1. התובע חג'ג' ציון יליד 1954, נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 8.5.09.

התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

אין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי (תוקף רשיון הנהיגה וביטוח חובה).

הצדדים חלוקים לעניין הנסיבות (זהות הנהג) , החבות על פי חוק הפלת"ד וגובה הנזק.

מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע 27.3% נכות צמיתה בתחום האורטופדי.

2. מטעם התביעה העידו שישה עדים:

ע.ת/1 התובע ציון חג'ג', ע.ת/2 ברוך מימון שהיה עד לתאונה, ע.ת/3 אבי חג'ג' בנו של התובע, ע.ת/4 עופר קרטה החבר של הבן, ע.ת/5 שחף חג'ג' בנו של התובע וע.ת/6 שושנה חג'ג' אישתו של התובע.

מטעם ההגנה העידו שני חוקרים.

3. נסיבות אירוע התאונה:

בכתב התביעה נטען כי: "בתאריך 8/5/09 בשעות אחר הצהרים, היה התובע מעורב בתאונת דרכים כנהג ברכב מ.ר. 1904568 מסוג פולריס (להלן: "הרכב") בדרכו לחבר (להלן: "התאונה").

בסעיף 3 לתצהיר עדות ראשית טען התובע: "ביום 08.05.09 נפגעתי בתאונת דרכים בעת שנסעתי על רכב מסוג באגי פולאריס מ.ר. 1904568, השייך למר רזי ליזרוביץ, יחד עם חברי מר ברוך מימון.

בתחילת הנסיעה אספתי את מר ברוך מימון מביתו ויחד נסענו לעבר דיונות הסמוכות לבית העלמין בותיקים נתניה, הדיונות קרובות למקום מגוריי, רח' בוסל 70 בנתניה.

בתחילה נהגתי אני כעשר דקות לערך ולאחר מכן התחלפנו.

לאחר שברוך נהג כרבע שעה התחלפנו בשנית, כך ששוב נהגתי אני ברכב.

במהלך נהיגתי זו, ולאחר שעברתי כבר כ- 100 מטרים בנסיעה הגעתי לסיבוב, במהלך הסיבוב התהפך הרכב על צידו השמאלי ואני שישבתי בצד השמאלי, הוא צד הנהג, הוצאתי את ידי החוצה מהרכב מתוך אינסטינקט על מנת למנוע נפילה. במצב זה התהפך הרכב על ידי השמאלית ומחצה לגמרי ... (סעיפים 2-5 לתצהיר).

4. הגירסה העובדתית שנטענה לגבי נסיבות אירוע התאונה לא נסתרה בחקירה נגדית והתובע אף לא נדרש להתייחס אליה, למעט התייחסות לסוגית גובה הנזק.

ע.ת/2 ברוך מימון, חוזר על אותה גירסה לגבי הנהיגה לסירוגין והעובדה כי בעת אירוע התאונה התובע נהג ברכב: "אני עשיתי סיבוב על הבאגי. אחרי זה ציון בא החליף אותי, אחרי בערך 100 מטר משהו כזה, באנו כאילו נסענו הסתובבנו ימינה והתהפכנו. אז ציון נהג." (עמ' 21 לפרו').

5. בהעדר מחלוקת לעניין הכיסוי הביטוחי, שוכנעתי לקבל את גירסת התובע לפיה הוא היה הנהג בעת ארוע התאונה נשוא התביעה ולפיכך קיימת זכאות לפיצוי בגין נזקי הגוף בהתאם לחוק הפלת"ד.

6. הפגיעה, הנכות הרפואית והשלכותיה:

פרופ' אלכסנדר בלקנשטיין קובע בחוות הדעת מיום 4.3.11, כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים, נפצע באיזור מרפק שמאל ונגרמה לו פריקה של כתף שמאל.

בהתאם למימצאי הבדיקה הקלינית ובדיקות העזר, הודגם קרע גדול בגיד כתף שמאל, הגבלה ניכרת בתנועות כתף שמאל, צלקת גדולה מכוערת ורגישה במרפק שמאל, חוסר ישור של כ- 10 מעלות באיזור מרפק שמאל.

המומחה מעריך את הנכות הצמיתה של התובע בשיעור של 15% לפי סעיף 41 (4) ב' – הגבלה תנועות פרק כתף שמאל; 10% נכות לפי סעיף 35 (1) ב' – מרפק שמאל; 5% נכות לפי סעיף 75 (1) (א – ב) – צלקת.

7. המומחה הרפואי מטעם בימ"ש זומן לחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבעת ונדרש להתייחס לתלונות התובע, כמו גם לאופן חלוקת שיעור הנכות בחוות הדעת.

ב"כ הנתבעת הציג בפני המומחה צילומים שבהם נראה התובע (באוקטובר 2012) כשהוא מרים כיסא משרדי, המומחה מסביר כי ייתכן מצב בו נפגע מתאמץ או מסוגל להרחיב את טווח התנועות, אך אין בכך בכדי להצביע על ההשלכות או על משך הזמן בו ניתן לבצע את הפעולה שנראית בתמונות, כמו גם לטעמו של המומחה לא ניתן לקבל תשובה מדוייקת על בסיס סרטון שלא נצפה (עמ' 20 לפרו').

בסיומה של חקירה נגדית אין שינוי במימצאים ובמסקנות חוות הדעת בכל הקשור לשיעור הנכות הרפואית שנקבעה.

8. טיעוני הצדדים:

ב"כ התובע טוענת בסיכומיה כי לאור חוות הדעת והתשובות בחקירה הנגדית לעניין הסיכון לפריקה חוזרת של הכתף, יש להעמיד את הנכות הרפואית בשיעור 37%, אשר בנתוני התובע (השכלה והכשרה בעבודות פיזיות בלבד), מהווים אובדן מוחלט של כושר העבודה.

עובר לאירוע התאונה השתכר התובע בממוצע סך משוערך של 6,380 ₪, נעדר מהעבודה בגין התאונה ופוטר בחודש נובמבר 2009, ניסה להשתלב במעגל העבודה והחל לעבוד באפריל 2012, כממלא מקום בעירית נתניה בתפקיד אב בית בבית ספר.

ב"כ התובע טוענת להפסדי הכנסה בעבר בסך 198,859 ₪; אובדן הכנסה מלא לעתיד עד גיל 70 בסך 716,550 ₪; הפסדי פנסיה 51,050 ₪; עזרת צד ג' לעבר ועתיד, לרבות התוספת בגין הטיפול בבן הנכה בגבולות 560,000 ₪; הוצאות רפואיות 35,000 ₪; הוצאות נסיעה 25,000 ₪; כאב וסבל 55,281 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% לפחות בגין הצורך להידרש לשאלת החבות.

סה"כ הנזקים הנטענים: 1,592,741 ₪.

9. ב"כ הנתבעת טוענת לנכות רפואית בשיעור 23.5% (שכן אין להתחשב בצלקת שאינה תפקודית) ובהעדר מניעה לחזרתו של התובע לעבודה כנהג, נכותו התפקודית נמוכה בהרבה מזו הרפואית ויש להעמידה על 7% בלבד, כאשר אין מקום לפיצוי בגין עזרת צד ג' בוודאי לא בהיקף הנטען, לרבות הצורך בסיוע לבן הנכה אותו הוא ממשיך לקבל מבני המשפחה.

בסיכומים נטען להפסדי עבר בסך 16,971 ₪; עתיד 38,075 ₪; הפסדי פנסיה 33,199 ₪; עזרת זולת 1,500 ₪; כאב וסבל 42,383 ₪ וסה"כ 132,128 ₪.

10. בתום שמיעת הראיות, עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, בפרוטוקול ובסיכומים, נדרשת הכרעה בין תרחישי הקיצון באשר לשיעור הנכות הרפואית וההשלכה התפקודית.

המימצאים והמסקנות של המומחה הרפואי בתחום האורטופדי שמונה מטעם בימ"ש – לא נסתרו בחקירה נגדית ומהווים אבן בוחן למימדי הפגיעה והפגימה הרפואית כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה.

קובעת כי הנכות הרפואית הצמיתה הינה בשיעור 15% (כתף שמאל); 10% (מרפק שמאל); 5% (צלקת) – סה"כ הנכות הרפואית המשוקללת הינה 27.3%.

בשים לב לטיב והיקף הפגיעה ומרכיביה, עברו התעסוקתי של התובע, גילו ומארג הראיות לעניין התנהלותו על פני ציר הזמן מאז אירוע התאונה, מצאתי לקבוע את הגריעה מכושר ההשתכרות בגבולות 25%.

11. אין מחלוקת לגבי בסיס השכר לחישוב בפסק הדין – סך של 6,380 ₪.

התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד הכנסה מלא מיום התאונה ועד למועד פיטוריו (תקופה של 6 חודשים); הפסד הכנסה חלקי בהתאם לקביעה לעניין הגריעה מכושר ההשתכרות למשך 42 חודש (בניכוי תגמולי מל"ל הבטחת הכנסה); פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד עד גיל 67, בגבולות חישוב אקטוארי בהיוון.

עזרת צד ג' – אישתו של התובע ושני בניו הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו בחקירה נגדית לעניין תפקוד התובע לפני ואחרי התאונה, הצורך במתן עזרה אישית וכן העובדה כי בגין התאונה נמנע הסיוע של התובע בתחזוקת הבית ובטיפול בבן הנכה.

12. חישוב ראשי הנזק : (במעוגל)

הפסד הכנסה מלא לעבר 38,000 ₪

הפסד הכנסה חלקי 50,000 ₪

אובדן כושר השתכרות לעתיד 130,000 ₪

הוצאות עבר ועתיד 15,000 ₪

עזרת צד ג' עבר ועתיד 30,000 ₪

נזק שאינו נזק ממוני 42,400 ₪

______________________________________

סה"כ 305,400 ₪

13. אשר על, כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את סכום הפיצוי כמפורט בסעיף 12 לפסק הדין, בניכוי התשלום התכוף ששולם (משוערך להיום), בתוספת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13%.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ג, 10 יוני 2013, בהעדר הצדדים.