באמצעות ב"כ עוה"ד יגאל קלדס

1. התובעים 1-5 הינם הבעלים של חלקות 10 ו-13 בגוש 10432 בקרית ביאליק. עניינו של פסק הדין הם שומת הפיצויים שיש לשלם לבעלים בשל הפקעת חלק מהחלקות.

2. עובדות הרקע

2.1 שטח החלקות הכולל הינו 24,849 מ"ר מהם 16,667 ₪ בחלקה 10 ו-8,182 מ"ר בחלקה 13. כל אחת מהחלקות היא בצורה מלבנית מוארכת. לחלקות אין גבול משותף. מדובר בחטיבת קרקע חקלאית, החלקות ריקות ממבנים ועל החלקות גידולי בעל לחיטה.

2.2 בנסח הרישום של חלקה 10 רשומים כבעלי המקרקעין בחלקים שווים התובעת 1 ומר קילשטין מקס ז"ל. כך גם בנסח הרישום של חלקה 13.

2.3 התובעים 2-5 הינם יורשיו של מר קילשטין מקס ז"ל בחלקים שווים, מכח צו ירושה מיום 21.3.01 .

2.4 ביום 21.11.02 פורסמה הפקעת חלק מהמקרקעין מכח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 (להלן "פקודת הדרכים"). ההפקעה הינה לצורך סלילת כביש עוקף קריות לפי תוכנית דרך ג/ד/991 ג'. ביום 27.12.06 נמסרה לתובעים הודעה על הפקעת החלקות, ופרוטוקול מסירת חזקה נערך ביום 4.3.07. פקודת הדרכים בוטלה בינתיים בחוק לתיקון פקודת הקרקעות [רכישה לצרכי ציבור] (מס' 3) תש"ע-2010 מיום 15.2.10 , אולם בזמן הרלוונטי להתרחשות בתיק זה היא עמדה בתוקפה.

2.5 מחלקה 10 הופקעו 7,520 מ"ר (45.42% משטח החלקה). מחלקה 13 הופקעו 1,720 מ"ר (21.07% משטח החלקה).

2.6 תוואי הדרך המתוכננת חוצה את חלקות 10 ו-13 מצפון לדרום, ומותיר יתרת שטח חקלאי משני צדי הדרך ללא קשר ביניהם. (ראו תרשים בחוות דעת השמאי מר קמיל, עמ' 10). ההפקעה מבתרת את החלקות המלבניות באופן שבחלקה 10 יתרה מערבית הינה של 607 מ"ר (בצורת משולש חד זווית) ויתרה מזרחית של 8,493 מ"ר , ואילו בחלקה 13 יתרה מערבית בשטח של 4,629 מ"ר ויתרה מזרחית בשטח של 1,829 מ"ר.

2.7 בתם תהליך המשא ומתן ובדיקת הערך של המקרקעין המופקעים, העבירה הנתבעת לתובעים ביום 29.7.08 הודעה כי הסכום שאינו שנוי במחלוקת עומד על סך של 845,500 ₪ נכון ליום הקובע. בחודש אוגוסט 2011 שולם לתובעים הסכם שאיננו שנוי במחלוקת - סכום של 1,055,616 ₪ ולאחר ניכוי לרשויות המס סכום של 996,284 ₪. הסכום משקף פיצויים עבור חלקה 10, לשטח המופקע מעל 25% ועד 45.42%, דהיינו ל-20.42% מהשטח.

2.8 התובעים פנו למשרד התחבורה לפי ס' 7 לפקודת הדרכים על מנת לקבל פיצוי מן החסד גם עבור השטח המהווה 25% ראשונים מכלל ההפקעה . שר התחבורה קבע בהחלטה מיום 7.8.14 כי הוא מורה לנתבעת לשלם פיצויים לתובעים בעבור ההפקעה הכלולה ב-25% מהשטח את הסכום כדלקמן :

בעבור חלקה 10 - עבור הפקעה של 25% הראשונים (מתוך 45.42%)-סכום כולל של 1,246,112 ₪.

בעבור חלקה 13 - שם ההפקעה היא כדי 21.07% - סכום כולל של 516,466 ₪.

הסכומים נכונים ליום 5.5.14, וכבר כוללים ריבית והצמדה.

2.9 יצויין כי בתחילת הדרך הגישו התובעים שתי תביעות נפרדות לפיצויי ההפקעה כאשר הסכום הנתבע כלל גם דרישה, בין היתר, לפיצוי בגין עיבוד חלקות נוספות, שהבעלות שם לאחרים. התביעה לפיצוי בגין עיבוד הקרקע בנתונים הקיימים נדחתה על ידי על הסף, בהחלטה מנומקת מיום 3.10.10. התביעות אוחדו.

3. גדר המחלוקת

הדיון הצטמצם לשתי שאלות מרכזיות, ומספר שאלות משנה.

הנושא הראשון הוא סכום הפיצוי המגיע לתובעים בגין ההפקעה בחלקה 10 (מעבר ל-25% ראשונים שפוצו בהחלטת שר התחבורה), דהיינו בהתייחס ל-20.42% משטח החלקה.

הנושא השני הינו האם יש לפצות את התובעים עבור נזק שנגרם, אם נגרם, לחלקות שנותרו בבעלותם כתוצאה מפיצולן.

בנוסף, לתובעת טענה לפיצוי בגין התנהלות חסרת תום לב של הנתבעת, לפיצוי עבור הוצאות רכישת מקרקעין חלופיים, וטענה לחישוב הסכום כסכום דולרי, עם ריבית שנתית של 11% , החל מהיום הקובע.

4. שומת המקרקעין

4.1 כל צד המציא חוות דעת שמאי מטעמו בהתייחס לפיצוי ההפקעה הראוי. שמאי התביעה, מר גרשון פנחסיק, העריך כי הסכום הנכון לכל מ"ר מופקע בתחומי הדרך הוא 80$, ואת מכלול השטחים הנותרים לאחר ההפקעה מחלקות 10,13 ב-20$ לכל מטר. התאריך הקובע לשווי לטענתו הוא 2.10.02, מועד חתימת השר על הצו. בשיקוליו כלל את החלק המופקע מידותיו וצורתו, את החלק הנותר שיפגע מפיצול וניתוק, ואת הציפיות לשינוי יעוד הקרקע הנדונה וההשפעה על שוויה. בישיבה שנערכה אצל מומחה מטעם בית המשפט, טען מר פנחסיק שהסתמך בהערכתו על עסקה מאפריל 97 שהתייחסה למכר חלקות בגוש 11552 בסביבה הקרובה בסכום של 52.19$ למ"ר, ואגב ביצוע התאמות הסיק את שווי המקרקעין בסך של 80$ למ"ר. התובעים טענו בסיכומיהם כי יש להביא בחשבון בהערכת השווי למ"ר כי המקרקעין שהופקעו שימשו כעסק חי שהכניס כסף לתובעים ובשל ההגנה על הקנין יש מקום ליתן ערך לעובדה שהמקרקעין עובדו על ידי התובעים.

4.2 הנתבעת הגישה את חוות דעתו של השמאי תמיר שדה אשר התייחס למועד הקובע כמועד פרסום צו ההכרזה ברשומות, 21.11.02. מר תמיר קבע בחוות דעתו כי על בסיס עסקאות השוואה בתאריכים הקרובים למועד הקובע, בקרקעות המשמשות לחקלאות בפועל במתחם הממוקם מדרום לחלקות מושא דיון זה, ממוצע העסקאות היה 38$ למ"ר. מאחר שהוצע לבעלי החלקות פיצוי בהתבסס על ערכי שווי של 45$ למ"ר קרקע, העריך את הפיצוי בשווי של 45$ לכל מ"ר. שמאי הנתבעת הביא בחשבון כי ערב המועד הקובע הקרקע היתה קרקע חקלאית, לא נכללה בכל תכנית מקומית ברת תוקף ובתוכנית המתאר הארצית נכללה בתוך רצועת תשתית. עוד ציין כי לפי תמ"א 3 קיימת הוראה לשמור רצועת תמרון ברוחב של 300 מ' בכל רשת הדרכים הארצית ולא מתאפשרת תכנית מתאר מקומית או מפורטת. התכנון הנוכחי יאפשר הסרת מגבלה זו ונפתחת האפשרות לתכנון מחדש של הסביבה, מה שמהווה יתרון. לפי חוות דעתו, מאחר והופקעו 3,403 מ"ר (לאחר 25% הראשונים) סכום הפיצוי ליום 21.11.02 מגיע לסך של 718,100 ₪.

4.3 בשל הפער בין עמדות השמאים, מיניתי שמאי מטעם בית המשפט, את מר אריה קמיל. מר קמיל התייחס למועד הקובע כיום 21.11.02, יום פרסום הצו. בין שיקוליו הביא בחשבון את מיקום החלקות ואופי הסביבה שהיא חטיבת קרקע חקלאית כחלק משטחי העיר קרית ביאליק. המומחה הסתמך על שווי השוק של הקרקע, כפי שהיה ערב ההפקעה. מר קמיל התייחס לעסקה שהציג מומחה התובעים, וכן ל-14 עסקאות שהציג מומחה הנתבעת שנערכו בין השנים 1999-2004 הכלולים בגושים סמוכים. המחיר הממוצע למ"ר מתוך 14 עסקאות שנדגמו הוא 38$ למ"ר. כמו כן הוצגו חוות דעת של שמאים נוספים המתייחסים לחלקות נוספות באותו הגוש, 10432, שם נקבע שווי של כ- 40$ למ"ר בהתייחס לעסקאות שנערכו בין השנים 1999-2004. המומחה ציין כי לדעתו שווי הקרקע מגלם ציפיה לשינוי ייעוד בשל אישורה של תוכנית ג/ד/991ג' כדרך פרברית מהירה עוקף קריות, תמ"מ 6 הקובעת ייעוד הקרקע לפיתוח עירוני וקובעת שימושים של מגורים ותעסוקה או כל שימוש אחר הדרוש ליישוב וסביבתו. קרקעות במאפיינים דומים בסביבה נמכרות במחירים המשקפים שווי שוק הנובע מפוטנציאל שינוי היעוד. המומחה הביא לכן בחשבון גם עסקאות שהערכים בהם גבוהים מהממוצע והגיע למסקנה כי שווי השוק הראוי לפיצוי, בהתחשב בסוג הנכס ומיקומו הוא 45$ למועד הקובע. המומחה לא קבע פיצוי נפרד בגין היות הקרקע קרקע מעובדת בגידולי בעל חיטה מעבר להתייחסותו לקרקע כקרקע חקלאית.

4.4 הצדדים ויתרו על חקירת המומחה.

4.5 חוות הדעת של מר קמיל מפורטת ומנומקת, ומסתמכת על עסקאות רבות שבוצעו בשוק, בסדרי גודל דומים. חוות הדעת מבוססת על השוואה לעסקאות של מוכר מרצון לקונה מרצון, כאשר הממכר הוא הקרקע החקלאית הספציפית ,המעובדת בגידולי בעל לחיטה. מאפייני הקרקע וסוגה מוצאים ביטוי בהערכת השמאי לגבי שווי למ"ר. פקודת הדרכים התוותה את אופן חישוב הפיצוי בס' 9 כדלקמן –

"9. בבוא בית המשפט להעריך את סכום הפיצויים שיש לפסוק לכל בעל קרקע בהתאם לסעיף 8, ינהג לפי התקנות דלקמן:

(ב) בהתחשב עם המותנה לקמן יקובל כשוויה של הקרקע, אותו סכום שהיה מתקבל ממכירת הקרקע אילו נמכרה בשוק ע"י מוכר מרצונו הטוב:"

עוד אציין כי על אף שהפיצוי משוערך להיום מתאריך פרסום ההכרזה על ההפקעה (שנת 2002), מועד בו לכאורה ניתן היה לתפוס חזקה, החזקה במקרקעין נתפסה רק בשנת 2007, כשעד אז המשיכו התובעים לדבריהם לעבד את החלקות. ס' 9 (ב) (I) לפקודת הדרכים קובע במפורש לגבי דרך חישוב הפיצוי כי המועד הקובע יהיה התאריך שבו יכלה הרשות לתפוס את המקרקעין –

"בלי לשים לב אל כל השבחות או עבודות שנעשו בקרקע לאחר כל תאריך כזה ע"י רשות או ע"י הבעלים או ע"י כל אדם אחר;" לפיכך, אין מקום להתייחס לטענת התובעים כי יש ליתן רכיב הערכה נפרד בגין העובדה שבמקרקעין היה גידול בעל לחיטה.

4.6 לא מצאתי לנכון לשנות מחוות דעתו של השמאי, אשר התערבות בה שמורה למקרים חריגים בלבד. ראו לענין זה בע"א 1168/07 יפה נוף – תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' מאיר הפלר, עו"ד (1.12.09) -

"ככלל, עילות ההתערבות בחוות דעת מקצועית אותה ערך שמאי או מעריך מצומצמות למקרים חריגים בהם פעל השמאי או המעריך בניגוד לכללי הצדק הטבעי כגון תחת השפעה בלתי הוגנת או עקב תרמית או כאשר פעל בחוסר תום לב [ראו: ע"א 609/93 מרום שירותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה, פ"ד מח(5) 381, 391 (1994)]. פרט למקרים כאמור, אין מקום להתיר לצדדים להשיג על שיקול דעתו המקצועי של שמאי או מעריך על מנת להגיע לתוצאות הרצויות להם. בע"א 66/67 גלובוס למזרח, תעשייני עטים וצרכי משרד  בע"מ נ' רולקס בע"מ, פ"ד כא(2) 146 (1967) נדרש כבוד השופט (כתוארו אז) מ' לנדוי לשאלה זו וקבע בנוגע למעריך, נשוא דיונו, כי:

"... במידה שמסקנותיו נוגעות לענינים שבשיקול דעת, אין להרשות ויכוח על כך אם שיקול דעתו היה פגום, ואף טעות שהוא טעה בתום לב בענין שבשיקול דעת אין בה כדי להצדיק את שינוי מסקנותיו. הטעם לדבר הוא שבענינים אלה התכוונו הצדדים לסמוך ללא ערעור על הכשרתו המקצועית של האיש שנבחר על-ידם".

בהתבסס על הערכת מומחה בית המשפט , יש ליתן לתובעים פיצוי כדי שווי הקרקע בסך של 153,135 $ ליום הקובע ובשקלים, 716,671.8 ₪. (שער יציג ביום 21.11.02 =4.68 ₪)

4.7 לגבי המועד הקובע - ס' 9 (ב) (I) לפקודת הדרכים קובע כי הערכת השווי תהיה כשוויה של הקרקע בתאריך שבו יכלה רשות לתפוס אותה על פי הוראות פקודה זו. ס' 3 לפקודת הדרכים קובע –

. "מותר לו לשר העבודה או לשר התחבורה, אם נוכח שהדבר דרוש להגנת הארץ או לפיתוחה, להורות בצו כי פקודה זו תחול על כל דרך. צו זה לא יפורסם ברשומות אלא אם כן סבור שר התחבורה או שר העבודה כי פרסום זה לא יזיק להגנת הארץ."

ס' 4 לפקודת הדרכים קובע כי עם מתן הצו על פי ס' 3 יכולה הרשות לקנות מיד חזקה בקרקע. במקרה זה פורסם הצו ברשומות, ללמדך שלא היה חשש שהפרסום "יזיק להגנת הארץ." ס' 10 (א) לפקודת סדרי שלטון ומשפט תשכ"ח 1948 קובע כי כל "פקודה" תקבל תוקף ביום פרסומה ברשומות, אלא אם נקבע בה כי תקבל תוקף בתאריך מוקדם או מאוחר מיום הפרסום. כך גם ס' 17 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש] הקובע כי תחילת תוקפן של תקנות בנות פועל תחיקתי הוא ביום פרסומם. וראו לענין זה רע"פ 1127/93 מדינת ישראל נ. קליין (30.5.94) -

"פירסום חקיקה הינו נטל המוטל על המחוקק, ובאין פירסום לא תתפוס חקיקה. כן היא לשונו של סעיף 10(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, כי "כל פקודה תקבל תוקף ביום פרסומה..."; ובאין פירסום לא תהיה חקיקה. באותה דרך הילוכו של סעיף 17 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש] לעניינן של תקנות בנות-פועל תחיקתי: "ותחילת תקפן ביום פרסומן..."; ובאין פירסום לא תהא תחילה."

לפיכך, יש לראות את תוקף צו ההכרזה על ההפקעה מיום פרסומו ברשומות, היינו 21.11.02, וזהו היום הקובע לצורך חישוב הפיצוי.

.

5. פיצוי עבור החלקות שנותרו

5.1 השמאי מטעם התביעה סבר בחוות דעתו כי עבור כל מ"ר מהחלקות שנותרו יש ליתן כפיצוי סכום של 20$, זאת בשל ההפרדה בין החלקים ללא אפשרות מעבר ביניהם, כאשר הנזק איננו רק בשל הפיצול הפיזי אלא גם בגלל הקטנת העיבוד החקלאי וצמצום הכדאיות הכלכלית שלו, הפיכת השטח המעובד לבעל ממדים בלתי רגולרים ויצירת זויות חדות בפינות השטח המקשה על פעולת החריש והקציר.

5.2 השמאי מטעם הנתבעת סבר כי אין מקום לפצות בגין החלקות שנותרו, למעט לגבי יתרת החלקה המערבית בחלקה 10 בשטח של 604 מ"ר, לפי שווי שוק, דהיינו השווי של 45$ למ"ר. הנתבעת מדגישה כי לפי חוות הדעת של מר קמיל, החלקות אף הושבחו לאור אישורה של תוכנית ג/ד/991/ג' וגם ענין זה יש להביא בחשבון.

5.3 השמאי מר קמיל, קבע בחוות דעתו כי החלקה המערבית בחלקה 10 לאחר פיצולה, הינה שטח קטן, בסך של 607 מ"ר, איננו ניתן לעיבוד, מדובר במשולש חד זוית, ויש לקבוע פיצוי מלא עבורו. לשטח הנותר בחלקה 10 ממזרח, בשטח של 8,493 מ"ר לא נגרם נזק כלכלי כלשהוא.

לגבי חלקה 13, קבע כי הצד המערבי של החלקה לאחר הפיצול הוא בשטח של 4629 מ"ר ניתן לעיבוד, ויכול להיכלל בתוכנית איחוד וחלוקה. לכן איננו מצדיק פיצוי. הצד המזרחי לאחר הפיצול הוא בשטח של 1,724 מ"ר, שטח קטן לעיבוד וצורתו אי רגולרית, לפיכך קבע נזק בשיעור של 20% מהשווי. (9$ למ"ר).

5.4 חוות דעת מומחה בית המשפט נותן משקל מאוזן לשטחים שנותרו. לפיכך, יש לשלם לתובעים פיצוי בעבור החלק המערבי בחלקה 10 בסכום של 27,315 $ ליום הקובע ובשקלים 127,834.2 ₪, וכן עבור הצד המזרחי של חלקה 13 ,סך של 15,516 $ ליום הקובע, ובשקלים 72,614.88 ₪.

6. הוצאות עבור רכישת מקרקעין חלופיים

6.1 התובעים טוענים בסיכומים כי על אף שטרם רכשו מקרקעין חלופיים יש לפסוק לזכותם הוצאות הכרוכות ברכישה חלופית, על מנת לאפשר להם לבצע רכישה חלופית. טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה, והנתבעת מתנגדת להעלאתה בשלב זה מטעמי שינוי חזית.

6.2 משכך, מלכתחילה אין מקום לדון בטענה. בנוסף אציין ,כי הפסיקה דנה בטענה זו וקבעה כי

הפיצוי מעניק לנפגע את שוויו של הנכס שהופקע ולא את שוויו של הנכס החלופי.

ראו דברי כב' השופט דנציגר בעא 10873/06 בכר נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו (22.2.10) והדיון המפורט שם -

"צודק המערער בטענתו, כי פיצויי הפקעה באים להעמיד את בעל הזכות במקרקעין באותו מצב כספי שבו היה עומד אלמלא ההפקעה [ראו ע"א 2274/06 עיריית חולון נ' זימק סעיף 25 ([פורסם בנבו], 15.1.2009) והאסמכתאות שם; קמר, בעמ' 479]. עם זאת, עקרון השבת המצב לקדמותו המדריך את בית המשפט בקביעת שיעור הפיצוי ההולם, מעניק לנפקע את שווי הנכס שהופקע ולא את שוויו של הנכס החלופי. מילים אחרות, לאחר הפיצוי, יועמד הנפקע במצב בו היה נתון אילו היה מוכר את הנכס מרצונו. זהו "מבחן השוק החופשי" כפי שנקבע בסעיפים 12(א) ו-(ב) לפקודת הקרקעות, מכוחה נעשתה הפקעת הנכס הנדון"

יצויין כי מילות ס' 12(ב) לפקודת הקרקעות הן כהוראת ס' 9 (ב) לפקודת הדרכים .

בית המשפט מתייחס בפסק דין בכר במפורש לטענה החוזרת על עצמה כי יש להוסיף הוצאות "העברה, שכ"ט ותווך" וקובע –

" אף שכוונת הדברים טובה, לא מצאנו להם, ובייחוד לקביעת "הפיצוי הגלובלי", עיגון בדין הקיים. לא בחוקי ההפקעה החלים בנדון ולא בהלכה הפסוקה. "

7. שערוך הסכום ליום התשלום

7.1 התובעים טוענים כי יש לחשב את סכום הפיצוי בערך דולרי, ולהוסיף לו ריבית דולרית שנתית בשיעור של 11% לשנה. לחלופין, טוענים התובעים כי יש לחשב את הסכום לפי ס' 8 לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור תשכ"ד 1964.

7.2 הנתבעת מתנגדת לטענת הסכום הדולרי והריבית המבוקשת, משיקולים של הרחבת חזית. אכן טענה זו לא הופיעה בכתבי הטענות אך מדובר בטענה משפטית, ולכן פתוחה הדרך בפני התובעת לטעון אותה, כל עוד היא מתבססת על תשתית העובדות שנטענו. ראו הכלל של שינוי חזית מופנה בעיקר כלפי טענה עובדתית. "כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בית המשפט והצד שכנגד – אין לנעול את הדלת בפניה" (ראו עא 9803/01 תחנת שירות רמת גן בע"מ נ. סונול ישראל בע"מ (16.2.04); עא 271/75 שושן נ. שושן (29.12.75); וכן רעא 7288/12 רוזן נ. אברמוביץ (23.10.12).

7.3 החוק לתיקון דיני רכישה לצרכי ציבור תשכ"ד 1964 קובע בס' 8 שבו את דרך ההצמדה במקרה של רכישת קרקע על ידי רשות מכח חוק רכישה –

8 (א) נרכשו זכויות במקרקעין מכוח חוק רכישה פלוני, ישולמו לבעל הזכויות פיצויים בסכום שווי הזכויות כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן, בתוספת ריבית לא צמודה בשיעור של 4% לשנה עד יום ט' בניסן תשנ"ג (31 במרס 1993), על שווי הזכויות בלבד, בתוספת ריבית צמודה בשיעור של 1.5% לשנה מיום י' בניסן תשנ"ג (1 באפריל 1993) עד ערב תחילתו של חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התש"ע-2010 (להלן – תיקון מס' 3), ובתוספת ריבית צמודה בשיעור שנקבע, לעניין ההגדרה "הפרשי הצמדה וריבית", לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום תחילתו של תיקון מס' 3 ואילך".

על שערוך סכום הפיצוי בנושא הפקעה חל ס' 8 הנ"ל. ראו דברי כב' השופט חשין בעא 2405/91 מדינת ישראל נ. הורוביץ (3.11.97) ופסקי הדין המצוטטים שם–

"חוק זה [החוק לתיקון דיני הרכישה - י.ד.], אשר נועד ליצור הסדר שלם ואחיד לשערוך הפיצוי על הפקעת קרקעות על ידי רשות שלטונית, כולל בחובו מנגנון הצמדה וריבית מיוחד אשר חל על הסדרי רכישת הקרקעות השונים ואשר גובר על כל הוראה כללית אחרת לעניין פסיקת ריבית" [ע"א 9749/03 הועדה המקומית לתכנון ובניה קרית-אתא נ' אליהו, סעיף 23 לפסק דינו של השופט גרוניס ([פורסם בנבו], 22.8.2007); עניין הורוביץ, בסעיף 43; ע"א 3964/97 מדינת ישראל נ' בורז'יקובסקי, סעיף 9 לפסק דינה של השופטת דורנר ([פורסם בנבו], 20.11.2001); ע"א 7809/01 מסד חברה הדדית להלוואות וחסכונות בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד נט(1) 701, 709 (2004); ע"א 7225/03 אלפתיאני נ' מדינת ישראל, סעיף 14 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) ביניש ([פורסם בנבו], 21.8.2005)]."

ראו גם דברי כב' הנשיא גרוניס עא 4737/06 פאטמה חסונה נ. רשות הפיתוח – מנהל מקרקעין ישראל (31.12.12), החוזר על ההלכה כי ס' 8(א) הנ"ל הינו התבנית לשערוך כספי הפיצויים במקרה של הפקעה, והסדר זה גובר על ההסדר הכללי שבחוק פסיקת ריבית והצמדה וכן ראו עא 10873/06 בכר נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו (22.2.10).

לפיכך, כספי הפיצויים בערכם השקלי יוצמדו למדד המחירים לצרכן מהיום הקובע עד ליום התשלום בפועל, וישאו עד ליום 15.2.10 ריבית צמודה של 1.5%, ומאותו יום ואילך ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה.

8. טענה לניהול משא ומתן שלא בתום לב

8.1 התובעים טענו לנזק שנגרם להם בשל כך שהנתבעת התנהלה שלא בתום לב במהלך המשא ומתן עמם. נטען כי הנתבעת הציעה ביום 5.8.07 לפצות את התובעים בסכום של 1,900,000 ₪ לפי חוות דעת שמאי מטעמה. הוחלפו טיוטות חוזה בין הצדדים אלא שאז פנתה הנתבעת לשמאי אחר, בעקבותיו באה ביום 29.7.08 הצעת פיצוי חדשה ונמוכה מהמקורית. התובעים, שסברו כי הנתבעת תשלם להם את הסכום הראשון שאינו שנוי במחלוקת ללא תביעה משפטית, לא הגישו בתוך המועד תביעה לקבלת פיצויים לפי ס' 197 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965 ובשל כך נגרם להם נזק. לטענת התובעים נאלצו להגיש את התביעה המשפטית הנוכחית, ואת הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת קבלו רק בשנת 2011.

8.2 הנתבעת טוענת כי הסכום של 1,900,000 ₪ היה חלק ממגעים של משא ומתן בין הצדדים , לא היה הצעה מחייבת ובוודאי שלא היה סכום שאינו שנוי במחלוקת. הסכום לא אושר על ידי הגורמים המוסמכים בחברה הנתבעת ולא יכול להיות לו תוקף עד לאישור מורשי החתימה. מדובר במו"מ בלתי מחייב והתובעים מנועים מלהזכירו. עוד מזכירה הנתבעת את נסיון התובעים לפצל את תביעתם ולהגיש שתי תביעות נפרדות, כאשר נטען לפיצוי בגין זכות עיבוד קרקע שאיננה בבעלותם, אליה פלשו. הנתבעת גם דוחה את טענת התובעים כי יש לתלות את מחדלם בהגשת בקשה לפי ס' 197 לחוק התכנון והבניה - בנתבעת, שכן הנתבעת מעולם לא מנעה מהם הגשת בקשה כזו. עוד נטען כי הדמיון הרב בין הסכום שאיננו שנוי במחלוקת לסכום שנקבע על ידי השמאי מטעם בית המשפט –מדבר בעד עצמו.

8.3 יש לדחות את טענת התובעים לניהול משא ומתן שלא בתום לב מצד הנתבעת. כל עוד אין הסכמת הגורמים המוסמכים לסכום שאינו שנוי במחלוקת, מדובר בשלבי משא ומתן וההצעות אינן מחייבות. זכותה של הנתבעת להיעזר במספר שמאים שתמצא לנכון, כדי לגבש מבחינתה את הסכום שאיננו שנוי במחלוקת ואין בכך העדר תום לב. לא היתה מניעה כלשהי כי התובעים יפנו במקביל בבקשה לפי ס' 197 לחוק התכנון והבניה, ומכל מקום הגישו בקשה להארכת מועד, שאינני יודעת מה עלה בגורלה.

9. לסיכום

9.1 בהתאם להחלטת שר התחבורה מיום 7.8.14, על הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הנקובים שם, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.5.14 ועד התשלום בפועל.

9.2 בנוסף ,על הנתבעת לשלם בערכי היום הקובע -

עבור יתרת ההפקעה בחלקה 10 - 716,671.8 ₪.

עבור השטח המערבי הנותר בחלקה 10 - 127,834.2 ₪,

עבור השטח המזרחי הנותר בחלקה 13 - 72,614.88 ₪.

9.3 כספי הפיצויים בערכם השקלי יוצמדו למדד המחירים לצרכן מהיום הקובע עד ליום התשלום בפועל, וישאו עד ליום 15.2.10 ריבית צמודה של 1.5%, ומאותו יום ואילך ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה.

9.4 יש להפחית מהסכומים הנ"ל שישולמו לתובעים את הסכום ששלמה הנתבעת לתובעת, תוך שערוך מתאים לאותה נקודת זמן.

9.5 בנסיבות הענין, בשל התוצאה הקרובה לסכום שאיננו שנוי במחלוקת שכבר שולם, ובשל יריעת המחלוקת שהורחבה על ידי התובעים שלא לצורך, תשא הנתבעת בהוצאות מופחתות של התובעים, בסך כולל של 10,000 ₪.

9.6 הסכומים שישתלמו לתובעים יתחלקו ביניהם לפי יחס הבעלות במקרקעין.

9.7 הצדדים יגישו פסיקתא, הכוללת את הסכום לתשלום , לחתימת בית המשפט.

9.8 המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב תשרי תשע"ה, 16 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.