החלטה

ההחלטה ניתנת בהמשך לבקשת המבקשים לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

המשיב, התובע בתיק, בנק המזרחי טפחות בע"מ, הגיש תביעה כספית כנגד 9 נתבעים שונים, וביניהם המבקשים, בגין סך של 415,889 ש"ח ובתביעה עילות תביעה שונות לרבות תרמית, הפרת חוזה, הטעיה בכריתת חוזה, קיום חוזה בדרך בלתי מקובלת ובחוסר תום לב, השבה ועשיית עושר שלא במשפט.

בכתב התביעה טענה לפיה הנתבע 1, מר אלכס ינושוק, פנה למבקשים ובשיתוף פעולה עימם הציע להם למכור את דירותיהם במחיר אשר גבוה מהמחיר שביקשו בעבור הדירה, 109,000$ במקום 73,000$  וזאת על מנת לקבל כספי הלוואה בסכום גבוה יותר מהמשיב. על פי כתב התביעה הלווים פנו למשיב על מנת לקבל הלוואה בחודש אפריל 2001 והציגו את המבקשים 1 ו-2 כמי שמוכר להם את הדירה. 

בכתב התביעה טענה דומה ונוספת בנוגע למבקשים 3 ו-4 אשר אף הם שיתפו פעולה על מנת להגדיל את סכום ההלוואה מסך של 75,000$ ל- 104,000$ וכאשר מדובר בפנייה למשיב והצגת המבקשים 3 ו-4 בתור מוכרי הדירה במהלך חודש מאי 2001.

התביעה הוגשה ביום 1/10/09 ונטען בבקשת הדחייה על הסף כי המרמה הנטענת היתה ידועה למשיב לפני ה- 1/10/02.

בסיכומי המבקשים נטען כי על רקע טענות שונות לרבות הטענות שיפורטו להלן, יש לדחות את התביעה על הסף:

1. מר שלומי וייסלר מטעם המשיב נפגש בחודש 8/02 עם המבקש מס' 1 בדירת המבקשים 1 ו-2 והודיע לו כי המשיב ידע כי היתה מרמה של המבקשים במכירת דירותיהם.
2. ב"כ המשיב התלונן במשטרה נגד המבקשים בגין מעשה המרמה ביום 17/11/02 על סמך הקלטה שהקליט מר שלומי וייסלר בפגישתו עם המבקש מס' 1 בדירת המבקשים 1 ו-2.
3. במסגרת הליכים פליליים אשר התנהלו כנגד המבקשים 1 ו-3 ובמסגרת הדיון בכתב האישום אשר התקיים ביום 25/3/09 צוין כי ב"כ המבקשים טען במהלך אותו דיון כי חלפו 8 שנים מאז הפרשה הנ"ל. בהקשר זה נטען כי אין בהודאתם לאישום משום הסכמה או ויתור על טענת ההתיישנות.
4. בסע' 7 בתצהירו של מר זילבר בתגובה לבקשה לדחיית התביעה על הסף הוצהר כי כבר מחודש 6/01 המשיב ידע כי העיסקה שקרית שכן נערכה פגישה באותו מועד בנוגע למימוש הנכס ולכן כבר אז המשיב ידע על מעשה המרמה הנטען. תיק המשכנתא נפתח ע"י המשיב ביום 8/10/02.
5. לתצהירו של מר זילבר צורף דו"ח חקירה מיום 12/9/02 ממנו עולה כי "החייבים הונו את הבנק". על כן המשיב ידע אודות פעולות המרמה עוד במהלך חודש 9/02.
6. המבקש 3 העיד כי כעבור שבועיים או שלושה מיום חתימת הסכם מכר דירה ביום 20/6/01 התקשר אליו מר ניסבאום מטעם המשיב ואמר לו שמכירת דירתו לא היתה אמיתית.
7. מר זילבר העיד כי כבר בחודש 9/02 ביקש הבנק חקירה בעניין.

מסיכומי המשיב עולה, בין השאר, כי:

1. בשלב ראשון אכן היו חשדות אולם לא היו בידי המשיב ראיות מספיקות כדי לבסס את מעשי המרמה.
2. בעקבות התלונה וחקירת המשטרה הוגש בסופו של דבר כתבי אישום כנגד הנתבע 1 וכן כנגד המבקשים 1 ו-3, ובמסגרת הסדר טיעון שילמו המבקשים 1 ו-3 פיצוי לתובע בגין מעשי המרמה.
3. בהעדר עמידה בתשלומי ההלוואות הוגשו המשכנתאות לביצוע בימים 8/10/02 וביום 10/10/02 בהתאמה.
4. המשיב הגיש את תלונתו במשטרה לעניין המבקשים ביום 17/11/02.
5. השמאי מטעם המשיב העריך את שוויה של דירת המבקשים 3 ו-4 ביום 27/2/03 בסכום של 60,000$ ובמימוש מהיר בפחות והדירה נמכרה בהליכי מימוש ביום 25/3/03 בסך של 63,000$. גם דירת המבקשים 1 ו-2 הוערכה בשווי של 60,000$ נכון ליום 27/2/03 ונמכרה אף היא ביום 25/3/03 תמורת 63,000$.
6. על פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, אם הודה הנתבע בתוך תקופת ההתיישנות בקיום זכות התובע התחילה תקופת ההתיישנות מיום ההודאה. המבקש 3 הורשע ביום 25/3/09 ועל כן ממועד זה ועד למעד הגשת התביעה טרם חלפו 7 שנים. המבקש 1 הורשע על פי הודאתו ביום 6/5/09.
7. מכתב ב"כ המבקשים מיום 26/12/02 יצר מצג שווא והטעייה נוספת על פיו המבקשים, לכאורה תמימים וזאת תוך הצגת גירסה כוזבת.
8. המבקש 3 בחקירתו הנגדית שינה את גירסתו לגבי מועד ניהול השיחה עם מר ברק וזה פוגע במהימנות עדותו.
9. אין לייחס כל משקל לגירסת המבקשים אודות שיחה אשר התנהלה ימים ספורים לאחר מכירת הדירה ביום 20/6/01 כנ"ל אולם למעשה החלו לפעול אל מול המשטרה זמן רב לאחר מכן.
10. שחרור כספי ההלוואה למבקשים בפועל בשלבים ביום 11/7/01 וביום 10/8/01, אף לאחר אותו מועד שנטען על ידי המבקשים כי המשיב אכן ידע אודות מעשי המרמה בפועל, מערער את גירסת המבקשים לפיה המשיב ידע עוד קודם לכן על מעשי המרמה.
11. החקירה שיזם המשיב מיום 12/9/02 היתה קשורה למבקשים 1 ו-2 וגם עיון בחקירה הפנימית מעלה כי לא היתה כל ידיעה לעניין מעשה המרמה.
12. אין להסיק מקביעה לפיה החייבים הונו את הבנק בדוח החקירה, בכך שהלווים עזבו את הארץ, על כך שהיתה ידיעה אודות ניפוח מחיר הדירה על ידי המבקשים.
13. על פי סע' 8 לחוק ההתיישנות יש צורך לדעת גם אודות רכיב הנזק. רכיב זה היה ידוע רק בשלב מאוחר יותר ולכן די בכך על מנת לדחות את טענת ההתיישנות.
14. על בתי המשפט גם לנהוג בזהירות יתרה בעת דחיית תביעות על הסף כאשר המקרה דנן הינו מקרה שבו יש לבחון את העובדות לאשורן.     

כעולה מסיכומי וטענות המשיב, מר וייסלר הנ"ל היה עובד במשרדו של ב"כ המשיב ואשר טיפל במכירת הנכסים בהיות ב"כ המשיב כונס הנכסים מטעם הבנק.  לטענת המבקשים מר וייסלר ידע אודות מעשה המרמה עוד בחודש 8/02 אולם נטען כי הטיפול במכירת הנכסים עבר למשרד ב"כ המשיב בסמוך ליום 8/10/02 לראשונה. ב"כ המשיב טען כי נציג המשיב הצהיר בתמיכה לגירסת המשיב הנ"ל והמבקשים לא טרחו לזמן את מר וייסלר לדיון כאשר נכון לאותה תקופה חדל מר וייסלר לעבוד אצל המשיב. כן נטען בסיכומי המשיב כי המבקשים לא הוכיחו ידיעה של מר וייסלר אודות מעשי המרמה, וגם לו היו מוכחים זאת, לא הוכח כי מידע זה הועבר למשיב עצמו. כל שנטען על ידי המבקשים לעניין זה הוא כי עובד של ב"כ המשיב ידע אודות מעשה המרמה.

בחקירה נגדית של מר ברוך נוסבאום עלה כי לא התקיימה ישיבה בחודש יוני 2001, ואם כן אזי בוודאי היו מתעדים זאת בכתב והוא עבר על התיק ולא ראה שום תיעוד לכך. (עמ' 26 לפרוטוקול מיום 22/4/10 ש' 8-12). העד הוסיף והעיד כי שוחררו כספים בעקבות ההלוואות ביום 11/7/01 ואח"כ ביום 10/8/01 ולו ידעו על רמאות קודם לכן אזי בוודאי שלא היו משחררים כספים כלשהם. (עמ' 27 ש' 29-31).

דו"ח החקירה המוזכר הנ"ל אכן אינו מתייחס לניפוח המחיר על ידי המבקשים, המבקשים אשר הגישו את הבקשה לא הזמינו את מר וייסלר להעיד לטובתם, ואל מול זאת טענות המבקשים כי מר וייסלר ידע אודות מעשה המרמה עוד קודם לכן, עדויות מטעם נציגי המשיב לפיהן לא היו ידיעות אודות מעשי המרמה קודם לכן. בנסיבות העניין היה על המבקשים להזמין את מר וייסלר לעדות אולם נמנעו למלעשות כן. על רקע העדויות שהוגשו מטעם המשיב, אין מקום לקבוע כי יש להעדיף את גירסת המבקשים על פני גירסת עדי המשיב.

לעניין טענת המבקשים לפיה מר נוסבאום ידע אודות מעשה המרמה קודם לכן, הנני קובע כי מר נוסבאום העיד בצורה מפורשת כי לא היתה כל פגישה בינו ובין מי מבין המבקשים בחודש יוני 2006 ועדותו של מר נוסבאום לעניין זה לא נסתרה.

כך, בית המשפט מקבל את גירסת עדי המשיב לפיה לו אכן ידעו אודות מעשי המרמה בחודש יוני 2002 לא היה כל מקום לשחרר כספים במסגרת ההלוואות והמשכנתאות במהלך החודשים יולי אוגוסט 2002.

בנוסף לכך, בפני בית המשפט הודאות המבקשים 1 ו-3 במהלך שנת 2009 לראשונה אודות מעשיהם הפליליים ועל כן, הנני מקבל את טענת המשיב לעניין סע' 8 לחוק ההתיישנות במקרה דנן, בנוסף לקביעות הנ"ל לפיהן המבקשים לא עמדו בנטל הדרוש על מנת לקבוע כי המשיב אכן ידע לפני ה- 1/10/02 אודות מעשי המרמה הנטענים, ובוודאי שלא במידה הדרושה על מנת לבסס טענת התיישנות בפועל.

לאור זאת, הנני דוחה את בקשת המבקשים ומחייב את המבקשים 1 ו-2 בשכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפעול וכן מחייב את המבקשים 3 ו-4 בשכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, הנני קובע דיון ק"מ במעמד הצדדים ליום 13/9/12 לשעה 11:30. היה והמועד אינו מתאים לצד כלשהו ניתן להגיש בקשה בהתאם.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ‏יום חמישי 30 אוגוסט 2012 ,‏י"ב אלול תשע"ב, בהעדר הצדדים.