מבוא

1. התובע, מר סאפייה זיאד מוחמד, הגיש תביעה על סך 556,242 ₪ כנגד הנתבעים כפר יעבץ מושב עובדים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "האגודה") וכנגד מר מנשה עפרי (להלן: הנתבע) בגין נזקים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מניתוק אספקת מים לשדות שעובדו על ידו בשטח המושב.

2. האגודה הגישה תביעה שכנגד על סך 32,409 ₪ כנגד התובע וכנגד נתבעים שכנגד נוספים, מר עאפרי אברהם ויצחק שושנה.

התביעה שכנגד כנגד הנתבעים הנוספים נמחקה בהסכמה וזאת בהחלטת בית המשפט מיום 12.4.11.

3. מטעם התובע הוגש תצהירו וכן הוגשה חוות דעת מומחה של השמאי מר יובל טלמון. כמו כן זומנו על ידו לעדות, ללא הגשת תצהיר, מר יחיאל שאלתיאל ששימש בעבר כאיש המים של המושב והמגדלים מר קובי עטיה ומר כחמן סמיר.

מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע, תצהירו של מר אברהם עאפרי, של הגב' שושנה יצחק ושל מר אמיתי סלימאן שמשמש כאיש המים של המושב. כמו כן זומנו לעדות מר צחי שבח, פקח בסיירת הירוקה וכן הגב' כרמית כהן שהינה מזכירה במזכירות הנתבעת.

בדיון ההוכחות נחקרו המצהירים, העדים שזומנו כמפורט לעיל וכן נותן חוות הדעת.

הגב' שושנה יצחק לא התייצבה לדיון ההוכחות וב"כ הצדדים הסכימו (ר' עמ' 65 לפרוט' הדיון) כי לפיכך התצהיר שלה יימשך, אך דבריה בפרוטוקול הדיון בישיבת קדם המשפט יהוו חלק מחומר הראיות בתיק.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות הצדדים

4. לטענת התובע, הוא הינו חקלאי העוסק למעלה מ-30 שנה בגידול תות שדה. בשנת 2004 שכר שתי חלקות אדמה בנות 10 דונם כל אחת בשטחי הנתבעת. חלקה אחת הושכרה ממר אברהם עפארי והשנייה מגב' שושנה יצחק ובשנים 2004-2007 גידל התובע תות שדה בחלקות ושילם לנתבעת את חשבונות המים התקופתיים על פי הדרישות שהועברו אליו.

בשנת 2008 התכונן לקראת עונת התותים והתעניין בחלקה בגודל שני דונם הנמצאת בבעלות הנתבעת ואשר שימשה כמזבלה.

התובע פנה לנציג הנתבעת, מר יחיאל שאלתיאל ושאל אם יש אפשרות לעבד את החלקה. מר שאלתיאל פנה לנתבע ואמר לו כי התובע מעוניין לנקות ולעבד את השטח ולאחר שהיחידה לאיכות הסביבה התריעה בפני הנתבע על הזבל שבחלקה, חזר הנתבע אל מר שאלתיאל ומסר לו שיאמר לתובע כי יוכל לעבד את החלקה.

לטענת התובע, הוא ניקה את החלקה והכשיר אותה לקראת הקמת משתלה ליצור שתילי תות שדה.

בסוף חודש אפריל 2008 שתל בחלקה שתילים של תות שדה.

התובע שתל כמות מספיקה לכל החלקות שבחזקתו, 22 דונם.

לטענת התובע, בחודש יולי 2008 הושארה על גבי בית האריזה של התובע הודעה לפיה עליו להתקשר לנתבע. הנתבע הודיע לו טלפונית כי הוא מנתק את המים בשתי החלקות השכורות ולשאלת התובע השיב "אף אחד לא יגדל פה ביעבץ".

מיד לאחר מכן, נותקה אספקת המים ופניות של התובע לנתבע ולבעלי החלקות לא הועילו.

לטענת התובע, החלקות השכורות היו מוכנות לקלוט את השתילים שהכין.

לאחר ניתוק המים נותרה לתובע רק החלקה של שני הדונם. בחודש ספטמבר 2008 עקר התובע את כל השתילים עקב חוסר אפשרות לשתול אותם בחלקות השכורות ונאלץ לטענתו להשמידם, למעט השתילים שנועדו לחלקה של שני הדונם. התובע הכין את החלקה של שני הדונם ושתל את השתילים על מנת שבנובמבר 2008 ניתן יהיה לקטוף את התות.

לטענת התובע, ביום 6.10.08 פנה לתובע מר אמיתי סלימאן והודיע לו כי קיבל הוראה מהנתבע לנתק לו את המים. התובע התקשר לנתבע שאישר את הניתוק ואמר לו: "אתה לא תגדל בכפר יעבץ, אל תתקשר אליי יותר, אתה מפריע לי". הניתוק בוצע בשלב בו בחלקה שתולים השתילים מהם צומח פרי. כתוצאה מכך, השתילים התייבשו והשקעות התובע ירדו לטמיון.

לטענת התובע, כתוצאה ממעשה הנתבעים נגרמו לו הנזקים הבאים:

סך של 46,750 ₪ שהשקיע, לטענתו, בהפיכת החלקה בת שני הדונם למשתלה. בסכום זה נכללת עלות השתילים.

סך של 11,240 ₪ שלטענתו השקיע, לאחר שעקר את השתילים, על מנת להכשיר את המשתלה לשדה מסחרי.

כמו כן, לגבי החלקות של ה-20 דונם לטענתו, הוציא סך של 4,000 ₪ להכנתם לשתילת השתילים.

לטענתו, נגרם לו נזק של 494,252 ₪ אשר היה אמור להרוויח בשנת 2008 מגידול תות בשטח של 22 דונם.

לעניין זה, צירף התובע חוות דעת של השמאי שהעריך את הנזק לחלקה של שני הדונם, בסך של 44,932 ₪.

5. התובע טוען כי מוטלת על הנתבע אחריות אישית כלפיו בגין מעשיו כאורגן של הנתבעת (יו"ר האגודה).

6. לטענת הנתבעים, הנתבע עו"ד מנשה עופרי מונה כיו"ר האגודה השיתופית מטעם רשם האגודות השיתופיות ומשמש בתפקידו משנת 2001.

לטענת הנתבעים, אין מקום לתבוע את הנתבע באופן אישי.

7. לטענת הנתבעים, האגודה הקצתה לחברי האגודה שטחים לצורך עיבוד אישי לגידולים חקלאיים. בהתאם להוראות המינהל, הסכם המשבצת, חוק ההתיישבות, תקנון האגודה, החלטות האסיפה הכללית של האגודה והחלטות ועד האגודה. חל איסור מוחלט על חברים להעביר זכויות בקרקע לאחרים ואף לא זכויות מים, אלא בכפוף להסכמת האגודה בכתב ומראש.

התובע אינו חבר האגודה. הוא לא קיבל זכות כלשהי מהאגודה לא בקרקע ולא במים.

לטענת הנתבעת, האגודה קיבלה התראות רבות ממינהל מקרקעי ישראל, ממשרד החקלאות והסיירת הירוקה כי האגודה המחזיקה את הקרקע, מפרה את הסכם המשבצת וזאת אף לגבי מצבים שבהם חברים השכירו חלקות לתושבי חוץ.

8. האגודה החלה לפעול לטיפול בעניין והתקבלו החלטות של האסיפה הכללית, אשר אף הסמיכה והורתה לועד האגודה ויו"ר האגודה לנקוט בכל האמצעים החוקיים להפסקת התופעה. בהתאם להחלטות אלו, הוציאה המזכירות הוראות והנחיות לחברים לחדול או להסדיר את ההפרות וכן הוציאה הודעות בדבר ניתוקי מים.

יחד עם זאת, במהלך חודש יולי 2007 היתה מוכנה האגודה לאפשר לחברים להמשיך שנה נוספת לשנת השמיטה תשס"ח עד יולי 2008, להסדיר את העיבוד באמצעות קבלן, לפי הסכם שהוכן על ידי האגודה. אך התובע ושני החברים שהשכירו לו סרבו לחתום על הסכם זה.

התובע המשיך לשהות ולעבד את השטח למרות שהחברים אשר השכירו לו את חלקתם, הודיעו לאגודה כי לא יחדשו את הסכם השכירות עם התובע והוא ידע כי לא יוכל להמשיך ולגדל בשטחי האגודה.

האגודה הפיצה בין החברים את האופן בו ניתן להגיש בקשה להיתר לשימוש חורג על פי חוק ההתיישבות, אך החברים שהשכירו לתובע לא הגישו בקשה כלשהי והודיעו כי יחדלו מלהשכיר.

נעשו סיורים של פקחי משרד החקלאות, הסיירת הירוקה והמינהל והוצאו התראות.

הנתבעים טוענים כי יש לדחות את טענות התובע כאילו קיבל רשות מהאגודה או מהנתבע 2 באמצעות "מסרים" דרך מי ששימש בשעתו כאיש המים של האגודה, מר יחיאל שאלתיאל, לגדל שטח של שני דונם כאשר הנתבעים פועלים נמרצות להפסקת ההפרות.

לטענת הנתבעים, התובע הרכיב שעון מים ללא רשות וכאשר התבררו הדברים, התחנן בפני הנתבע לאפשר לו לסיים את גידול השתילים עד סוף חודש אוגוסט.

לטענת הנתבעים, היה ברור לתובע כי בחודש ספטמבר הינו מסיים את הגידול.

בביקור שעשה איש המים, מר אמיתי סלימאן, מצא את השעון נעצר כשהוא מחובל ומפורק, כאשר התובע מעביר דשן וחומרים כימיים ללא מז"ח (מכשיר מונע זרימת מים חוזרת) וזאת בניגוד להוראות משרד הבריאות והוראות האגודה.

הנתבע 2 נתן הוראה לפרק את השעון.

לטענת הנתבעים, חשבונות המים מלמדים כי היה חוב צריכת מים שלא שולם במועד. הנתבעים טוענים כי התובע לא צירף הסכמי שכירות לעונת 2008-2009 משום שלא חודשו. לטענתו, אף אם היו מתחדשים, היה יכול לתבוע את החברים שהשכירו לו שלא כדין ולא את הנתבעים.

הנתבעים מכחישים את הנזקים הנטענים.

דיון והכרעה

ניתוק המים לשתי החלקות בנות 10 דונם כל אחת

9. בכל הנוגע לשתי החלקות בנות עשרה דונם כל אחת, המדובר בחלקות שהושכרו לתובע על ידי מר אברהם עאפרי והגב' שושנה יצחק. התובע טוען לנזקים כתוצאה מכך שהמים נותקו ולא אופשר לו לגדל תות בחלקות האמורות בעונת הגידול בשנת 2008.

החוזים שצורפו לתצהירו של התובע הינם לשנים קודמות ואינם מתייחסים לעונת הגידול 2007-2008 אשר התובע טוען לנזקים בשל העובדה שלא יכול היה לגדל במהלכה תותים בחלקות, עקב ניתוק המים.

10. מר אברהם עאפרי ציין בתצהירו כי בהתאם לאופציה שנתן לתובע הסכם העיבוד עמד בתוקף עד סוף חודש מאי 2007.

באמצע שנת 2007 החלה האגודה לשלוח הודעות והתראות נגד עיבוד חלקות על ידי גורמי חוץ ושהאפשרות היחידה היא להגיש בקשה לשימוש חורג למשרד החקלאות.

עד להסדרת הבקשות האגודה הודיעה על אפשרות לחתימת הסכם עיבוד משולש בין האגודה לבין החבר לבין הקבלן. אך התובע סירב לחתום על ההסכם והודיע למר אברהם עפרי שנוטל על עצמו סיכון.

עוד הצהיר מר עאפרי כי כדי לנסות להסדיר את ההליך קיבל טופס בקשה להיתר שימוש חורג אותו מסר לתובע בחודש ינואר 2008 והודיע לו, כי ככל שהתובע מעוניין בכך התובע יכול לנסות להכין את הנדרש לבקשה. עוד הצהיר כי הודיע לתובע כי אפשר יהיה לחדש את ההסכם רק לפי הוראות חוק ההתיישבות.

מר עפארי הצהיר כי בחודש מאי 2008 קיבל התראה אישית ממשרד החקלאות על הפרת חוק ההתיישבות (ההתראה צורפה כנספח ג' לתצהירו). לדבריו, הודיע לתובע כי עליו לנקות את השטח, הראה לו את ההתראה ובחודש יוני 2008 מסר לו מכתב לפיו אין לו רשות להמשיך ולעבד והתובע אישר את קבלת המכתב (נספח ד' לתצהיר).

בחקירתו הנגדית של מר אברהם עפארי הוא העיד לגבי הנסיבות בהן, לדבריו, חתם התובע על נספח ד' והציג בבית המשפט את מסמך המקור. כך בעדותו של מר אברהם עפארי (ר' עמ' 54 לפרו' הדיון):

"ש: אתה שלחת לזיאד מכתב בדואר רשום בו דרשת שיסיים את העיבוד.

ת:       לא. הבאתי לו ביד. אצלי בבית הבאתי לו ביד.

ש:      מתי זה היה?

ת:       מציג לך את המקור של המכתב וגם של ההסכם.

ש:      אתה טוען שהמכתב הזה כתב ידך.

ת:       כן. חתום על ידי התובע אצלי בבית.

ש:      דרשת ממנו להפסיק לעבד את החלקה שלך.

ת:       נכון.

ש:      למה דרשת ממנו להפסיק לעבד את החלקה שלך.

ת:       המזכיר הודיע שהמינהל לא מורשה ובתנאים הקיימים אי אפשר לעבד ואז פנינו בבקשה למינהל זה היה ביוני 2008. אחרי זה בכתב המינהל יש אותו פה ואותו שלחתי לך ונתתי את המכתב של דרישת המינהל".

בכל הנוגע לגב' שושנה יצחק, כפי שצוין לעיל, תצהירה אינו מהווה חלק מחומר הראיות אך, הוסכם כי דבריה בפרוט' הדיון בישיבת קדם המשפט יהוו חלק מחומר הראיות.

גב' שושנה יצחק העידה בדיון קדם המשפט כך (ר' עמ' 3 לפרוט' הדיון):

"אני לא יודעת שום דבר. בעלי נפטר ואני לא יודעת מה הוא עשה. אני לא השכרתי לו בעלי השכיר לו. בעלי נפטר ב- 2006. מאז שבעלי נפטר קיבלתי מהתובע אולי הפרשים 4000 ₪ אח"כ הוא בא אלי ואמר שהוא רוצה להשכיר את זה ואמרתי לו בשום אופן. 4000 ₪ זה היה הפרשים לתקופה שבעלי היה. התובע אמר אם הם יאשרו אם לא אז לא זה היה בערך ב 2006."

11. כאשר נחקר התובע לעניין הסכמי השכירות השיב התובע כך (ר' עמ' 37 לפרו' הדיון):

"ש:אתה צירפת לתצהירך שני הסכמים של שושנה של אברהם לא צירפת.

ת:       לא יודע. עשינו רק בשנתיים הראשונות של אברהם.

ש:      מפנה להסכם שכתוב עליו 14.11. הוא מסתיים עד אוגוסט 2007 נכון?

ת:       כן. יש עוד חוזה.

ש:      ההסכם הקודם לפניו הוא עד מאי 2008 . כתוב מאוגוסט 2007 לשנה. כלומר זה עד אוגוסט 2008.

ת:       לא מופיע עד 2008.

ש:      הכוונה עד אוגוסט 2008.

ת:       הכוונה אמרו שאגדל עד שיצטרכו את האדמה. לא כתוב עד 2008.

ש:      הכוונה עד אוגוסט 2008.

ת:       לא מפורט עד 2008. אולי התכוונו לשנה כל שנה מחדשים חוזה במשך שלוש שנים.

ש:      יש לך שלוש שנים חוזה ואין חוזה חדש מאוגוסט 2008 עד אוגוסט 2009

ת:       נכון. החוזים הייתי עושה איתם לא בדיוק שאני נכנס, הייתי עושה את החוזה אחרי שאני שותל וזה לא מראש.

ש:      בחוזה הראשון מנובמבר 2005 שאתה תתחיל רק בשנת 2006 איך אתה אומר שאתה תמיד חותם אחרונית.

ת:       לא הייתי עושה לפני. היינו מזכירים בחוזה שמתחילים בחודש אוגוסט ומסיימים באוגוסט, אבל הייתי עושה את החוזה".

12. כאשר נשאל התובע האם חתם על המכתב נספח ד' לתצהירו של מר אברהם עאפרי השיב כך (ר' עמ' 42 לפרוט' הדיון):

"ש: תאשר שזה ההסכם שלך עם אברהם.

ת:       זה לא חתימה שלי.

ש:      זה לא היה הסכם שלך עם אברהם.

ת:       החתימה לא שלי.

ש:      לא היה לך הסכם עם אברהם.

ת:       עשיתי עם אברהם הסכם בשנתיים האחרונות ובשלישית לא עשיתי הסכם בכלל.

ש:      מציג לך מכתב מיום 17.6.08 זאת חתימה שלך.

ת:       דומה לחתימה שלי.

ש:      האם אתה מאשר את חתימתך על המסמך מיום 17.6.08?

ת:       אני חושד בחתימה הזאת. לא היה דבר כזה ביני לבין אברהם. זה לא החתימה שלי.

ש:      את המסמך הזה ראית פעם. בקשה להיתר שימוש חורג שהגיש לזיאד להגיש ".

13. עולה מן האמור, כי התובע לא הציג הסכמי שכירות ביחס לעונת הגידול אשר בגינה הינו תובע נזקים. כמו כן, אמינה עליי עדותו של מר אברהם עאפרי שהעיד כי החתים את התובע על מכתב מיום 17.6.08 במסגרתו הודיע לו כי בשלב זה לא ניתן לחדש את החוזה בשל דרישות משרד החקלאות.

מחומר הראיות עולה, אם כן, כי הוצאו התראות על ידי המינהל וכי הנתבעים פעלו בעקבות זאת להפסקת והסדרת התופעה של השכרת שטחים לתושבי חוץ.

שוכנעתי כל לתובע לא היו הסכמי השכירות בגין עונת הגידול הבאה לשנת 2008.

14. בנסיבות אלו, כאשר לתובע לא היו הסכמי שכירות בתוקף לעונת הגידול הבאה ממילא אין בסיס לטענתו כי נגרמו לו נזקים כתוצאה מכך שנותקו המים לאותן חלקות וכי בשל כך לא יכול היה לעבד אותם. יצויין, כי כאשר נותקו המים לחלקות האמורות כבר הסתיימו הגידולים של עונת הגידול הקודמת.

התובע לא הוכיח, אם כן, כי הנתבעים פעלו שלא כדין כאשר ניתקו את המים לחלקות ואף לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין המעשים המיוחסים על ידו לנתבעים לבין הנזק הנטען על ידו.

משהגעתי למסקנה האמורה, מתייתר הצורך להכריע האם הייתה לתובע זכות תביעה כנגד הנתבעים, ככל שהיו בידיו חוזי שכירות בתוקף לעונת הגידול הבאה. יחד עם זאת, יש לציין כי מדובר בשטחים שהינם מוחכרים ממינהל מקרקעי ישראל (הסכם המשבצת צורף כנספח א' לכתב ההגנה). התקבלו התראות אצל הנתבעת והנתבעים פעלו להפסקת התופעה של השכרת חלקות לתושבי חוץ.

ניתוק המים לחלקה בת שני הדונם

15. בכל הנוגע לחלקה של שני הדונם, התובע הצהיר כי מי ששימש בשעתו כאיש המים של הנתבעת, מר אלי שאלתיאל, מסר לו כי הנתבע מסכים לכך שהתובע יעבד את השטח.

מר שאלתיאל העיד בבית המשפט לעניין זה כך (ר' עמ' 13 לפרו' הדיון):

"ש: התובע פנה אליך בקשר לחלקה הזאת התעניין בה.

ת:       הסיפור הוא שבחלקה הזאת זיאד פנה אליי מס' פעמים ויצא לי לדבר עם מנשה בנושא הזה שזיאד ביקש לעבד את החלקה הזאת בגלל שהוא היסס הרבה בהתחלה והודעתי לזיאד שמנשה לא מסכים בכלל ובאיזה יום בהיר מנשה התקשר אליי , מה שהבנתי שהיתה בעיה שמאיכות הסביבה היו שם וקיבלתי טלפון ממנשה שזיאד יכול לנקות את החלקה ולעבד אותה.

ש:      אתה זוכר משהו בקשר לשעון מים לחלקה הזאת.

ת:       בקשר לשעון מים זה סיפור שחלק אני מכיר. אני לא קיבלתי הוראה ממנשה. ביקש ממני זיאד לבדוק איפה אפשר להתחבר הכי קרוב ואז נתתי לו פחות או יותר את המ יקום ושבוע לאחר מכן יצאתי לחו"ל. לא הייתי בארץ. מעבר לזה איני יודע. היה טלפון ממנשה וזאת בהפרש של זמן עד שזיאד עלה לחלקה אולי פרק זמן של שבועיים. הייתי בחו"ל חודשיים ובאתי שהיתה משתלה ואני ומנשה לא הסתדרנו ונפרדנו. אני מעריך שבועיים משהו כזה וזאת לפני שנסעתי לחו"ל וזאת בדצמבר ינואר משהו כזה. כל שנה הייתי נוסע בדצמבר ינואר כי יש לי ילדים שם והייתי יוצא לביקורים. אני זוכר שזה התקופה בחורף משהו כזה".

ובהמשך הוסיף והעיד מר שאלתיאל לעניין זה כך (ר' עמ' 18 לפרו' הדיון):

"ש: כשאתה אומר שאישרת או צילצלתי לגבי השני דונם .

ת:       הסיפור הוא לא העניין שפחדת אלא אני זוכר שהיית שם עם משה מאיכות הסביבה ויצרת עימי קשר אותו היום וזאת בשעות הבוקר ואמרת לי זכריה תגיד לזיאד שיוכל לעלות על השטח ושינקה את השטח ויכול לעבד, כך אמרתי. אחרת איזה סמכות היה לי להגיד.

ש:      לכמה שנים?

ת:       לא אתה אמרת ולא אני אמרתי.

ש:      לא אתה חיברת לו מים בחלקה.

ת:       אני כבר לא הייתי. ביקש ממני להראות לי מאיפשה (כך במקור – א.ר.ב) אפשר לחבר הכי קרוב נתתי לו את הכיוון ומעבר לזה כבר הייתי בחו"ל.

ש:      לאור הניסיון שלך אם היינו אומרים תחבר לבד הכל יהיה בסדר.

ת:       אי אפשר לעשות כי סוגרים מערכת גדולה שאין מים ויש סיבה שזה תקלה מסוימת או משהו. זה צריך לעשות בתיאום עם המושב. אחרי שחזרתי מחו"ל בערך במרץ פוטרתי.

16. הנתבע מצידו הכחיש את הטענות כי אישר לתובע לעבד את החלקה של שני הדונם. הוא מציין כי אין כל הגיון בכך כאשר באותה תקופה פעל להפסקת התופעה של השכרה למגדלי חוץ (ר' סעיף 45 ואילך לתצהיר הנתבע). בחקירתו הנגדית, העיד הנתבע כי נודע לו על כך שהתובע עושה שימוש בחלקה של השני דונם בסוף יוני או תחילת יולי. כך העיד לענין זה הנתבע (ר' עמ' 67 לפרו' הדיון):

"ש: באותו זמן ידעת שהתובע עושה שימוש בחלקה של ה-2 דונם.

ת:       אני אומר לך שנודע לי פעם ראשונה בסוף יוני או בתחילת יולי, אני עובר פעם בחודש על דוח מצב שיש שם שעון חדש אני כשנודע לי אני מייד הייתי שם ואני אומר לך שאם רציתי אז על המקום הייתי מנתק והתחנן אלי שלא אנתק לו ובגלל זה לא ניתקתי ביוני יולי ובאוגוסט כי הוא התחנן שאתן לו לגמור את המשתלה. באותו זמן חזר לו שיק ובמקרה כזה אני מנתק מיידית וכולם יודעים את זה. זה לא חוק שלי. אני כממונה על קופת האגודה אנשים יודעים לא מיצינו את זה. כשחוזר שיק אז אני יכול עקרונית לנתק את המים".

17. בכל הנוגע לסיבה לניתוק המים לחלקה של שני הדונם הנתבע 2 הצהיר כי הניתוק נעשה בשל העובדה ששעון המים היה, כלשונו, מחובל ונעשתה הזרמה של דשנים או חומרים כימיים ללא מז"ח וזאת בניגוד לחוק.

אף איש המים של הנתבעת, מר אמיתי סלימאן, הצהיר לעניין זה (ר' סעיף 7 ואילך לתצהירו) שם הצהיר כך : "בתאריך 5-6 אוקטובר 2008, בעת סיור בקריאת שעונים, בשעה 08:30 בבוקר לערך, הגעתי למונה המים של התובע, ומצאתי כי שעון המים אינו פועל, מים זורמים לחלקה, ומוזרמים דרך המים דשנים וחומרים כימיים".

18. הנתבע פירט בתצהירו בסעיף 49 ואילך, לעניין המז"ח. לדבריו בתחילת שנת 2007 נעשתה ביקורת על ידי משרד הבריאות ונמצא כי חקלאים שונים מזרימים דשנים וחומרים כימיים למערכת המים ללא מז"ח. משרד הבריאות הורה למקורות לנתק את המים עד להתקנות והאגודה נאלצה להוציא עשרות אלפי שקלים להתקין מזח"ים בכל כניסות המים למושב.

בעקבות זאת, הודיעה האגודה לכל חקלאי כי ככל שימצא מפעיל מערכת ללא מז"ח ינותקו המים באופן מיידי.

לדברי הנתבע, חל איסור לספק לצרכן שהוא חקלאי מבלי שמותקן מז"ח וזאת אף מכוח תקנות בריאות העם (התקנת מכשיר מונה הזרמה חוזרת) תשנ"ב- 1992 ואף בפקודת בריאות המים 1940 (תקנות בריאות העם האמורות צורפו כנספח יד' לתצהיר הנתבע).

לדברי הנתבע, לאחר שצלצל אליו מר אמיתי סלימאן הגיע למקום ורק לאחר שראה מים זורמים כאשר השעון אינו פועל וחומרי דישון מוזרמים דרך מערכת המים הורה לאיש המים לנתק מיידית את המים ולהודיע לתובע.

לדברי הנתבע, כעבור מס' ימים צלצל אליו התובע דיבר איתו בנימה של איום, והוא הפנה אותו למזכירות המושב או לבית המשפט לבקש צו כנגד האגודה.

19. התובע לא התייחס בתצהירו לטענה לפיה, שעון המים פעל ללא מז"ח למרות שטענה זו הופיעה בכתב ההגנה.

20. לאחר ששמעתי את עדותם של מר אמיתי סלימאן ושל הנתבע אני מקבלת את טענת הנתבעים כי שעון המים אכן היה במצב כפי שתואר על ידי מר אמיתי סלמיאן כמפורט לעיל וכי הוזרמו דשנים או חומרים כימיים ללא מז"ח. כמו כן, שוכנעתי, כי כאשר מופעל שעון מים ללא מז"ח, הנתבעים היו רשאים לנתק את המים וזאת בהתאם להוראות הדין ולשם שמירה על בריאות שאר המשתמשים.

לפיכך, לא שוכנעתי כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזקים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מניתוק המים לחלקה בת שני הדונם.

21. לנוכח כל האמור, לא מצאתי כי לתובע קמה עילת תביעה כנגד הנתבעים בגין ניתוק המים לחלקות השונות.

לפיכך, אין מקום לדון בטענות לעניין הנזקים שלטענת התובע נגרמו לו.

התביעה שכנגד

22. בכל הנוגע לתביעה שכנגד, בסיכומי הנתבעת והתובעת שכנגד, צויין כי נותר חוב בסך 8,409 ₪ בגין צריכת מים על פי כרטסת של הנתבעת וביקשה לחייב את התובע והנתבע שכנגד בסכום זה. הנתבעת מציינת כי בהסכמים שעשה התובע עם בעלי החלקות התחייב לשלם את חשבון המים למושב ולפיכך, לפי סעיף 34 לחוק החוזים, מדובר בחיוב לטובת צד שלישי ולתובעת שכנגד יש, לטענתה, זכות בדין לקיום החיוב.

האגודה הפנתה בסיכומיה לעדות הגב' כרמית כהן המשמשת כמזכירה במזכירות הנתבעת, כי הכרטסת משקפת את יתרת החוב.

23. התובע והנתבע שכנגד טען בכתב ההגנה לתביעה שכנגד כי עיון בכרטסת הנהלת החשבונות שהאגודה צירפה לכתב התביעה שכנגד מגלה שלמרות שאספקת המים נותקה בחודש יולי נירשם חיוב בחדש ספטמבר. הנתבע שכנגד אף טען ששילם לתובעת שכנגד עבור כל צריכת המים בחלקות שבהם גידל תותים.

בסיכומי התובע צוין, כי האגודה זנחה את התביעה שכנגד שכן לא התייחסה אליה בתצהירים מטעמה.

24. שקלתי את טיעוני הצדדים. האגודה צירפה לתביעה שכנגד כרטיס הנהלת החשבונות על שם עפארי אברהם בו יתרת חוב של 8,409 ₪ לתביעה שכנגד. עיון בתצהירים שהוגשו מטעם האגודה מלמד כי הם אינם כוללים התייחסות של ממש לחוב הנטען ולגובהו. משעה שהחוב הוכחש על ידי הנתבע שכנגד, מוטל היה על האגודה להוכיח את הטענה שזהו חוב בגין מים שעל הנתבע שכנגד לשאת בו. אין די בצירוף כרטיס הנה"ח ע"ש מר אברהם עפארי ובאמירה כללית של הגב' כהן בחקירתה בבית המשפט לשם כך. לפיכך, אני מוצאת כי האגודה לא הוכיחה כנדרש את טענתה לחוב בסכום האמור שעל הנתבע שכנגד לשלם לה.

25. לנוכח האמור, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ג, 11 באוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.