רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. קיבוץ מנרה, הינו אגודה שיתופית חקלאית, המסווגת כקיבוץ השוכן בגליל העליון (להלן : "הקיבוץ").

2. מר יפתח יעקב, הינו בן הקיבוץ אשר עזבו לפני שנים רבות, והוריו חברים בו (להלן : "מר יפתח"). במועדים הרלבנטים לתביעות כיהנה אמו כחברת ועד ההנהלה של הקיבוץ.

3. מר יפתח היה בעל חברה/מפעל בירושלים בשם מוקד טכנולוגיות מתקדמות בע"מ, אשר פעל כמעבדה סלולארית ובייצור מעגלים אלקטרוניים. החברה נמצאת בפירוק (להלן: "מוקד").

4. בפניי מונחות שתי תביעות כספיות, אשר הרקע להן הוא הרצון להקמת מיזם משותף בין הקיבוץ למר יפתח, באמצעות חברה בע"מ שעתידה הייתה להיקרא "מנרה טכנולוגיות סלולאריות בע"מ" (להלן: "החברה"), ואשר עניינה הפעלת מעבדה סלולארית בקיבוץ.

5. בשלהי שנת 2007, ביקש מר יפתח להעביר עסקיו לגליל, "מתוך מוטיבציה למעשה חלוצי" כדבריו. על-כן, ביום 4/12/07 העביר לקיבוץ "הצעה לשיתוף פעולה" להקמת מעבדה סלולארית בקיבוץ.

6. בישיבת ועד הנהלה של הקיבוץ מיום 12/12/07, הומלץ לאסיפת החברים להיכנס לשותפות בחברה לשירותי תיקון מכשירים סלולאריים, באמצעות מבנה, הכולל בין היתר:

- הקמת חברה חדשה שהיא שותפות של מר יפתח וקיבוץ מנרה.

- מיקום המפעל יהיה בחצר הקיבוץ.

- מר יפתח מביא לשותפות: יזמות, שוק, ציוד שניתן להציל מהמעבדה הקיימת. הקיבוץ מביא לשותפות השקעה של 500,000 ₪ לצורך הקמת המעבדה בקיבוץ וערבות להון חוזר בגובה 500,000 ₪.

7. ביום 16/12/07 נערכה אסיפה כללית של חברי הקיבוץ, שם הוחלט על "הקמת מעבדה לטלפונים סלולאריים במנרה".

8. במהלך חודשי ינואר- פברואר 2008 ניהלו הצדדים באופן ישיר ובעזרת ב"כ הקיבוץ, דיונים בנושאים שונים הקשורים להקמת ה"חברה", לרבות הסכם מייסדים, מסמכי רישום תאגיד וכו'. הקיבוץ טוען, כי לא חתם על אף אחד מהמסמכים שהוכנו במהלך המשא ומתן, למעט על מסמכי רישום התאגיד.

9. חרף האמור לעיל, המיזם לא יצא לפועל, כאשר כל צד מאשים את משנהו, וטוען לנזקים שנגרמו לו עקב כך, ומכאן התביעות שבפניי.

התביעה ב-ת.א. 7013-05-09:

10. זוהי תביעה כספית של הקיבוץ על-סך 363,733.37 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה ממעשי ו/או ממחדלי מר יפתח, ואשר מקורם בהפרת חובת תום הלב במהלך מו"מ לקראת הסכם וחובות נאמנות, הפרת הסכם ומצג שווא, תרמית, רשלנות, גזל ועשיית עושר ולא במשפט.

11. הקיבוץ טוען, כי לקראת סיום המשא ומתן בין הצדדים להקמת המעבדה הסלולארית, נוסחו מספר מסמכים אשר גיבשו את הסכמותיהם :

א. הסכם מייסדים להקמת החברה - נחתם על ידי מר יפתח ביום 11/3/08, אך לא נחתם על ידי הקיבוץ, מאחר ומנכ"ל הקיבוץ דאז, מר אסרף, שהה אותה עת בחו"ל.

ב. הסכם למתן שירותי ניהול ל"חברה" על-ידי חברת "סולידוס טכנולוגיות בע"מ" (באמצעות מספר מנהלים וביניהם מר יפתח) - למרות שלא גובש נוסח סופי להסכם, חתם עליו מר יפתח ביום 11/3/08, בניגוד לעמדת הקיבוץ, ובהתעלם מכך שמספר סוגיות שנכללו בו היו שנויות במחלוקת בין הצדדים. על כן הקיבוץ לא חתם על הסכם זה.

ג. הסכם הרשאת שימוש במקרקעין המתייחס למבנה, אשר היה אמור לשמש את המיזם - הצדדים הגיעו להבנות בנוגע להסכם זה, והנוסח שצורף לכתב התביעה הינו נוסחו הסופי. ההסכם לא נחתם מאחר ועסקינן בהסכם בין הקיבוץ ו"החברה", שבסופו של יום לא הוקמה.

12. בשלב מתקדם של המשא ומתן, נכרת הסכם בין קבלן בניה ובין ה"חברה", בהתאם להוראות המייסדים. על-פי הסכם זה, הזמינה ה"חברה" מאת הקבלן ג'ריס באסילה, עבודה שנועדה להתאים המבנה לצורכי המיזם, בשווי כולל של 216,000 ₪, לא כולל מע"מ (להלן: "הסכם הזמנת העבודה"). חרף ההסכמה בסעיף 6.8 לנוסחו האחרון של הסכם המייסדים, החתום על-ידי מר יפתח, ולפיהן נדרשת חותמת ה"חברה" בצירוף שתי חתימות – אחת מטעם כל צד להסכם – כדי לחייבה בכל התקשרות, נחתם הסכם זה ביום 5/2/08 על ידי מר יפתח בלבד.

13. על-פי הסכמות הצדדים, שמצאו ביטויין בסעיף 4.6 לנוסחו האחרון של הסכם המייסדים, על הקיבוץ היה להשקיע 200,000 ₪ כהלוואת בעלים, ועד 300,000 ₪, לתכנית בינוי והשקעות. לכן, למר יפתח הועבר בנאמנות, עבור עבודות התאמת המבנה לצרכי המיזם בלבד, סך של 220,000 ₪, באמצעות העברה בנקאית לחשבון חברת "מוקד". סכום זה הועבר לו בהתאם לדיווחו על התקדמות העבודה בפועל. אלא שלתדהמת חברי וועד ההנהלה של הקיבוץ, הסתבר כי מסכום זה הועבר רק 144,375 ₪ לקבלן, בעוד 75,625 ₪, שימשו בפועל לצרכיו הפרטיים של מר יפתח, או לכיסוי התחייבויותיו לעסקיו השונים, ולקבלן הועברו שיקים של מר יפתח ו/או החברה מטעמו אשר חזרו בשל א.כ.מ.. בכך נהג מר יפתח כנטען בחוסר תום לב, תוך הפרת חובת נאמנות, הצגת מצג שווא, בתרמית מכוונת ולמצער במחדל רשלני.

14. לא זו אף זו, מר יפתח גייס כנטען כגורם מקצועי את מר נורברטו גרונסטדת (להלן : "מר נורברטו"). בהתאם להסכמות בין הצדדים, עליו היה לנהל הקמת ה"חברה" ולהיות אחד ממנהליה. בהסכם המייסדים הוסכם אף, כי הלה יחזיק ב- 500 מניות מתוך מניות מר יפתח ב"חברה". להפתעת הקיבוץ, מר יפתח הביא לסיום עבודתו של נורברטו באופן חד צדדי, תוך התעלמות מההסכמות שהושגו ביניהם, ומבלי שהודיע על כך לקיבוץ. פיטוריו של נורברטו התבצעו יום קודם לחתימת מר יפתח על הסכם המייסדים, הסכם בו הופיע, כבעל מניות ב"חברה".

15. עם חזרת מר יעקב אסרף (להלן : "מר אסרף") מחו"ל בחודש 3/08, ולאחר שהתבררו לקיבוץ מעשי ומחדלי מר יפתח, הבהירו לו נציגי הקיבוץ על סירובם להתקשר עימו, לחתום על הסכמי היסוד, או להקים בפועל ה"חברה" על-פי הסכם המייסדים. למר יפתח ניתנה הזדמנות לתקן דרכיו בפגישה עימו ועם שני נציגי הקיבוץ – ה"ה אסרף וגידי זילברשטיין. הוא נדרש להשיב לקיבוץ הכסף שלא שולם לקבלן. הובהר לו, כי פיטוריו החד צדדיים של מר נורברטו אינם מקובלים על הקיבוץ, ובכלל זה ששום התחייבות שאינה חתומה גם על ידי נציג הקיבוץ, לא תחייב ה"חברה". בד בבד, לפנים משורת הדין, ולאור מעמד מר יפתח, כבן משק, הוצע לו בעל-פה ובכתב לנסות ולנהל מו"מ מחודש בתנאים אחרים, אשר יאפשרו לקיבוץ פיקוח הדוק יותר על ניהול המיזם ויבטיחו התנהלות תקינה בעתיד, אולם מר יפתח התעלם מהצעה זו.

16. מאחר ולנציגי וועד ההנהלה של הקיבוץ לא נותר אמון במר יפתח ובדבריו, ובשל התעלמותו מהצעת הקיבוץ, הוסכם בין הצדדים כי ינוהל מו"מ לגבי מתן אפשרות שימוש בתשלום במבנה למר יפתח, מו"מ זה ינוהל על ידי מר יובל רבין (להלן : "מר רבין") מטעם מר יפתח. הוסכם בין הקיבוץ ובין מר רבין, כי הקיבוץ יאפשר למר יפתח לעשות שימוש במבנה כבר-רשות, ומחוץ לתנאי הסכם המייסדים, לשלושה חודשים, בעבור תמורה חודשית של 5,000 ₪, וכי כל צד ישא בהוצאותיו. ההסכמות גובשו בזכרון דברים ובהסכם הרשאת שימוש במקרקעין. דא עקא, מר רבין סרב לחתום על מסמכים אלו, ומר יפתח נמנע מלאשר ההסכמות בכתב. יחד עם זאת, מר יפתח השתמש במבנה, בלא תשלום מלוא התמורה בגין השימוש בו, ונותר חייב לקיבוץ 23,733.37 ₪ בגין דמי שימוש במבנה, הוצאות שוטפות, ומגורים ששכר עבור עובדיו.

17. לפיכך טוען הקיבוץ כי נגרמו לו הנזקים הבאים:

א. 75,625 ₪ - בגין הכספים שקבל מר יפתח מהקיבוץ ולא שימשו למטרה המוסכמת של התאמת המבנה לצורכי המיזם, אלא לכיסוי חובותיו האישיים.

ב. 144,375 ₪ - בגין הכספים שהועברו בפועל לקבלן על ידי מר יפתח ושהושקעו על ידי הקיבוץ, מאחר והמבנה כיום עומד ריק ואינו מניב הכנסות.

ג. 120,000 ₪ - פיצוי בגין הפסד הכנסות מאי הוצאת המיזם לפועל.

ד. 23,733.37 ₪ - בגין התקופה בה פעל מר יפתח כבר-רשות במבנה, ובעבור דמי שימוש במבנה, הוצאות דיור לעובדים מטעמו של מר יפתח והוצאות שוטפות.

18. מר יפתח טען מנגד, כי הקיבוץ ביודעו, כי הוא מעוניין להגיש תביעה כנגדו, נחפז להגיש תביעה דנא, ובחפזונו הגיש תובענה מופרכת על פניה.

איש מחברי ועד ההנהלה של הקיבוץ לא התעניין במיזם, מר אסרף עשה במיזם כבשלו, ולא בחל לשם כך בהעלמת עובדות, שקרים ועיוותי דברים כרצונו, והצליח לגרום לכך שועד ההנהלה כולו השחית את כספי הקיבוץ לריק, תוך גרימת נזק למר יפתח.

יפתח טוען כי לא הפר את חובות תום הלב והנאמנות כלפי הקיבוץ, אלא שהקיבוץ הוא זה אשר הפר הסכמים שחתם עליהם ופעל בניגוד למצגים שהציג מלכתחילה. אין בכל העובדות שפרש הקיבוץ בכתב התביעה ולו ראשית ראיה לטענת "תרמית", הוא לא התרשל כלפי הקיבוץ, לא ביצע עוולת גזל ולא התעשר על חשבון הקיבוץ שלא כדין.

19. בנוגע להסכמים טען יפתח כדלקמן :

הסכם שירותי הניהול - עסקינן בנוסח סופי, שהוסכם ועוצב בדיוק כמו הסכם המייסדים בנוכחות מר אסרף, במשרד עו"ד של הקיבוץ, ללא כל השגות והערות מצד הקיבוץ.

הסכם הרשאת השימוש - מעולם לא הוסכם על ידו ולכן גם לא נחתם על-ידו.

הסכם הזמנת עבודה – ב- 5/2/08 נחתם ההסכם על ידי "החברה" והקבלן, והסכום של 216,000 ₪ לא כלל רק התאמת המבנה על-ידי הקבלן, אלא גם חלק מתכנית ההשקעות של המעבדה.

20. בנוגע לסכום על סך 220,000 ₪, טען יפתח כי הסכום לא הועבר אליו בנאמנות. גזבר הקיבוץ קבל הוראה ממר אסרף ששהה בחו"ל להעביר בפברואר 2008 כל סכום שיידרש למר יפתח. הגזבר סירב לשלם ישירות לקבלן, ומאחר ול"חברה" טרם נפתח חשבון בנק, שולם הסכום דרך "מוקד". תקציב השיפוץ, ההשקעות והמשכורות של העובדים בתקופת ההקמה וההתאמה עמד על 500,000 ₪, והסכום של 220,000 ₪ היה רק מקדמה. אם לטענת הקיבוץ הסכום שהועבר נועד אך ורק לתשלום לקבלן, מדוע הועבר "כולו" סמוך לתחילת העבודה, שלא על פי ההסכם עם הקבלן ? שכר מר נורברטו צריך היה להיות משולם ישירות ע"י הקיבוץ (סעיף 4 להסכם עם הקבלן), מאחר ומונה כמפקח מטעמו, מה שמוכיח כי הסכום שהועבר ל"מוקד" כלל גם את שכר נורברטו.

21. לקראת סוף חודש מרץ, ככל הנראה עקב קשיים משמעותיים בהכשרת ורישוי כדין של המבנה, הקיבוץ החליט לסגת מהעסקה, ובמסגרת זו אף ניסה מר אסרף להציע הצעת סחיטה למר יפתח, להעביר את כל מניותיו לקיבוץ, תוך השארתו כמנהל החברה.

22. עוד טען יפתח, כי מר רבין היה שותפו, ובכל הנוגע לטענה בדבר גיבוש הסכמות לאפשר ליפתח לעשות שימוש במבנה כבר-רשות, בזכרון דברים ובהסכם הרשאת שימוש במקרקעין, הרי שלא שניתנה מצידו שום הסכמה להסכם, והוא העיר בכתב את הסתייגויותיו מהמסמכים המוצעים.

23. יפתח טען כי לא הוא ולא ה"חברה" חבים לקיבוץ סך של 23,733.37 ₪, ומעולם לא נשלחה דרישת תשלום או התראת חוב. הסכום על סך 75,625 ₪ הוצא במסגרת ולצרכיי המיזם. בנוגע לסכום על-סך 144,375 ₪, הרי שהקבלן שיפץ והתאים המבנה על-פי ההסכם, והמבנה מצוי בקיבוץ שיכול לעשות בו כל שימוש לרבות לעניין הקטנת הנזק. הדרישה לתשלום 120,000 ₪, הינה בבחינת "הרצחת וגם ירשת", שכן הקיבוץ הוא שהפר ההסכם, ועל כן אין הוא זכאי לתשלום פיצוי, אלא חייב בתשלומו.

בכל אופן, למען הזהירות, טען מר יפתח טענת קיזוז. המדובר על סכומים שעל הקיבוץ לשאת בתשלומם, כסכומי פיצויים והשבה בגין הפרת הסכמים, מצג שווא, הוצאות ההעברה למנרה וממנרה ופגיעה בשמו הטוב, בסך כולל של 666,166 ₪.

התביעה בת.א. 28780-09-09:

24. זוהי תביעה כספית של יפתח כנגד הקיבוץ עלסך 666,166 ₪, בגין ניהול מו"מ שלא בת"ל, מצג שווא, הפרת הסכם, ביצוע הסכם שלא בתום לב ו/או אגב הטעיה, הפרת חובת הזהירות והמיומנות בעת ביצוע חלקו של הקיבוץ בהסכם בין הצדדים, ניסיון לעושק ולמרמה, ובכלל זה הפרת חוק איסור לשון הרע.

25. יפתח טוען כי ביום 16/12/07 קיבלה האסיפה הכללית של חברי הקיבוץ ברוב קולות הצעת ועד ההנהלה להקים מעבדה במנרה. הצדדים סיכמו ביניהם, כי המעבדה תתחיל לעבוד תוך שלושה חודשים בקיבוץ, והקיבוץ יאתר מבנה ויבצע עבודות התאמה ובינוי לשם כניסת המעבדה למבנה. בינואר 2008, פנה מר אסרף למר יפתח וביקשו לטפל בעבודות השיפוץ וההתאמה במבנה שהעמיד הקיבוץ לטובת ה"חברה".

26. מר יפתח באמצעות עובדים נוספים מטעמו בצע שיפוץ והכשרה למבנה, ובמקביל המשיך לנהל המעבדה בירושלים עד להעברתה לקיבוץ. הזמין ציוד בסך 80,000 ₪ למעבדה העתידה לקום בקיבוץ, ובצע הובלות לקיבוץ על חשבונו.

27. מינואר 2008 החל לבצע עבודות הכנה והכשרה לקראת העברת המעבדה, לרבות שיפוץ, בינוי והתאמת המבנה ותשלום שכר והוצאות. סך הסכומים ששולמו על ידו בפועל והתחייבויות עליהן חתם במסגרת זו הגיעו עד לאותו מועד לסך של כ- 400,000 ₪.

28. בפברואר 2008 בקש גזבר הקיבוץ להעביר 220,000 ₪ מתוך 500,000 ₪ שהתחייב הקיבוץ להשקיע ב"בחברה", אך מכיוון שזו טרם נרשמה וטרם נפתח לה חשבון בנק, הסכומים הועברו על-פי החלטתו והתעקשותו של הגזבר ישירות ל"מוקד", ובעזרת סכומים אלו שילם מר יפתח חלק מהתשלומים ששולמו עד אז על ידו, או מההתחייבויות שעליהן חתם בשם שני הצדדים לצורך שיפוץ המבנה.

29. ביום 12/3/08 נחתמו על ידי שני הצדדים מסמכי הקמת החברה ופרטיכל לפתיחת חשבון בנק מטעם ה"חברה". במועד זה עוצבו וסוכמו הסכמי המייסדים, שאף נחתמו על-ידי מר יפתח ונלקחו על-ידי מר אסרף להחתמת מורשי החתימה מטעם הקיבוץ, אך לא הושבו למר יפתח.

30. בעקבות "דממת תקשורת" מצד הקיבוץ ואי השבת ההסכמים החתומים, פנה יפתח שוב ושוב למר אסרף, שעיכב מאז יום 12/3/08 כל התקדמות ללא נימוק. במועדים 14/3/08 ו- 19/3/08 נפגש עמו מר יפתח, והלה הציע לו כי יעביר ללא תמורה את חלקו ב"חברה" לקיבוץ, ו"בתמורה" הוא לא ידווח לקיבוץ, כי ניתנו לו מקדמות על חשבון התחייבותו של הקיבוץ. כן אמר לו, כי הקיבוץ מעוניין שינהל ה"חברה" גם לאחר ויתור על חלקו.

בשיחה עם נציג הקיבוץ – מר אהוד רובינפלד- התברר ליפתח, כי ישנם קשיים ההופכים את הכשרת המבנה והשכרתו ל"חברה" לבלתי אפשריים, קשיים אודותם לא הודיע לו הקיבוץ קודם שפתחו בהכשרת ושיפוץ המבנה בהוצאה כספית לא מבוטלת.

31. יפתח דחה את הצעת מר אסרף, ופנה לועד ההנהלה של הקיבוץ לקיים שיחה לבירור והבנת הרקע להקפאת היוזמה מצד הקיבוץ. בפגישה עם הועד, לא הועלתה כל טענה כלפיו בנושא ניהולי או כספי, והצעת מר אסרף כלל לא אוזכרה. ועד ההנהלה החליט ביום 6/4/08, כי הוא מוכן להמשך השותפות בכפוף לפתיחת ההסכמים הקיימים או לחילופין יציאה מוחלטת מהשותפות. בין לבין במהלך חודש אפריל הצדדים המשיכו לקיים מו"מ במטרה להפוך הקשר, לקשר של משכיר – שוכר. במהלך הדין ודברים פירסם הקיבוץ מכתב לחברי הקיבוץ (ראה נספח יד), אשר יצר רושם של כשלי אמון חמורים או מעשים שלא יעשו שבצע יפתח, כשהוא עצמו לא הצליח להבין במה הוא "מואשם".

32. לאחר הפרסום העביר הקיבוץ לחתימת מר יפתח מספר נוסחי הסכם שכירות של המבנה, אך הלה לא הסכים לתוכנם ולניסוחם, ואלו לא נחתמו. בסופו של יום, לאחר שהגיע למסקנה, כי אין הוא יכול לחתום על הסכמי השכירות, סוכם בין הצדדים, כי ישלם שכר דירה בגין השימוש במבנה עד למציאת מבנה במקום אחר. ביום 1/9/08 פונה המבנה סופית והמעבדה הועתקה למבנה חלופי באזור התעשייה צח"ר בראש פינה.

33. יפתח טען, כי יציאתו החד צדדית של הקיבוץ מההתקשרות הותירה אותו ללא מקור כספי להשלמת ההשקעות והון חוזר, ורק בעזרת צד ג' הצליח להשלים הכשרת המקום החדש בראש פינה ולהתחיל בהפעלת המעבדה מחדש.

34. יפתח טוען כי הקיבוץ ניהל משא ומתן והתקשר עמו בהסכמים על בסיס מצגים לפיהם מתכוון להיכנס כשותף במעבדה. במסגרת המו"מ והמצגים השונים, העתיק מעבדה ומפעל קיימים מירושלים לגליל, פיטר עובדים, שכר בעלי מקצוע, חתם על הסכמים עם צדדי ג' ונטל על עצמו התחייבויות כספיות גבוהות.

למרות החתימה על מסמכי הקמת ה"חברה", קיום ישיבה משותפת של ה"חברה" והעברה כספית, התנער הקיבוץ מהמיזם באחת ללא כל הסבר.

35. הקיבוץ, ביודעו כי כל התכנית העסקית של המיזם נשענת על המבנה שבשטחו והסכומים להם התחייב, וביודעו כי מר יפתח סגר המעבדה ונמצא בשלבי העברתה לגליל, ניסה לגזול ממנו את חלקו ב"חברה", ביודעו כי יציאתו מהמיזם בשלב זה עשויה למוטט המיזם ואותו, והניח כי במצב זה יימצא יפתח במצב "לחיץ ורגיש" ויעשה כל שניתן למנוע קריסת המיזם, ולשם כך ניתן יהיה לעשקו וליטול ממנו את חלקו ללא תמורה כלשהי. מסיבה זו גם הציב הקיבוץ תנאים דרקוניים בהסכמי השכירות שהציע, תנאים שלא אפשרו השארות המיזם בשטחו.

36. יפתח עותר לקבלת הסעדים הבאים:

א. פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הפרת איסור לשון הרע, כמו כן עתר להורות לקיבוץ לפרסם מכתב בתאי הדואר של החברים ובעלון הקיבוץ, שבו מבהיר ועד ההנהלה, כי מר יפתח פעל כדין וכי לא היה במעשיו דבר לא כשר שהצדיק הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.

ב. סעד כספי בגין ניהול מו"מ שלא בתום לב, מצגי שווא והפרת הסכמים:

העסקת עובדים שיתרת שכרם לא שולמה -

1. 72,000 ₪ שכר נורברטו, שפעל כאחראי השטח לשיפוץ ושדרוג המבנה, לחודשים פברואר-מרץ 2008.

2. 93,555 ₪ - שכר התובע לחודשים מרץ-מאי 2008.

3. 45,000 ₪ -שכר אריאל מינס, מנהל המעבדה, אשר פעל כאחראי על הצבת הציוד והפעלתו, לחודשים מרץ-מאי 2008.

4. 40,000 ₪ - שכר ולדי טרטיאקוב, אשר תפקידו היה לחפוף את אריאל ולהחליפו כמנהל המעבדה, לחודשים מרץ-מאי 2008.

5. 10,000 ₪ - שכר איילת שם-טוב, אחראית לוגיסטיקה, לחודשים מרץ-אפריל 2008.

6. 13,680 ₪ - הוצאות נסיעה מרץ-מאי 2008, ליפתח, אריאל ואילת.

7. 8,431 ₪ - הוצאות לינה במנרה לאריאל, ולדי ואיילת למרץ-אפריל 2008.

8. 2,250 ₪ - עלות מודעה לחיפוש עובדים.

9. 4,500 ₪ - הוצאות הובלה ירושלים – מנרה.

10. 125,000 ₪ – הוצאות שיפוץ והתאמת מקום אחר בראש פינה.

11. 1,750 ₪ - הוצאות העברה ממנרה לראש פינה.

12. 120,000 ₪ – הפסד הכנסות עקב עיכוב הפתיחה.

13. 30,000 ₪ - פיצוי בגין צער, סבל, עוגמת נפש ובזבוז זמן.

37. טענות ההגנה של הקיבוץ בתיק זה הן די דומות לטענות התביעה שלו בתביעתו דלעיל, ואינני מוצאת צורך לחזור עליהן.

38. מטעם הקיבוץ העידו המהנדס מר אבנר סבג (להלן : "מר סבג"), מר אסרף, גב' אילה כפיר, אשר מכהנת כיו"ר הועד המנהל של הקיבוץ משנת 2002 (להלן : "גב' כפיר"), ומר אביגדור יהושע, אשר כיהן בשנים 2000-2010 כגזבר הקיבוץ (להלן : "מר אביגדור") . מטעם מר יפתח, העיד הוא בעצמו.

דיון והכרעה:

כריתת הסכם:

39. השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה, אם נכרת הסכם בין הצדדים. בתיק מצויים מספר הסכמים, הסכם המייסדים להקמת החברה, שאינו חתום ע"י הקיבוץ, הסכם למתן שירותי ניהול, שהקיבוץ אינו חתום עליו, הסכם הרשאת שימוש במקרקעין שאינו חתום ע"י מי מהצדדים, והסכם הזמנת עבודה החתום ע"י יפתח בלבד.

40. בעניין זה הצהיר מר אסרף כי: " נכתבו מספר טיוטות הסכמים – הסכם מייסדים, הסכם למתן שירותי ניהול, הסכם הרשאה לשימוש בקרקע, והסכם להזמנת עבודה. מסיבות שונות...אף אחד מההסכמים הללו לא נחתם ע"י שני הצדדים, ולכן עד היום יש לראותם כטיוטות בלבד !!!" (סעיף 10).

41. ב"כ הקיבוץ טען בסיכומיו, כי עלינו להיעזר בהגדרת היחסים בין הצדדים לתביעה זו כיחסי יזמים, שהרי מר יפתח בא לקיבוץ עם הצעה להקמת מיזם משותף, והקיבוץ קיבל החלטה לבחון בחיוב את הצעתו. שלב זה קודם לשלב הקמת חברה, שלב שאליו לא הגיעו הצדדים.

עוד טען הקיבוץ, כי המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים על הקמת ה"חברה" מעולם לא הגיע לכדי הבשלה. הסכם המייסדים והסכם שירותי הניהול נחתמו רק ע"י מר יפתח והועברו לחתימת הקיבוץ. מר אסרף, אשר קיבל את שני ההסכמים נדהם מהשינויים שהוכנסו בהם ללא ידיעת הקיבוץ ונגעו בעיקר להוצאת מר נורברטו מההסכמים הנ"ל. "העלמתו" הפתאומית שהוסתרה מהקיבוץ בתוספת סימנים מדאיגים אחרים, שינוי בהסכם הניהול, והעובדה ששיקים שנתן מר יפתח לקבלן בפברואר 2008 חזרו מהבנק בטענת "אין כיסוי", הביאה לשבירת האמון ולהחלטה של וועד הנהלת הקיבוץ לעצור המיזם לאלתר.

באשר למסמכים הפורמליים המוגשים לרשם החברות לצורך רישום החברה, גם אם אלו הוגשו לרישום, היה זה מהלך חד צדדי של מר יפתח.

42. מנגד טען יפתח כי בין הצדדים נוהל משא ומתן, הקיבוץ החליט על כניסה למיזם על ידי מוסדותיה המוסמכים, פרטי ההסכם היו מסויימים וברורים דיים, גמירות הדעת לא הוטלה בספק, ולפיכך יש לקבוע, כי נכרת הסכם שלפיו החלו שני הצדדים לפעול פיזית בשטח.

43. אומנם, הלכה פסוקה היא, כי חתימה מהווה דרישה ראייתית בלבד להוכחת גמירות דעת של צד לחוזה, וחוזה יכול שישתכלל גם ללא חתימה, אם תוכח גמירות דעת באמצעים אחרים (ע"א 692/86 יעקב בוטקובסקי ושות' - חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' אליהו גת, פ"ד מ"ד(1) 57 (1989) והפסיקה ששם. ראה גם ג' שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה, עמ' 86-88).

דא עקא, שלא הוכח, כי הייתה גמירות דעת של הצדדים אשר השתכללה לכדי הסכם מחייב ביניהם, גם אם נחתמו מסמכי רישום התאגיד על ידי הקיבוץ, ו/או נחתם הסכם המייסדים על ידי מר יפתח. הא ראיה, כי בסופו של דבר לא הוקמה ה"חברה".

44. שני הצדדים, כפי שיובהר בהמשך, תרמו לכך שלא ייכרת כל הסכם ולא תוקם ה"חברה", בשל חוסר האמון ההדדי ביניהם. מר יפתח אשר סבר, כי לקיבוץ אין עניין להמשיך במיזם עימו ללא כל סיבה, ומנגד הקיבוץ, אשר סבר כי מר יפתח לא פעל כשורה.

45. במהלך שמיעת הראיות התברר כי יפתח לא פרש בפני הקיבוץ את מלוא התמונה אודות מצבה הפיננסי של חברת "מוקד", אשר ממנה התחייב להעביר ציוד ל"חברה" העתידית, ופעל באופן חד צדדי, עת חתם על "הסכם הזמנת העבודה" בשם ה"חברה" העתידית, ולא העביר את מלוא הכספים ששולמו לו לקבלן, ולא עלה בידו לסתור כי פיטר באופן חד צדדי את מר נורברטו, ובכלל זה העביר הכספים לטובת "מוקד".

בעניין זה הפנה ב"כ יפתח בסיכומיו לעדות מר אסרף, לפיה הקיבוץ איבד אמון ביפתח בזמן אמת בשל שלושה נושאים:

"ש. איזה שינויים דרמטיים נערכו בהסכם שהקפיצו אותך ?

ת. שלושה, כפי שציינתי בתצהיר, אחד , פיטוריו של נוברטו, שהיה גם שותף וגם מנהל הפרוייקט. שני, קביעת תשלום שכר עבודה מתאריך שלא סוכם עליו והשלישי, לא זוכר" (ישיבה מיום 20/9/2011 עמ' 10).

כמו כן, הוסיף ב"כ יפתח, כי העיבה על האמון, לדידו של מר אסרף, המחלוקת בנושא שכר נורברטו ויפתח עבור עבודתם בחודש פברואר, שכר שנלקח מהסכום שהקיבוץ העביר ליפתח בינואר.

46. בעניין העברת כספים ל"מוקד" – כתב יפתח בתזכיר מיום 23/3/08 (נספח ט' לתצהירו) בסעיף 7 :

"לא נקבעו סדרי עבודה לחברה. לא נכתבו פרוטוקולים של הפגישות. לא נקבעו נהלים של קבלת החלטות וכן לא נקבעו מורשי חתימה.

מכיוון שלא הוקמה חברה ולפיכך לא נקבע חשבון בנק, נאלצתי לבצע את כל התשלומים לקבלן ולאחרים דרך "מוקד".

האמור שם, עומד בניגוד למוצהר על ידו, שם טען כי:

" אביגדור...סירב בתוקף, ככל הנראה על פי הנחיות שקיבל, כי מנרה תשלם באופן ישיר למי מהזכאים כדי לא ליצור "קשר" ולו למראית עין בין מנרה לספקים/הזכאים... לאחר שאביגדור למד כי עקב הסחבת המתמשכת של אסרף החברה טרם נרשמה עד אותו מועד וטרם נפתח לה חשבון בנק, ביקש אביגדור להעביר את הכסף לחשבוני הפרטי ושאני אשלם את החובות!!!... כמובן שסירבתי לכך הן בגין מראית עין ציבורית והן בגין שיקולי חשבונאות ומס...לבסוף, לאחר ששקלנו את המצב הזה, סיכמנו שהכסף יעבור לחברה שהייתה בבעלותי, מוקד, "כצינור" בלבד לביצוע התשלומים... ".

בתזכיר, לא צוין, כי מר אביגדור סרב לשלם ישירות לקבלן.

בעניין זה העיד מר אביגדור כדלקמן:

"ש. על בסיס מה היית אמור לשלם לקבלן ?

ת. על סמך ההסכמות שהיו על עלות השיפוץ.

ש. איך ידעת מה עלות השיפוץ ?

ת. הייתה הצעת עבודה.

ש. שילמת לפי הצעת עבודה ?

ת. פחות או יותר.

ש. לפי הצעת העבודה לא היה צריך לשלם 220,000 ₪ בשלב זה ?

ת. כי לא היה לי את ההסכם , לא חתמתי על החוזה ותנאי תשלום. שילמתי לפי בקשה של יפתח. פעמיים , פעם אחת 150,000 ₪ וכעבור זמן 70,000 ₪ נוספים.

ש. אתה אומר בתצהירך, שאסרף אמר לך להעביר תשלום לקבלן השיפוצים?

ת. כן.

ש. אז למה לא העברת לקבלן, אלא ליפתח ?

ת. מי שהיא צריך לשלם זה החברה המשותפת והיא עדיין לא קמה ולא היה חשבון בנק ולא פנקסי שיקים.

ש. מה הבעיה להוציא שיק ממנרה לקבלן ?

ת. אני לא הזמנתי את העבודה מהקבלן, יפתח ביקש שאני אעביר את הכסף לחברה שלו מוקד.

ש. אתה אומר שאמרו לך לשלם לקבלן ושלא היה חשבון , למה לא יכולת לשלם ישירות, איזו מניעה חוקית משפטית היתה מלשלם ישירות לקבלן ?

ת. לא היה לי קשר עם הקבלן. יפתח ביקש שאשלם למוקד והוא ישלם לקבלן כי הוא הזמין את העבודה.

ש. הוא ביקש ממך רק לקבלן שיפוצים?

ת. לא הייתה לי רשימה

ש. אמר לך להעביר אז העברת ?

ת. לא סתם. אני הלכתי לבקר במבנה ראיתי את התקדמות העבודה, היינו לקראת סוף העבודה וקיבלתי אישור מהבוס לשלם. אני הבנתי שכל הכסף של 220,000 ₪ הולך לתשלום הקבלן בגין שיפוץ המבנה" (ישיבה מיום 20/9/2011, עמ' 21-22).

דווקא למראית עין ושיקולי חשבונאות ומס לא היה מקום לערב ענייני חברה אחת בשנייה, אשר הינן אישיות משפטיות נפרדות לכל דבר, כך שכל תקבול ו/או הוצאה שהתקבל ו/או הוצאה בחברה אחת אמורים להיות מיוחסים לחברה זו בלבד, לכן היה מקום לשלם ישירות לקבלן, ולא בכל דרך אחרת.

טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור האמור בישיבת ועד ההנהלה מיום 25/3/08:

"יפתח: "...יתכן שטעיתי שהעברתי הכספים ל"מוקד", אך ביצוע הזמנות והעבודה שלנו, עברנו כבר את ה- 400 אש"ח".

מה גם, שכפי שיובהר בהמשך, היה ברור למר יפתח כי הוא אמור להעביר את מלוא הסכום שקיבל מהקיבוץ לקבלן, אלא שלא עשה כן משיקוליו הוא.

47. באשר לנורברטו טען בין היתר ב"כ יפתח, כי איש מהעדים בקיבוץ לא ידע להצביע על חשיבותו בפועל של זה, מלבד הסתמכות על כך שהיה ופוטר. הוא טען כי בזמן אמת הקיבוץ כלל לא התעניין בו ולא דרש את החזרתו. איש חוץ ממר אסרף אינו מכירו ואיש מטעם הקיבוץ לא דרש את השארתו.

מאידך, מר אסרף העיד בעניין מר נורברטו, ועדותו לא נסתרה, הואיל ויפתח לא קרא לנורברטו לעדות, הוא העיד כך:

"ש. למנרה זה היה נקודה עקרונית?

ת. לא רק עקרונית, אלא נקודה של אל חזור, ברגע שנוברטו יצא כי הוא היה איש המקצוע, מבחינתי הנושא יצא מהפרק. נוברטו הוא צד כמי שמקים את המעבדה מנהל אותה ומוביל.

ש. בשום מסמך לא נקבע שנוברטו יהיה מנהל המעבדה , תפנה אותי ?

ת. מעולם לא שיקרתי, אני מפנה אותך לנספח 2 , רואים כמה פעמים הוזכר נוברטו. אני מפנה אותך לחלוקת המטלות שנוסחה על ידי יפתח , שם הוטלו המטלות והאחריות להקמת המעבדה וניהולה על נוברטו.

ש. איפה בכל המסמכים כתוב שנוברטו יהיה מנהל המעבדה ? נוברטו אמור היה לעשות את השיפוץ, איפה כתוב שהוא אמור להיות מנהל המעבדה לאחר שתוקן ?

ת. כיוון שאני בהסכם המייסדים מוזכרים אנשים שאמורים לנהל , למיטב זכרוני ואני לא מתחייב בזה , הסכם המייסדים מוזכר נושא נוברטו כמנהל ואני מוכן לעבור על המסמכים אח"כ . למיטב זכרוני זה אמור להופיע שם" (ישיבה מיום 20/9/2011, עמ' 11).

עוד העיד בנידון כי:

" ש. אני אומר לך שנוברטו אין לו כל הכשרה בתחום הסוללארי ?

ת. אני יודע שנוברטו הוצג בפניי בפגישה הראשונה שביקשתי במוקד טכנולוגי הוצג בפניי כאיש מקצוע ומנהל בפועל, הוא גם הציג עצמו ככזה והודיע לי שהוא מוביל את כל המהלך של העברת המעבדה הממוקמת בירושלים למנרה וכך היה. דבריו היו נאמנים עליי" (שם, עמ' 12).

בנוסף העיד:

"ש. נוברטו ניהל את המו"מ ?

ת. הוא היה שותף למו"מ.

ש. הוא ניהל איתך ?

ת. לא ניהל לבד, הוא היה שותף למו"מ, ברובו הגדול" (שם, עמ' 12).

48. מעבר לכך, איני מקבלת טענת ב"כ יפתח בסיכומיו, שהרי כבר ב"הצעה לשיתוף פעולה" (נספח 1 לתצהיר מר אסרף/ נספח א' לתצהיר מר יפתח), אשר נערכה על ידי יפתח, צוין תחת סעיף היזמים: "יפתח יעקב ונורברטו גרונסטדת המנהלים היום את החברה ויובל רבין".

בעניין זה סתר עצמו יפתח כשמחד העיד כך:

"ש. מפנה לנספח א/1 לתצהירך. מי היזמים.

ת. הכוונה לי וליובל רבין. אין שלישי" (ישיבה מיום 8/11/2011, עמ' 27).

ומאידך העיד כך:

"ש. מפנה לנספח א/5, מי היזמים.

ת. פה כתוב יפתח יעקב, נורברטו, המנהלים היום את החברה, ויובל רבין.

ש. לפני דקה הצגת משהו אחר.

ת. אני מבקש להסביר, נורברטו שהצטרף לחברה בירושלים חתם איתי הסכם ואני יכול להציג אותו, אני מציג אותו בפני בימ"ש. ההסכם אומר שנורברטו חייב לתת 200,000 ₪ והוא מקבל 10% מכל הפעילות שלי או מוקד או מה שיבוא במקום מוקד, ולכן הוא קיבל ממנרה 500 מניות מתוך 5,000שהוקצו לי, אבל הוא לא השקיע אף שקל הוא נסוג מההשקעה" (שם, עמ' 28).

ניסיון "העלמת" מר נורברטו כחלק מהמיזם מעידה על המהימנות שיש לייחס ליפתח, במיוחד שעה שהלה לא נקרא לעדות על ידו, כאשר המדובר בעד חיוני ונחוץ, אשר יכל להאיר את הסוגיות שבמחלוקת.

בנוסף, בנספח "חלוקת מטלות עבור מעבדת מנרה", אשר נערך על ידי יפתח ביום 3/2/08 (נספח 2 לתצהיר מר אסרף) נראה, כי היה למר נורברטו תפקיד מהותי במטלות אלו: אחריות על השיפוץ ושדרוג המבנה עד שלב סופי, אחריות על קשר בנושא משאבי אנוש מול הקיבוץ על-פי צורכי התקן של המעבדה וכו'.

בעניין זה העיד אסרף:

"ש. ס' 16, תוכל להראות לי איפה זה כתוב בנייר המטלות ?

ת. אני מוכן להסתכל עוד פעם . אם תשים לב לס' 2 שם תראה מי האחראי לכל נושא כ"א, הוצאות רכש, אם תסתכל בנוהלי איזור מהמפעל הישן, מי האנשים, הרצת המעבדה החדשה קביעת נוהלי עבודה, אם זה לא מנהל, אז אני צריך לעשות דוקטורט במנהל עסקים.

ש. איפה כתוב שנוברטו יהיה מנהל התאגיד ?

ת. כתוב שאת המנהליים יהיה אחראי עליהם יפתח יעקב , נושא של פיתוח זה לא מקצועי, כל הצדדים המקצועיים , מופיע נוברטו. אדם סביר לא יהיו לו ספקות לגבי הסמכות המקצועית.

ש. איפה האחריות שלו?

ת. בדיוק כמו שאמרתי .

ש. למה הוא לא מופיע כמנהל אחראי ?

ת. אני יודע שאתה מנהל פעילות . איך אתה מנהל ואמור לראות שמנהל הוא אחראי. מופיע כאן נוברטו כמנהל והוא מופיע בכל הסעיפים הרלוונטים המקצועיים" (ישיבה מיום 20/9/2011, עמ' 12).

גם אם לא כתוב שנורברטו יהיה מנהל התאגיד, הרי שמנספח המטלות עולה, כי היה לו תפקיד חשוב במיזם.

בתזכיר שערך יפתח ביום 23/3/08 ( או 25/3/08, כמוסבר לעיל - נספח ט' לתצהירו), נראית מעורבות נורברטו בכל המיזם, בכל הנוגע לכוח האדם:

"על מנת שניתן יהיה להתחיל לעבוד במנרה במרץ 2008 צריך היה להפעיל מספר מהלכים במקביל...תהליך זה היה מסוכן, מאומץ מאוד וארוך ודרש מעורבות אינטנסיבית של נורברטו, אריאל ויפתח...".

מחומר הראיות עולה כי הקיבוץ כן ביקש לדעת מדוע פוטר נורברטו . בישיבת ועד ההנהלה של הקיבוץ מיום 25/3/08, בסעיף 1, אשר עניינו "מנרה טכנולוגיות סלולריות – פגישה עם יפתח", צויין כי:

"יעקב : הקשיים שנתגלעו והצעדים שנעשו...

• נורברטו, שהיה חולייה מרכזית, פוטר ע"י יפתח ללא שמנרה שותפה בהחלטה. נפגשנו גידי ואני עם יפתח וסוכמו 3 דברים...
• תתקיים פגישה עם נורברטו ואריאל, כדי להבין מה קורה... כיוון שיפתח לא ביצע מה שהוסכם, ולאחר התייעצות עם עו"ד ומס' חברי הנהלה, הוחלט להביא הנושא לדיון בהנהלה".

49. בעניין ההסכמים, הצהיר אסרף, בין היתר, כי שני שינויים שהוכנסו בהסכם המייסדים קשורים לחלקו של נורברטו ב"חברה". בסעיף 4.5 בקש יפתח להשמיט את הקטע המבטיח לנורברטו 500 מתוך מניותיו, ובסעיף 14.2 ביקש להשמיט את שמו של נורברטו מרשימת האנשים שיתנו לקיבוץ שירותי ניהול עם הקמת ה"חברה".

ב"כ יפתח טען, כי אסרף משקר ביוצרו תדמית של מי שבזמן שהותו בחו"ל שונו ההסכמים, ומייד לאחר חזרתו הוגשו לו ההסכמים לחתימה, ובדרך "ניסית" הצליח לגלות שהוכנסו בהם שינויים מפליגים לרעת הקיבוץ.

בעניין זה העיד אסרף כדלקמן:

" ש. מי ניסח את ההסכמים ?

ת. עו"ד בצר שנלקחה במשותף על ידי שני הצדדים.

ש. בשוטף היא מייצגת את מנרה ?

ת. נכון.

ש. איך מתקבל על הדעת שעו"ד שנותן שירותים למנרה לא שואל אותך על שינויים בהסכם ?

ת. כי לא הייתי בארץ באותה עת וזאת טעות חמורה שלה , נעשה כאן כשל וזה נאמר לה בפגישה .

ש. איזה שינויים דרמטיים נערכו בהסכם שהקפיצו אותך ?

ת. שלושה, כפי שציינתי בתצהיר, אחד , פיטוריו של נוברטו, שהיה גם שותף וגם מנהל הפרוייקט. שני, קביעת תשלום שכר עבודה מתאריך שלא סוכם עליו והשלישי, לא זוכר.

ש. מדובר בטיוטות שהוכנסו בהם שינויים ?

ת. נכון.

ש. מה הבעיה עם זה זו מהות של טיוטה ?

ת. אם היו באים, כיוון שהסכמים צריך לחתום ואם לא מודיעים לי ששינו דברים בהסכם ואני הייתי אמור לחתום על אותו הסכם בבוקר, אז יש כאן הולכת שולל, או אי אמירת אמת.

ש. לגבי נוברטו , הוא עובד של יפתח בהסכם המייסדים לפני השינוי, יפתח אומר ש 500,000-מניות יירשמו על שם נוברטו בכפוף להסכם בין יפתח לנוברטו. יפתח מחליט משיקוליו לשנות את זה , מה זה עניינה של מנרה למה זה משפיע לרעה עליה ?

ת. צריך להבין את כל נושא המו"מ . נוברטו היה נדבך יסודי בכל הנושא וצויין כאחד משלושת היזמים בפרוייקט הזה, נאמר במפורש שהיזמים היו יפתח, נוברטו ויובל רבין. הם הופיעו שלושתם כיזמים ואם יזם אחד יוצא, מן הראוי לשתף את השותף הבא. אני עוסק בזה 35 שנה ולא נתקלתי שהוציאו יזם מבלי ליידע צד שני ".

(ישיבה מיום 20/9/2011, עמ' 10-11)

מנגד, העיד יפתח באותו נושא כדלקמן:

"ש. כשאסרף היה בחו"ל עשית שלושה שינויים בהסכם המייסדים בפני עו"ד עידית בצר

ת. זה לא נכון, זה שקר. ישבנו ב 11.3- מהבוקר אסרף, אח"כ הצטרפה איילה, עידית, יונתן הבן שלך ואני. במרץ הוא לא היה בחו"ל, הוא נסע מאמצע ינואר עד אמצע פברואר, עברנו על ההסכמים ונחתמו מסמכי הקמת החברה ועל כולם מוטבע אותו תאריך 11.3 . ואסרף אמר לי שעליו זה מקובל, ושאחתום והוא יקח את המסמכים למנרה. כל המסמכים עם אותם תאריכים, הוא לא היה בחו"ל,הוא ישב עם עידית והיא עו"ד של מנרה כבר שנים ולא שלי" (ישיבה מיום 8/11/2011, עמ' 32).

50. אומנם, האשם במקרה של השינוי בהסכם הוא אינו רק של יפתח, כאמור לעיל, במיוחד שעסקינן בטיוטה של הסכם. עם זאת, כפי שהובהר ויובהר להלן, נראה היה כי התנהלותו של יפתח הייתה קלוקלת בנושאים אחרים, אשר הביאו לאי הוצאת המיזם אל הפועל, ולאובדן האמון מצד הקיבוץ.

טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור עדות גב' כפיר כדלקמן:

"ש. אם לפי גישתך, ההסכמים הם רק טיוטות, אז מה הייתה הבעיה, למה כל כך דרמטי ?

ת. הדרמטיות , קודם כל אמון זה אמון וכאשר נעשים שני צעדים שוברי אמון, אני הבנתי שמה שהיה לא יהיה. האמון שלי בשותף נסדק בצורה רצינית" (ישיבה מיום 20/9/2011, עמ' 20).

51. חוסר האמון בנוגע להתנהלותו של יפתח קיבלה משנה תוקף בעת חקירתו, או אז התברר, כי האמת לא הייתה נר לרגליו, וכי הוא לא השקיע את מיטב מרצו וזמנו במיזם, ולא נשא בהתחייבות כלשהי על חשבונו וכיוצ"ב.

52. ניתן לומר, כי היו הבנות בין הצדדים, כיצד יפעל המיזם, והצדדים החלו לפעול לפי הבנות אלו. אך כאמור לעיל, הבנות אלו לא השתכללו לכדי חוזה מחייב בשל חוסר האמון ההדדי בין הצדדים.

טענה זו זוכה למשנה תוקף, לאור עדותו של אסרף, אשר לא מצאתי לנכון להטיל בה ספק, וכך העיד:

"ש. לאחר מכן מסמכים עם פירוט הציוד ועל זה אתה אומר אתם לא מגיבים?

ת. לא שלא מגיבים. עוד לא התחלנו. הנושא היחיד הוא שיפוץ המבנה. לגבי ההשקעה, היא הייתה מורכבת מ 200,000- ₪ הלוואת בעלים, אני אראה לך בהסכם המייסדים , חתום עליו יפתח יעקב.

ש. אתה לא חתום עליו . ההסכמים האלה מחייבים אתכם או לא ?

ת. הם לא מחייבים אותנו .

ש. לא יכול להיות שפעם כן ופעם לא ?

ת. ההסכמים האלה אינם מחייבים אותנו , אך יחד עם זה, מבנה ההשקעה הוא לא רלוונטי לעניין. המסמכים משקפים את ההסכמות שהיו בינינו למעט השינויים שהוא ביצע על דעת עצמו " (ישיבה מיום 20/9/2011, עמ' 10) .

53. איני מקבלת בעניין זה את טענת ב"כ יפתח לפיה ביום 16/12/07ר נכרת הסכם בין הצדדים, הקובע את עיקריו ופרטיו באופן מסויים : הקמת חברה, חלוקת הבעלות בה, עיסוקה של החברה ומה מביא כל צד לעסקה.

טענה זו עומדת בניגוד לעדות מר יפתח :

"ש. מפנה לסעיף 11 לתצהירך, כתוב בפרוטוקול בנספח ד' לתצהירך שבעצם הוטל ביצוע ע"י ועד ההנהלה של הקיבוץ, איך אתה מגיע למסקנה מהחלטה זו, שקיבלת אור ירוק להתחיל להפעיל את החברה.

ת. לא על סמך זה התחלתי להפעיל את החברה" (ישיבה מיום 8/11/2011, עמ' 29).

המשתמע מכך, שאם לא על סמך זה החל להפעיל החברה, משמע שהוא עצמו לא ראה את אותו מועד ו/או את החלטת האסיפה ככריתת הסכם מחייב.

54. בע"א 440/75 זנדבנק ואח' נ' דנציגר ואח', פ"ד ל(2) 260, אליו מפנה ב"כ יפתח בסיכומיו, נפסק כי:

"הביטוי "גמירת-דעת" שאוב, כידוע, מן הדין העברי. פירושו ומשמעותו היא כי הן על ההצעה והן על הקיבול להראות כוונת המציע או הניצע, לפי הענין, ליצור יחסים משפטיים מחייבים... סיכומו של דבר, בחוק החרות הישראלי - בו נעדרת עתה הדרישה לתמורה - ואשר הולך על-כן בסוגיה זו במידה רבה בעקבות התפיסות הקונטיננטליות, יש לראות בכוונה ליצור יחסים משפטיים תנאי לקיום החוזה, ותנאי זה בא לידי ביטוי במונח "גמירת-דעת"... המבחן לקיומה של גמירת-הדעת - יהיה בדרך-כלל מבחן אובייקטיבי, היינו השאלה תהיה אם בנסיבות כגון אלה היה אדם סביר לומד מן ההצעה שהופנתה אליו על כוונה ליצור יחסים משפטיים".

55. אומנם ביום 16/12/2007 קיבלה האסיפה הכללית של הקיבוץ החלטה לאפשר הקמת המעבדה בקיבוץ, אך בוודאי אין די בכך בהכרח כדי להוכיח כוונה מסוימת ליצור יחסים משפטיים, אלא התנהלות מקובלת פנימית של הקיבוץ בבואו לקבל החלטות.

מפרוטוקול זה נראה גם, כי האסיפה הכללית הטילה לביצוע את הקמת המעבדה על וועד ההנהלה. בנספח ג' (לתצהיר מר יפתח), הלא הוא דף הסבר מטעם ועד ההנהלה, לקראת האסיפה הכללית שחולק ביום 14/12/2007 (בטעות נרשם 2207 – ר.נ.), נכתב בין היתר כי:

"ביום ראשון הקרוב תתקיים אסיפה בה נציג את חברת מוקד טכנולוגיות, ונתבקש להחליט האם להכנס לשותפות בחברה... ועד ההנהלה בחן את משמעות העיסקה בהתייחס לתוכניות הפיתוח וההשקעות של הקיבוץ בשנה הקרובה, וממליץ לאסיפה לאשר את העיסקה האמורה לאחר אישור ההסכמים הסופיים בוועד ההנהלה".

טענה זו זוכה למשנה תוקף, לאור עדות גב' כפיר כדלקמן:

"ש. ס' 10 - האסיפה שהייתה ב 16.12- , מראה לך את האסיפה נספח ד' לתצהיר יפתח יעקב, זה אסיפה , אז למה את אומרת בתצהירך שההחלטה הייתה להתקדם עם בדיקת ההסכמים זה לא מה שנרשם בהחלטת האסיפה ?

ת. התשובה שלי , האסיפה מחליטה נותנת אור ירוק, לא נכנסת לפרטים איך, זה אישור לוועד ההנהלה להמשיך להתקדם .

ש. איפה כתוב להתקדם עם בדיקת ההסכם , יש הבדל , את בעצמך אמרת ?

ת. אני עומדת על דעתי, שבמהלך הדמוקרטי שמתנהל בקיבוץ שיש מנכ"ל שמנהל את החוזים וההסכמים ובודק וועד ההנהלה שמקבל את זה ומבקש בדיקות נוספות וחוזר דיון, בשלב די ראשוני מביאים לאישור האסיפה.

ש. ז"א אם אני חותם הסכם עם קיבוץ מנרה ?

ת. עוד לא חתמנו הסכם. אתה לא חותם הסכם עם האסיפה . יש מורשי חתימה והם חותמים על הסכם. האסיפה נותנת אישור כללי ומסמיכה" (ישיבה מיום 20/9/2011, עמ' 18-19).

אם כך עולה כי אישור ההסכמים הסופיים בוועד ההנהלה לא נעשה.

56. העובדה שהקיבוץ הקצה מבנה למר יפתח והעביר כסף לרשותו להתאמת המבנה לצורכי המיזם, אינה מצביעה על השתכללות ההסכם לכדי הסכם מחייב ו/או הסכמה לתנאי העסקה, אלא רק כניסיון להוציא המיזם אל הפועל, וזאת בשים לב לעובדה שיפתח לא היה משקיע חיצוני זר, אלא בן משק לשעבר אשר משפחתו עוד גרה שם, והקיבוץ האמין וסמך עליו. יש להניח, כי לו היה מדובר במשקיע אחר, הקיבוץ לא היה נוהג כפי שנהג. לכך מתווסף גם רקעו של מר יפתח ומשפחתו, כפי שעלה בעדויות כדלקמן:

" ש. המשפחה שלך היא אחת מהמשפחות הידועות בארץ, משפחת רבין.

ת. אמא שלי אחותו של יצחק רבין ז"ל.

ש. בתצהיר שלך אתה מדבר על אנשים בקיבוץ שחברי הקיבוץ היו חברים טובים שלך.

ת. היו.

ש. אם אני מבין נכון בצבא שלך יש לך עבר מרשים, אתה קיבלת צל"ש במלחמת יום כיפור.

ת. עיטור במלחמת יום כיפור" (ישיבה מיום 8/11/2011 עמ' 24).

עוד העיד על עצמו יפתח כדלקמן:

"ש. גם בהשכלתך יש לך השכלה מרשימה, למדת בבי"ס לכלכלה בלונדון. אחד מבתי הספר הכי טובים בעולם לעסקים וכלכלה.

ת. נכון.

ש. אתה הפעלת לא מעט חברות במדינת ישראל, כמנכ"ל, כיועץ, ואם אני לוחץ בגוגל על שמך, אתה מופיע כדירקטור או מנכ"ל של 15,16 חברות.

ת. נכון" (שם, עמ' 24).

הקיבוץ הכיר וידע מי הוא יפתח, ולכן יש להניח כי לא התעורר כל חשש בליבו להעביר לו כספים מתוך אמון שאלו יועברו למטרה שלשמה הוקצו.

57. העובדה שהיחסים וההבנות בין הצדדים ו/או ההסכמים לא השתכללו לכדי הסכם מחייב עולה גם מהמסמכים המצויים בתיק ומעדות מר יפתח כדלקמן:

א. בתזכיר מיום 23/3/08 אשר מסר מר יפתח לוועד ההנהלה של הקיבוץ (נספח ט' לתצהיר מר יפתח) נכתב :

" נקודת המוצא לדיון זה היא שיש החלטות קודמות לעבוד כחברה משותפת ומטרת הדיון היא למצוא דרכים לעבודה מסודרת על מנת למנוע תקלות ואי הבנות בעתיד. הסיבות שהניעו אותי לפעול כפי שפעלתי :

1. התנהלות בתוך מסגרת תקציבית מאושרת.

2. העדר הסכמים ומסגרות פורמליות לפעילות תקינה...." (הדגשה לא במקור – ר.נ.).

הסכם המייסדים נחתם על-ידי מר יפתח ב- 11/3/2008, הסכם הזמנת עבודה נחתם על-ידו ב- 5/2/08.

על- אף חתימתו על הסכמים אלו, בחודש מרץ 2008, יפתח היה מודע לכך, כי הוא פועל בלא שקיים הסכם מחייב, ומשכך לא היה מקום מצידו גם לחתום על ההסכם עם הקבלן בשם "החברה" שטרם הוקמה. טענה זו זוכה למשנה תוקף, לאור המשך האמור בתזכיר כדלקמן:

"למעט ההסכם עם הקבלן שהוכן ושנחתם ע"י יפתח לבדו וגם זה לא תקין, לא נחתם עד היום שום הסכם, למרות מאמצים גדולים של יפתח לקדם את הנושא לרבות פגישה בביתו של יעקב ערב נסיעתו לחופשה בחו"ל...למותר לציין, שבדיעבד, אני רואה את העובדה שלקחתי אחריות כוללת על הכנת המעבדה ללא הסכמים חתומים עם מנרה כטעות חמורה שנבעה מהצורך לעמוד בלוח זמנים צפוף מאוד וחוסר היכולת של מנרה להתגייס למשימה זו בהתאם ללוח הזמנים".

בסעיף 8 לתזכיר, אשר עניינו "מערכת עיבוד נתונים" נכתב, כי יפתח יצר קשר עם ע"נאגל שמוכנה לספק לחברה את כל השירותים שהיא זקוקה להם :

"ע"נאגל מבקשת שייחתם הסכם בין החברות כתנאי לתחילת עבודה. מכיוון שאין חברה, לא ניתן לחתום על הסכם...".

לאור האמור לעיל, לא ברור מדוע חתם יפתח על הסכם עם הקבלן, כל עוד לא קיימת החברה, ומדוע מה שחל על ע"נאגל לא חל בהסכם הזמנת עבודה עם הקבלן?

מעבר לכך, בהערת אגב אומר, כי לא ברור לי הכיצד בתזכיר טוען יפתח, כי הסיבות שהניעו אותו לפעול כפי שפעל הינן בין היתר התנהלות בתוך מסגרת תקציבית מאושרת, ו העדר הסכמים ומסגרות פורמליות לפעילות תקינות, כששתי הסיבות הללו אינן עולות בקנה אחד, שכן בהעדר מסגרות פורמליות לפעילות תקינה, הכיצד ניתן לטעון להתנהלות בתוך מסגרת תקציבית מאושרת?

ב. בישיבת ועד ההנהלה של הקיבוץ מיום 25/3/08, טען יפתח כך:

" מנרה היתה צריכה להכין הסכמים והם לא מוכנים. נבחר דירקטוריון אך לא נקבעו סדרי עבודה. גם מול ענג"ל חייבים הסכם כדי לעבוד" (נספח ט6 לתצהיר מר יפתח).

משמע, שיפתח מודה כי לא היו הסכמים.

בסיכום הדיון, ללא נוכחות יפתח, נקבע בין היתר כי:

" ...המסר של ההנהלה : תחושה כבדה, האמון נפגע קשות, בכל זאת פותחים 2 אפשרויות :

1. יציאת מנרה מהשותפות עליה הוסכם והעמדת המעבדה לשימושו של יפתח.

2. המשך השותפות תוך פתיחת ההסכמים...".

כאמור לעיל היו הבנות בין הצדדים כיצד להפעיל את המיזם, אך אלו לא השתכללו לכדי הסכם מחייב.

ג. בסיכום פגישה בנוכחות ה"ה יפתח, רבין, אביגדור ואסרף מיום 10/4/08 (נספח יב לתצהיר מר יפתח), נכתב :

" 1. קיבוץ מנרה יאפשר ליפתח יעקב להתחיל לעבוד במבנה לתקופה של שלושה חודשים, שבמהלכם ייחתם הסכם קבוע להמשך.

2. כמו כן הוסכם שעד לסוף חודש אפריל שנה זו תימסר תשובה מיפתח לגבי אופי הקשר העתידי בין הצדדים...

5. כמו כן הובהר ליפתח שבתקופה זו, מנרה אינה שותפה להפעלת המעבדה בתחומה, וכל האחריות על יפתח יעקב בלבד".

בתגובה לסעיף 2, כתב יפתח ביום 16/4/08 (נספח יג לתצהירו):

" על מנת לגבש את עמדתנו לגבי ההמשך, חשוב לנו מאד להבין על אילו שינויים בהסכמות שהושגו בעבר מנרה מדברת. רק לאחר מכן נוכל לגבש סופית את תשובתנו לגבי המשך הדרך".

דהיינו, מהאמור לעיל עולה, כי לפחות עד יום 10/4/08 לא היה הסכם קבוע בין הצדדים. יפתח כלל לא ידע על שינויים בהסכמות, שכן נראה שלא היו כלל הסכמות.

ד. יפתח מודה בחקירתו, כי כלל לא הוקמה ה"חברה" ומעיד כדלקמן:

"ש. אלו כל הנספחים שהגשת לבית משפט להוכיח את ההוצאות של 80,000 ₪ ואמרת שזה הוצא מכיסך. למה אם כך השם שלך לא מופיע לא כמזמין ולא כחייב על פי חשבוניות.

ת. מכיוון שלא הוקמה חב' בשם מנרה טכנולוגיות סלולאריות, ואי אפשר היה להוציא בשמה שום הזמנה. היא לא יכלה לקבל שום חשבונית..." (ישיבה מיום 8/11/2011, עמ' 31).

אם היה הסכם מחייב, הרי ש"החברה" הייתה מוקמת.

ה. יפתח הצהיר כי:

" מנרה לא טענה בפני מעולם כי הפרתי הסכם ולכן גם לא קצבה לי זמן לתיקון ההפרה ומשכך אין לפרש את התנהגותה אלא באופן אחד : הפרה בוטה וגלויה של ההסכמים שנחתמו ו/או עמדו להיחתם על סמך הסכמות חד משמעיות בין הצדדים..." (סעיף 62.3)

באותו משפט מר יפתח סתר עצמו "שנחתמו ו/או עמדו להיחתם". ככל שלא נחתמו לא נטען לטעון להפרת ההסכם, משלא הייתה גמירות דעת שהשתכללה לכדי חוזה מחייב.

58. היה מקום מצד הקיבוץ, להטיל דופי בהתנהלות מר יפתח, שכן, גם במהלך שמיעת הראיות, התברר, כי הלה לא פעל כשורה ולא חשף את מלוא הנתונים במהלך המשא ומתן עם הקיבוץ וגם לאחר מכן.

בהסכם המייסדים, אשר אין חולק, כי רק מר יפתח חתום עליו (נספח ח' לתצהירו), נקבע בסעיף 14, אשר עניינו "חלוקת תפקידים", בין היתר :

" 14.1 יפתח יעמיד לרשות החברה את כל הידע, הציוד, הלקוחות והניסיון אשר צבר במסגרת חברת מוקד טכנולוגיות בע"מ...".

בתזכיר שהכין מר יפתח מ- 23/3/08 (נספח ט' לתצהירו), נכתב תחת סעיף "ציוד" : " על מנת להתחיל לעבוד במנרה במרץ 2008, יש צורך להזמין ציוד חדש ולהביא ציוד מתאים מירושלים...הציוד שהיה צריך להגיע מירושלים הגיע בחלקו...".

בסעיף 10 לתצהירו, הצהיר בין היתר :

"סוכם כי חלוקת האחריויות וההתחייבויות בחברה המשותפת תהיה כדלקמן:-

10.1 אני אהיה אחראי ליזמות, לשיווק ולניהול השוטף וכן להעתקת הציוד הרלוונטי מהמעבדה הקיימת למנרה ".

שאילתא מרשם החברות של "מוקד" (ת/2) העלתה, כי לזו קיים שעבוד לטובת בנק דיסקונט לישראל בע"מ, אשר עניינו :

" שעבוד שוטף על כל המפעל, הנכסים, הזכויות והרכוש האחר. שעבוד קבוע על הון המניות שטרם נדרש ו/או שטרם נפרע והמוניטין. שעבוד על כספים, שטרות, ני"ע ובטחונות אחרים הנמצאים ו/או שימצאו וכן על זכויות הנובעות מביטוח הרכוש המשועבד".

בתנאים המיוחדים של השעבוד נקבע: "אין לשעבד או להעביר ללא הסכמת בעל השיעבוד".

תאריך היצירה של השעבוד 12/8/07 ותאריך הרישום 16/9/07.

משמע, שמר יפתח לא יכל כלל להתחייב להעביר לרשות ה"חברה" את הציוד אשר צבר במסגרת "מוקד". מהתחייבותו זו עולה, לכאורה, התנהלות שלא כשורה על ידו בניהול "מוקד" בפרט, ו"החברה" העתידית בכלל. יפתח נשאל על כך בחקירתו הנגדית, אך לא סיפק תשובה מניחה את הדעת, ולא הגיש כל אסמכתא כדי לתמוך בטענותיו שיכול היה כביכול להעביר את הנכסים של "מוקד" על אף השעבוד המוטל עליהם.

לא הוצגה כל אסמכתא, מאת בנק דיסקונט ו/או המפרק, אשר התירה למר יפתח להעביר הציוד, ונראה כי התחייבותו זו אינה כשרה כלל ועיקר. בכלל זה לא הוצגה בפניי אסמכתא, כי מי שהגיש את הבקשה לפירוק היה אחד העובדים.

59. נכון הוא כטענת ב"כ יפתח שכוונת הצדדים הייתה להקים חברה חדשה ולא להעביר את "מוקד" לקיבוץ (ראה לעניין זה גם סעיף 8 לתצהיר אסרף), אך יפתח התחייב להעביר משם ציוד, שעה שכפי שהוסבר לעיל לא היה רשאי לעשות כן, דבר המעיד על התנהלותו הקלוקלת.

60. יפתח גם לא דבק באמת בנוגע לציוד והתחייביותיו הנטענות. הוא הצהיר כי במקביל ולקראת תחילת הפעילות בקיבוץ הזמין ציוד חדש בסך 80,000 ₪ למעבדה, והתחייבויותיו הגיעו לכדי 400,000 ₪ עד סוף פברואר 2008.

בחקירתו הנגדית התברר, כי האמור ביחס להתחייבותו בסך של 400,000 ₪ אינו מדויק:

"ש. מפנה לסעיף 18 לתצהירך. אתה אומר ששילמת 400,000ש"ח.

ת. לא אומר ששילמתי, אומר שהתחייבתי.

ש. למה לא הגשת מסמך שממנו עולה שהתחייבת אישית על 400,000ש"ח.

ת. מכיון שאחרי שמנרה הפרו את ההסכם, חלק מההתחייבות אני ביטלתי, כמה שיכולתי

ש. למה לא לומדים מזה ממסמכים.

ת. הנה אני אמרתי. אני אמרתי את זה בתצהיר.

ש. איך אתה מודיע בעל פה היום על ביטול התחייבויות בשיעור של מליון בלי כל מסמך.

ת. אני לא תבעתי ממנרה שום התחייבות שלא הייתי צריך לעשות, מה שתבעתי זה הוצאות בפועל שנגרמו בגלל הפרת ההסכם, אני לא תבעתי על התחייבות שאח"כ ביטלתי, והכל ממוסמך" (ישיבה מיום 8/11/2011, עמ' 32-31).

יש להצר על כך, כי יפתח לא הצהיר את כל האמת בתצהירו, והדבר מצביע על המהימנות שיש לייחס לדבריו, אם בכלל.

בנוסף, בחקירתו הנגדית ומעיון בנספחים שצורפו לתצהירו, התברר שלא כך פני הדברים גם בנוגע לסך של 80,000 ₪, הרי מעיון בכל הנספחים שנכללו בנספח ה1 עולה כי אף אחת מהן אינה רשומה על שם החברה שהייתה אמורה לקום ביחד עם הקיבוץ, אלא על שמות של חברות נוספות שבבעלותו של יפתח, ולא ניתן לדעת כלל אם ציוד זה סופק בפועל לצורך המיזם המשותף או שמא לטובת אותן חברות על שמן הוצאו ההזמנות או החשבוניות ה1.

רישוי המבנה:

61. בין יתר הטענות שהעלה יפתח נגד הקיבוץ הייתה הטענה שבדיעבד התברר לו, שלא ניתן לקבל רישוי למבנה, אשר משפיע גם על ביטוח המעבדה (ראה גם סעיף 52 לסיכומיו).

לעניין זה ראה גם מכתב דרישת התשלום ששלח ב"כ יפתח לועד ההנהלה של הקיבוץ מיום 11/3/2009 (נספח יד לכתב התביעה של הקיבוץ). איני מקבלת טענה זו, והיא אינה עולה בקנה אחד עם עדות יפתח אשר העיד כדלקמן:

"ש. טענת בתצהירך שכל עניין הרישוי הוא אמתלה מצד הקיבוץ, מה בהשכלתך ולא הבאת חוו"ד או עדות אחרת, מאיפה יש לך השכלה לטעון שהקיבוץ ניסה לרמות אותך ע"י כל מיני סיבות וסיפורים שאתה לא אמין ובלתי מקצועי. מאיפה אתה טוען שהסיבה היא שלא ניתן להשיג רישוי למעבדה.

ת. שני דברים, הנסיגה של מנרה מההסכם היתה משני טעמים הראשון שאחראי במנרה על הביטוח לא הסכים לגשת איתי להוציא רישוי לעסק על מנת לבטח אותו במכבי אש בק"ש ואמר שלא יתנו לנו, ואז הבנתי שאי אפשר לבטח את הבניין ובעקבות כך אי אפשר להשיג בו רישוי. הטעם השני, אחרי שההסכם התפוצץ ביקשתי ממנרה לשכור את המבנה ולהישאר כשוכר. מנרה אמרו לי בסדר לחתום על הסכם שכירות. הם קוראים לו הסכם שימוש בנכס, ההסכם כלל אסופה של סעיפים שמחייבים אותי להשיג רישוי לעסק, אמרתי איזה חוכמה זו, אני צריך להשיג רישוי לעסק, והבנתי שאין ולכן לא אוכל להשיג ביטוח, מנרה התחייבה לתת מבנה מתאים לכן הוא עומד ריק עד היום ואי אפשר לעשות בו שימוש" (ישיבה מיום 8/11/2011, עמ' 33).

בנוסף העיד יפתח כך:

"ש. מתי התחלת להפעיל את המעבדה בקיבוץ מנרה.

ת. סוף מרץ או תחילת אפריל 2008 . תחילת אפריל בעצם.

ש. באיזה שם השתמשת לעסק להזמין סחורה, לשלם חובות.

ת. השם הראשון שהופיע בפלאפון היה מנרה טכנולוגיות סלולאריות בהקמה" (שם, עמ' 27).

יפתח הצהיר כי ביום 1/9/08 פונה סופית המבנה, והמעבדה הועתקה למבנה חלופי באזור התעשייה צח"ר בראש פינה.

ככל שטענתו נכונה לגבי הרישוי, הרי שהוא עצמו מודה כי פעל שלא כשורה, שכן נשאר לעבוד 5 חודשים במעבדה ללא רישוי, ואף ללא ביטוח. טענה זו זוכה למשנה תוקף, במיוחד לאור האמור במכתב בא כוחו לפיו: "קבלת רישוי עסק המאפשר ביטוח המעבדה כדין, ענין המהוה תנאי מתלה בהתקשרות המעבדה עם כל חברת סלולר".

62. מעבר לכך, מר סבג, אשר הינו מהנדס אזרחי ומהנדס ועדה מקומית לתכנון ולבניה "אצבע הגליל" חיווה דעתו, כי "מבנה המעבדה" ממוקם במקרקעין שייעודן "מגורים א", לפיכך ניתן להתיר בו שימוש עבור מעבדה לתיקון טלפונים סלולאריים.

עוד חיווה דעתו, כי גם בפאן התיאורטי – אילו מעבדות לא היו נכללות באזור "מגורים א' " – במקרה שכזה ניתן היה להתיר השימוש המבוקש בדרך של הגשת בקשה להיתר לשימוש חורג. חוות דעת זו, לא נסתרה על-ידי חוות דעת נגדית מטעם יפתח.

63. בא כוחו של יפתח טען, כי מר סבג התייחס למילה מעבדה ולא לתוכן העבודה הנעשית בה, הוא לא מכיר מקרה של מעבדה שניתן לה היתר בניה באזור מגורים, וכי גם אם ניתן לקבל אישור לשימוש חורג באזור מגורים כמעבדה, תוקף האישור מוגבל בזמן.

איני מקבלת טענה זו, שכן יפתח כשל להוכיחה. נכון הוא, כי מר סבג העיד, כי למבנה אין היתר בניה כמעבדה, וכי הוא לא מכיר בארץ מעבדה שנמצאת באזור מגורים. עם זאת, לא עלה בידי יפתח, לסתור באמצעות חוות דעת מטעמו, את טענת מר סבג, כי "מבנה המעבדה" ממוקם במקרקעין שניתן להתיר בו שימוש עבור מעבדה לתיקון טלפונים סלולאריים. בכלל זה, ככל שיפתח רצה לסתור את חוות דעתו של מר סבג, מחובתו היה להעיד את מהנדס הועדה המקומית הרלבנטית לטעמו או להביא מסמך ממנו, ולא להיפך.

64. לסיכום מחלוקת זו, הגעתי למסקנה שאין לפסוק ליפתח כל סעד לאור הבקיעים אשר התגלו באמינותו ובגרסתו, במיוחד לאחר שקבעתי כי ההבנות בין הצדדים לא השתכללו לכדי הסכם מחייב ביניהם.

איני מקבלת את טענת יפתח, כי הקיבוץ ניתק בבת אחת את מעורבותו במיזם ללא כל הסבר. ההסבר הוא התנהלות מר יפתח כפי שהובהרה לעיל, מה גם, שלפני יציאת הקיבוץ מהמיזם היו ניסיונות הידברות ביניהם.

לא עלה בידי יפתח להוכיח את טענתו, כי יש מקום סביר לחשוד, כי רק כאשר נוכח הקיבוץ במחצית מרץ, כי לא ניתן יהיה להכשיר המבנה כפי שהתחייב, חיפש עילות סרק לפרישה חד צדדית מהמיזם. טענת יפתח בדבר אי רישוי המבנה, לא עלתה בקנה אחד עם הישארותו במעבדה מאפריל עד 1/9/08. נראה כי הקיבוץ פעל בתום לב עם מר יפתח, לא הציג בפניו כל מצג שווא, לא ניסה לעושקו או לרמותו. דווקא יפתח הוא זה שפעל בחוסר תום לב כלפי הקיבוץ, כאשר הקיבוץ, האמין בו והעביר לו כספים על מנת להוציא המיזם אל הפועל, וכאשר הלה כפי שיובהר בהמשך, לא השתמש בכספים אלו לצרכים אשר לשמם הועברו.

65. למעלה מהצורך, אדון גם בסעדים הנתבעים על ידי יפתח, ואשר נראה כי יש לדחותם על הסף :

א. סעד בגין הפרת איסור לשון הרע – הטענה של מר יפתח להפרת חוק איסור לשון הרע, הינה במכתב שפרסם הקיבוץ לחבריו מחודש אפריל 2008 ובו נכתב, בין היתר:

" בתקופה האחרונה נתגלעו קשיים בעבודה המשותפת עם יפתח, להקמת המעבדה הסלולרית בקיבוץ מנרה.

ועד ההנהלה ראה בחומרה את האופן בו מתנהלים הדברים, התקיימו מס' דיונים בהנהלה וכן פגישות עם יפתח. הועבר אליו נוסח ההחלטה הבא :

"הנהלת מנרה רואה בחומרה את אופן התנהלות הדברים.

ההנהלה מוכנה להמשיך בתהליך הקמת המעבדה הסלולרית בשותפות עם יפתח יעקב, בכפוף לפתיחת ההסכמים הקיימים וקביעת מסגרת פעולה שתבטיח התנהלות תקינה בעתיד.

עם זאת מוכנה ההנהלה לצאת בשלב זה מהשותפות המדוברת, ולהעביר ליפתח יעקב המעבדה להפעלה עצמית, אם בקיבוץ מנרה ואם במקום אחר.."

המבחן לבחינת הפרסום הוא מבחן אובייקטיבי, דהיינו מנקודת מבטו של הקורא הסביר, מה ניתן להבין מהמכתב. הן למקרא המכתב, והן לאור טענת הקיבוץ, כי המכתב נמסר כחלק מחובת הדיווח של הועד המנהל לחברי הקיבוץ, המשמשים חברי האסיפה הכללית, לה כפוף הועד המנהל, איני סבורה כי המדובר בלשון הרע, אלא בדיווח ותו לאו.

הביטויים "קשיים בעבודה המשותפת", "ועד ההנהלה ראה בחומרה", "קביעת מסגרת פעולה שתבטיח התנהלות תקינה בעתיד", אינם ביטויים המהווים לשון הרע, בפן האובייקטיבי.

טענה זו זוכה למשנה תוקף, הואיל וגם מהתזכיר שהכין מר יפתח, טרם המכתב לעיל (נספח ט' לתצהירו), עולה כי היו לו קשיים בעבודה המשותפת עם הקיבוץ. הקיבוץ מחויב בדיווח לחבריו, במיוחד שעל כף המאזניים תלויים כספי חברי הקיבוץ שהוצאו מהכלל.

ב. 72,000 ₪ - שכר נורברטו, לחודשים פברואר-מרץ 2008- איני מוצאת לנכון לזכות את יפתח בסעד זה, הואיל ומר נורברטו לא נקרא להעיד, וכל הנטען לגביו הינו בעלמא, במיוחד לאחר שעלה בחקירתו של יפתח (ישיבה מיום 8/11/2011, עמ' 28-29) כי נורברטו כלל לא היה אמור לנהל את המפעל במנרה, והוא היה עובד "מוקד", מכאן שאת שכרו היה זכאי לקבל מ"מוקד".

אומנם לתצהיר מר יפתח צורף כנספח יט'12 מכתב מאת עו"ד זרייק לואי הממוען ל"חברה" מיום 2/9/2008, בעניין : "מר נורברטו גרונסטדת", עם זאת, אין במכתב זה להועיל ליפתח משמר נורברטו לא נקרא להעיד, משלא ברור בדיוק בעבור אלו חודשים קיבל שכר, במיוחד שהסכום הנדרש במכתב לעיל, אינו עולה בקנה אחד עם הסכום הנתבע בכתב התביעה.

ג. 93,555 ₪ - שכר מר יפתח לחודשים מרץ-מאי 2008- איני מוצאת לנכון לפסוק לתובע סכום זה, משנטען בעלמא, ללא כל ביסוס עובדתי ולו מינמאלי. טענה זו זוכה למשנה תוקף, לאור עדות מר יפתח בחקירתו הנגדית.

בהסכם למתן שירותי ניהול בין ה"חברה" לחברת "סולידוס טכנולוגיות בע"מ" (להלן : "סולידוס"), מיום 11/3/2008, הסכם עליו לא חתם הקיבוץ, "סולידוס" הצהירה, כי באפשרותה לספק "שירותי ניהול" ל"חברה" באמצעות ה"ה יפתח, נורברטו ורבין מטעמה. התמורה אשר נקבעה בסעיף 6.1 הינה בסך 27,000 ₪ לחודש בצירוף מע"מ כחוק.

יפתח לא יכול לתבוע על בסיס הסכם שלא נחתם על ידי שני הצדדים, כאשר כאמור לעיל, גם אם מי מטיוטות ההסכמים חתומים על ידי מר יפתח, הרי שאילו לא השתכללו לכדי חוזים מחייבים.

יתרה מכך, ככל שיפתח מסתמך על הסכם שבין ה"חברה" ל"סולידוס", הרי השכר מגיע ל"סולידוס" ולא ליפתח, הגם אם מדובר בחברה שלו כטענתו (שם, עמ' 25, שורות 20-21), שכן מדובר באישיות משפטית נפרדת. דא עקא, כאמור לעיל, המיזם לא יצא אל הפועל, הקיבוץ לא חתם על הסכם עם "סולידוס", ולא מגיע ליפתח כל שכר.

טענה זו זוכה למשנה תוקף, משהתברר כי גם בסוגייה זו האמת לא הייתה נר לרגלי יפתח עת טען, כי השקיע את מיטב מרצו וזמנו במיזם הנדון, בעוד שמכתב התביעה שהגישה סולידס ת/1 כנגד גלילה ליין טכנולוגיות בע"מ עולה כי בתקופה הרלוונטית לתביעה החל לעבוד באופן בלעדי וייחודי במיזם נשוא התביעה בת/1. הוא נשאל על כך בחקירתו הנגדית (ישיבה מיום 8/11/2011, עמ' 25-26), ותשובותיו לא היו משכנעות או מניחות את הדעת.

באחרית דבר אוסיף כי ב"כ מר יפתח טען בסיכומיו, כי מר יפתח דייק בתיאור היחס והרצף הכרונולוגי שבין כישלון המיזם ויציאת הקיבוץ במרץ ממנו, לבין הקמת קבוצת גלילה שמקימה את גלילה סלולר כדי להציל את הפרוייקט שפרישת הקיבוץ איים לרסק.

כפי שנראה לעיל, טענה זו משוללת כל יסוד, שכן כבר בחודש פברואר 2008 החל מר יפתח לעסוק במיזם, נשוא כתב התביעה שם ת/1, טרם יציאת הקיבוץ כלשונו מהמיזם כאן.

הקמת "גלילה ליין טכנולוגיות בע"מ" ו"גלילה ליין סלולר בע"מ" בחודש מאי 2008, אין בהן להועיל ליפתח, שכן כפי שעולה מכתב התביעה שם,ת/1, החל לעסוק באופן בלעדי וייחודי במימוש מיזם זה מיום 1.2.08, ורק לאחר מכן, יחד עם השותפים השונים, הקים את "גלילה ליין טכנולוגיות בע"מ", דהיינו, כאמור לעיל טרם יציאת הקיבוץ מהמיזם כלשונו, כך שישנה תקופת חפיפה בין השניים.

ד. 45,000 ₪ -שכר אריאל מינס לחודשים מרץ-מאי 2008- יפתח צרף ביום 9/1/2011 ראיה משלימה בדבר החוב למר מינס. נראה שהכרטסת הוצאה על ידי גלילה ליין סלולרי 2008, כך שאין כל מקום לחייב את הקיבוץ בגין שכרו.

מעבר לכך, שהלה לא נקרא להעיד, לא ברור מי מטעם "גלילה" ערך את הכרטסת הזאת, וגם מסיבה זו אין מקום לפסוק למר יפתח כל תשלום בגין שכר זה.

ה. שכר ולדי טרטיאקוב ואיילת שם-טוב – איני מוצאת לפסוק כל סכום בגין שכרם. הללו לא נקראו להעיד, כדי להעיד על עבודתם במסגרת המיזם, אם בכלל. לתצהיר יפתח צורף נספח ה'1, אשר עניינו "תמחיר חודשי/כל העובדים", נכון לחודש 5/08, דא עקא, שתמחיר זה נוגע לחברת "גלילה ליין סלולר בע"מ", ושם צויין רק העובד טרטיאקוב ולדימיר. אותו הדין לגבי נספח יט 13, המתייחס לחודש אפריל 2008.

ו. הוצאות נסיעה בעבור חודשי מרץ-מאי 2008, ליפתח אריאל ואילת, הוצאות לינה במנרה לאריאל, ולדי ואיילת לחודשי מרץ-אפריל 2008, עלות מודעה לחיפוש עובדים והוצאות הובלה ירושלים – מנרה

בסיכומים הופנה בית המשפט בין היתר לנספח יט לתצהיר מר יפתח. נספח יט 2 –יט11 ממוען לגלילה ליין סלולר בע"מ, למעט הצעת מחיר של מיזוג, מחודש 6/09 (יט1), אשר לא ברור מה קשורה לענייננו. המדובר בחברה שהינה אישיות משפטית נפרדת מ"החברה" ולכן אין מקום לפסוק סכומים אלו.

ז. הוצאות שיפוץ והתאמת מקום אחר בראש פינה והוצאות העברה מהקיבוץ לראש פינה

אין מקום לפסוק סכומים אלו מהנימוקים הבאים :

א. נראה שמר יפתח במעשיו ובהתנהלותו גרם לכך שהמיזם לא יצא אל הפועל.

ב. למר יפתח הועברו על ידי הקיבוץ 220,000 ₪ לשיפוץ המבנה, כאשר רק חלקו הועבר לקבלן, ומכאן שלו היה פועל כהלכה, המיזם היה יוצא אל הפועל ויכל להנות מהמבנה ולא היה נאלץ לשאת בשיפוץ והתאמת מקום אחר בראש פינה.

ג. אין כל מניעה, כי שיפוץ והתאמת מקום אחר בראש פינה, היה לשם המיזם האחר בו לקח חלק מר יפתח, כפי שעולה מהתביעה שהגישה "סולידוס" (ת/1), ועל כן אין על הקיבוץ לשאת בסכום זה.

ח. הפסד הכנסות עקב עיכוב הפתיחה– ב"כ יפתח הפנה בסיכומיו לדו"חות הכספיים של גלילה ליין סלולר בע"מ (נספח יט 15-23). גם אם הייתי קובעת כי הקיבוץ הפר את ההסכם עם יפתח, הרי כפי שהבהרתי המדובר בחברה שהיא אישיות משפטית נפרדת מ"החברה" נשוא דיוננו, וזאת אף אם אניח כי חברה זו "ירשה" המעבדה. על כן, אין מקום לפסוק כל סכום על סמך דוחות כספיים אלו, במיוחד שטענת יפתח להפסד הכנסות, לא נתמכה בחוות דעת כמתחייב בדין.

ט. 30,000 ₪ - פיצוי בגין צער, סבל, עוגמת נפש ובזבוז זמן- טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל ביסוס עובדתי ולו מינימאלי. לאור כל האמור לעיל, אין יפתח זכאי לכל פיצוי כאמור.

הסעדים הנדרשים ע"י הקיבוץ:

66. באשר לכספים בסך 75,625 ₪ שקבל יפתח מהקיבוץ ולא שולמו למטרה המוסכמת, טוען יפתח כי הסכום שהועבר לו בסך 220,000 ₪ לא היה אמור להיות מועבר כולו לקבלן, והוסיף כי אם לטענת הקיבוץ הסכום שהועבר נועד רק לתשלום לקבלן מדוע הועבר "כולו" סמוך לתחילת העבודה, שלא על פי ההסכם עם הקבלן?

67. בעניין זה העיד אסרף כדלקמן:

"ש. ס' 20, ביקשת מאביגדור הגזבר לקדם את השיפוץ, איך הגזבר משלם כספים לספק?

ת. בד"כ על פי חשבונית שמוציא הקיבוץ , או לפחות הזמנת עבודה מסודרת. אמרתי לאביגדור לקדם את כל נושא השיפוץ, שלא יעכב כי זה צוואר בקבוק בהתקדמות הפרוייקט ורציתי שמיד שאחזור יושלם שיפוץ המבנה ונוכל להתקדם הלאה על פי ההסכם.

ש. אזלמה הוא לא משלם כסף לקבלן אם זה מה שאמרת לו?

ת. אני חושב שכאן הוא טעה טעות חמורה מאד.

חד משמעית לא. הנושא שסוכם עליו והוא בלבד, שלא עוצרים את שיפוץ המבנה. אז הוא מעביר את הכסף בצורה חסרת אחריות , נעשה כשל של הגיזבר ואנו שילמנו על כך.

ש. כאשר אתה אומר את הדברים האלה, ראית את ההסכם בניה עם הקבלן ?

ת. כן. ההסכם עם התשלומים היו צריכים להיות משולמים, כעסתי על הגזבר כי היה לוח

תשלומים שונה מזה שהתבצע בפועל. הגזבר עשה טעות, הוא סמך על דבריו של יפתח וכאן אני מודה שהיה כשל" ( ישיבה מיום 20/9/2011, עמ' 13).

אמנם אסרף מודה כי בעניין זה כשל הגזבר, אך עדיין אין בכך כדי להשמיט את הקרקע מתחת לתביעת הקיבוץ, שעה שאני מקבלת את גרסת הקיבוץ, כי מלוא הכסף שהועבר לידי יפתח היה אמור להיות מועבר לידי הקבלן.

טענה זו זוכה למשנה תוקף, לאור המשך עדותו של אסרף כדלקמן:

"ש. על סמך מה אתה קובע שוב ושוב שכל 220,000 ₪ נועדו לקבלן בלבד?

ת. כי סך כל ההשקעה הראשונית הייתה צריכה להיות 300 אלף ₪ ועוד 200 אלף ₪ כהלוואת בעלים. עבור השיפוץ 220 אלף ₪ כי היה פער בין הצעת המחיר לביצוע בפועל ולכן ההנחיה הייתה לגיזבר לשלם את השיפוץ. הוא שילם יותר כי השיפוץ לא נגמר .

ש. אמרת שהגיזבר לא צריך לשלם את השיפוץ בסכום הזה ?

ת. הוא לא היה צריך לשלם, אלא רק על פי ההסכם שהיה עם הקבלן. לוח התשלומים. הוא סמך על דברי יפתח וכשל בתפקידו" (שם, עמ' 14).

68. מעבר לכך, נראה שגם יפתח היה מודע לזה, כי הסכום ששולם לו היה אמור לעבור בשלמותו לקבלן, אלא מטעמיו הוא, ביכר שלא לעשות כן. יפתח הכין תזכיר ביום 23/3/08, שנמסר לוועד ההנהלה (סעיף 40 לתצהירו). בתזכיר כתב, בין היתר כי :

"מכיוון שלא הוקמה חברה ולפיכך לא נפתח חשבון בנק, נאלצתי לבצע את כל התשלומים לקבלן ולאחרים דרך "מוקד". העובדה שאני לבד חתום על החוזה עם הקבלן, וכן על כל ההזמנות לציוד חדש, היא לבדה סיבה מספיק רצינית לדאוג שיהיה ברשותי מלוא סכום התשלום לקבלן על פי ההסכם".

באותו תזכיר בסעיף 9 (3) כתב, בין היתר כי:

"יעקב הציע לי ביום שלישי האחרון שמנרה תרכוש את מניותיי בחברה שטרם הוקמה ובתמורה לכך הוא לא ידווח להנהלה על עניין המקדמות שקיבלתי עבור התשלום לקבלן. העניין מעורר מספר שאלות... ג. מה הקשר בין המניות שלי לנושא המקדמות שניתנו לי ממנרה לצורך תשלום לקבלן".

ממסמך זה עולה, כי יפתח ידע, שהמקדמה ששולמה לו היא עבור התשלום לקבלן, ולא היה מקום מצידו להשתמש בסכום זה עבור כל הוצאה אחרת, מלבד הקבלן.

69. מעבר לכך, יפתח שלח לגב' כפיר מכתב ביום 6/5/08 (נספח טו לתצהירו), במסגרתו ציין, כי השימוש שעשה בסכום של 220,000 ₪, מעבר לתשלום לקבלן הוא: תשלום שכר נורברטו לחודש ינואר בסך 36,100 ₪ (כולל מע"מ); תשלום שכר יפתח לחודש פברואר בסך 31,185 ₪ (כולל מע"מ) ותשלום הוצאות נסיעה למנרה לחודשים ינואר ופברואר, לנורברטו ויפתח בסך 9,240 ₪ כולל מע"מ.

טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל ביסוס עובדתי ולו מינימאלי, שהרי מינהל תקין מחייב הצגת תלושי משכורת, קבלות וכו', אשר יעידו על התשלומים הנ"ל. לא הוצגו בפניי תלושי שכר של מר נורברטו ו/או מר יפתח אשר יאששו תשלום זה. מר נורברטו לא נקרא להעיד, וכידוע הימנעות מהעדת עד פועלת לחובת הצד שנמנע מלהעידו – במקרה זה יפתח.

יתרה מכך, העיד יפתח (בעמ' 28-29) כי מר נורברטו היה עובד "מוקד" והיה אמור לנהל מפעל מעגלים שלא במנרה. אם כך, לא ברור כלל מדוע הגיע לו תשלום כלשהו מהקיבוץ.

טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור עדות מר אסרף (ישיבה מיום 20/9/2011, עמ' 16) לפיה הכסף שנועד לשיפוץ הלך לתשלום שכר עבודה לעובדי מוקד ולא לייעודו המקורי, וכי זו הפרת אמון בוטה.

70. בנסיבות אלו, אני מוצאת לנכון לחייב את מר יפתח להשיב לקיבוץ סך של 75,625 ₪, בגין הכספים שקיבל מהקיבוץ ולא שימשו למטרה המוסכמת.

71. באשר לכספים שהועברו לקבלן, ואשר הושקעו בהתאמת המבנה לצרכי המיזם, איני מוצאת לנכון לחייב את יפתח בתשלום סכום זה לקיבוץ, הואיל ולא הוכח בפניי, כי ההשקעה מיועדת רק לצורכי מעבדה סלולרית, ולא הוכח בפניי שלא ניתן להשכיר את המבנה גם לצרכים אחרים במסגרת חובת הקטנת הנזק. בעניין זה כשל הקיבוץ מלהעיד את הקבלן ו/או כל מומחה אחר, אשר יוכיחו כי המדובר בהשקעה ייעודית לצרכי מעבדה בלבד.

ההשקעה נותרה בידי הקיבוץ, הקיבוץ יכול לנצל השקעה זו, והא ראיה ההשקעה נוצלה באופן חלקי על ידי יפתח עד לפינוי המעבדה ביום 1/9/08.

72. באשר להפסד הכנסות כתוצאה מאי יציאת המיזם לפועל, הקיבוץ טען, כי הפסד זה מוערך על ידי יפתח בעצמו, ולשם כך הפנה למכתב ב"כ יפתח מיום 11/3/09 (נספח י"ד לכתב התביעה מטעם הקיבוץ).

איני מוצאת לנכון לפסוק סכום זה לקיבוץ, שכן המדובר בהערכה בעלמא, ללא כל ביסוס עובדתי מינימאלי, כגון חוו"ד של רואה חשבון ו/או כל מומחה אחר, אשר יכל לאשש כי אי הוצאת המיזם לפועל גרמה לקיבוץ הפסד הכנסות בסך 120,000 ₪.

73. באשר לתשלום דמי שכירות המבנה ומגורי עובדיו של יפתח למשך 5 חודשים בסך 23,733.37 ₪, הפנה הקיבוץ לכרטסת הנהלת חשבונות אצלו המעידה על יתרת חובו נכון ליום 3/5/09, וכן העתק חשבוניות שהונפקו בגין הוצאות שונות (נספחים יג'1-יג'6 לכתב התביעה).

74. איני מוצאת לנכון לפסוק סכום זה לקיבוץ, מהטעמים הבאים:

א. נספחים יג'1- יג'6 מופנים ל"גליל סלולר" ולא למר יפתח ו/או ל"חברה", ואפילו לא ל"מוקד", משכך אין מקום לחייב את מר יפתח בסכום זה.

ב. בנספח י"ג 1, אשר עניינו "מצב חשבון לתקופה 12/08-1/08" נכתב בכתב יד כי: "יתרת חוב שלא שולם מצורפים חשבוניות עבור שימוש במבנה ומגורים של העובדים במנרה". איש מהעובדים לא נקרא להעיד על ידי הקיבוץ, והדבר לא הוכח.

ג. לא ברור מהו הסכום שהוסכם עליו בגין דמי שכירות, כשמחד - בהסכם הרשאת שימוש במקרקעין (נספח יא לכתב התביעה של הקיבוץ), צויינה תמורה חודשית בסך 5,000 ₪, ומאידך – מכתבו של יפתח מיום 6/5/08, שם בקש לקבוע שכ"ד בסך 3,000 ₪.

ד. ביום 11/3/2009 ב"כ יפתח שלח דרישת תשלום לועד ההנהלה של הקיבוץ. במכתב תגובה מאת ב"כ הקיבוץ מיום 7/4/09, אשר הינו בגדר הודאת בעל דין, צוין בסעיף 9 למכתב כי התמורה בגין השימוש במבנה ע"י יפתח כבר שולמה לקיבוץ.

75. לסיכום, אני דוחה את התביעה שהוגשה בתיק 28780-09-09. אני מקבלת בחלקה את התביעה בתיק 7013-05-09, ןמחייבת את הנתבע בתיק זה לשלם לתובע באותו תיק סך של 75,625 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.5.09 ועד יום התשלום בפועל. בגין שני ההליכים יחד אני מחייבת את יפתח לשלם לקיבוץ הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 9,500 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' חשון תשע"ג, 25 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.