התובענה:

1. תובענת נזקי גוף שהוגשה לפי חוק הפלת"ד.

נטען בסעיף 5 לכתב התביעה כדלקמן:

"ביום 29/5/07 תוך כדי נהיגת התובע ברכב (רכב מ"ר 8691460 אשר בבעלות הנתבע מס' 1, אביו של התובע והמבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבע מס' 2 – ז. סאלח) ועת עצירתו ברמזור אדום, מכונית אזרחית שהגיעה מאחור, התנגשה ברכב בחוזקה רבה והעיפה אותו לעבר המכונית מקדימה".

להלן: "התאונה".

נטען בכתב התביעה כי התובע,יליד 1986, היה בריא בגופו ובנפשו עובר לתאונה וכי כתוצאה מהתאונה הוא נחבל באיזורים שונים בגופו לרבות בראש, בצוואר, בברכיים, בכתף וכן ביד ימין וכי למחרת, עת התגברו הכאבים הוא פנה לביה"ח נהריה, שם הוא טופל ושוחרר לביתו להמשך מעקב רפואי וטיפול.

כן טען התובע כי בצילומי EMG התגלו אצלו נזק נוירולוגי כרוני בשורשי חוליות 5C – 6C מימין וכי בבדיקת MRI עלה כי יש לו שבר בכתף ימין.

התובע טען בכתב התביעה כי עובר להגשת התובענה הוסכם על מינוי ד"ר אנגל, מומחה בתחום האורטופדי ,לשם בדיקת התובע ומתן חוו"ד רפאוית לגבי נכות שיש לתובע בגין התאונה, מומחה אשר בדק את התובע וקבע כי לא נותרה לתובע כל נכות וכי הוא, התובע, חולק על מסקנות המומחה הנ"ל ומבקש להפנות לו שאלות הבהרה.

התובע טען לנזקים מיוחדים ע"ס 100,000 ₪ וכן טען לנזקים כלליים כפי שיוכחו בביהמ"ש.

ההגנה:

1. הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") הגישה כתב הגנה אשר בו הכחישה מירב הטענות המועלות בכתב התביעה.

הנתבעת הכחישה את עצם אירוע התאונה, לרבות היותה תאונת דרכים וכן אף הכחישה את עצם היותה המבטחת של הרכב וטענה וכי באם קיימת תעודת ביטוח אזי הדבר הוא כפוף לתנאי הפוליסה והסייגים בה.

הנתבעת הכחיש כל קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה.

כן טענה הנתבעת כי מונה מומחה רפואי מוסכם בתחום הכירורגיה האורטופדית, ד"ר אנגל ,אשר בדק את התובע וקבע כי לא נותרה לתובע כל נכות בגין התאונה.

מכאן ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ההכרה בתאונה כתאונת דרכים וכן בכיסוי הביטוחי:

1. בישיבת יום 28/12/11 הודיע ב"כ הנתבעת כי הנתבעת מכירה בכיסוי הביטוחי של הנתבעת לרכב ולתאונה.

כן הודיעה הנתבעת כי היא מכירה בעצם התרחשות התאונה וכן היותה תאונה תאונת דרכים, אם כי טענה שמדובר גם בתאונת עבודה.

באותה ישיבה התנגד ב"כ הנתבעת למנות לתובע מומחים רפואיים נוספים וטען כי מדובר בתאונה קלה שלא גרמה לתובע כל נזקים גופניים או שהנזקים שנגרמו הינם קלי ערך שלא הותירו כל נכות אצל התובע.

עפ"י החלטה שניתנה ביום 28/12/11 מונה לתובע מומחה רפואי נוסף בתחום א.א. גרון, ד"ר אמיר גורי, כפוף להפקדת התובע לסך של 5,000 ₪, לשם הבטחת שכרו הנ"ל של המומחה.

המחלוקת שבין הצדדים והנכויות שיש לתובע:

1. הינה כי כן עולה כי המחלוקות שנותרו בין הצדדים הן אך נכויות שיש לתובע בגין התאונה וכן הנזקים הגופניים שנגרמו לתובע, אם בכלל.
2. הנכות בתחום א.א.ג:

ד"ר גורי נתן חוות דעת רפואית מיום 15/9/12 לפיה לא נותרה לתובע כל נכות בתחום א.א.ג.

ב"כ התובע השלים עם חווה"ד הנ"ל ולא ביקש לחקור את ד"ר גורי על תוכנה.

מכאן הינני קובע כי לא נותרה לתובע כל נכות בתחום א.א.ג.

1. הנכות האורטופדית של התובע:

כאמור מונה לתובע מומחה רפואי מוסכם בתחום הכירורגיה האורטופדית.

ד"ר אנגל בדק את התובע ונתן את חוו"ד מיום 14/2/10 לפיה לא נותרה לתובע כל נכות הקשורה לתאונה מיום 29/5/07 ובלשונו:

"הבדיקה הנוירולוגית הינה תקינה ואין הגבלה בתנועה ע"ש צווארי או כתף, אין ספזם שרירים ואין ירידה בנפח שרירי הכתף או היד. הממצא בבדיקת EMG אינו מקנה נכות כשלעצמו. לאור ממצאי הבדיקה קביעתי היא כי לא נותרה נכות בעקבות התאונה מיום 29/5/07".

כן לפני כן קבע המומחה כדלקמן:

"בצילומים ובדיקות הדמייה: בלט דיסקים מינימלי ללא כל לחץ על השורשים בגבהים 6-4C. צילום ובדיקת אולטרסאונד של הכתף הינם תקינים. בדיקת EMG עדות לפגיעה בתפקוד שורשים 5, 6 צווארי מימין".

כן ד"ר אנגל נתן חוות דעת משלימה, למעשה תשובות לשאלות הבהרה שהופנו לו ע"י ב"כ התובע, כאשר עפ"י תשובותיו מיום 21/3/10 הוא קבע:

"בבדיקת MRI של הכתף ממרץ 2010 נראה שבר ע"ש בנקרט בעצם השכם ונזק ע"ש היל זקס בראש עצם הזרוע... ממצאים אלה קורים כאשר יש דיסלוקציה של הכתף (יציאה של הכתף ממקומה).

הממצאים אינם מקנים נכות כשלעצמם ובעיקר בהעדר הגבלה בתנועת הכתף או ירידה בנפח שרירי הכתף.

עם זאת שבר ע"ש בנקרט יכול להסביר כאב בכתף ולתרום לחוסר יציבות שלה. יש כאן ליקויים במבנה הכתף וסבירה קביעה של 10% נכות לפי סעיף 35...".

בהמשך שלל המומחה כי התאונה היא שגרמה לנכות של 10% כנ"ל, כאשר טעמיו לכך הם היעדר רישומים ביום התאונה וגם לאחר מכן וזאת עד לחודש מרץ 2008 וכן גם זקף מסקנתו הנ"ל גם ל"מנגנון התאונה" כאשר מדובר בתאונה של פגיעה ברכב מאחור שאינו מתאים לגרימת דיסלוקציה של הכתף וכאשר לשם כך נדרשים "כוחות חזקים מאוד על הכתף כגון שהרכב יתהפך או ייהרס".

ב"כ התובע לא השלים עם מסקנותיו הנ"ל של ד"ר אנגל, ביקש לחקור אותו בחקירה נגדית בביהמ"ש וכך אכן נעשה.

עדות התובע:

1. למען השלם התמונה אציין כי התובע העיד בביהמ"ש בישיבת יום 5/3/15 והוא נחקר נגדית על תוכן עדותו הראשית.

התובע מסר שהוא יליד 3/9/86, סיים בי"ס תיכון וכן למד באוניברסיטה וקיבל תואר בוגר במינהל עסקים.

כן ציין התובע שהוא שחיין מקצועי ויש לו תעודה של מציל וכי מאז התאונה הוא לא יכול לבצע כל פעילות ספורטיבית.

כן מסר התובע כי בעקבות התאונה והניתוחים בעקבותיה הוא היה מושבת למשך כחצי שנה ואף הדבר גרם לעיכוב קבלת התואר האקדמי על ידו.

התובע שלל שהיו לו תאונות אחרות מעבר לזו נשוא התובענה.

התובע הגדיר את התאונה כתאונה קשה, כאשר רכבו נפגע מאחור ואף נהדף לעבר הרכב שנסע לפניו.

התובע מסר כי לא הלך ביום התאונה לביה"ח, אף שהיו לו כאבים, עקב הצורך להזמין גרר וכן היותו אדם צעיר שלא מתמצא בדברים וכי הלך למחרת לביה"ח משהתגברו הכאבים עליו.

התובע מסר על הטיפולים הרפואיים הממושכים שהיו מאז התאונה, לרבות ניתוחים וכן על התלאות והייסורים שהוא עבר מאז וכי "פריקת הכתף" התגלתה אצלו לאחר שאביו, רופא במקצועו, היפנה אותו לבדיקות C.T.

התובע מסר שהוא עבד במספר מקומות עבודה, בעיקר בתפקידים ניהוליים, לאחרונה בסופר מאי מארקט של דודו, עד שהפסיק את עבודתו שם לפני מספר חודשים.

בחקירתו הנגדית נשאל התובע על תאונות שהיו לפני התאונה ואישר שכן היו לו, אף כשהיה בביה"ס, אך אלו היו תאונות קלות.

כן הוצגו במהלך החקירה הנגדית מסמכים רפואיים רבים שהיו לתובע עובר לתאונה וגם לאחריה.

עד כאן עדותו של התובע בביהמ"ש, כאשר מלבדה וכן מעבר לחוות הדעת הרפואית, לא הוגשו ע"י הצדדים ראיות נוספת.

תמצית טיעוני התובע:

1. מדובר בתאונת דרכים קשה, שבו נפגע התובע, כאשר נזקי הרכוש של המכונית היו בהיקף של כ- 50,000 ₪.

אין לזקוף לחובת התובע אי התפנותו לביה"ח מיד לאחר התאונה, כי אם העדפתו להמתין עד להגעת הגרר וכן פנייתו לביה"ח למחרת עם התגברות הכאבים.

ב"כ התובע טען כי התובע הוכיח כי התאונה גרמה לו לשבר בכתף ימין המקנה לו נכות של 10% וכן התפרקות הכתף המקנה לו 20% נכות ובנוסף טען להגבלה בתנועות הצוואר עם נכות נוספת בשיעור של 10%.

התובע חלק על מסקנות המומחה הרפואי ד"ר אנגל וטען כי מדובר בבדיקה שטחית ושרירותית.

ב"כ התובע טען כי מסקנותיו של המומחה בדבר היעדר נכות רפואית, אשר נשענו על "מנגנון התאונה" וכן העדר תלונות התובע ביום התאונה או סמוך לכך אינן יכולות לעמוד הואיל ואכן מדובר בתאונה קשה וטראומתית וכן כי אין לזקוף לחובת התובע מחדלים או אף עבודה רשלנית של בי"ח, אשר לא ביצע צילומים נדרשים ולא גילה השבר ופריקת הכתף עת היה התובע שם למחרת.

כן ב"כ התובע היפנה ללקונות אשר התגלו בחוות דעתו של המומחה הרפואי, כאשר לא ציין פגמים רפואיים, אשר היו קיימים אצל התובע זאת אליבא ממצאיו הוא.

מכאן ביקש ב"כ התובע לאשר לתובע נכות כוללת של 40% ולקבוע כי המדובר הוא בנכות תפקודית ולפסוק לתובע פיצוי כולל עבור כל ראשי הנזק בסך כולל של 2,440,508 ₪.

תמצית טיעוני הנתבעת:

1. ב"כ הנתבעת הגדירה את טענות התובע בסיכומיו כטענות דון קישוטיות, זאת לאור קביעתו החד משמעית של המומחה הרפואי, שהתאונה לא הותירה אצל התובע כל נכות.

ב"כ הנתבעת טען כי המומחה הרפואי, עפ"י חוק הפלת"ד, הינו זרועו המקצועית הארוכה של ביהמ"ש וכי ביהמ"ש אמור לתת לו המשקל המקצועי הנדרש ושלא להתערב בקביעותיו העובדתיות זאת אף שביהמ"ש הוא הפוסק האחרון.

ב"כ התובע טען כי חוות דעתו של ד"ר אנגל, לרבות תשובותיו לשאלות ההבהרה וכן חקירתו הנגדית הינם אמינים וקוהרנטיים שניתנו בשיקול דעת מירבי ולאור מסמכים רפואיים, בדיקות וממצאים רפואיים שהמומחה עשה.

מכאן ביקשה הנתבעת לאשר את חוות דעתו של ד"ר אנגל ולקבוע כי לא נותרה לתובע כל נכות בגין התאונה ולפסוק פיצויים בסך של 10,000 ₪ עבור כל הנזקים, לרבות הלא ממוניים.

דיון והכרעה:

1. אכן מומחה רפואי הנותן חוות דעת לביהמ"ש, עפ"י חוק הפלת"ד, לגבי שיעור הנכות שיש לתובע, בגין תאונת דרכים, הינו ידו המקצועית הארוכה של ביהמ"ש וביהמ"ש ייתן לאותה חוות דעת, במיוחד ככל שהמדובר הוא בממצאים ובקביעות עובדתיות שנקבעו או שנאספו על ידו, משקל ראוי ומכריע.

ביהמ"ש יתערב באותם ממצאים ובאותן קביעות רק באם נפל בהן פגם בולט או טעות ברורה או מסתברת.

לא כך הם פני הדברים, כאשר מדובר בעובדות או בממצאים שאינם בידיעתו של המומחה הרפואי ולא כך הם פני הדברים כאשר מדובר במסקנות משפטיות מאותן עובדות כאשר "המומחה" לקביעת אותן מסקנות משפטיות הוא ביהמ"ש עצמו.

בעניינו ד"ר אנגל התמנה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי לשם בדיקת התובע וקביעת שיעור הנכות שיש לו בגין תאונת דרכים מיום 29/5/07, זאת עפ"י הסכמה שהיתה בין הצדדים עצמם וללא מעורבות ביהמ"ש. משמע כי שני ב"כ הצדדים נתנו את אמונם בו על מנת לשמש "פוסק" רפואי ביניהם.

כן ד"ר אנגל "מוכר" לבימ"ש זה, כמו לבתי משפט אחרים, והוא מתמנה מדי פעם כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש.

אימרותיי כנ"ל אין בהן כדי לייתר את הצורך, לאור המחלוקות שבין הצדדים, לבחון את מימצאיו, קביעותיו ומסקנותיו של ד"ר אנגל.

ד"ר אנגל בדק את התובע ביום 9/12/09 ובפניו הונחו מכתב השחרור מביה"ח מיום 30/5/07, למחרת יום התאונה, התיק הרפואי של התובע, מכתבים רפואיים נוספים, צילומי רנטגן, בדיקות CT ו- MRI, החל מיום 20/12/08 וכן פיענוח בדיקות EMG מיום 3/3/09 ומיום 19/6/09.

כן ערך ד"ר אנגל לתובע בדיקות פיזיות כאשר ממצאיו, ככל שהדבר מתייחס לחסרים כלשהם, הינם שליליים, מלבד ציון בלטי דיסק מינימליים בחוליות 5 ו- 6 זאת עפ"י בדיקת CT ו- MRI וכן פיענוח ממצאי EMG.

ד"ר אנגל במסקנותיו העובדתיות ציין כי אין הגבלות בתנועות הצוואר או הכתף וכן כי נפח שרירי הכתף והידיים תקינים.

מכאן קבע המומחה הנכבד כי אין לתובע כל נכות בגין התאונה.

בתשובות לשאלות ב"כ התובע, מיום 21/3/10, התמונה העובדתית משתנה במקצת או אף בהרבה, עת הוא מציין:

"בבדיקת MRI של הכתף ממרץ 2010 נראה שבר ע"ש בנקרט בעצם השכם ונזק ע"ש היל זקס בראש עצם הזרוע (שבר של השפה של הגלנואיד ושקע שנותר בראש עצם הזרוע).

ממצאים אלה קורים כאשר יש דיסלוקציה של הכתף (יציאה של הכתף ממקומה).

הממצאים אינם מקנים נכות כשלעצמם ובעיקר בהעדר הגבלה בתנועות הכתף או ירידה בנפח שריר הכתף. עם זאת שבר ע"ש בנקרט יכול להסביר כאב בכתף ולתרום לחוסר יציבות שלה. יש כאן ליקוי במבנה הכתף וסבירה קביעה של 10% לפי סעיף 35".

ד"ר אנגל שלל שייכות הליקוי הנ"ל כנובע מהתאונה וזאת משני טעמים:

• היעדר רישומים לעניין ממצאים או כאבים בכתף ביום התאונה או סמוך לאחר מכן כאשר תלונות בעניין הכתף החל בחודש 7/08.
• "מנגנון התאונה", היינו פגיעת רכב התובע ע"י רכב אחר מאחורה, אינו אירוע טראומטי, אין בו כדי לגרום דיסלוקציה של הכתף ולשם כך נידרשו כוחות חזקים מאוד על הכתף .צריך למשל שרכב יתהפך או ייהרס.

בכל הכבוד אינני יכול להסכים לקביעות העובדתיות וכן למסקנותיו הנ"ל של ד"ר אנגל.

לצורך העניין אציין כי שמעתי את עדותו של התובע והוא עשה רושם מהימן ואמין על ביהמ"ש, כך שלא ניתן לדחות את עדותו כלא אמינה.

עפ"י עדותו הוא אמנם חש כאבים מיד לאחר התאונה, אך לא מצא לנכון להתפנות לבית החולים משיקוליו הוא ועל מנת להוביל את רכבו באמצעות גרר. כן ע"י עדותו, משהתגברו כאביו, גם באיזור הכתף, הוא פנה לביה"ח שם התלונן, טופל ושוחרר לביתו לשם המשך מעקב וטיפולים רפואיים.

עיינתי בסיכום האישפוז מיום 30/9/07 וממנו עולה כי התובע התלונן על כאבים שונים בגוף, לרבות בחילות וכי עיקר הבדיקה שבוצעה היתה נוירולוגית. באם כאבי הכתף לא אוזכרו במיוחד על ידו, אין לזקוף את הדבר לחובתו וייתכן גם שהוא הזכיר עניין כאבי הכתף אך הדבר לא נרשם.

לא נעשו לתובע צילומים באותו יום על מנת לשלול קיום שבר בכתף.

ניסיון החיים מלמד כי בהחלט אפשר שהיה שבר מסויים בגוף, במיוחד שבר פנימי ולא בגפיים, כאשר הדבר לא יעלה במסגרת בדיקה רגילה בביה"ח.

בענייננו, עפ"י עדותו של התובע, הוא המשיך לסבול מכאבים, בעיקר בכתף ולאחר סדרת צילומים, לרבות CT, לרבות MRI, וכן EMG, התגלה אותו שבר נחבא בכתף וזאת כחלוף כשנה מיום התאונה.

הדבר בהחלט אפשרי גם אם בבדיקות ראשונות שעשה התובע, לרבות צילומי CT, אותו שבר לא התגלה.

כן עפ"י עדותו של התובע, התאונה לא היתה קלה, כפי שד"ר אנגל ציין, רכבו נפגע בצידו האחורי והוא נהדף לעבר הרכב שלפניו, כאשר נזקי הרכוש שנגרמו לרכבו הינם בהיקף של כ- 50,000 ₪.

כוחות הפיזיקה בעת אירוע התאונה כנ"ל אינם קלים לשחזור, למצער לא במדוייק ואין מקום לשלול, אפריורי, כי הם אינם יכולים לגרום לשבר או לנקיעת הכתף.

מכל מקום הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי אותו שבר או אותה נקיעה מקורה בתאונה אחרת.

גם אמרתו של המומחה הנכבד שמא אותו שבר מקורו בילדות, אין בה אלא כדי לתמוך במסקנותיי הנ"ל. באם מאז הילדות ועד כשנה לאחר אירוע התאונה לא הצליחו לגלות אותו שבר, אף כי התובע עבר מן הסתם במשך כל התקופה, ולמעשה כברת חייו, סידרה של טיפולים וצילומים, למה להלין על כך שבמסגרת ביקור בבית החולים, למספר שעות, ומבלי שנעשו כל הצילומים לכתף, לא נתגלה אותו שבר!

לפיכך נימוקיו של ד"ר אנגל להעדר קשר סיבתי בין התאונה לבין השבר ופריקת הכתף אינם יכולים לעמוד והינני קובע בזאת כי התאונה היא שגרמה לשבר ולנכות שהיא בשיעור של 10% עפ"י הערכתו של המומחה המוסכם.

כאמור, ב"כ התובע ביקש להכיר לתובע בנכויות נוספות; 20% עבור פריקת הכתף וכן עוד 10% עבור הגבלות בתנועות הצוואר.

אינני מוצא ממש בבקשותיו הנ"ל של ב"כ התובע.

כאמור המומחה הרפואי ערך לתובע מבחנים פיזיולוגיים ולא מצא חוסרים אצלו מלבד הגבלה קלה בתנועות הכתף וכן גם בנפח שרירי הכתף ובגינם הוא אישר לתובע 10%.

המומחה הרפואי הינו הזרוע המקצועית של ביהמ"ש וממצאיו בנדון גם מקובלים על ביהמ"ש, כך שאין להכיר לתובע בנכויות נוספות, מעבר לאותן 10% עבור השבר וההגבלות שיש בכתף, לרבות בעניין פריקת הכתף.

סיכום הדברים עד כה כי לתובע נגרמה נכות אורטופדית בשיעור של 10% וזאת בגין השבר וההגבלות שיש בכתף לרבות בעניין דיסלוקציה של הכתף כאשר אלה נגרמו בעטייה של התאונה..

שיעור הנזקים שנגרמו לתובע:

1. הנכות הקובעת בעניינו של הנאשם הינה בשיעור של 10% וזאת בגין שבר ופריקת כתף.

התובע הינו אדם צעיר, כבן 20 שנים, בעת אירוע התאונה וכיום הינו כבן 29 שנים. בעת התרחשות התאונה היה התובע בלימודים אקדמאיים, גם עסק בספורט, כאשר לאחר מכן הוא סיים אותם לימודים אקדמאיים ויש לו תואר בוגר במינהל עסקים.

לאחר סיום לימודיו ובמהלכם עבד התובע במספר מקומות עבודה, לרבות אצל אביו במרפאה וכן בהמשך בסופר מרקט אשר בבעלות דודו בעבודות מינהלתיות.

עפ"י טענתו הוא הפסיק לאחרונה את עבודתו אצל דודו עקב מגבלותיו הגופניות וכן גם הפסיק בעיסוקיו הספורטיביים.

עפ"י השכלתו וגם לאור התרשמות ממנו ומתכונותיו ניראה כי פוטנציאל ההשתכרות של התובע הינו כשכר הממוצע במשק ואף למעלה מזאת.

אין ספק כי שבר ומגבלות בכתף הינם תיפקודיים, אך, גם לאור הכשרתו ואפשרויות עיסוקיו של התובע, אין להם השפעה בעלת משקל על השתכרותו.

כן אין ספק כי נגרמו לתובע הפסד ימי עבודה רבים, זאת לאור בדיקות וטיפולים רפואיים לרבות ניתוחים שהוא עבר.

יש לקבוע את נזקיו לגבי העתיד על דרך ההערכה הגלובלית תוך לקיחה בחשבון את גילו, את נכותו ומגבלותיו וכן את השכלתו.

גם לגבי העבר, אף שהיו לתובע הפסד ימי עבודה לא מועטים אולי גם השתהות מסויימת בגמר לימודיו, לא הונחה תשתית ראוייה ואיתנה לגבי הפסדיו, אף שהיו כאלה.

לפיכך גם לגבי העבר יש לקבוע את ההפסדים על דרך האומדנא.

1. אשר על כן אני קובע את נזקיו של התובע בגין התאונה מיום 29/5/07, נכון להיום, כדלקמן:

א) 40,000 ₪ - הפסד הכנסה לתקופת העבר (תקופה של כ- 8 שנים).

ב) 10,000 ₪ - עבור נסיעות והוצאות שונות.

ג) 20,172 ₪ - עבור כאב וסבל וכאשר בעניין זה הינני לוקח מרכיב של ריבית עד

היום.

ד) 120,000 ₪ - פיצויים גלובליים עבור הכנסות לעתיד

190,170 ₪ - סה"כ פיצויים נכון להיום.

התוצאה:

1. אני מקבל את התובענה ומחייב את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע את הסך של 190,170 ₪.

כן הנתבעת תשלם לתובע הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13%.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע, באמצעות בא כוחו, תוך 45 יום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ו, 25 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא פס"ד לב"כ הצדדים.