<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה, עו"ד יעל מרמור דומב

ב"כ הנאשמים 1-2, עו"ד גדעון בן אור

הנאשם 2- בעצמו ובשם הנאשמת 1

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

הודענו על הסדר דיוני, אבקש להרשיע את הנאשמים ולטעון לעונש.

ב"כ הנאשמים:

טרם ההרשעה, הנאשם רוצה להשתמש בזכותו, לצירוף תיקים, במובן שהטיעונים לעונש יהיו במאוחד. אני מבקש לצרף את תיק 1756-10-09.

ב"כ המאשימה:

אני רוצה לטעון לעונש על כל תיק בנפרד.

<#3#>

החלטה

כיוון שהנאשם מבקש לצרף תיקים, אינני מוצאת כל סיבה למנוע זאת ממנו, מה גם שהתיק שצירופו מתבקש כאן הוא תיק העוסק בעבירות זהות לעבירות הנידנות בפניי.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ט תמוז תשע"ג, 07/07/2013 במעמד הנוכחים.

הנאשם:

אני מודה בעובדות כתבי האישום בשמי ובשם הנאשמת 1.

<#5#>

הכרעת דין

אני מרשיעה את הנאשמים בהתאם להודאתם בתיק זה בעבירות של שימוש חורג ואי קיום צו, לפי סעיפים 145, 204 ו- 210 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק").

כמו כן, אני מרשיעה את הנאשמים גם בעבירות המיוחסות להם גם בתיק 1756-10-09, בעבירות של שימוש חורג ואי קיום צו, כאמור לעיל.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ט תמוז תשע"ג, 07/07/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

אני אבקש לטעון בנפרד לגבי כל אחת מהחלקות, אבקש מבית המשפט להטיל עונשים נפרדים בהתאם לכל אחד מן התיקים.

ב"כ הנאשמים:

לעניין ראיות לעונש, נתחיל בתיק 1756-10-09: מדובר שם בשימוש במבנה של 500 מ', קרקע- שטח תפעולי, השימוש כולו הוא לא, פסק במלואו בחודש דצמבר 2012.

ב"כ המאשימה:

במידה שכך, נבקש צווים מיידים.

ב"כ הנאשמים:

אין לי התנגדות.

ב"כ המאשימה לעונש:

לעניין חלקה 61- תיק 1756-10-09: הנאשמים הודו והורשעו בביצוע שימוש חורג בהיקף של 2,500 מ' לצורך החסנת קרמיקה, שטח תפעול, שירות וחנייה.

וכן בהפרת צו במשך תקופה של 12 שנים.

מדובר בעבירות חמורות שנעשו לצרכי הפקת רווחים גרידא.

ההלכה הפסוקה העוברת כחוט השני מפסיקת בית המשפט העליון ועד פסיקה בערכאות נמוכות יותר, קובעת שעבירות על חוק התכנון והבנייה הן חמורות הפוגעות בשלטון החוק ובסדר הציבורי, ולכן נקבע כי המדיניות השיפוטית צריכה להיות מדיניות של ענישה תקיפה.

מפנה לרע"פ 23/85, מצטטת.

מדובר בפגיעה בערכים מוגנים, תוך פגיעה וזלזול בשלטון החוק, מפנה לרע"פ 1520/01 שוויצה נ' מדינת ישראל, מצטטת.

בית המשפט העליון לא הסתפק בהבעת עמדה מחמירה וקבע במפורש כי במסגרת מדיניות אכיפה יש להשית עונשים משמעותיים.

לעניין מדיניות הענישה וגובה הקנסות, אני מפנה לע"פ 112/97 שם קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי עונשים מופחתים ובין היתר קנסות בשיעורים מזעריים הופכים את העבירה לכדאית.

כבר נאמר לא אחת שבתי המשפט צריכים ליטול את חלקם בעניין עבירות בנייה ושימושים בלתי חוקיים במיוחד בהיקפים נרחבים, כמו במקרה שלנו.

אחד האמצעים החשובים לכך היא פגיעה בעבריין מסוג זה בכיסו כדי להפוך את העבירה לבלתי כדאית.

מפנה לע"פ 586/94 מרכז הספורט אזור נ' מדינת ישראל, מצטטת.

מפנה לדברים שכתב השופט דב לוין, הוא קבע שמדובר בעבירות כלכליות שבהן העבריין מקווה להשיג רווח כספי רב חשוב להטיל קנס כספי מכביד ומכאיב.

סעיף 204 לחוק ביחד עם סעיף 61 לחוק העונשין, קובעים שמעבר לקנס המקסימאלי שניתן להטיל בגין כל אישום, ניתן להטיל קנס יומי בגין ביצוע עבירה נמשכת.

במקרה שלנו, מדובר בהפרה של 12 שנים. בחישוב גס של 75,300 ₪ בגין כל אישום וקנס יומי בגין הפרה של 12 שנים, יוצא סכום של למעלה מ- 6,000,000 ₪.

מפנה לרע"פ 2330/09, בתיק זה היה שימוש בקרקע חקלאית לצד עבירות של בנייה, גדר, תוספת של 10 מ' וריצוף. בית המשפט הטיל קנס על כל אחד מהנאשמים בסך של 250,000 ₪ והתחייבות כספית גבוהה. מצטטת מתוך פסק הדין. פסק הדין הזה אושר בעליון.

מפנה לרע"פ 8701/08- וונש נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה לודים, גם שם היה ביצוע של שימוש חורג בשטח של 1,767 מ' ובית המשפט הטיל קנס של 134,000 ₪ ומאסר על תנאי. מצטטת.

פסק דין זה גם אושר בעליון.

מפנה לרע"פ 1352/09, קיבוץ אלונים נ' מדינת ישראל, הורשעו נאשמים בביצוע עבירה של שימוש חורג בשטח של 314 מ', וכן עבירה של ניהול עסק ללא רישיון, שם הטיל בית המשפט קנס של 200,000 ₪ בנוסף לעונשים אחרים.

מפנה לע"פ 4545/07, הורשעו הנאשמים בביצוע של שימוש חורג בשטח של 1,128 מ' וכן בבנייה בשטח של 324 מ' והוטל קנס של 250,000 ₪.

בית המשפט העליון דחה את הערעור של הנאשם.

מתחם הענישה ההולם בתיק פה כאשר מדובר בהפרה של 12 שנים, זה קנס שבין 300,000 ₪ ל- 600,000 ₪ לכל נאשם, וזה מה שאני מבקשת.

אנו מבקשים צו להפסיק את השימושים שייכנס לתוקף באופן מיידי, מאסר על תנאי והתחייבות.

לגבי התיק השני- אני מפנה שוב לפסיקה שציטטתי קודם, מדובר בשימוש לאחסון אריחי קרמיקה וכלים סניטריים למכירה וכן במשרדים בשטח של 2,300 מ'. 2,000 מ' אחסנה פתוחה ו- 300 מ' אחסנה במבנה ו- 24 מ' למגורי פועלים.

הורשעו הנאשמים בהפרת צו במשך תקופה של כ- 6.5 שנים, בכך שלא הרסו את המבנה ולא הפסיקו את השימושים. כאמור, גם כאן מדובר בעבירות כלכליות שנועדו להפקת רווחים, לכל אישום ניתן לבקשת את הקנס המקסימאלי, 75,300 ₪ ועוד קנס יומי של 1,400 ₪.

בחישוב גס אנו מגיעים לסכום של למעלה מ- 3 מיליון ₪.

המתחם העונש ההולם לכל נאשם בתיק זה הוא בין 200,000 ₪ לבין 400,000 ₪.

אני רוצה להציג לבית המשפט תמונות שממחישות מה הולך שם.

התמונות מוגשות ומסומנות, ת/1.

כמו כן, אנו מבקשים צו הפסקת שימוש שייכנס לתוקף באופן מידיי, מאסר על תנאי והתחייבות להימנע מעבירות על חוק התכנון והבנייה.

ב"כ הנאשמים לעונש:

בתיק 1765-10-09 יש כבר גזר דין לנאשמים 3-4 שהוא 60,000 ₪, 20,000 ₪ לנאשם ו- 40,000 ₪ לחברה. כאשר השטח הוא אותו שטח.

התביעה לא הגישה שום ערעור על אותו גזר דין.

לעניין השטחים שבהם מתבצעת העבירה, לא לחינם עוברים שהעבירות הללו הן כלכליות והענישה היא בגין היותה של העבירה כלכלית.

מאוד מרגיז שלוקחים את השטחים הפתוחים הללו ומצרפים אותם לכתב האישום.

לעניין תיק 1756-10-09 יש שטח פתוח של 2,000 מ' שמוגדר במשהו אוורירי, משהו לא ברור, שטח תפעול, שירות, חנייה ואחסנה פתוחה של קרמיקה.

יש גדר שמקיפה את הנחלה, לוקחים את השטח שבתוך הגדר, ואומרים שזה שימוש ב- 2,000 מ'. זה נכון שהם תוחמים את הנחלה, אך אין בהם שימוש.

שבית המשפט בא לגזור את הדין הוא לא יכול להשתמש בשטח הפתוח של ה- 2,000 מ', כיוון שאין מהשטח הזה רווח כלכלי.

זה לא שטח שמישהו הרוויח ממנו כסף או קיבל ממנו טובת הנאה משמעותית. לכן, השיטה הזו שבה לוקחים גדר שמקיפה נחלה וכל מה שיש בתוך הגדר אומרים שזה שטח פתוח.

התביעה בעצמה בתיק הזה להבדיל מהתיק השני, מדברת שזה היה שטח תפעול, שירות, חנייה וכ"ו, שזה שימושים אחרים מאשר אחסנה של קרמיקה.

לא מאחסנים קרמיקה בחוץ, אלא בתוך מחסן. מאחסנים אותה בפנים.

אפילו כתב האישום עצמו עולה ממנו שהיו שתי ביקורות, אין לנו תמונות של קרמיקות בשני המועדים הללו. לכן, נחמד מאוד שתופסים פעם אחת בהזדמנות אחת אבל זה לא אומר שזה המצב.

אני רוצה להפנות את תשומת לב בית המשפט לעוד שתי עובדות, הראשונה- השימוש פסק לפני חצי שנה. לחובת בית המשפט לעודד אנשים שהפסיקו את השימוש החורג, הכו על חטא לא רק במלל, בהודאה, אלא גם במעשה.

הבעלים של המקרקעין- זה לא המשק של פולינור, אלא של אנשים אחרים.

את בעלי הנחלה לא העמידו לדין ולא ברור לי למה.

אם לא העמידו לדין יש פה אפליה שצריכה לבוא לידי ביטוי ברמת הענישה.

אין שום טעם סביר למה לא הוגש פה כתב אישום נגד הבעלים.

נסיבותיו האישיות של הנאשם הן כאלה שאשתו חולת סרטן, מציג אישורים רפואיים.

בתקופה זו היא עוברת ניתוח, טיפולים וכד', זה מצב אישי לא פשוט עבור הנאשם שמטפל בה.

הנאשם עצמו נמצא אחרי ניתוח. מגיש אישורים נוספים.

אם חברתי מדברת על מתחם ענישה אז בוודאי שכאשר התיק השני ששם יש 300 מ' שימוש ופה אנחנו מדברים על 500 מ' שימוש שפסקו עם בעל קרקע שלא הוגש נגדו כתב אישום ועם נסיבות אישיות, אז אם שם קיבלו 60,000 ₪ קנס, זה פחות או יותר דומה. כלומר השטח יותר גדול אבל לא הוגש כתב אישום נגד הבעלים והשימוש פסק.

לגבי השטח הפתוח- אין לכך משמעות כלכלית שבגינה צריך להעניש את הנאשם.

לעניין התיק השני 1765-10-09– יש פה בסעיף 1.3 שטח של 24 מ' גם זה פסק, אין לי בעיה שיינתן שם צו מיידי.

למעשה, בתיק הזה מדובר בשני אחים שחלקו מבנה, כל אחד בעניין נפרד, כל אחד השתמש ב- 300 מ'. באמת יש תמונות שמראים משטחי קרמיקה, אבל שוב אומר שמדובר בשטח פתוח ששימש את כל הנאשמים ואין לו שווי כלכלי, הוא לא הושכר, לא שילמו עליו דמי שכירות.

המבנה הוא עבירה. גם אם ייאמר שיש שם משטחים אז שווי של קרקע פתוחה היא גרושים, אין לה משמעות כלכלית בכלל.

לכן, הענישה שלה לא צריכה להיות משמעותית.

מה גם שיש לנו כתב אישום של נאשם שהורשע וקיבל 60,000 ₪, הנסיבות הן אותן נסיבות.

חשוב להדגיש שהנאשמים כאן מחפשים מקום, הם פינו את השטח ותוך מספר חודשים פסק השימוש, יש 500 מ' שכבר פונו מתוך השימוש החורג היתר יפונה תוך שישה חודשים. לכן, אבקש ארכה של שישה חודשים.

ב"כ המאשימה:

בעיניי אחסנה פתוחה הרבה יותר חמורה, אי אפשר להכשיר זאת לעולם, לשים בחוץ זה חמור לא פחות ואף אפילו יותר.

<#7#>

החלטה

קובעת לשימוע גזר דין ליום 3.9.13 שעה 14:00.

הנאשם מוזהר בדבר חובת התייצבותו לדיון.

<#8#>

ניתנה והודעה היום כ"ט תמוז תשע"ג, 07/07/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי ליטל אמויאל