנסיעה לחו"ל בשהייה בבית מלון בארץ שלו ושל אשתו, במימון הנתבעת [עמ' 72, ש' 25-18].

זאת ועוד - ימי החופשה, שתובע התובע, הם ימי חופשה שנוכו במהלך שנות עבודתו בנתבעת, כשהניכוי הראשון נעשה בחודש 10/03. התובע הודה בחקירתו, כי מלכתחילה הנתבעת ייחסה את נסיעותיו לחו"ל עם הסוכנים כניצול חופשה, שכל פעם שחזר מחו"ל ראה שימי הנסיעה נוכו ממכסת ימי החופשה שלו, וכי לא השיג על כך בכתב [עמ' 72, ש' 12-8, עמ' 74, ש' 5-3]. הדעת נותנת, כי אם הדבר לא היה מקובל על התובע, הוא היה מלין על כך בתוקף בזמן עבודתו.

1. בנוגע לטענותיה האחרות של הנתבעת, נעיר, כי - לכאורה - תביעתו של התובע, בקשר לשנים 2003 ו-2004, התיישנה, שכן, בסיום יחסי העבודה זכאי העובד לפדיון חופשה רק עבור השנה השוטפת ושלוש השנים שקדמו לה. כמו כן -לכאורה - יש ממש בטענת הנתבעת, כי הסכם העבודה לא קובע זכאות לפדיון ימי החופשה שנקבעו בו, מעבר למכסה שנקבעה בחוק. אלא, שבסיום יחסי העבודה הנתבעת עצמה כן שילמה פדיון חופשה גם עבור ימי החופשה החוזיים, וממספר הימים ששילמה עבורם עולה, כי לקחה בחשבון את כל שנות העבודה, כלומר, זקפה את יתרות החופשה, בגין תקופת העבודה שחלה עליה התיישנות, ולכן התנהגותה בפועל סותרת את טענותיה. עם זאת, אין בכך כדי לסייע לתובע, שכן, כאמור לעיל, לא שוכנענו, שימי הנסיעות בגינם תבע פדיון חופשה היו נסיעות בתפקיד, כטענתו.
2. לאור כל האמור - התביעה לפדיון חופשה נדחית.

ח. תשלום עבור ביצוע חפיפה למחליף

1. אין מחלוקת, כי התובע קיבל שכר עבודה מלא עד ליום 13.7.08 וכן תשלום עבור תקופת הודעה מוקדמת בת חודשיים, כפי שנקבעה בסעיף 3.1 להסכם העבודה [עמ' 2, ש' 3-2; חקירת התובע - עמ' 75, ש' 22-20, עמ' 79, ש' 25-19, עמ' 83, ש' 4]; אלא, שהתובע טוען, כי הינו זכאי לתשלום של משכורת חודשית נוספת, בתמורה לחפיפה עם מחליפו, כפי שהובטח לו על ידי מרקוביץ' וסוכם עמו לאחר שהודיע לתובע על פיטוריו.
2. איננו מקבלים זאת. אמנם, הנתבעת לא הביאה לעדות את מרקוביץ', שבמועד הגשת התצהירים מטעמה שימש דירקטור בקבוצה [חקירת פנסקי - עמ' 91, ש' 11-10; חקירת דרור - עמ' 104, ש' 30-26], אולם, מקובלת עלינו טענת הנתבעת, כי לא ניתנה לתובע הבטחה כאמור, משאין זה סביר, כי ישולם לתובע תשלום כפול על ביצוע משימת החפיפה - הן שכר עבודה ותשלום עבור תקופת ההודעה המוקדמת, והן תשלום משכורת חודשית נוספת. ונבהיר, כי "חפיפה" איננה בגדר מטלה מיוחדת, אלא, היא מתבקשת מחובת תם הלב שחלה ביחסי עבודה וסיומם. כך, ככלל, ובפרט כאשר אין ברשות התובע מסמך בכתב המעיד על כך - דבר שמתבקש בנסיבות בהן יחסי העבודה עולים על שרטון, מה גם שהתובע קיבל ייעוץ משפטי באותה עת [עמ' 82, ש' 26-25]. למעלה מן הצורך, נוסף, כי התובע הודה שבפועל לא עבד במהלך חודש 7/08, ולפי גרסתו שלו - ביצע את החפיפה במשך כ-10 ימים ולא חודש שלם [עמ' 82, ש' 28-27, עמ' 83, ש' 2-1].
3. לפיכך - גם התביעה ברכיב זה נדחית.

ח. ניכוי משכר 2/08

1. התובע טוען, כי הנתבעת ניכתה ממשכורתו עבור חודש 2/08, סכום של 6,000 ₪, שלא כדין. לטענת הנתבעת, באותו חודש התובע העביר את המחשב הנייד שהיא נתנה לו לעבודתו, לידי בנו, בעת שהתובע שהה בחו"ל, והיא חויבה בגין גלישת הבן באינטרנט בסכום של 6,075 ₪ [החיוב בגין הגלישה - נ/4, נספח כ"ו; על פי דו"ח ריכוז משכורות לשנת 2008 סכום הניכוי היה 6,019 ₪]. לטענתה, דרור הציג זאת לתובע, שהתנצל והסכים שיחוייב בסכום האמור.
2. בעניין זה הצדק עם התובע - אמנם, לא שוכנענו, שמלבד האמור במכתבו מיום 24.6.08 התובע הלין על כך בכתב, כפי שטען בחקירתו [עמ' 59, ש' 28-25], אבל, דרור הודה, כי אין בידיו מסמך בכתב, המאשר לנכות מהתובע סכום כלשהו בעניין המחשב [עמ' 131, ש' 15-14]. לפיכך - בהתאם לסעיף 25(6) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, בהיעדר הסכמה בכתב מצד התובע לניכוי - הנתבעת לא היתה רשאית לעשות כן כל עוד התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. מכאן - שלא היו אמורים לנכות 6,000 ₪, משכר התובע, ערב השימוש החורג במחשב.

סיכום

1. התובע כיהן כמנהל הסניף הצפוני של הנתבעת, התגלעו חילוקי דעות בינו לבין ההנהלה, ביחס למספר עניינים, ובשל כך הוחלט לפטרו; כשהודע לו על כך התובע הציג מצג של הסכמה לפיטוריו, ורק כעבור כשבועיים, לאחר שהתמנה לו מחליף ונמסרו הודעות על השינוי - שינה טעמו. הוא זומן לשימוע, במטרה לשקול את המשך העסקתו, אולם, לא שיתף פעולה, ולמרות שהעלה טענות מטענות שונות על פעולת גורמים בנתבעת, לא נתן הזדמנות לתיקון, או למציאת פתרון תעסוקתי. בנסיבות אלה - נדחו תביעותיו לפיצוי על פיטורים "שלא כדין", עגמת נפש או פגיעה במוניטין ובשם טוב.
2. התובע לא הניח תשתית עובדתית, המקימה לו זכות לתשלום מהתשלומים הכספיים הנוספים שתבע, למעט בעניין ניכוי 6,000 ₪, משכר חודש 2/08. .
3. בהתחשב בתוצאה, לעומת סכום התביעה - איננו מורים על החזרת הניכוי הנ"ל והסכום מקוזז כנגד הוצאות המשפט, שהיה עלינו להטיל על התובע.
4. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק-דין זה.

ניתן היום, ... ב... 2014 (... ב... תשע"ג), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לבאי-כח הצדדים, בדואר רשום.